הדפסה

קיס נ' ממון

בפני כבוד ה שופטת טל לוי

התובע

עומרי קיס
ע"י ב"כ עו"ד אייל אבולפיה

נגד

הנתבע

ניר ממון
ע"י ב"כ עו"ד שחר אלדר; עו"ד שי מרקוס

פסק דין

1. תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 60,000 ₪ בגין הפליה נטענת בכניסה למועדון מכח החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: "חוק איסור הפליה").

טענות הצדדים

2. להלן יובא פירוט תמציתי של טענות הצדדים;

טענות התובע

3. (א) התובע ערבי ישראלי, יליד שנת 1978 בעל תואר אקדמי ותושב העיר פתח תקווה הגיע ביום 2.11.2012 בשעה 23:30 למועדון ה"ג'י ספוט" אשר בבעלות הנתבע (להלן: "המועדון") זאת לאחר שהוזמן לבלות במועדון על ידי יחצ"נית בשם דבי ( להלן: "דבי"). סלקטורית שניצבה בפתח המועדון ביקשה לעיין בתעודת הזהות של התובע, זאת ככל הנראה לאחר ששמעה שלתובע מבטא ערבי, וכשנוכחה במוצאו הערבי-ישראלי הודיעה לו כי אינו רשום ברשימותיה ומשכך אינו יכול להיכנס למועדון; התובע הפציר בסלקטורית לאמת טענתו כי הוא נרשם ברשימותיה של דבי אך זו הפנתה אותו לדבי להסדיר את הענין.

(ב) בשלב מסוים יחצ"ן נוסף בשם רובי ניגש אל התובע אשר שב על טענתו כי הוא רשום ברשימותיה של דבי; רובי ניגש אל הסלקטורית ולאחר דין ודברים עימה, זו הודיעה לו כי אינו יכול לבוא בשערי המועדון ללא כל צידוק או סיבה וזאת בגלל מוצאו או בגלל צבע עורו.

(ג) התובע המתין בפתח המועדון למעלה משעה וחצי תוך שהוא מבקש מעורבותם של גורמים שונים; במהלך ההמתנה הבחין במבלים אשר נכנסים למועדון ללא צורך בהצגת תעודת זהות. רק לאחר שהתובע ציין כי הוא מצלם את מהלך הדברים, הותרה כניסתו למועדון.

(ד) התובע חש מושפל ונעלב עד עמקי נשמתו נוכח ההפליה הקשה בה נתקל.

4. בכתב התביעה המחזיק שישה עמודים תאר התובע את האירוע במספר סעיפים קצרים מאד, כאשר עיקר התביעה עוסק בתיאורים של שיטת הסלקציה הנהוגה ככלל במועדונים המאפיינת, כך לשיטת התובע, "תקופות אפלות אחרות".

5. יוער כי כתב התביעה מנוסח באופן תבניתי, משל הועתק והודבק מכתבי טענות אחרים המשמשים את התובע בשלל התביעות האחרות אותן מגיש בעילה זו - ענין זה אושר אף על ידי התובע בחקירתו ( פרוטוקול מיום 1.12.2014 בעמ' 13 ש' 22-24).

טענות הנתבע

6. הנתבע הינו הבעלים של המועדון, המקיים מדי יום שישי מסיבות "היפהופ" ומוזיקה שחורה, אליו הגיע התובע ביום 2.11.2012 בשעה חצות לערך. הנתבע אישר כי בדיעבד התברר שהתובע נרשם מראש אצל היחצ"נית דבי. לכתחילה נאסרה כניסתו של התובע מאחר ששמו לא אותר ברשימותיה של הרשמנית. לאחר שאותר שמו ולערך בשעה 00:40 הותרה כניסתו למועדון אך הנתבע סרב להיכנס כי לא התאפשרה כניסתו ללא תשלום.

7. (א) הנתבע תאר את הפרקטיקה הנהוגה בקשר עם כניסת מבלים למועדון המקיים מסיבות במשך 13 שנה, וכן תאר את בעלי התפקידים השונים במועדון - היחצ"נים הראשיים; יחצ"ני המשנה; המאבטחים; המארחת; המנהל; רשמנית הכניסה. הנתבע ציין כי הוא עצמו דרך כלל נמצא במועדון ומשמיע מוזיקה ומתערב בעניינים הקשורים בכניסת מבלים למועדון במקרים חריגים.

(ב) מסיבות המועדון משווקות לגילאי 23 ומעלה באמצעות דיוור ישיר ברשת החברתית האינטרנטית " פייסבוק" ובאמצעות הודעות טקסט הנשלחות על ידי יחצ"ני המועדון ללקוחות אשר נרשמו אצלם בעבר. תנאי לבילוי במועדון הוא רישום מוקדם ברשימות היחצ"נים. הרישום נובע, בין השאר, מן הצורך לשמור על מגבלת התפוסה במקום; הרישום נדרש גם כדי להבטיח שיחצ"ני המקום יתוגמלו על שיווק המסיבה.

(ג) הנתבע טען כי המועדון חרט על דגלו ערכים דוגמת פלורליזם תרבותי ושיוויון ובין קהל המבלים במועדון ניתן למצוא כהי עור לצד בהירי עור, ערבים, עובדים זרים ועוד. המועדון בכלל והנתבע בפרט ( מי שנטל על עצמו בעבר כסנגור ציבורי ייצוג מחבל בהליכים פליליים) התפרסמו בכלל המדיות השונות ככאלו המעודדים באופן אקטיבי הגעת אוכלוסיות מקופחות למקום. התובע לעומת זאת מונע מתאוות בצע, מגיש תביעות סדרתי בכדי לרפד את כיסו.

דיון

8. לכתב התביעה צורף תצהיר תומך של התובע כמצוות תקנת 214 ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 ; זולת תצהיר קצר זה לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע; התובע צרף לתביעה הודעות טקסט ( ס.מ.ס) שהוחלפו בערב האירוע ובסמוך לו עם דבי וכן הגיש לתיק בית המשפט את הסרט אשר צילם בערב האירוע.

9. הנתבע תמך כתב הגנתו בתצהירו שלו וכן הגיש תצהירים של הגורמים הבאים:
גב' חן שוקר - עבדה כרשמנית במועדון בערב האירוע; מר אלכס אברהם - שותף ובעלים במועדון; גב' איה ארגוב - עבדה כמארחת במועדון בערב האירוע והיא רעייתו של הנתבע; מר אביתר עוזרי - מנהל במועדון בהווה ובעברו עבד כברמן במועדון; מר ראובן ( רובי) כהן - יחצ"ן ראשי במועדון ( להלן: "רובי"); מר אחמד אבו בקר - ערבי ישראלי הנוהג לבלות במועדון ( להלן: "אחמד"); אמג'ד עיראקי - ערבי ישראלי הנוהג לבלות במועדון ( להלן: "אמג'ד").

עוד הוגשה בתיק מטעם הנתבע חוות דעת מומחה שנערכה על ידי מר אורי דורצ'ין - ד"ר לאנתרופולוגיה אשר ניתח באופן כללי את סצינת ההיפ הופ בישראל ( וללא התייחסות קונקרטית למקרה הנדון), בהתאם לה סצנה זו מאופיינת באימוץ ערכים המזוהים עם מוזיקה שחורה.

10. הנתבע צרף כנספחים לתצהירו רשימות מוזמנים לדוגמה שאינן מערב האירוע; טופס סיכום אירוע של ליל האירוע; אישור תפוסת מבלים במקום מאת חברת הנדסה; הודעות טקסט מהתובע לנתבע; כתבות מעיתונים; תמונות וסרטונים של מבלים במקום; תכתובות של מבלים במקום.

11. התובע ויתר על חקירתם של העדים אחמד ואמג'ד וזאת במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים לפיו תצהירם יהווה חלק מתיק בית המשפט בכפוף לעובדות עליהם הסכימו הצדדים ( וראו הסכמתם בבקשה מיום 30.11.2014 - בקשה מס' 21).
התובע ויתר אף על חקירת המומחה מטעם הנתבע, בכפוף לזכותו לטעון לרלוונטיות של חוות הדעת; כן ויתר התובע על חקירתו של המצהיר אלכס אברהם ( פרוטוקול 2.12.2014 בעמ' 52 ש' 22-23 ).

12. בתיק התקיימה ישיבה מקדמית אחת וישיבת הוכחות ביום 2.12.2014. ההפניות, ככל שלא נכתב אחרת הן לפרוטוקול ישיבת ההוכחות.

הכרעה

13. הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות; להלן יפורטו טעמיי.

14. המסגרת הנורמטיבית לענייננו הינה חוק איסור הפליה. סעיף 3 לחוק קובע כדלקמן -

סעיף 3 - איסור הפליה:
"(א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות.
(ב) לענין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.
(ג) בחוק זה, "מי שעיסוקו" - לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו".

15. כיוון שהפליה אסורה, מעצם טיבה וטבעה המכוערים, אינה מתבצעת לאורו של יום, אלא בהסתר ובהחבא ניצב דרך כלל בפני תובע קושי אינהרנטי - קושי ראייתי - להוכיח את תביעתו. משכך הגדיר המחוקק, מטעמים הנעוצים בין השאר ברצון למגר הפליה וברצון ליתן בידי תובע אזרחי את הכלים הנחוצים להוכיח תביעתו, חזקות ראייתיות שונות אשר בהתקיימן קמה חזקת הפליה הניתנת לסתירה על ידי הנתבע. להלן תובאנה החזקות -

סעיף 6 - חזקות:
"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(4) הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה".

16. סבורני כי לא עלה בידי התובע לבסס איזו מן החזקות האמורות; התובע טען באופן כללי בלבד להתקיימות החזקות, לא הצביע איזו מהחזקות מתקיימת בעניינו ונמנע מהצגת גרסה סדורה וקוהרנטית באשר לתנאי החזקה המתקיימים לכאורה; אציין כי גם אם אהיה מוכנה להניח כי קמה אחת מן החזקות הנ"ל הרי שסבורני כי עלה בידי הנתבע להפריך היטב את טענת ההפליה הנטענת ועל כך להלן.

17. לשיטת התובע נמנעה כניסתו למועדון ולמצער עוכב פרק זמן ארוך עקב חזותו או מוצאו זאת לאחר שנתבקש על ידי הרשמנית להציג תעודה מזהה ממנה עלה מוצאו של התובע. לשיטתו שמו הופיע ברשימות בערב האירוע ומשהתברר מוצאו סורבה כניסתו על ידי גורמים שונים מטעם הנתבע.

18. גרסתו של התובע בקשר עם אירועי הערב מתוארת בלאקוניות רבה בכתב תביעתו וזו נסתרה בחקירתו ועמדה בניגוד לתיעוד המצולם בסרט אותו הציג. וכך, התובע טען כי הסלקטורית בכניסה ביקשה ממנו להציג תעודת זהות לאחר ששמעה מבטאו הערבי. מן הסרט שצילם התובע עולה ( בשעה 00:04:44 לסרט) כי התובע כלל לא נדרש להציג תעודת זהות אלא, ובשלב ראשון, נשאל לשמו בלבד בכדי לאתרו ברשימות. התובע מיוזמתו הציג את תעודת הזהות; בסרט כלל לא נשמע מבטא ערבי או אחר והתובע באופן כללי קימץ בדבריו. התובע אם כן לא הוכיח כי הנתבע או מי מטעמו, ברר באופן יזום פרטים הנוגעים לעילות ההפליה;

19. גם באשר לחזקות שבסעיף 6(2) - 6(4) התובע נמנע מלהציג גרסה ברורה כיצד המקרה המוצג על ידו נכנס לגדרי הסעיף באופן המקים החזקה. דווקא מסרטו של התובע עולים הדברים הבאים, העומדים בסתירה לגרסתו שלו, באופן שלא מאפשר הקמת החזקות -

א. בהתאם לסרטו של התובע - הכניסה למועדון מורכבת משלוש עמדות שונות ( לפחות); עמדה ראשונה של הרשמנית - גב' חן שוקר - בה מתייצבים המבקשים לפקוד את שערי המועדון כדי לוודא ששמם ברשימות. בעמדה זו מזדהים המבלים בשמם, וכדי לאמת שמם נדרשים לעיתים להציג תעודה מזהה; ב. עמדה שניה - עמדת המארחת ( גב' איה ארגוב) המלווה בנציג חברת אבטחה ( על חולצתו האותיות י.מ.מ.). הנ"ל מזהים לקוחות קבועים או מכרים ( מלווה בדרך כלל במחווה גופנית כזו או אחרת) ומוודאים את גיל הנכנסים; עמדה שלישית - עמדת הבידוק הבטחוני.

ב. זולת מקרים בודדים של מבלים אשר נכנסו בשערי המועדון מבלי ששמם יאושר אצל הרשמנית, כל המבלים בסרטו המצולם נדרשו לאמת ששמם מופיע ברשימות כתנאי לכניסתם למועדון וכתנאי להגעה לעמדה הבאה של המארחת (וראו בסרט, וכדוגמה בלבד, בנקודות הזמן הבאות - 00:10:14; 00:10:44; 00:11:04; 00:12:01; 00:20:31).

ג. מבלים בודדים פסחו על עמדת הרשמנית וניגשו באופן מיידי למארחת; מבלים אלו, כך עולה בבירור, הכירו היכרות מוקדמת מי מאנשי הצוות וכניסתם לוותה במחווה גופנית כזו או אחרת של נשיקה עם המארחת, טפיחה על גב המאבטח, ועוד ( ראו למשל בשעה 00:15:55 לסרט).

ד. בשני מקרים בודדים ( בשעה 00:08:54 לסרט - קבוצה של תיירים צהובי שיער; ובשעה 00:16:09, שתי בנות שנכנסו יחדיו), לא ניתן לראות בסרט כי המצולמים פקדו את עמדת הרשמנית טרם הגעה לעמדת המארחת וכניסה למועדון. דא עקא כי התיעוד המצולם בעניינם אינו מלא - לא ניתן לדעת מנין בדיוק הגיעו הקבוצות הללו. ויוסבר, בשל האופן בו צולם הסרט לא ניתן לשרטט לגבי כל אחד מהפוקדים את שערי המועדון את מסלול הילוכו המדויק - מההגעה לאזור המועדון, דרך עמדת הרשמנית, המשך בעמדת המארחת, דרך הבידוק הביטחוני והכניסה למועדון. נדמה כי התובע ביקש במכוון להימנע מתיעוד מלא שכן על פניו יש בתיעוד מלא כדי לסתור את גרסתו שלו; קבוצת התיירים צהובי השיער מצולמים החל מהשלב בו הם עומדים וממתינים לתשאול על יד הנתבע בענין גילם. על פניו ולאור המיקום בו הם עומדים, הם פקדו את עמדת הרשמנית אולם ענין זה לא תועד. כך או אחרת בוודאי שכניסתם לא אושרה באופן אוטומטי למועדון. אציין לחומרא, כי גם אם אניח כי באשר לשני מקרים בודדים אלו לא הוצב התנאי של רישום ברשימות לצורך כניסה למועדון הרי שלא די בכך כדי להוכיח את החזקה שכן ביחס לכלל המקרים האחרים עלה כי בהעדר רישום נמנעה כניסה ( כך גם באשר למי שאינם נמנים על קבוצתו של התובע) - ועל כך להלן, ומשהופיע שם ברשומות הרי שצבע עור או שם ערבי טיפוסי לא מנע כניסה ( וגם על כך להלן).

ה. בשעה 00:08:28 לסרט פקד את עמדת הרשמנית אדם אשר הזדהה בשם "איתי קישנר". אותו מר קישנר אשר לבש חולצה משובצת הגיע עם בת לוויה. צבע עורם בהיר, נטולי מבטא. הרשמנית גב' שוקר חיפשה את שמם ברשימות, ממש כפי שעשתה בקשר עם התובע ומשנפקד שמם מהרשימות סורבה כניסתם; הנ"ל המתינו מחוץ לשערי המועדון במשך זמן מה ובסופו של דבר עזבו את המקום. יוצא אם כן כי הנתבע, באמצעות מי מטעמו, סרב באותן נסיבות של אי רישום ברשימות, כניסתם למועדון למי שאינם נמנים על פניו עם הקבוצה אליה משתייך התובע.

ו. בשעה 00:09:00 לסרט פקדה את עמדת הרשמנית קבוצה של תיירים דוברי אנגלית שביקשה להיכנס למועדון; כניסתם סורבה, ככל הנראה משלא נמצאו ברשימות. אציין כי גם באשר אליהם קשה לאמר מה ארע עימם במדויק בגלל התיעוד החלקי והמגמתי - כך שאלו מצולמים בעמדת הרשמנית, ומשלב זה נקטע התיעוד בעניינם ובכל מקרה בסרט אין אינדיקציה לכך כי הללו נכנסו למועדון. על פניו ולאחר ששמם לא אותר ברשימות נמנעה כניסתם למועדון. שוב מדובר בדוגמה לקבוצה של אנשים, שאינה נמנית, כך על פניו, על קבוצתו של התובע ואשר נהגו בהם מנהג דומה. ענין המסכל הקמתה של החזקה. יוער בענין זה, ואני עתידה לשוב לכך בהמשך כי את התיעוד החלקי יש לזקוף לחובת התובע, המורגל ( כך בהתאם להצהרתו שלו - וראו פרוטוקול ישיבה מקדמית מיום 28.1.2014 עמ' 1 ש' 13 וכן בפרוטוקול ההוכחות, עמ' 12, ש' 26-27) בתיעוד אירועים כגון דא לצורך הגשת תביעה. התובע בחר אם כן היטב מה בדיוק לתעד. בחירה זו יש לזקוף לחובתו. אציין כי גם התוכן שנבחר סופו של יום ותועד - אין בו כדי לסייע לתובע.

כשנשאל התובע בעמ' 16, ש' 24-27 מדוע לטעמו נמנעה כניסתם של הנ"ל הוא השיב כי הדבר לא מעניינו והוא מתעניין רק בהפלייתו שלו; שוב גם כאן נדמה כי התובע שוגה, ולענין זה אשוב בהמשך, בהבנת נטלי הראייה; שכן לצורך ביסוס החזקה חייב התובע להדגים את היחס שנקט הנתבע לגבי קבוצות אחרות - הדומות לו או השונות ממנו, לפי הענין.

ז. בשעה 00:29:23 לסרט התייצב בעמדת הרשמנית אדם אשר הזדהה בשם חאמד. חאמד הזדהה בשמו מספר פעמים, במבטא עם ח' גרונית, כך נשמע בסרט; לאחר שאותר שמו של חאמד ברשימות נכנס זה למועדון ללא עיכוב וכיתר האורחים. אציין כי צבע עורו של אותו חאמד הוא שחור, שמו, על פניו, שם ערבי טיפוסי ואין אינדיקציה כי חאמד הכיר מראש את הנתבע או מי מטעמו. יוצא אם כן כי הנמנים לכאורה על קבוצות ההפליה נכנסו למועדון משעמדו בתנאים השוויוניים שהמועדון הציב.

כשנשאל התובע כיצד הוא מסביר כניסתו של אותו חאמד ( עמ' 11 ש' 16-22), השיב כי יש לבדוק את נסיבות כניסתו, למשל אם יש לו היכרות מוקדמת עם הבעלים או מי מטעמו. מהסרט עלה מפורשות כי לאותו חאמד אין כל היכרות מוקדמת ורק לאחר שציין את שמו מספר פעמים ואותר ברשימות - הותרה כניסתו. אגב אם סבר התובע כי יש לבדוק מדוע נכנס אותו חאמד - היה עליו להתכבד ולבדוק, שכן בענין זה, ולצורך הקמת החזקה - הנטל על התובע.

ח. התובע תאר במעורבב את כלל בעלי התפקידים השונים במועדון וטען, כדי לשוות ככל הנראה נופך דמוני לתביעתו, כי כולם מנעו כניסתו על רקע היותו ערבי. דא עקא שאף לא אחד מהמעורבים יכול היה לדעת, כי התובע ערבי. המארחת, גב' ארגוב, אשר לפי הטענה השפילה וביזתה את התובע ( עדותו בעמ' 10 ש' 5) כמעט ולא שוחחה עם התובע וגם לא נחשפה לתעודת הזהות שלו; היחצן הראשי רובי - גם הוא כמעט ולא שוחח עם התובע ולא ראה את תעודת הזהות שלו. כלל נציגי הנתבע הפנו את התובע לרשמנית. יוער כי הגורם היחידי שעמד בקשר עם התובע ואף נחשף לתעודת הזהות שלו היא הרשמנית - גב' חן שוקר.

כאן יש לאמר את הדברים הבאים - לא ברור, והתובע אף לא טרח להבהיר, כיצד גב' שוקר אמורה היתה לדעת כי התובע הוא ערבי. על פניו חזותו של התובע אינה חזות ערבית בהכרח, ובסרט רואים מפורשות כי אנשים שגוון עורם כשל התובע או כהה ממנו נכנסו למועדון לאחר ששמם אותר ברשימה של גב' שוקר (בשעות 00:05:25; 00:11:04; 00:20:30; 00:25:50); הטענה כי שוקר נחשפה למוצאו של התובע באמצעות תעודת הזהות אשר הציג לא בוססה דיה, שכן גב' שוקר עיינה בתעודת הזהות עיון חטוף. בתעודה ( ת/2) לא מצוין כי התובע ערבי-ישראלי. התובע מחזיק בשם - עומרי קיס, אשר לא מלמד על ערביותו; תעודת הזהות הוצאה בפתח תקווה; בסעיף הלאום לא נכתב דבר; וזולת הציון של שמות הוריו ( שם אימו - עאישה ואביו - חסן), אשר הם אמנם שמות ערביים אך מאפיינים גם יהודים ממוצא ערבי אין שום אינדיקציה למוצאו. כך או אחרת וגם אם סברה כי מדובר בערבי-ישראלי, מסקנתי כי לא על יסוד ענין זה נמנעה כניסת התובע למועדון ועל כך להלן;

אציין אף כי טענת התובע לצורך הקמת החזקה כי כניסתו נמנעה עקב השתייכותו לקבוצה הנמנית על עילות ההפליה לא מתיישבת עם נספח א' לכתב תביעתו, התכתבות עם היחצנית דבי שם התובע שב ושואל מדוע נמנעת כניסתו, כאילו, אף להבנתו, ישנו טעם ענייני לכך.

20. מסקנתי בנקודה זו ומצפיה בסרט אותו צילם התובע, באופן מגמתי יש לאמר, כי - אנשים בעלי גוון עור כשל התובע ואף כהים ממנו נכנסו למועדון ונדרשו לאותם תנאי סף אשר הוצבו בפני התובע; אנשים ממוצא שונה משל התובע או בעלי גוון עור בהיר סורבו בכניסה למועדון מאותם טעמים בגינם נמנעה כניסתו של התובע; אנשים הנושאים שם אשר הינו על פניו ערבי - נכנסו למועדון ונדרשו לעמוד באותם התנאים שהוצבו בפני התובע.
21. לסיכום נקודה זו - לא עלה בידי התובע לבסס את החזקות שבגדרי החוק;

22. לא עלה בידי התובע, ובהתאם לנטלי הראיה המוטלים עליו בהעדר חזקה הקמה לטובתו, להוכיח הפליה ישירה, והוכח בפני באופן ברור כי הנתבע לא נהג באופן ישיר או באמצעות מי מטעמו בהפליית התובע.

23. התרשמתי ברורות כי גרסת הנתבע בענין נהלי הכניסה למועדון היא גרסה מהימנה. גרסה זו הוצגה באופן מפורט, קוהרנטי וסדור בתצהיר הנתבע; הנתבע עומת בחקירה נגדית ושב על הדברים. גרסת הנתבע אף נתמכה באופן מלא בעדויותיהם של העדים מטעמו וזאת חרף חקירה נגדית מפרכת והצגת שאלות דומות באופן חוזר.

וכך, מן העדויות עלה כי כניסת מבלים למועדון מותנית דרך כלל, וזולת מקרים מיוחדים שיתוארו להלן, ברישום שמם ברשימה ( הדבר עלה כאמור מהסרט בשעות: 00:10:14; 00:10:44; 00:11:04; 00:12:01; 00:20:31 ומשתקף בעדויותיהם של עדי ההגנה: איה ארגוב: עמ' 20, ש' 6-15; עמ' 26, ש' 20-25. חן שוקר: עמ' 37, ש' 24-27; עמ' 38, ש' 1-4; עמ' 41, ש' 5-9. אביתר עוזרי: עמ' 45, ש' 17-23. ראובן כהן: עמ' 50, ש' 19-20; עמ' 52, ש' 3-4); איסוף השמות לצורך הרכבת הרשימה נעשה בין השאר על ידי יחצ"ני משנה במועדון ( עליהם נמנית דבי) האוספים שמות באמצעות רשת הפייסבוק או באמצעות הודעות טקסט; היחצ"נים הראשיים, אליהם כפופים יחצ"ני המשנה, פועלים על מנת לרכז רשימות שמיות מתתי-יחצ"נים וכן מקהל המבלים בטבלה מסודרת ומעבירים את הקובץ לנתבע או למארחת במייל עד לשעה 22:00 בערב שישי. היחצ"נים מגיעים בשעה 23:15 למועדון ועוברים עם המארחת גב' ארגוב על הרשימות ואף מוסיפים לרשימת התוספות בכתב יד שמות נוספים לאחר סגירת הרשימה המודפסת. ארגוב היא זו שמדפיסה בשעה 23:30 לערך את הרשימות; במהלך הערב מתווסף דף " תוספות" בכתב יד עבור לקוחות שיצרו קשר עם היחצ"נים לאחר הוצאת הרשימות המודפסות. בדף התוספות ניתן להוסיף שמות שביקשו היחצ"נים להוסיף, רק בכפוף לבדיקתה של ארגוב ולשיקול דעתה. יוער, כי בערב האירוע נשוא התביעה לא נכחה היחצ"נית דבי, חרף חובתה להתייצב לאירועים בהם היא משמשת כיחצ"נית; יתכן שהתיצבותה בערב האירוע יכלה היתה למנוע את הטעות נשוא אי הכנסת התובע למועדון.

הרשמנית מתחלפת מעת לעת, מקבלת לידיה את הרשימות הראשוניות המודפסות ב-23:30 לערך כשהן ממוינות לפי אלף בית ולפי שם פרטי. בכל הקשור ללקוח שנרשם טרם פתיחת הדלתות, הוא מגיע לרשמנית ולאחר ששמו מאותר ברשימות הוא מקבל שובר כניסה המקנה לו הנחה ומאפשר לתגמל יחצ"נים בסוף הערב. לרשמנית אין כל שיקול דעת לגבי הכנסת אורח שלא נרשם ( וראו פרוטוקול עמ' 40, ש' 23-24). נוהל הכניסה הוא כזה שעד השעה 01:30 מתאפשרת כניסה ללקוחות שנרשמו מראש אצל היחצ"נים עד לפתיחת הדלתות; הרישום מבעוד מועד מקנה עדיפות מוחלטת עד השעה 01:30 ללקוחות קבועים ורשומים. ככל שמהלך הערב מאפשר זאת, בשעה 01:30 לערך מתאפשרת כניסת לקוחות שלא נרשמו - על בסיס " כל הקודם זוכה" - היינו מי שהגיע ראשון ייכנס ראשון; ככל שהערב מתגלה כ"חלש", כניסת לקוחות לא רשומים תתאפשר מוקדם מהשעה 01:30, שכן רק בשעה 01:00 ניתן להעריך את העומס שיהיה באותו ערב. מלבד הלקוחות שנרשמים, ישנו מאגר מצומצם של לקוחות קבועים המקורבים לצוות המועדון שאינם נדרשים להירשם ולשלם, כגון בת הזוג של מנהל המועדון, אחותו של הנתבע ועובדים לשעבר; אף ניתנת עדיפות במסגרת מבצע קבוע שמקיים המועדון לשחקני כדורסל.

באמצעות חקירתו הנגדית שבוצעה על ידי בא כוחו ביקש התובע למצוא בקיעים באותו נוהל כניסה. כך למשל שב והקשה התובע מדוע, ובניגוד לכאורה לנוהל לא הוסף שמו בכתב יד לרשימות המודפסות. דא עקא שכל ניסיונות אלו קיבלו הסבר הגיוני וממצה ( וראו עדותה של גב' ארגוב בעמ' עמ' 26, ש' 9-11; עמ' 24, ש' 29-31). לפי המוסבר, אי הוספת שם התובע בשלב זה יכלה לנבוע מטעמים שונים בין השאר נוכח העובדה שאת אותו ערב במועדון פקדו מבלים רבים מה שלא איפשר הכנסת מבלים שלא נרשמו לכתחילה ברשימות, בוודאי לא בשלב בו התובע ביקש להיכנס למועדון ( עדות זו נתמכה ברשימת התפוסה של המועדון באותו ערב המשתקפת ב"דף אירוע" - סיכום משמרת, הוא נספח ב1 לכתב הגנה). הטענה כי לא היתה כל מניעה להוסיף שמו של התובע בכתב יד, לאחר שלא אותר ברשימות המודפסות, היא טענה קנטרנית, שהרי הוסבר כי הוספת השם לא היתה מסייעת בהכנסתו למועדון בשלב בו ביקש להיכנס, שאז, ובשים לב לצפי התפוסה, ניתנה עדיין עדיפות למבלים שנרשמו מראש. והרי ממילא הוספת השם בכתב יד, ומניעת כניסתו ( עד לשעה 1:30 לפחות) לא היתה מרצה, כך ככל הנראה, את התובע.

24. הגעתי לכלל מסקנה כי אכן כניסתו של התובע למועדון נמנעה מאחר שלא אותר שמו ברשימות. ראו בענין זה עדותו של הנתבע בעמוד 32 ש' 2 ואילך; עדותו של הנתבע נתמכה בעדותה של הרשמנית גב' שוקר. אציין כי מצאתי את עדותה של שוקר עדות מהימנה, אותנטית, משזו העידה באופן ברור, ענייני, לא מתחמק; תיאור הדברים מפיה של שוקר השתלב היטב עם המתועד בסרט. שוקר התמקדה בעדותה בדברים אשר בתחום ידיעתה ואחריותה, נמנעה מהשיב כאשר מדובר בפרטים שאינם בתחום ידיעתה (הגם אם היה באלו כדי לשרת את הנתבע) ונמנעה מליצור התאמה מכוונת לסרט בו צפתה.
ראו -

"מה שהוא היה ברשימות ניר הראה לי. זה לא היה תחת השם עומרי. הרשימות במשך שנתיים שאני עובדת מסודרות בסדר אלף בית לפי שם פרטי, לכן טבעי שאחפש אותו ב"ע". לא היה לי עומרי באותו יום, לא היתה אפשרות להתבלבל, לכן אמרתי לו שהוא לא ברשימה"
(עמ' 39 ש' 9-12).

ובהמשך בש' 18 -

"לא זכור לי איך מצאנו אותו, זכור לי במדויק שהוא לא היה ב"ע". בסופו של דבר כשניר יצא הוא לקח ממני את הרשימה ובדק בכל דף, לדעתי הוא מצא זאת ב"ק". זה ההסבר ההגיוני שיש אני תמיד מחפשת בשם פרטי".

עדויות השניים משתלבות היטב עם נהלי המועדון השגרתיים ואשר אף השתקפו בסרט.
אמנם לא היה בידי הנתבע להצביע על סיבה ברורה בגינה לא אותר שמו של התובע לכתחילה ברשימות, שכן מחד נטען בגדרי ת\1 (מכתב הנתבע אל ב"כ התובע טרם הגשת כתב הגנה) כי השם לא אותר משום שבוצע חיפוש על פי שם המשפחה ( קיס) ולא על פי השם הפרטי בעוד בכתב ההגנה עלתה גרסה שונה באשר לבלבול בין השם לשם המשפחה ומהסרט עולה ברורות כי ממילא החיפוש מתבצע בשם הפרטי ולא כפי שנכתב. כך או אחרת ולמרות חוסר העקביות באשר למקור הטעות - הגרסה העקבית היא כי טעות היא שמנעה כניסתו של התובע למועדון ולא שום סיבה אחרת.

לא עלה בידי התובע לסתור את גרסת הנתבע העקבית והמגובה בראיות.

התובע לא הציג גרסה נגדית לגרסת הנתבע לפיה סופו של יום אותר שמו ברשימות והותרה כניסתו. כתב התביעה של התובע הינו כאמור, כתב תביעה כללי המשמשו בכלל תביעותיו הרבות, ההתייחסות הנקודתית לאירוע שבפני היא סמלית וחלקית. גם הסרט אותו צרף התובע הוא חלקי בלבד. בשלבים המהותיים נקטע הצילום ללא כל הסבר. התובע לא טרח למסור גרסה עובדתית מגובה בתצהיר באשר לסיבת התיעוד החלקי. ולראשונה בגדרי ישיבת הוכחות טען כי הצילום נקטע ככל הנראה בגלל סיבה טכנית ( וראו עמ' 15 ש' 1 ואילך). הסבר עובדתי זה מלבד העובדה כי עלה לראשונה בשלב מתקדם של ההליך, לא נתמך בכל ראיה חיצונית המלמדת כי אכן מצלמת התובע היתה תקולה. לא למותר לציין כי תמוהה בעיני העובדה כי הצילום נקטע בדיוק בנקודה בה לכאורה היה בדברים כדי לשפוך אור על הסיטואציה, בנתונים שיש בהם לפעול לחובת התובע. כך או אחרת בהעדר ראיה תומכת בעדותו החלקית של התובע - אין לי אלא להעדיף את גרסת הנתבע.

25. התובע לא השכיל לייצר טענה עקבית הנוגעת לזהות הגורם המפלה לטעמו. התובע הציג גרסה קונספירטיבית כללית לפיה כלל העומדים בכניסה למועדון קשרו יחדיו קשר כדי להפלותו. דא עקא שמסרטו של התובע עולה ברורות כי זולת גב' חן שוקר, הרשמנית, אף אחד לא נחשף לתעודת הזהות של התובע - היא המקור להפלייתו לשיטתו. טענה כי שלוחי הנתבע השתמשו בשפת סתרים כשלהי, הנלמדת באמצעות תנועות ידיים או מסרונים חשאיים - נטענה בעלמא, לא הוכחה ולא התיישבה עם התיעוד המצולם.

התרשמתי כי אכן באותו חלק של האירוע אשר צולם על ידי התובע ( להבדיל מחלקו השני שמשום מה לא תועד על ידו) עובדי המועדון לא יצאו מגדרם כדי לסייע לתובע. הם שבו וציינו בפני התובע את הנהלים באופן לאקוני; דא עקא שלא די בחוסר נחמדותם של שלוחי הנתבע כדי לבסס טענת הפליה.

26. אציין כי עדותו של התובע התאפיינה בחוסר עקביות מופגן. התובע זכר ברורות דברים שסבר שישרתו אותו וזאת בצורה מופתית ממש ( למשל מספרי הליכים בהם היה מעורב) לעומת זאת התקשה לזכור כל אימת שהתשובה לא תאמה את גרסתו המגמתית באמתלה הסתמית כי האירוע ארע לפני שנתיים ( וראו: עמ' 14, ש' 1-2, ש' 18-19).

זאת ועוד, בגרסת התובע נתגלו בקיעים כדלקמן - לכתחילה טען התובע כי נדרש על ידי נציגת הנתבע להציג תעודת זהות; מן הסרט עלה ברורות כי דרישה כזו לא הועמדה בפני התובע וזו התנדב להציגה; התובע טען כי חש עצמו מושפל ונעלב. ראשית טענה זו לא התיישבה עם התיעוד המצולם לפיו התובע לא מחה ולו לרגע על שסורבה כניסתו, ולא הביע כל מחאה במהלך המתנתו הסבלנית מאד; שנית וחשוב מכך, בחלוף תקופה ביקש התובע לשוב ולפקוד את שערי המועדון, אותו מועדון אשר לטענתו השפיל אותו וביזה אותו, במסרון אשר שלח לנתבע ( וראו נספח ג' לכתב ההגנה). משעומת עם ענין זה בחקירת נגדית טען לפתע כי מסרון זה הינו זיוף. אין בידי לקבל גרסה זו, ראשית לאור השלב שבו היא מועלית. שנית, וגם מהבחינה המהותית תמוה בעיני כי התובע לא מצא לנכון לזעוק עם קבלת כתב ההגנה ( אליה צורף המסרון) כי זויפה הודעה מטעמו - ענין המשליך על נכונות הטענה. גם באשר לשעת הגעתו למועדון התובע לא דק פורתא. בתצהירו טען התובע כי הגיע לשערי המועדון בשעה 23:30, מן הסרט המצולם על ידו עולה כי לראשונה פקד את עמדת הרשמנית מעט אחרי חצות. ההפרזה האמורה מקרינה על מהימנותו של התובע ומלמדת כי כלל תיאורו את אירועי הערב הינו למעשה תיאור שננקטה בו מידה לא מעטה של הגזמה כדי לחזק גרסתו - וללא בסיס עובדתי.

התרשמתי אם כן כי עדותו של התובע אינה מהימנה, וזאת בניגוד לעדויות הנתבע ועדיו אשר התאפיינו בעקביות, תמכו אחת בשניה ונתמכו אף בראיה מטעם התובע - הסרט. עדי הנתבע העידו באופן כן וגלוי גם באשר לעובדות שלא היו נוחות להם ולא שירתו את גרסת הנתבע. הנ"ל אף לא היססו לאמר כי אינם זוכרים את העובדות כהוויתן אף במקרים בהם הדבר יכול היה לפעול לחובתם.

27. התרשמתי מן הראיות אשר הוצגו מטעם הנתבע ובכלל זאת תצהיריהם של עדי ההגנה: אמג'ד, אחמד, חן שוקר, אלכס אברהם וכן מחוות דעת המומחה מטעם ההגנה, כי המועדון מתאפיין בקהל הטרוגני; הדבר עולה אף מתמונות המועדון שצולמו בערב האירוע ( אשר צורפו לתצהיר כנספח ו' לכתב ההגנה), לפיהן את המקום נוטה לפקוד קהל מבלים מגוון. היינו הן ערבים ישראלים והן אנשים שצבע עורם כהה - ראיות המפריכות את טענת ההפליה. מובן, ומקובלת עלי בהקשר זה הקלסיפיקציה הנוהגת בין קבוצות מופלות המקורבות לבעלי המועדון לקבוצות מופלות אחרות ( וראו פסק הדין שבת"א 39454-08-10 שרגא ואח' נ' קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע"מ ואח', פורסם במאגרים המשפטיים); דא עקא שבענייננו אין כל ראיה כי מי מקהל המבלים השייכים לקבוצות המופלות מקורבים לבעלים. מתצהירי העדים אחמד ואמג'ד, ובהתאם להסדר הדיוני, עלה כי הללו נרשמים ברשימות הנתבע בהתאם לפרקטיקה הנוהגת במועדון. אין בעובדה זו להצביע על כך שהנ"ל מקורבים לנתבע. בהקשר זה תמוהה בעיני העובדה כי התובע בחר לוותר על חקירתם של הנ"ל בכדי להוכיח את טענותיו. יש לזכור כי בשלב זה, ומשלא קמו החזקות - נטל ההוכחה הוא על התובע - נטל הוכחה שהתובע אף לא ניסה להרים עת בחר לוותר שוב ושוב על חקירת עדים מהותיים.

ערה אני גם לכך כי בהתאם להלכה הפסוקה לא די שמועדון לא נוהג " ככלל" להפלות בין קהל מבליו ושפוקדים שעריו מי שנמנים על קבוצות מופלות - אלא יש להתמקד במקרה הספציפי הנדון. דא עקא שבמקרה הספציפי הנדון בענייננו טענת ההפליה המסוימת לא הוכחה ויש באופן בו המועדון נוהג ככלל כמו גם בערב האירוע בפרט כדי לחזק טענות הנתבע בקשר עם העדר הפליה במקום באופן שיש בו כדי להקרין גם על ענייננו.

28. אתייחס בקצרה להלן לענין שהתובע בחר לייחד לו חלק גדול מחקירתו הנגדית כמו גם לסיכומיו והוא הימנעות הנתבע מהבאת עדים רלוונטיים;

לא מצאתי כי היה על הנתבע לזמן את היחצ"נית דבי למתן עדות באופן שאי הזמנתה מקרין על גרסת הנתבע; הנתבע לא חלק על כך כי התובע אכן נרשם ברשימותיה של דבי, אולם חרף הרישום הנ"ל ארעה טעות בערב האירוע אשר בעטיה נבצר מהרשמנית לאתר שמו ברשימותיה. בנסיבות אלו, עדותה של דבי אינה נחוצה. לו סבר התובע כי היה בידי דבי לשפוך אור על התמונה העובדתית מובן שהיה עליו לפעול לזמנה ולא אחרת. הנתבע מסר גרסה מפורטת ומנומקת באשר להעדרן של רשימות המוזמנים מערב האירוע. הנתבע העיד כי לא עלה בידיו לאתר רשימות אלו והמחשב עליהן הודפסו לא קיים עוד ברשותו. את עדותו בענין זה מצאתי מספקת משזו נתמכה בעדויותיהם של: אביתר עוזרי ( סעיף 23 לתצהירו), רובי כהן ( סעיף 27 לתצהירו), איה ארגוב ( סעיפים 26 ו-27 לתצהירה וכן בעדותה בעמ' 24, ש' 5-17 וחן שוקר ( סעיף 23 לתצהירה). אציין כי הנתבע הציג כדוגמה רשימה מאירוע שחל בשבוע קודם לכן. טענת התובע כי הנתבע לא מצא לנכון לשמור את סרטי האבטחה מערב האירוע היא לא פחות מתמוהה. התובע, אשר הליכים משפטיים אינם זרים לו, וזאת בלשון המעטה, לא מצא לנכון, לאחר ערב האירוע לפנות אל הנתבע בבקשה לשמור את סרטי האבטחה. יוער כי התובע אף לא הקדים פניה מקדימה אל הנתבע טרם נקיטת הליך משפטי. במצב דברים זה ומשסרטי האבטחה נשמרים פרק זמן מוגבל ודל, לא ברור מדוע סבר התובע כי אלו צריכים להישמר בידי הנתבע. התובע עצמו, אשר הגיע אל המועדון בידיעה כי מדובר באירוע אשר יכול לשמש כמושא לתביעה משפטית יכול היה להבטיח מצידו כי יוצג תיעוד שלם ומהימן של האירועים. דווקא הצגת התיעוד החלקי מצד מי שנערך להכנת הליך משפטי נזקפת לחובתו. סיכומה של נקודה זו, איני סבורה כי נמצאנו חסרים תיעוד עובדתי מצד הנתבע; הנתבע השכיל להעיד מטעמו את הגורמים הבאים: אחמד ואמג'ד המבלים במועדון, אלכס אברהם, תקליטן בעבר ובעלים במשותף עם הנתבע, אביתר עוזרי, מנהל המועדון וברמן בעברו, ראובן כהן, יחצ"ן ראשי במועדון מזה כשלוש שנים, חן שוקר, הרשמנית וכן איה ארגוב, מארחת המועדון; לתמוך גרסתו בחוות דעת מומחה. להציג רשימות מוזמנים לדוגמה, טופס סיכום מיום האירוע, אישור תפוסת קהל, מסרונים שהתקיימו בין התובע לנתבע, כתבות בדבר ליין הבילוי במועדון, מסרונים והתכתבויות בפייסבוק שהתקיימו בין הנתבע לבליינים מהמגזר הערבי בעבר וכן תצלומים שבוצעו בערבי שישי. התובע מצידו הסתפק בהצגת גרסה עובדתית לא עקבית והצגת סרט חלקי, אשר יש בו כדי לתמוך, ולו בעניינים מסוימים בגרסת הנתבע. הדברים מקבלים משנה תוקף עת לא עלה בידי התובע לבסס את החזקות שבחוק, והוטל עליו משכך לבסס טענה מוצקה בדבר הפליה ישירה.

מסקנתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הופלה על ידי הנתבע או מי מטעמו.

29. לפני סיום אני מוצאת לנכון להעיר - תופעת ההפליה במועדונים היא תופעה בזויה, נפסדת ואשר יש להוקיעה מכל וכל. אין פסול כמובן במי שהחליט לתבוע באופן סדרתי ועקבי כל מועדון אשר מנע או עיכב מתן שירות למבלים פוטנציאליים מחמת צבע עור, השתייכות לאומית או אתנית, גיל, מגדר וכיוצא באלו. דא עקא כי מסקנתי הברורה שהתובע אינו נמנה על האחרונים. נדמה כי התובע שם לעצמו למטרה לתבוע כל מועדון אשר הוא בא בשעריו וזאת גם אם נמנעה כניסתו או עוכב בכניסה מטעם עניני אמיתי. התובע ניהל ההליך תוך שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו - כך שגם כאשר הונחה בפניו תמונה עובדתית אותנטית של נתבע המנהל מועדון המעודד באופן ברור מגוון תרבותי ואתני - הוא המשיך לעשות, מה שנדמה כניצול ציני של חוק איסור הפליה.

30. עוד לפני סיום אך לא בשוליים - התנהלותו הדיונית של התובע לאורך ההליך היתה קלוקלת. התובע נמנע, במכוון כך נדמה, מהצגת הראיה המרכזית שבשרשותו (הסרט) הן מהצד שכנגד ( וראו המפורט בכתב הגנתו של הנתבע ושלא נסתר) והן מבית המשפט ( כמשתקף מפרוטוקול הישיבה המקדמית); בהמשכו של ההליך נמנע מקיום החלטות שיפוטיות במועדן ( לדוגמה באשר להפקדת ערבון, או באשר לעיתוי הצגת תעודת הזהות שלו); התובע אישר כי עשה שימוש בכתב תביעה אחיד-גנרי המשרתו בתביעות אחרות ואשר פרטי כתב התביעה השבלוניים אינם רלוונטיים בהכרח לתביעה הנוכחית. התובע פנה לבית המשפט חרף היותו מיוצג בפניות עצמאיות וזאת לאחר שהותרה שלא לעשות כן. התובע ניסה להתחמק מתשלום המחצית השניה של האגרה ערב ההוכחות בניגוד לסדרי הדין ותוך הצגת תמונה עובדתית מסולפת ולמצער חלקית ( וראו החלטתי בענין מיום 30.11.2014 ). הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר במי שבקיא היטב בהליכים משפטיים ( ואף הגיש מספר בקשות לא מבוטל בתיק בעצמו ללא עו"ד מטעמו).

סיכום

31. התביעה נדחית; בשים לב להיקף ההליכים בתיק - היקפם של כתבי הטענות, כמות המצהירים והעדים, אורכה של ישיבת ההוכחות, בקשות הביניים שהוגשו בגדרי ההליך אני מוצאת לנכון להעמיד את סכום ההוצאות כדלקמן -

התובע יישא בהוצאות הנתבע בגין שכר העדים.
התובע יוסיף ויישא בשכ"ט ב"כ הנתבע בסכום כולל של 15,000 ₪.
סכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום שאחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
הפקדון שהופקד בתיק יועבר לנתבע על חשבון הוצאותיו.

ניתן היום, כ"ג כסלו תשע"ה, 15 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.