הדפסה

קטריבס ואח' נ' קנדיל ואח'

בפני
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

מבקשים
נתבעים 3-4
1.מיכה שאול סקרה
2.דנה סקרה

נגד
משיבים
תובעים

נתבע 1
1.דן קטריבס
2.אהוד דן איציק
3.יורם רוזנפלד
4.מיכל קורח
9.יוכבד אסתר חיה גוטסמן

חיים קנדל

החלטה
1. בפני בקשה לתיקון טעות סופר בסעיף 41 לפסק הדין לפיה מתבקש שיירשם כי חיובם של
המבקשים בהוצאות לשכר טרחת עו"ד הוא ביחד ולחוד .
2. המבקשים טוענים כי בפסק הדין נידון עניינם ביחד ובהיותם בני זוג חיובם , צריך שיהא בסך
של 7,000 ₪ ביחד ולחוד ולא חיוב של כל אחד מהם בנפרד בסך של 7,000 ₪ , בדומה לחיוב
של הנתבע 1 בהוצאות בסך של 7,000 ש"ח. לטענתם, הקביעה בפסק הדין בדבר חיוב של כל
אחד מהנתבעים כוונה אליהם כחיוב אחד ולנתבע 1 כחיוב בנפרד ולפיכך יש להורות על תיקון
טעות סופר כאמור.
3. המשיבים טענו מנגד כי דין הבקשה להדחות שכן סעיף 41 לפסק הדין מדבר בעד עצמו על
חיוב של כל אחד מהנתבעים. כך גם בהתאם לסעיף 511 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי,
התשמ"ד-1984 בסמכות בית המשפט, לחייב כל בעל דין בהוצאות אין לתקן את פסק הדין.
דיון והכרעה:
4. בסעיף 41 לפסק הדין נקבע : "לאור התוצאה אליה הגעתי אני מחייבת את הנתבעים
בהוצאות לאגרת בית המשפט וכן בהוצאות לשכר טרחת עו"ד , כל אחד בסך של 7,000 ₪".
סעיף 81 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] התשמ"ד-1984 קובע:
"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך
עשרים ואחד ימים מיום נתינתה, לתקנם בהחלטה מנומקת ורשאי הוא לשמוע טענות בעל
הדין לענין זה;לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה
מקרית,הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".ו
בבחינת בקשה לתיקון טעות המוגשת מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט , יש לבחון את מהות
הטעות. "הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק – דין, לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות
מהותיות בפסיקתו , אלא רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר
מלכתחילה. תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה, ניתן להביא רק על דרך של ערעור.
בקשה לתיקון טעות סופר אינה מיועדת לתיקון תקלות הנובעות משכחה אלא דווקא
לנושאים שב ית המשפט היה ער להם בעת הדיון" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי,
עמ' 365; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, סעיף 696; ע"א 769/77 מרדכי יוסיפוב נ' אסתר
יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670-671).
5. בפסק הדין , נידונה התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 כ'מיקשה אחת', בהיותם בני זוג
המתגוררים בדירה בבית המשותף נשוא התביעה ונבחנה שאלת אחריותם ביחד ולחוד,
לפעולות שבוצעו ברכוש המשותף. הדבר עולה מהגדרתם בפסק הדין כ"סקרה" (סעיף 4
לפסק הדין ובסעיפים 6-8 , 13-14). בדומה לכך מצינו בהוראה אופרטיבית בסעיף 34 לפסק
הדין בו נקבע: "שונים הדברים בנוגע להתקנת שיש עם כיור וארון בגינה ע"י הנתבעים
סקרה ... אני מורה על סילוקו כמו גם על סילוק אשפת בנין בגינה שהניח סקרה".
הינה כי כן, בית המשפט בחן את המעשים והמחדלים של המבקשים כאחד ללא אבחנה
והפרדה ביניהם בשונה ובמופרד מבחינת ההתנהלות והאחריות של הנתבע 1 לשימוש ברכוש
המשותף שעה שהוא בעל זכויות בדירה אחרת בבית המשותף.
יוער כי בדומה לכך, שעה שה נתבעת 2 , אישתו של הנתבע 1 נמחקה מכתב התביעה , לא היה
חיוב בהוצאות בעניינה בהתחשב בהמשך ניהול ההליך כנגד הנתבע 1.
6. בהתאם לכך , ה קביעה לפיה החיוב בהוצאות לאגרת בית משפט היא בחיוב המבקשים,
ביחד ולחוד מחד , והנתבע 1 מאידך. בחיוב בשכר טירחת עו"ד "כל אחד בסך של 7,000 ₪"
נשמטו המילים שהיה בהם כדי להב היר את כוונת בית המשפט כעולה מגוף פסק הדין ואני
מורה על תיקון לפיו על הנתבע 1 לשאת בהוצאות לשכר טירחת עו"ד בסך של 7,000
ש"ח והנתבעים 2-4 , ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות לשכר טירחת עו"ד בסך של 7,000 ₪.
7. נדחית הבקשה לתיקון טעות סופר בנוגע לכיור ולארון שאינה בגדר תיקון טעות סופר כי אם
בקשה לתיקון מוסווה של פסק הדין ואין להידרש ל ה שעה שבית המשפט סיים את מלאכתו
במתן פסק דין.
עותק יישלח לצדדים.
היום , ד' ניסן תשע"ה , 24 24 מרץ 2015, בה עדר הצדדים.