הדפסה

קליין נ' המוסד לביטוח לאומי

12 אוגוסט 2015

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים

המערער
אורי קליין
ע"י ב"כ: עו"ד אפרת ביכלר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

רקע כללי

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 30.10.14 (להלן- הוועדה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995.

2. הוועדה קבעה למערער 10% נכות בגין הפרעת קשב לפי פריט ליקוי 32(2)(ב) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - רשימת הליקויים; התקנות; בהתאמה), 0% נכות זמנית בגין אסטמה, לפי סעיף 6א לרשימת הליקויים לתקופה שעד ליום 11.8.14 ו – 20% נכות זמנית בגין אסטמה, לפי פריט ליקוי 6ב לרשימת הליקויים לתקופה שמיום 12.8.14 ועד ליום 31.7.15.

3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

4. לטענת המערער, שגתה הוועדה הרפואית בקביעתה אשר להפרעת הקשב והליקוי.
אשר לאסטמה טען המערער, כי שגתה הוועדה הן בכך שקבעה לו נכות זמנית, משהמדובר במחלה כרונית, והן בבחירת סעיף הליקוי, שכן מצבו הרפואי מתאים יותר לסעיף 6ג לרשימת הליקויים.
בנסיבות אלה, עתר המערער להחלפת הרכב הוועדה.

5. בדיון שהתקיים בעניינו של המערער ביום 26.5.15, נתן המשיב הסכמתו להשבת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שזו תשקול מחדש עמדתה אשר לסעיף הליקוי שיש לקבוע למערער בגין הפרעת הקשב והריכוז, תוך התייחסות למבחן המוסקו מיום 13.8.14.
המחלוקת בין הצדדים נותרה, אפוא, בשאלה האם שגתה הוועדה בקביעתה בתחום האסטמה. בהקשר זה טען המשיב, כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, משזו קבעה למערער נכות התואמת את מצבו הרפואי.

דיון והכרעה

6. לאחר שעיינתי במסמכים המצויים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, על מנת שזו תשקול מחדש עמדתה אף בנוגע לאסטמה.
להלן אפרט את נימוקי הכרעתי.

7. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99).

8. עוד נקבע בפסיקה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06). כמו כן, משסעיף הליקוי שנבחר על ידי הוועדה סביר בנסיבות העניין ועולה מפרוטוקול הוועדה כי זו ביססה את מסקנתה על ממצאי בדיקתה, על תלונות המבוטח ועל המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, אין מקום שבית הדין יתערב בבחירת סעיף הליקוי שנבחר על ידי הוועדה [בר"ע (ארצי) 128/08 שמיאן סימי - מדינת ישראל – משרד הבריאות (30.6.08); בר"ע (ארצי) 508/08 בן זקן - מדינת ישראל – משרד הבריאות (20.11.08)]. הדברים נפסקו, אמנם, באשר לוועדה הרפואית לעררים לפי החוק לפיצוי נפגעי הגזזת - תשנ"ד-1994, ואולם, יפים הם אף לעניינו].

9. בדב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי:
"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

מן הכלל אל הפרט

10. תלונות המערער ובא כוחו, כפי שנרשמו מפי הוועדה בפרוטוקול הוועדה היו כדלקמן:
"עו"ד- מדובר בשתי בעיות עיקריות הפרעות קשב וריכוז ואסטמה. שתיהן בחומרה קשה.... אסטמה צירפנו תיק מהצבא. רואים תכיפות התקפים.
מבוטח – בכל יום תחושה של עייפות גדולה. הולך לד"ר טבנצ'יק לגבי הריאות. לוקח סימבוקורט וונטולין בשנתיים האחרונות לא אושפזתי הפעם האחרונה שלקחתי קורטיזון זה היה בצבא. מתקשה לעלות במדרגות". (סעיף 5 לפרוטוקול הוועדה).

11. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה. על סמך ממצאיה, קבעה מסקנתה, כדלקמן:
"פנימאי: ידוע כסובל מאסטמה מטופל במשאפי סטירואידים ומרחיבי סימפונות באופן קבוע. בבדיקת תפקודי ריאות מ – 12.8.14 סטורציה תקינה 96 עם ירידה ב – FEVI (62%) ללא שיפור משמעותי לאחר שאיפת ונטולין. יש ירידה משמעותית יותר בדרגי אוויר קטנים שמתבטאות בירידה בערכי FEF 25, 75, מדבריו סובל מהתקפים תכופים בעיקר בעונות מעבר. בבדיקה במצב כללי טוב ללא כיחלון חיוורון או צהבת. ללא גודש בוורידי הצוואר ללא קוצר נשימה. קולות נשימה תקינים ללא צפצופים או חירחורים. הוועדה מקבלת הערר וקובעת נכות בשיעור 20% לפי סעיף 6ב' בגין אסטמה מתאריך 12.8.14 עד 31.7.15" (סעיף 7 לפרוטוקול הוועדה).

12. פריט ליקוי 6 לרשימת הליקויים, שעניינו קצרת הסימפונות, קובע כדלקמן:
"(א) ישנם התקפים נדירים, אין סיבוכים 0%
(ב) ישנם התקפים קלים בהפסקות ארוכות וסיבוכים קלים 20%
(ג) ישנם התקפים תכופים וקוצר נשימה בינוני לאחר מאמץ בין ההתקפים 40%
(ד) מצבים יותר קשים יש להעריך בהתאם לסיבוכים לפי סעיף 5(1)".

13. הנה כי כן, ההבדלים העיקריים בין סעיף 6(ב) לסעיף 6(ג) מתבטאים בתכיפות ההתקפים ועוצמתם, וכן בקיומו של קוצר נשימה לאחר מאמץ, בין ההתקפים.

14. מהחלטת הוועדה לא ניתן להבין האם היא קיבלה את טענת המערער לפיה הוא סובל מהתקפים תכופים. ב"כ המערער אף הפנה לתיקו הצבאי של המערער, שם ניתן למצוא מידע בנוגע לתדירות ההתקפים, אולם הוועדה לא נתנה דעתה לעניין זה. כמו כן, בבדיקתה הקלינית, מצאה הוועדה, אמנם, כי אין המערער סובל מקוצר נשימה, ואולם אחד מתנאיו של סעיף 6(ג) לרשימת הליקויים הוא קיומו של קוצר נשימה לאחר מאמץ.לכך, הוועדה לא נתנה דעתה.
כמו כן, מקובלת עליי טענת המערער, לפיה לא ברור מדוע נקבעה למערער נכות זמנית בגין מחלת האסטמה, שכן, דרך כלל, המדובר במחלה כרונית.

15. אשר להחלפת הרכב הוועדה - דרך המלך הינה להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם למעט במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה או שקיים חשש ממשי לכך שחברי הוועדה "נעולים" בדעתם (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר אריה קופפרברג – המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2009).

16. למקרא החלטת הוועדה נשוא הערעור דכאן, לא מתקבל הרושם שהוועדה מבוצרת בדעתה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת וניכר ממנה כי הוועדה הפעילה שיקול דעתה באופן ענייני.

17. בנסיבות אלה ולאור האמור הגעתי למסקנה כי הסעד הנכון הוא השבת עניינו של המערער לוועדה בפני אותו ההרכב תוך מתן הנחיות ברורות.

סוף דבר

18. הערעור מתקבל ברובו כמפורט להלן:
א. עניינו של המערער מוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) על מנת שזו תשקול מחדש עמדתה אשר לסעיף הליקוי שיש לקבוע למערער בגין הפרעת הקשב והריכוז, תוך התייחסות למבחן המוסקו מיום 13.8.14.
ב. כמו כן, תשקול הוועדה מחדש עמדתה אשר למחלת האסטמה ממנה סובל המערער, תוך התייחסות לקריטריונים הקבועים בפריט ליקוי 6 לרשימת הליקויים. הוועדה תשקול קביעת נכות צמיתה ולא זמנית, וככל שתסבור כי יש מקום למערער נכות זמנית בגין מחלת האסטמה, תנמק קביעתה.
ג. המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
ד. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

19. המשיב יישא בשכ"ט ב"כ המערער בסך 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועש לתשלום בפועל.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה בתוך 30 ימים
ניתן היום, כ"ז אב תשע"ה, (12 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .