הדפסה

קיזנר נ' רז

11 ספטמבר 2014

לפני:

כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
נציג ציבור (עובדים) מר שלמה פרלוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר רענן גילאון

התובע
בוריס קיזנר
ע"י ב"כ עו"ד רונית ברנט ועו"ד יפית רודיטי

-
הנתבעים
התנועה עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית לתובלה
בע"מ (הנתבעת בתיק עב' 3008/10)

אבי רז (הנתבע בתיק ס"ע 16006-08-10)

ע"י ב"כ עו"ד שבתאי מיכאלי ועו"ד איילת רם

פסק דין

פתיח

בפנינו שני תיקים שאוחדו - האחד הוגש כנגד מעסיקתו של התובע (עב' 3008/10); עוסק בטענתו כי פוטר שלא כדין וכן לזכויות שונות המגיעות לו בגין תקופת עבודתו וסיומה; והוגשה במסגרתו גם תביעה שכנגד. התיק השני (ס"ע 16006-08-10) הוגש כנגד מנכ"ל החברה המעסיקה באופן אישי; הוגש תחילה לבית משפט השלום ברחובות (והועבר לבית דין זה מכוח החלטה מיום 21.10.10); ועוסק בתביעת התובע מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

מטעם התובע העידו הוא עצמו, מר ויטאלי צ'ורני, גב' קלאודיה קיזנר, מר איגור לסנובסקי ומר אייזיק וורצל; כן הוגשה חוות דעת מטעם רו"ח משה שפייר. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2, מר חיים שגריר, מר בן עמי קורשצ'נקו ומר יובל גולן.

להלן עובדות הרקע:
א. הנתבעת 1 - התנועה עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית לתובלה בע"מ - הינה אגודה שיתופית העוסקת בתובלה, אשר התאגדה ביום 1.9.06 (להלן: הנתבעת).

ב. התובע, מר בוריס קיזנר, החל עבודתו (לטענתו - ביום 1.10.99) בקואופרטיב "התנועה", אשר התמזג ביום 1.9.06 עם גוף נוסף לצורך הקמת הנתבעת. בהתאם למכתב שקיבל התובע ביום 31.7.06 (נספח א' לתצהירו) - פוטר מעבודתו בקואופרטיב ביום 31.8.06 לאור המיזוג, תוך קבלת פיצויי פיטורים, והמשיך מייד את עבודתו בנתבעת, כאשר "הוותק לצורך קביעת שכר הבסיס, הזכאות לחופשה ולהבראה, ייחשב לפי הוותק שהיה לנהג בחברה הקודמת".

ג. התובע עבד כנהג מיכלית דלק, ובמסגרת זו הוביל דלקים לתחנות דלק שונות של חברת "דור אלון". בנוסף, ניהל את סידור העבודה היומי לחלוקת דלקים בכ - 20 תחנות שהיו תחת אחריותו. שכרו של התובע כלל שכר יסוד חודשי (שעמד נכון לסיום עבודתו על סך של 3,850 ₪), תוספת מקצועית, דמי נסיעות, אש"ל, תוספת בגין ימי עבודה בשבת וכן פרמיות שנגזרו משיעור ההכנסות של המשאית עליה עבד (וממוצען החודשי לפי חישוב התובע, בשנת עבודתו האחרונה, עמד על סך של 4,070 ₪).

הצדדים חלוקים בשאלה האם חל על העסקתו של התובע חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). עוד טוען התובע כי לא קיבל את מלוא השכר ורכיבי השכר המגיעים לו, לרבות פרמיות, ודורש בין היתר פיצוי גלובאלי בגין הסתרת הנתונים שאמורים היו לאפשר לו לבדוק זאת.

ד. על הצדדים חלים ההסכמים הקיבוציים של ענף ההובלה (ראו את הודאת הנתבעת בכך במסגרת המכתב מיום 31.7.06; ההסכם הענפי משנת 1996 צורף כנספח ח/8 לתצהיר מר שגריר; ההסכם הענפי מיום 5.1.06 צורף לתצהיר התובע כנספח ב'2; קיימים הסכמים ענפיים נוספים מיום 19.5.99 ומיום 11.5.00; כן קיים הסכם קיבוצי ענפי מיום 5.2.13 שאינו רלוונטי לתקופת עבודתו של התובע). בנוסף חל על הצדדים הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בנתבעת ביום 7.8.06 (נספח ב'3 לתצהיר התובע; להלן: ההסכם הקיבוצי המיוחד).

לטענת הנתבעת, חלים על עובדיה גם שני "הסכמים מיוחדים" שנחתמו מול ועד העובדים בחודש יוני 2008 ובחודש נובמבר 2008, כאשר הצדדים חלוקים על תוקפם המשפטי. מכוח ה"הסכם המיוחד" של חודש נובמבר 2008 הופחת שכרם של נהגי הנתבעת, לרבות התובע, בשיעור של 10%, ואחת מדרישותיו של התובע הינה להחזר הסכום שהופחת.

ה. ביום 4.5.09 זומן התובע לפגישה אצל מנכ"ל הנתבעת מר אבי רז, בנוכחות מנהל משאבי האנוש של הנתבעת מר חיים שגריר ומנהל התפעול מר עמוס ארזי. במהלך הפגישה נמסר לתובע כי יש כנגדו חשד לגניבת דלקים מהמשאית עליה עבד. הצדדים חלוקים על שנאמר בפגישה, כפי שיפורט להלן, כאשר לגרסת התובע פוטר, בעוד שלגרסת הנתבעת - התובע הוא שהודיע על סיום עבודתו לאלתר, נוכח החשדות שהועלו נגדו והעדפתו שלא להתמודד עמם.

ו. ביום 5.5.09 הוציא מר רז מכתב ל"נהגי החברה", עם העתק ליו"ר הנתבעת והיועץ המשפטי שלה, בו כתב כדלקמן (נספח ז' לתצהיר התובע):
"הנדון: פיטורי נהג
לאחרונה הסתבר לנו, כי נהג המועסק בחברתנו מעל באמון שניתן בו.
כמנכ"ל החברה, לא אשלים עם מעשים פליליים מכל סוג ומין שהוא ולכן הוחלט על מהלך של פיטורי הנהג, ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורין.
הנהג העבריין, יפסיק עבודתו בחברה לאלתר ובמקביל תוגש תלונה פלילית למשטרת ישראל, בנוסף לתביעה כלכלית להשבת הנזקים שנגרמו לחברה בתחום זה.
אני תקווה, כי זהו מקרה יחיד אשר אין דומה לו בחברה אך לא אהסס מלנקוט באותם צעדים בכל מקרה דומה".

מעדותו של מר צ'ורני מטעם התובע עלה כי המכתב לא נמסר לנהגים ביום 5.5.09 כנקוב על גביו, אלא במצורף לתלוש השכר (סעיף 3 לתצהירו) שנמסר ביום 10.5.09 (עמ' 18 לפרוטוקול).

ז. ביום 6.5.09 פנה התובע במכתב למר רז (נספח ד' לתצהירו), עם העתק ליו"ר ועד העובדים בנתבעת וכן לסמנכ"ל הלוגיסטיקה בחברת "דור אלון", בו כתב בין היתר כדלקמן:
"בתאריך 4.5.09 זומנתי לפגישה... עם תחילת הפגישה הודעת לי שאני גנב, הדבר נאמר באופן המזלזל והפוגע ביותר. מסרת כי אתה מבסס קביעה זו על סמך מעקב המתעד את אחד מימי העבודה שלי בחודש האחרון (ובהמשך מתואר דו"ח המעקב כפי שנמסר לתובע במהלך הפגישה - ס.ד.מ)... הוצבו בפניי שתי אפשרויות או שאני מודה באופן מיידי בכך שאני גנב ומתפטר, ובתמורה אתם לא תגישו תלונה למשטרה עם ה"ראיות" ותשתיקו את העניין... לחילופין, במידה ואני אבחר להכחיש את החשדות, בנוסף להגשת התלונה במשטרה אתם תדאגו להכפיש את שמי...

אין לי מה להסתיר. בחיים שלי לא גנבתי ולא נחשדתי בפלילים בשום צורה שהיא. מעולם לא גנבתי דלק או כל דבר מהחברה או מכל מקום אחר... אכן המתנתי למישהו הואיל וזהו מקום עבודתה של אשתי, ולפעמים אני מגיע לאסוף אותה אחרי יום עבודה ברכבי הפרטי... במספר הזדמנויות התבקשתי ע"י מנהל של אשתי לסייע לו בהובלת ארגזים בודדים או ג'ריקנים ואכן סייעתי לו בכך. הג'ריקנים הכילו שמנים, כ(ק)רמל וחומרי גלם שונים הנדרשים בתהליך הייצור במפעל ולא דלקים...

כל ניסיון שלי להסביר את הצד שלי ולהוכיח כי איני אשם עלו בתוהו... הפגישה התנהלה באווירה מאוד שלילית שבאה לידי ביטוי ביחס מזלזל... בסיום הפגישה הודעת כי אני מפוטר באופן מיידי ונדרשתי להחזיר את הטלפון הסלולארי ואת מפתחות המשאית...".

בסיום מכתבו דרש התובע פיצויי פיטורים ואת שאר הזכויות המגיעות עם סיום עבודתו (מבלי שביקש את ביטול פיטוריו וחזרה למקום העבודה), וכן "להפסיק להכפיש את שמי ללא סיבה ולפגוע באפשרויות הפרנסה שלי בעתיד".

ח. ביום 12.5.09 נמסר לתובע מכתב שכותרתו "הודעת פיטורין" (נספח ה' לתצהירו), חתום על ידי מר שגריר, בו נכתב כדלקמן:
"בשיחת שימוע שנערכה לך בתאריך 4.5.09... הודע לך על הפסקת עבודתך בחברה. הודעה זו נמסרה לך לאחר שהבעת את רצונך להפסיק לעבוד בחברה.
מועד סיום יחסי עובד - מעביד נקבע לתאריך 4.5.09.
עם סיום עבודתך בחברה, ייערך לך גמר חשבון וישולמו לך הכספים המגיעים לך כנובע מהפסקת עבודתך...".

לתובע שולמו פיצויי פיטורים מלאים וכן חלף הודעה מוקדמת, לטענת הנתבעת לפנים משורת הדין.

התובע קיבל דמי אבטלה לאחר פיטוריו (בסך של 7,588 ₪ - נספח ח' לתצהירו) והחל מחודש יולי 2009 הינו מועסק בחברת תובלה אחרת. התובע ציין כי תנאי שכרו אצל מעסיקתו הנוכחית דומים, אך תנאי העבודה קשים יותר (נוכח נסיעות תכופות מאשדוד לחיפה) ובנוסף הפסיד את הוותק שצבר בעבודתו בנתבעת.

להלן נדון בדרישותיו השונות של התובע, לפי סדרן.

תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה וזכאות התובע לגמול שעות נוספות ולמנוחת פיצוי

התשתית העובדתית
התובע העיד כי לאורך כל תקופת עבודתו עבד כ - 12 שעות ביממה, "מהשעה 2.00 ועד 15.00 בימי חול,... בימי ו' מהשעה 2.00 עד לשעה 13.00... ובימי ש' מהשעה 5.00 עד 9.30 ומצאת השבת עד השעה 24.00" (סעיף 6 לתצהירו). בנוסף, "אופי תפקידי דרש ממני להיות זמין 24 שעות לקריאות חריגות, אשר התרחשו לעיתים תכופות" (סעיף 9).

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי לא היו לו שעות עבודה קבועות (עמ' 34), אלא "צריך לבדוק לפי טכוגרפים מה שאני עבדתי" (שם).

התובע צירף לתצהירו "דו"ח עבודת נהגים ואש"ל חודשי" המפרט מספר שעות עבודה יומי לצרכי קבלת אש"ל לגבי חלק מתקופת עבודתו (נספח ז'2), וכן "פירוט זיכויים לנהג" המפרט את כלל הנסיעות שביצע בכל חודש לרבות ההכנסה שהופקה כתוצאה מכך (לגבי החודשים יוני 2008 עד מאי 2009).

עם זאת, התובע לא דרש גמול שעות נוספות בהתבסס על מסמכים אלו כי אם בהסתמך על דו"חות הטכוגרף של המשאית עליה עבד (אותם קיבל - לגבי התקופה מחודש נובמבר 2007 ואילך - במסגרת גילוי מסמכים מהנתבעת, מבלי שהגישם לתיק בית הדין אלא לראשונה במצורף לסיכומי התשובה מטעמו), וחישב כי גמול השעות הנוספות המגיע לו לפי דו"חות אלו עומד על 40,000 ₪ (נספח י"א2 לתצהירו).

התובע סבור כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו, שכן "במשאית בה עבדתי הותקנו שתי מערכות המאפשרות שליטה מוחלטת בעבודת הנהגים" (סעיף 14(א) לתצהירו) - ראשית טכוגרף, ושנית "מערכת ממוחשבת... המכונה טרפילוג, המאפשרת שליטה מוחלטת בנעשה במשאית" (שם). בנוסף, בכל פעם שהגיע לתחנת דלק לצורך פריקת דלק מולאה תעודת משלוח בה צוינה שעת ההגעה (דוגמת נספח ט"ז לתצהירו), כאשר תעודות אלו הועברו לנתבעת וגם באמצעותן ניתן היה לפקח על שעות עבודתו.

התובע הכחיש כי הפרמיות ששולמו לו היוו תחליף לגמול שעות נוספות כדין, או כי ניתנה הסכמה כלשהי בקשר לכך. מעבר לגמול שעות נוספות, הדגיש התובע כי עבד 7 ימים בשבוע באופן קבוע מבלי שניתן לו יום מנוחה חלופי, ולכן דורש פיצוי בגין כך - לפי שיעור השכר בגין ימי מנוחה אלו - בסך כולל של 35,492 ₪.

מר חיים שגריר, מנהל משאבי האנוש של הנתבעת, הכחיש את חלותו של חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודת התובע, מהטעם "שלא ניתן לפקח על שעות עבודתו" (סעיף 52 לתצהירו). לדבריו, הנהגים אמנם מתבקשים לערוך רישום עצמי של שעות עבודתם לצורך חישוב הזכאות לתשלום אש"ל (וזהו הבסיס ל"דו"ח עבודת נהגים ואש"ל חודשי" שהוגש על ידי התובע), אך התובע סירב באופן עקבי לערוך רישום כזה. עוד ציין כי במשאיות הנתבעת כלל לא מותקנת מערכת "טרפילוג"; כי תעודות המשלוח המוזכרות על ידי התובע אינן יכולות ללמד על שעות עבודתו אלא רק על השעות בהן הגיע לתחנות הדלק השונות; וממילא, תשלומי הפרמיה באו במקום הזכאות לגמול שעות נוספות וזאת מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים.

מר שגריר הכחיש בנוסף את היקף העבודה שנטען על ידי התובע. מר שגריר צירף את ריכוז דו"חות הטכוגרף של המשאית עליה עבד התובע לחודשים ינואר - מאי 2009 (נספח ח'2 לתצהירו), והבהיר כי אינם משקפים שעות עבודה אלא "את שעת ההתנעה בפועל של המשאית ושעת כיבוי מנוע המשאית באותו יום" (סעיף 12), מבלי שיש אפשרות לדעת אם התובע שהה בהפסקות במהלך היום ובאיזה היקף. למרות זאת, עולה מהדו"חות כי היקף עבודתו המירבי של התובע בתקופה זו עמד על 7.18 שעות בממוצע ליום בלבד.

הכרעה
סעיף 30(א) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע חריגים לתחולתו של החוק, וביניהם עובדים "שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם" (סעיף-קטן 6). בהתאם לפסיקה, הנטל להוכחת חלות החריגים מוטל על המעסיק; עוד נקבע כי "המדיניות המנחה בפסיקה פירשה את הסעיפים החריגים לחוק בצמצום" (ע"ע 300271/98 טפקו בע"מ - מנחם טל, פד"ע לה 703 (2000)).

אשר לפרשנותו של סעיף 30(א)(6) נקבע, כי השאלה אינה שאלת קיומו של פיקוח בפועל אלא האם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פיקוח כאמור (דב"ע ל/2-4 אברהם רון - מועצה מקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 386 (1973); דב"ע מט/2-7 מישל רבות - הורמון שירותי אחזקה (אילת) בע"מ, פד"ע כ"א 117 (1989); ע"ע 570/06 עו"ד עמוס אגרון - עו"ד זיוה כץ, מיום 14.10.07). בלשונה של השופטת עדנה ארבל - "בנוגע לחריג זה נקבע כי לצורך תחולת החוק לא נדרש כי המעביד ידע על מעשיו של העובד בכל רגע ורגע, וכי לא בכל מקרה בו מסתמך המעביד על יושרו של העובד ייקבע כי החוק אינו חל. כמו כן אין לבחון את השאלה האם נעשה פיקוח בפועל של המעביד על שעות העבודה של העובד, אלא האם היה ניתן לפקח על שעות עבודה אלו" (דנג"צ 10007/09 גלוטן נ. בית הדין הארצי לעבודה, מיום 18.3.13).

במקרה שלפנינו, התובע נשלח לתחנות דלק ספציפיות על סמך סידור עבודה (גם אם היה הסדרן של עצמו במקביל להיותו סדרן של נהגים נוספים); זמן הנסיעה המשוער של כל נסיעה היה ידוע לנתבעת; התובע החתים כל תחנה על תעודת משלוח בעת שהגיע אליה ובמסגרתה צוינה שעת ההגעה; התובע נדרש למלא דיווח על שעות עבודתו (גם אם מטרת הדיווח, לטענת הנתבעת, הייתה תשלום אש"ל); במשאית הותקן "טכוגרף" שיש בו כדי ללמד על שעות העבודה, גם אם לא בהכרח על שעות ההפסקה (לא הוכח שהייתה מותקנת גם מערכת "טרפילוג" כטענתו); ולתובע שולם גמול בגין עבודה בשבת לפי מספר שעות עבודתו בשבת - דבר המחזק את הקביעה כי הייתה אפשרות פיקוח על שעות עבודתו. אנו קובעים לפיכך כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתו של התובע בנסיבות שהוכחו לפנינו.

על אף קביעתנו לעיל, שוכנענו כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות וכי הסדר הפרמיה המוסכם היווה בנסיבותיו של מקרה זה תחליף כדין לגמול השעות הנוספות מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה. סעיף 46(ב)(3) להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1996 קובע כי הוראות הסעיף, המחייבות תשלום גמול שעות נוספות כדין בגין שעות נוספות וכן תשלום 175% בגין עבודה בשבת וחג, לא יחולו על עובדים שגמול עבודתם מעבר לשעות העבודה הרגילות "משולם בהסדר מוסכם שלא על בסיס של תמורה לפי מספר שעות התעסוקה, כפוף לאמור בנספח ב' להסכם הקיבוצי מיום 2.5.93".

נספח ב' להסכם הקיבוצי הענפי מיום 2.5.93 (נספח ח'7 לתצהיר מר שגריר) קובע כי בכל המפעלים החברים בהתאחדות בעלי מפעלי ההובלה בישראל הונהג "שכר עידוד המחושב באופן שנכלל בו גמול העבודה בשעות נוספות של הנהגים", כאשר "ככל שיום העבודה של הנהג ארוך יותר כך גדל שכר העידוד המשולם לו, לרבות גמול השעות הנוספות הכלול בו", ולכן "גמול שעות נוספות שהגיע או שיגיע מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה לכל נהג המועסק או שיועסק אצל חברי ההתאחדות, ייחשב ככלול בשכר העידוד... לפיכך, לא יגיע לנהגים כל תשלום עבור עבודתם בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות בכל היקף שהוא, מעל ומעבר לאמור בהסכם הענפי ובהסכמים או ההסדרים המפעליים לעניין שכר עידוד" (סעיפים 2-3; ראוי לציין כי נספח זה קיבל את אישורה של שרת העבודה דאז בהתאם לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958: י"פ 4287 התשנ"ה 2239). עוד יש לציין את סעיף 8 להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1999, אשר קובע כדלקמן:
"הוראות סעיף 46(ב)(3) להסכם העיקרי לא יחולו על עובדים אשר גמול עבודתם מעבר לשעות העבודה הרגילות משולם בהסדר מוסכם שלא על בסיס תמורה לפי מספר שעות התעסוקה, ובלבד שהפרמיה המשולמת לא תפחת מ - 30% משכר היסוד החודשי. למען הסר ספק היות והפרמיה באה במקום שעות נוספות היא איננה רכיב פנסיוני ואין לשלם עליה פיצויי פיטורים".

במקרה שלפנינו לא הייתה מחלוקת כי התובע קיבל פרמיה חודשית בשיעורים גבוהים (שעלתה בממוצע על שכר היסוד ובוודאי לא פחתה מ - 30% ממנו), שחושבה לפי מחזור ההכנסות של המשאית עליה עבד, ומכאן שהיוותה בין היתר פיצוי בגין שעות העבודה הרבות שנדרשו ממנו (שכן ככל שעבד שעות ארוכות יותר - כך ביצע הובלות רבות יותר שהצמיחו הכנסה גדולה יותר). הצדדים להסכם הקיבוצי הענפי קבעו כי הפרמיה האמורה תהווה תחליף לגמול השעות הנוספות הקבוע בחוק, כמעין הסדר מוסכם של תשלום "שעות נוספות גלובאליות" - אשר נקבע בפסיקה כי מהווה תחליף כדין לגמול שעות נוספות מכוח החוק (ככל שהעובד מקבל בממוצע לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה: ע"ע 184/09 פיודור קרבצ'נקו - חברת השמירה בע"מ, מיום 18.12.11). ההסדר האמור אף זכה לאישור שרת העבודה דאז מכוח סיפת סעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, המאפשר תשלום שכר הכולל בחובו גמול שעות נוספות ככל שנקבע כך בהסכם קיבוצי שאושר לעניין זה על ידי שר העבודה.

התובע לא ניסה לטעון כי ככל שהיה מקבל גמול שעות נוספות במקום פרמיה היה זכאי לסכומים גבוהים יותר מאלו שקיבל, ועל פני הדברים הפרמיות שקיבל גבוהות מגמול השעות הנוספות כדין. שוכנענו לפיכך כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות בנוסף לפרמיות שקיבל (במאמר מוסגר יצוין כי קיימות גישות שונות לכך בפסיקות בתי הדין האזוריים; השאלה העקרונית תלויה ועומדת בימים אלו בפני בית הדין הארצי במסגרת ע"ע 34565-04-11).

האמור לעיל אינו מצדיק, לטעמנו, את העסקתו של התובע משך שבעה ימים בשבוע, בלא לאפשר לו מנוחה שבועית בהתאם להוראותיו של חוק שעות עבודה ומנוחה ובלא ליתן לו מנוחת פיצוי (כפי שעלה מעדותו של התובע שלא נסתרה). הנתבעת לא הפנתה להיתר כלשהו שניתן לה ומאפשר העסקה כאמור, והסתפקה בהפניה לפסיקה הקובעת כי "עובד שהועסק ביום המנוחה ולא קיבל "מנוחת פיצוי" לא יהיה זכאי לתשלום פדיון יום מנוחת הפיצוי או ליום חופשה חלופי או לימי "מנוחת פיצוי" מצטברים" (מתוך חוו"ד הנשיא אדלר בעס"ק 26/99 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - איגוד ערים לשירותי כבאות אזור חיפה, פד"ע לח 289 (2002); עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(6) 810 (2003)).

עם זאת, מפסיקה מאוחרת יותר עולה כי ניתן לפצות את העובד בפיצוי גלובאלי לא ממוני על עצם הפרת החוק, "נוכח ניצול כוח עבודתו בניגוד לנורמה שנקבעה בדין, על פי אמות המידה הננקטות על ידינו לגבי פסיקה באשר להתנהגות חסרת תום לב של מעביד בנסיבות דומות" (ע"ע 43772-08-11 דמיטרי שפלב - ב.ש. אבידר שמירה וניקיון בע"מ, מיום 24.12.12). בהתחשב בכך, וכאשר הזכות למנוחה שבועית (ולכל הפחות יום מנוחה חלופי במהלך השבוע בהתאם להוראות החוק) הינה זכות סוציאלית בסיסית וחיונית שיש להקפיד על יישומה, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין רכיב זה, בסך של 20,000 ₪.

זכאות התובע להפרשי פרמיות ול"פיצוי עונשי" בגין אי מתן אפשרות לבדקן

תשתית עובדתית
בכתב התביעה המקורי נדרשו הפרשי פרמיות בסך של 14,370 ₪, בהתחשב בכך ש"בחודשים 1/07-5/09 קיבל התובע פרמיה בגובה של 15% במקום 20%" הקבועה בהסכם הקיבוצי המיוחד (סעיף 46). במקביל שמר לעצמו התובע את הזכות לתקן את כתב התביעה ולהגדיל את הסכום הנתבע בגין הפרשי שכר, לאחר שיקבל לידיו " את מלוא דו"חות העבודה, טכוגרפים וכן את חשבוניות המס לחב' דור אלון".

התובע אכן עתר במסגרת ההליכים המקדמיים לגילוי מסמכים, ובין היתר לקבלת חשבוניות מס ותעודות משלוח שהוצאו לחברת "דור אלון" בגין הדלקים שהוביל, על מנת לחשב באמצעותן את הפרמיה שהגיעה לו ומתבססת על הכנסות המשאית. בדיון מוקדם מיום 15.6.11 הסכים ב"כ הנתבעת להמציא לתובע "דוח מפורט מאומת על ידי רואה חשבון על התאמה או אי התאמה בין הפרמיות ששולמו לתובע", אך בדיון נוסף מיום 31.10.11 הודיע כי הסכמתו ניתנה בטעות וכי אין אפשרות להמציא דו"ח כאמור "שכן מדובר באלפי מסמכים". לאור זאת, נקבע כי יתאפשר לרו"ח מטעם התובע "לבדוק את ההתאמה בין חשבוניות המס לפרמיות" (החלטת הנשיא מיכאל שפיצר מאותו מועד).

התובע מינה לצורך ביצוע הבדיקה רואה חשבון מטעמו - רו"ח משה שפייר - אך כאשר הלה הגיע למשרדי הנתבעת "הוצגה לי במחשב חשבונית אחת בלבד וגם היא לא באופן מלא. נמסר לי כי שאר החשבוניות נמצאות ברובן בארכיון. בנוסף מר שגריר וגב' זיווה ממשרדו ניסו לשכנע אותי כי אין טעם לעיין בכל החשבוניות שכן הן אינן משקפות את המחיר הסופי שקיבלה הנתבעת מדור אלון בגין הדלק וזאת לאור זיכויים, ביטולים, חובות אבודים וכד'" (דבריו בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 10.6.12; וכן בחוות הדעת מטעמו נספח י"ב לתצהירו המשלים של התובע).

לאור זאת תיקן התובע את כתב תביעתו והוסיף דרישה לפיצוי בסך של 100,000 ₪ כפיצוי עונשי לנתבעת, "אשר נמנעה ונמנעת במכוון מלאפשר לתובע שקיפות מלאה ביחס למרכיבי הפרמיה המשולמים לו" (סעיף 97 לסיכומיו). עוד ביקש בסיכומיו החזר של שכר הטרחה שנדרש לשלם לרו"ח שפייר, בסך של 10,100 ₪ (קבלות צורפו לראשונה במסגרת הסיכומים).

מר שגריר הבהיר כי מחשבוניות המס ותעודות המשלוח שהוצאו לחברת "דור אלון" לא ניתן לדלות את היקפי עבודת התובע, שכן החשבוניות לא הוצאו לכל משאית בנפרד (סעיף 8 לתצהירו המשלים). עוד הבהיר כי "החשבוניות, גם אם רו"ח שפייר יעיין בכולן, לא תשקפנה את המחזור של המשאית עליה נהג התובע, שכן יש להפחית מהמחירים הנקובים בחשבוניות את הדברים הבאים: 1.5% סיכון (נוכח חובות אבודים שלא ניתן לדעת עליהם מראש), אשראי של 7.5% (מעצם כך שאנו מקבלים את התשלום "שוטף + 105"), הנחות שונות (שמשתנות ממחוז למחוז וכן בזהות מקבל הדלק) בין 0 ל - 35%, ועמלה בשיעור 2% לחברת "תחבורה" שהיא חברת האם שמתקשרת ישירות מול "דור אלון"" (עמ' 10 לפרוטוקול, כאשר הדגיש כי שיעורי ההנחות מהווים סוד מסחרי של הנתבעת - סעיף 44 לתצהירו המשלים). עוד ציין כי " מדובר בעשרות אלפי מסמכים שכן לכל נקודת פריקה בכל הובלה יש תעריף שונה והנחה שונה ונתונים שונים שיש לעבד אותם בנפרד" (שם).

לדבריו, "יש כלכלן שיושב מדי חודש ומחשב את הפרמיות המגיעות לכל עובד" (שם וכן ראו בסעיף 43 לתצהירו המשלים; הכלכלן האמור לא הובא למתן עדות). כאשר נשאל כיצד יכולים הנהגים לוודא כי הפרמיה המשולמת להם תקינה, השיב כי כל נהג מקבל בצירוף לתלוש השכר פירוט של כל ההובלות שביצע במהלך אותו חודש עם הנתונים הגולמיים הקשורים בכך, כאשר " הוא לא יכול לדעת איך החישוב המדויק נעשה בהתאם לכל שורה ושורה כי זה סוד מסחרי של החברה... זה נושא מאוד רגיש בענף ההובלה וגם ההסתדרות מבינה את זה. יש הסכם חדש מ - 5.2.13 שמאשר את זה. הנהג יכול לפנות באמצעות נציג הוועד ונציג הוועד יקבל אינפורמציה" (עמ' 68-69; בדיון המוקדם הבהיר כי "יש לנו הסכם בעל פה עם ועד העובדים שנציג הוועד יכול לבדוק את תשלום הפרמיות בכל עת לגבי כל אחד מהעובדים, כל עוד זה נעשה לגבי החודש השוטף ושלושה חודשים אחורה").

בנוגע להפחתת שיעור הפרמיה מ - 20% ל - 15% העיד מר שגריר כי טרם המיזוג משנת 2006 שילם כל אחד מהמעסיקים פרמיה בשיטת חישוב שונה, כאשר היה צורך לקבוע שיטה אחידה תוך שמירה על רמת השכר של כלל הנהגים. כיוון שקשה היה לדעת מראש אם השיטה שנקבעה תצליח - נקבע בהסכם הקיבוצי המיוחד כי הנתבעת תבצע בחינה השוואתית אחת לשלושה חודשים ותעדכן את נתוני הפרמיה בהתאם, באופן שלגישתו מאפשר להנהלת הנתבעת לבצע שינויים בשיטת חישוב הפרמיה לפי שיקול דעתה. למרות הרשאה זו, בפועל בוצעו השינויים בשיתוף הוועד ובהסכמתו - כפי שבא לידי ביטוי בהסכם שנחתם בחודש יוני 2008 (ויפורט להלן) ובין היתר הגביל את מקסימום הפרמיה ל - 15% (עמ' 61 לפרוטוקול - אם כי אישר שהגבלה זו התייחסה רק ל"דלק ב'" ולא ל"דלק א'").

מר שגריר הגיש הודעה שהוציא לנהגי הנתבעת ביום 6.11.08 (נספח ח'6), עם העתק ל"יו"ר ועד נהגים", בה נכתב כדלקמן:
"... בעקבות הצורך בביצוע הליך של התייעלות בעבודת החברה, בוצעו במהלך החודשיים האחרונים מספר שינויים... במקביל, ולאחר דיונים עם ועד הנהגים, שונתה טבלת הפרמיה בהתאם לצרכים ולתוצאות הפעילות, הכל ברוח הסכם העבודה הקיבוצי המיוחד...
השינוי כולל הצבת "מדרגת אפס" בשיעור אחיד לכל הנהגים, והתאמת אחוז הפרמיה למחזור הפעילות של המשאית... ביצוע השינויים התחייב בשלב המיידי, כדי למנוע תהליכים הפסדיים ובמגמה לאפשר קידום עתידי...".

מר בן עמי קורשצ'נקו, יו"ר ועד הנהגים בנתבעת משך כעשר שנים עד שנת 2010, העיד מטעם הנתבעת ואישר כי "בסעיף 14 להסכם 2006 ניתנה הסמכות להנהלה (באופן בלעדי) לעדכן את הפרמיה של הנהגים, כך ששכר הנהגים במחלקה מסוימת יהיה דומה לשכר ששולם לאותה מחלקה בגין תפוקה דומה בתקופה שלפני המיזוג" (סעיף 3 לתצהירו). לדבריו, כחצי שנה לאחר המיזוג התברר להנהלה שהשיטה החדשה לחישוב הפרמיות מיטיבה עם הנהגים לעומת שכרם טרם המיזוג, בשונה ממה שסוכם ובאופן בלתי סביר מבחינת רווחיות הנתבעת, ולכן "ישבנו יחד וחשבנו איך אפשר לתקן את טבלת הפרמיה כך שרכיב הפרמיה יושווה לרכיב ששולם לפני המיזוג פחות או יותר" (סעיף 6).

לאחר דיונים רבים, סוכם לדבריו כי שיעור הפרמיה המירבי יעמוד על 15%, ונחתם בחודש יוני 2008 "הסכם מיוחד" שקבע זאת (נספח ב' לתצהירו, אם כי בטבלה שהוגשה קיימת עדיין פרמיה של 20% ל"דלק א'"). לדבריו, ערך שיחות עם נהגים רבים והסביר להם את השינוי, כאשר "כולם הבינו את המצב" (סעיף 12). עוד הבהיר כי "השינויים בשכר הנהגים היו מוסכמים לא רק על הוועד, אלא גם אושרו על ידי נציגי ההסתדרות, תחילה על ידי מר חיים שייב, נציג מועצת הפועלים באשדוד, ולאחר מכן על ידי נציגי ההסתדרות בנתניה" (סעיף 16).

הכרעה
סעיף 50 להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1996 קובע כי "בנוסף למשכורתם הקבועה, תשולם לעובדים פרמיה על בסיס תפוקתם בעבודה, הכל כפי שיוחלט בכל חברה בין ההנהלה לנציגות העובדים". סעיף 14 להסכם הקיבוצי המיוחד קובע כי "כלל הנהגים באגודה השיתופית יקבלו תשלומי פרמיה על בסיס אחוז ממחזור הפעילות של המשאית עליה נוהג כל נהג, וזאת בהתאם לנספח הפרמיה המצ"ב כנספח 2...". בנספח 2 נקבעו, לגבי משאיות המובילות דלק, ארבע רמות של פרמיה בהתאם למחזור הפעילות הכספי של המשאית ללא מע"מ, כאשר ככל שהמחזור עולה על 40,000 ₪ - הפרמיה אמורה לעמוד על 20%.

בסעיף 14.2 להסכם הקיבוצי המיוחד הובהר כי "מטרת החברה בקביעת שיטת הפרמיה הינה לתגמל את הנהג בגין עבודתו וליצור קשר ישיר בין הכנסה שהוא מייצר לבין הכנסתו שלו. ה"תקציב" שהוקצה לצורך שיטת הפרמיה התבסס על שיעורי ההכנסות של הרכבים לעומת השכר של הנהגים ב"תנועה". לפיכך, מבהירה האגודה, כי בעבור הכנסה דומה בתחום הנמדד, יקבלו הנהגים העוסקים בתחום הכנסה ממוצעת דומה להכנסתם בעבר. כדי לוודא קיומו של הליך זה, תבצע החברה בחינה השוואתית של כל מחלקה אחת לשלושה חודשים ותעדכן את נתוני הפרמיה בהתאם".

בחודש יוני 2008 נחתם "הסכם מיוחד" בין הנתבעת לבין "ועד העובדים" בה (נספח ב' לתצהיר מר קורשצ'נקו), במסגרתו ובין היתר הוחלף "נספח הפרמיה" שצורף להסכם הקיבוצי המיוחד בטבלת פרמיות חדשה. בנספח חל שינוי לגבי דרך חישוב הפרמיות ובין היתר הוספה מדרגת "אפס" (היינו כי עד סך הכנסות מסוים לא תשולם פרמיה כלל) וכן הופחת שיעור הפרמיה המירבי, בכל הנוגע ל"דלק ב'", ל - 15%. התובע מעלה תהיות לגבי תוקפו של הסכם זה, הן בהתחשב בכך שלא גולה במסגרת גילוי המסמכים (אך צורף לתצהירו של מר קורשצ'נקו כך שלא היווה הפתעה) והן בהתחשב שיש בו משום שינוי של ההסכם הקיבוצי המיוחד, בלא הסכמת ההסתדרות בכתב, וכאשר הסדר קיבוצי אינו יכול לסטות לרעת העובדים מהסכם קיבוצי. עוד טוען התובע כי ההסכם אינו חתום על ידי מר קורשצ'נקו באופן אישי, אך משמדובר בהסכם שנחתם על ידי נציגות העובדים לא מצאנו כי יש לכך חשיבות.

עוד ראוי לציין במסגרת התשתית ההסכמית את ההסכם הקיבוצי הענפי מיום 5.2.13, שאמנם נחתם לאחר סיום העסקתו של התובע אך קובע בסעיף 9 כי "ועד העובדים בכל חברה רשאי אחת לרבעון לבקש הסברים מהנהלת החברה לעניין אופן חישוב הפרמיה... נציג אחד מטעם ועד העובדים בכל חברה, אשר יבחר על ידי ועד העובדים, רשאי יהיה לקבל הסבר מגורם מוסמך בחברה בעניין אופן חישוב הפרמיה".

על בסיס האמור לעיל והתשתית העובדתית שהובאה בפנינו, אנו קובעים כדלקמן:
צודק התובע, כי הסדר קיבוצי אינו יכול להרע תנאי עבודה שנקבעו בהסכם קיבוצי (סעיף 22 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957). עם זאת, בנסיבותיו של מקרה זה הן ההנהלה והן יו"ר ועד העובדים דאז העידו כי תכליתו של סעיף 14.2 להסכם הקיבוצי המיוחד הייתה להותיר שיקול דעת להנהלה, לתקן את נספח הפרמיות שצורף להסכם הקיבוצי המיוחד, על מנת לשמור על תנאי עבודה זהים ככל הניתן לאלו שהיו טרם המיזוג. לא הוכח בפנינו כי הנתבעת חרגה מכך ותיקנה את נספח הפרמיות מעבר להרשאה שניתנה לה (היינו שלא על מנת להתאים את גובה הפרמיות לתנאים שטרם המיזוג לאותו היקף עבודה). ועד העובדים אף נתן הסכמה מפורשת לתיקון נספח הפרמיות, במסגרת הסדר קיבוצי בכתב שנחתם בחודש יוני 2008, ובכך אישר כי תיקון נספח הפרמיות אינו חורג מההסכם הקיבוצי המיוחד. התובע לא העלה טענות כלשהן לגבי גובה הפרמיה ששולמה לו בזמן אמת, ובכך חיזוק לעדותו של מר קורשצ'נקו כי השינוי הוסבר לנהגים והיה מקובל עליהם. לאור כל זאת, וכאשר התובע לא הוכיח כי הינו נכלל בקבוצת "דלק א''" דווקא - איננו סבורים כי עמד בנטל, להוכיח זכאות להפרשי עמלות באופן שיהא זכאי לעמלה בשיעור 20% מהכנסות המשאית עליה עבד.

צודק התובע, כי לא הצליח לקבל מהנתבעת במסגרת ההליכים המקדמיים את המסמכים והנתונים הדרושים לצורך בדיקת שיעורי הפרמיות ששולמו לו במשך השנים - והאם תואמים להכנסות המשאית עליה עבד. עם זאת, לתצהירו צירף - במצורף לכל תלוש שכר החל מיוני 2008 ואילך - טבלת "מחזור לפרמיה" הכוללת פירוט מלא של כל ההובלות שביצע בחודש הרלוונטי, כולל מספרי התעודות, מספרי ההזמנות, יעד ותיאור מוצר וכן שורה תחתונה של סך כול הכנסות המשאית באותו חודש. צרופות אלו תומכות בעדותו של מר שגריר כי התובע קיבל מדי חודש בחודשו פירוט של דרך חישוב הפרמיות ששולמו לו, וכי יכול היה לבקש לבדקן באמצעות אחד מחברי הוועד. התובע לא ניסה לטעון כי העלה טענות כלשהן לגבי הפרמיות ששולמו לו בזמן אמת ולא זכה למענה; למעשה גם בכתב התביעה המקורי התובע לא סבר שקיימת בעייתיות כלשהי עם גובה הפרמיות, למעט ההפרש ל - 20% כמפורט לעיל. אנו נותנים אמון בעדותו של מר שגריר כי לא ניתן לחשוף בפני כל נהג את הנתונים הכספיים המדויקים של כל הובלה והובלה נוכח חשש לחשיפת סודות מסחריים הנוגעים לדרך התמחור ולהנחות הניתנות לחלק מהלקוחות, ועדותו זו נתמכת בסעיף 9 להסכם הקיבוצי הענפי משנת 2013 שצוטט לעיל (על אף שאינו רלוונטי להעסקת התובע, אך קדם לו הסדר ברוח זו מול הוועד, כפי שהעיד מר שגריר ולא נסתר). בהתחשב בכל האמור לעיל, לא שוכנענו כי התובע זכאי לפיצוי "עונשי" או אחר מהנתבעת בשל הסתרת נתונים.

הפחתת השכר וזכאות התובע להחזר בגין כך

תשתית עובדתית
בחודש נובמבר 2008 נחתם "הסכם מיוחד" בין הנתבעת לבין "ועד הנהגים" (נספח י' לתצהיר התובע), לפיו "החל מחודש ספטמבר 2008 ינוכה מסך התשלומים החודשי של כל נהג 10%... ניכוי זה מהווה תחליף זמני לתיקון נוסחת הפרמיה המוסכמת בין הצדדים, ומשום כך אינו נחשב כהרעה בתנאים אלא כתיקון זמני ומוסכם של נוסחת הפרמיה" (סעיף 2). עוד הובהר בהסכם זה כי כוונת הנתבעת לצמצום מספר הנהגים "בטלה" (סעיף 5).

מכוח הסכם זה הופחת שכרו של התובע בשיעור של 10%; ההפחתה נעשתה במסגרת תלוש השכר כ"ניכוי 10% בהסכם" ובהמשך כ"איזון פרמיה".

התובע טוען כי הסכמת הוועד להפחתת שכרו בשיעור 10% החל מחודש ספטמבר 2008 אינה חוקית, שכן היא מנוגדת לגובה השכר הנקוב בהסכם הקיבוצי הענפי מיום 5.1.06 (כמו גם סעיף 10 להסכם הקיבוצי המיוחד, המפנה להסכם הקיבוצי הענפי) ונעשתה ללא שיתופה של ההסתדרות. משכך, התובע דורש את הסכומים שנוכו ממנו, בהתאם לתלושי השכר, בסך כולל של 8,383 ₪ (סעיף 48 לתצהירו, נספח י'1).

בחקירתו אישר התובע כי ביקש ממר שגריר שלא להפחית 10% מדמי הנסיעות המשולמים לו, שכן מדובר בהוצאות בעין שהוא נדרש להוציא לצורך אחזקת רכבו, ומר שגריר הסכים לכך (עמ' 33).

מר שגריר העיד כי הפחתת השכר נעשתה בהסכם שנוסח במשותף על ידי ועד העובדים והנהלת הנתבעת, לצורך "תיקון שגיאה בחישוב הפרמיה... בתקופה של משבר כלכלי עמוק וקשה בעולם ובענף ההובלה בפרט" (סעיף 47 וכן בעמ' 60 לפרוטוקול). לגישתו, "הזכות לתיקון ועדכון הפרמיה ניתנה להנהלת הנתבעת עוד בהסכם המיוחד משנת 2006" (סעיף 47); עוד הדגיש כי התובע ביקש, באמצעות יו"ר ועד הנהגים, "לוותר לו על הפחתת 10% מרכיב הנסיעות בלבד" (שם), והוא הסכים לכך "והוא היה העובד היחיד בחברה שנהנה מהטבה זו" (שם).

בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי ניתן היה לבצע הפחתה בשכר בהסכמת העובדים, בהתחשב בכך שהשכר לא נקבע בהסכם קיבוצי אלא בהסכמה בין הנתבעת לכל אחד מעובדיה (סעיף 11) - אך לא הוברר על מה הינה מבססת את הטענה האמורה.

מר קורשצ'נקו אישר כי ועד הנהגים הסכים להפחתה של 10% משכר נהגי הנתבעת, במסגרת ההסכם המיוחד שנחתם בחודש נובמבר 2008, וזאת "בראש ובראשונה על מנת למנוע פיטורי צמצום " (סעיף 11 לתצהירו). בחקירתו הסביר כי "ההפחתה של 10% באה בעקבות מצב שהיה קשה בענף ההובלה ובמשק בכלל... פחדנו כוועד עובדים שאם אנחנו לא נעזור לחברה עלולים להיות פיטורים ואז יידענו את הגוף היציג שזה ההסתדרות על המהלך הזה והם תמכו בזה" (עמ' 52). לדבריו, " אני לא רואה חתימה של נציג ההסתדרות אבל שלחנו את ההסכם ללילך שהיא מחזיקת תיק תעבורה בהסתדרות... היא לא התנגדה... הכל נעשה בידיעת ההסתדרות" (שם).

הכרעה
לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח רכיב זה של תביעתו. אמנם, ה"הסכם המיוחד" מחודש נובמבר 2008 הינו לכל היותר במעמד של הסדר קיבוצי (שכן לא נחתם על ידי ההסתדרות כארגון העובדים היציג ואף לא הוגש לרישום כהסכם קיבוצי), וככזה אינו יכול לסטות לרעת העובדים מהסכמים קיבוציים. עם זאת, עיון בתלושי השכר מעלה כי ההפחתה לא פגעה בשכר היסוד של התובע או בשאר הזכויות המגיעות לו מכוח ההסכמים הקיבוציים הענפיים, אלא בגובה הפרמיה - ששיעורה הושאר למו"מ ספציפי בכל מקום עבודה בין ההנהלה לנציגות העובדים. ההפחתה פגעה אמנם בשיעור הפרמיה הנקוב בהסכם הקיבוצי המיוחד, אך הדבר נעשה מכוח סעיף 14.2 להסכם הקיבוצי המיוחד המותיר שיקול דעת מסוים להנהלה לתקן את שיעור הפרמיה, ובמסגרת הסכמה מפורשת ובכתב מול ועד העובדים, תוך עדכון ההסתדרות (כפי שהעיד מר קורשצ'נקו ולא נסתר) מבלי שהתובע טען כנגד כך בזמן אמת (או בכל שלב במהלך תקופת עבודתו).

בנסיבות אלו, התובע לא הוכיח זכאות להחזר השכר שנוכה ממנו בהתאם להסכמה הקיבוצית, ומקובלת עלינו טענת הנתבעת כי ההפחתה אינה מנוגדת להסכם הקיבוצי המיוחד. להסרת ספק נבהיר כי אין משמעות האמור לעיל כי הנהלת הנתבעת רשאית לבצע באופן חד צדדי כל שינוי בשיעורי הפרמיות לפי רצונה.

ההאשמות שיוחסו לתובע והאם הוכחו

תשתית עובדתית
מר אבי רז, מנכ"ל הנתבעת, העיד כי בסביבות חודש אפריל 2009 "קיבלתי מידע חיצוני על כך שהתובע ככל הנראה גונב דלקים מהמשאית" (סעיף 5 לתצהירו). לאור זאת, החליט להציב חוקר פרטי שיעקוב אחרי התובע, כאשר ממצאי החקירה (שיפורטו להלן) "אכן הצביעו לכאורה על כך שהתובע גונב דלקים" (סעיף 7). לאחר קבלת הממצאים פנה למנהל מתחם החניה באשדוד (בו חונה משאיתו של התובע) על מנת לבדוק אם קיימות מצלמות במתחם, וקיבל תשובה כי קיימות מצלמות אך הן אינן מכסות את השטח בו נוהג התובע להחנות את המשאית ואת רכבו הפרטי (בניגוד להנחיות לפיהן אין להחנות כלי רכב פרטיים בתוך המתחם).

לאור כל האמור, החליט לזמן את התובע לשיחת בירור, ולא לפעול בהליכים פורמאליים כלשהם טרם שמיעת גרסתו.

מר יובל גולן, חוקר פרטי, העיד כי במהלך חודש אפריל 2009 התבקש על ידי מר רז לבדוק חשדות לפיהם התובע גונב דלקים מהנתבעת. לכן ביצע יחד עם שותפו ושניים מעובדי משרדו מעקבים אחר התובע בשלושה מועדים, כאשר במהלך כל אחד מהמועדים בוצע מעקב אחר התובע במהלך כל שעות עבודתו החל מהשעה 2.00 לפנות בוקר. תוצאות המעקבים פורטו בדו"ח שהוגש סמוך לאחר מכן למנכ"ל הנתבעת (נספח א' לתצהירו).

בהתאם לדו"ח, ביום 24.4.09 (מועד בו ביצע מר גולן בעצמו את המעקב יחד עם שותפו), בתום חלוקת הדלקים, חזר התובע עם מיכלית הדלק למתחם החניה באשדוד בשעה 10:25, ויצא ממנו עם רכבו הפרטי בשעה 11:02. בשעה 11:12 עצר ליד מוסך "פח נוע" ברח' העבודה 50 באשדוד (כך סבר מר גולן לפי השלט שהיה במקום - ס.ד.מ); המתין ברכב; ובשעה 11:40 "פתח את תא המטען, הוציא ג'ריקן הנראה כמלא, הלך ונכנס ל"פח נוע אשדוד", מיד חזר לרכב והוציא עוד ג'ריקן הנראה כמלא, נכנס שוב לבית העסק ויצא כאשר בידיו שני ג'ריקנים ריקים... הכניסם לתא מטען הרכב והמתין במקום". בשעה 11:52 עזב את המקום ונסע לכיוון מרכז העיר.

עוד עולה מהדו"ח כי ביום 25.4.09 לא נרשם ממצא חריג כלשהו, ואילו ביום 1.5.09 נרשם כי התובע "עצר בסמטה ברח' העבודה סמוך ל"פח נוע אשדוד" במקום ירד מהרכב שוחח עם עובד המקום", ולאחר מכן חזר לרכבו ועזב את המקום מבלי שפרק דבר מרכבו.

מר גולן הדגיש כי במהלך המעקבים לא נראתה אישה כלשהי משוחחת עם התובע או נמצאת בקרבתו, לרבות כאשר התובע עזב את המקום. כאשר נשאל מדוע לא צילם את התובע, השיב כי "היה חשש לחשיפה של צוות העיקוב ככל שהיינו מצלמים" (עמ' 45). כאשר נשאל כיצד יכול היה לדעת כי הג'ריקנים שנשא התובע היו מלאים בתחילה, השיב כי "כשאני רואה בנאדם שמוציא ג'ריקן ומחזיק אותו בקושי אני מבין שמדובר בג'ריקן מלא וכבד" (שם).

יצוין כי מר גולן לא ביצע באופן אישי את המעקב מיום 1.5.09, אך ממילא הממצאים המשמעותיים יותר התגלו ביום 24.4.09 ולכן לא מצאנו לייחס לכך חשיבות.

התובע העיד כי אשתו הינה מנהלת חשבונות במאפיית "דואט" הממוקמת ברח' העבודה 50 באשדוד, כאשר "אני נוהג לאסוף את אשתי מהעבודה לאחר סיום עבודתי, ולעיתים אני נאלץ להמתין לה פרק זמן מסוים עד שהיא מסיימת את עבודתה. בזמן זה אני נוהג להמתין לה ברכבי ולעיתים אני אף מתבקש לסייע בהרמת אריזות בין המפלסים במקום עבודתה..." (סעיף 17 לתצהירו). התובע הדגיש כי מעולם לא גנב דבר.

בחקירתו התבקש התובע להסביר מדוע שהה בחניון הנתבעת 40 דקות בשניים מתוך הימים בהם בוצע עליו מעקב, והשיב כי שתה קפה, שוחח עם נהגים אחרים והכין את המשאית לנסיעה (עמ' 31). לאחר מכן התבקש להסביר כיצד טענתו לסיוע למאפייה יכולה להסביר את ה"ג'ריקנים" שהוציא מרכבו, שהרי הוציאם מהרכב מייד לאחר הגעתו למקום ומבלי שעבר טרם לכן במשרדי המאפייה; התובע עמד על כך ש"זה היה סחורה מה שהמנהל של קלאודיה ביקש שאוריד למטה" (עמ' 32), והדגיש כי אינו יודע איך החוקר ראה אותו ומדוע לא צולם.

גב' קלאודיה קיזנר, אשתו של התובע, העידה כי הינה מועסקת כמנהלת חשבונות במאפיית "דואט", והבהירה כי ברח' העבודה 50 באשדוד ממוקם למעשה מחסן המאפייה, בעוד שמשרדיה ממוקמים בבניין סמוך ברח' הנחושת 1 באשדוד (פינת רח' העבודה 52). גב' קיזנר העידה כי "בעלי נוהג לבוא לאסוף אותי מהעבודה בכל יום בסביבות השעה 15.00" (סעיף 3 לתצהירה), כאשר "במקום עבודתי מצויים מיכלים גדולים, בצבעים שונים, בהם מאחסנים חומרי אפייה שונים... לעיתים נוצר מצב בו בעלי נאלץ להמתין לי עד שאני אסיים את עבודתי. כמו כן, במקרים מסוימים עזר בעלי, לבקשת המנהל שלי, בהרמת אריזות בין המפלסים המצויים במקום עבודתי" (סעיף 5). כאשר נשאלה כמה פעמים זה קרה, השיבה - "שמעתי מאיגור שהוא אמר שבוריס אתמול עזר לו. זה היה פעמיים שהוא אמר לי. אני יודעת על פעמיים" (עמ' 25).

בחקירתה אישרה עוד גב' קיזנר כי נוכח הבדלי גובה קיימות דרכי גישה שונות לצורך הגעה ברכב לרח' הנחושת 1 (בו ממוקמים משרדי המאפייה ובהם היא מועסקת) לעומת הגעה לרח' העבודה 50 (בו ממוקם כאמור המחסן), אלא אם "אין מקומות חנייה בחצר או בכורכר ואז מורידים אותי ברח' העבודה ואני נכנסת דרך המדרגות..." (עמ' 24).

מר איגור לסנובסקי, הבעלים של מאפיית "דואט" בה מועסקת אשתו של התובע, העיד כי המאפייה ממוקמת ברח' הנחושת 1 באשדוד, וברח' העבודה 50 באשדוד (מבנה סמוך) מצוי מחסנה של המאפייה, בו מאוחסנים חומרי הייצור. מר לסנובסקי ציין כי בעבר נוהל באותו מקום מוסך בשם "פח-נוע", אך פעילות המוסך הופסקה לפני מספר שנים והמקום הושכר לו לצורך פעילות המאפיה (הסכם שכירות מיום 22.11.07 צורף לתצהירו כנספח).

מר לסנובסקי העיד כי התובע "נוהג לאסוף את קלאודיה ממקום עבודתה ברכבו הפרטי בסוף יום עבודתה" (סעיף 4), כאשר הינה מסיימת את עבודתה - אשר מתבצעת במשרדים ברח' הנחושת 1 - בשעה 15.00 בימים א' - ה' ובשעה 12.00 ביום ו'. לדבריו, "היו מספר מקרים בהם בוריס הגיע למאפייה על מנת לאסוף את קלאודיה הביתה ואני ביקשתי ממנו שיסייע לי בהעברת אריזות שונות, ובין היתר, ג'ריקנים המכילים חומרי מזון ואפייה" (סעיף 5). עוד ציין כי " היו מקרים בהם קיבלתי סחורה למפעל ולא הייתה אף משאית במפעל ומאחר והיה צורך לבצע העברה של האריזות מקומת הייצור למחסן... ביקשתי מבוריס שיעשה לי טובה ויעביר את האריזות ברכבו הפרטי" (סעיף 6). לדבריו, "המבנה בנוי באופן שהמעבר בין המפלסים הינו באמצעות מדרגות בעלות שיפוע גדול ולא ניתן לבצע העברת סחורה ברגל, אלא רק באמצעות כלי רכב" (שם וכן בעמ' 21).

בחקירתו הנגדית חזר בו מר לסנובסקי במידה מסוימת מהאמור בתצהירו, והעיד כי "בדרך כלל אני עושה את העבודה שלי בעצמי אבל לפעמים אני מבקש מאנשים שיעזרו לי" (עמ' 20). כאשר נשאל אם ביקש מהתובע לעזור לו, השיב - " אני זוכר שפעם ביקשתי והוא עזר לי... אולי פעם אחת..." (שם ובעמ' 21). כאשר נשאל אם לתובע היו מפתחות של מחסן המאפייה, שהינו נעול בדרך כלל, השיב בשלילה. כאשר נשאל אם התובע הוביל עבורו סחורה כלשהי מהמאפייה למחסן, ביקש פעמיים לחזור על השאלה, ולבסוף השיב - " כן ביקשתי לעזור להוריד דברים, אני זוכר שהייתה פעם... חומר שמשתמשים לאפייה... זה היה קרמל... חבית של 25 ליטר, מרובעת... אני חושב שזה היה כחול" (עמ' 22).

מר אייזיק וורצל, סמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת "דור אלון", הוזמן להעיד מטעם התובע והעיד כי "בשלב מסוים... היה לנו כל מיני תחנות עם חוסרים. אחד החוסרים היה בתחנה באזור אשדוד ועשינו את כל הבדיקות שצריך לעשות, אטימות קווי דלק וכד', החוסרים המשיכו שם ואז אני זוכר שפניתי לאבי ואמרתי לו שצריך לבדוק אם יש בעיה עם הנהג" (התובע - ס.ד.מ).

מר וורצל הוסיף כי " גם חברת "דור אלון" ערכה מעקבים אחר התובע (כמו גם אחרי נהגים אחרים), אך לא גילתה ממצא חשוד כלשהו; לדבריו, לאחר סיום העסקתו של התובע הפסיקו החוסרים באותה תחנה. יצוין כבר כעת כי מר רז - אשר העיד לאחר שמיעת עדותו של מר וורצל - הכחיש כי החקירה החלה בשל תלונה של "דור אלון" על חוסרים באחת מתחנות הדלק אליהן הוביל התובע דלק; לא זכר אם שמע ממר וורצל על חוסרים כפי שנטען על ידו; ואף אישר כי התובע הוביל דלק לאותה תחנה בימי שבת בלבד (עמ' 79).

הכרעה
לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי התובע גנב דלקים, או ביצע פעילות בלתי תקינה אחרת במהלך עבודתו. הראיה היחידה שהובאה מטעם הנתבעת הינה דו"ח החוקר, שאמנם מספיק לצורך זימון התובע לבירור ולצורך המשך בדיקת הנושא, אך אין בו ממצאים חד משמעיים ואין בו הוכחה כי התובע ביצע דבר-מה בלתי חוקי או בלתי תקין. אשר ל"שמועות" להן טען מר רז - הן נותרו בגדר אמירה בעלמא ומובן שאין בהן כדי לחזק את חומר הראיות. אשר לטענתו של מר וורצל (שהעיד מטעם התובע ועדותו הפתיעה את שני הצדדים) בדבר חוסרים שהתגלו בתחנת דלק באשדוד - מר רז עצמו אישר כי לא בשל כך נפתחה החקירה ולא בשל כך הוזמן התובע לבירור, וממילא לא הוכח בפנינו כי אכן היו חוסרים כאמור וכי התובע הוא שהוביל דלקים לאותה תחנה.

על אף האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מכך שנותרו סימני שאלה שהתובע לא השיב עליהם באופן מספק - ולמשל מדוע נסע למקום העבודה של אשתו בשעה מוקדמת מזו בה סיימה את עבודתה; מדוע הגיע למקום עבודתה אם ממילא לא אסף אותה לאחר מכן לביתם; מה היה ב"ג'ריקנים" אותם הכניס למחסן המאפייה ומי פגש בו שם; ומדוע לא הכחיש באופן ברור ומפורש את המיוחס לו במהלך שיחת הבירור מיום 4.5.09 (כפי שיפורט להלן).

על מנת לנסות ולהשיב על סימני השאלה זימן התובע למתן עדות את אשתו ואת מעסיקה מר לסנובסקי, אך עדויותיהם - שהיו הססניות מאוד - אך הגבירו את הספקות. מר לסנובסקי ביקש לחזור על השאלה לגבי עזרתו של התובע מספר פעמים; העיד בסופו של דבר על פעם אחת בלבד בה עזר לו התובע (בעוד שהתובע הזכיר מספר הזדמנויות, ואשתו העידה על פעמיים עליהן שמעה ממר לסנובסקי); ולבסוף נזכר בחבית הספציפית לגביה ביקש עזרה מהתובע במועד הבודד בו סייע לו. זאת, כאשר לא הוברר מדוע נזקקים לסיוע התובע בהעברה אקראית של ציוד ממחסן המאפייה; מדוע התובע המתין לאשתו ליד מחסן המאפייה ולא ליד המשרדים בהם היא מועסקת; וכיצד הסבריו של התובע עומדים בקנה אחד עם ממצאי החוקר בהתחשב בכך שהתובע לא נצפה מעביר אריזות מהמאפייה למחסן, אלא מוציא "ג'ריקנים" שהיו ברכבו טרם לכן, לאחר שהגיע למקום ישירות מחניית הנתבעת. נותרו לפיכך סימני שאלה, שלא נפתרו גם בעדותו של התובע בפנינו, ועם זאת אין בהם כדי לעמוד בנטל ההוכחה הדרוש על מנת להוכיח כי ביצע פעילות אסורה.

דרך סיום עבודתו של התובע

תשתית עובדתית
התובע העיד כי ביום 3.5.09 בשעות הערב זומן על ידי מנהל התפעול של הנתבעת, מר עמוס ארזי, לפגישה שנקבעה למחרת אותו יום, "מאחר וצריך להגיע לקוח חדש שרוצה לבדוק את המשאית" (סעיף 12 לתצהירו). בהתאם, התייצב כפי שהתבקש ביום 4.5.09 בשעה 16.00, לאחר שסיים משמרת עבודה שהחלה לפנות בוקר. להפתעתו, פגשו בו בנוסף למר ארזי גם מנכ"ל הנתבעת מר רז, ומנהל משאבי אנוש מר שגריר. על שהתרחש באותה פגישה העיד את הדברים הבאים:
"מיד כשהתיישבתי הטיח בי (מר רז - ס.ד.מ) באופן בוטה ומזלזל שאני "גנב ושקרן". אני נדהמתי לשמע הדברים שכן לא הבנתי במה מדובר... אבי רז המשיך בהטחת האשמות ואמר כי ראו אותי עם הרכב הפרטי שלי ברח' העבודה 50 באשדוד מחכה במשך זמן מה. כל ניסיונותיי להסביר כי זהו מקום עבודתה של אשתי וכי מעולם לא גנבתי דבר נתקלו באזניים ערלות ואבי רז אף הגדיל לעשות וכינה גם את אשתי גנבת...
לטענת אבי רז האשמותיו הקשות היו מבוססות על דו"ח חקירה ומעקב שנערך לי, ממנו עולה חשד כי אני גנבתי דלק ממשאית... לא הוצג לי כל דו"ח חקירה ומעקב ו/או כל ראיה אחרת... ניסיתי להסביר כי מדובר בטעות וכי מעולם לא גנבתי וניסיתי בכל דרך להסביר את חפותי. למרות דבריי, נדרשתי, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, להודות בביצוע הגניבה ולהתפטר, על מנת שיושתק כל נושא הגניבה ועל מנת שלא להפיץ את העניין למקומות עבודה אחרים. באם לא אודה - אני אפוטר ותוגש כנגד תלונה במשטרה ואף יוכפש שמי ברבים" (סעיפים 14-20 לתצהירו).

התובע הדגיש כי מעולם לא גנב דבר ולכן "סרבתי להצעה ה'אטרקטיבית' וכתגובה פוטרתי לאלתר" (סעיף 22); התובע הכחיש כי התפטר אלא עמד על כך שפוטר ונדרש להחזיר את המשאית וכן את הטלפון הסלולארי. לאחר מכן יצא מר רז מהחדר והוא נותר עם מר שגריר ומר ארזי; מר שגריר "פנה אלי ושאל אותי כמה פעמים זה היה ולמה עשיתי את זה. עניתי לו שלא עשיתי כלום ושאני בהלם מכל הסיפור. בתגובה שאל אותי חיים אם אני שומר על זכות השתיקה ואמרתי שלא ושלא עשיתי דבר אבל אף אחד לא רוצה לשמוע אותי" (סעיף 21).

התובע הוסיף כי עוד טרם תחילת הפגישה "הגיע נהג מאזור עמק חפר, בשם רמי אלון, על מנת לקחת את המשאית שלי" (סעיף 26), דבר המעיד כי הליך ה"שימוע" היה למראית עין בלבד. עוד ציין כי כשלושה חודשים טרם פיטוריו נתפס נהג אחר גונב דלק בשעת מעשה, אך כלל לא פוטר אלא הועבר לתפקיד אחר - הובלת חלב במקום דלק (סעיף 27 ועמ' 35).

בחקירתו הנגדית התבקש התובע להתייחס לתמליל שיחתו עם מר שגריר שיפורט להלן, והאם לא עולה ממנו כי התפטר; לדבריו, מר שגריר הקליט חלק בלבד מהשיחה, ולכן אין בתמליל כדי ללמד על המכלול, כאשר "אמרתי שאני הולך אבל אף אחד לא רצה לשמוע את מה שאני מסביר, התכוונתי שאני הולך החוצה, הם כבר פיטרו אותי... שאלו כמה פעמים זה היה ואמרתי שאף פעם לא גנבתי" (עמ' 26). בהמשך הסביר כי "שמעתי... דברים שלא מגיעים לי... אף אחד לא רצה לשמוע אותי, פשוט זרקו אותי כמו כלב. לאט לאט ניסיתי להסביר לאבי רז אבי לא עשיתי כלום אם ראו אותי ברח' העבודה 50, שם עובדת אשתי. מה הוא אמר לי? אשתך עובדת שם זה סימן שגם אתה וגם אשתך גנבים.... אני רואה שכל מה שאני אומר הולך נגדי... היה חסר לי מילים והייתי בהלם ממה שעשו לי" (עמ' 27).

כאשר נשאל מדוע לא הכחיש באופן מפורש את החשדות נגדו, השיב כי "אני ניסיתי להסביר לאבי רז וגם לחיים שגריר, הם לא נתנו לי להסביר... כבר נסתם לי הגרון, אחרי התגובה שקיבלתי, הכל היה הולך נגדי" (עמ' 28). כאשר נשאל האם אין זה נכון כי רצה לעזוב מטעמיו, אישר כי במהלך חודש מרץ 2009 עבר משבר נפשי קשה לאחר שדרס אדם למוות בדרכו לעבודה; לדבריו - "בנאדם שעובר תאונה כזו כמו אצלי זה לא עובר פשוט ובנאדם שעובד 30 יום בחודש 7 ימים בשבוע בלי מנוחה בכלל, ולפני בחודש מרץ 2009 הייתה לי שיחה עם מר שגריר וביקשתי שיבדוק את המשכורת ואת השבתות שקיבלתי 75 ₪ ברוטו בשבת, והוא אמר לי בוריס אין לי מחשב אני אחזור אליך עם תשובה..." (עמ' 29).

התובע ביצע בדיקת פוליגרף, לדבריו שכן "בשיחה שערכתי עם יו"ר ועד הנהגים נאמר לי כי אם אבצע בדיקת פוליגרף ואצא דובר אמת יבטלו את פיטוריי" (סעיף 25 לתצהירו וכן בסעיף 6 לחלק המתייחס לתביעה שכנגד; דו"ח הבדיקה, מיום 11.6.09, הוגש על ידי התובע אך בהתאם להחלטת הנשיא שפיצר מיום 1.2.12 תוצאות הבדיקה אינן קבילות). למרות זאת, "גם לאחר שהובאה תוצאת בדיקת הפוליגרף לידיעת יו"ר ועד העובדים, למנהל משאבי אנוש ולקצין הבטיחות, לא הוחזרתי לעבודה" (סעיף 6(ג) לתצהירו בחלק המתייחס לתביעה שכנגד, וכן בעמ' 33 לפרוטוקול).

מר אבי רז העיד כי בעקבות החשדות שהועלו כלפי התובע כמפורט לעיל החליט לזמנו לשיחת בירור, אשר נערכה ביום 4.5.09. כאשר נשאל מדוע לא נמסרה לתובע מראש מטרת הפגישה, השיב כי "אני לא חושב שנכון בהתנהלות מול עובד להגיד דבר כזה בטלפון", וממילא הדבר עלול היה להוביל גם "לשיבוש החקירה" (עמ' 74). לדבריו, מר שגריר פתח את הישיבה והבהיר לתובע כי יש חשדות כבדים על כך שהינו משתמש בדלקים שנשארים במשאית שלא לצרכי עבודה, ושאל את התובע מה יש לו לומר; התובע שתק. לאחר מכן הקריא הוא עצמו לתובע את הממצאים מתוך דו"ח החקירה (מבלי למסור לו עותק מהדו"ח), וביקש את תגובתו תוך הפניית שאלות מפורשות, אך התובע המשיך לשתוק.

מר רז הכחיש כי צעק על התובע; הכחיש כי קרא לו "שקרן" או "גנב"; הכחיש כי דרש ממנו להתפטר; וכן הכחיש כי איים על התובע כי יפנה למשטרה או יפיץ את דבר הגניבה לצדדים שלישיים. לדבריו, התובע הגיב בשתיקה רועמת לכל שאלותיו ואך ביקש לסיים את העבודה, כאשר התנהגות זו אך חיזקה את תחושתו כי החשדות נכונים (סעיף 20 לתצהירו). מר רז הוסיף כי יומיים - שלושה לאחר מכן התקשר אליו התובע לטלפון הנייד, התנצל על מה שקרה ועל כך שפגע באמון הנתבעת, וציין כי הנתבעת היא אחד ממקומות העבודה הטובים ביותר (סעיף 21 לתצהירו וכן בעמ' 77; התובע הכחיש כל שיחה כזו).

מר שגריר העיד כי הפגישה אליה זומן התובע ביום 4.5.09 לא היוותה שימוע אלא "שיחת בירור" (סעיף 17), כאשר "בהליך של בירור מקדים אין זה נכון ואין זה נהוג לצרף חבר ועד" (סעיף 20). רק ככל שכתוצאה מהשיחה מגיעים היו למסקנה כי יש לשקול הליך של השעיה או פיטורים - נפתחת הייתה פרוצדורה מסודרת לכך, לרבות שיתוף הוועד. במהלך הבירור הקריא מר רז לתובע קטעים מדו"ח המעקב, כאשר התובע " לא הכחיש, לא טען שלא גנב, ולא הסביר כי הוא עוזר לאשתו במקום עבודתה" (אם כי אמר שאשתו עובדת בכתובת בה נמצא - עמ' 67) אלא ביקש "ללכת" (סעיף 21). עוד אישר כי מר רז הבהיר לתובע "שמדובר בעבירה פלילית שדינה בין היתר אם יתברר שהיא נכונה גם תלונה למשטרה וגם תביעת נזיקין" (עמ' 66).

מר שגריר הוסיף כי לאחר שמר רז יצא מהחדר שב ופנה לתובע כדי להבין אם הוא מודה בגניבה, כאשר השיחה הוקלטה החל משלב זה ותמלילה הוגש לתיק בית הדין (נספח ח'5 לתצהיר מר שגריר). להלן חלקים מהשיחה:
"התובע: אני, אה, לוקח את אשתי, לוקח את אשתי מהרחוב... אשתי עובדת בתור מנהלת חשבונות.
מר שגריר: בוריס, יש לנו ממצאים ומצאנו את הכל, אחרת לא היינו יושבים איתך... אני עוצר בשיניים את אבי, הוא רצה, שכולם ידעו, הוא רצה ללכת למשטרה... אם אתה לא תודה הוא הולך עם זה עד הסוף...
התובע: טוב, אני הולך...
מר שגריר: אתה מודה בזה שעשית את זה ושאתה טעית?
התובע: (שותק)
מר שגריר: החלטת ללכת?
התובע: כן.
מר שגריר: בזה אנחנו מסיימים את מערכת היחסים שלנו. תשאיר כמובן את המפתחות, את הטלפון, את הכל... אני מבין מזה שאתה אומר, אני הולך, שאתה מבקש שאני לא אפרסם את הנושא ושאני לא אעביר אותו למשטרה.
התובע: אני הולך.
מר שגריר: אתה הולך עם כל המשמעות של זה. טוב, בסדר... כמה זמן זה נמשך כבר? הרבה חודשים?...
התובע: תראה, אני אגיד לך, לא רוצה, איך אומרים, לריב עם אבי. לא רוצה. כשאני הולך אני הולך. אני הולך.
מר שגריר: בוריס, יש לי בעיה עם הדברים שאתה אומר. אם אתה אומר שלא גנבת, אני...
התובע: לא, לא, לא, אני לא אומר כלום. אני לא אומר כלום. אני לא אומר כן, לא אומר לא...
מר שגריר: שומר על זכות השתיקה.
התובע: אני הולך, אני הולך הביתה, זהו... אני החלטתי... בינינו... אני עובד 30 יום בחודש... אני פשוט עייף... לא עשיתי השלמה. אני מכבד את המקום שלי. כיבדתי אותו. אני חושב שהתנהגתי מספיק יפה.... לא רוצה לריב לא עם אבי, נותן כבוד לך, נותן כבוד לעמוס, אין לי מה להגיד.
מר שגריר: טוב, מבחינתי זה נגמר...
התובע:... מכתב פיטורין אתה תיתן לי?
מר שגריר: אני לא יודע... יש לי בעיה איתך, זה שאתה שותק עושה לי בעיה.
התובע: שאני יכול בינתיים ללכת ללשכה.
מר שגריר: זה שאתה שותק זה עושה לי בעיה.
התובע: תראה, אני לא יכול להגיד כלום, אני לא יכול... אני בשוק... אני ראיתי שבלש נוסע אחרי... מה שאני אגיד זה כבר לא, לא משנה... אני פשוט מבקש אם אפשר לתת לי מכתב פיטורין שאני אלך בינתיים ללשכת התעסוקה... אני אישית לא גנבתי... אני לא נגעתי... אני לא רוצה שאבי סתם יתעצבן עלי ויתחיל תיקים, משטרה, בלגן. אם יש חשש שאני לא טוב, אני קם...".

מר שגריר נשאל מדוע לא הקליט גם את חלקה הראשון של השיחה, והשיב כי "לא ידעתי מלכתחילה מה נושא השיחה... לאחר מכן כשלקחתי את בוריס לשיחה נפרדת אז הפעלתי את ההקלטה כי רציתי לשמר ולתעד את הדברים" (עמ' 63). עוד נשאל מדוע מר ארזי, שנכח אף הוא בפגישה עם התובע, לא מסר תצהיר - ומסר כי אינו יודע וכי הינו עדיין מועסק בנתבעת באותו תפקיד (עמ' 64). התובע טען בסיכומיו כי "ההקלטה והתמלול אינם קבילים", אך לא מצאנו הצדקה לכך ושוכנענו מעדותו של מר שגריר כי ביצע הקלטה אמינה החל משלב מסוים של השיחה. עם זאת, מובן כי במסגרת המשקל שיינתן לתמליל - תילקח בחשבון העובדה כי לא הוקלט חלקה הראשון והמשמעותי של הפגישה.

מר שגריר הדגיש כי לא היה צורך לשקול את פיטוריו של התובע בעקבות הפגישה, או עריכת שימוע בקשר לכך, שכן התובע "הביע את רצונו המפורש להתפטר, תוך קבלת פיצויים ומכתב פיטורין לצורך דמי אבטלה" (סעיף 23). לדבריו, "מניסיוני הקצר בחיים אני יודע כשמאשימים אדם בגניבה הוא קם ואומר בצורה נחרצת שקר וכזב אני לא גנבתי. האמירה היחידה שאמר בוריס במשך 15 דקות של התמליל שהוא אישית לא גנב. אם זאת אמירה שמכחישה גניבה אני לא יודע מה זאת הכחשה. נתתי כל כך הזדמנויות בשיחה שיכחיש ויאמר שהוא לא גנב..." (עמ' 67).

מר שגריר אישר עוד כי מר רמי אלון, מנהל הסידור של התובע, התבקש להגיע למשרדי הנתבעת למקרה שיהיה צורך לקחת את רכבו של התובע, "ואכן התעורר צורך שכזה" (סעיף 38), אך עמד על כך ש "רק לאחר שהתובע הבהיר שהוא אינו מעוניין להמשיך ולעבוד בנתבעת, תיאמנו עמו את הסידורים הפרוצדוראליים הכרוכים בהעברת המשאית" (סעיף 39). מר שגריר הבהיר עוד כי תשלום פיצויי הפיטורים וחלף ההודעה המוקדמת לתובע נעשה לפנים משורת הדין, בהתאם לבקשת יו"ר הוועד, מתוך רצון לסיים את העסקתו של התובע ברוח טובה עד כמה שניתן, כאשר בקשת יו"ר הוועד הגיעה לאחר מכתבו של התובע מיום 6.5.09 ולכן הניח כי רצונו של התובע גם לאחר המכתב הוא " להפסיק את העבודה ולקבל מכתב פיטורים" (עמ' 67).

מר קורשצ'נקו העיד כי סייע לתובע במספר הזדמנויות לבקשתו בנושאים שונים הקשורים לעבודתו, ולמרות זאת "התובע לא פנה לעזרת הוועד כשנקרא לשיחת הבירור, ולא ביקש את עזרתי גם לאחר שהשיחה הסתיימה. רק יומיים אחרי השיחה, פנה אלי התובע. התובע אמר לי שאין לו כוח להמשיך לעבוד בנתבעת, ורק ביקש שאעזור לו לקבל פיצויי פיטורים" (סעיפים 21-22 לתצהירו וכן בעמ' 50 לפרוטוקול). בהתאם, פנה למר שגריר וקיבל את הסכמתו לכך. מר קורשצ'נקו הכחיש את טענת התובע לפיה הציע לו לבצע בדיקת פוליגרף, או הבטיח לו כי ישוב לעבודה ככל שיעבור בדיקה כאמור בהצלחה.

מר קורשצ'נקו אישר בנוסף כי גם הנתבעת לא שיתפה אותו בחשדות כנגד התובע, ולא זימנה אותו לפגישת הבירור מולו (עמ' 48). כאשר נשאל אם הוועד לא נוכח דרך כלל בשיחות כאלו, השיב כי "הוועד נוהג לבוא אם מזמין אותו אחד העובדים... במצב הזה בוריס לא פנה אלי שאייצג אותו" (עמ' 49).

הכרעה
בהתחשב בכלל הנסיבות, בחשדות שהובאו לידיעת הנתבעת (גם אם בגדר "שמועות") ובדו"ח החוקר שהעלה סימני שאלה (גם אם לא ממצאים חד משמעיים), שוכנענו כי הנתבעת רשאית הייתה לעמת את התובע עם החשדות, מבלי לאפשר לו להתכונן לכך או להיוועץ קודם לכן, ולשמוע את גרסתו האותנטית לחשדות. אנו נותנים אמון בעדויותיהם של מר רז ומר שגריר לפיהן התובע שתק בכל חלקה הראשון של הפגישה; העדיף שלא להתמודד כלל עם החשדות שהועלו כנגדו; ולא נתן הסברים כלשהם או תשובות לשאלות שנשאל. במקום זאת אמר - לאחר שמר רז הבהיר לו את חומרת החשדות וכי הנתבעת שומרת על זכותה לפנות למשטרה וכן להגיש תביעה אזרחית - כי הינו מעדיף "ללכת", היינו לסיים עבודתו בהסכמה. גם בחלקה השני של הפגישה, שהוקלט כאמור לעיל, התובע לא סיפק הסברים אלא הכחיש את המיוחס לו, ובאופן רפה, לאחר שבתחילה שתק שתיקה רועמת במענה להפצרותיו של מר שגריר כי יתן התייחסותו. התובע שב והבהיר, גם בחלקה השני של הפגישה, כי הינו מעוניין "ללכת" היינו לסיים את עבודתו בהסכמה.

על אף מסקנתנו כי התובע נתן הסכמה לסיום עבודתו, יש לזכור את הנסיבות בהן ניתנה ההסכמה האמורה. התובע כלל לא ידע מה מטרת הפגישה; היא התקיימה לאחר עבודה רצופה החל מהשעה 3.00 לפנות בוקר; הוא היה במצב נפשי קשה בעקבות תאונת הדרכים הקטלנית לה היה צד חודשים ספורים טרם לכן; היה "בשוק" (כדבריו) מהטענות המפתיעות שהועלו כנגדו מצד שלושה בעלי תפקידים בכירים בנתבעת; אוים מפני פנייה למשטרה וחשיפת שמו בפומבי; לא זומן לפגישה נציג הוועד על מנת לסייע לו וממילא התובע לא יכול היה לזמנו בעצמו כאשר לא ידע מה מטרת הפגישה; בנוסף לכל זאת שפת אמו אינה השפה העברית; ולאור כל זאת התקשה להתמודד עם הטענות, חש כי אין כוונה אמיתית להקשיב לו ובחר "ללכת" - לא לפני שהדגיש לפני מר שגריר כי "אני אישית לא גנבתי".

התובע אמנם אמר דברים אלו לאחר ששתק בכל ההזדמנויות הקודמות בהן התבקש להתמודד עם ממצאי החקירה, וכאשר הכחשתו הייתה רפה מאוד ובלתי משכנעת. עם זאת, ייתכן כי הדבר נובע ממצבו הנפשי דאז ומהחלטתו שלא להתעמת עם מנהלי הנתבעת, לאחר שהבין כי על מנת להישאר בנתבעת יהיה עליו להילחם על חפותו והוא לא היה מעוניין להשקיע את המשאבים הנדרשים לכך - בין היתר בהתחשב בכך שממילא התלבט אם להמשיך את עבודתו בנתבעת, כיוון שסבר שאינו מתוגמל כראוי ועובד שעות עבודה רבות מדי. הנתבעת מצידה העדיפה אף היא שלא להשקיע משאבים מיותרים בחקירת המקרה, ולכן הסתפקה בדבריו של התובע ובהסכמתו לסיים את עבודתו. מר שגריר אף אישר כי מר אלון זומן למשרדים על מנת לקחת את משאית התובע ככל שיתגלה הצורך בכך, והדבר מעיד כי סיום עבודתו של התובע לאלתר היה אופציה שנלקחה בחשבון על ידי הנתבעת עוד טרם תחילת הפגישה.

בהתחשב במכלול הנסיבות והאמור לעיל, איננו סבורים כי ניתן לראות בדברי התובע תוך כדי הפגישה לפיהם הוא מבקש "ללכת" כהתפטרות שקולה ומודעת, אלא כהסדר של פיטורים בהסכמה. בהתאם, קיבל התובע מכתב פיטורים (אם כי צוין במסגרתו כי "הודעה זו נמסרה לך לאחר שהבעת את רצונך להפסיק לעבוד בחברה") וכן שולמו לו פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. התובע לא כפר בהסכמתו לפיטוריו במסגרת מכתבו מיום 6.5.09, בו ביקש קבלת פיצויי פיטורים ומכתב פיטורים ולא לשוב לעבודתו. גם בפנייתו ליו"ר ועד העובדים לא עתר התובע לביטול ההסכמה שניתנה על ידו במהלך הפגישה ולחזור לעבודה, אלא לקבלת פיצויי פיטורים - דבר שניתן לו.

התובע הפנה לסעיפים 42-43 להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1996, הקובעים כי "במקרים של עבירות משמעת חמורות... תהיה ההנהלה רשאית להשהות (כך במקור - ס.ד.מ) את העובד מהעבודה עד לבירור דינו. בכל מקרה של עבירת משמעת שיש עמה השהיית עובד, תדון בכך ההנהלה עם ועד העובדים תוך 48 שעות...". עוד ניתן להפנות (הגם שהתובע לא טען לכך) לסעיף 2 להסכם המיוחד מחודש יוני 2008, אשר הקים "ועדת משמעת אשר תפעל על פי ההסכם הקיבוצי הכללי-ענפי בענף ההובלה ובהתאם להבנות שסוכמו בין הצדדים בנושאי משמעת", ולסעיף 5 ל"הסכם המיוחד" מחודש נובמבר 2008, בו נקבע כי "פיטורי נהגים במהלך תקופתו של הסכם זה (עד ליום 31.8.09 - ס.ד.מ) יתבצעו בהתאם להסכם העבודה עקב אירועים משמעתיים ו/או אירועים חריגים, אשר יובאו לידיעת הוועד".

בהתחשב במסקנתנו לעיל כי התובע נתן הסכמתו לפיטוריו, כאשר ועד העובדים עודכן בכך סמוך לאחר הפגישה ולא הביע התנגדותו, איננו סבורים כי הנתבעת מחויבת הייתה להפעיל את המנגנון של ועדת משמעת בהתאם להסכמים הקיבוציים.

נותר לדון בשאלה האם הופרה חובת הנתבעת לערוך לתובע שימוע כדין, והאם נהגה כלפיו בחוסר תום לב. ככלל, גם אם הנתבעת רשאית הייתה להזמין את התובע לשיחת בירור ראשונית לצורך עימות עם החשדות - אנו סבורים כי לאחר השלמת שלב זה וטרם קבלת החלטה בדבר פיטורי התובע היה עליה לזמנו באופן מסודר לשימוע בהתאם לדרישות הפסיקה. התובע אמנם הסכים כאמור לפיטוריו במהלך פגישת הבירור מיום 4.5.09 ובכך ייתר לכאורה את הצורך בשימוע מסודר, אך בהתחשב בדרך הרפה בה הביע את רצונו "ללכת" - ובהתחשב בנסיבות עריכת הפגישה כמפורט לעיל - אנו סבורים כי הנתבעת מחויבת הייתה לזמנו לאחר שיחת הבירור לשימוע מסודר בנוכחות נציג של ועד העובדים, לאפשר לו זמן על מנת לחשוב היטב על הדברים ומשמעותם, ולא "לתפוס אותו במילה" ולהסתפק באמירתו "אני הולך".

שוכנענו לפיכך כי נפל פגם מסוים בפיטורי התובע, גם אם היו מוסכמים. אשר לסעד - התובע דרש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 24 חודשי שכר; פיצוי בגין אובדן הכנסה, עבור שני החודשים במהלכם חיפש עבודה; ובנוסף פיצוי בגין עוגמת נפש, בסך של 50,000 ₪. עם זאת בקביעת הסעד הראוי יש לקחת בחשבון כי התובע פוטר לאחר שהבהיר כי אינו מעוניין להמשיך ולעבוד בנתבעת (בר"ע 59581-11-12 סלע עופר מוניות בע"מ - יורם לוגסי, מיום 30.12.13). עוד יש לקחת בחשבון את מכתבו של התובע מיום 6.5.09, אשר גם במסגרתו לא ביקש לחזור לעבודה ואף לא ביקש שייערך לו שימוע; את הסכמתה ההגונה של הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים מלאים וחלף הודעה מוקדמת מלא, על אף חשדותיה; ואת העובדה כי לתובע כמעט ולא נגרם נזק ממוני ישיר בשל הפיטורים (שכן מצא עבודה חלופית כחודשיים לאחר סיום עבודתו, כאשר קיבל דמי אבטלה בתקופת הביניים, וכאשר שכרו במקום העבודה החדש אינו נמוך משכרו בנתבעת).

בהתחשב בכל זאת ובתקופת עבודתו של התובע, שוכנענו כי הפיצוי הכולל המגיע לתובע הינו סך של 20,000 ₪.

טענות התובע להוצאת דיבה

תשתית עובדתית
התובע סבור כי מר רז הוציא את דיבתו הן במהלך הפגישה מיום 4.5.09 במהלכה כינה אותו "גנב ושקרן" בנוכחות מר שגריר ומר ארזי; הן בהוצאת המכתב שצוטט בסעיף 3(ו) לעיל, אשר נשלח לעובדי הנתבעת יום לאחר פיטוריו "וכל בר דעת מבין כי הנהג אשר פוטר הוא אני" (סעיף 81); והן כאשר "אף הגדיל לעשות והכפיש את שמי ברבים וטען באוזני רבים (בעלי תפקידים שונים בענף הדלק ועובדים אחרים) כי אני גנב" (סעיף 30 לתצהירו). לדבריו, יום לאחר פיטוריו, כאשר הגיע למשרדי הנתבעת להחזיר את הטלפון הנייד, "ניגש אלי סדרן של 'דור אלון' שנכח במקום בשם כדורי ואמר לי שקיבל דיווח שנתפסתי בגניבה ולכן לא אוכל לעבוד ב'דור אלון'" (סעיף 31); עוד טען כי "בעקבות הכפשת שמי באוזני בעלי תפקידים בכירים בחברת "דור אלון", יצאה הנחיה פנימית בחברה האוסרת עלי לעבוד או להעניק שירות בדרך כלשהי לחברת "דור אלון"" (סעיף 82). התובע ציין כי בשל הכפשת שמו הצליח למצוא עבודה חלופית רק לאחר כחודשיים, "בתנאי עבודה קשים יותר הדורשים נסיעה מאשדוד לחיפה פעמיים ביום" (סעיף 33).

התובע אישר בחקירתו הנגדית כי שלח העתק ממכתבו מיום 6.5.09 גם לסמנכ"ל הלוגיסטיקה בחברת "דור אלון" מר וורצל. עם זאת עמד על כך שכבר ביום 5.5.09 בבוקר ידעו על ההאשמות נגדו "נציג בשם כדורי ונציגה בשם חלי" מחברת "דור אלון" (עמ' 35), ולכן החליט לשלוח עותק ממכתבו גם לחברה זו. התובע דורש לאור הוצאת דיבתו, ממר רז באופן אישי, פיצוי בסך של 100,000 ₪ מכוח סעיף 7(ג) לחוק איסור לשון הרע, "וזאת ללא צורך בהוכחת הנזק, כאשר ברור שהנתבע עשה הכל כדי לפגוע בי לבזותי ולהשפיל אותי" (סעיף 100 לסיכומיו).

מר ויטאלי צ'ורני, אשר העיד מטעם התובע, הועסק כנהג בנתבעת בין השנים 2002 - 2009 ומכיר את התובע מתקופת עבודתם המשותפת. מר צ'ורני העיד כי בתחילת חודש מאי 2009 ויחד עם תלוש השכר קיבל, כמו שאר נהגי הנתבעת, את המכתב שצוטט בסעיף 3(ו) לעיל; לדבריו, "אחרי שקראתי את המכתב היה ברור לי שמדובר בבוריס קיזנר, כי בתקופה זו בוריס היה הנהג היחיד שפוטר מהחברה" (סעיף 4 לתצהירו וכן בעמ' 17 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית אישר מר צ'ורני כי בין החודשים מרץ - יולי 2009 עזבו כארבעה חמישה עובדים, כאשר אין לו אפשרות לדעת אם פוטרו או התפטרו; למרות זאת עמד על כך שהיה ברור לו כי המכתב מיום 5.5.09 עוסק בתובע, שכן העובדים האחרים שעזבו "זה לא באותו חודש שקיבלנו את המכתב" (עמ' 17). מר צ'ורני אישר בנוסף כי התובע סיפר לו במהלך שיחותיהם כי מאשימים אותו בגניבה, אך אינו יודע אם שיתף בכך גם עובדים אחרים.

מר רז העיד כי הוציא את המכתב מיום 5.5.09 על מנת להרתיע עובדים מביצוע גניבות, בהתחשב בכך ש"נהגים נמצאים יום יום תחת פיתויים לבצע גניבות במהלך העבודה, וכי יש נהגים רבים שסבורים סובייקטיבית כי ביחס לעבודתם אינם מתוגמלים כראוי" (סעיף 26 לתצהירו). לדבריו, "מדובר במכתב כללי שאינו מתייחס קונקרטית לתובע... המכתב הוצא בזמן שהיו לנו חשדות גם כנגד נהגים אחרים, והתחוור לנו כי קיימת תופעה חמורה של גניבות, עמה הייתי חייב להתמודד" (סעיפים 27-28). בחקירתו הוסיף כי " תוכנו של מסמך כל עוד הוא לא מזכיר שם ולא מזכיר אירוע ספציפי הוא בא לתת הערה והארה לעובדים בחברה לשים לב שהחברה לא תעבור בשתיקה על אירועים של מעידות, שימו לב שהחברה בודקת כל הזמן... האירוע שהתובע מעורב בו הוא שולי(ים) לעומת אירועים אחרים שהיו שם והמסמך הזה דיבר על מכלול הנהגים ומכלול הנושאים שאנו עוסקים בהם" (עמ' 81).

מר רז הכחיש כי מסר מידע כלשהו אודות הגניבה לגורמי חוץ בכלל, ולחברת "דור אלון" בפרט, וממילא לא היה לו אינטרס כלשהו למסור מידע מסוג זה ללקוח. לדבריו, "מעולם לא הכפשתי את התובע בפני גורמים בענף הדלק, וכן לא ידוע לי על כל הנחיה פנימית בחברת דור אלון האוסרת לעבוד עם התובע" (סעיף 33).

מר שגריר העיד כי בחודשיים - שלושה שקדמו להוצאת המכתב מיום 5.5.09 פוטרו כארבעה עובדים מהנתבעת (סעיף 40 לתצהירו וכן בעמ' 68 לפרוטוקול). עם זאת, לא נמסרו המועדים בהם סיימו את עבודתם כמו גם נסיבות פיטוריהם.

מר אייזיק וורצל, סמנכ"ל הלוגיסטיקה בחברת "דור אלון" שזומן כאמור לעיל להעיד מטעם התובע, אישר כי "דור אלון" הינה לקוח משמעותי של הנתבעת; כי מערכת היחסים בין שתי החברות מבוססת על אמון; וכי התופעה של גניבת דלקים הינה נגע בשוק הובלת הדלקים, ולכן נדרשת "יד קשה" כדי להתמודד עם התופעה. מר וורצל העיד כי ביקש ממר רז לבדוק מדוע יש חוסרים באחת מתחנות הדלק, כאשר "אחרי שהעברתי את הכדור לאבי הבנתי שהוא גילה שיש שם בעיה... אבי בדק באמצעים שלו ואחר כך בשלב מסוים אמר לי שתפסו את הנהג" (עמ' 39-40), היינו "שעקבו ובדקו ותפסו" (עמ' 43) - תוך ציון של שמו של התובע.

לדבריו, ציפה לקבלת תשובה עניינית ממר רז לאחר שביקש ממנו לבדוק את נושא החוסרים, אך לא זכר אם שמע על הבירור שנערך מול התובע לראשונה ממר רז או במסגרת המכתב שקיבל מהתובע ביום 6.5.09 (עמ' 43). עוד הוסיף כי "אם אני לא טועה בוריס צלצל אלי דיבר איתי וניסה להסביר לי שהוא לא עשה שום דבר... ואמרתי לבוריס שאני לא מתערב במערכת השיקולים של אבי" (שם). כאשר נשאל מדוע אמר לתובע שלא יוכל עוד להוביל דלקים של "דור אלון", השיב כי "אם יש חשד כלפי מישהו והוא נתפס אין לו מה לעבוד בחברת דור אלון" (שם).

הכרעה
לאחר שקילת הראיות שהובאו בפנינו, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי מר רז קרא לו "גנב" או "שקרן" במהלך הפגישה מיום 4.5.09. אמנם הוכח כי במהלך הפגישה עומת התובע עם החשדות נגדו בנוגע לגניבת דלקים, אך לא הייתה אפשרות לקיים את השיחה מבלי לפרט את אופי החשדות; כאשר כל הנוכחים בפגישה היו עובדים בכירים של הנתבעת שנמצאו במקום כחלק מתפקידם; וכאשר לא הוכח כי מר רז חרג מהקראת דו"ח החוקר, בקשת תגובה על ממצאיו והבהרה כי ככל שיימצא כי התובע גנב דלקים - הינו מצוי בסיכון של תביעה אזרחית וכן הגשת תלונה נגדו למשטרה.

לא הוכח לפיכך כי הדברים שנאמרו לתובע במהלך הפגישה מיום 4.5.09 היוו "לשון הרע" כמשמעותם בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.

עם זאת, הוכח כי מר רז הפיץ ביום 10.5.09 או בסמוך לכך, לכלל עובדי הנתבעת יחד עם תלוש השכר, את מכתבו הנושא את התאריך 5.5.09 וצוטט בסעיף 3(ו) לעיל, בו כתב בין היתר כי "לאחרונה הסתבר לנו כי נהג המועסק בחברתנו מעל באמון שניתן בו"; כי "לא אשלים עם מעשים פליליים מכל סוג ומין שהוא ולכן הוחלט על מהלך של פיטורי הנהג"; וכי "הנהג העבריין יפסיק עבודתו בחברה לאלתר ובמקביל תוגש תלונה פלילית למשטרת ישראל".

דברים אלו מהווים "לשון הרע" שכן יש בהם משום אמירה ברורה כי אותו "נהג" שפוטר "לאחרונה" ביצע עבירות פליליות והינו "עבריין", באופן שיש בו כדי "להשפיל אדם בעיני הבריות" וכן לפגוע "בעסקו, במשלח ידו או במקצועו" (כלשון סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע). אמנם נכון שלא הוזכר במכתב באופן מפורש שמו של התובע, אך מקובלת עלינו טענת התובע כי זהותו ברורה הייתה מהפרסום, בהתחשב בסמיכות הזמנים בין פיטוריו לבין הוצאת המכתב (וראו בהקשר זה את סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע; ע"א 1104/00 אפל נ. חסון, פ"ד נו(2) 607 (2002); אורי שנהר, דיני לשון הרע (נבו, 1997), להלן: שנהר, בעמ' 115). הנתבעת לא הוכיחה כי היו פיטורים של עובדים נוספים בסמיכות להוצאת המכתב, באופן שעשוי היה לסייע לטשטוש זהותו של התובע. זאת ועוד, גם אם התובע סיפר לחלק מחבריו הנהגים על ההאשמות שהוטחו בו עוד טרם הפצת מכתבו של מר רז - אין בכך כדי לשלול את אחריותו של מר רז בגין הפרסום.

בנוסף, התובע עמד בנטל להוכיח - באמצעות עדותו של מר וורצל - כי מר רז הודיע למר וורצל, במסגרת תפקידו של האחרון כסמנכ"ל לוגיסטיקה בחברת "דור אלון", על "תפיסתו" של התובע - ובהתאם אישר מר וורצל כי הוציא הנחיה שלא לאפשר לתובע להוביל דלקים לתחנות "דור אלון". מר וורצל אמנם לא זכר אם שמע על "תפיסתו" של התובע לראשונה ממר רז או ממכתבו של התובע אליו מיום 6.5.09, אך עלה ממכלול עדותו כי גם מר רז הבהיר לו כי התובע "נתפס", כאשר משמעות הדברים הייתה כי נתפס בגניבת דלקים.

שוכנענו כי גם דברים אלו, שנאמרו על ידי מר רז למר וורצל (לא הוכח כי דברים דומים נאמרו על ידו לגורמים נוספים בענף הדלק) מהווים "לשון הרע" כמשמעותם בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, בהתאם למבחן האובייקטיבי שנקבע בפסיקה (שנהר, בעמ' 122; ע"א 89/04 נודלמן נ. שרנסקי, מיום 4.8.08; להלן: עניין נודלמן).

נעבור אם כך לבחינת ההגנות עליהן הסתמך מר רז. אשר להגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע - נקבע בפסיקה כי "מידת ההוכחה הנדרשת לצורך טענת הפרסום, עומדת ביחס מתאים לרצינותו וחריפותו של תוכן הפרסום" (עניין נודלמן; ע"א 670/09 הוצאת עיתון הארץ נ. מזרחי, פ"ד מא(2) 169 (1987)). בהתחשב בכך ונוכח קביעותינו לעיל לפיהן הנתבעת לא הוכיחה כי התובע ביצע עבירה כלשהי, לא הוכחה הגנת "אמת דיברתי". אשר להגנות הנוספות שנטען להן (מכוח סעיפים 15(1), 15(2), 15(3), 15(7), 15(8) לחוק איסור לשון הרע) - מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי מחויבת הייתה מכוח היחסים החוזיים ויחסי האמון להעביר דיווח לחברת "דור אלון" על שהתגלה על ידה; בנוסף מקובלת עלינו טענתה כי מר רז רשאי היה, כמנכ"ל הנתבעת, להבהיר לנהגים את החומרה שהנתבעת רואה בהפרת אמונה (כאשר לכאורה רלוונטיים לכך סעיפים 15(2) ו - (3)).

עם זאת, שוכנענו כי הדברים שנכתבו ונאמרו על ידי מר רז חרגו מגדר הסביר לצורך השגת מטרותיו (מבחן המידתיות מבחינת סגנון הדברים והחלטיותם, על אף העדרם של ממצאים ברורים), תוך התעלמות מהפגיעה הממשית בשמו הטוב של התובע ומבלי שנקט באמצעים סבירים להיווכח אם הדברים נכונים, ולכן לא נעשו "בתום לב" כדרישת הרישא לסעיף 15 (וראו את החזקה בסעיף 16 לחוק; רע"א 10520/03 בן גביר נ. דנקנר, מיום 12.11.06; ת"א (חי) 2505-12-09 עודה נ. צים שירותי ספנות משולבים בע"מ, מיום 20.1.12).

בהתחשב בכל האמור, שוכנענו כי התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע הוכחה, בגין שני פרסומים. עם זאת לא הוכח כי מר רז פרסם את הדברים "בכוונה לפגוע", ולכן לא חל השיעור המוגדל של הפיצוי כטענת התובע (סעיף 7(ג)) כי אם שיעור הפיצוי הרגיל ללא הוכחת נזק (סעיף 7(ב)). אשר לשיעור הפיצויים נקבע בפסיקה, כי "בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית... בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו, ובהתנהגות הצדדים" (רע"א 4740/00 אמר נ. יוסף, פ"ד נה(5) 510, 524 (2001); כן ראו את סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע).

תכליות הפיצוי על פגיעת לשון הרע כוללות הן את השבת המצב לקדמותו (המטרה התרופתית); הן סנקציה כלפי המעוול (המטרה העונשית); והן העברת מסר חינוכי מרתיע כלפי כלל הציבור (עניין נודלמן).

לאחר שקלול כלל הנסיבות ומתוך ראיית תכליותיו של הפיצוי, תוך התחשבות בעוגמת הנפש שנגרמה לתובע מחד ובמציאת עבודה חלופית על ידו תוך זמן קצר יחסית מאידך, מבלי שהוכח כי הפרסום הפוגע יצא את גבולות הנתבעת ו"דור אלון" אך תוך לקיחה בחשבון את חומרת הדברים שיוחסו לתובע, החלטנו להעמיד את הפיצוי ללא הוכחת נזק בגין שני הפרסומים על סך של 25,000 ₪. החיוב בפיצוי זה מופנה כלפי מר רז, אשר נתבע לבדו במסגרת התביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, מבלי שנטען כי אין לחייבו אישית.

שונות
התובע טען כי דמי ההודעה המוקדמת ששולמו לו עמדו על סך של 3,850 ₪ בלבד, תוך התעלמות מרכיב התוספת המקצועית (בסך 250 ₪ לחודש) ורכיב הפרמיות (ממוצע של 4,070 ₪ בשנת עבודתו האחרונה; נספחי ט' לתצהירו; סעיף 38). התובע דורש לפיכך הפרש חלף הודעה מוקדמת, בסך של 4,320 ₪.

לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו סבורים כי הצדק עם התובע בטענה זו. בתקנה 1(ב) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 נקבע כי "תוספת מקצועית" הינה חלק מהשכר הקובע. אשר לפרמיות - אלו היוו דרך לחישוב שכרו של התובע בגין עבודתו הרגילה ולכן שוכנענו כי יש לקחתן בחשבון (ההסכם הקיבוצי הענפי אמנם מתייחס בסעיף 51 ללקיחתן בחשבון בהיקף של 50% בלבד, אך לא בהקשר של הודעה מוקדמת). אשר לטענת הנתבעת כי לא הייתה מחויבת בתשלום חלף הודעה מוקדמת שכן התובע התפטר - כאמור לעיל הגענו למסקנה כי התובע פוטר.

התובע טען כי לא קיבל את מלוא דמי ההבראה המגיעים לו בהתאם לסעיף 56(ב) להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1996, שכן חושבו תוך התעלמות מוותקו המלא החל משנת 1999 (סעיף 49 לתצהירו). התובע דורש לפיכך את הפרש דמי ההבראה, בסך של 1,625 ₪. התובע מפנה בין היתר לסעיף 6 להסכם הקיבוצי המיוחד, בו נקבע כי "לצורך כל זכויות הנהגים התלויות בוותק, יוכר לנהגים ויתקם הקודם בגין כל תקופת עבודתם ב"תנועה"...".

מר שגריר העיד כי התובע החל את עבודתו בקואפרטיב "התנועה" בחודש נובמבר 2002, ולא כפי שנטען על ידו (סעיף 48); בהתאם, קיבל את כל דמי ההבראה המגיעים לו לפי ותק עבודתו החל משנה זו. מר שגריר הפנה בהקשר גם למסמכים שהתובע עצמו צירף לתצהירו (נספח א') - מהם עולה כי תחילת עבודתו בקואפרטיב "התנועה" הייתה ביום 1.11.02. התובע בחקירתו התבקש להתייחס לכך וטען כי החל עבודתו בשנת 1990 (עמ' 29), אך לא הוכיח בכל דרך את הטענה האמורה (שחורגת משמעותית מהגרסה שטען לה בתצהירו). משכך, לא הוכח כי התובע זכאי להפרש דמי הבראה.

התובע טען כי לא קיבל את מלוא האש"ל המגיע לו, ודורש הפרש בסך של 571 ₪ (לפי הפירוט בסעיף 78 לסיכומיו; סעיף 56(א) להסכם הקיבוצי הענפי משנת 1996). הנתבעת טענה כי תשלום האש"ל ניתן על בסיס שעות עבודה, כאשר התובע עבד פחות מ - 12 שעות ביום הדרושות לצורך קבלת התשלום המירבי ליום.

לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי התובע - אשר לא התייחס כלל לתנאים לקבלת האש"ל - לא עמד בנטל להוכיח כי מגיע לו הפרש בגין אש"ל, אותו לא תבע בזמן אמת.

התובע טען עוד כי לא קיבל שכר עבור שני ימי עבודה בחודש דצמבר 2006, בסך של 287 ₪. הנתבעת טענה כי התובע קיבל את מלוא השכר המגיע לו בגין ימי העבודה שעבד באותו חודש. לאחר שקילת טענות הצדדים, אנו סבורים כי התובע לא עמד בנטל להוכיח רכיב זה של תביעתו.

התובע טען כי לא קיבל תשלום מלא בגין שעות שבת (175%), ודורש הפרש בסך של 5,656 ₪. עם זאת, התובע קיבל בפועל לפי תלושי השכר גמול בשיעור 175% בגין שעות שבת (על אף שהסעיף הקובע זכאות לכך בהסכם הקיבוצי הענפי אינו חל עליו נוכח הסדר הפרמיה), וביסס את דרישתו להפרשים על "דו"חות עבודה" שלא הוברר מקורם (נספח י"ח לתצהירו). בהתחשב בכך, התובע לא הוכיח רכיב זה של תביעתו.

התובע טען כי לא קיבל את מלוא התוספת המקצועית המגיעה לו מכוח ההסכמים הקיבוציים (ודרש הפרש בסך של 4,625 ₪). מר שגריר העיד כי התובע היה זכאי לתוספת מקצועית רק לאחר חתימת ההסכם המיוחד מחודש יוני 2008, שכן טרם לכן לא עמד בתנאים לכך (סעיף 54 לתצהירו). התובע לא סתר עדות זו של מר שגריר ולא הוכיח זכאותו לתוספת מקצועית מעבר לזו ששולמה לו בפועל.

התובע טען כי מגיעים לו הפרשי דמי נסיעות בסך של 1,833 ₪. הנתבעת כפרה בכך, תוך הסבר מפורט (סעיף 18 לסיכומיה) - אשר מקובל עלינו.

התביעה שכנגד

הנתבעת הגישה כנגד התובע תביעה שכנגד, במסגרתה טענה כי שילמה לתובע פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת בטעות, על אף שלא היה זכאי להם, מתוך הנחה כי התובע לא יגיש תביעה בגין נסיבות סיום עבודתו. עם זאת, הסכומים האמורים לא שולמו מחמת "טעות", אלא מתוך החלטה מודעת; ממילא, אין כל עילה משפטית לדרוש את החזרם.

הנתבעת טענה עוד כי ככל שייקבע כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות - עליו להחזיר את סכומי הפרמיות שקיבל. כיוון שקבענו לעיל כי התובע אינו זכאי לגמול שעות נוספות - ממילא מתייתרת דרישה זו של הנתבעת.

הנתבעת טענה בנוסף כי הסתבר בדיעבד כי התובע קיבל תשלומי אש"ל בהיקף מלא שאמור להיות משולם בגין עבודה של 12 שעות ביום, על אף שבמרבית ימי עבודתו לא עבד בהיקף האמור. כיוון שכך, הינה דורשת החזר בדיעבד של תשלומי האש"ל. לאחר שקילת הטענות, אנו סבורים כי דרישה זו לא הוכחה כלל; הנתבעת לא הוכיחה את שעות עבודתו המדויקות של התובע; ואף לא הוכיחה כי ככל ששילמה לו תשלום ביתר - הדבר נעשה בטעות.

להסרת ספק, החלטנו לקבל את בקשות הנתבעת להוספת אסמכתא משפטית לסיכומים, ואיננו סבורים כי יש לקבל את דו"חות הטכוגרף וטבלאות המרכזות את הנתונים העולים מהם, שהוגשו לראשונה במצורף לסיכומי התשובה של התובע.

סיכום
סוף דבר - התביעה שכנגד נדחית.

התביעה כנגד מר אבי רז (תיק ס"ע 16006-08-10) מתקבלת ומר רז ישלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 25,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

התביעה כנגד הנתבעת - התנועה עמק חפר אגודה שיתופית חקלאית לתובלה בע"מ (עב' 3008/10) - מתקבלת בחלקה. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:
פיצוי בגין אי מתן מנוחת פיצוי בסך של 20,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 20,000 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.5.09 ועד התשלום בפועל.

הפרש הודעה מוקדמת בסך של 4,320 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 4.5.09 ועד התשלום בפועל.

הוצאות המשפט - בהתחשב בתוצאה לעומת סכום התביעה וכן בהגשתה של תביעה שכנגד - בסך של 4,500 ₪, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ד, (11 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור עובדים
שלמה פרלוב

סיגל דוידוב-מוטולה, שופטת

נציב ציבור מעסיקים
רענן גילאון