הדפסה

קרסק נ' אור-אורלי קניונים בע"מ

05 אפריל 2015
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' אירית איינהורן-נחמני

המבקשת:
יוליה קרסק
ע"י ב"כ: עו"ד מור יוסף ועו"ד גורודסקי

-
המשיבה:
אור-אורלי קניונים בע"מ

החלטה

לפנינו בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, על פי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – "חוק תובענות ייצוגיות").

הרקע העובדתי לבקשה וטענות
המבקשת, הגב' יוליה קרסק, עבדה אצל המשיבה כעובדת ניקיון בקניון ארנה בהרצליה מיום 1.7.2006. היא הועברה לעבוד בחברת כוח אדם לתקופה שבין 1.8.2006 -30.5.2007 וחזרה לעבוד במשיבה ביום 1.6.2007 עד ליום 30.9.2008. בכל הנוגע לעילת תביעתה האישית הבהירה המבקשת, כי למען הזהירות היא מחשבת את תקופת עבודתה לפי התקופה האחרונה בלבד, 1.6.2007 – 30.9.2008.

המשיבה היא חברה העוסקת במתן שירותי ניקיון, שמירה, אבטחה ואחזקה למוסדות שונים. נוכח העדר תגובת המשיבה למכתב ב"כ המבקשת בנוגע לתחולת הסכם קיבוצי בענף הניקיון (נספח 7 לבקשה) המבקשת טענה כי אינה יודעת מידיעה אישית האם חל על תנאי העסקתה הוראות ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון. המבקשת הפנתה לאתר האינטרנט של האיגוד הכלל ארצי של חברות הניקיון והאחזקה בישראל ממנו עולה כי הנתבעת חברה באיגוד זה, משכך הניחה המבקשת כי על המשיבה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי ובכל מקרה חל עליה צו ההרחבה בענף הניקיון והשמירה.( ר' נספח 2 לבקשה).

בגין תקופת עבודתה במשיבה הגישה המבקשת, תביעה ובקשה להכיר בתביעה כתובענה ייצוגית בעילות הבאות:
אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה – חלק עובד שנוכה וחלק מעביד שלא הופרש כלל
ניכויים שלא כדין ל"קופת עובדים" ו"פיקדון מדים".

לטענת המבקשת, על אף שבחלק מתלושי השכר שלה מופיע ניכוי מתלושי שכרה לטובת "קרן פנסיה" הרי שהמשיבה לא הפקידה עבורה כספים בקרן פנסיה. כן טענה כי המשיבה לא העבירה תגמולי המעביד לקרן פנסיה. המבקשת צירפה מכתב ששלחה למשיבה ביום 6.12.2014 בבקשה לבירור פרטים בנוגע להפקדות לפנסיה אולם לא קיבלה כל מענה. לפיכך תובעת היא פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה. כן טענה המבקשת כי חודשים רבים נוכה משכרה שלא כדין סכום ל"קופת עובדים" וכן מדי פעם סכום ל"מדים" כשהיא מעולם לא הסכימה לביצוע ניכויים אלו ולא ידוע אם הועברו ליעד כלשהו.

לטענת המבקשת, על אף שלעיתים מופיע ניכוי מתלושי שכרה לטובת "קרן פנסיה" הרי שהנתבעת לא הפקידה עבורה כספים בקרן פנסיה. כן טענה כי המשיבה לא העבירה את תגמולי המעביד. המבקשת צירפה מכתב ששלחה למשיבה ביום 6.12.2014 בבקשה לבירור פרטים בנוגע להפקדות לפנסיה אולם לא קיבלה כל מענה ( נספח 4 לבקשה). לפיכך תובעת פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות לפנסיה.

