הדפסה

קריחלי ואח' נ' חברה קדישא גחש"א ת"א יפו והמחוז בע"מ

בפני
כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס

התובעים:

1.אתרי קריחלי ת"ז XXXXX156
2.יהושע שי קריחלי ת"ז XXXXXX692

נגד

הנתבעת:

חברה קדישא גחש"א ת"א יפו והמחוז, ע"ר 580019107

פסק דין

בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 10,863 ₪. עניינה של התביעה בהשבת כספים ששילמו התובעים לנתבעת , על-פי הנטען ביתר, בגין רכישת חלקת קבר בבית העלמין ירקון , ובקבלת פיצוי על נזק לא ממוני.

הצדדים
ביום 7.2.12 נפטר חנן קריחלי ז"ל (להלן: "המנוח"), בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה, והובא למנוחת עולמים עוד באותו היום.
התובעת 1 הינה רעיית המנוח והתובע 2 הינו בנו.
הנתבעת הינה עמותה רשומה, האמונה על קיום מצוות הקבורה על פי ההלכה היהודית, בתחומי תל-אביב יפו והמחוז, על פי תנאי הרישיון שניתן לה מאת שר הדתות, ובהתאם לתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), תשכ"ז-1966 . גדרי פעילותה של הנתבעת נקבעו בשורה של חיקוקים , וביניהם: חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א- 1971 (להלן: "חוק שירותי הדת"); תקנות השירותים הדתיים היהודיים (אגרות שירותים של חברות קבורה), תש"ל-1969; תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), תשכ"ז-1966.

טענות התובעים
לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, לאחר פטירת המנוח, פנה התובע 2 לנציג הנתבעת בבית החולים בו נפטר המנוח, על מנת לרכוש חלקת קבר למנוח . התובע 2 ציין בפני נציג הנתבעת, כי למיטב ידיעתו, כל אדם זכאי לקבורת חינם ב תחום השיפוט של הרשות המקומית בה הוא מתגורר. לשמע טענה זו , נציג הנתבעת הסביר לתובע 2, כי סוג הקבורה ללא עלות הנו "קבורת סנהדרין" (קבורה בתוך כוך בקיר). ברם, אם ברצון התובעים לקבור את המנוח בקבר באדמה, הנקרא "קבורת שדה", אזי מדובר בקבורה בחלקה חריגה, אשר כרוכה בתשלום. נציג הנתבעת המליץ לתובעים לרכוש חלקה ליד המנוח גם עבור התובעת 1. בהתאם לדרישת הנתבעת שלמו התובעים סך של 17,000 ₪ עבור רכישת חלקה חריגה למנוח וסך של 10,863 ₪ עבור רכישת חלקה לתובעת 1 ליד המנוח (ראה קבלה). בנוסף חתם התובע 2 על הצהרה בקבורת נפטר בתשלום.

לטענת התובעים, הסכום שש ילמו לנתבעת בגין רכישת חלקת הקבורה עבור המנוח הינו גבוה ולא מידתי. התובעים מסתמכים בתביעתם על פסק דין שניתן בתא"מ (שלום-קריות) 3453-09-08 גינסברג נגד חברת קדישא חיפה (ניתן ביום 8.5.12) (להלן: "פסק הדין בעניין גינסברג"), שם קבע בית המשפט (כבוד השופט דאוד מאזן) , כי הסכום המרבי שניתן לגבות עבור חלקת קבורה צמודה חריגה של נפטר, לא יעלה על 120% מהתשלום הנגבה ממי שמבקש לרכוש חלקת קבר בעודו בחיים. לטענת התובעים, הם התקשרו עם הנתבעת לרכישת שתי חלקות קבורה חריגות צמודות. מכאן, לשיטת התובעים, בהתאם לחוק שירותי הדת, הסכום המרבי עבור חלקת קבר חריגה שרוכש אדם בעודו בחיים הינו כ- 10,000 ₪. לפיכך, ה נתבעת הייתה רשאית לגבות סכום מקסימאלי של עד כ-12,000 ₪ בגין חלקת קבורה המנוח במקום 17,863 ₪, כפי שגבתה. מכאן, הנתבעת גבתה שלא כדין סך של 5,863 ₪. התובעים מוסיפים וטוענים, ב כתב תביעתם, כי:

"כל זאת, ביצעה הנתבעת ביודעה שמדובר באלמנה ויתום, אשר ליבם ורוחם שבורים ממות יקירם וכי הטלטלה הרגשית בה הם מצויים והצורך והכורח הדחופים לקבור את יקירם באופן מכובד, ללא השתהות מיותרת, נמצאים בראש מעייניהם בשעה הקשה בה היו מצויים וכי לא הרציונל או השיקול הכלכלי הקר יהיו אלו שיובילו אותם ויגרמו להם לוותר על אפשרות קבורה ראויה ליקירם, כאשר ברור לה שאין התובעים מודעים לסכומים המקסימאליים אשר ניתן לגבות מהם בגין החלקות החריגות שרכשו מן הנתבעת".

