הדפסה

קיי 1914 (1997) בע"מ נ' אוסטרובסקי ואח'

תיק אזרחי 29072.12.12

לפני: כבוד השופט הבכיר (בדימ') גדעון גינת

התובעת: קֵיי 1914 (1997) בע"מ
נ ג ד
הנתבעים: 1. אולגה אוסטרובסקי
2. דניאל ישראל
בא-כוח התובעת - עו"ד אריה שילַאנסקי
בא-כוח הנתבעים - עו"ד מיכאל שרון

פסק-דין
תביעה שעניינה התנהלות חסרת תום לב וגרימת עוולות מסחריות שהביאו לפגיעה בזכויות יוצרים, במוניטין, בעסקיה ורווחיה של התובעת.

תמצית העובדות
התובעת, קיי 1914 (1997) בע"מ, מפיצה, ברישיון מטעם היצרן, של שואבי אבק מתוצרת קירבי, בישראל החל משנת 1997.
הנתבעת 1, אולגה אוסטרובסקי, והנתבע 2, דניאל ישראל, עוסקים בשיווק, הפצה ומכירה של שואבי האבק הנ"ל, לרבות מוצרים נלווים, במסגרת יבוא מקביל, ללא רישיון או הסמכה מטעם היצרן. פעילותם זו נעשית ונעשתה במסגרת עבודתם בחברות שונות, הרשומות על שמם, דוגמת: "K-VAC" (ר' סע' 4-5 לתצהירו של מיכאל מאיק, מנהל ובעלי התובעת).
במסגרת פעילותה העסקית ולשם קידום עסקיה, הקימה התובעת, בשנת 2006, אתר אינטרנט שכתובתו WWW.K1914.CO.IL.
הנתבעים, מתוך מטרה לקדם את עסקם, הקימו אף הם אתרי אינטרנט שכתובותיהם:
WWW.K-VAC.CO.IL,
WWW.KIRBY1914.COM
ובפייסבוק:
WWW.FACEBOOK.COM/KIRBY.QYRBY , WWW.FACEBOOK.COM/KKIRBY.1914
התובעת מזוהה עם הסלוגן "בלי קירבי אין ניקיון"
ואילו הנתבעים בחרו להשתמש במשפט: "אין קירבי אין ניקיון".
רקע דיוני
2. התובעת מציינת בסע' 6 לכתב התביעה, כי שלחה לנתבעים מספר מכתבים בהם ביקשה כי יחדלו מהפרת זכויותיה תוך שימוש באתרים וכתובות מפירות (ר' ת/5, ת/6, ת/18 שהוגשו בישיבת 26.3.14). הנתבעים, צייתו לפנייה זו באופן חלקי בלבד (ר' סע' 11, 12 לתצהיר מנהל התובעת, מיכאל מאיק).
פעילות הנתבעים הביאה איפוא, לפגיעה ברווחיה ובשמה של התובעת, שביום 16.12.12 הגישה את כתב תביעתה בבית המשפט המחוזי.
בתביעתה מבקשת התובעת:
צו עשה לפיו יחדלו הנתבעים משימוש באתרים ודומיינים מפירים המכילים תכנים מפירים;
חיוב הנתבעים להצהיר כי אינם משווקים מורשים וכי אין קשר בינם לבין התובעת;
מתן צו מניעה קבוע המגן על זכויות היוצרים של התובעת;
צו המורה על העברת חשבונות לתובעת, על מנת שתוכל להעריך את היקף עסקי הנתבעים על חשבונה, בתקופה בה השתמשו באתרים מפירים;
פיצוי כספי בשל הנזקים שנגרמו לה, פיצויים סטטוטוריים מכוח חוק זכויות יוצרים וחוק עוולות מסחריות, פיצויים בגין עשיית עושר ולא במשפט, פיצוי בגין עוגמת נפש למנהל התובעת ומשפחתו;
צו להשבת רווחים וכל סעד אחר שימצא בית המשפט לנכון.
הנתבעים, הגישו את כתב הגנתם ביום 5.3.2013, ובו הם מתכחשים באופן גורף לכל האמור בכתב התביעה, אותו הם מבקשים לדחות, תוך חיוב התובעת בהוצאות.
הצדדים הופיעו בפניי בקדמי משפט במועדים 2.9.2013 ו-25.11.2013. בשני דיונים אלה, מחה ב"כ הנתבעים על הגשת התביעה כנגד מרשיו, שלטענתו אינם בעלי הדין 'הנכונים' ואין סיבה המצדיקה את הפניית כתב התביעה אליהם.
ביום 26.3.14 נשמעו העדים בתיק.

המחלוקת
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את זכויותיה, התעשרו על חשבונה, תוך גרימת נזקים רבים לה ולבעליה, תוך שימוש באתרים ודומיינים מפירים, שמטרתם להטעות ולבלבל את לקוחותיה.
הנתבעים דוחים את טענות התובעת, ובכל מקרה טוענים כי לא קיימת עילת תביעה אישית כנגדם וכי התובעת 'נטפלת' אליהם.

הפרת זכויות יוצרים
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים שלה, בכך שחיקו את הסלוגן שלה ואת כתובת האתר שלה ואם לא די בכך, ציטטו באופן בוטה קטעים נבחרים מתוך האינפורמציה המופיעה באתר שלה.

דף הבית באתר של התובעת, 'קירבי ישראל', מחולק למספר קטגוריות. בין האופציות הקיימות בתפריט מופיעה לשונית שכותרתה "יתרונות קירבי והשימוש בו", ואלה מוסברים באופן ובניסוח הבא:
"יתרונות השימוש | שואב אבק קירבי:
בעולם קיימים סוגים רבים של שואבי אבק, אך כל שואבי האבק הביתיים הקיימים שואבים רק על פני השטח.
KIRBY הוא השואב היחיד הקיים בשוק המסוגל לשאוב גם מהעומק !!!
רק בתצוגה של KIRBY ניתן להווכח בזאת.

מדוע חשוב לשאוב לעומק?

כמות האבק האדירה שנמצאת בתוך השטיחים, המיזרנים ובתוך הריפודים אינה מאפשרת ניקוי יבש, שהרי מים עם אבק יוצרים בוץ ולכן כלפי חוץ לא ניתן לבצע ניקוי יבש.

המצאותם של חלקיקי האבק והאלרגניים בתוך המיזרנים, השטיחים והריפודים עלולים לפגוע באחוז מסוים של האוכלוסיה, אנשים אשר רגישים לחלבון המופרש מבעלי החיים . למשל קרדית אבק הבית שהפרשותיה הם השכיחות ביותר ומצויות במקומות שצויינו לעיל.

מחקרים בארץ ובעולם מוכיחים כי הפחתת חשיפת האדם לאלרגן (גורם האלרגיה), המצוי בקרדית, מקטינה את הסיכוי לחלות במחלות אלרגיות."

התובעת טוענת כי טקסט זה הוא בחזקת יצירה שנוסחה על-ידיה, ולכן מוקנות לה זכויות היוצרים בו. לפיכך, הנתבעים בהעתיקם טקסט זה, היפרו את זכויותיהם מכוח חוק זכויות יוצרים, תשס"ח - 2007 (להלן: "החוק"), פגעו בה והסבו לה נזקים.

באתרם של הנתבעים, www.Kirby1914.com ניתן למצוא טקסט דומה ממש, עד כדי זהה (בשינויים מינוריים) תחת כותרת זהה (ראו נספח ג' שצורף לכתב התביעה, וסע' 7 לתצהיר מנהל התובעת):
"מדוע חשוב לשאוב לעומק?
כמות האבק האדירה הנמצאת בתוך המזרנים ,השטיחים והריפודים אינה מאפשרת ניקוי יבש , לכן חשוב לשאוב מעומק .
הימצאותם של חלקיקי האבק בתוך המזרנים, הריפודים והשטיחים מפיצים ריח שפוגע באחוז מסוים של האוכלוסייה, עקב רגישות לריח החלבון המופרש מבעלי חיים החיות בתוך נבחי האבק. למשל קרצית קרדית אבק הבית שהפרשותיה הם השכיחות ביותר ומצויות במקומות שצוינו לעיל וגורמות לאלרגיה .
מחקרים בארץ ובעולם מוכיחים כי הפחתת חשיפת האדם לאלרגן (גורם האלרגיה) המצוי בקרדית אבק מקטינה משמעותית את הסיכוי לחלות במחלות אלרגיות ."
(שגיאות ההדפסה והתוכן במקור, ג. ג.)

עוולת גניבת עין
לטענת התובעת, מעשי הנתבעים המפורטים לעיל, עולים כדי גניבת עין כלפיה, בניגוד לאמור בסעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"), שזו לשונו:

"1. גניבת עין
לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר."

לשם הוכחת עוולה זו יש לבחון שני יסודות מצטברים:
מוניטין התובעת וחשש סביר להטעיית הציבור [סעיפים 7-9 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית בע"א 5066/01 אנג'ל נ' ברמן, ניתן ביום 30.5.2013];
דיון והכרעה
6. שתי החברות עוסקות בשיווק מוצרים זהים של אותה חברה (KIRBY).
לא ניתן להתעלם מכך שהנתבעים בחרו להשתמש בכתובות ושמות שיש בהם כדי לבלבל ולהטעות את הציבור.
חברת קירבי נוסדה בשנת 1914. קירבי ישראל בחרה לכלול את הספרות 4 1 9 1 כחלק מכתובת האתר שלה. לקוח אקראי הגולש באתר החברה ודאי אינו מודע לנתון זה שלכאורה אין לו כל חשיבות. קשה איפוא למצוא צידוק אחר להחלטת הנתבעים להשתמש בדיוק בספרות אלה בכתובות של אתריהן השונים, אם לא לשם גניבת עין, והטעיית הלקוחות.
כתיבת פסק הדין הצריכה עיון במסמכים שונים שהוגשו לתיק. נתברר כי משימה זו אינה קלה נוכח הדמיון הרב בין הכתובות והאתרים השונים, ואף ביהמ"ש אשר מודע לסוגיה ולקיומן של החברות המתחרות, מצא עצמו מתחבט, פעם אחר פעם, איזו חברה עומדת מאחורי מסמך זה או אחר.
התובעת מכנה עצמה על גבי ניירות המכתבים שלה "קיי 1914" ובאנגלית:
"K vacuum cleaner"
ואילו הנתבעים בחרו להשתמש בשם .. "k-vac"..
הלוגו של התובעת נראה כך:

עיון בפרסומי הנתבעים מגלה שימוש בלוגו מוכר:..
7. באשר למוניטין של חברת קירבי – בנושא זה הצדדים שבפניי אינם חלוקים בדעותיהם. קירבי הינה חברה בעלת שם עולמי, הפועלת מזה שנים רבות (החל משנת 1914) בתחום שואבי האבק. בנסיבות אלה ברור, כי הסוכן המורשה של היצרן הידוע נהנה ממוניטין בתוקף מעמדו זה, והוא זכאי, מכוח העוולה של גניבת עין, ליהנות מהגנה על המוניטין שרכש כסוכן מורשה.
הנתבעים מכחישים בכתב הגנתם כי ביקשו ליהנות מהמוניטין הרב שצברה חברת קירבי. אין די בהכחשה סתמית זו. קירבי הינה חברה מוכרת ומפורסמת ברחבי העולם מזה שנים רבות, ומוצריה נחשבים ליוקרתיים ואיכותיים. לא בכדי בחרו החברות בהן פעלו הנתבעים לשווק ולהפיץ מוצרים אלה ובדרך בה בחרו. על-ידי אימוץ אתרים הנושאים שמות דומים ותוכן כמעט זהה לאלה של הסוכן המורשה של יצרן שואבי האבק הנדונים בקשו הנתבעים להטעות את קהל הלקוחות ולהביא לכך שהצרכן הפונה אליהם יחשוב כי הסוכן המורשה של היצרן הידוע עומד לפניו.
יבוא מקביל הינו בחזקת פעולה מותרת, שיש בה משום תועלת לשוק ולצרכנים היכולים לתמרן בין אופציות שונות. יש להתיר ולעודד זאת, כל עוד פעילות הצדדים נעשית באופן הגון ובתום לב.
האופן בו בחרו הנתבעים לקדם את עסקם, תוך שימוש בכתובות דומות עד מאד, ובתכנים מחקים ו/או לקוחים ישירות מאתר התובעת, אינו מתיישב עם חובתם לפעול בהגינות ובתום לב.
משווק/מפיץ תם לב המבקש להימנע בכל דרך מבלבול והטעיית לקוחות היה בוחר בתכנים שונים ובכתובות אחרות מאלה של התובעת.
איני מתעלם מן העובדה כי באתר k-vac.co.il מופיעה ההערה הבאה לפיה:
הערה !! לחברת K-VAC אין כל קשר עקיף או ישיר לסוכניי קירבי ולקירבי ישראל !!
אולם אין די בכך, ומי שאינו מבחין בהערה זו יכול לשגות בקלות ולחשוב שמדובר במפיצה המורשית.
אין ספק כי בשים לב לנתונים שלעיל, חששה של התובעת בדבר סכנת הטעייה, אינו מופרך.
ר' ע"א 5207/08 WORLD ORT נ' אורט ישראל , (ניתן ביום 01/02/2011):
"לצורך קיום יסודות העוולה די בקיום חשש סביר כי מעשי הנתבע יגרמו לקונה רגיל לחשוב בטעות כי מדובר בטובין או בשירות המסופק על ידי התובע, בעוד שלמעשה מדובר באלה של הנתבע."

מיהות הצדדים הנכונים להליך
לא אוכל לקבל את טענות הנתבעים כי אינם הצד הנכון להליך. הנתבעת 1 טוענת כי הינה עובדת זוטרה בחברה, אשר רק מסייעת לבן זוגה, שהוא הבעלים של החברה, בזמנה הפנוי ובאופן מינורי ביותר, (ר' סע' 13 לתצהירה) וביתר הזמן היא בעלת עיסוקים משלה.
הנתבע 2, שהוא בנו של הבעלים של החברה, טוען כי עבד בעבר בחברה, בתפקידים זוטרים ובשנים האחרונות אינו עובד בה כלל (ר' סע' 4 לתצהירו). לשיטתו, הסיבה היחידה בעטיה הוא נתבע, היא כי אביו הוכרז כפושט רגל והחברה התובעת יודעת כי תביעה כנגדו לא תניב דבר (ר' סע' 1, 3 לתצהירו).
טענות אלה של השניים, וניסיונם להיתמם הן בתצהיריהם והן על דוכן העדים, תוך מתן תשובות שאין בהן שמץ של סבירות, נדחים על-ידי. איש מהם לא ביקש לקרוא לאביו של הנתבע 2 כעד מטעמו. העובדות שנטענו על-ידיהם בדבר מעמדם בעסק (נתונים המצויים בידיעתם במיוחדת) לא נתמכו בראייה עצמאית כלשהי.
הנתבעת 1 במענה לשאלה כיצד ייתכן שמספר עוסק מורשה של עסק הרשום על שמה מופיע על פנקסי חשבוניות של בן זוגה, מסרה גירסה תמוהה על תקופה בה היו פרודים ובן הזוג 'השתלט' על מס' העוסק מורשה שלה, ללא ידיעתה. ראו סע' 10 לתצהירה, פט. עמ' 40 שו' 12-23. סע' יז. לתצהיר תשובה לשאלון ת/2.
לשאלת בית המשפט, ששב וחזר מספר פעמים ובמספר גרסאות על השאלה מדוע לא ביקש מאביו להגיש תצהיר בתיק ולהופיע בפני בית המשפט, השיב הנתבע 2, תשובות עמומות ומתחמקות (ר' עמ' 50, שו' 20 – עמ' 52, שו' 1).
הניסיון לחלץ מהנתבעים 1 ו-2 תשובה סבירה והגיונית, שיהיה בה משום מענה לנטען כלפיהם בכתב התביעה, נדון, איפא, לכישלון. אינני מקבל גירסה, לפיה עובדים המועסקים (לדבריהם) אצל מעסיק אינם יודעים דבר וחצי דבר באשר למתרחש במקום עבודתם הקבוע, אינם ערים לפרטים הקשורים בו והמופיעים באתרי האינטרנט של המעסיק/החברה, דרכם פונים אליהם לקוחות דרך קבע, ואין להם מושג לגבי פעילותה של החברה המתחרה, אתרה והתכנים המופיעים בו.
לגבי הנתבעת 1 אמר מנהל התובעת, כי בעבר לימד אותה באופן אישי נושאים הקשורים במכירת 'קירבי' (פט. עמ' 8 שו' 20-25). היכרותה עם התובעת ועם המותג 'קירבי' הינה, איפא, היכרות קרובה למדי. עדות זו לא נסתרה.
אחרי שראיתי ושמעתי את עדות הנתבעים, אינני מוכן לסמוך על דבריהם.
9. ההלכה בעניין אחריות עובדים, לעוולות בנזיקין במסגרת עבודתם, הובאה בפסק דינו של הנשיא מ' שמגר בע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, פ"ד מח(5), 661, 697, המביא את הדברים הבאים מתוך ע"א 507/79 ראונדנאף (קורן) נ' חכים, פ"ד לו(2) 757, 794:
"עיקרון היסוד של דיני הנזיקין הוא, כי מי שמקיים את היסודות של העוולה אחראי למעשיו שלו. מעמדו של המעוול בהירארכיה המנהלית או הביצועית, אין בו כדי לשחרר את המעוול מאחריותו. על כן, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה באורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות (ע"א 725/78). עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה כל אדם חטאו יישא".

סיכום וסעדים
10. משהגעתי למסקנה כי הנתבעים הפרו זכויות קניין רוחני של התובעת מכוח דינים ספציפיים, כמפורט לעיל, אינני מוצא להוסיף לפיצוי מכוח עילות אלה, פיצוי נוסף וחופף מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט [ר' סעיפים 66-67 לפסק דינו של כב' השופט ס' ג'ובראן, בע"א 8485/08 The FA Premier League Limited נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט (פורסם ב'נבו', 14.3.2010)]. אני דוחה איפא את בקשת התובעת בנושא זה.

11. בשים-לב לשיקולים דלעיל דין התביעה להתקבל.

12. סעיפים 13(א) ו-(ב) לחוק קובעים באשר לפיצוי ללא הוכחת נזק:

"(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

(ב) לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת."

הוראות דומות נמצאות בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים כאשר נקבע כי "הופרה זכות יוצרים או זכות מוסרית".
התובעת מבקשת לפסוק לה פיצוי סטטוטורי, בהתאם לאמור בסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, בעבור כל הפרה שנעשתה. אין ספק כי בשים לכך שפעילות הנתבעים היא בתחום עסקי זהה לזה של התובעת, ההנחה המתבקשת הינה כי פעילות מפרה זו אמנם הסבה נזקים לתובעת.

13. בשים לב לשיקולים דלעיל, אני מחליט כדלקמן:
ניתן בזאת לגבי כל אחד מהנתבעים צו מניעה קבוע לפיו נאסר עליהם להשתמש בכל מדיה שהיא לרבות אתרי אינטרנט בטכסט זהה לזה שבאתר האינטרנט של התובעת. כן ימנעו הנתבעים באתר האינטרנט, שבניהולם בפועל מעיצוב זהה לזה של אתר התובעת. אני מורה לנתבעים לשנות לאלתר את שמות הדומיין של האתרים המפירים (כהגדרתם בכתב התביעה) לשמות השונים מהותית משמה של התובעת;

אני מחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 50000 (חמישים אלף) ₪, להיום. כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הוצאות המשפט (כולל אגרות תביעה, הוצאות הקלטת הפרוטוקול ותמלולו במלואן, שכר כל העדים) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הוצאתו בפועל של כל פריט, וכן, בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך 20000 (עשרים אלף) ₪, כולל מע"מ, להיום.

ניתן והודע היום כ"ט אייר תשע"ה 18 במאי 2015, בהעדר ב"כ בעה"ד.