המשיבה לא המציאה תגובה לבקשה וזאת לאחר שניתנו לה הזדמנויות רבות לכך כמפורט:
בהחלטתי מיום 30.6.2013 הורתי כי המבקשת תבצע מסירה של הבקשה למשיבה וכי המשיבה תגיש תגובה בתוך 90 ימים.
ביום 22.8.2014 ולאחר שהמציאה לתיק את אישור המסירה, הגישה המבקשת בקשה לאישור כי ביצעה מסירה כדין, לאחר שהבקשה הוגשה למשרד עו"ד שידוע כי מייצג את המשיבה וכן לחברת "טי אנד אם" שידוע כי רכשה את המשיבה.
ביום 15.9.2013 הגישו ב"כ חברת "טי אנד אם" בקשה לאורכה להגשת תגובה אולם ביום 17.9.2013 הגישו הודעה כי מסירה לחברת "טי אנד אם" אינה מסירה כדין שכן היא לא רכשה את הבעלות על המשיבה וכי משרד עורכי הדין אינו מייצג בתיק זה.
בעקבות בקשה נוספת של המבקשת לאישור התובענה הייצוגית, קבעתי ביום 11.12.2013 שהנתבעת תמציא תגובתה לבקשה עד ליום 17.12.2013.
ביום 17.12.2013 הודיע משרד עו"ד עובדיה כהן כי קיבל על עצמו את ייצוג המשיבה וביום 31.12.2013 ביקשה עו"ד עובדיה כהן אורכה של 90 ימים להמצאת התגובה.
ביום 7.1.2014 וחרף התנגדות המבקשת, קבעתי כי המשיבה תמציא תגובתה לבקשה עד ליום 7.4.2014. משלא הוגשה כל תגובה עד למועד האמור, הגישה המבקשת ביום 13.4.2014 בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה.
ביום 13.4.2014 ניתנה החלטתי שלפיה המשיבה תמציא תגובתה עד ליום 27.4.2014.
ביום 27.4.2014 הודיעה ב"כ המשיבה כי המשיבה אינה פעילה וביקשה אורכה של 30 ימים נוספים לצורך הגשת תגובתה אולם ביום 27.5.2014 הודיעה ב"כ המשיבה כי בשל היותה של המשיבה בלתי פעילה אין ביכולתה להגיש תגובה וביקשה להשתחרר מייצוג מטעם זה.
ביום 17.6.2014 ניתנה החלטתי שבה קבעתי כי ב"כ המשיבה תשוחרר מייצוג בכפוף לכך שתודיע למשיבה על מועד הדיון ועל החובה להתייצב לדיון.
ביום 15.7.2014 הודיעה ב"כ המשיבה כי הודיעה לידי נציגי המשיבה על מועד הדיון ועל חובת ההתייצבות.
ביום 11.9.2014 התקיים דיון בבקשה ולא הייתה כל התייצבות לנציג המשיבה.

בהיעדר תגובה נדון בבקשה לגופה אף ללא תגובה.

בבקשתה טענה המבקשת כי להערכתה ב–7 השנים שקדמו להגשת הבקשה עבדו במשיבה כ – 3,500 עובדים כשההערכה היא שמכל תלושי השכר של העובדים בוצעו ניכויים שלא כדין, ולא בוצעו הפרשות לפנסיה בהתאם להסכמים הקיבוציים.

בבקשה העריכה המבקשת כי לכל אחד מהעובדים, שעבד שנתיים בממוצע, נוכה סך של 360 ₪ ל"קופת עובדים" (24 חודשים X 15 ₪) וסך של 200 ₪ ל"פקדון מדים" (4 חודשים X 50 ₪). לפיכך העריכה את הסכום הכולל שנוכה שלא כדין ל"פיקדון מדים" ולקופת עובדים בסך של 1,960,000 ₪ (560 ₪ X 3,500 עובדים).

כן העריכה המבקשת כי לכל אחד מהעובדים שעבד שנתיים בממוצע, נוכה סך של 32 ₪ לחודש בגין קרן פנסיה – שלא הועבר ליעדו ולתקופת עבודה של שנתיים – סך של 774 ₪ והעריכה את הסכום הכולל שנוכה ולא הועבר ליעדו בסך של 2,438,100 ₪ (774 ₪ לעובד לשנתיים X 3,150 עובדים).

סך הכל סכום התביעה הייצוגית - 19,026,700 ₪.

ביום 29.12.14 ניתנה החלטה לפיה נדרשת תגובת ההסתדרות, בין היתר לנוכח קיומו של הסכם קיבוצי בענף הניקיון.

בעקבות החלטה זו ניתנה ביום 5.2.15 עמדת ההסתדרות לפיה:
"מבירור שנערך עולה כי המשיבה אינה חברה בארגוני המעסיקים החתומים מול ההסתדרות על הסכמים קיבוציים ענפיים - ארגון חברות הניקיון בישראל והארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. כמו כן, כעולה מבקשת ב"כ המשיבה לשחרור מייצוג עולה כי המשיבה "בלתי פעילה וריקה מתוכן ומפעילות".

נוכח תגובת ההסתדרות שנמסרה לתיק, הבהירה המבקשת כי עמדת ההסתדרות מחזקת את הצורך להורות על אישור התובענה הייצוגית בהליך זה כיוון שבהיעדר ארגון עובדים שיוכל להסדיר את הפרות הדין שביצעה הנתבעת, אישור התובענה הייצוגית היא הדרך היחידה להביא לפיצוי עובדי הנתבעת על הפרת זכויותיהם.

דיון והכרעה
סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי ניתן להגיש תובענה ייצוגית בנושאים המפורטים בתוספת השנייה לחוק.

פריט 10(1) לתוספת השנייה קובע:
"תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958."

סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 קובע:
"לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

(1)בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];"

על פי הוראת סעיף (10)(1) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, במשולב עם הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 הרי שיש סמכות לדון בתביעה זו כתובענה ייצוגית הואיל ועסקינן בעילה הנוגעת ליחסי עבודה .
בהמשך נדון בסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות מצהיר המחוקק על מטרת חוק תובענות ייצוגיות:

"1. מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות"

בהצהרת המחוקק המפורטות בסעיף המטרה שבחוק, במשולב עם ההסדר הכולל כפי שנמצא ביתר הוראות החוק, באים לידי ביטוי עקרונות וכללים, כפי שגובשו במהלך השנים בפסיקה בנוגע ל'תובענה הייצוגית'. בין העקרונות והכללים הללו נמצא את האינטרסים החשובים עליהם היא באה להגן, את הסיכונים הטמונים בה ככלי דיוני, ואת האיזונים הראויים שבין האינטרסים הלגיטימיים לבין אותם הסיכונים (ראו ע"ע 339/07 רותי אורן ואח'- בנק הפועלים ואח', מיום 18.1.09).

מתוך ההכרה בחשיבות הכלי הדיוני שבתובענה הייצוגית מחד גיסא, והסיכונים הטמונים בה מאידך גיסא, נמצאות בחוק תובענות ייצוגיות הוראות מפורטות בדבר התנאים למתן אישור להגשתה של תובענה ייצוגית – אם בנוגע למהות תביעת הפרט, המתאימה להפוך לתובענה ייצוגית, ואם בנוגע לתובע המייצג.

כך, סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות מגביל את עילות התביעה שבעטיין ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית, לרשימת העילות המפורטת בתוספת השנייה לחוק; סעיף 4(א) לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי ככל שעסקינן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה על ידי אדם פרטי, רק מי שהוא בעל עילת תביעה אישית יכול לשמש כתובע ייצוגי.

סעיף 4(א)(1) קובע:
"אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן:
...(1)   אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה;
קרי, על המבקש לקבל מעמד של תובע ייצוגי לשכנע את בית המשפט, הן מבחינה משפטית והן מבחינה ראייתית, כי אמנם קמה לו לכאורה עילת תביעה אישית בגין הפגיעה הנטענת.

כמו כן, סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות מקנה שיקול דעת לבית משפט אם לאשר ניהולה של תובענה כייצוגית – וזאת רק אם מצא שהתקיימו בה התנאים המצטברים הבאים:
"(1)   התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2)   תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3)   קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה;
(4)   קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב."

עילת תביעה אישית
בסעיף 4(א) לחוק נמצא הוראות בדבר מי שרשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי. לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית רק מי "שיש לו עילה בתביעה" באחד העניינים המפורטים בתוספת השנייה לחוק.

המבקש להגיש תובענה ייצוגית נדרש להוכיח את עילת תביעתו באופן לכאורי (ראו רע"א 8332/96 דן רייכרט – משה שמש, מיום 12.7.2001). דרישה זו מעוגנת כיום בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, עליו נרחיב בהמשך, הדורש מן המבקש להוכיח כי "יש אפשרות סבירה" שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה, וברור כי הדבר כולל, בראש ובראשונה, את עילת התביעה האישית. הוכחת סיכויי התביעה להתקבל היא התנאי הראשון שבודק בית המשפט, בטרם יפנה לבירור התנאים האחרים.

הצורך לשקול את סיכויי התביעה להצליח נקבע בפסיקה לאור החשיבות הציבורית של מכשיר התובענה הייצוגית והסכנות שהשימוש במכשיר זה מעורר (ר' דברי המשנה לנשיא כב' השופט ש. לוין ברע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876). בית המשפט העליון הדגיש לא פעם את הסכנות הטמונות במכשיר התובענה הייצוגית, שהוא כלי רב עוצמה, המנוצל לעתים לרעה (ראו רע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, ( להלן:" פרשת טצת") 785; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו, פ"ד נא(2) 312, 323; דברי כב' השופט מ. חשין בדנ"א 5712/01 ברזני נ' בזק, פ"ד נז(6) 385). עם זאת, בית המשפט העליון הדגיש כי אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע בקיומה של עילה לכאורה, על מנת שלא לגרום להתמשכות השלב המקדמי, וכדי לא להרתיע תובעים ייצוגיים פוטנציאליים (ע"א 2967/95 הנ"ל בענין מגן וקשת, פסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן).
אכן, סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות מסתפק בכך שבית המשפט ישתכנע כי "יש אפשרות סבירה" שאותן שאלות מהותיות של עובדה או משפט, המשותפות לכלל חברי הקבוצה, תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.

הטענה בדבר אי ביצוע הפרשות מעביד לפנסיה ואי העברת ניכויים לקרן פנסיה – קיומה של עילת תביעה אישית
מתלושי השכר שצירפה המבקשת אכן עולה כי בוצעו ניכויים לקרן פנסיה. לטענת המבקשת, היא מעולם לא קיבלה פירוט על כספים שנצברו לזכותה בקרן פנסיה ואף טענה כי פנתה למשיבה במכתב על מנת לקבל פרטים על הפקדות לקרן פנסיה ולא נענתה. זה המקום לציין כי בתלושי השכר אין כל פירוט שמי הנוגע לקרן הפנסיה הנדונה.

