הדפסה

קריגר(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

לפני כב' השופט אברהם טל, סג"נ

העותר
מרדכי קריגר

נגד

המשיב
שירות בתי הסוהר
נוכחים:
העותר ובאת כוחו עו"ד עטור דליה (סניגוריה ציבורית)
ב"כ המשיב עו"ד חגי הרוש
פרוטוקול

ב"כ העותר: חוזרת על העתירה.

ב"כ המשיב: מגיש כתב תשובה, חוות דעת וג"ע (גלויה וחסויה) ומב"ן.

ב"כ העותר: עיינתי בכתב התשובה ובחוות הדעת. אני אחדד ואבהיר שהעותר מודה במעשה הנורא שהוא עשה, הוא מודע היטב לחומרתו, מתחרט חרטה כנה ואמיתית שעליו גם לחיות את שארית חייו בצל צלו של המעשה הנורא ותחת טיפול מקצועי והסתייעות והאחריות שהוא לוקח. אנו נמצאים היום למעלה משלוש שנים מתאריך הזכאות שלו לחופשה.
העותר עצמו יזם את המעבר שלו לכלא מעשיהו וזאת על מנת לקבל טיפול אינטנסיבי. הוא סיים קבוצה פסיכוחינוכית, הוא סיים הכנה לטיפול ייעודי ולאחר שהוא סיים את הקבוצות האלה פתאומית חש ערפול בהמשך, וכפי שאנו רואים בחוות דעת העו"ס היא כותבת כי היות והוא לא נרתם לטיפול ובמהלך המפגשים הוא התנהג בחוסר גבולות, זלזול, איך נתנו לו לסיים את הקבוצות ולא העירו לו ולא אמרו לו והוא לא קיבל משובים אלא גם לא קיבל תשובה מדוע הוא לא ראוי להמשיך בייעודית והוא פנה אליהם והוא ביקש לדעת וקבעו איתו פגישה, העו"ס, ואף אחד לא התייחס ואף אחד לא טרח להגיד לו שהוא ממשיך.
הפעם הראשונה שהוא נחשף לסיבות זה כשהוא הגיש את העתירה מאחר ולא נענה לא נותר לו אלא לפנות לביהמ"ש ורק אז כתבו את מה שהם כתבו וזה בסתירה גלויה לעובדות, פסיכו חינוכית היתה הכנה לייעודית ולא הוציאו אותו באמצע ולא אמרו לו שום דבר.
הם כותבים האסיר נוטה להשליך אחריות על נסיבות חייו הקשות ולצערי הרב זה נכון, נסיבות חייו השפיעו השפעה ישירה עליו, הוא כואב לו והוא מתקשה לקבל את המעשים שלו. זה בדיוק המקום והזמן והנתונים כדי לתת לו טיפול, הרי בעוד מספר חודשים נעמוד בפני ועדה לשחרור על תנאי ויגידו לא קיבל טיפול, אז מה ייצא לו בסופו של דבר שיישב עד תום התקופה שלו.
הם אומרים שהוא יפנה לקבוצה ייעודית הבאה במב"ן שזה ב- 2014 ועכשיו גם נמסר לו שזה לא 2014 אלא 2015 וזה בדיוק בשחרור שלו, מה עשינו.
מב"ן שהם אמונים על הערכת המסוכנות שלו, הגורם המקצועי שקיבל הסמכה חוקית לעשות זאת. מה וג"ע באים ואומרים לא הוא לא ייצא. הם בוחרים לא להתייחס לעניין שמדובר בשש שעות, חופשה קצרה בליווי ערב, הוא יכול לחזור למעשיו? עם כל הכבוד ומבלי לזלזל בחומרת העבירה מדובר על עבירות מין במשפחה שזה לא בעבירות מין באופן כללי.
מדובר ביציאה עם ערב צמוד למשך מספר שעות.

ב"כ המשיב: לפני כמה חודשים הוא נשפט בעבירה של גניבה בידי מורשה.

החלטה

העותר מרצה 10 שנות מאסר בגין עבירות מין שביצע באחותו וחודשיים מאסר בגין גניבה על ידי מורשה והוא מבקש לצאת לחופשות, ולו בתנאים מגבילים עליהם המליץ מב"ן בחוות דעתו מיום 10.12.12 שצורפה לכתב התשובה.
המשיב מתנגד להוצאת העותר לחופשות וסומך התנגדותו על חוות דעת וג"ע מיום 13.2.13 לפיה אמנם העותר השתתף בקבוצה טיפולית אך במהלך מפגשי הקבוצה הוא התנהג בחוסר גבולות, זלזל והתנהג באופן ילדותי כך שמנחי הקבוצה התרשמו שיש צורך באבחון פסיכולוגי נוסף, שאמנם נערך לו, וגילה קושי אצלו לראות את האחר וקושי להתמודד עם מצבי לחץ.
וג"ע לא התעלמה מהאמור בחוות דעת מב"ן אך היא סבורה כי התייחסותו של העותר לעבירה, שילובו לטיפול ויכולת לפתח תובנות לחומרת מעשיו ולהתייחס למצבה של הקורבן, הם תנאי נחוץ ליציאתו של העותר לחופשות.
חוות דעת וג"ע מקובלת עלי שכן הוא הגורם המוסמך להערכה פסיכוסוציאלית של העותר, אשר ביצע עבירות מין באחותו, ויש בנימוקים המופיעים בחלק הגלוי של חוות הדעת, שאליהם מצטרפים הנימוקים המופיעים בחלק החסוי, כדי להצדיק את עמדת המשיב שלעת הזו לא ניתן להוציא את העותר לחופשות.

אני דוחה את העתירה.
אני פוטר את העותר מתשלום אגרה.
ניתנה והודעה היום, ל' ניסן תשע"ג, 10.4.13, במעמד ב"כ הצדדים והעותר.

אברהם טל, שופט
סג"נ

הוקלד על ידי ליאת בוסי