הדפסה

קניבסקי ואח' נ' הנדלס ואח'

בפני
כב' השופט חננאל שרעבי

התובע (הנתבע שכנגד)

מוטי קנייבסקי ת.ז. XXXXXX075

נגד

הנתבעת (התובעת שכנגד)

רות הנדלס ת.ז. XXXXXX595

פסק דין

1. עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד, שתיהן כספיות.
סכום התביעה העיקרית נכון ליום הגשתו בתאריך 26.1.12 הינו סך של 139,200 ₪.
סכום התביעה שכנגד נכון ליום הגשתה בתאריך 25.6.12 הינו סכום של 94,326 ₪.
בהמשך הפחיתה התובעת שכנגד את סכום התביעה ב- 1,000 ₪ והעמידה אותה על סך של 93,326 ₪ (הודעת הנתבעת מיום 7.8.12).

2. התובע הוא עו"ד במקצועו, והנתבעת היתה לקוחה שלו.

3. בין התובע לנתבעת נחתם הסכם שכ"ט בתאריך 24.8.09 (ת/11) - להלן: "ההסכם" או "הסכם שכה"ט".
ביום 25.10.09 שלחה הנתבעת לתובע מכתב (נספח טו/7 לת/2) ובו הודיעו לו (בעקבות נימוקים שפירטה באותו מכתב אליהם נתייחס להלן), כי היא מפטרת אותו מהמשך יצוגה (בלשונה של הנתבעת באותו מכתב: "החלטה להיפרד מיצוגך" - להלן: "מכתב הפיטורין"). מכאן עולה כי תקופת היצוג נשוא תובענה זו הוא כחודשיים ימים, מתאריך 24.8.09 ועד ליום 25.10.09 (להלן: "תקופת היצוג").
אמנם התובע בחקירתו הנגדית ניסה לטעון שתקופת היצוג ארוכה יותר (עמ' 10 לפרו' ש' 18-26), אולם כאמור לטעמי תקופת היצוג מתחילה עם חתימת ההסכם בתאריך 24.8.09, ומסתיימת עם מכתב הפיטורין בתאריך 25.10.09.

4. בתביעה העיקרית תובע התובע את שכר טרחתו הנובע מההסכם ומהפסקת היצוג בסכום דלעיל.

5. בתביעה שכנגד תובעת הנתבעת (לשם האחידות נכנה אותה "הנתבעת" גם בתביעה שכנגד, ואת הנתבע שכנגד נכנה "התובע"), את התובע, להחזר חלק ממקדמת שכה"ט ששילמה לו עפ"י ההסכם בסכום של 23,326 ₪ (לאחר הפחתת 1,000 ₪ כמבואר בסעיף 1 לעיל, וכן הוצאות בגין עוגמת נפש וגרימת נזקים בסכום של 70,000 ₪.

6. השאלות העומדות על הפרק להכרעה בתובענה זו הן כדלקמן:

א. מהם הנושאים שנמסרו לטיפולו של התובע נשוא ההסכם?

ב. מה הספיק התובע לבצע מתוך הנושאים שנמסרו לטיפולו מרגע החתימה על ההסכם ועד למכתב הפיטורין?

ג. האם היתה הצדקה מצד הנתבעת לפיטורי התובע?

ד. מה השכר שהתובע גבה בפועל מהנתבעת?

ה. האם התובע זכאי לשכר נוסף בהתאם להסכם ולנוכח פיטוריו?

ו. לנוכח התשובות דלעיל, מה המסקנה האופרטיבית בתביעה העיקרית?

ז. האם הנתבעת הוכיחה את התביעה שכנגד?

שאלה א' - נושאי הטיפול נשוא ההסכם

7. לפני שנפרט את נושא הטיפול נשוא ההסכם נסקור בקצרה את הרקע לחתימתו.

8. התובע, שהינו כאמור עו"ד במקצועו, התנדב בעמותת "ידיד" ליתן יעוץ משפטי למעוטי יכולת. בדרך זו הכיר את הנתבעת ביום 23.6.09 או בסמוך לכך (יש מחלוקת בין הצדדים האם ההיכרות היתה ב- 23.6.09 או ב- 21.6.09, מחלוקת שלטעמי אינה עקרונית - עמ' 4 לפרו' ש' 5-9).

9. הנתבעת נזקקה ליעוץ משפטי, כיוון שמנהלת שנים ארוכות (מאז שנת 2001) תביעות נגד בעלה דאז, הגרוש שלה דהיום, במסגרת תמ"ש 11390/01, בבימ"ש לענייני משפחה בחיפה (להלן: "התיק האישי").

10. במסגרת הפגישה שקיימה עם התובע, ביקשה הנתבעת ממנו לבחון אפשרות להוסיף מספר נקודות לסיכומים שכבר הוגשו ע"י בא כוחה בתיק האישי, עו"ד זיו גרובר (להלן: "עו"ד גרובר"), וכן לבחון הגשת כתב תביעה מתוקן נגד ב"כ הבעל שם עו"ד אלכס גרינשטיין (להלן: "עו"ד גרינשטיין"), שהתמנה ככונס נכסים למכירת דירות בני הזוג, ושלטעמה התרשל בביצוע תפקידו תוך שהוא גורם לה נזקים.

11. כמו כן, ביקשה הנתבעת להכליל בטיפולו של התובע בקשה לביטול אישור פסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים, שאישר פס"ד של בי"ד צדק בני-ברק, בתביעה שהגישו קרובי משפחה של בעלה כנגד בעלה, לטענתה תוך שיתוף פעולה ביניהם, בתביעה כספית מסוימת. לאחר אישור פסק הבורר הטילו אותם קרובי משפחה עיקולים בסך של 55,000 דולר על כל אחת משתי הדירות שבבעלות בני הזוג דאז (להלן: "קרובי הבעל").

12. עוד יצוין כי עובר להכרתה את התובע, הגישה הנתבעת בעצמה תביעה כנגד עו"ד גרינשטיין במסגרת התיק האישי, וכן הגישה בכוחות עצמה בקשה לביטול אישור פסק הבורר ובקשה לביטול עיקולים בביהמ"ש המחוזי בירושלים.

13. בשלב הזה נכנס התובע לתמונה, תחילה באמצעות הכרת התובע בפגישה בעמותת ידיד בחודש יוני 2009, ולאחר מכן בפגישה/ות במשרדו בחיפה עם הנתבעת, שהובילו לחתימה על הסכם שכה"ט.

14. בהסכם הגדירו הצדדים את השרות נשוא ההסכם כדלקמן:

"היות והלקוחות (הנתבעת - ח.ש.) זקוקים לשרותו המשפטי של העו"ד (התובע - ח.ש.) בקשר עם:
'טיפול בתביעה דיני משפחה בבית משפט לענייני משפחה חיפה, מספר תיק 11390/01 והבקשות הנלוות+בקשה לביטול פסק דין מחוזי ירושלים+בקשה להכרזת פש"ר במידת הצורך.
אל ובפני בית המשפט לענייני משפחה חיפה+בש"א מחוזי ירושלים, בערכאה הראשונה בלבד, ללא הערעור וללא הוצאה לפועל (במידה ויקום הצורך)+בקשה לפתור (כך נרשם במקור - ח.ש.) מאגרה+יעוץ והנחיה בהוצל"פ.
והיות והעו"ד מסכים לקבל על עצמו לטפל בעניין הנ"ל:

  1. העו"ד מקבל על עצמו להיות בא כוחו של הלקוח ולנהל את העניין הנ"ל בפני ביהמ"ש ו/או בית דין ו/או כל גורם שהוא. הסכם זה הינו בעבור הטיפול הכולל בעבור הארכה (הטעות במקור - ח.ש.) הראשונה בלבד, ללא ערעור.
  2. כל ההוצאות ו/או האגרות בקשר עם העבודה הנ"ל, חלות על הלקוח אשר מחייב לשלמן במזומן ולפי דרישת העו"ד. תוך התחשבות בלקוח יאפשר עו"ד ללקוח לבצע חלק מהפעולות בעצמו וישתדל למזער את ההוצאות ככל שניתן...".

15. הדגישה הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית נ/10 פעם אחר פעם, כי השלמת נקודות בסיכומים בתיק האישי היה החלק השולי בשרותי התובע, והחלק העיקרי היה התביעה כנגד עו"ד גרינשטיין ככונס נכסים, כשהתובע גם המליץ להוסיף את קרובי הבעל באותה תביעה כנתבעים נוספים, והבקשה לביטול אישור פסק הבורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים. הראיה - השלמת הסיכומים בתיק האישי כלל לא נזכרה בהסכם, ומכאן ניתן להסיק כי מדובר בחלק שולי בשרותי התובע.

16. התובע בתצהיר עדותו ת/2, ניסה להאדיר את עבודתו בכל הקשור להשלמת הסיכומים בתיק האישי, תוך שהוא מציין שלשם כך הוא נזקק לקרוא כ- 20 קלסרים שהביאה הנתבעת למשרדו, ולהקדיש עשרות שעות לקריאתם. כמו כן, הדגיש התובע כי הכין כתב תביעה מתוקן נגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל, ואף הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בנדון, אותו כבר הגישה הנתבעת לבימ"ש לענייני משפחה בחיפה.

17. נשאל הנתבע בחקירתו הנגדית אם אכן השלמת הסיכומים היו חלק כה נרחב בשכירת שרותיו, מדוע הדבר לא הוזכר במפורש בהסכם, והשיב שהוא מפנה למילים בהסכם "טיפול בתביעת דיני משפחה חיפה מספר תיק 11390/01..." (עמ' 5 לפרו' ש' 1-3).
כשנשאל שוב מדוע בהסכם לא הוזכר במפורש נושא השלמת הסיכומים השיב: "מאחר והיו שם עוד מספר בקשות, לא רק בעניין של סיכומים..." (עמ' 5 לפרו' ש' 9-10).
כשהטיחה בו הנתבעת שמדובר בטיעון שהוא המציא בכדי להצדיק את אי הזכרת השלמת הסיכומים בהסכם, השיב: "לא. זה מה שהיה" (עמ' 5 לפרו' ש' 15).

18. תשובתו זו של הנתבע לא שיכנעה אותי, ושוכנעתי יותר מגרסת הנתבעת כי השלמת הסיכומים (לסיכומים שכבר הוגשו ע"י עו"ד גרובר ב"כ הנתבעת בתיק האישי) לא היתה העיקר, אלא העיקר היה הגשת התביעה נגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל ובקשה לביטול פסק הבורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים . אחרת - עניין השלמת הסיכומים היה צריך להיות מוזכר במפורש בהסכם.
במיוחד כשהתובע ציין בסעיף 3 לכתב התביעה ש"הנתבעת שכרה את שרותי של התובע לצורך השלמת סיכומים בתיק שנוהל מזה למעלה מ- 8 שנים כנגד בעלה ולצורך חלוקת הרכוש...".
אם אכן זו היתה אחת המטרת המרכזיות בשכירת שרותי התובע, מדוע הדבר לא הופיע בהסכם?!
הזכרת מספר התיק האישי בהסכם כשלעצמה איננה אומרת דבר, שכן מדובר במילים כלליות שאינן אומרות הרבה, במיוחד כשלנתבעת כבר היה עו"ד באותו תיק שליווה אותה שנים ארוכות, עו"ד גרובר, אותו לא פיטרה, לטעמה בעקבות יעוץ של התובע (עמ' 5 לפרו' ש' 6).

19. גם אם נתבונן בהשלמת הסיכומים שהכין התובע, שצורפו כנספח "J" לנ/10, נבין מדוע שוכנענו שזו לא היתה עיקר העבודה שציפתה לה הנתבעת בשכירת שרותי התובע (ולכך נתייחס בהרחבה להלן במסגרת שאלה ב').

20. שוכנעתי גם מעדותה של הנתבעת בפניי, כי כשבאה לשכור את שרותי התובע, עובר לחתימת ההסכם, עיקר כעסה היה כנגד עו"ד גרינשטיין שהחזיק ככונס נכסים את כספי מכירת הדירות ולא שיחרר אותם במשך שנים, ולא פעל כפי שלטעמה היה צריך לפעול כונס נכסים. עו"ד גרובר אמר לה שהוא לא יכול לתבוע את עו"ד גרינשטיין כיוון שהוא חבר שלו. לכן שכרה את שרותי התובע (עמ' 17 לפרו' ש' 11-15).
באותה הזדמנות גם הציע הנתבע לתבוע במסגרת התביעה נגד עו"ד גרינשטיין גם את קרובי הבעל (עמ' 18 לפרו' ש' 27-31).

21. ניסתה הנתבעת לומר שהשלמת הסיכומים בתיק האישי לא היתה חלק מההסכם, שכן הדבר סוכם בינה ובין התובע כבר בפגישה בעמותת ידיד בחודש יוני 2009 (סעיף 3 לסיכומיה, עמ' 2), אולם לא שוכנעתי בכך.
לטעמי, גם השלמת הסיכומים נכללה במסגרת טיפולו של התובע עפ"י ההסכם (ואכן צוין מספר התיק האישי בהסכם), אך סבורני כאמור שזה לא היה החלק העיקרי של שכירת שרותי התובע אלא הדברים האחרים שציינו לעיל.

22. למעשה, מעבר לנושאים דלעיל (תביעה נגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל, בקשה לביטול אישור פסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים והשלמת נקודות בסיכומים בתיק האישי), לא הוכיח לי התובע כי טיפל בנושאים אחרים בעניינה של הנתבעת.
אמנם התובע ניסה לטעון בחקירתו הנגדית כי טיפל גם בעניין הדירות באשדוד, ועוד דברים של הקרקעות שהתגלו (עמ' 6 לפרו' ש' 28-29), אולם, כל טענותיו בנדון היו בעלמא, והוא לא צירף כל מסמך מטעמו להוכחת טיפול בנדון.
כשנשאל מדוע לא צירף חומר תומך בנדון, ציין שהמסמכים לא נשארו אצלו כיוון שהנתבעת לקחה את החומר וסירבה להציג לו אותם בגילוי מסמכים (עמ' 7 לפרו' ש' 1-5).
כשנשאל הכיצד לא נשאר בידו העתק מדברים שעשה במחשבו, השיב: "חלק מהחומר נכתב בכתב יד" (עמ' 7 לפרו' ש' 6).
לא האמנתי לתובע בנקודה זו.
מצופה מעו"ד שמטפל בעניינו של לקוח כי יעשה זאת בצורה מסודרת, מודפסת, עם שמירת העתקים במשרדו ו/או במחשבו. גם אם מעביר מסמכים ללקוח, ההנחה הסבירה היא כי עוה"ד משאיר בידיו העתק, במיוחד כשהיחסים בינו ובין הלקוח בסופו של דבר עולים על שרטון, כבמקרה דנן.
משלא הציג התובע כל מסמך אחר בדבר טיפולו, אין לי אלא להסיק שרק דברים המגובים במסמכים הם אלה שטופלו על ידו, והם כמפורט לעיל.

23. על כן ובמענה לשאלה א' שוכנעתי לקבוע כדלקמן:

שרותי התובע נשוא ההסכם, נשכרו ע"י הנתבעת לדברים הבאים:

א. הגשת תביעה מתוקנת נגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל.

ב. המשך טיפול בבקשה לביטול אישור פסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים.

ג. השלמת סיכומים בתיק האישי.

שאלה ב'- מה הספיק התובע לבצע בתקופת היצוג?

24. במסגרת שאלה ב' נברר מה הספיק התובע לבצע בתקופת היצוג (כחודשיים ימים כאמור לעיל)?

השלמת סיכומים

25. כאמור, טוען התובע בתצהיר עדותו הראשית ת/2 כי נאלץ להקדיש עשרות שעות עבודה לצורך השלמת נקודות בסיכומים בתיק האישי לפי בקשת הנתבעת. לשם כך נאלץ לקרוא כ- 20 קלסרים אותם הביאה הנתבעת למשרדו, עם עגלת קניות, בכל פעם מספר קלסרים.

26. מן העבר השני - הנתבעת טוענת בתצהיר עדותה הראשית נ/10 כי אין הדבר כן, וכי התובע מנסה "לנפח" את עבודתו בנדון.
מציינת הנתבעת כי את הסיכומים בתיק האישי הגיש למעשה עו"ד גרובר בא כוחה שם, וכי היא התייעצה עם התובע בקשה להשלמת מספר נקודות על סיכומי עו"ד גרובר.
לשם כך היא אכן הגיעה למשרדו של התובע עם תיקים, אך הקלסרים לא נשארו במשרדו של התובע, למעט קלסר אחד עם חקירות עדים, שגם כן לא את כולו קרא התובע אלא רק את העדויות הרלבנטיות שסימנה לו מראש (ראה סעיף 6 לנ/10).

27. בחקירתה הנגדית שבה הנתבעת וציינה כי היתה במשרדו של התובע כ- 4 או 5 פעמים לכל היותר. מדגישה הנתבעת כי תקופת היצוג נפלה על חגי תשרי, כך שבכל מקרה לא היתה יכולה לבוא למשרדו הרבה פעמים.
כל פגישה ארכה מספר שעות. היא יצאה מביתה בתום יום העבודה בסביבות 17:00. היתה צריכה לנסוע שני אוטובוסים עד למשרד של התובע, כשעה בכל כיוון, והיתה צריכה לחזור הביתה בגבולות 24:00, כך שבכל מקרה כל פגישה לא ארכה יותר ממספר שעות מוגבל במשרדו של התובע (עמ' 17 לפרו' ש' 18-25).
שוב חזרה הנתבעת והדגישה כי מעולם לא השאירה במשרדו של התובע קלסרים לעיונו, כך שהאמור בתצהירו של התובע שהקדיש שעות על שעות לקריאת כ- 20 קלסרים אינה אמת. כל שקרא התובע היה קלסר עדות של עדים, של קרובי הבעל, שאותם גם סימנה הנתבעת מראש בסיכות מהדק, כדי שלא יצטרך התובע לקרוא את כל העדויות אלא רק את הרלבנטיות (עמ' 17 לפרו' ש' 27-32; עמ' 18 לפרו' ש' 1-5).

28. בחקירתו הנגדית ציין התובע כי אורך השלמת הסיכומים הוא כ- 3 עמודים מתומצתים, תוך שהוא מפנה בהם לדברים שהיו בתיק העיקרי, בחקירתו שנערכו בתיק העיקרי, גם של קרובי הבעל, עם הפניות לעמודים בפרוטוקול (עמ' 5 לפרו' ש' 27-31).
כשעומת התובע עם גרסתה של הנתבעת כי לא נאלץ להקדיש כ"כ הרבה שעות עבודה כגרסתו לצורך הכנת השלמת הסיכומים, השיב שמדובר בטענה כוזבת של הנתבעת, שכן אי אפשר היה להוסיף את הנקודות הנדרשות לסיכומים מבלי שעבר על כל החומר משנת 2001, מועד תחילת התיק האישי, ולכל אורך שנות התנהלות התיק (עמ' 6 לפרו' ש' 3-7).

29. במחלוקת זו שבין הצדדים האמנתי יותר לנתבעת ופחות לתובע, מהטעמים הבאים:

א. התובע הביא לעדות בתובענה זו את מזכירתו (אמו) הגב' שרה קנייבסקי, על מנת שתעיד שלא נתקבל במשרדם עותק כתב התביעה נגד עו"ד גרינשטיין, כפי שהוגש בבימ"ש שלום (ת/1).
אם אכן, כגרסתו של התובע, נשארו במשרדו קלסרים רבים בכל פעם שהנתבעת הגיעה לביקור במשרד, קלסרים עליהם נאלץ לעבור כגרסתו (בניגוד לגרסת הנתבעת כי לא השאירה קלסרים במשרדו אלא לקחה אותם בתום הביקור כאמור לעיל), מדוע לא העיד על נקודה זו את אמו, מזכירתו, שבוודאי ראתה את אותם קלסרים במשרד ?! מחדל זה משמש לחובת גרסתו של התובע בנדון מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.
לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

ב. עיון בתוספת לסיכומים, כפי שהוכנה ע"י התובע (נספח "J" לנ/10, טו/4 לנ/2), מלמד כי מדובר בתוספת שאיננה נרחבת או מקיפה כגרסת התובע. אין בה כל הפניות לעמודי פרוטוקול (בניגוד לגרסת התובע בחקירתו הנגדית כמפורט בסעיף 28 לעיל), וכל שמוזכר בה זה סעיפים מכתב התביעה ומסיכומי התובעת שם (הנתבעת דנן).
למעשה, ניתן לומר כי מדובר בתוספת לסיכומים שאינה מלמדת על לימוד חומר שעות ארוכות כגרסת התובע, אלא יותר על לימוד מצומצם ומתוך כתבי הטענות וסיכומי הצדדים, דבר שעולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת.

ג. כל טענת הנתבע כי השקיע שעות רבות בלימודי החומר נטענה בעלמא.
התובע לא הראה כל רישום או פירוט של תאריכי לימוד החומר ו/או פירוט שעות העבודה שהקדיש ללימוד החומר.
בכל אופן, וכפי שציינתי לעיל, לא שוכנעתי מגרסתו של התובע כי הקדיש אכן שעות רבות מאד ללימוד החומר.
חלק מפגישותיו עם הנתבעת, עליה גם העידה הנתבעת, לא התמקדה דווקא בהשלמת הסיכומים אלא בעיקר להכנת התביעה כנגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל. שוכנעתי כאמור כי הנתבעת בחרה לשים את הדגש על זה בפגישותיה עם התובע, ופחות על השלמת הסיכומים, שהיוו כאמור, כשמם כן הם, רק השלמה לסיכומים שהכין והגיש כבר עו"ד גרובר שליווה את הנתבעת בתיק האישי מתחילתו ועוד סופו.

30. על כן, בכל הקשור להשלמת הסיכומים בתיק האישי, סבורני כי התובע הכין אכן השלמת סיכומים כאמור, אך לטעמי מדובר בהשלמת סיכומים שאיננה נרחבת, ובניגוד לטענת התובע בתצהירו (ראה סעיפים 4-9 לת/2).

המשך טיפול בבקשה לביטול אישור פסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים

31. כאמור, הגישה הנתבעת בכוחות עצמה בקשה לביטול אישור פסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים, וכן בקשה לביטול עיקולים שהוטלו ע"י קרובי הבעל באותו בימ"ש ובקשה לפטור מאגרה.
קרובי הבעל התנגדת לפטור מאגרה במסגרת תגובה שהגישו לביהמ"ש, והנתבעת היתה צריכה להשיב על תגובה זו. לשם כך נעזרה בתובע, כשלגרסתה היא הביאה לו את כל העובדות והמסמכים הרלבנטים שדרש (התשובה שהוכנה ע"י התובע צורפה ל- נ/10 וסומנה "W").

32. מדגישה הנתבעת כי מעבר לנ"ל לא פעל התובע דבר בעניינה בביהמ"ש המחוזי בירושלים (ראה סעיף 21 לנ/10).
כשעומת התובע עם טענה זו בחקירתו הנגדית השיב: "אני זוכר שהיו כמה דברים. חלק הכתבתי לך בכתב יד, חלק הודפס. מה שהודפס יש לי העתק. מה שנכתב בכתב ידך אין לי העתק. דברים שבנוסף שהתייעצת איתי, מאחר והתעקשת לייצג את עצמך, בגלל פטור מאגרה, התעקשת שלא יראו שיש לך עו"ד, שלא יפריעו לך בניהול התיק..." (עמ' 7 לפרו' ש' 1-4).
לא האמנתי לתובע בנקודה זו, שכן בחקירתו הנגדית גם ציין שהוא לא זוכר מה עשה בביהמ"ש המחוזי בירושלים (עמ' 6 לפרו' ש' 23-24), תשובה תמוהה כשלעצמה.
שוכנעתי כי מעבר לתשובה לתגובת קרובי הבעל בבקשה לביטול עיקולים ו/או לביטול פסק בורר, לא עשה התובע דבר בביהמ"ש המחוזי בירושלים.
תשובתו כי נתן יעוץ בע"פ לנתבעת ו/או כי הכתיב לה משהו בכתב יד, לא שיכנעה אותי בנדון. לסיכום, האמנתי לנתבעת, כשהשיבה לתובע בחקירתה הנגדית (במענה לשאלתו של התובע האם נכון שהוא ניסח בעבורה מסמכים בתביעת הנושים בביהמ"ש המחוזי בירושלים), כי תשובתה היא שלילית ולמעט אותה תשובה לבקשה לפטור מאגרה הוא לא ניסח בעבורה דבר נוסף שם (עמ' 20 לפרו' ש' 17-19).

33. על כן, בכל הקשור לטיפול בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בבקשה לביטול אישור פסק בורר ו/או ביטול עיקולים, לא עשה התובע הרבה בתקופת היצוג, אלא רק הכין לנתבעת תשובה לתגובת קרובי הבעל בהתנגדותם לבקשתה לקבלת פטור מאגרה.

הגשת תביעה מתוקנת נגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל

34. כאמור, חלק מרכזי בקשר שנוצר בין התובע לנתבעת היה הגשת תביעה מתוקנת נגד עו"ד גרינשטיין ככונס נכסים וקרובי הבעל, שעפ"י הנטען קיבלו פס"ד בבי"ד צדק בבני-ברק נגד הבעל, תוך שיתוף פעולה של הבעל, אישרו אותו כפסק בורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים, ואף הטילו עיקולים על דירות בני הזוג.

35. כאמור, הנתבעת כבר הגישה תביעה בתיק האישי נגד עו"ד גרינשטיין אותה הכתירה "בקשה להטלת קנס כספי על כונס נכסים שהפר חוזה ומעל באמון ביהמ"ש/בקשה לביצוע פסה"ד. במקביל עם הגשת התובענה הגישה גם בקשה לפטור מתשלום אגרה בגינה, שהתקבלה ע"י ביהמ"ש ביום 30.7.09.
בעקבות אותה בקשה גם הועברו לנתבעת כספים מכונס הנכסים, בהתאם להודעה שנתנו כונסי הנכסים (ראה את כל המסמכים הנ"ל בתיק המסמכים שהגישה הנתבעת לביהמ"ש ביום 7.8.12 בהתאם לצו גילוי מסמכים, אשר סומנו כדלקמן:
בקשה לפטור מאגרה בתביעה נגד הכונס - E.
התביעה נגד הכונס - F.
הודעה מטעם כונסי הנכסים מיום 28.7.09 - F1.

36. הנה כי כן, עינינו רואות כי הגשת התביעה נגד הכונס עו"ד גרינשטיין בתיק האישי, כפי שהתבצעה ע"י הנתבעת בעצמה, גרמה לשחרור כספים מצד הכונס שהגיעו לידיה של הנתבעת, אף טרם נכנס התובע לתמונה (ההסכם נחתם רק ביום 24.8.09 כחודש לאחר מכן).

37. מתארת הנתבעת בתצהיר עדותה הראשית נ/10 כי את כתב התביעה המתוקן נגד קרובי הבעל הכינה יחד עם התובע, שהסתמך על כתב התביעה הראשוני שהיא הגישה כנגד הכונס (ראה סעיף 62 לנ/10).
נספח י' לת/2, כולל בחובו את טיוטת כתב התביעה המתוקן. שם רואים תיקונים לא מעטים על גבי טיוטת כתב התביעה, שהינם תיקוני הנתבעת בכתב ידה (עדותו של התובע עמ' 11 לפרו' ש' 17-18).

38. בסופו של יום, כתב התביעה המתוקן הוכן והוגשה בקשה לביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, לאפשר את תיקון התביעה נגד הכונס (עו"ד גרינשטיין) וקרובי הבעל שהוגשה ביום 8.9.09 (נספח י' לת/2).

39. בסופו של דבר מסתבר כי מזכירות ביהמ"ש סירבה לקבל את כתב התביעה המתוקן, תוך שהיא מדגישה כי בימ"ש לענייני משפחה אינו הערכאה הנכונה לתובענה כזאת אלא בימ"ש שלום. גם פניית הנתבעת למזכירות ביהמ"ש בנדון לא הועילה, וגם פניה להנהלת בתיהמ"ש לא הועילה, שכן מדובר למעשה בתביעה אזרחית כנגד הכונס וקרובי הבעל שצריכה להיות מוגשת לבימ"ש שלום ולא לביהמ"ש לענייני משפחה (ראה נספחים O-Q4 לנ/10).
בסופו של דבר התערבה בכך גם השופטת בתיק האישי, כבוד השופטת אלה מירז, שביום 1.12.09 נתנה החלטה שיפוטית כי "תביעה נגד כונס הנכסים ונושים שאינם נכנסים להגדרת 'בני משפחה' בהתאם לחוק אינה בסמכות בית משפט למשפחה" (נספח Q5 לנ/10).

40. טוענת הנתבעת כי התובע הוא זה שכיוון אותה להגיש את התביעה המתוקנת בביהמ"ש לענייני משפחה, תוך שהוא מנמק זאת בכך שבדרך זו היא תנצל את הפטור מאגרה שכבר קיבלה בתיק האישי (שהוזכר בסעיף 35 לעיל).
יותר מזה מדגישה הנתבעת בתצהירה, כי לאחר שכתב התביעה המתוקן הוחזר ע"י ביהמ"ש לענייני משפחה, היא עידכנה את התובע בכך, שהכתיב לה תלונה בטלפון על מזכירות ביהמ"ש, כאשר הוא שב וטוען כי מקום כתב התביעה הוא אך ורק בביהמ"ש שמינה את כונס הנכסים, היינו ביהמ"ש לענייני משפחה (ראה סעיפים כ-כב לנ/10, כשהתלונה שהכתיב לה סומנה נספח O).
אפילו כשהגיעה תשובת הנהלת בתיהמ"ש על פיה יש צורך להגיש את התביעה בבימ"ש השלום ולא בבימ"ש לענייני משפחה, המשיך התובע להתעקש תוך שהוא מציין כי יש להגיש ערעור על השופטת לענייני משפחה (ראה סעיף כג לנ/10).

41. מן העבר השני - הנתבע טוען בדיוק ההיפך. לטעמו, הוא המליץ לנתבעת להגיש את התביעה כנגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל שלא במסגרת התיק האישי אלא כתביעה נפרדת בבימ"ש שלום, אך הנתבעת העדיפה שזה יישאר בבימ"ש לענייני משפחה כיוון שיש לה שם פטור מאגרה (ראה סעיף 18 לת/2).

42. במילים אחרות, כתב תביעה מתוקן הוכן ע"י התובע, בעזרת הנתבעת, שתיקוניה בכתב יד הופיעו על טיוטת כתב התביעה המתוקן ובהסתמך על כתב התביעה המקורי שהגישה כנגד כונס הנכסים, הכל כמפורט לעיל.
יחד עם זאת, שוכנעתי מגרסתה של הנתבעת כי התובע בחר במודע להגיש את כתב התביעה המתוקן, באותו מקום שהגישה הנתבעת את כתב התביעה המקורי כנגד הכונס, בבימ"ש לענייני משפחה ובמסגרת התיק האישי.
שוכנעתי מעדות הנתבעת, שלא רק שהתובע לא הפנה את הנתבעת לבימ"ש שלום להגשת תביעה כנגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל, אלא לכשנודע לתובע (ולנתבעת) כי כתב התביעה המתוקן לא התקבל ע"י מזכירות ביהמ"ש לענייני משפחה, התעקש התובע כי שם מקומו, תוך שהוא מורה לנתבעת להגיש מכתב למזכירות לקבל את התביעה בכל מקרה.

בנדון הטיחה הנתבעת בתובע בחקירתה הנגדית כדלקמן (והאמנתי לה בנדון):

א. אי קבלת כתב התביעה המתוקן בבימ"ש לענייני משפחה לא נובעת מטעות של מזכירות ביהמ"ש, כפי שסבר התובע וכפי שאמר לנתבעת, אלא עקב טעות של התובע שהגיש את כתב התביעה המתוקן לערכאה הלא נכונה ורק ניסה להטיל זאת על מזכירות ביהמ"ש (עמ' 19 לפרו' ש' 14-15).

ב. היא חשבה שהיא יכולה לסמוך על התובע כעו"ד שכן היא עצמה לא מבינה במשפטים. לכן הגישה מכתב למזכירות ביהמ"ש, בהמלצתו של התובע, שיקבלו את כתב התביעה המתוקן, אבל בדיעבד הבינה שהתובע טעה והיא לא יכולה לסמוך עליו כעו"ד בטיפול בענייניה נשוא ההסכם (עמ' 19 לפרו' ש' 16-19).

43. לסיכום במחלוקת זו שבין הצדדים דעתי נוטה יותר אחר גרסתה של הנתבעת, כדלקמן:

א. הנתבעת הגישה בקשה כנגד הכונס במסגרת התיק האישי.
בקשה זו הורחבה לכתב תביעה מתוקן ע"י התובע כנגד הכונס וכנגד קרובי הבעל. התובע בחר במודע להגיש את כתב התביעה המתוקן בבימ"ש לענייני משפחה תוך טעות.

ב. לא האמנתי לתובע שרצה מלכתחילה להגיש כתב תביעה נפרד כנגד הכונס וקרובי הבעל בבימ"ש שלום, שאחרת היה מפרט זאת בהסכם שכה"ט (ת/11).
נשאל התובע ע"י הנתבעת מדוע אם כן (לגרסתו) לא רשם בהסכם גם אפשרות תביעה לבימ"ש השלום, השיב תשובה מתחמקת כדלקמן: "את לא צריכה אישור שלי לגבי מה כתוב ולגבי מה לא כתוב בגליון הלקוח" (עמ' 9 לפרו' ש' 13-14).
כשהתעקשה הנתבעת על שאלתה השיב, שוב לטעמי תשובה מתחמקת ובלתי אמינה, כדלקמן: "מאחר וכפי שהסברתי כשעשינו את הסכם שכה"ט היתה תמונה עדיין לא שלמה של הדברים. החלטה להגיש נגדם תביעה נפרדת לקבל פיצויים על כספים שהגיעו לך על זה שכל השנים לא הצלחת למכור את הדירה, מאחר וזה היה בשלב מאוחר יותר ובשלב שבו חתמנו על גליון הלקוח, עוד לא עלה עניין הכנת התביעה המתוקנת והנפרדת, היא לא צוינה בנפרד אלא חלק מהטיפול בתיק..." (עמ' 9 לפרו' ש' 15-19).
לא האמנתי בנקודה זו לתובע.
כנספח ב' לת/2 צורפה טיוטה שהכין התובע לעצמו לקראת הכנת הסכם שכה"ט (ראה סעיף 6 לת/2), ובו צוין כדלקמן:
בסעיף 7 - "לצרף כצדדים את בני המשפחה שעשו את העיקול וגרמו לנזקים אף הם...".
בעמ' 2 לאותו מסמך - התביעה כנגד עו"ד גרינשטיין.
מכאן עולה כי נשוא כתב התביעה המתוקן, כנגד עו"ד גרינשטיין וקרובי הבעל, היה ידוע לצדדים בעת החתימה על ההסכם (ונספח ב' מעיד על כך), בניגוד לעדותו של התובע בפניי כי התמונה באותה עת לא היתה מלאה.

בנסיבות אלה, אי ציון אפשרות להגשת כתב תביעה בבימ"ש השלום (להבדיל מבימ"ש לענייני משפחה) בהסכם, מלמדת (בניגוד לגרסת התובע - ראה גם עמ' 9 לפרו' ש' 4-12), כי התובע לא הציע לנתבעת להגיש את התביעה המתוקנת בבימ"ש השלום, אלא בחר להמשיך בדרך שנקטה בה הנתבעת, שאיננה משפטנית, והגיש את התביעה בערכאה הלא נכונה, בבימ"ש לענייני משפחה בחיפה.

ג. התובע הכין ביחד עם הנתבעת, ובהסתמך על כתב התביעה המקורי שהכינה כנגד הכונס עו"ד גרינשטיין, את כתב התביעה המתוקן, תוך שהוא מנחה כאמור את הנתבעת להגיש את כתב התביעה המתוקן בצירוף בקשה לתיקון, לבימ"ש לענייני משפחה.

ד. כתב תביעה זה לא התקבל בבימ"ש לענייני משפחה, על אף הדרכתו של התובע בנדון את הנתבעת להגישו שם, שכן בימ"ש זה לא היה הערכאה הנכונה להגשת כתב התביעה האמור.

44. להשלמת התמונה ייאמר כי בסופו של דבר הגישה הנתבעת את התביעה האמורה, כנגד הכונס וקרובי הבעל, בשינויים מסוימים, בבימ"ש השלום בחיפה (נשוא תיק 31106-01-10).
בהתאם להודעת הנתבעת מיום 9.10.13, התביעה כנגד הכונס, עו"ד גרינשטיין, נדחתה, עפ"י פס"ד מיום 2.10.13 תוך חיובה בהוצאות הכונס בשיעור של 40,000 ₪ (הנתבעת צירפה להודעתה את העמוד האחרון של פסה"ד ולא את כולו, כיוון שניתן חסיון לתיק, כגרסתה באותה הודעה).
היות ופסה"ד הוא בגדר "תעודה ציבורית" כהגדרתו בסעיף 29 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, היתה רשאית הנתבעת להודיע את ההודעה ולצרף את האסמכתא שצירפה לעניין עצם קיומו של פסה"ד שם.

שאלה ג' - האם היתה הצדקה מצד הנתבעת לפיטורי התובע?

45. טרם שנעסוק בשאלת הצדקת הנתבעת את פיטורי התובע מהמשך ייצוגה בנושאים דלעיל נשוא ההסכם, נבחן את הפסיקה הרלבנטית בנדון.

46. במקרה דנן אמנם נחתם הסכם שכ"ט בין הצדדים (ועל כך אין מחלוקת), אולם הצדדים לא השכילו לרשום בו מה יקרה במקרה של הפסקת יצוג.
כבר נאמר בפסיקה כי בעת עריכת הסכם שכ"ט בין עו"ד ללקוח, חשוב להקפיד כי ההסכם יכלול הוראות שיסדירו את דרך קביעת שכה"ט של עוה"ד למקרה שבו, מטעם כלשהו, יופסק טיפולו לפני סיום הטיפול בתיק.
ראה לעניין זה:
רע"א 8288/06 עו"ד ברק נ' בראונשטיין ואח', תק-על 2007 (1), 1505.

47. יחד עם זאת, יש לומר כי "בהתקשרות שבין עו"ד ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עוה"ד ולחדול מלהיזקק לשרותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עוה"ד, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השרות שכבר ניתן. בכך יש ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח ליצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עוה"ד לקבל שכר בגין טרחתו" (ציטוט מתוך ע"א 136/92, בייניש ואח' נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד"י מז(4), 114).

48. יחד עם זאת, הפסיקה גם ציינה כי הפסקת יצוג ללא הצדקה, יכולה לזכות את עוה"ד גם בפיצויי קיום, בהתאמה להסכם שכה"ט.
נזכיר כי פיצויי קיום מתמקדים בהפסד הרווח של הנפגע מההפרה, ונועדו להעמידו במצב שבו היה אילו קויים החוזה (ראה לעניין זה: ע"א 1846/92, לוי נ' מבט בניה בע"מ, פד"י מז(4), 49).
ואכן, בע"א 8854/06, קורפו ואח' סורוצקין ואח' (תק-על 2008 (1), 4818), ציין ביהמ"ש כי לקוח יכול ויחויב בפיצויי ציפיה או פיצויי קיום כלפי עו"ד שהפסיק את יצוגו, כאשר הפסקת היצוג תהיה סתם, מבלי שהלקוח העלה כנגד עוה"ד טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו ע"י עוה"ד.
יחד עם זאת, ציין ביהמ"ש שם, כי ככל שהפסקת היצוג מוצדקת, לא יחויב הלקוח בפיצויי ציפיה או פיצויי קיום (סעיפים 17-20 לפסה"ד).

49. במקרה דנן, במכתב הפיטורין מיום 25.10.09 (נספח טו/7 לת/2), פירטה הנתבעת את הסיבות לפיטורי התובע מהמשך ייצוגה, כדלקמן:

א. הוא טעה בהגשת כתב התביעה המתוקן לבימ"ש לענייני משפחה במקום לבימ"ש השלום, תוך התעקשות כי שם מקומו למרות שמזכירות ביהמ"ש סירבה לקבל את כתב התביעה המתוקן (ראה סעיפים ב-ד למכתב הפיטורין).

ב. אי המצאת אישור המסירה של השלמת הסיכומים שנשלחו לעו"ד גרינשטיין (עפ"י גרסתו של התובע), ואשר השופטת נתנה החלטה שעליו להגיב להשלמת נקודות אלה תוך 20 ימים, לידי הנתבעת למרות בקשותיה בנדון.
מדגישה הנתבעת בסעיף א' למכתב כי היא ביקשה שוב ושוב מהתובע כי יעביר לה את אישור המסירה, אך זה לא מסר לה את אישור המסירה, תוך שהוא טורח להסביר לה שהוא אינו מעוניין שעו"ד גרינשטיין יגיב על חומר זה.
על כך ציינה הנתבעת בסעיף א' למכתב הפיטורין כי התנהלותו זו של התובע "אינה הולמת את מעמדך כעו"ד".

ג. התובע לא טרח להעביר לה חומר מבימ"ש, שלגרסתו הועבר אליו, למרות בקשותיה החוזרות ונשנות כי יעשה כן. לטעמה, מדובר בהתנהלות שאינה הולמת יחסי עו"ד לקוח (סעיף ב' למכתב).

50. במכתב תשובה מיום 27.10.09 ציין התובע כדלקמן (נספח טו/8 לת/2):

א. הוא מכחיש את שנטען נגדו במכתב הפיטורין, בכל הקשור לאי העברת אישור המסירה של השלמת הסיכומים שנשלחו לעו"ד גרינשטיין.

ב. הוא מכחיש את הטענה כי לא העביר לנתבעת חומר שקיבל מביהמ"ש.

ג. הוא מכחיש את הטענה לעניין מחדל כלשהו בהגשת התביעה המתוקן לבימ"ש לענייני משפחה.

51. בולט לעין כי במכתב התשובה לא צירף התובע את אישור המסירה לעו"ד גרינשטיין שביקשה הנתבעת, העתק חומר שהתקבל אצלו מבימ"ש לענייני משפחה, וגם לא היתה לו כל תשובה של ממש לגבי הגשת כתב התביעה המתוקן לבימ"ש לענייני משפחה במקום לבימ"ש השלום.

52. על מנת לבחון את מעשיו של התובע בנדון מן הראוי לתמצת את ההלכות הקשורות לרשלנות עו"ד בטיפול בלקוח, כדלקמן:

א. כשעו"ד מקבל לטיפולו עניין של לקוח, הוא חייב להיות מצויד בידיעת החוק ולהשתמש בו בדרגת זהירות ומיומנות, כפי שעו"ד בעל ידע וכושר סביר היה משתמש בנסיבות המקרה.
אין לצפות שעו"ד יידע את תוכנם של כל חוקי המדינה, אבל יש חוקים שימושיים שהוא חייב לדעתם, במיוחד אותם החוקים הנוגעים לעניין שהוא מתחיל לטפל בו עבור לקוח (ראה לעניין זה: ע"א 479/65, וידר נ' ארנון, פד"י כ (1), 468).

ב. על עוה"ד מוטלת החובה להכין כראוי את כתב התביעה, ולפעול בהתאם לסדרי הדין.
על עוה"ד לעמוד בלוח זמנים, הן בכל הקשור למגבלות הזמן שנקבעו בחוק, והן בכל הקשור למגבלות הזמן הקבועות בהוראות שנותן הלקוח לעוה"ד.
על עוה"ד מוטלת החובה להופיע כנדרש בבתיהמ"ש ולנהל את הדיונים כראוי (לעניין זה ראה: ת"א (מחוזי-חיפה) 1588/00, ברכה נ' גולדבליט - פורסם במאגר נבו).

ג. עוה"ד חייב להודיע ללקוח על מצב הדברים לאשורו, בכל הקשור להוראות החוק ולפסיקה החלות במקרה זה (ע"א 37/86, לוי נ' שרמן ואח', פד"י מד (4), 446).

ד. לא כל כשלון של עוה"ד ייחשב כהפרת חובת הזהירות שחב כלפי לקוחו, שכן גם הוא עלול לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עו"ד ברשלנות.
מהי רמת הזהירות הנדרשת? שיקול הדעת נבדק בעיניו של עו"ד זהיר על בסיס המידע שניתן לייחס לעו"ד בקיא ומיומן. רמת הזהירות הנדרשת היא רבה. עם זאת, עוה"ד אינו חייב לחשב מראש את כל האפשרויות ופעולתו תיבחן על בסיס הספרות המקצועית, הפסיקה הקיימת וההבנה שניתן לייחס לאנשי המקצוע בתחומו (בר"ע (מחוזי-י"ם) 934/05, ארבץ נ' משרד המשפטים-האגף לסיוע משפטי - פורסם במאגר נבו).

53. לנוכח פסיקה זו נבחן את טענות הנתבעת במכתבה הנ"ל, כפי שאף העידה על כך בתצהיר עדותה הראשית נ/10 וחקירתה הנגדית וכפי שאף עמדנו על כך לעיל (בכל הקשור להגשת כתב התביעה לביהמ"ש לענייני משפחה במקום לבימ"ש השלום) כדלקמן:

א. לאחר שהבינה כי התובע טעה בערכאה עליה ניתן להגיש את כתב התביעה המתוקן, הבינה שהיא לא יכולה לסמוך עליו יותר כעו"ד (עמ' 19 לפרו' ש' 16-19).

ב. לאחר שהוגשה בקשה ע"י התובע להוספת נקודות בסיכומים, ניתנה החלטה ע"י כבוד השופטת אלה מירז, כי על עו"ד גרינשטיין להגיב על כך תוך 20 ימים. אולם לטעמה התובע לא טרח להעביר את החומר לעו"ד גרינשטיין, והתחמק מלמסור לה אישור מסירה כי מסר את הבקשה לעו"ד גרינשטיין למרות שביקשה זאת ממנו יותר מפעם אחת. באותה תקופה הוא לא הציג בפניה את אישור המסירה (עמ' 19 לפרו' ש' 20-27). בעקבות זאת היא נאלצה לשלוח בעצמה את החומר לעו"ד גרינשטיין פעם נוספת, ובסופו של דבר ביהמ"ש לא התייחס לנקודות אלה בפסה"ד (עמ' 19 לפרו' ש' 18-20).

ג. כשהטיח התובע בפני הנתבעת בחקירתה הנגדית את טענתו כי כל תירוציה הנ"ל נועדו על מנת לפטר אותו ו/או להתחמק מתשלום שכה"ט עפ"י הסכם שכה"ט השיבה: "לקחתי אותך כדי שיהיה לי מייצג כנגד עו"ד מאד משופשף בשם עו"ד גרינשטיין, שיש לו 30 שנות נסיון וחששתי להגיש תביעה כנגדו לבדי. לא רק בהגשת כתב תביעה, אלא בכל ההליך מתחילתו ועד סופו, ולצערי אכזבת אותי" (עמ' 19 לפרו' ש' 31-32; עמ' 20 לפרו' ש' 1-2).
הדגישה הנתבעת כי "הסיבה שניגשתי אליך היה שתייצג אותי כנגד עו"ד גרינשטיין. צריך להיות 100% של אמון. אם העו"ד שמייצג אותי אומר דברים לא נכונים, אומר לי שהוא לא מעוניין לשלוח את החומר לעו"ד גרינשטיין ושהוא לא רוצה שיגיב עליו ושלא מביא לי קבלות... זה לא הולם עו"ד. הרגשתי שאני לא יכולה לסמוך עליך. לכן לא רציתי להמשיך איתך" (עמ' 20 לפרו' ש' 5-10).

54. כשאני בוחן הדברים סבורני כדלקמן:

א. בכל הקשור להגשת כתב התביעה המתוקן בבימ"ש לענייני משפחה, סבורני כי התובע פעל שלא כמצופה מעו"ד זהיר וסביר.
נפנה בנדון לדברינו בסעיפים 52(א+ב) לעיל, ועל-פיהם יש לומר כי משלקח התובע על עצמו את הכנת כתב התביעה המתוקן, היה צריך גם לדעת, למרות שהנתבעת הגישה את כתב התביעה הראשון נגד הכונס בתיק האישי, כי תביעה מתוקנת זו תוכל להיות מוגשת בבימ"ש השלום ולא בבימ"ש לענייני משפחה, שכן הנתבעים בה, לרבות קרובי הבעל, אינם בגדר "בני משפחה" הנכללים במסגרת סמכותו העניינית של בימ"ש לענייני משפחה.
יותר מזה - אפילו אקבל את גרסתו של התובע כי הנתבעת ביקשה ממנו להגיש התביעה המתוקנת בבימ"ש לענייני משפחה כדי ליהנות מפטור האגרה שקיבלה שם, חובתו של התובע, כעו"ד זהיר וסביר, וכמייצגה, היתה להעמידה על טעותה ולא לשתף עמה פעולה בנדון תוך ביצוע טעות משפטית בולטת.

ב. האמנתי לנתבעת כי למרות שפנתה אל התובע שוב ושוב להמצאת אישור המסירה לעו"ד גרינשטיין של השלמת נקודות בסיכומים, הוא לא טרח להמציא לה אישור זה, כפי שגם לא טרח להמציא לה אותו במסגרת מכתב התשובה למכתב הפיטורין (ראה סעיף 51 לעיל).
בלי קשר לשאלה האם אכן שלח הנתבע את השלמת הסיכומים לעו"ד גרינשטיין אם לאו (ויש מחלוקת בעניין זה בין הצדדים כמפורט בתצהיריהם), משהלקוחה ביקשה זאת היה על התובע להמציא לה את אישור המסירה לשביעות רצונה בתוך זמן קצר, ולא להטריחה לבקש זאת שוב ושוב. אם לא תאמר כן - תגרום ללקוחה לאבד האמון בעו"ד, בא-כוחה, שזה היסוד ליחסי עו"ד-לקוח.

ג. גם לא נסתרה טענת הנתבעת כי התובע אמר לה שהוא לא מעוניין שעו"ד גרינשטיין יגיב על השלמת הנקודות (ראה סעיף 49(ב) לעיל), תוך שהנתבעת בצדק ציינה כי הדבר אינו הולם התנהגות של עו"ד.

ד. אנוכי אוסיף ואומר כי למרות שהתובע הבטיח לנתבעת לפעול גם בכל הקשור לביטול פסק הבורר בביהמ"ש המחוזי בירושלים, הרי בתקופת היצוג הוכח (כמפורט לעיל) כי כמעט ולא עשה דבר, באופן שלטעמי לא עלה בקנה אחד עם ציפיות הנתבעת ממנו.

55. בנסיבות אלה סבורני כי היתה הצדקה מצד הנתבעת לשלוח את מכתב הפיטורין ולפטר את התובע מהמשך ייצוגה.

56. משכך, ולנוכח הלכת קורפו המוזכרת לעיל, לא זכאי התובע לפיצויי קיום או פיצויי ציפיה, שכן הפסקת יצוגו ע"י הנתבעת בהתאם למכתב הפיטורין היתה מוצדקת בנסיבות העניין. כל שנותר לברר הוא מהו השכר הראוי לו הוא זכאי בגין עבודתו עד מועד פיטוריו, כפי שנקבע בהלכת בייניש שגם הוזכרה לעיל, ובכך נעסוק בשאלה ה' להלן.

שאלה ד' - מה השכר שהתובע גבה בפועל מהנתבעת?

57. עפ"י הסכם שכה"ט, נקבע כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים (סעיף 3 לת/11):
א. 21,500 ₪ בצירוף מע"מ ב- 8 תשלומים שווים של 3,131 ₪, ובסה"כ סך של 25,048 ₪.
ב. 30% מהסך הנפסק ו/או שיתקבל בפשרה ו/או מכל סכום ו/או שווה ערך שישיג העו"ד בעבור הלקוח בתוספת מע"מ.
ג. שכ"ט שייפסק ע"י ערכאה משפטית בנושא הטיפול.

58. 8 שיקים כאמור בהסכם נמסרו ע"י הנתבעת לתובע. 3 שיקים נפרעו ו- 5 שיקים בוטלו על ידה לאחר ששלחה את מכתב הפיטורין. יחד עם זאת, התובע גבה את מלוא הסכום באמצעות לשכת ההוצל"פ בחיפה, שם פתח תיק הוצל"פ לביצוע השיקים שבוטלו.
(ראה לעניין זה: דבריו של התובע, עמ' 2 לפרו' ש' 14-15).

59. בסופו של יום גבה התובע מהנתבעת יותר מסכום המקדמה עפ"י הסכם שכה"ט, שכן התווספו לסכומי הגביה בהוצל"פ ובהתנגדות לביצוע שהגישה הנתבעת, סכומי הוצאות ושכ"ט עו"ד (ראה הודעת התובע לבימ"ש מיום 14.10.12).

60. על כן, בכל הקשור לענייננו יש לומר שסכום המקדמה עפ"י ההסכם שולם לתובע (בצירוף הוצאות גביה והוצאות משפט בהתנגדות שהגישה הנתבעת בבקשה לביצוע השיקים, התנגדות שנדחתה) .

שאלה ה' – מהו השכר לו זכאי התובע לנוכח פיטוריו?

61. כאמור, פיטורי התובע מהמשך ייצוגה של הנתבעת בהתאם למכתב הפיטורין היה מוצדק, כמסקנתנו לעיל (ראה סעיף 55 לעיל).
משכך, ולנוכח הלכת קורפו לא זכאי התובע לפיצויי קיום או פיצויי ציפייה בהסתמך על ההסכם אלא רק לשכר ראוי בגין עבודתו עד מועד פיטוריו, כפי שגם נקבע בהלכת בייניש שהוזכרה לעיל (ראה דברנו בסעיף 56 לעיל).

62. ודוק – התובע זכאי לשכר ראוי אך לא בהתבסס על ההסכם שלקח בחשבון ייצוג מקצועי וראוי מצד התובע כעורך דין מ- א' עד ת', הכל כמפורט בו. ברגע שהייצוג נפסק ממש בתחילת הדרך, ובצדק (כמסקנתנו לעיל), ממילא הבסיס לא יכול להיות ההסכם אלא "שכר ראוי" בלבד.

63. תביעת שכר ראוי מקורה בסעיף 49 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, הקובע לאמור:
"חיוב לתשלום בעד... שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת "החוזה".
נדגיש – תביעת שכר ראוי אינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט, אלא בית המשפט צריך לקבעו על בסיס הראיות המובאות בפניו, תוך הבאה בחשבון, בין היתר, את הזמן שהקדיש עורך הדין בעניינו של הלקוח, מהות העניין, היקפו ומידת מורכבותו של השירות, את שוויו של העניין נשוא השירות ומוניטין של עורך הדין.
תכופות נדרש בית המשפט לעדויות מפי מומחים בדבר השכר הראוי בנסיבות המקרה.
לעניין זה ראה:
ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל (פד"י נח (5), 20).

אם תביעת השכר הראוי מבוססת על שעות עבודה, צריך עורך הדין התובע שכר ראוי לעמוד בתנאים הבאים (אותם פירטתי בפסק דיני בת.א. (חדרה) 3894/02 קיבוץ שער העמקים נ' שפריר דן - פורסם במאגר נבו):
א. הוא צריך להוכיח את מנגנון והדיווח עבור שעות עבודתו.
ב. הוא צריך להוכיח כי דיווח תקופתית ללקוח, באופן שוטף ובצורה מפורטת, על שעות עבודתו שבגינן הוא מבקש תשלום.
ג. הוא צריך לצרף מסמכים אשר יכולים ללמד ולהעיד על פעולותיו המשפטיות אותן ביצע בשעות עבודתו, ובגינן נדרש שכר ראוי.
ד. הוא צריך להוכיח באמצעות מומחה (או בדרך קבילה אחרת) מהו השווי הראוי של שעת עבודה של עורך דין ברמתו ו/או בדרגת הניסיון או הותק שלו, או של עורך דין ממשרדו שפעל בתיקים.

64. כעת נבחן האם במקרה דנן עמד התובע בנטל ההוכחה האמור, להוכחת שווי השכר הראוי המגיע לו בגין עבודתו בתקופה הייצוג.

65. בכתב התביעה תבע התובע, כמצויין לעיל, סכום של 139,200 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. בסעיף 28 לכתב התביעה מציין התובע כי "יש לחייב הנתבעת בשכ"ט המוסכם ולכל הפחות כאמור כסעד חלופי הלא רצוי, לכל הפחות בשכ"ט הראוי המשקף את היקף העבודה שהושקע בתיק, ווודאי שלא פחות מהתעריף המומלץ".
היות וכאמור הבסיס איננו יכול להיות השכר שבהסכם, יש לבחון את החלופה השנייה שמציין התובע ואשר היא השכר הראוי.

66. כאמור, תביעת שכר ראוי יש להוכיח, כפי שציינו לעיל, ולמעשה התובע במקרה דנן לא עשה כל מאמץ להוכיח מהו השכר הראוי.
יחד עם זאת, ועל מנת לא לקפח את התובע, במיוחד כשגם הנתבעת בכתב התביעה שכנגד סבורה כי מגיע לתובע סכום מסוים בעבור עבודתו בתקופת היצוג , נעריך אנחנו בבחינת "אומדנא דדיינא" (לעניין השימוש בכלי של "אומנדא דדיינא" ראה ע"א 610/75 אמנון רותם נ' אברהם גליה ואח' – פד"י לב(1), 799, 809) את השכר הראוי לתובע בגין עבודתו בתקופת היצוג כפי שהשתקפה מהראיות שהובאו בפני, וכמתואר במסגרת שאלה ב' לעיל, כדלקמן:

א. בגין השלמת נקודות בסיכומים בתיק האישי, שלטעמי לא היתה נרחבת וגם לא הצריכה שעות עבודה כה רבות מצד התובע (שגם לא הוכחו לי) – סך של 5,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ב. בגין הגשת תשובה לתגובת קרובי הבעל בבית המשפט המחוזי בירושלים - סך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ג. בגין הכנת כתב תביעה נגד עורך דין גרינשטיין וקרובי הבעל - סך של 7,000 ₪ בצירוף מע"מ.

67. על-כן לטעמי השכר הראוי בגין עבודתו של התובע בתקופת הייצוג, על פי "אומנדא דדיינא" הינו סך של 13,000 ₪ בצירוף מע"מ (לשם הפשטות נעשה בהתאם לשיעורו דהיום - 18%), היינו סך של 15,340 ₪, נכון לתקופת היצוג.
נעיר כי בסכומי השכר הראוי דלעיל לקחתי בחשבון כי יתכן והתובע ביצוע עוד פעולה שולית כזו או אחרת שנעלמה מעינינו בעבור הנתבעת בנושאי טיפולו עפ"י ההסכם. לכן הערכתי (לטעמי) את עלות שכרו בנדון על הצד הרחב יותר ולא המצומצם.

68. היות והתובע, כפי שציינו בשאלה ד' לעיל, גבה בסופו של דבר (גם באמצעות לשכת ההוצל"פ) מהנתבעת את סכום המקדמה עפ"י ההסכם, בסכום של 25,048 ₪ (לא כולל הוצאות ו/או שכ"ט עו"ד בהליכי הגביה), יש לומר כי התובע גבה ביתר מהנתבעת סך של (נומינלי) 9,708 ₪, אותם נחייבו להחזיר לנתבעת (כפי שנראה להלן כשנעסוק בתביעה שכנגד).

69. בסיכומיו טען התובע לראשונה כי הוא זכאי לפיצוי סטטוטורי בשיעור של 100,000 ₪ מהנתבעת בגין הפרת זכויות היוצרים והזכות המוסרית בגין עשיית הנתבעת שימוש בכתב התביעה נגד הכונס וקרובי הבעל בהגישה אותו לבימ"ש השלום, לאחר שבימ"ש לענייני משפחה לא הסכים לקבלו (ראה סעיף 5 לסיכומים).
טענה זו יש לדחות ממספר טעמים, כדלקמן:

א. התובע אכן טען בכתב התביעה כי השימוש שעשתה הנתבעת בהגישה את כתב התביעה לבימ"ש השלום (לאחר שלא התקבל בביהמ"ש לענייני משפחה) מהווה הפרת זכויות יוצרים שלו בכתב התביעה, אולם הוא לא תבע בכתב התביעה כל פיצוי מכח הפרת זכות יוצרים זו.
הטענה לפיצויים מכח הפרת זכות יוצרים זו נטענה לראשונה רק בסיכומים כאמור, ודי בכך בכדי לדחות טענה זו.

ב. מעבר לכך גם לא שוכנעתי כי הנתבעת הפרה זכות יוצרים של התובע בנדון, מהנימוקים הבאים:

1. כפי שכבר ציינו לעיל, כתב התביעה לא הוכן ע"י התובע בלבד, אלא ע"י התובע והנתבעת יחדיו, כאשר הנתבעת מתקנת את הטיוטה שהכין התובע. יותר מזה - התביעה המתוקנת שהכין התובע התבססה על כתב התביעה המקורי נגד הכונס שהכינה הנתבעת בכוחות עצמה והגישה לתיק האישי עוד טרם תקופת היצוג (ראה בנדון סעיפים 37+42 לעיל).

2. שוכנעתי כי התובע התיר לנתבעת לעשות שימוש בכתב התביעה המתוקן, עליו היא חתומה באופן אישי, ולא התובע חתום עליו כמייצג (ראה נספח N לנ/10).
גם התובע מודה שלבימ"ש לענייני משפחה הוא הסכים כי יוגש כתב התביעה עליו כאמור חתומה הנתבעת באופן אישי. דא עקא שכתב התביעה הוגש שם בטעות, כיוון שביהמ"ש לענייני משפחה איננו הערכאה המוסמכת לדון בו, כפי שהסברנו בהרחבה לעיל. אם כך מה לו להלין שהנתבעת הגישה אותו בסופו של דבר בבימ"ש השלום שהוא הערכאה הנכונה להגשתו?!
הרשות שניתנה לנתבעת להגישו היא רשות עקרונית להגשה בביהמ"ש המוסמך שהוא בימ"ש השלום. בגין כך אף נפסק לתובע לעיל שכר ראוי בשיעור של 7,000 ₪ +מע"מ.

3. גם אם נתבונן בשני כתבי התביעה, זה שהוכן (עפ"י הנטען) ע"י התובע (והוגש לביהמ"ש לענייני משפחה) וזה שהוגש ע"י הנתבעת בבימ"ש השלום בחיפה, נמצא כי אין בין שניהם זהות אלא יש שוני בצורה החיצונית, בסכום הכולל הנתבע ואף שוני מסוים בתוכן.
על מנת שעשיית שימוש בכתבי טענות של עו"ד ייחשב כהפרת זכות יוצרים, יש צורך להוכיח שהנתבע אכן העתיק חלקים ממשיים ומהותיים מיצירת התובע, תוך התרשמות מהיצירה בכללותה תוך השוואת כתב הטענות הנטען כמועתק מכתב הטענות המקורי (ראה לעניין זה: ת.א. (ת"א) 72672/04, עזגד נ' שפיגלמן ואח' - פורסם במאגר נבו).
במקרה דנן השוואת שני כתבי הטענות כאמור מלמד על שוני בצורה החיצונית, בסכום הכולל הנתבע ואף שוני בניסוח בחלק לא קטן מהסעיפים, באופן שלא ניתן לקבוע באופן משכנע כי מדובר בהפרת זכות יוצרים של התובע.

שאלה ו' - המסקנה האופרטיבית בתביעה העיקרית

70. לאור כל האמור לעיל, דין התביעה העיקרית להידחות.

71. שוכנעתי לקבוע כי לא רק שהתובע לא זכאי לקבל מהנתבעת תשלום שכ"ט נוסף מעבר לתשלום המקדמה ששולם לו עפ"י ההסכם (בסכום כולל של 25,048 ₪ - ראה סעיף 57(א) לעיל), אלא ששוכנעתי ששולם לתובע בפועל, בעבור עבודתו בתקופת היצוג, סכום ביתר של 9,708 ₪, כמפורט בסעיף 68 לעיל.

72. למען הסר ספק התייחסתי לסכום המקדמה שקיבל התובע, ללא קשר להוצאות ו/או לשכ"ט עו"ד, שנפסקו לזכות התובע ולחובת הנתבעת בהליכים משפטיים הנוגעים להליכי ביצוע השיקים שבוטלו ע"י הנתבעת. סכומים אלה נפסקו כדין באותן ערכאות, ואינן חלק משכה"ט ששולם לתובע עפ"י ההסכם (סכום המקדמה).

שאלה ז' - התביעה שכנגד

73. כאמור, לנוכח מערכת הנסיבות שתוארה בהרחבה עד כה, טוענת הנתבעת בכתב התביעה שכנגד כדלקמן:

א. תמורת הסכום ששילמה לתובע (סכום המקדמה עפ"י ההסכם שנגבה בפועל ע"י התובע), לא קיבלה את התמורה לה התחייב התובע, אשר הוא יצוג מקצועי ונאות.

ב. התובע התרשל בייצוגה בתקופת היצוג, בכך שהורה לה להגיש את כתב התביעה המתוקן נגד הכונס וקרובי הבעל בבימ"ש לענייני משפחה ולא בבימ"ש השלום.

ג. בנסיבות אלה יש לומר כי התובע גבה ממנה שכ"ט ביתר, כאשר את הסכום העודף היא תובעת לקבל חזרה מהתובע במסגרת התביעה שכנגד.

ד. היא גם תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש וגרימת נזקים כדלקמן:
1. בגין עיקול דירתה במעמד צד אחד - 20,000 ₪.
2. בגין פתיחת תיק הוצל"פ כנגדה וגביית השיקים שביטלה - 30,000 ₪.
3. בגין פתיחת ההליך הנוכחי כנגדה - 20,000 ₪.

74. הנתבע בכתב הגנתו הכחיש את כל האמור בכתב התביעה שכנגד.

75. לשם הקיצור נאמר כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח גרימת נזקים עקב מעשים ו/או מחדלים של התובע בתקופת היצוג.
ההוצאות המשפטיות ו/או שכה"ט שהושת על הנתבעת בהליכי הגביה שנקט התובע לגביית השיקים שביטלה, היו יכולים להתייתר אם היתה הנתבעת דואגת לפרעון השיקים ולאחר מכן תובעת החזר שכ"ט עודף מהתובע.
כל הוצאה והוצאה שנפסקה לחובת הנתבעת במסגרת ההליכים המשפטיים , שהתנהלו בינה ובין התובע, נפסקה כדין, ואין מקום לחייב התובע בגינה דבר.

76. גם אין מקום לפסוק כל פיצוי לנתבעת בגין ההליך הנוכחי, דוגמת פיצוי בגין עוגמת נפש מעבר לפסיקת הוצאות, כפי שאורה להלן, שכן מדובר בסכסוך כספי שהתברר ולא מעבר לכך.

77. יחד עם זאת, כפי שהבהרנו לעיל (ראה סעיף 68 לעיל), גבה התובע ביתר שכ"ט מהנתבעת סך של 9,708 ₪ כסכום נומינאלי, אותו זכאית הנתבעת לקבל מהתובע בחזרה במסגרת כתב התביעה שכנגד.

78. היות ולא הוכח לי במדויק מהו המועד שהתובע גבה את מלוא סכום המקדמה עפ"י ההסכם במסגרת הליכי ההוצל"פ, אקבע כתאריך הקובע לשערוך את יום הגשת התביעה שכנגד בתאריך 25.6.12.

79. על כן, אני מקבל התביעה שכנגד באופן חלקי, ומחייב התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבעת (התובעת שכנגד) סך של 9,708 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 25.6.12 ועד ליום מתן פסה"ד.
סכום זה ישולם ע"י התובע לידי הנתבעת תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סוף דבר

80. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי דין התביעה העיקרית להידחות, ודין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי, כמפורט בסעיף 79 לעיל .

81. בנוסף, אני מחייב התובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד, בסכום של 3,000 ₪ שישולמו ע"י התובע לידי הנתבעת תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.
אציין כי הנתבעת ייצגה את עצמה בתובענות הנדונות. בהתאם לתקנה 516(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, זכאית הנתבעת להחזר הוצאותיה. במסגרת זאת צריך לקחת בחשבון את הזמן שנדרש לנתבעת להכנת כתבי בית הדין, תצהירי עדויות ראשית, הליכי גילוי מסמכים שנדרשה לבצע, כתיבת סיכומים והופעות בישיבות ביהמ"ש (ראה לעניין זה: ת.א. (מרכז) 1724-09-07, אקווה בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, פורסם במאגר נבו).
עוד אציין, כי כפי שביהמ"ש מפעיל את שיקול דעתו בפסיקת הוצאות בעת היות צד מיוצג, כך יש מקום שביהמ"ש יפעיל את שיקול דעתו בהתחשב במכלול הנסיבות, גם כאשר הצד הזכאי להוצאות אינו מיוצג, ובמקרים הראויים גם בחריגה מהוראות תקנה 516(א) הנ"ל כפשוטה (ראה לעניין זה: ע"א (ת"א) 3613/07, הלפרין נ' אלוני - פורסם במאגר נבו).
בפסיקת ההוצאות שפסקתי לחובת התובע לעיל לקחתי בחשבון גם את התנהלותו בהליך הנוכחי כולו, שלעתים התקבל הרושם כי הוא מקשה שלא לצורך על הנתבעת, וחבל שכך היה.

82. המזכירות תעביר פס"ד זה לידי הצדדים.

ניתן היום, ד' כסלו תשע"ד, 07 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.