לטענת התובעים, התנהגותה של הנתבעת , נג ועה בחוסר תום לב ועושק, עת ניצלה בחוסר תום לב משווע את מצוקתם הנפשית הקשה , נוכח מות יקירם והצורך הדחוף לקבור את המנוח באופן מכובד ללא השתהות מיותרת. לאור האמור לעיל, עותרים התובעים להשבת סך של 5,863 ₪ שנגבה ביתר עבור חלקת הקבר החריגה של המנוח, ולפסיקת פיצויים מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הן בגין הפרת עיקרון תום לב והן עבור עוגמת הנפש שהוסבה להם.

טענות הנתבעת
הנתבעת מצדה טוענת, כי פעלה כדין עת גבתה מהתובעים את דמי הקבורה בגין קבורת המנוח, בחלקה חריגה . לדברי הנתבעת, המחוקק הישראלי הסדיר את התשלום עבור חלקות קבורה. בסעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נקבע, כי בעת הבאתו של אדם שנפטר בישראל או תושב ישראל שנפטר בחו"ל "ישלם המוסד לחברה קדישא... דמי קבורה". לאור סעיף חוק זה, הותקנה תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל"ו-1976 (להלן גם : "התקנות"), לפיה: "דמי קבורה בסכומים הנקובים בתקנות אלה ישולמו על ידי המוסד לחברה המטפלת". עם זאת, החריג לכלל נשוא תקנה 2 לתקנות, לפיו תשלום דמי הקבורה נעשה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נקבע בתקנה 3(א), אשר זו לשונה:

"על אף האמור בתקנה 2 תהיה חברה רשאית לגבות בקשר לקבורה ולהקמת המצבה, אגרת שירותים או תשלום אחר , בנוסף לדמי הקבורה לפי תקנות אלה , במקרים אלו בלבד:

(1) קבורה באחד מבתי העלמין הסגורים כפי שפורטו בנספח להסכם;
(2) קבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים שהוסכם עליהם בין המוסד לבין החברה ושסומנו במפה שצורפה להסכם, ובלבד שהשטחים המוגדרים כאמור לא יעלו על 15% ממקומות הקבורה הפנויים ביום חתימת ההסכם בבית עלמין קיים, ועל 10% בבית עלמין חדש; לענ יין פסקה זו -
"בית עלמין קיים" - בית עלמין שבו נקברים נפטרים בידי חברה שהגיעה להסכם עם המוסד עד יום י"ב בניסן תשל"ז (31 במרס 1977), למעט בית עלמין שנפתח לאחר תחילתן של תקנות אלה;
"בית עלמין חדש" - בית עלמין שבו נקברים נפטרים בידי חברה שהגיעה להסכם עם המוסד אחרי יום י"ב בניסן תשל"ז (31 במרס 1977), שטחי קבורה חדשים שיתווספו לבית עלמין קיים, וכן בתי עלמין שייפתחו לאחר תחילתן של תקנות אלה;

(3) קבורה באחוזת קבר שנרכשה בחיי הנפטר (ההדגשה שלי – נ' פ')".

לטענת הנתבעת, הסכומים אשר שילמו התובעים, נכנסים לגדר סעיפים קטנים (2) ו-(3) בתקנה 3(א) לתקנות. לפיכך, אין כתב התביעה מגלה כל עילה כנגד הנתבעת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי איש הקשר אליו פנו התובעים , עוד בעת שהותם בבית החולים, איננו עובד או זכיין שלה, אלא זכיין של בית החולים לנושא טיפול בנפטרים, אשר מעניק למשפחות הנפטרים שירות בתשלום, הכולל גם הזמנת לוויה בחברה קדישא. לטענת הנתבעת , אותו זכיין של בית החולים, הציג בפני התובעים את כלל האפשרויות העומדות בפניהם בקשר לרכישת קבר למנוח בבית העלמין ירקון , לרבות לעניין התשלום. לאחר שהוצגו בפני התובעים מלוא האפשרויות, חתם התובע 2 על הצהרה, לפיה ברצונו לרכוש חלקת קבר עבור המנוח בחלקה חריגה בבית העלמין ירקון, בסך 17,000 ₪ וכן חלקת קבר בחיים ליד המנוח עבור אמו, התובעת 1, בסך של 10,863 ₪. וזה קטע רלבנטי מטופס ההצהרה עליו חתם התובע 2:

"אני... מאשר כי הובאו בפני האפשרויות לקבורת המנוח ללא תשלום (קבורת סנהדרין בבית העלמין קריית שאול, קבורת על מעל בן משפחה, קבורת מכפלה, כאשר התשלום הינו אך ורק עבור החלקה העליונה), אך בחרתי בקבורה בתשלום על פי אחת מהאפשרויות הבאות שהובאו לידיעתי ..." (ההדגשה הוספה: נ' פ').

מכאן טוענת הנתבעת, כי פעלה בהתאם לרצון התובעים , וגבתה מהם , כדין , את הסך של 27,863 ₪, בהתאם ל קבוע בתקנה 3(א) (2) ו-(3) לתקנות. לטענת הנתבעת, לו ביקשו התובעים, להביא את המנוח למנוחת עולמים, ללא תשלום, היה בידם לעשות כן בתחום השטחים בהם מבוצעת קבורת נפטרים ללא תשלום מכוח התקנות (להלן: "השטחים הפטורים"), אשר היו ממוקמים באותה עת באולמות הסנהדרין בבית העלמין קריית שאול. הדבר עולה בקנה אחד עם דרישותיהן החוזרות ונשנות של הרשויות לעבור ל"קבורה רוויה", עקב מצוקת הקרקעות לקבורה, וכך נוהגת הנתבעת. כן היה בידי התובעים לשמור מקום לבן/בת הזוג בחלקה משפחתית (בקבורה "אחד מעל השני") בתחום השטחים הפטורים, כאשר התשלום על-פי התעריף הקבוע בסעיף 14א(ו) לחוק שירותי הדת, הוא עבור חלקת הקבר שנרכשה בחיים בלבד. דבר זה עולה, בקנה אחד, עם מדיניות הממשלה בדבר ניצול מבוקר ונכון של המשאב הלאומי היקר –קרקע. לעומת זאת, במצב בו עומדים בני המשפחה על רצונם לשמור מקום בקבורת שדה לצדו של הנפטר (ולא בחלקה משפחתית כנ"ל), הרי שלא ניתן לאפשר זאת, אלא בדרך של רכישת חלקות קבר בשטחים מוגדרים, כאמור בסעיף 3(א)(2) לתקנות, הן לנפטר ו הן לבן הזוג, וכך אכן נעשה.
הדברים המובאים לעיל מובהרים ומוסברים היטב לכל משפחה המבקשת להביא את יקירה למנוחת עולמים, ואשר פונה לקבלת שירותים מאת הנתבעת. בהתאם להצהרת התובע 2, הוסברו לו הדברים בצורה מפורשת. נוכח האמור לעיל, ולאור הצהרתו החתומה של התובע 2, ברי כי גביית התשלומים נעשתה מכוח הסכמתו של התובע 2, במסגרת הנורמטיבית בה פועלת הנתבעת, ועל פי דין, ואין כל ממש בטענה, כאילו הנתבעת גבתה סכומים גבוהים משהותר לה על פי דין.

לא זו אף זו. הנתבעת מציינת , כי על פסק הדין בעניין גינסברג הוגש ערעור (ע"א 42764-06-12 חברת קדישא חיפה נגד גינסברג ואח'). במסגרת הערעור הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביום 27.11.12, לפיו נקבע כי תבוטל ההגבלה שנקבעה על ידי בית משפט קמא בנוגע לסכומים אותם רשאית הנתבעת לגבות בגין חלקות קבר בחלקות חריגות.

באשר לטענת התובעים בדבר הסכומים אותם רשאית הנתבעת לגבות, בקשר לחלקות הקבר השונות , טוענת הנתבעת כדלקמן: סעיף 14 א(ד) לחוק שירותי הדת קובע כי :" ...תושב יהודי המבקש לרכוש חלקת קבר בחייו סמוך לבן זוגו הקבור בבית העלמין, בישוב מגוריו, ישלם סכום שלא יעלה על 80% מהתעריף המפורט בתוספת". על כן בעבור חלקת הקבר בחיים, ליד חלקת המנוח , גבתה התובעת סך של 10,863 ₪. המהווה פחות מ-80% מהתעריף המעודכן בסך 13,693 ₪ , כפי שפורסם בילקוט הפרסומים ושתחולתו מיום 1.1.12. בנוסף, גבתה הנתבעת סך של 17,000 ש"ח עבור חלקת קבר למנוח, בחלקה חריגה.

המסגרת הנורמטיבית
שרותי הקבורה, בשל חשיבותם, מוסדרים בהוראות דין, ובכלל זה ב חוק שירותי הדת. מפאת חשיבותו של כבוד המת, נושאת המדינה עצמה ב"דמי קבורה" (ע"א 9486/00 וירג נ' המועצה הדתית כרמיאל, פ"ד נז(1) 565, 570 (2002) (להלן: עניין וירג)). סעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 מסדיר את נושא תשלום דמי הקבורה, לגוף העוסק בקבורת נפטרים, שהנתבעת נמנית עמם. על פי הסעיף ישולמו דמי קבורה בסכומים ולפי תנאים ומבחנים שיקבע השר לענייני דתות ובאישור ועדת העבודה והרווחה. סעיף 268 לחוק קובע, כי גוף כנ"ל , לא יגבה בקשר לקבורה , כל תשלום בנוסף לדמי קבורה, זולת אם הותר התשלום לפי תנאים ומבחנים שנקבעו בסעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי. חריגים אֵלו מפורטים בתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו-1976, והם חלים, בין היתר , כאשר הקבורה מתבצעת באחד מבתי העלמין הסגורים; בקבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים; ובאחוזת קבר שנרכשה בחיי הנפטר (תקנה 3; ראה גם סעיף 14א לחוק שירותי הדת). בסעיף 14 א לחוק שירותי הדת, נקבעו תעריפים מקסימאליים לרכישת חלקת קבר בחיים, כפי שרכשה התובעת 1. מכאן, שהנושא של רכישת חלקות קבר על-ידי בני משפחה של הנפטר מוסדר בחקיקה ראשית מפורשת, המאפשרת גביית תשלום מסוים, עבור שמירת חלקת קבר. ברם, בעניין המקרים האחרים הנזכרים בתקנה 3 לתקנות (סעיפים קטנים (1) ו-(2), אשר עניינם קבורה באחד מבתי העלמין הסגורים ו קבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים), לא נקבע דבר.
עולה, אפוא, כי מותר לנתבעת לגבות תשלום נוסף כאשר הקבורה היא בבית עלמין סגור או בחלקה חריגה, אך שאלת התעריף המקסימאלי של התשלום לא הוסדרה בכל חקיקה שהיא - לא בחוק ותקנות מכוח חוק הביטוח לאומי או בחוק שירותי הדת, על תקנותיו.

בבג"ץ 3676/10 כתר כדרך המלכים בע"מ נ' שר הדתות, ניתן ביום 8.5.14, עמד בית המשפט העליון על תכליות הסדרי הקבורה, בציינו, בין היתר, לאמור:

"הסדרי הקבורה נדונו מעת לעת בערכאות הדיוניות, ונזכרו תכליות שונות העומדות בבסיסם. צוין, כי מטרת ההסדר היא לפטור את מי שמתו מוטל לפניו מעיסוק בסידורים הכרוכים בלוויית המת, ומתשלום הוצאות הקבורה, כך שיוכל לפנות את זמנו ומחשבתו ולעסוק באבלו. עוד ביקש המחוקק למנוע את ניצול משפחת הנפטר בשעתה הקשה באמצעות פיקוח והגבלה של סכומי הכסף הנגבים ממנה. לבד ממטרות אלה, ביקש המחוקק גם להבטיח כי הלוויה, הקבורה ואחזקת בית העלמין יֵעשו ברמה הנדרשת (ב"ל (י-ם) 1526/02 אוקון נ' ביטוח לאומי - סניף ירושלים, [פורסם בנבו] פסקאות 8-4 (19.2.2004); השוו בשינויים המחויבים: ב"ל (נצ') 1522/08 סביחאת נ' סחר סאלם סביחאת (26.3.2009)) (ההדגשה איננה במקור: נ' פ')" .

בפסק הדין בעניין וירג , צוין כי ההסדר הנוהג במדינה , מטיל על חברות הקבורה את ניהול בתי הקברות ותחזוקתו , ללא מימון נוסף על הנקבע בהסכמי המוסד לביטוח לאומי, ועל כן הן עושות שימוש בגביה העודפת גם לצרכים אלה.

יחד עם זאת, הנתבעת הינה גוף הפועל במשפט הציבורי והפרטי כאחד. לנתבעת הוענקה סמכות סטטוטורית של הענקת שירות ציבורי חיוני של שרותי קבורה וחלות עליה נורמות של המשפט הציבורי, חובות מוגברות של הגינות, יושר ותום לב (ע"א 294/91 חברת קדישא גחש"א "קהילת ירושלים" נ' קסטנבאום , פ"ד מו (2) 464), וראה דברי כבוד השופט ברק (כתוארו אז) :

"נראה לי כי מכלול הסמכויות השלטוניות הקשורות בשירותי הקבורה, יש בהם, במשקלם המצטבר, כדי לגרום לכך כי חברה קדישא חוצה את הגבול שבין משפט פרטי לבין משפט ציבורי, וכי ניתן, אפוא, להטיל עליה – בצד החובות מהמשפט הפרטי – גם חובות מהמשפט הציבורי …
… במסגרת זו עליה לפעול בהגינות ובסבירות וכנאמן של האינטרס הציבורי … אסור לה לשקול שיקולים זרים. אסור עליה להפלות. כמי שמפעילה סמכות שלטונית, עליה לפעול לשם הגשמת התכלית העומדת ביסוד סמכות זו."

מן הכלל אל הפרט
דין התביעה להתקבל בחלקה, ואנמק. אין מחלוקת בין הצדדים , כי התובעים רכשו שתי חלקות קבר חריגות: אחת עבור המנוח ו האחרת, עבור התובעת 1. עוד אין מחלוקת בין הצדדים , כי הנתבעת הוסמכה בתקנה 3(א)(3) לתקנות , לגבות תשלום נוסף, מעבר לדמי הקבורה המשולמים לה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בגין קבורה בחלקה חריגה. יחד עם זאת, שיעור הגביה והמחיר שרשאית הנתבעת לגבות, לא נקבע בחקיקה ראשית , ולא בהסכם שבין הנתבעת לבין המוסד לביטוח לאומי . בהינתן נתוני עובדה אלה, אניח את ההנחות הבאות:

א. אמנם נסיבות הבאת המנוח לקבורה היו קשות, אך מנסיבות ההתקשרות עולה, כי התובע 2 קיבל את ההסברים המתחייבים , באשר לאפשרויות הקבורה השונות הקיימות . הנחה זו מתחייבת משום שאותו נציג שהסביר לתובעים, מהן אפשרויות הקבורה הקיימות, כנזכר בפרק העובדות דלעיל, לא הובא למתן עדות בבית המשפט, ואין לדעת מה הוסבר לתובעים ומה לא .
ב. קביעת בית המשפט בעניין גינסברג, איננה מחייבת את בית משפט זה. ראשית, מדובר בפסק דין מנחה של בית משפט השלום. שנית, וכנזכר מעלה, במסגרת ערעור על פסק הדין בעניין גינסברג, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, לו ניתן תוקף של פסק דין, לפיו נקבע כי תבוטל ההגבלה שנקבעה על ידי בית משפט השלום , בנוגע לסכומים אותם רשאית הנת בעת לגבות בגין קבורה בחלקות חריגות.

בהתחשב בכל אלה, אני סבורה, כי בשים לב לטיב ואופי השירות, ולנוכח היות הנתבעת גוף הפועל במשפט הפרטי והציבורי כאחד, יש מקום לקבוע כי הנתבעת איננה רשאית לגבות כל מחיר, אלא רשאית לגבות מחיר סביר ומידתי, בהתאם לקריטריונים מוגדרים, ברורים ואחידים. כזאת לא עשתה הנתבעת בענייננו. הנתבעת לא ביארה, מדוע הסך של 17,000 ₪, נחשב לתשלום סביר וראוי בגין רכישת חלקת קבר חריגה, בנוסף לדמי הקבורה המשתלמים לה בגין קבורת המנוח, על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת לא הציגה קריטריונים ברורים ואחידים לקביעת סכום זה. בדיון מיום 16.1.14 טען נציג הנתבעת, מר שמחה רנד, כך:

"הבאתי הצעה של שר הדתות הקודם שלא הבשילה שהמחיר של קבר רגיל יהיה פי 2, ה- 17,000 ₪ שגבינו הוא פחות מזה. לכן אי אפשר להגיד שאין מידתיות. מלבד זאת כולנו שווים, עם כל הצער אנחנו צריכים את החלטת המשפחה לפני הקבורה, נכון שזה ברגע קשה, אבל רצו קבורה אחד ליד השני בצורה מסודרת זה המחיר. לא נכון להטיל את פסק דין דאוד במקרה הזה. רוב האזרחים לא בוחרים בהצעה הזו".

אכן, יש להצר על כך שהמחוקק לא קבע עד עצם היום הזה, תעריפים מקסימאליים, אותם רשאיות חברות הקבורה לגבות ע בור רכישת חלקה חריגה של נפטר. מצב פרוץ זה, בו נגבים מחירים לא אחידים, ולכאורה גבוהים מהמקובל, איננו ראוי, והגיעה העת להסדיר סוגיה זו בחקיקה. יש במצב דברים זה , כדי להביא לניצול משפחות נפטרים, בשעה הקשה של מות יקיריהם, להסכים למחירים שאינם סבירים ואינם מידתיים. מצב זה היה נמנע על ידי פיקוח והגבלה של סכומי הכסף הנגבים ממשפחות הנפטרים , בגין קבורה בבית עלמין בשטחים מוגדרים, כלשון תקנה 3(א)(2) לתקנות.

בענייננו, אני סבורה, כי הסכום החוזי (סך של 17,000 ₪), עבור רכישת חלקת קבר חריגה למנוח, איננו סביר ואיננו מידתי, ובהיותו כזה, הוא מנוגד לתקנת הציבור, כמשמעותו של מונח זה בסעיף 30 לחוק החוזים. לא בלי לבטים, קבעתי את שקבעתי, שהרי שני אינטרסים מנוגדים עומדים על המדוכה: האחד, אינטרס מדינת ישראל, והנתבעת, לעודד קבורה רוויה, ללא תשלום, בשל מצוקת הקרקע הקיימת באזור המרכז . השני, לשמור על כבוד הנפטר ולמנוע ניצול משפחות נפטרים מלהסכים לגביית מחירים גבוהים מהמקובל, בשעה הקשה של מות יקיריהם.

לטעמי, יש לקבוע, בהיעדר קריטריונים ברורים ואחידים אחרים, מטעם הנתבעת, כי תשלום סך של 17,000 ₪ בגין רכישת חלקת קבר חריגה, איננו סביר ואיננו מידתי. ניתן לדעתי, לפי שעה, להיעזר בתעריף המקסימאלי שנקבע על-פי סעיף 14א לחוק שירותי הדת, בתוספת הראשונה לחוק, ולקבוע כי המחיר המקסימאלי עבור רכישת חלקת קבר חריגה, יהיה בהתאם לו. במועד פטירת המנוח, בשנת 2012, מחיר חלקת קבר בחיים בתל-אביב , עמד על סך של 13,693 ₪ (ראה ילקוט פרסומים, 6378, מיום 15.2.12, שתחולתו מיום 1.1.12).

הנה כי כן, בהתאם לסעיפים 30 ו-19 לחוק החוזים, אני מבטלת את הסכום החוזי המוסכם בגין קבורת המנוח (סך של 17,000 ₪) ומעמידה אותו על סך של 13,693 ₪. משמעות הדברים המעשית היא כי על הנתבעת להשיב לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 3,307 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.2.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

אינני רואה מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים בגין עגמת נפש לתובעים. כפי שקבעתי מעלה, קבלת החלטה מצד משפחת הנפטר, באשר לאפשרויות קבורה קיימות, בשעה הקשה של מות המנוח, הינה קשה ביותר. עם זאת, החלטה זו של המשפחה הינה הכרחית, ועם כל הקושי הכרוך בכך , יש לקבלה, לכאן ולכאן. טוב תעשה הנתבעת אם תפעל מכאן ולהבא למתן הסברים מפורטים וברורים למשפחות הנפטרים, המגובים בחוברת הסבר, וכן תגבה את המחירים שהיא דורשת בגין רכישת חלקות חריגות בקריטריונים מפורשים ואחידים.

סוף דבר
אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 3,307 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 7.2.12 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים באמצעות פקיד מסירות ובאמצעות פקסימיליה, כדלקמן:
התובעים:036830601.
הנתבעת: 037972251.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ד, 03 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.