המבקשת הפנתה לסעיף י"ג להסכם הקיבוצי בענף הניקיון וכן לצו ההרחבה בענף הנקיון ולצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה החל על כל העובדים והמעסיקים המבוטחים בקרן פנסיה הקובע כי תשלומי פנסיה מקיפה הוגדלו לשיעור של 12%.

לנוכח חובת המעסיק כאמור תבעה המבקשת לחייב את המעביד לבצע את העברת הכספים לקופת הפנסיה ולחלופין לשלם פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה.

כן תבעה החזר הניכויים שבוצעו משכרה לכאורה לקרן פנסיה בתוספת ריבית.

משעולה מתלושי השכר כי בוצעו ניכויים משכרה של המבקשת ומשלטענת המבקשת לא קיבלה כל תגובה מהמשיבה לאחר שפנתה בבקשה לקבל מידע על קרן פנסיה בעניינה, הרי שהוכח לכאורה וכנדרש במסגרת בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית, כי קמה למבקשת עילת תביעה אישית בתביעתה לפיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה ובגין אי העברת כספי העובד שנוכו ליעדם, וכי סיכוייה להצליח בה טובים, כאשר טענת התובעת לא נסתרה לעניין עיסוקה של המשיבה כנותנת שירות בענף הניקיון ובדבר עיסוקה של המבקשת כעובדת ניקיון.

הטענה בדבר ניכויים שלא כדין ל"קופת עובדים" ו"פקדון מדים" – קיומה של עילת תביעה אישית
כעולה מתלושי השכר של המבקשת, מדי חודש ( כמעט) נוכו משכרה 15 ₪ בגין "קופת עובדים" ומספר פעמים (בחלק קטן מתלושי השכר) בוצע ניכוי נוסף של 50 ₪ בגין "פיקדון מדים". לטענת המבקשת, היא מעולם לא הביעה הסכמתה לניכויים אלו ולא ידוע לה לאן הועברו הסכומים שנוכו. סך הכל נוכה סך של 425 ₪ בכל תקופת עבודתה.
טענת המבקשת היא כי ניכויים אלו בוצעו שלא כדין, בניגוד לחוק הגנת השכר, תשי"י – 1958, לא הועברו ליעד כלשהו ועל המשיבה להחזיר סכומים אלו למבקשת ולחברי הקבוצה.

משלא ברור מכוח מה בוצעו הניכויים כאמור, בין היתר בהיעדר תגובה מטעם המשיבה, הרי שעומדת למבקשת עילת תביעה אישית אף ברכיבים אלו.

לפיכך, יש להמשיך ולבחון אם עומדת המבקשת בתנאים לאישורה של תובענה כייצוגית הקבועים בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות והם אלו:
"(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין;
(3) קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת...;
(4) קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה ואפשרות סבירה שיוכרעו לטובת הקבוצה
לאחר שהשתכנענו כי בידי המבקשת עילת תביעה אישית לכאורה, יש צורך לבחון את התנאי השני לאישורה של תובענה ייצוגית, דהיינו: האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה. כלל זה, הנוגע להומוגניות של הקבוצה התובעת, מרוכך בסעיף 10 לחוק הקובע:
"(א) אישר בית המשפט תובענה ייצוגית, יגדיר בהחלטתו את הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה;
(ב) ...
(ג) בית המשפט רשאי להגדיר תת-קבוצה, אם מצא שלגבי חלק מחברי הקבוצה מתעוררות שאלות של עובדה או משפט, אשר אינן משותפות לכלל חברי הקבוצה...".

בעניין הדרישה שהתובענה תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, הבהיר כב' הנשיא א. ברק, ברע"א 4556/94 בפרשת טצת, כי: " אין כל צורך שכל השאלות המתעוררות ביחס לקבוצה תהיינה משותפות. די בכך שהיסוד המשותף מהווה מרכיב מהותי בהתדיינות" (ראו גם דברי כב' השופטת ט' שטרסברג כהן ברע"א 8332/96 הנ"ל ב רע"א 8332/96 דן רייכרט – משה שמש, מיום 12.7.2001).

השאלה הראשונה המתעוררת בהקשר להוכחת התנאי הנוגע לקיומן של שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה היא כיצד יש להגדיר את הקבוצה התובעת. הגדרה זו צריכה לכלול רק את מי שלכאורה יש לו עילת תביעה טובה דומה לזו של המבקשת.

אשר להגדרת ה"קבוצה" המבקש מבקש להגדיר את הקבוצה ככל העובדים שעבדו במשיבה ב – 7 השנים, לרבות עובדים שעזבו את העבודה במשיבה במהלך תקופה זו.

סוגיית התאמתה של תובענה להתברר כייצוגית נוגעת בטבורה בשאלת השוני בין חברי הקבוצה: האם מדובר בשוני מהותי, שבעטיו אין הצדקה לניהולה של התובענה כייצוגית (ע"ע 633/08 ארז אפרים – גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, ניתן ביום 11.1.2011) ואנו סבורים כי אין קיים בענייננו שוני מהותי בין חברי הקבוצה, זאת בין היתר מאחר שבכל הנוגע לנטל הראיה המוטל על המבקש לאשר תובענה כייצוגית, נפסק:
"...כי הליך האישור הוא בבחינת "הפרוזדור" המוביל ל"טרקלין" ולפיכך עליו להתנהל באופן רציני ויעיל ואסור שיהווה "גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית". על המבקש לאשר ניהולה של תובענה כייצוגית "לשכנע את בית-המשפט במידת הסבירות הראויה" כי הוא ממלא לכאורה אחר הדרישות לניהולה בדרך זה. אכן, "אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית-המשפט עומס-יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. את כל אלה יש למנוע על-ידי קריטריון מאוזן בנושא נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע הייצוגי, שמצד אחד שלא יפטור אותו מחובת שכנוע, ומצד אחר לא יטיל עליו נטל כבד מדי".
(ע"ע 633/08 ארז אפרים נ' גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, מיום 11/1/11).

המבקשת צירפה לבקשה תלושי שכר של בעלה שעבד אף הוא במשיבה וכן של עובד נוסף (נספחים 8,9 לבקשה) וגם מתלושי השכר של שני עובדים נוספים אלו עולה כי חודש ים רבים נוכו משכרם סכומים לקרן פנסיה ולקופת עובדים ולעיתים גם לקופת מדים.

לנוכח המפורט, עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להראות קיומה לכאורה של עילת תביעה קבוצתית הראויה להתברר כתובענה ייצוגית. לפנינו מסכת עובדתית דומה ושאלות משותפות של עובדה ושל משפט ביחס לכל חברי הקבוצה.

לטענת המבקשת, בתקופה הקובעת עבדו במשיבה כ – 1,000 עובדים מדי שנה, כשכל עובד עובד בממוצע תקופה של שנתיים) כך שסך הכל בתקופה של 7 שנים – 3,500 עובדים, הם חברי הקבוצה.

המבקשת מעריכה כי מספר הזכאים להפרשות לפנסיה שעבדו מעל 6 חודשים הוא 3,150 עובדים.

אשר לחלקו השני של סעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, בדבר קיומה של אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לחברי הקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, אמרו המלומדים א' קלמנט וש' רבין-מרגליות את הדברים הבאים:
"הדרישה כי תוכח אפשרות סבירה להכרעה בשאלות המשותפות לטובת הקבוצה נועדה לסנן תביעות שסיכוייהן להצליח מועטים, ולצמצם את תופעת התובענות הייצוגיות המוגשות לשם סחטנות. בכך תנאי זה מגן הן על המערכת המשפטית והן על הנתבעים הפוטנציאליים מפני תביעות חסרות שחר. אולם הדרישה להוכחת סיכויי הצלחה בתביעה עלולה לסנן גם תביעות שסיכוייהן גבוהים. כאשר התובעים אינם יכולים לשכנע את בית המשפט בסיכוייהם להצליח בשלב המקדמי של אישור התובענה כייצוגית, מאחר שאין בידם ראיות לבסס סיכויים אלה, ייתכן שתביעתם לא תאושר כייצוגית, אפילו במקרים שבהם לאחר החלפת שאלונים, גילוי המסמכים, עדויות המומחים וחקירת העדים האחרים היו סיכויי התביעה מתבררים כגבוהים. בעיית סינון היתר תהיה משמעותית בתביעות שבהן המעביד מחזיק במידע פרטי שהעובדים אינם יכולים להשיגו בנקל" (א' קלמנט, ש' רבין-מרגליות, תובענות ייצוגיות בדיני עבודה– האם השתנו כללי המשחק? עיוני משפט לא(2), ינואר 2009, בעמ' 424-425).

בענייננו, משהגענו למסקנה כי עומדת למבקשת עילת תביעה אישית, אנו סבורים כי קיימת אפשרות סבירה, כהגדרתה בפסיקה, שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה.

בשלב מקדמי זה די באמור לעיל כדי לבסס קיומן של שאלות משותפות של עובדה או משפט לכלל חברי הקבוצה וקיומה של אפשרות סבירה ששאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה. השאלה המשותפת היא האם חל על הצדדים ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון או צו ההרחבה בענף הניקיון והאם הפרה המשיבה את חובותיה וביניהן – האם העבירה את סכומי הניכויים לקרן פנסיה והאם הניכויים בגין פיקדון מדים וקופת עובדים נעשו כדין.

מאחר שהמבקשת הוכיחה לכאורה כי קיימת לה עילת תביעה אישית נגד המשיבה, ומכיוון שהוברר כי יש יסוד להניח כי כך אירע גם בעניינם של שאר חברי הקבוצה התובעת – הרי שקיימת אפשרות סבירה כי השאלות המשותפות תוכרענה בתובענה לטובת הקבוצה.

הגדרת השאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה מצריכה בירור של הסעדים המבוקשים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בענייננו הסעד הוא החזר הניכויים שבוצעו שלא כדין, העברת ניכויי העובד לקרן פנסיה ליעדם ופיצוי בגין אי ביצוע חלק המעביד בכל הנוגע להפרשות לקרן פנסיה. מדובר בסעד משותף לכלל חברי הקבוצה.

כן יובהר כי עילת התביעה האישית של המבקשת זהה לעילת התביעה הייצוגית.

המבקשת טענה כי אינה יודעת בוודאות אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי בענף הניקיון אולם טענה כי אפילו חל ההסכם הקיבוצי בענף הניקיון – אין בכך כדי למנוע אישורה של התובענה הייצוגית, זאת מן הטעם שהמשיבה הפרה באופן שיטתי את הוראות ההסכם הקיבוצי, לא הוכרז במשיבה מעולם כל סכסוך קיבוצי, מטרת חוק תובענות ייצוגיות היא אכיפה ולא רק הצהרה ובפסיקה נשמעו קולות רבים נגד הסייג בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

לטענת המבקשת, בענייננו, הפירוש הנכון שישפר את ההגנה על זכויות העובדים ויתן להם סעד הולם הוא פירוש שיאפשר אישור התובענה הייצוגית. עובר למסירת עמדת ההסתדרות טענה המבקשת, כי ההסתדרות הודתה כי כשלה במילוי תפקידה באכיפת ההסכם הקיבוצי. לטענת המבקשת, בנסיבות שבהן ארגון העובדים שחתם על ההסכם הקיבוצי לא פעל לאכיפתו וזכויות העובדים נרמסו, הרי שהפרשנות שיש ליתן לסעיף 10(3) לחוק תובענות ייצוגיות מצומצמת, הואיל וסייג זה חל רק כאשר ישנה אכיפה בפועל של ההסכם הקיבוצי. לאחר הגשת עמדת ההסתדרות בה צויין כי המשיבה אינה חברה בארגוני המעסיקים החתומים מול ההסתדרות על הסכמים קיבוציים ענפיים - ארגון חברות הניקיון בישראל והארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. הבהירה המבקשת כי עמדת ההסתדרות מחזקת את הצורך להורות על אישור התובענה הייצוגית בהליך זה כיוון שבהיעדר ארגון עובדים שיוכל להסדיר את הפרות הדין שביצעה הנתבעת, אישור התובענה הייצוגית היא הדרך היחידה להביא לפיצוי עובדי הנתבעת על הפרת זכויותיהם.

עילות התביעה האפשריות כאמור בסעיף 3 לחוק הן רק אלו המצויות בתוספת השנייה לחוק בה נמצאת רשימת הנושאים והעילות בהם ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הסעיף הרלוונטי לענייננו, סעיף 10(1) וסעיף 10(3):
"10. (1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו- 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, התשי"ח – 1958".
...
(3) "תביעה" למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי"

בע"ע 629/07 יגאל וירון – תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, מיום 3.1.2011, הוכרה לראשונה האפשרות להגיש תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, גם בעילה שמכוח ההסכם הקיבוצי.
"יש מקום להשאיר לבית הדין את שיקול הדעת האם לאשר את התובענה כייצוגית, במקום בו מדובר בעובדים במקום עבודה מאורגן, ובעיקר כאשר עסקינן בתביעתן של זכויות מכח חקיקת המגן.
זאת, בהינתן שהפרשנות שנעניק לסייג שבחוק תכתיב במידה רבה עד כמה תהיה התובענה הייצוגית יעילה באכיפתן של נורמות ראויות בתחום משפט העבודה. ככל שהפרשנות לסייג תהא רחבה יותר, כך יצאו מגדר החוק תביעותיהם של עובדים רבים בשל העובדה שחלים עליהם הסכמים קיבוציים. כך תסוכל באופן כוללני אחת ממטרות החוק, לקדם אכיפה מלאה של זכויות מגן – גם אלו המעוגנות בהסכמים קיבוציים - בענפים בהם נרמסות זכויות אלו כדבר יום ביומו... לבית הדין נתון שיקול הדעת לאשר תובענה ייצוגית גם במקרים בהם נסיבות העניין, תכלית החוק ושיקולי צדק יחייבו את אישורה. כך יהא למשל, במקרה בו ארגון העובדים אינו פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים בענף. בית הדין יפעיל את שיקול דעתו זה בזהירות ראויה ויישמה במקרים יוצאי דופן.".

בפסק הדין שניתן מאוחר יותר, ע"ע 67/10 יבטח בע"מ נ' ארז חבושה (מיום 14/3/12) אישר בית הדין הארצי הגשת תביעה ייצוגית בעילה מכוח הסכם קיבוצי במקום עבודה מאורגן, בנימוק כי ארגון העובדים לא פעל ליישום הוראות ההסכם הקיבוצי, כאשר בחן האם נאכף על ידי ארגון העובדים יישומו של ההסכם הקיבוצי, דבר אשר אינו חל בענייננו כפי שאפרט להלן.

עם זאת, לאחר פסק דין זה עסק בית הדין שוב בהוראות החריג בסעיף 10(3) וקבע בפסק דין פרץ מאיר נ' רשף ביטחון (פורסם בנבו) כך:
"בהתייחס לשאלת יעילותה של התובענה הייצוגית, מדובר אמנם בכלי חשוב למימוש זכויות, אך באותה מידה מדובר בכלי שעלול לגרום לתוצאות הרסניות...
לאור דברים אלה, יתכן ומקום בו הוכח קיומו של כלי חלופי למימוש זכויות העובדים, שפגיעתו במעסיק מועטה יותר, יש מקום להעדיפו על פני ניהול תביעה ייצוגית."

ביום 29/8/13 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי ב- ע"ע 53348-01-12 גרמן ישייב נ' ח.א.ש.מערכות ושירותים בע"מ, מיום 29.8.2013 שבו הועלתה השאלה האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, לאור החריג הקבוע בסעיף 10(3). וכך נאמר בפסק הדין:
"מן הראוי לחזור אל ההיגיון הבסיסי העומד בבסיסו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק, והוא מתן האפשרות לארגוני העובדים לפעול במישור יחסי העבודה הקיבוציים מול ארגוני המעסיקים וחבריהם. זאת, בהתאם למדיניותו רבת השנים של בית הדין לעבודה, לפיה ארגון העובדים הוא הגוף המשפטי שייצג באופן הנאמן והראוי ביותר את עניינם של כלל העובדים שבמקום העבודה המאורגן, ויפעל למיצוי זכויות העובדים בכללם באופן המיטבי והיעיל ביותר."

בפסק דין זה, יש משום נסיגה מהלכת בית הדין הארצי בעניין חבושה ובעניין וירון.

עם זאת, גם לאחר פסק הדין של בית הדין הארצי בעניין ישייב, סבורים אנו כי כל בקשה לאישור תובענה ייצוגית, גם כשעל הצדדים חל הסכם קיבוצי, יש לבחון לגופה, ובין היתר לאחר שנבחנת מעורבות ההסתדרות ופעולתה לאכיפת זכויות העובדים.

בענייננו, בהיעדר תגובה מטעם המשיבה, ובמיוחד נוכח עמדת ההסתדרות לפיה המשיבה אינה חברה בארגוני המעסיקים החתומים מול ההסתדרות על הסכמים קיבוציים ענפיים - ארגון חברות הניקיון בישראל והארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. הרי שקיימת הודיה של ההסתדרות לפיה אין מנגנון אכיפה של הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים ומשכך אין לקבוע כי החריג בסעיף 10(3) חל ומשכך אין באמור משום מניעה לאשר את הבקשה הנדונה.

תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין
בשלב זה אין מקום להיכנס לנתונים לגבי גודלה של הקבוצה. המבקש מסר, כאמור, הערכה שלפיה ב -7 השנים האחרונות היו במשיבה 3,500 עובדים.

על מנת לבחון האם תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, כדרישת סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, יש להשוות בינה לבין דרכים דיוניות אחרות העומדות לתובעים הייצוגים להכרעה במחלוקת אותה הן מבקשים להביא לפתחו של בית הדין, כדוגמת תובענה אינדיבידואליות, צירוף תובעים וכיו"ב.

כאשר אנו דנים בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בה נכלל מספר רב של תובעים אנונימיים, עלינו לבחון אם קיימת זהות לגבי המערכת העובדתית היוצרת את עילתם ושאין כל שוני מהותי ביניהם. במקרה שלפנינו, עילת התביעה של כל אחד מחברי הקבוצה אינה נסמכת על מערכת עובדתית ספציפית, המצריכה בירור אישי והמחייבת דיון נפרד בעניינו של כל אחד מהם. אין צורך בכל מקרה ומקרה בבירור פרטני באופן שאינו מאפשר את בירור תביעתם יחד. אין עסקינן בבירור זכויות התלויות בקריטריונים כמותיים וחישובים משתנים בהתאם לנתוניהם האישיים של חברי הקבוצה. הניכויים לקופת עובדים ודמי מדים היו בסכומים קבועים והניכויים לקרן פנסיה הם בשיעור מסוים מהשכר כך שמדובר בחישוב פשוט ואין במספר העובדים כדי לסרבל את בירור התביעה הייצוגית.

המבקשת טענה כי התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה ביותר שכן רבים מחברי הקבוצה אינם מודעים לזכויותיהם, הם מפוזרים ואין אפשרות לרכזם ואף יש בכך כדי לרכז ולייעל הליכים מול בית הדין לעבודה ולמנוע תביעות רבות ופסיקות סותרות.

בענייננו מתקיימת ההנחה שלפיה לכל אחד מחברי הקבוצה בפני עצמו אין תמריץ להגשת תביעה פרטית. במצב דברים זה יש חשיבות לאישורן של תובענת המבקש כייצוגיות – הן לשם מימוש הגישה לערכאות, והן על מנת להבטיח כי הללו יזכו לסעד הולם בגין העוול שנגרם להם, במידה שיוכח. הסכומים שנוכו מכל עובד נמוכים וכך גם הסכומים שלא הועברו לקופת הפנסיה על ידי המעביד, כך שאינו מצדיק הגשת תביעה פרטנית בכל מקרה.

בנסיבות אלה סבורים אנו כי יש לברר עילת תביעה זו כתובענה ייצוגית, ובמידת הצורך, היה וימצא בית הדין להכריע לטובת הקבוצה בתובענה הייצוגית, יכול וההכרעה האינידיבידואלית לעניין הזכאות לפיצוי כספי בעילות אלה וגובה הפיצוי תיעשה באמצעות מנגנון לחישוב פרטני, בהתאם להוראת סעיף 20 לחוק התובענות הייצוגיות.

מן המפורט עולה כי תובענה יצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה בעניינם של חברי הקבוצה ועניינם של חברי הקבוצה במסגרת של תובענה ייצוגית יביא לניהול יעיל וממצה של תביעותיהם, לחסכון במשאבים ולאחידות בפסיקה.

קיים יסוד סביר כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת
לטענת המבקשת, לתובעת ולקבוצה זהות אינטרסים מלאה לגבי עילות התביעה, ב"כ המבקשת הוא עורך דין מנוסה בתחום המשפטי והן בתחום התובענות הייצוגיות.

כאמור לא הוגשה תגובה לבקשה ואין בידנו כל מידע הסותר טענות אלו.

קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב

בע"ע 12842-07-10 עו"ד אסף אייל– הוט מערכות תקשורת בע"מ (מיום 9.6.2011) נפסק כי מן הראוי הוא כי טרם הגשת הבקשה לאישור תובענה יצוגית יגיש התובע המייצג דרישה מוקדמת בכתב למעסיק על כוונתו להגיש את הבקשה וכי יש לתת למעסיק הזדמנות נאותה לתיקון המעוות.

בענייננו המבקשת שלחה ביום 23.10.2012 מכתב לכתובת המשיבה ברשם החברות (והמכתב חזרה למשרדי ב"כ התובעת משלא נדרש) וכן לפקס של המשיבה כפי שמופיע באתר של האיגוד הארצי של חברות הניקיון והאחזקה.

מן החומר שהובא בפנינו לא הוכח שימוש לרעה במכשיר התובענה הייצוגית או מהלך מתוכנן בידי המבקשת, ואף לא עולה כי המבקשת החסירה או סילפה עובדות מהותיות והמחלוקת בין הצדדים היא בעיקר משפטית.

סוף דבר –
הבקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית מאושרת כדלהלן:
המבקשת ,הגב' יוליה קרסק תהא התובעת המייצגת.
הקבוצה תיוצג על ידי משרד עו"ד גל גורודסקי.
הקבוצה שבשמה תנוהל התובענה הייצוגית תכלול את עובדי המשיבה ב- 7 השנים או בחלק מ – 7 השנים שקדמו ליום הגשת הבקשה (30.5.2013) .
עילת התביעה היא ניכויים שלא כדין של הרכיבים "קופת עובדים" "מדים", אי העברת ניכויי העובד לקרן פנסיה ליעדם ואי העברת חלק המעביד לקרן הפנסיה.
הסעד הנתבע הוא החזר הניכויים שנוכו שלא כדין מהשכר, ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות מעביד לקרן פנסיה.

ב"כ המבקש יודיע למנהל בתי המשפט על החלטה זו, בתוך 21 ימים ממועד קבלת ההחלטה, וזאת בהתאם לסעיף 14(ב) לחוק תובענות ייצוגיות.

בהתאם להוראת סעיף 25(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, יפרסם ב"כ המבקש הודעות לחברי הקבוצה על החלטת בית הדין, זאת לאחר קבלת אישור בית הדין לנוסח ההודעות. ההודעות תפורסמנה בשפות עברית, אנגלית, ערבית ורוסית בשני עיתונים יומיים. בקשה לאישור נוסח ההודעה תוגש לבית הדין בתוך 21 יום מקבלת החלטה זו. המשיבה תישא בהוצאות כנגד המצאת חשבונית מס על ידי ב"כ המבקש.

ב"כ המבקשת ימסור את ההודעה ליועץ המשפטי לממשלה למנהל בתי המשפט ולממונה הראשי על יחסי עבודה וזאת בהתאם לתקנה 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע 2010.

המשיבה תישא בהוצאות שכ"ט ב"כ המבקשת בסך של 8,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום ט"ז ט"ז ניסן תשע"ה, (05 אפריל 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נציג ציבור עובדים, הגב ' אירית אינהורן- נחמני

אסנת רובוביץ – ברכש, שופטת