הדפסה

קנר נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתנה ביום 21 ינואר 2015

יצחק קנר
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב
בשם המבקש – בעצמו
בשם המשיב – עו"ד משה אהרון

החלטה

השופטת אביטל רימון-קפלן
1. לפני בקשת המבקש לסעדים זמניים עד להכרעה בערעור שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב, (סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים ונציגי הציבור הגב' חנה נאמן גלאי ומר צבי זייד; תיק ב"ל 31802-04-13), אשר דחה את תביעתו של המבקש לביטול חוב דמי ביטוח וסעדים נוספים הקשורים עם הביטול.
במסגרת פסק דינו הורה בית הדין האזורי על ביטול החלטה קודמת שלו מיום 9.1.14, בדבר עיכוב הליכי גבית החוב. כמו כן לנוכח קביעתו כי מדובר בתובע המנסה בחוסר תום לב להתחמק מתשלום חובו ואף חזר בו מהסדר תשלומים עליו חתם, חייב בית הדין האזורי את המבקש בהוצאות ההליך בסך 1,500 ₪.

רקע כללי
2. המבקש הגיש את תביעתו לבית הדין האזורי להורות על ביטול סכום החוב בסך כ-25,000 ₪ בו חויב על ידי המשיב ו לקבוע את "הסכום האמיתי" אותו הוא חייב למשיב. כמו כן עתר כי יינתן צו לתשלומים וצו האוסר על הטלת עיקולים; ינתן צו מניעה האוסר על המשיב לפעול בניגוד לחוק הגנת השכר וכי תקבע התיישנות לגבי חלק מהחוב.
3. לאחר שדן בטענות הצדדים וניתח את הראיות שהובאו בפניו, דחה בית הדין האזורי את התביעה, בקובעו כי בנסיבות בהן מחד טוען המבקש טענות בעלמא כנגד כשרות פעולות המשיב ומאידך הגיש המשיב תעודת עובד ציבור מפורטת ומסודרת אשר הנתונים בה לא נסתרו ואף הוסברו בחקירתו הנגדית של עורכה, קמה בעניין זה לנתבע חזקת התקינות אשר לא נסתרה כלל ועיקר על ידי המבקש.
אשר להתיישנות החוב – קבע בית הדין כי המבקש אישר שכבר בשנת 2009 נעשה עמו ניסיון להגיע להסדר תשלומים בעקבות דרישות לתשלום חוב משנים קודם לכן, ועל כן אין לומר כי חלה התיישנות על חלק מהחוב.
4. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית דין זה במסגרתו עתר להורות על: ביטול פסק דינו של בית הדין האזורי; לדון בערעור ולקבוע את שומת הביטוח הלאומי בהתאם להוראות החוק; לקבוע צו תשלומים קבוע בהתאם ליכולתו הכלכלית של המבקש; ליתן צו מניעה קבוע האוסר נקיטת הליכי גבייה מינהליים כנגד המבקש; ליתן כל החלטה שימצא לנכון בית הדין ושתגן על זכויותיו של המבקש כמבוטח.
עיקרי טענות המבקש בערעור הן : המשיב פעל בניגוד לסעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי בעניין ועדת שומה ובית הדין לא התייחס לטענה זו של המבקש; הסדר תשלומים שבוטל אינו מהווה הודאה בחוב ואינו חוסם את המבקש מלהעלות טענת התיישנות; קרן החוב נקבעה בשרירות והיא כוללת תקופות עליהן כבר שילם המבקש דמי ביטוח ותקופות בהן קיבל הבטחת הכנסה ואין לחייבו בדמי ביטוח; המשיב מסרב לגלות נתונים למרות פניה לפי חוק חופש המידע; המבקש הצליח לסתור את חזקת התקינות ובית הדין התעלם מכך; המבקש אינו מסרב לשלם את החוב אלא מסרב לשלם את מה שנדרש מעבר לחוק ועל כן איננו בגדר סרבן כהגדרתו בסעיף 4(1) לפקודת המיסים גביה ולא ניתן להפעיל את הפקודה לגביו; כך גם העובדה שאין ועדת שומה המאפשרת ערעור, לפי סעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי אינה מאפשרת את הפעלת פקודת המיסים גביה כפי שנקבע בבג"צ 346/86; עובד הציבור מחק נתונים בחוסר סמכות ממסך 241 וקיימת סתירה בולטת לעין בין חומר הראיות לבין ממצאי הערכאה הדיונית; המשיב גילה ראייה חדשה לאחר שניתן פסק הדין; המשיב לא נענה לבקשתו שהוגשה לו בהתאם לחוק חופש המידע; מדובר במקרה חריג וקיצוני של פגיעה בזכות להליך משפטי הוגן, ומשוא פנים לטובת המשיב; בית הדין התעלם מטענות המבקש ולא נתן להם משקל ראוי; בית הדין דחה סעד שלא נתבקש, שכן המבקש לא ביקש סעד של ביטול מלא של החוב; המשיב פעל בניגוד להוראת סעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי, שכן אין ועדת שומה המאפשרת הגשת השגה; בית הדין האזורי התעלם מהוראות סעיפים 345(ב)1 ו-345(ה) לחוק הביטוח הלאומי לעניין הדרך בה תחושב שומת הביטוח הלאומי; בית הדין סירב להפסקת הדיון כדי לאפשר הגשת ערעור בטענת פסלות שופט; המשיב לא נימק כנדרש בחוק ובפסיקה את פירוט מרכיבי השומה בתעודת עובד הציבור שהוגשה ואת חיוב המקדמות שביצע.
5. בנוסף, הגיש המבקש את בקשתו זו לסעדים זמנים במסגרתה עתר ל מתן צו עשה זמני: לביטול עיקולים וקביעת צו תשלומים זמני, ולמתן צו מניעה זמני: לעיכוב הליכי גביה מנהליים. לבקשה צורפו שני צווי עיקול לפי פקודת המיסים גביה מיום 28/5/14 ו-2/6/14 עד לסך של 30,169 ₪.
במסגרת הבקשה ציין המבקש כי מבוקש על ידו שייקבע צו תשלומים זמני בסך 150 ₪ בשל אי יכולתו לעמוד בתשלום גבוה מכך, עקב ריבוי חובות להוצאה לפועל.
6. בהחלטה מיום 1/7/14 הוריתי על העברת הבקשה לתגובת המשיב תוך שהמשיב התבקש להתייחס לאפשרות כי בכפוף למתן עדיפות לשמיעת הערעור בהקדם, יינתן סעד זמני בערעור בדרך של הסדר התשלומים כמוצע על ידי המבקש, תוך ביטול העיקולים שהוטלו, אם הוטלו, מאז מתן פסק הדין של בית הדין האזורי.
כמו כן נקבע כי עד למתן החלטה בבקשה, יעוכב המשך הגביה.
7. בתגובתו לבקשה הבהיר המשיב כי יש לו את כל הסיבות להתנגד למבוקש, הואיל והמבקש אינו עומד בהסדרים שהוא עצמו מבקש. עם זאת, ועל מנת שלא להשיב ריקם את המלצת בית הדין, הודיע המשיב כי על פי תנאי תעודת עובד הציבור שצורפה לתגובה – הוא יהיה מוכן לקבל את המלצת בית הדין להסדר תשלום זמני נוסף תוך קיום התנאי של זירוז ההליכים בערעור, וזאת בתנאים הבאים:
א. מסירת פרטי חשבון בנק.
ב. מסירת פרטי מקום עבודה ותלושי שכר.
ג. עדכון כתובת (חוזה שכירות או קניית דירה).
8. ההצעה הועברה למבקש שדחה את המוצע מן הטעם שלטענתו מדובר בהצעה בחוסר תום לב, שכן עקב עיקול בתיק מזונות שהטיל המשיב על חשבון הבנק שלו, אין בידיו למסור פרטי חשבון בנק; הוא אינו עובד במקום קבוע אלא מתייצב בלשכת התעסוקה ומקבל עבודות מפעם לפעם ועל כן אין בידיו למסור פרטי מקום עבודה ותלושי שכר; הוא אינו שוכר דירה והוא אינו מוכן למסור פרטיהם של חברים שמוכנים לארח אותו פן ימצא עצמו ברחוב.
אי לכך, טען המבקש כי נוכח הטלת העיקול בתיק המזונות וחוסר תום לבו של המשיב, השתנו הנסיבות והוא חוזר בו מבקשתו למתן צו לתשלומים ומבקש ליתן את הסעדים הזמניים שביקש ללא צו לתשלומים.
9. לנוכח עמדת המבקש הועברה הבקשה לגופה לתגובת המשיב והתקבלה תשובת המבקש לתגובת המשיב.

עיקרי טענות הצדדים
10. במסגרת בקשתו ותצהירו חזר המבקש על עיקרי טענותיו בערעור אשר לדבריו מלמדות כי כתב הערעור מגלה עילה, וכן חזר על טענתו לפיה לא ניתן להפעיל בעניינו את פקודת המיסים גביה.
עוד טען המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן למבקש חובות בהוצאה לפועל הנאמדים בסכום של כ-500,000 ₪, ובנוסף הוא מחויב בתשלום מזונות קטינה בסך של 1,600 ₪, הנמצאים בקדימות לתשלום חוב דמי ביטוח על פי דין, כך שהפעלת אמצעי גבייה מנהליים כנגדו מקשה עליו מלעמוד בתשלום המזונות שנקבע ומעמידה אותו במצב בלתי אפשרי וללא יכולת לנהל חשבון בנק.
11. מנגד, לטענת המשיב, המבקש מנסה למעשה להשיג תוצאה של בקשה לצו עיכוב ביצוע של פסק הדין במלואו; הסעד של עיכוב ביצוע הליכי הגביה היה לב ליבה של התביעה בפני בית הדין האזורי, שהכריע בה וקבע כי המבקש מנסה בחוסר תום לב להתחמק מתשלום החוב ואף לא טרח לשלם סכום כלשהו בו הוא חב אף שלשיטתו הוא, וחזר בו מהסדר תשלומים עליו חתם. לטענת המשיב, במשך שנים רבות המבקש נוקט בעקביות בכל האמצעים האפשריים להתחמק מכל תשלום של דמי ביטוח, לא מקיים הסדרים, לא משתף פעולה ואף משבש כל יכולת לפעולה כשהוא משנה כתובות מבלי לעדכן ואף מקומות עבודה; הגם שהמשיב נכון היה גם בשלב זה לעשות עוד ניסיון בהמלצת בית דין זה, ולהגיע עם המבקש להסדר תשלומים, נמנע המבקש מלקבל את תנאי היסוד של ההסדר ו לחשוף לפחות את כתובתו האמיתית ולספק נתוני יסוד כמו מקום עבודה ופרטי חשבון בנק.
לטענת המשיב, המבקש עושה למעשה שימוש לרעה בהליכים כדי להוסיף שוב עוד שנים על שנים של התחמקות ואי תשלום כלל של דמי ביטוח, ובכך לאפס כל סיכוי לגבות ממנו ולו את המעט שבמעט. יתר על כן, התנהגותו של המבקש ובאותו הדפוס של משיכת הליכים ויצירת הסדרי תשלום פיקטיביים שוב ושוב, מתקיימת גם בתיק הוצאה לפועל שמנהל המשיב כנגד המבקש לגביית תשלום מזונות.
על כן לטענת המשיב יש לדחות כל בקשה של המבקש שיש בה משום עיכוב ביצוע פסק הדין.
12. במסגרת תשובתו לתגובת המשיב טען המבקש, שהואיל והמשיב לא השיב על כל אחת מטענותיו המשפטיות, הרי שיש לראותו כמי שהודה בכל הטענות, ובכלל זה הודה כי על פי סעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי ובג"צ 346/86 לא ניתן לנקוט בהליכי גביה לפי פקודת המיסים גביה כל עוד לא נסתיימו כל הליכי הערר והערעור על שומת הביטוח הלאומי, ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתו; כי תעודת הציבור שצורפה לתגובה פסולה משום שאינה חתומה ואף אינה מתייחסת לבקשה לסעדים זמניים לגופה; אין יסוד לטענות המשיב כי הוא עושה שימוש לרעה בהליכי משפט כל כולן הכפשות; לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ומטענות המשיב בעניין זה נראה כי כלל לא התכוון לעכב את הליכי הגביה המינהליים למרות הצעתו.
לטענת המבקש, תכלית הסעד הזמני היא לשמור על מצב קיים לבל ינצל המשיב לרעה את התקופה שעד להכרעה בערעור, ואחד השיקולים שעל בית הדין לקחת בחשבון הוא האם הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני יהיה גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן.

דיון והכרעה
13. סעד זמני בערעור ניתן על פי הוראת תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991.
הלכה פסוקה היא, שכאשר נדחית תביעה בערכאה דיונית, לא בנקל יינתן סעד זמני עד לבירור הערעור [בש"א 4459/94 סלמונוב ואח' – שרבני ואח' פ"ד מט(3) 479; ע"א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבניין ופיתוח בע"מ נ' ש. ארצי חברה להשקעות בע"מ, (מיום 11.9.06); דב"ע נו/3-3 ידידיה שגב – מדינת ישראל (מיום 29.9.05) ].
בהתאם נקבע כי סעד זמני לתקופת הערעור ינתן באותם מקרים בהם מצליח המבקש לשכנע כי סיכוייו בערעור טובים וכי מאזן הנזקים נוטה לטובתו [ע"א 2398/97 איל נ' איל, פ"ד נא (5) 609 ; בש"א (ארצי) 828/05 יאסמין חמאדה - מועצה מקומית שיבלי ( מיום 31.10.05)].
14. עד כאן הכלל ומן הכלל לענייננו.
אשר לסיכויי הערעור, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בדבר טיב סיכויי הערעור בשלב ראשוני זה, אין בידי לקבוע כי סיכויי הערעור במקרה זה, גבוהים באופן מיוחד. כך וחרף ריבוי הטענות בערעור, חלק ניכר מן הטענות הן טענות המתעלמות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיוניות או כאלו המבוססות על טענות כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה הדיונית ובאלו ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב. אשר לשאר הטענות שהעלה המבקש, אציין לעניין השגות המבקש בעניין דחיית בקשתו לפסלות שופט ודחיית בקשתו להפסקת הדיון עקב דחית בקשתו לפסלות שופט, כי הכלל על פי תקנה 112ג (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 הוא שהדיון בהליך יימשך לאחר דחיית טענת פסלות גם אם בכוונת בעל הדין לערער על ההחלטה, אלא אם כן יוחלט מ"נימוקים שיירשמו" להפסיק את הדיון, ובית הדין האזורי קיבל החלטה מנומקת בעניין זה. מכל מקום, המבקש החמיץ את המועד להגשת ערעור על דחיית בקשתו לפסילת השופט, כאמור בתקנה 12ג(ב) לתקנות. כך גם בכל הנוגע לטענות המבקש בעניין הפעלת פקודת המיסים הגביה וסעיף 372 לחוק הביטוח הלאומי, הרי שטענות אלו לא נטענו במפורש על ידי המבקש בפני בית דין האזורי, ואף אינן רלוונטיות לנסיבות שבנדון.
אשר למאזן הנזקים, אכן המבקש מתאר מצב שבו הוא שקוע בחובות כבדים ומתקשה לשלמם , אך מנגד, הן המבקש והן המשיב מאשרים כי מדובר בסכסוך המשתרע על פני שנים רבות. חרף זאת, לא שולם למצער אף לא הסכום בו מודה המבקש, ואף במסגרת הליך זה לא נעשה מאמץ על ידי המבקש לנסות להביא לתשלום ולו חלק מזערי מן החוב, במתכונת שבה יוכל לעמוד.
15. בנסיבות אלו, לאחר שנתתי דעתי למכלול נסיבות המקרה, בהינתן מועד הדיון הקבוע בתיק ובשים לב לקשיי הגביה מהמבקש עד הלום , הגעתי לכלל מסקנה כי איזון ראוי בין זכויות הצדדים יהא בהותרת העיקולים שכבר הוטלו על כנם, בפרט כך שעה שמדובר בסעד הכרוך בשינוי המצב הקיים במועד הגשת הבקשה להבדיל משימורו, ובעיכוב המשך הליכי הגביה כאמור בהחלטתי מיום 1/7/14 , וזאת עד לדיון במעמד הצדדים ובכפוף להחלטה בו.
16. סוף דבר –
אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי ואני מורה על עיכוב המשך הליכי הגביה כאמור בהחלטתי מיום 1/7/14 וזאת עד לדיון במעמד הצדדים ובכפוף להחלטה בו.
הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ה (21 ינואר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .