הדפסה

קוקוס נ' המוסד לביטוח לאומי

ניתנה ביום 12 מאי 2015

משה רונן קוקוס
המבקש

-

המוסד לביטוח לאומי
המשיב

החלטה
השופטת רונית רוזנפלד
1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט משה טוינה; בל' 42512-03-14). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23.2.14 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 41% החל מיום 10.11.10. בבקשתו טוען המבקש כי הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק דין קודם שניתן בעניינו, והייתה נעולה בהחלטתה הקודמת.

2. המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 21.11.05, ופגיעתו בגב התחתון הוכרה כפגיעה בעבודה (להלן: התאונה). ביום 31.1.07 קבעה ועדה רפואית לעררים כי למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 15%. בשנת 2010 הגיש המבקש בקשה לבדיקה מחדש בהתאם להוראת תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות). לאחר הליכים שונים בעניינו של המבקש קבעה הוועדה ביום 19.8.12 כי למבקש דרגת נכות בשיעור 41%, החל מיום 10.11.10. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי, אשר נדחה ביום 8.7.13 (בל' 9183-09-12), ובקשת רשות ערעור לבית דין זה. ביום 17.12.13 פסק דין מפי בית דין זה, לפיו "עניינו של המבקש יוחזר אל הוועדה לצורך שמיעת טענותיו. הטענות ירשמו. הוועדה תשקול מחדש את ההחלטה נוכח טענות המבקש ותרשום את החלטתה באופן מפורט ומנומק" (בר"ע 50892-07-13, להלן: פסק הדין המחזיר).

3. ביום 23.2.14 התכנסה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ושמעה את תלונותיו של המבקש, כדלקמן:
"מציג מסמכים לוועדה שנחתמו שנתקבלו.
פגימה אורטופדית קיבלתי 10%. יש לי כאבים בגב חזקים. עם הקרנות לישבנים, שוקיים, ברכיים, רגליים תחתונות, כפות רגליים, עקבים של הרגליים, אצבעות רגליים, כריות כף הרגל. צוין בוועדה הרפואית הראשונה 132961 מתאריך 6.2.07 סיכמו רדיקולופטיה בינונית. יש להסתכל על MRI מ- 9.2.10 שנתתי, האם פגימה אורטופדית קלה תראה רדיקולופטיה בינונית עד קשה?
הפגימה הנוירולוגית הבאתי את כל המסמכים של הנוירולוגים השונים. בדיקה אלקטרופיזיולוגית של ד"ר מסלחה מ- 2.6.06, הולכה עצבית של ד"ר לוזון זאב מ- 9.2.09 שמראה הקרנות יותר חזקות ופגימה קשה.
מכתב של ד"ר לוזון מ- 7.4.10 ומכתב של ד"ר מרקין זובורסקי 2.7.09 כולם מציינים הקרנות חזקות לשוקיים לישבנים... המקשות על שינה, ישיבה ותפקוד.
3. הפגימה הפסיכיאטרית עליה קיבלתי 10% ולא הוכרה הפגימה הפוסט טראומה. הפגימה מלווה בסיוטי לילה, פלשבקים דבר זה מקשה על השינה בלילה והתיפקוד ביום. לוקח כדורים קשים, מירו קלונקס וכו'. יש מכתבים שמציינים זאת.
א. יש מכתב של ד"ר פבלוב מ- 30.6.10, 29.7.11, 27.3.11, 26.4.11, יש פסיכיאטר נוסף ד"ר קטנני ומכתבים מ- 4.9.12, 6.10.13 המראים פגימה קשה של PTSD שמלווה בכדורים קשים כפי שציינתי.
4. הפגימה האורולוגית- עליה לא קיבלתי הכרה ודחיתם אותי. להסתכל על בדיקת יורופלו מ- 28.7.10 מציינת זרם חלש, בדיקה ארודינמית 2.12.08 שם השתן בקושי יוצא. יש מכתבים נוספים של אורולוגים ד"ר יוסים אגו מ- 7.5.12, 20.7.10, ד"ר אנטולי גולדברג 5.12.08, 12.1.09, ד"ר רמונובסקי 25.8.09, 23.8.10, כל הרופאים מציינים את הבעיה. הדיסקים לוחצים על העצב. כל רופא יכול לראות את הבעיה.
אם יש את הפגימה האורולוגית שמראה את מצב נתינת שתן התרוקנות ומצב הלחץ על פי הטבעת האם אין כאן בעיה סקסולוגית? אפילו רופא משפחה יכול להכיר בזה. את הכדורים אני לא יכול לקנות. יש מסמכים שהצגתי מרפאת כאב 18.2.14, רופא משפחה מ- 24.3.13 שמראה את הנזק שנעשה בגלל הכדורים.
2. מסמך של בדיקת גסטרוסקופיה ד"ר שץ דורין מ- 22.4.13 וכן המסמך ממרפאת כאב מ- 18.2.14".

לאחר ששמעה את טענות המבקש קבעה הוועדה בפרק הסיכום ומסקנות, כדלקמן:
"מבחינה נוירולוגית הוועדה שמעה את טענות המערער, חזרה ועיינה במסמכים שבתיק ובפרוטוקולים. מבקשת לציין כי התייחסותה לבדיקות האלקטרופיזיולוגיות שביקש להתייחס מצויה כבר בפרוטוקול מ- 23.10.11 כפי שנכתב בפסק הדין של בית הדין לעבודה מ- 8.7.13. הוועדה התייחסה לחוו"ד של פרופ' רביד כפי שנתבקשה. הוועדה מציינת שנכות נקבעת על פי ליקויים ומגבלות כפי שבאים לידי ביטוי בבדיקה קלינית וכך עשתה. בדיקות האלקטרופיזולוגיות הינן בדיקות עזר וקביעת הוועדה בנוגע לנכות הנוירולוגית בשיעור 10% הינה שיקלול של כל נתונים אלה. גם היום לאחר עיון חוזר במסמכים, בבדיקות ובפרוטוקולים על סמך טענותיו שהועלו בפנינו חוזרת הוועדה וקובעת שנכותו בתחום הנוירולוגי הינה 10% לפי סעיף 32(1)(א)(I) כפי שקבעה ב-19.8.12.
מבחינה אורטופדית, הוועדה מציינת שנכות נקבעת לפי ממצאים גופניים אובייקטיבים ולא לפי תלונות סובייקטיביות של התובע. הבדיקה הגופנית המפורטת קיימת בפרוטוקול ועדה מ-23.10.11 ועקב כך אין הוועדה משנה את החלטתה.
מבחינה נפשית הוועדה פעלה על פי פסק הדין וחזרה ועיינה במכתבים אשר צוטטו על ידי התובע בטענותיו בפני הוועדה ולא מסכימה עם האבחנה כי מדובר ב-PTSD מפני שעל פי הבדיקה הקלינית של הוועדה והאבחון הנוירופסיכולוגי שבוצע ע"י ד"ר גאגין ב-2.5.11 לא נמצאו תסמינים המאפיינים PTSD אלא מדובר בהפרעת הסתגלות לכן הוועדה חוזרת ודוחה את ערר התובע. הוועדה חזרה ועיינה בחוו"ד של פרופ' לבנטל לפיה עיין במסמכים וקבע שהחסימה במוצא כיס השתן אינה קשורה לתאונה הנדונה. נמצא רפלקס בולבוקרבנוזי תקין המוכיח שאין פגיעה עצבית הקשור בזיקפה וביסס את קביעתו שאין החמרה על שילוב של בדיקה ועיון במסמכים.
לכן הנכות נותרת כפי שנקבעה בוועדה קודמת".

נוכח זאת קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 32(1)(א)(I) בגין שיתוק חלקי בצורה קלה של עצבי הגפיים התחתונים; 10% לפי סעיף ליקוי 37(7)(א) בגין הגבלת תנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה; 10% לפי סעיף ליקוי 34(ב) בגין הליקוי ממנו הוא סובל בתחום הנפשי. לאחר הפעלת תקנה 15 קבעה הוועדה כי דרגת נכותו היציבה של המבקש היא בשיעור 41%, בתחולה מיום 10.11.10. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4. בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי לטענת המבקש לפיה הוועדה לא התייחסה כדבעי לממצאי בדיקות ה-MRI וה- CT שביצע ולמכתב מאת הנוירולוג ד"ר זאב לוזון שהציג לפניה. בית הדין קבע כי הוועדה התייחסה לטענות המבקש ולמסמכים אליהם הפנה. הוועדה הסבירה כי הנכות שקבעה היא שקלול של כלל הממצאים בעניינו של המבקש, כפי שנמצאו בבדיקה הקלינית שפורטו בפרוטוקול הוועדה מיום 23.10.11, והן לפי הממצאים שבבדיקות העזר שביצע המבקש. בשים לב למסמכים הרפואיים הרבים אליהם הפנה המבקש את הוועדה, אין לצפות ממנה להתייחס לכל מסמך ומסמך באופן פרטני, ודי בהסבר הוועדה מדוע היא מעדיפה את תוצאות הבדיקה הקלינית שערכה על פני תוצאות בדיקות העזר אליהן הפנה המבקש. לכך הוסיף בית הדין האזורי כי הוועדה לא נדרשה לבדוק את המבקש בדיקה קלינית חוזרת, ולפיכך דחה את טענת המבקש כי היה עליה לעשות כן. אשר לטענת המבקש כי על הוועדה היה לקבוע את דרגת הנכות באופן רטרואקטיבי קבע בית הדין כי מדובר בוועדה שהתכנסה במסגרת תביעה להחמרת מצב. החלטות שניתנו על ידי ועדות קודמות הינן החלטות חלוטות, ועל כן אין בסמכות הוועדה לקבוע דרגת נכות למועד קודם. לאור האמור לא מצא בית הדין האזורי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ודחה את הערעור.

5. בבקשתו טוען המבקש כנגד קבלת סיכומי המוסד לביטוח לאומי לתיק בית הדין, על אף שאלה הוגשו באיחור, וכי בית הדין האזורי נתן את פסק דינו מבלי לזמנו לדיון לפניו, והתבסס על סיכומי המוסד, אותם, כאמור, לא היה מקום לקבל לתיק. לגופו של עניין טוען המבקש כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה הייתה נעולה בעמדתה הקודמת, לא שמעה את תלונותיו, שללה את תוצאות הבדיקות המעידות על ההגבלות מהן הוא סובל ואת מכתבי הרופאים, אשר מטפלים בו מזה שנים, וקבעה את מסקנותיה בתוך דקות ספורות.

6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

7. בדיון שהתקיים לפני בית הדין האזורי ביום 11.11.14 הובהר למבקש כי הוא רשאי להעלות את טענותיו במהלך הדיון, וכי בסיומו, ככל שלא תושג הסכמה ביניהם, יועבר התיק לשופט למתן פסק דין. לחלופין הבהיר בית הדין לצדדים כי הם רשאים לדרוש כי יתקיים דיון לפני שופט. בהמשך לכך נרשמה בקשת המבקש לפרוטוקול, לפיה טענותיו יישמעו לפני בית הדין באותו מועד, וכי התיק יועבר לשופט למתן פסק דין. המשיב ביקש בדיון לאפשר לו הגשת סיכומים בכתב. מאחר שהאפשרויות השונות הובהרו למבקש היטב בפתח הדיון, והוא הסכים כי טענותיו יישמעו במעמד זה וכי התיק יועבר לשופט למתן פסק דין, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בכך שבית הדין האזורי נתן את פסק דינו בהתאם לכך. בהתאם, שמע בית הדין את טענות המבקש, ואפשר למוסד לביטוח לאומי להגיש סיכומים מטעמו. אכן סיכומי המוסד הוגשו באיחור, ביום 8.1.15. בקבלתם לתיק באיחור, לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.

8. אשר לטענות המבקש לגופו של עניין. הלכה פסוקה היא כי, משמוחזר עניינו של מבוטח לוועדה על פי פסק דין, על הוועדה למלא במדויק אחר האמור בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160, 162 (1992)). בפסק הדין המחזיר התבקשה הוועדה לשמוע את טענותיו של המבקש, לרשמן ולשקול מחדש את החלטתה נוכח טענותיו. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי הוועדה שמעה את תלונותיו של המבקש ורשמה אותן בפירוט. בהתאם, התייחסה הוועדה באריכות לטענות המבקש, ונוכח ממצאי בדיקתו הקלינית והתיעוד שבתיקו הרפואי הסבירה היטב מדוע אין מקום לקבלן ולשנות מהחלטתה לעניין שיעור דרגת נכותו. במסקנות אלה של הוועדה, שהן מסקנות רפואיות הנוגעות לליקויים בהם לקה המבקש בעקבות התאונה ועל שיעור הנכות שיש לקבוע בגינם, אין מקום להתערב. משמילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

9. סוף דבר
בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי אין טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.
אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ה (12 מאי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .