הדפסה

קיבוץ יוטבתה, אגו"ש 570014688 נ' עציון גבר, נמל שלמה המלך בע"מ ואח'

מספר בקשה:18
בפני
כב' השופט יוסי טופף

התובעת

קיבוץ יוטבתה, אגו"ש 5700146881
ע"י ב"כ עוה"ד יגאל וייס ואח'

נגד

הנתבעים:

  1. עציון גבר, נמל שלמה המלך בע"מ , ח.פ. 512333386
  2. ממתינה בע"מ , ח.פ. 512548728
  3. מלונות הירדן מ.ה.י. בע"מ, ח.פ. 520034158

הנתבעת 3 ע"י ב"כ עוה"ד שי גרנות ואח'
4. אלרן (ד.ד.) נדל"ן בע"מ, ח.פ. 511315707
5. אורן צבי, ת.ז. XXXX271
6. רפאל כהן, ת.ז.XXXX239
7. יריב רון - נמחק
8. בני גלאם - נמחק
9. גדי דנקנר , ת.ז. XXXXXX052
10. זנדר דורון, ת.ז. XXXXX614
ע"י ב"כ עוה"ד יגאל זנדר

החלטה

לפניי בקשת הנתבע 10 לסלק על הסף את התביעה שהוגשה נגדו (להלן: " הבקשה").

ההליך העיקרי בתמצית

2. לפי הנטען בכתב התביעה, התובעת סיפקה שירותי עיצוב וגרפיקה עבור מיזם "עיר המלכים" בעיר אילת, במסגרת התקשרות עם " עציון גבר", שותפות מוגבלת (להלן: "החייבת"), מבלי שקיבלה לידיה את מלוא התמורה המוסכמת. ביום 8.3.2011 הגישה התובעת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד החייבת בבית משפט השלום באשדוד. ביום 8.8.2011 ניתן פסק דין, בהעדר הגנה, המחייב את חייבת בתשלום סך של 118,503 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט (להלן: "פסק הדין"). לטענת התובעת, החייבת לא עמדה בחובה הפסוק, עד כה. נטען כי החייבת הוקמה על דרך של "לוליינות משפטית", כאשר השותפים מפעילים את החייבת, כשותפות מוגבלת, שעה שהם מסתתרים, כלשון התובעת, מאחורי מסך התאגדות של חברות בערבון מוגבל, מתוך מטרה לעשות שימוש פסול באישיות המשפטית הנפרדת של אותם גופים, הרשומים כבעלי החייבת, בכדי להתחמק מתשלום החוב. מכאן, הוגשה התובענה לתשלום החוב הפסוק כנגד 4 השותפים בחייבת, חברות בע"מ, והדירקטורים שלהם.

התובעת טענה כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום החוב הפסוק - מי מכוח היותו שותף כללי החב בחוב השותפות, מי מכוח הרמת מסך ההתאגדות ומי בשל ניהול השותפות בפועל, כך שיש לייחס את מלוא החוב לכל אחד מהשותפים מבלי להבחין בין שותף מוגבל לשותף כללי.

3. טרם הוגש כתב ההגנה.

תמצית טיעוני הצדדים בבקשה

4. הנתבע 10 עתר לסילוק התביעה נגדו, בשל העדר יריבות והעדר עילת תביעה. נטען כי סעיפי כתב התביעה אינם מגלים עילת תביעה כלפיו, אף אם תוכחנה העובדות המפורטות בה.

הנתבע 10, מר דורון זנדר, טען ששימש כמנהל אצל הנתבעת 4, שותפה מוגבלת בחייבת, ועל כן הוא מוגן על ידי מסכי ההתאגדות הן של החברה בע"מ והן של החייבת. נטען כי אין לחייבו בחובה של החייבת, כל עוד לא הור מו מס כי ההתאגדות . נטען כי הוא פעל אך ורק מתוך מילוי תפקידו כמנהל בנתבעת 4, כך שתטען התובעת אשר תטען, לא ניתן יהיה להרים את המסך ולחייבו בחוב החייבת. לשיטת הנתבע 10, לא עולה מכתב התביעה חוסר תום לב מצדו או כל מעשה שחורג מניהול התקין של הנתבעת 4.

5. התובעת בתגובתה שבה על עיקרי טיעוניה בכתב התביעה וטענה כי האמור מבסס עילת תביעה נגד הנתבע 10 , אשר צריך וראוי שתתברר על דרך ניהול הוכחות והצגת ראיות ולא בדרך של סילוק על הסף. התובעת הפנתה לטיעוניה בכתב התביעה לפיהם הנתבע 10 ניהל בעצמו את החייבת, בכך שהציג אותה כלפי חוץ בין היתר בחתימתו על מכתב שנשלח ביום 25.10.2010 בנוגע למציאת פתרון לחוב ה הכספי של החייבת. התובעת הוסיפה והפנ תה לטענתה בכתב התביעה בעניין אחריותו של כל אחד מהנתבעים בנזיקין בשל הצגת מצג שווא לפיו החייבת הינה גוף בר פירעון המפיל עסק לגיטימי "בעוד שהתברר שעסקינן בישות משפטית ערטילאית שהוקמה בכוונת מכוון בכדי להתחמק מתשלום חובות חלוטים". התובעת הוסיפה וטענה כי מעבר להיותו מנהל בנתבעת 4, הרי שהנתבע 10 נתבע מכוח היותו מנהל בנתבעת 2 שהיא השותפה הכללית בחייבת. כך שגם מטעם זה, יש לברר את פעילותו ע"מ לקבוע האם עסק הלכה למעשה בניהול עסקי החייבת.

6. הנתבע 10 נמנע מהגשת תגובה מטעמו.

דיון ומסקנות

7. סעד של סילוק תובענה על הסף הוא סעד דרסטי, ומן הראוי לנקוט בו במשורה במקרים חריגים בלבד, רק כאשר ברור כי גם אם יוכחו טענותיו של התובע, הוא לא יהא זכאי לסעד המבוקש. בדרך זו על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות בהיותה זכות יסוד בעלת חשיבות רבה לבין זכויותיו של הצד שכנגד, וצרכי הציבור למערכת משפט יעילה, ובכלל זה מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין והעמסה על בתי המשפט [ראו למשל: ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פ"ד לז(4) 721, 724; רע"א 1689/97 גראונד א.ש. בע"מ נ' אדם טבע ודין אגודה ישראלית להגנת הסביבה (ניתן ביום 10.4.1997); ת"א (מחוזי מרכז)-719-04-09 עו"ד גלזר נ' הלברשטיין (ניתן ביום 24.1.2010); ת"א (מחוזי ת"א) 30695-03-10 אינטל ישראל (74) בע"מ נ' ש. אנפה בע"מ (ניתן ביום 9.10.2011); ה"פ (מחוזי מרכז) 887-06-11 שרשי נדל"ן יזום (2009) בע"מ נ' לנקרי (ניתן ביום 21.11.2011); ת"א (מחוזי חיפה) 7846-06-10 הופמן נ' אוירכמן (ניתן ביום 12.12.2011)].

סעיפים 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסדירים את סמכותו של בית המשפט לסלק תובענה על הסף. ההלכות שנתגבשו בעניין סילוק על הסף הינן נוקשות ובבסיסן עומדת התפיסה שאין לגזול מתובע את יומו בבית המשפט, אלא אם כן סבור בית המשפט שניתן לקבוע על פניו ממצאים עובדתיים ומשפטיים כאחד, שיש בהם כדי להכריע באופן שאינו משתמע לשני פנים, שאף אם היה נשמע הדיון לגופו - התוצאה הייתה דחיית התובענה. כל עוד קיימת אפשרות ולו גם קלושה, שעפ"י העובדות שבכתב התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש, לא תסולק התביעה על הסף.

אחד מאותם מקרים בהם יורה בית המשפט על סילוק תביעה על הסף הוא מקום בו כתב התביעה אינו מראה עילה. המבחן הקובע האם כתב התביעה אכן מגלה עילה, אם לאו הוא:

"אם אף ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יכול התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז - ורק אז - אומרים שכתב התביעה אינו מראה עילה" (ראו יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 384).

הנשיא (בדימ') אורי גורן הגדיר בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, תשס"ט, עמ' 171) את המבחן, כדלהלן:

"אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על-יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש".

8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכתב התביעה על נספחיהם, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום בשלב זה לקביעה כי מדובר בתביעת סרק כנגד הנתבע 10, שיש לסלקה על הסף.

9. העדר עילה או יריבות הינו פגם הצריך להתגלות על פני כתב התביעה עצמו, ללא חקירה ודרישה בעובדות. בשלב המקדמי, אין בית המשפט שומע ראיות ואינו מברר עובדות, אלא ניזון מכתבי הטענות בלבד. בעניינו של הנתבע 10 אין מקום לקבוע בשלב זה כי לו תוכחנה כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, עדיין לא תוכל התובעת לזכות בסעד המבוקש.

10. בשים לב לטיב הטענות שהועלו ע"י הצדדים, סבורני כי יש להכריע בתובענה לגופו של עניין לאחר שתשמענה הוכחות ותבחנה ראיות הצדדים, ואין מקום לקבוע בשלב מוקדם זה האם תביעת התובעת נגד הנתבעים תביעת סרק.

בסעיף 21 לכתב התביעה נטען כי הנתבע 10 ניהל בעצמו את החייבת והציג באופן אקטיבי, מתמשך ויזום, כדוגמת המכתב עליו חתום מיום 25.10.2010, מצגי שווא כלפי התובעת. התובעת הפנתה לסעיף 63(ג) לפקודת השותפות, לפיו " שותף מוגבל המשתתף בניהול עסקי השותפות, יהא אחראי לכל חיוביה, כאילו היה שותף כללי, כל עוד הוא משתתף בניהולה" וטענה על סמך האמור בו כי יש לברר את מעמדו לאור תפקידו בנתבעת 4 וגם בנתבעת 2.
בהתאם להלכה אליה הפנתה התובעת [בע"א (מחוזי תל אביב) 5156-12-09 אדלר נ' פסקין ואח' (ניתן ביום 2.2.2012)]:

"כדי להטיל אחריות אישית מכוח תורת האורגנים, יש לקבוע קביעות עובדתיות ביחס להתנהגותו של נושא המשרה, המהווה הפרה של חבות מכוח דיני החברות או מכח הדין הכללי".

בענייננו, תפקידו של הנתבע 10 בנתבעת 2 ובנתבעת 4 הינו עניין שבעובדה הדורש שמיעת הוכחות ובחינת ראיות ולא ניתן לקבוע על סמך האמור בכתב התביעה בלבד האם ניהל הנתבע 10 את עסקי החייבת בפועל, אם לאו. לשם כך, על בית המשפט יהיה לבחון ולהתרשם מראיות הצדדים. ההליך נמצא עדיין בשלביו הראשוניים, טרם הוגשו כתב תביעה ותצהירים. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע בשלב זה כי התובעת לא תוכל לזכות בסעד שתבעה על יסוד הנטען בכתב התביעה אם תצליח להוכיח את טענותיה.

11. סוגית הרמת מסך ההתאגדות ושאלת חבותו האישית של הנתבע 10 לחובות החייבת מצריכות אם כן שמיעת ראיות. למותר לציין, כבר עתה, כי הרמת מסך תתאפשר רק במקרים חריגים, בהם ימצא שיהיה זה צודק ונכון לעשות כן, וכאשר נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה; זאת בין היתר, בשים לב לאחזקות בעל המניות וכן ליכולת החברה/השותפות לפרוע את חובותיה. הנטל לכך רובץ כאמור לפתחה של התובעת.

סוף דבר

12. הבקשה לסילוק על הסף כנגד הנתבע 10 נדחית.

הנתבע 10 י ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין בקשה זו, בסכום כולל של 2,000 ₪. סכום זה ישולם לתובעת בתוך 30 יום, אחרת תתווסף לו תוספת ריבית והצמדה כדין החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

13. כתב הגנה מטעם הנתבע 10 יוגש בתוך 30 יום, כשימי הפגרה במניין הימים.

14. המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.