הדפסה

קשי נ' מזרחי

בפני
כב' השופט עזריה אלקלעי

התובע

אליהו קשי

נגד

הנתבע

שמעון (יצחק) מזרחי

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 58,500 ₪ אשר תחילתה בבקשה לביצוע שיקים שהגיש התובע נגד הנתבע.

טענות התובע
טענות התובע פורטו בתצהירו. לטענתו, הוא עוסק בניכיון שיקים ומתן אשראי והוא מורשה לכך על פי חוק.
במסגרת עיסוקו של התובע, הוא ניכה במשך תקופה ארוכה, בתום לב ובתמורה שיקים לד"ר וולודרסקי סמיון (להלן: "סמיון"), שיקים המשוכים על ידי הנתבע שמעון מז רחי, בסכומים של אלפי שקלים ובמשך תקופה ארוכה הם נפרעו מחשבונו של הנתבע ללא כל בעיה.
את השיקים נשוא התובענה ניכה התובע לסמיון במס פר עסקאות ניכיון , כאשר בעת שנמסרו השיקים לתוב ע הם היו שלמים ותקינים לפי מראם. כמו כן סחרותם של השיקים לא הוגבלה, כך שלא הי יתה לתובע כל סיבה לחשוש נוכח עסקאות הניכיון הקודמות.
התובע טוען, כי במועדי עסקאות הניכיון נשוא התביעה, נתן התובע ל סמיון את מלוא התמורה במזומן עבור השיקים נשוא התובענה, בניכוי עמלתו וזאת בטרם הגיע מועד פירעונם של השיקים. התובע צ ירף לתצהירו עותק מחשבוניות מס בגין עסקאות הניכיון כנספח א', וכן צירף דפי חשבון בנק המעידים על מתן התמורה וזאת כנספח ב'.
כמו כן, לטענת התובע כל השיקים נשוא התובענה הוסבו על-ידי סמיון לתובע והוא חתם על גבם בנוכח ות התובע כערב לפירעונם. השיקים נשוא התובענה הופקדו בחשבונו של התובע לבנק הפועלים אך חוללו בציון: "אין כיסוי מספיק" ומחמת היות החשבון מוגבל.
התובע אינו מכיר את הנתבע ואינו יודע דבר על עסקת היסוד בינו לבין הנפרע בשיקים.

טענות הנתבע
טענות הנתבע פורטו בתצהיר אשר צורף להתנגדותו לביצוע השיקים. בתצהירו טען הנתבע , כי דין התביעה לה ידחות מאחר שהשיקים הוסבו לתובע אשר ידע או היה עליו לדעת כי שיקים אלו בוטלו על ידי הנתבע. לטענת הנתבע, התובע עשה יד אחת עם סמיון במטרה להונות את הנתבע, לפיכך התובע אינו במעמד של "אוחז כשורה".
הנתבע טוען, כי מדובר בתרגיל "עוקץ" מצד סמיון שהעביר את השיקים נשוא ההתנגדות לתובע, כדי שהתובע יוכל להוציא כספים מהנתבע. התובע פעל בחוסר תום לב התעלם מנסיבות הגעת השיקים לידיו, והתעלם ממצבו של סמיון.
סמיון הינו איש עסקים , רופא שיניים עצמאי , אשר מציג את עצמו כבעל ממון רב. לטענת הנתבע, במועדים הרלבנטיים פנה אליו סמיון, לאחר שידיד משותף ערך ביניהם היכרות וביקש מהנתבע כי ייתן לו הלוואה כנגד שיקים. הנתבע נענה לבקשת סמיון ומסר לו שיקים שלו כנגד שיקים שמסר לו סמיון.
בניגוד להתחייבויותיו והבטחותיו של סמיון, השיקים שנמסרו לנתבע כנגד השיקים נשוא ההתנגדות, חוללו בבנק והוחזרו מן הטעם "החשבון מוגבל" ו/או "א.כ.מ" ולא מסיבה אחרת. הנתבע פנה לסמיון כדי שיסדיר את חובו , אולם זה התחמק מפניותיו ולא החזיר את חובו . לפיכך הנתבע נאלץ לבטל את השיקים אשר מסר ל סמיון, שהינם השיקים נשוא ההתנגדות.
לטענת הנתבע הוא לא קיבל כל תמורה מאת סמיון ולפיכך השיקים שמסר ל סמיון ו שהינם נשוא תביעה זו, נכשלו בכישלון תמורה מלא.
הנתבע טוען, כי התובע ידע על מצבו הכלכלי הקשה של סמיון וידע כי לא נתקבלה תמורה בגין השיקים. התובע אף לא טרח לבדוק עם הנתבע כי השיקים ברי פירעון.
על התובע להוכיח, כי נתן תמורה ל סמיון וזאת בצירוף ראיות, כן עליו להוכיח כי נהג בתום לב.
לטענת הנתבע, התובע ביצע עסקת ניכיון שיקים למרות שאין ברשותו אישור ממשרד האוצר. עוד טען הנתבע בסיכומיו כי מדובר בעסקה שנעשתה בניגוד להוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993.

ראיות התובע
בחקירתו הנגדית השיב התובע, כ י הוא מנהל עסק למתן שירותי מטבע. לדבריו הוא לא גבה אחוזי ריבית , אלא עמלה. התובע השיב גם, כי היה הסכם עם הלקוח , כאשר , לדבריו , החשבונית מהווה הסכם. עוד טען התובע , כי הוא ניכה שיקים ללקוח ולא נתן לו הלוואה, לדבריו היה לו הסכם הלוואה כללי עם סמיון בעבר, אולם הוא לא הביא אותו.
התובע נתבקש להפנות את בא-כח הנתבע לאסמכתא המעידה על מתן תמורה ללקוח בדפי הבנק שצרף לתצהירו בהתייחס לחשבונית 4093 בסכום 19,650 ₪. התובע הפנה ל שורת משיכה בסכום של 25,000 ₪ מאותו יום. התובע נשאל בעניין זה בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 27 :
"ש. לגבי חשבונית 4093 . סך הכל מדובר על סכום של 19,650 ₪.
ת. 19,650 מינוס... כשהוא התקשר אלי הוא אומר לי בערך את הכמות שהוא צריך. אני לא יכול לעשות אומדן בשיחת הטלפון.
ש. איך אני יכול לדעת שאת הסכום של 25,000 ₪ שהוא קשור לזה.
ת. זו העבודה שלי. אני יודע בבוקר כמה אני צריך למשוך מהבנק ולספק בכך את צרכי הלקוחות.
ש. בחשבונית לא מאשר לך הלקוח שקיבל כסף, אצלכם בעסק אין סידור כזה? שאתה נותן לאדם כסף הוא רושם שקיבל כסף. בא אליך אדם, לא סמיון נותן לך חבילת שיקים ואתה נותן לו מזומן. הוא נותן לך מסמך המאשר זאת?
ת. יש לי מסמך – חוזה, כשעבדנו במשך הזמן זה נהיה כבר רוטינה. נפגשנו פעמיים שלוש בשבוע...
ש. הסכום שמשכת 25,000 ₪ זה לפני שקיבלת את השיקים.
ת. נכון. הוא אמר לי שיש לו שיקים בסדר גודל מסוים. הוא לא היה יחיד באותו יום.
ש. אולי נתת ללקוחות אחרים?
ת. לא.
ש. לא החתמת את סמיון באותו יום על כסף מזומן שקיבל.
ת. לא החתמתי."

עדויות הנתבע
בחקירתו הנגדית השיב הנתבע, כי הוא ניכה שיקים לאנשים נוספים בנוסף ל סמיון. לדבריו אין לו שום הסכם עם סמיון.
לדבריו, הוא נתן הוראת ביטול ביחס לשיקים נשוא התביעה , אולם לא היו לו מסמכים כדי להראות זאת.
הנתבע העיד, כי השיקים של סמיון לא כובדו. השיקים אשר לא כובדו הוגשו וסומנו נ/1.

דיון והכרעה
לטענת הנתבע, דין התביעה להידחות מאחר שהיא אינה עומדת בתנאי הסף של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג – 1993 (להלן: "החוק"). לעומתו , טוען התובע , כי מדובר בעסקה של ניכיון שיקים שאינה באה במסגרת החוק ולחילופין , גם אם העסקה באה במסגרת החוק, הרי שעסקת נ יכיון השיקים שביצע התובע עומדת בדרישות החוק.
על מנת להגיע לכדי הכרעה בתביעה שבפני, עלי להקדים ולהשיב על שתי שאלות:
האם עסקת ניכיון השיקים שבפני מהווה הלוואה חוץ בנקאית?
במידה ומדובר בהלוואה חוץ בנקאית, האם התביעה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בחוק?

האם עסקת ניכיון השיקים שבפני מהווה הלוואה חוץ בנקאית
בכל הנוגע לעסקאות ניכיון שיקים, נוטה הפסיקה ברוב המוחלט של המקרים לראות בהן הלוואות לכל דבר ועניין. כבוד השופט שלמה פרידלנדר, קבע בבש"א (ת"א) 154821/05 אטינגר דימור מיכל נ' ברק דוד:
"פרשנות תכליתית של המונח 'הלוואה', לעניין תחולתן האפשרית של הגנות צרכניות, עשויה להקיף עסקאות רבות.. עסקת ניכיון שיקים עשויה להיחשב לעסקת הלוואה, באשר מיש בידיו שיקים מעותדים, הנזקק למזומנים, מקבל מזומנים מאחר, תוך שהוא נותן לו, לפירעון או לביטחון, שיקים בסכום גבוה יותר ממה שקיבל, באופן שהמותר משקף את הריבית על קרן ההלוואה. ניתוח זה נתמך על ידי הגדרת 'מילווה' בסעיף 1 בחוק הריבית, תשי"ז- 1957, לאמור:" 'מילווה'-כל עסקת אשראי, לרבות ניכיון שטר והעברת חוב על פי שטר בדרך אחרת".
עוד נפסק על ידי כב' השופטת רביב בת"א (ת"א)30324/06 פורטל ליסינג והשקעות בע"מ נ' מרקם- סוכנות לביטוח בע"מ ואח':
"הגישה בפסיקה היא שעסקאות ניכיון הן במהותן עסקאות הלוואה כאשר מוסר השיק אינו משתחרר מהסיכון שהשיק לא יכובד".
גם לדעתי, כפי שהבעתי אותה בתא"מ 50469-10-12 לידיה אנה מסינג נ' במזומן בזמן, קבעתי כי עסקת ניכיון שיקים הינה עסקת הלוואה לכל דבר. בעסקת ניכיון, מבקש המחזיק בשיק שזמן פירעונו עתידי, לקבל כסף מזומן תמורת השיק באופן מידי. חברת הניכיון משלמת לידי המחזיק בשיק סכום כסף מזומן, כאשר הסכום המשולם לידי המחזיק הינו נמוך יותר מסכום השיק.
מי שמנכה למחזיק את השיק, מפקיד את השיק לפירעון במועד הפירעון הדחוי הנקוב על השיק וגובה את מלוא סכום השיק. אם השיק מחולל מסיבה כלשהי, בד"כ, חוזרת חברת הניכיון אל מי שסיחר לה את השיק לצורך הניכיון והוא מחויב לשלם לה את תמורת השיק. המשמעות הפשוטה של ניכיון השיק הינה אפוא, כי חברת הניכיון מעניקה למחזיק השיק הלוואה בסכום השיק - מועד העמדת ההלוואה לזכות הלווה חל במועד ניכיון השיק ומועד החזרת ההלוואה חל במועד פירע ון השיק (הנקוב על גביו) על-ידי הבנק לידי חברת הניכיון.
ההפרש שבין הסכום שקיבל המחזיק בשיק מחברת הניכיון לבין הסכום הנקוב על השיק הינו סכום הריבית שגובה חברת הניכיון . את שיעור הריבית ניתן לחשב בהתאם לפער הזמנים שבין מועד ניכיון השיק לבין מועד פירעונו. העובדה שיש חברות ניכיון שיקים המעדיפות לכנות את הפרשי הסכומים בשם "עמלה" או בכל כינוי אחר, אינה משנה את עובדת היות אותו הפער בסכומים: ריבית, המגיעה לעיתים קרובות לשיעורי עתק.
אשר על כן, אינני מקבל את טענת התובע לפיה מדובר בעסקה רגילה והנני קובע כי מדובר בהלוואה חוץ בנקאית, כמשמעותה בחוק. מכאן שהוראות חוק הלוואת חוץ בנקאיות חלות על עסקת ניכיון השיקים.

האם התביעה עומדת בתנאי הסף שנקבעו בחוק
סעיף 8 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות קובע את דרישות הסף לצורך הגשת תביעה על הלוואה חוץ בנקאית:
"(א) הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי העניין.
(ב) בתובענה או בקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה:
(1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב);
(2) התשלומים ששילם הלווה לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;
(3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה;
(4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;
(5) כל סכום שמועד פרעונו הוקדם, וסכום הריבית היחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה;
(6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר.
סעיף ס' 8(ב)(1) לחוק קובע כי בתובענה שהגיש מלווה יש לציין בנוסף לסכום שתשלומו נדרש ולאופן החישוב, את כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף ס'3(ב) ואשר הינם כדלקמן:
3. (ב) חוזה הלוואה יכלול גילוי מלא של הפרטים האלה:
(1) שמות המלווה והלווה, ומעניהם המלאים;
(2) סכום ההלוואה;
(3) הסכום שקיבל הלווה בפועל;
(4) שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פרעון ההלוואה;
(5) בהלוואה בריבית משתנה- מרכיבי הריבית המשתנה,
העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעקבותיהם ישונו
השיעורים.
(6) בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר-
(א)סוג ההצמדה ושיעורה, ובסיס ההצמדה ומועדו;
(ב) הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה;
(7) ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), תוך פירוט סכומיהן;
(8) שיעור העלות הממשית של האשראי;
(9) תקופת ההלוואה, וסכומי התשלומים לפרעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה;
(10) הצעדים, על פי הדין ועל פי החוזה, שרשאי המלווה לנקוט בשל אי- תשלום במועד, לרבות העמדת הלוואה לפירעון מיידי, והתנאים לנקיטת צעדים אלה;
(11) שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי המביא בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה;
(12) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת."
התובע טוען, כי ה וא עומד בדרישות הסף של ס' 8 לחוק שכן הקבלות שצירף מהוות "חוזה" הלוואה ודי בהן, לטענתו מעצם היות המדובר בניכיון שיקים ממילא לא ניתן לערוך חוזה.
לא אוכל לקבל את טענות התובע בעניין זה. כפי שקבעתי לעיל, עסקת ניכיון שיקים מהווה הלוואה לכל דבר, ובהתאם לפסיקה, הוראת החוק היא קוגנטית ולא ניתן להתנות עליה (ת"א ת"א (מחוזי) 3129/99 צוניאשוילי נ' מיסטר מאני ישראל (1997) [פורסם בנבו].
החשבוניות שצורפו אינן מהוות "חוזה הלוואה" והן נעדרות חלק גדול מהפרטים שיש לציין בחוזה הלוואה, כגון: שיעור עלות האשראי, תקופת ההלוואה, שיעור הריבית ושיעור ריבית הפיגורים ועוד.
דרישת הכתב שבחוק, דהיינו חוזה הלוואה שבכתב, מהווה דרישת סף להגשת התביעה להוצאה לפועל או לבית המשפט. ללא חוזה ההלוואה, לא מתקיימת עילת התביעה.
כב' השופט רובינשטיין קבע בע"א 9044/04 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' צוניאלשוילי:
"דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור.. לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה.. אך שכל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות..".

בע"א (מחוזי ת"א) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה ( 21.1.09) (להלן: "ענין בס") נקבע:
" ..לא על המערער היה הנטל לשכנע את בית המשפט מה ההלוואה בה מדובר, אלא על המשיב היה להראות שעמד בדרישות החוק המהותיות, קרי עריכת חוזה ההלוואה בכתב, אותו חוזה הלוואה, אשר לטענתו השיקים נועדו לפרעון ההלוואה. משאין חוזה בכתב בנמצא, אין ולא היה מקום להתבסס על טיעון בדבר חוזה בעל פה. את זאת ביקש המחוקק למנוע. דהיינו, המחוקק ביקש למנוע כל טענה להסכם בעל פה, מבלי שצויינו כל פרטיה בכתב."
בעניין בס נפסק, כי משלא עמד המלווה בדרישות החוק לעניין קיום חוזה הלוואה או צירוף עותק ממנו לבקשת הביצוע : "דין תביעתו השטרית להידחות ומעת שלא הוכחה ההלוואה גם אין מקום להורות על השבה".
המשיבה ביצעה עסקת ניכיון שיקים אשר דינה כדין הלוואה חוץ בנקאית. המשיבה לא ביססה את התביעה ולא ערכה חוזה בכתב כנדרש. האסמכתאות שסופקו על ידי המשיבה, דהיינו הקבלות על הניכיונות שביצעה, אינן מעידות על אופן ביצוע ההלוואה ועל שאר הפרטים הנדרשים במסגרת החוק.
לפיכך תביעתו של התובע אינה עומדת בדרישת תנאי הסף של סעיף 8 לחוק, ודין התביעה להידחות מטעם זה בלבד.
יחד עם זאת, לא אסתפק בקביעה זו ואבדוק גם האם התובע היה זכאי להיפרע את תמורת השיקים מהנתבע, אלמלא היה מדובר בהלוואה החוץ בנקאית.

האם מדובר ב"גלגול שיקים" כטענת התובע והאם התובע זכאי להיפרע מהנתבע
הנתבע טוען, כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לסמיון כהלוואה (ניכיון שיקים) ו כי השיקים אשר התקבלו מסמיון בתמורה, כהחזר ההלוואה, חוללו בהעדר כיסוי ובכך נכשלה תמורת השיקים שנתן כהלוואה בכישלון תמורה מלא. לתמיכה בטענתו, הנתבע הציג במועד הדיון את אסופת השיקים אשר נמסרו לו על-ידי סמיון ואשר חוללו.
לטענת התובע, השאלה האם השיקים שמסר סמיון לנתבע תמורת השיקים נשוא התביעה, חוללו או לאו אינה משנה כלל, וזאת מאחר שמדובר ב"גלגול שיקים". לטענתו, לפי הפסיקה, עצם מסירת השיקים לנתבע היא המהווה תמורה ואין זה משנה אם השיקים שנמסרו על-ידי סמיון נפרעו.
לטענת התובע, בנסיבות אלו, אין התובע צריך להיות אוחז כשורה כדי להיפרע את תמורת השיקים ודי כי התובע יהיה אוחז בעד ערך. זאת ועוד, לטענת התובע, מאחר ש התובע אינו צריך להוכיח "אחיזה כשורה" עומדת לזכותו חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29א' לפקודת השטרות וחזקה זו לא נסתרה על-ידי הנתבע.
פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע"א 523/64 רייף נ' בורנשטיין. באותו מקרה טען המערער כי נתן למשיב "שטרי טובה", בתמורה ל"שטרי טובה נגדיים", בפסק הדין נקבע:
"גם זו אינה הגנה תקפה... מיטיב בשטר הוא אדם שחתם עליו בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר (סעיף 27(א) לפקודת השטרות), ואכן המיטיב חב על פי השטר רק כלפי אוחז בעד ערך (סעיף 27 (ב)). ברם, שניים שהחליפו (ההדגשה במקור – ש.פ.) שטרות זה עם זה, באופן שכל אחד מהם חתם על שטר לפקודת חברו על מנת להשאיל לו את שמו - כל אחד מן השטרות המוחלפים ניתן 'בעד ערך', שכן כל שטר משמש 'תמורה בת ערך' לשטר (או לשטרות) שכנגד. לכן חב כל אחד משני מחליפי השטרות על פי שטרו, לא רק כלפי אוחז (בעד ערך) שלישי, אלא גם כלפי חברו האוחז, שהרי חברו נתן לו בעד השטר תמורה בת ערך. נמצא כי מחליפי 'שטרי טובה' אינם בגדר 'מיטיבים' במובן סעיף 27 כל עיקר, אלא עושים עסק מסחרי זה עם זה. ערכו של השטר שכנגד הוא בכך שניתן לנכותו או להשתמש בו בתור בטוחה לקבלת מלווה או לעסקה אחרת, וזוהי תעודתו, ואין נפקא מינה אם עושה השטר השתמש בשטר שכנגד בפועל למטרה זו או לאחרת או אם לא השתמש בו כלל, או אם השטר שכנגד נפרע בסופו של דבר או לא נפרע על ידי עושהו (ההדגשה שלי – ש.פ.). אם השטרות שכנגד שהמערער אוחז לא נפרעו אחרי חלותם על ידי המשיב רשאי המערער (אם גירסתו בדבר החלפת השטרות נכונה) לתבוע על פיהם את המשיב אבל אין בכך משום הגנה של 'חוסר תמורה' בפני תביעת המשיב על יסוד השטרות הנדונים".
דברים דומים אמר גם כב' השופט זוסמן בע"א 236/60 שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או.:
"השיקים מתוארים על ידי המערער כ'שיקים של גלגול', היינו, כשיקים שהיו מיועדים לנפח באופן מלאכותי את חשבונו של אדם בבנק שאליו הוכנסו, ולאפשר בדרך זו לבעל החשבון לקבל כסף מהבנק... כאשר בא עכשיו הבנק המשיב בתביעה על המערער, כמושך השיקים, טען המערער, כי לא קיבל תמורה בעד השיקים... אין צורך להאריך את הדיבור על כך ש'ערך', כמשמעותו בפקודת השטרות אינו כסף מזומן בלבד. למעשה, כאשר נתן מורגנבסר בעד השיקים האמורים שיקים אחרים, נתן ערך בעד השיקים. הייתה זו עיסקת חליפין שעניינה מסמכים סחירים ובה ניתן שיק תמורת שיק אחר... אין ספק בכך, שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר".
ההלכה האמורה בעניין "גלגול שיקים" או "שיקים טובה", אינה שנויה במחלוקת, דא עקא שבמקרה שבפני אין מדובר ב"שיקים טובה" או ב"גלגול שיקים", אלא בניכיון שיקים שניכה הנתבע עבור סמיון, ניכיון שיקים אינו מהווה "גלגול שיקים" ובוודאי ששיק הנמסר אגב ניכיון אינו "שיק טובה" , ולפיכך כדי לזכות בתביעה (במקרה שהוראות החוק לא היו חלות) התובע צריך להוכיח כי הינו אוחז כשורה.

האם התובע הינו אוחז כשורה
"סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש] מגדיר אוחז כשורה:
"28. (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השוטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו וכתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשוטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."
וסעיף 29 לפקודת השטרות קובע :
"29. (א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.
(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."
לפי סעיף 29 לפקודת השטרות, לאוחז בשיקים עומדת חזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה ובאופן רגיל על המושך לסתור חזקה זו. לא כך כאשר זכות הקניין בשיקים לוקה בפגם קנייני מסוג אלו המנויים בסעיף 29 (ב) שאז נטל הראיה בדבר היות האוחז כשורה הוא על האוחז .
מאחר שהנתבע הוכיח כי לא קיבל תמורה מסמיון וכי התמורה נכשלה, הרי שנוצר פגם בזכות הקניין של סמיון והתובע צריך להוכיח כי נתן תמורה עבור השיקים .
להוכחת טענתו לפיה נתן תמורה, צירף התובע חשבוניות מס שהוציא לסמיון בגין העמלה, אגב ניכיון השיקים. כן צירף דפי חשבון בנק שליד חלק מהתנועות שבהם נרשם מספר חשבונית ניכיון, כדי להראות כי שולמה תמורה וכי נמשך כסף מהבנק.
אין די במסמכים שצורפו כדי להוכיח כי התובע נתן תמורה לסמיון עבור השיקים. החשבוניות שהוציא התובע ולפיה ן קיבל עמלה מ סמיון, אין בהן כדי להוכיח כי נתן תמורה ל סמיון. כך גם דפי חשבון הבנק שצורפו, מהם ניתן ללמוד כי במועדי הנפקת החשבונית משך התובע סכומי כסף מזומן מחשבונו, אולם משיכת כסף מהחשבון אין בה כדי להוכיח כי כספים אלו שולמו לסמיון, או כי נעשה בהם כל דבר אחר, בפרט כשאין התאמה בין סכומי המשיכה וסכומי החשבוניות.
הייתי מצפה כי מי שמשלם כסף מזומן אגב ניכיון שיקים, יקבל קבלה ממקבל ה כסף, אולם התובע הצהיר כי לא קיבל מסמיון קבלות שכן סמך עליו.
בת"א 28778/05 טארק פארם בע"מ נ' ליטמן [מאוחד] נקבע:
”לגבי הניכיונות, והכרטסות של התובעת [ ...] שצורפו ושנויות במחלוקת. לעניין זה יצויין, שמה שצורף אינו מספק כלל, ועל התובעת היה להמציא אסמכתאות לתשלום השיקים בפועל ולא להסתפק רק ברישום שולם במזומן, בכרטסת ו/או קבלה שנויה במחלוקת. מצופה היה מן התובעת להביא ראיות מלאות יותר לעניין התמורה הנטענת, שנמסרה במזומנים, כמו דפי בנק רלוונטים לאותו מועד, קבלות ממקבלי התשלום, תוך הסבר למעמדם בעניין ועוד".
אשר על כן התובע לא הוכיח כי נתן ערך בעד השיקים ולפיכך אין התובע "אוחז כשורה".

סוף דבר
מכל הטעמים שמניתי הנני דוחה את התביעה.
כמו כן, הגעתי למסקנה כי גם התנהלותו של הנתבע אינה נקיה מרבב בעניין שבפני, גם הוא עסק בניכיון שיקים. את השיקים נשוא התביעה, הוא מסר לסמיון בעסקת נכיון, למרות שאין לו היתר לעסוק בכך ולמעשה הוא שלח ידו בפעילות המנוגדת לחוק. לפיכך, הגם שדחיתי את התביעה אינני עושה צו להוצאות לטובת הנתבע.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 45 יום.