הדפסה

קשת נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני: כב' ה שופטת קרן כהן

המערערת
סירוטה קשת
ע"י ב"כ עו"ד ענת גלעד כרמל
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ברק בר-נור

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.5.2012 אשר קבעה כי למערערת נכות בגין פיברומיאלגיה בשיעור 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

העובדות
המערערת, ילידת 1974, נפגעה בצווארה בתאונת עבודה מיום 21.12.2006 (להלן: התאונה).

ביום 15.11.2010 התכנסה ועדה רפואית לעררים (להלן: הוועדה) לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את המערערת ובאת כוחה, ביצעה בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה, באופן הבא:
"בדיקה נוירולוגית: דיבור שוטף, יכולה לחזור על 4 ספרות קדימה ואחורה, זיכרון לטווח קצר אומרת שזוכרת – 3 מתוך 5 חפצים, קריאה ללא קושי. יש ניסטגמוס רק בקצה המבט. ללא הפרעה מוטורית ב-4 הגפיים וללא הפרעה תחושתית.
בדיקה ראומטולוגית: תנועות ע"ש צווארי מלאות וחופשיות, רגישות בהנעת הכתפיים ללא הגבלת טווח תנועה. ללא רגישות תפיחות או הגבלת תנועה בשאר המפרקים. רגישות ב-14 מתוך 18 נקודות לחיצה של פיברומיאלגיה" (ההדגשה אינה במקור).

בפרק ה"סיכום ומסקנות" קבעה הוועדה כך:
"הועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' בוסקילה 25/6/09 שקובע אבחנה של פיברומיאלגיה שהתפתחה בעקבות התאונה ומעריך את נכותה בשיעור 20%. הועדה מסכימה עם האבחנה של פיברומיאלגיה. לגבי הקשר בין הופעת הפיברומיאלגיה לתאונה הנדונה, הועדה מבקשת עותק מגיליון הרפואי של התובעת בקופ"ח מתאריכים שקדמו לתאונה. לציין שקיים עותק מהגיליון הרפואי אולם כל הרישומים בו נעשו לאחר התאונה. לאחר קבלת המבוקש הועדה תסכם ללא נוכחות.
מבחינה נוירולוגית אמנם ישנם דיווחים של C.T.S ב- E.M.G. אין ממצאים קליניים לכך בבדיקה. כמו כן מנגנון התאונה (דמוי צליפת שוט) אינו יכול להסביר זאת גם מבחינה תת קלינית לכן הועדה אינה קושרת את הממצאים ב-E.M.G לתאונה. (יש לציין שאין סימנים קליניים לכך). הממצא היחיד בבדיקה הנוירולוגית הינו חשד לירידה בקשב שגם יכול להיות חלק מפיברומיאלגיה גם שכיח לאחר לידה וגם יכול להיות ממצא ללא בסיס אורגני. לכן הועדה מבקשת הערכה קוגניטיבית עם מבחן לסימולציה אצל ד"ר גאגין.
הועדה מבקשת גם חוות דעת רופא א.א.ג ועיניים בקשר לתלונותיה ותסכם ללא נוכחות לאחר קבלת כל המבוקש".

ביום 24.1.2011 ביצע ד"ר גאגין למערערת אבחון נוירו-פסיכולוגי שבו פירט את ממצאיו ואת מסקנתו (צורף כנספח לכתב הערעור).

כמו כן, ביום 14.2.2011 אמורה הייתה המערערת להתייצב בפני יועץ א.א.ג – ד"ר עילם (להלן: היועץ). המערערת ביקשה מהיועץ לדחות את הדיון בעניינה ב-30 ימים על מנת שתבצע בדיקות שונו. היועץ נעתר לבקשה, ללא נוכחות הצדדים, ודחה את הדיון (מע/1).

ביום 1.8.2011, בחלוף חמישה חודשים וחצי, דן היועץ בעניינה של המערערת. היועץ שמע את המערערת ובאת כוחה ואת בקשתן להפנות את המערערת לבדיקת מאפייני טנטון. היועץ ביצע בדיקה קלינית של המערערת וקבע (חוות הדעת צורפה לכתב הערעור):
"אין ניסטגמוס במבט, אוזניים תקינות, יציבה במבחן רוטברג, הליכה תקינה. מבחני הד שייק והד טראסט תקינים, מבחן דקס והולפייק שלילי דו"צ. עיינתי במסמכים הרפואיים הבאים: דו"ח חדר מיון מ-20.12.06 המתעד פניה בעקבות תאונת דרכים ותלונות על כאבי גב וכאבי ראש. נרשם בגיליון כי אין סימני חבלה. עיינתי גם בתיק הרפואי אצל רופאת המשפחה ד"ר סילביה רוטנברג בביקור מיום 1.2.07, נרשמו בין היתר תלונות על סחרחורת. בביקור מיום 15.12.09 נרשם: 'חשד לבעיות שמיעה וטינטינוס', ביקור אצל פרופ' תלמי מיום 5.3.08, המתעד תלונות על ירידת שמיעה משמאל, טנטון משמאל וחוסר יציבות. הופנתה לבדיקת ENG (אך לדבריה לא ביצעה את הבדיקה). עיינתי גם בסיכום יעוץ נוירולוג – ד"ר אהרונוביץ מיום 14.11.07 שם מתועדות תלונות על כאבי ראש, בחילות, ירידת שמיעה יותר באוזן ימין וטנטון ב-2 האזניים. עיינתי גם בסיכום ביקור מיום 29.5.11, ד"ר גיל סגל המתעד תלונות על טנטון, תחושה של ירידה בשמיעה אך מציין כי אודיו (בדיקת שמיעה) תקין לגמרי. עיינתי בבדיקות שמיעה מ-11.11.07, 21.12.09, 19.5.11, 21.7.11, 31.7.11 כל הבדיקות הינן בתחום הנורמה. בדיקת ברה מיום 19.5.11, בתחום הנורמה ב-2 האזניים.
אבחנה: מצב לאחר תאונת דרכים.
סיכום ומסקנות: לעניין הסחרחורת – אף שקיים תיעוד לתלונות בסמוך לתאונה, אין בבדיקה הגופנית עדות לפגיעה במערכת הוסטיבולרית הפריפרית ולכן אין נכות מבחינת א.א.ג.
לעניין הטנטון והשמיעה – תלונות בנושא זה מופיעות לראשונה ב-14.11.07 כ-11 חוד' לאחר האירוע (המופיעות בכתובים) וכל בדיקות השמיעה ובדיקת הברה תקינ ות ואין בהם כדי להעיד על האוזן הפנימית. לפיכך אני סבור כי אין קשר בין תלונותיה לבין התאונה הנדונה" (ההדגשות במקור).

לסיכום קבע היועץ כי אין למערערת נכות בתחום א.א.ג כתוצאה מהתאונה.

ביום 10.10.2011 התכנסה הוועדה בשנית לדון בעניינה של המערערת, ללא נוכחות , וקבעה:
"בהמשך לועדה מיום 15.11.10. הועדה עיינה בעותק מגליון הרפואי מתאריכים שקדמו לתאונה 16.12.96 ועד 3.10.06 לא נמצאו רישומים על תלונות או ממצאים שעשויים לכוון לפיברומיאלגיה.
הועדה עיינה בדו"ח ד"ר גאגין אשר באבחון נוירופסיכולוגי מצא ירידה קלה בזכרון מילולי ללא ירידה בזכרון ראייתי ללא הפרעה בהבנה, שיפוט או תפקודים אקזקיוטיביים אחרים כולל לא בריכוז. מידת ההפרעה המתוארת קלה ביותר ולכן אינה מקנה נכות".

בפרק ה'סיכום ומסקנות' קבעה הוועדה:
"לכן הועדה קובעת כי לא סבלה מפיברומיאלגיה טרם התאונה וניתן לייחס את הפיברומיאלגיה לתאונה הנדונה. באשר לגובה הנכות הועדה אינה מקבלת את חוות דעתו של פרופ' בוסקילה. מדובר בתסמונת של כאב ללא הפרעה אובייקטיבית בתפקוד מערכת השלד. הועדה קובעת 10% לפי סעיף 35(1)ב'.
הועדה עיינה בחוות דעת ד"ר עילם מ-1.8.11 הקובעת שאין נכות מבחינת א.א.ג ומקבלת חוות הדעת.
אין נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה.
הועדה מבקשת התייעצות ועדת רשות לעניין תקנה 15".

ביום 16.1.2012 קבעה ועדה הרשות כי אין מקום להפעלת תקנה 15, ובלשונה של הוועדה (ההחלטה צורפה לכתב הערעור):
"לדעת הועדה עבדה במשך 4 שנים אחרי התאונה והיתה מסוגלת לעבוד. אין מקום להפעלת תקנה 15. ראוי לציין כי מבחן הגיל אינו מתאים במקרה הנדון כי מדובר בגיל ניטרלי שאין לו כל השלכה תעסוקתית. מדובר בדרגת נכות נמוכה ואין מקום להפעלת התקנה".

ביום 5.3.2012 התכנסה הוועדה בשלישית לדון בעניינה של המערערת. הוועדה שמעה את טענות ב"כ המערערת בנוגע לקביעה בתחום א.א.ג ובנוגע לקביעת וועדת הרשות. בסיום הדיון קבעה הוועדה:
"הועדה שמעה את עו"ד ומקבלת את בקשת העו"ד להחזיר את התיק לחוות דעת א.א.ג שיתייחס לנושא סחרחורת וטנטון לאור הבדיקות שהמציאה ותסכם ללא נוכחות לאחר קבלת חוות הדעת של א.א.ג בנושא תקנה 15".

ביום 26.3.2012 דן היועץ פעם נוספת בעניינה של המערערת. היועץ שמ ע את דברי בא כוח המערערת וקבע (מע/2):
"עיינתי בסכום תוצאות הערכת טנטון 11.10.11 שבמסגרתם המערערת אפיינה טנטון בתדר 1500 הרץ ב-2 האזניים ובעוצמה של 4-5 DB מעל סף השמיעה . לפי התרשמות הבודקת, הנבדקת הייתה עקבית במהלך הבדיקה. עיינתי ב-EEG 24.10.11, בבדיקה זו לא נמצא ניסטגמוס במבט, הבדיקה התנוחתית הייתה תקינ ה. הבדיקה הקלורית הייתה תקינה. בבדיקת העיניים, בדיקה אופטוקונטית הייתה תקינה. בדיקת מעקב עדין הייתה תקינה. בבדיקת סקדות מהירות השיא הייתה פתולוגית"

בפרק ה'סיכום ומסקנות' קבע היועץ:
"ראשית אנימפנה לחוות דעתי מ-1.8.11 שם סקרתי את התיק הרפואי מקופ"ח ומכלול בדיקות השמיעה. כפי שציינתי בחוו"ד הקודמת, תלונות על טנטון תועדו לראשונה ב-14.11.07 כ-11 חודשים לאחר התאונה ולכן סברתי אז כי אין קשר בין תלונות אלו לתאונה. ממצאי בדיקת הטנטון שהוצגו בפני היום תומכים בתלונותיה של התובעת על טנטון אך אין זה משנה את העובדה כי תלונות אלו הופיעו כרונולוגית זמן רב לאחר התאונה ולכן אינני סבור כי קיים קשר בין תלונה זו לבין התאונה. לעניין הסחרחורת בבדיקה הגופנית 1.8.11 לא מצאתי עדות לפתולוגיה וסטיבולרית פריפרית. בבדיקת ה-ENG 24.10.11 כל הפרמטרים הקשורים למערכת הוסטיבולרית הפריפרית תקינים. ההפרעה שנמצאה היא הפרעה קלה רק ברכיב אחד של בדיקת תנועות העיניים ואין בה להקנות אחוזי נכות" .

ביום 21.5.2012 התכנסה הוועדה , ללא נוכחות , וסיכמה את הדיון באופן הבא :
"הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר עילם א.א.ג מיום 26.3.12 ומקבלת את מסקנותיו - אין נכות בתחום א.א.ג.
הועדה עיינה בדו"ח ועדת הרשות מיום 16.1.12 – אין מקום להפעלת ת' 15. הועדה מקבלת את מסקנות ועדת הרשות".

לסיכום קבעה הוועדה כי למערערת נכות בגין פיברומיאלגיה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 35(1)(ב) לתקנות.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים
ואלה טענות המערער בתמצית:
לעניין פיברומיאלגיה – קביעת הוועדה לפיה למערערת נכות בשיעור 10% בלבד בשל היעדר "הפרעה אובייקטיבית במערכת השלד" שגויה. היה על הוועדה לדון באמור בחוות הדעת של פרופ' בוסקילה לפיה "תסמונת הפיברומיאלגיה אינה מחלה דלקתית או מחלה בה יש פגיעה מכנית במפרקים ובמערכת השלד" וכי מדובר בנכות פונקציונאלית ולא בנכות אורגנית.

בתחום הנוירולוגי – הוועדה לא התייחסה לממצא בדבר "ניסטגמוס בקצה המבט" (פרוטוקול מיום 15.11.2010) ולאבחון של ד"ר גאגין כראוי. היה על הוועדה, בין היתר, לשקול התאמת נכות בהתאם לתקנה 14 לתקנות.

בתחום א.א.ג – המערערת ביקשה להחליף את היועץ בתחום זה מן הטעם שהיועץ דן בעניינה ב משך שלוש ישיבות. לטענתה, היועץ לא הסכים להמתין עד לקבלת בדיקות רפואיות שונות, על אף בקשתה, וסיכם את קביעתו ביום 1.8.2011. עוד נטען כי הוועדה סברה שיש מקום להחזיר את העניין לדיון נוסף אצל היועץ לאחר שהתקבלו בדיקות שביצעה המערערת , המצביעות על ממצאים פתולוגיים חד משמעים, ולמרות זאת היועץ לא שינה את קביעותיו מיום 1.8.2011.

לעניין הטנטון נטען כי על אף שהתלונות תועדו לראשונה רק כ-11 חודשים לאחר התאונה, היה על היועץ לדון בטענות המערערת לפיהן היו "כל הזמן צפצופים באזניים ולא ידעתי להגדיר מה זה לא ידעתי שזה טנטון. הטנטון מתבטא בשתי האזניים". כמו כן, אם היועץ סבור כי אין קשר בין הטנטון לתאונה היה עליו להסביר מהו המקור לטנטון.
לעניין הסחרחורות נטען כי לא ברור לאיזו עדות גופנית זקוק היועץ מקום בו קיימות תלונות חוזרות ונשנות בעניין זה. קיימת הבחנה בתקנות בין סחרחורת המלווה בממצא אובייקטיבי לבין סחרחורת ללא ממצא שכזה ו יש לקבוע את אחוזי הנכות בהתאם.
לעניין כאבי הראש נטען כי היועץ לא דן בתלונות המערערת בעניין זה.

לעניין תקנה 15 – הוועדה לא קיימה דיון ענייני ועצמאי בנוגע להפעלת התקנה. נטען, כי הוועדה לא דנה בדרישות המיוחדות ה קשורות למקצוע המערערת ו להשפעת הנכות והמגבלות שנצפו, בין היתר , באבחון הנוירו-פסיכולוגי על יכו לת תפקודה בעבודה המצריכה דיוק, יכולת ריכוז גבוהה וזיכרון ברמה טובה .

בדיון שהתקיים ביום 15.11.2012 ניתנה הסכמת המשיב להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה לצורך דיון נוסף בתחום הנוירולוגי ובתלונות על כאבי ראש וסחרחורות. עוד הסכים המשיב כי הוועדה תדון בשנית בהפעלת תקנה 15 אם תשתנה נכות ה של המערערת.

לעניין הפיברומיאלגיה – נטען כי טענות המערערת הן בבחינת טענות רפואיות. הוועדה סבורה בני גוד לחוות הדעת של פרופ' בוסקילה כי התסמונת אינה עומדת בפני עצמה ויש צורך בהשפעה על מערכת השלד. אי לכך אין מקום להחזיר את העניין לדיון בפני הוועדה.

לעניין החלפת היועץ נטען כי לא קיימת כל עילה הפוסלת את היועץ מלדון בעניינה של המערערת פעם נוספת. לטענתו, ה יועץ דן בעניינה של המערערת באופן יסודי ונימק את קביעתו. המשיב טען כי אין לראות עוינות בכך שהמומחה לא דן בבדיקת ה- ENG, אשר כלל לא בוצעה ע"י המערערת קודם לדיון בפני היועץ שהתקיים ביום 1.8.2011.

הכרעה
נוכח הסכמת הצדדים החלקית, נותר לדון בטענות המערערת בנוגע לפיברומיאלגיה, לתחום א.א.ג ולהפעלת תקנה 15. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.

כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כאשר כבר נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן.

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה. בעניין לביא נפסק כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

כמו כן, נקבע כי הוועדה הרפואית לעררים חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואיות המוצגות בפניה התייחסות "עניינית ומנומקת". וכך פסק בית הדין הארצי:
"אין להסיק מהאמור שוועדה רפואית לעררים חייבת לפרט ארוכות על שום מה שוללת היא את חוות הדעת שהוגשה לה. הדרוש הוא שהתייחסותה תהיה 'עניינית ומנומקת'... וניתן להוסיף: מנומקת כמתבקש בנסיבות המקרה. יש ותעודה רפואית ישנה, שאינה משקפת עוד את מצבו של הנפגע, תידחה במלים קצרות או אף מהנימוק שהנאמר בה אינו משקף יותר מצב קיים, ויש והוועדה הרפואית לעררים תידרש, כדי לסתור מסקנה שבחוות-דעת אחרת, להקדיש דיון מעמיק ומפורט בסוגיה הנדונה, הכל לפי המקרה".

בעניין הפיברומיאלגיה: הוועדה הסבירה כי אינה מקבלת את חוות הדעת של פרופ' בוסקילה בנוגע לשיעור הנכות של המערערת (20%) מכיוון שלמערערת תסמונת כאב ללא הפרעה אובייקטיבית בתפקוד מערכת השלד . הוועדה קבעה כי למערערת נכות בשיעור 10% לפי תקנה 35(1)(ב) לתקנות.
תקנה 35(1)(ב) לתקנות עניינה "...השפעה קלה על כושר העבודה הכללי...". מבלי להיכנס למחלוקת הרפואית בין פרופ' בוסקילה לוועדה אם ישנו צורך בהפרעה אובייקטיבית בתפקוד מערכת השלד, כאשר קיימת אבחנה של פיברומיאלגיה, אציין כי כלל לא ברור מדוע סבורה הוועדה שהתסמונת ממנה סובלת המערערת כתוצאה מהתאונה משפיעה השפעה קלה בלבד על כושר עבודתה ולא השפעה בינונית כפי שקבע פרופ' בוסקילה. החלטת הוועדה אינה מנומקת ולא ניתן לעמוד אחר הלך מחשבתה ובכך נפל פגם משפטי בעבודתה.

בתחום א.א.ג:
לעניין הטנטון – אין חולק כי לראשונה תועדו תלונות המערערת בנוגע לטנטון כ-11 חודשים לאחר התאונה. עם זאת, היה על היועץ לדון בטענות המערערת לפיהן שמעה 'צפצופים באזניים כל הזמן' וזאת נוכח בדיקת מאפייני הטנטון התומכת בטענותיה ו בשים לב לעובדה שהמערערת ילדה מספר ימים לאחר התאונה. לטעמי, היה על היועץ להסביר מהו המקור לטנטון ממנו סובלת המערערת ומדוע אין הטנטון אינו קשור לתאונה.

לעניין בקשת המערערת להחלפת היועץ אציין כי דינה להידחות , ואבאר.
היועץ דן בעניינה של המערערת פעמיים בלבד ביום 14.2.2011 לא קיים היועץ דיון אלא קיבל את בקשתה לדחות את הדיון ב-30 ימים בגין בדיקות אליהן הוזמנה. רק ביום 1.8.2011, בחלוף חמישה חודשים וחצי, קיים היועץ דיון ראשון בעניינה של המערערת. במהלך הדיון לא התבקש היועץ לעכב את החלטתו עד להמצאת בדיקות שונות אלא התבקש להפנות את המערערת לבדיקות בנוגע לטנטון. היועץ עיין בתיקה הרפואי של המערערת ולא מצא סיבה לשלוח א ותה לבדיקת מאפייני טנטון בשל העובדה שהטנטון תועד לראשונה כ-11 חודשים לאחר התאונה. מדובר בקביעה רפואית הנמצאת בסמכותו של המומחה.
זאת ועוד, ביום 26.3.2012 קיים היועץ דיון נוסף בעניינה של המערערת, לבקשת הוועדה, והתייחס לבדיקות שבוצעו לאחר הדיון שהתקיים ביום 1.8.2011. היועץ דן בבדיקות אלה בכובד ראש ונימק מדוע ל טעמו אין למערערת נכות בתחום א.א.ג כתוצאה מהתאונה .

כידוע, הכלל הוא שעניינו של מבוטח יוחזר לאותה וועדה שכבר דנה בעניינו ולא לוועדה בהרכב אחר וכי על מנת להחליף את הרכב הוועדה יש להראות טעם מיוחד. הלכה זו חלה אף בנוגע להחלפת יועץ לוועדה. לטעמי המומחה דן בעניינה של המערערת בכובד ראש, עיין בכל המסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו ואין החלטותיו מצביעות על כך שדעתו נעולה. לטעמי, אם עניינה של המערערת יוחזר ליועץ עם הוראות מתאימות, ידון היועץ בעניין באופן מקצועי וככל שימצא כי יש לשנות מהחלטתו, יעשה כן.

לעניין תקנה 15: הוועדה אימצה את המלצת ועדת הרשות מבלי שקיימה דיון ענייני בטענות באת כוח המערערת בנוגע לקביעה זו, כפי שפורטו בדיון מיום 5.3.2012. הוועדה לא הסבירה מדוע אין מקום להפעלת תקנה 15 וזאת בהתחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת ובתוצאות האבחון הנוירו-פסיכולוגי. בכך נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו.

עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתדון בשנית בעניינה של המערערת, כמפורט להלן:

בעניין הפיברומיאלגיה – הוועדה תשקול בשנית את שיעור נכותה של המערערת ותתייחס בעניין זה לשיעור הנכות שקבע פרופ' בוסקילה בחוות הדעת מיום 25.6.2009. הוועדה תנמק קביעתה.

בתחום הנוירולוגי – הוועדה תשקול בשנית עמדתה בשים לב לאבחון הנוירו-פסיכולוגי מיום 24.1.2011 ולממצאים שפורטו בו.
בעניין זה תתייחס הוועדה להוראות תקנה 14 לתקנות בשים לב למקצועה של המערערת (עורכת דין) ולפגיעה בכושר עבודתה.

בתחום א.א.ג –
לעניין הטנטון: הוועדה תדון בטענות המערערת לפיהן שמעה 'צפצופים באוזניים כל הזמן' וזאת בשים לב לעובדה כי המערערת ילדה מספר ימים לאחר התאונה. בעניין זה תתייחס הוועדה לתוצאות בדיקת מאפייני הטנטון מיום 11.10.2011.

לעניין כאבי הראש: הוועדה תדון בתלונותיה העקביות של המערערת בדבר כאבי הראש מהם היא סובלת.

לעניין הסחרחורות: הוועדה תדון בשנית בעניין זה בשים לב לממצאי הוועדה מיום 15.11.2010 בדבר "ניסטגמוס בקצה המבט" וכן לממצא של היועץ מיום 26.3.2012 בדבר הפרעה קלה ברכיב אחד של בדיקת תנועות העיניים.

הוועדה רשאית להתייעץ בתחום זה עם היועץ ד"ר עילם.

בעניין תקנה 15 – הוועדה תדון בשנית בהגדלת שיעור הנכות בהתאם לתקנה 15. הוועדה תתייחס לנסיבותיה האישיות של המערערת ולתוצאות האבחון הנוירו-פסיכולוגי ותנמק קביעתה.

הוועדה תנמק החלטתה.

המערערת ובאת כוחה יוזמנו לדיון בפני הוועדה ובפני היועץ .

בפני הוועדה ובפני היועץ לא יוצג פסק דין זה למעט סעיף 22 לפסק הדין.

המשיב ישא בהוצאות המערערת בסכום של 1,500 ₪. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ג, (18 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .