הדפסה

קלופ ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת דורית פיינשטיין

תובע:

רון קלופ

נגד

נתבעים:

1.כלל חברה לביטוח בע"מ
2.פמי פרימיום בע"מ

צד ג':

נגד

חברת גרר יורם בע"מ

פסק דין
בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שהתובע טוען שנגרמו לרכבו כאשר נגרר על פי פוליסת ביטוח שהוציא בחברת כלל.

רקע עובדתי:
2. התובע היה הבעלים של רכב מסוג יונדאי טרקאן מס' רישוי 9585556.

3. במועדים הרלוונטיים לתביעה הרכב היה מבוטח בביטוח מקיף על ידי חברת כלל, ובמועד רכישת הפוליסה ובמסגרתה רכש התובע שירותי דרך וגרירה באמצעות חברת פמי פרימיום (הנתבעת 2 להלן: "חברת פרימיום").

4. כפי שהתברר במסגרת התביעה, חברת פרימיום התקשרה עם חברת גרר יורם בע"מ (צד ג' להלן: "חברת הגרר"), וכאשר רכבו של התובע נזקק לשירותי גרירה ביום 15.8.10, מי שגרר את הרכב בפועל היה עובד של חברת הגרר.

5. כפי שהתברר במהלך ההוכחות, והדבר לא היה שנוי במחלוקת בעת הסיכומים, כאשר הרכב נגרר נהג הגרר פעל ברשלנות, וכתוצאה מכך הרכב פגע בגשרון וניזוק. היקף הנזק שנוי במחלוקת בין הצדדים.

שאלת החבות:
6. חברת כלל וחברת פרימיום התגוננו יחדיו, וטענו, שהיות והתאונה ארעה בשל רשלנות של חברת הגרר, הרי שהן אינן אחראיות לנזק. מטעם זה הן גם הגישו הודעת צד ג' כנגד חברת הגרר. בהודעת צד ג' הן גם טענו כי על-פי ההסכם שנכרת בין חברת פרימיום לחברת הגרר על חברת הגרר לשאת בכל נזק שייגרם כתוצאה מעבודתה, ולשפות את הנתבעות.

7. צד ג' טען, בשפה רפה, כי אינו אחראי לנזק, שכן ההסכם הוא בין התובע לחברת פרימיום ולכל היותר יש לחייבו ביחד ולחוד עם הנתבעות.

8. אף כי בפועל חברת הגרר היא שגרמה לנזק לרכבו של התובע הרי שהתובע התקשר עם חברת כלל ועם חברת פרימיום לצורך קבלת שירותי רכב ושירותי גרירה, והתקשרות זו הייתה מכוח המוניטין של חברת כלל ומתוך הנחה כי לא ייגרם נזק בעת הגרירה. יתר על כן, הנחה סמויה נוספת של התובע הייתה שאם ייגרם נזק בעת הגרירה חברת כלל לא תתנער מאחריותה, שכן, הגרר היה בהתאם להסכם השירות אותו הציעה לתובע. יש להביע צער על כך שחברת כלל וחברת פרימיום המשיכו ועמדו על טענותיהן לפיהן חברת הגרר ניתקה את ה קשר הסיבתי בין הגרירה לתאונה או שהן העבירו למעשה את האחריות לחברת הגרר.

9. על כן אני קובעת כי בתביעה העיקרית שתי הנתבעות חבות ביחד ולחוד, והודעת צד ג' כנגד חברת הגרר מתקבלת במובן זה שעל חברת הגרר יהיה לשלם לנתבעות כל סכום הנוגע לנזק הישיר, ירידת ערך ושכ"ט שמאי שבו יחויבו הנתבעות במסגרת פסק הדין.

גובה הנזק:

10. נדמה כי הנתבעות התעקשו לנהל הליך זה לא משום שהן סברו באמת ובתמים כי התביעה כנגדן מופרכת, אלא משום גובה סכום התביעה. התובע דרש במסגרת תביעתו סך של 55,765 ₪ אשר נסמכו גם על חוות הדעת השמאית של השמאי דורון עד : 18,041 ₪ בגין עלות התיקון; 19,799 ₪ בגין ירידת ערך מסחרית; 2,925 ₪ בגין שכר טרחת שמאי ו-15,000 ₪ בגין עגמת נפש ואי תשלום הנזק.

11. הנתבעות הגישו חוות דעת של השמאי אבי חזן, אשר קבע, כי עלות התיקון היא 12,690.40 ₪ וירידת הערך היא בשיעור של 2%, ובסה"כ 1,480 ₪.

עלות התיקון:
12. העידו בפניי שני השמאים והם נחקרו ארוכות על ידי באי כוח הצד שכנגד. בחקירה הנגדית של השמאי חזן התברר כי הוא תיקן את חוות דעתו הראשונית, עוד בטרם הנתבעות הגישו את כתב ההגנה, ואישר את הערכת הנזק של השמאי מטעם התובע. הנתבעות למעשה הסתירו מידע זה מהתובע ומבית המשפט, ולא ברור מדוע לא שילמו את סכום הנזק כפי שנקבע על ידי השמאי מטעמם. יודגש כי הנתבעות לא שילמו גם את סכום הנזק שהודו בו מלכתחילה, עד למועד ההוכחות, חרף המלצת בית המשפט בעניין זה. כאמור לעיל, בישיבת ההוכחות התברר כי הנתבעות מודות למעשה במלוא הנזק הישיר , ועל כן אין אני נדרשת להכריע בין שתי חוות הדעת שהונחו בפני, בשאלה זו ומקבלת את התביעה לעניין עלות התיקון במלואה.

ירידת ערך:

13. אפתח ואומר כי דעתי היא שגם ברכבים, בדומה לדירות ובתים, יכול בית המשפט לפסוק ירידת ערך מסחרית ולא להסתפק בירידת ערך טכנית בלבד. דעה זו מבוססת על כך שתכליתם של דיני הנזיקין הינה השבת המצב לקדמותו, ומכאן שאם בסופו של יום בעל רכב לא יוכל למכור את הרכב בשווי השוק של רכב מקביל שלא עבר תאונה, הרי שיש לפצות אותו גם בגין ירידת ערך זו.

14. השמאי מטעם הנתבעות סבר שיש לפסוק ירידת ערך טכנית בלבד בשיעור של 2% משווי הרכב. כפי שהתברר בחקירה הנגדית של השמאי מטעם הנתבעות הרי שהוא לא ראה את הרכב לאחר התיקון, ולגישתו אם התיקון לא הצליח, לא מדובר בירידת ערך אלא בתיקון שיש לחזור עליו. היות ושמאי זה ראה את הרכב רק פעם אחת, ומבחינה מקצועית ראוי היה לראותו גם לאחר התיקון, שכן רק אז ניתן לעמוד את ירידת הערך המלאה, הרי שאין באפשרותי לסמוך ידי על חוות דעתו.

15. כאמור, השמאי דורון עד שבדק את הרכב מטעם התובע, קבע כי יש ירידת ערך של 30% מערך הרכב ונימק כי אף שהתיקונים התבצעו כהלכה הרי שעדיין נותרו סימוני יישור בגג המרכב, רווחים בין דלת המטען למפתח המטען והבדלי גוון בין החלקים המקוריים של הרכב לחלקים שהותקנו בעקבות התיקון. לטענת השמאי עד , יש לפסוק ירידת ערך מסחרית משמעותית במקרה זה שכן רוכשים פוטנציאליים י ירתעו מלרכוש רכב שעבר תאונה כה משמעותית, קל וחומר שעה שעדיין ניתן להבחין בסימני התיקונים.

16. בחקירה הנגדית של השמאי חזן הוא צירף שרטוטים של המרכב הפנימי, כולל חתכים שונים, ומהם עולה כי אף אם יש סימני יישור בגג הרי שלא מדובר בחלקי מרכב או קורות חיזוק, כפי שטען דורון עד, אלא בפסים דקורטיביים בלבד. מכאן שהפגיעה בגג אינה משמעותית כפי שטען התובע בהתייחס לשווי הרכב.

17. השמאי דורון עד גם טען בחוות דעתו כי כאשר מדובר ברכב נדיר שאין לו ביקוש גבוה בשוק, ירידת הערך היא משמעותית יותר כי לרוכש הפוטנציאלי יש חלופות רבות. דא עקא שבחוות דעת קודמת בהליך אחר, שהוגשה על ידי אותו שמאי הוא דווקא טען כי כאשר מדובר ברכב נפוץ ועממי "המבוקש ביותר בשוק המכוניות המשומשות אשר כל רוכש פוטנציאלי לרכב כזה, ירצה לרכוש אותו כאשר הוא ללא רבב, ברור כי תאונה בהיקף המפורט, תפחית שיעור ניכר משוויו של הרכב..." (סעיף 11 בעמ' 12 לחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט בעניין - תא"מ (י-ם) 21445-12-10 ד"ר ורניה פיאונה נ' ממו אבי [פורסם בנבו, 24/07/11]). על כן אני דוחה את הטענה כי ברכב נשוא התאונה שבפני ירידת הערך גדולה במיוחד בשל היותו רכב לא מבוקש.

18. לבסוף טענו הנתבעים כי הרכב שימש כרכב מסחרי ועל כן יש להפחית משוויו. לא מצאתי בטענה זו ממש, שכן העובדה שמדובר ברכב שגמע מרחקים ארוכים, אין בה כדי להעיד על השימוש שנעשה בו. יוער כי השמאי מטעם התובע הביא בחשבון בקביעת שווי הרכב את הקילומטרים שעבר, אך לא מצאתי לנכון להפחית משווי הרכב שכן לא הוכח בפני כי שימש כרכב מסחרי.

19. נוכח האמור לעיל הרי שאני מקבלת את חוות דעתו של השמאי מטעם התובע באופן חלקי בלבד, וקובעת על דרך האומדנא כי התובע זכאי לפיצוי בגין ירידת שווי הרכב בסך של 10,000 ₪. בנוסף על הנתבעות לשאת בעלות הכנת חוות הדעת של השמאי מטעם התובע בסך של 2,925 ₪.

פיצויי בגין עוגמת נפש וריבית מוגדלת:

20. התובע טוען כי נוכח התמשכות ההליכים מול חברת הביטוח וחברת פרימיום הרי שעליהן לפצות אותו בשל עוגמת הנפש הרבה שנגרמה לו. כן הוא טוען כי הוא זכאי לפיצוי מוגדל מכוח סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח שכן חברת הביטוח ניהלה הליך סרק.

21. אפתח ואומר שלדעתי לא מדובר בתביעה מכוח פוליסה אלא תביעה ישירה כנגד המזיקה, שכן הנתבעות התחייבו על פי הפוליסה לגרור את הרכב, והנזק נגרם על ידן (או מי מטעמן). מכאן שאיני סבורה שיש לפסוק פיצוי מוגדל (כפי שאין לנכות השתתפות עצמית).

22. יחד עם זאת, הנתבעות התנהלו בצורה חסרת תום לב, והכבידו על התובע בכל צעד ושעל. הנתבעות הרי ידעו טוב מאוד כל שצריך לדעת על התאונה, שכן זו ארעה כאשר הרכב היה באחריותן, ו התעקשותן כי התובע ימציא מסמכים ממסמכים שונים לפני תחילת ההליך המשפטי, הי יתה בגדר הכבדה מיותרת. יתר על כן, אילו היו התובעות מעוניינות לפעול בתום לב, הן היו משלמות לתובע את נזקיו על פי חוות הדעת הראשונה של השמאי חזן מיד כאשר קיבלו אותה, ומשלימות את מלוא התשלום בגין הנזק הישיר, עם קבלת חוות הדעת השנייה. הנתבעות לא עשו כן, ואף לא שילמו את הסכום שאינו שנוי במחלוקת, חרף המלצת בית המשפט בעניין במהלך הדיון המקדמי.

23. הנתבעות אף פעלו בחוסר תום לב שעה שטענו כי התובע הסתיר מבית המשפט שמדובר ברכב מסחרי, וזאת כאשר לא הייתה בידיהם כל ראיה לכך.

24. מכאן שלא הייתה כל הצדקה להכבדה המיותרת שהכבידו הנתבעות על התובע, קל וחומר שעה שמדובר בחברת ביטוח שהתישה את מבוטחה. אף כי ככלל אין לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש, בתובענות מסוג "נזקי פח" הרי שעה שהנתבעות היו גם המזיקות וגם במערכת יחסים חוזית עם התובע, ובשים לב להתנהלותן הרי שראוי כי יפצו את התובע. על כן אני קובעת כי חברת כלל תשלם לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪ וחברת פרימיום תשלם בגין עוגמת נפש סך של 2,000 ₪. מובן כי צד ג' לא צריך לשאת בסכומים אלו, אלא רק בסכומים שנפסקו על ידי בגין הנזק הישיר, ירידת הערך ושכר טרחת השמאי.

25. בנוסף יישאו הנתבעות, וצד ג' מכוח חיובן, בהוצאות התובע בסך 2,500 ₪ ובשכר טרחת בא כוחו בסך של 5,000 ₪ כולל מע"מ.

ניתן היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.