הדפסה

קוסטיונין איוון נ' הנהלת קניון הזהב ואח'

לפני:

כב' השופטת רוית צדיק
נציג ציבור (עובדים) עו"ד אירית איינהורן נחמני
נציג ציבור (מעבידים) מר יארניצקי אליאב

התובע:
קוסטיונין איוון
ע"י ב"כ עו"ד ניק בנרי
-
הנתבעת:
אופק מ.ב חברה לניהול בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעל בועז

פסק דין

בפנינו תביעת התובע לקבלת סעדים שונים מהנתבעת בגין תקופת עבודתו בשורותיה וסיומה.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת-
הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל כדין ו עוסקת במתן שירותי ניקיון.

במועדים הרלבנטיים לתביעה זכתה הנתבעת במכרז לאספקת שירותי ניקיון בקניון הזהב בראשון לציון (להלן - "קניון הזהב "), אשר הסתיים ביום 30.10.09.

התובע הועסק בנתבעת כעובד ניקיון בקניון הזהב מיום 15.7.05 ועד לתאריך 30.10.09- מועד סיום הסכם ההתקשרות בין הנתבעת לבין חברת הניהול של הקניון.

סוכם בין הצדדים כי התובע יעבוד אצל הנתבעת 6 ימים בשבוע, 8 שעות ביום ובתמורה שכר התובע יעמוד על שכר מינימום בתוספת נסיעות ותנאים סוציאליים כקבוע בחוק.
בחודש 12/09 החל התובע לעבוד בשירותי ניקיון בקניון הזהב באמצעות חברת אי. אס. אס. (ר או עדות התובע עמ' 6 לפר' שורה 16 ).

העדים-
מטעם התובע העיד התובע. מטעם הנתבעת העיד מר דוד כהן אשר שימש כמפקח ניקיון אחראי על העובדים בקניון בתקופה הרלבנטית (להלן: "דוד").

הסוגיות השנויות במחלוקת -
האם התובע פוטר או התפטר וכפועל יוצא מקביעתנו זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?

זכאות התובע להפרשי שכר?

זכאות התובע לפדיון חופשה ?

זכאות התובע לדמי הבראה?

זכאות התובע לדמי חגים ?

זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה?

זכאות התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם?

נדון בשאלות אלה להלן וכסדרן.

זכאות התובע לפיצויי פיטורים ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין-
15. לטענת התובע, הנתבעת הפסידה במכרז למתן שירותי ניקיון על כן ביום 8.10.09 נשלח אליו מכתב המודיע על הפסקת עבודתו החל מיום 30.10.09.

ביום 28.10.09 הפסיקה הנתבעת לספק שירותי ניקיון בקניון וחייבה את התובע לצאת לחופשה כפויה למשך חודשיים ללא כל התחייבות מצידה לשמירת זכויות או רציפות הותק. בנסיבות אלה טוען התובע כי הנתבעת חבה בתשלום פיצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתו.

מנגד טענה הנתבעת כי בתאריך 8.10.09 הודיעה כי היא מפסיקה את שירותי הניקיון בקניון ובהתאם שלחה לכל עובדיה בקניון מכתב לשיבוץ מחדש. במהלך חודש אוקטובר התובע אשר מתגורר בעיר ראשון לציון , הופנה לקבלת עבודה מ במפעל "טלרד" , שם אמור היה לעבוד במשמרות ותנאים נוחים בקרבת מקום מגוריו. התובע מסר לדוד כי אינו מוכן לעבוד במפעל טלרד, ולאחר מספר ימים כאשר מפקח הנתבעת באתר טלרד (מר ממון) חיפש את התובע, התובע לא הופיע למשמרת החפיפה. עוד הוסיפה הנתבעת כי התובע מעולם לא הוצא לחופשה כפויה.

16. בחקירתו הנגדית הופנה התובע לתצהירו ונשאל לעניין טענתו ליציאה לחופשה כפויה וכך השיב- "אני לא זוכר את שמו. אך הוזמנתי להנה"ח , ליד המקום שהוזמנתי היו משרדו- הוא נתן לנו כרטיס ביקור שלו. הוא אמר שבחודשים 11-12 אתה תהיה בחופשה. ואז אח"כ הם הציעו לי עבודה. לא זוכר את שמו. אני שמתי את הכרטיס ביקור באיזה שהוא מקום. לא זוכר איפה הוא. זה היה אדם מטעם החברה לשאלתך".
כאשר הקשתה ב"כ הנתבעת ושאלה- "יש לך את דודי או מוטי ואתה יודע איפה הנה"ח – מי זה בדיוק אותו האדם?" השיב- "ליד הנה"ח היה משרד ושם דברו איתי. היה אדם נמוך ושמנמן . אני לא יודע את שמו אך הוא הציג את עצמו כסגן של מוטי. מוטי היה האחראי שלי. סליחה דודי היה האחראי שלי טעיתי בשם. הוא הציג עצמו כסגן של מוטי לשאלתך"(עמ' 5 לפר' שורות 23-33).
לשאלת בית הדין האם התובע פגש אותו קודם לכן השיב- "לא. הוא עבד אצלנו כמה חודשים. הוא היה מגיע אלינו פעם בשבוע לערך"(עמ' 6 לפר' שורות 1-2).
בהמשך העיד התובע כי בחודש 12/09 החל לעבוד בחברת אי. אס . אס והעבודה בוצעה בקניון הזהב. עמ' 6 לפר' שורות 15-20) .

17. לעניין החופשה הכפויה השיב התובע- "הציעו לי אך לא הסכמתי לכך. הציעו לי רק את החופשה אך לא הציעו לי שום דבר גם לא כסף" (עמ' 6 לפר' שורות 21-23) . כאשר נשאל האם היה באתר טלרד בלוד השיב בחיוב והוסיף –"זה היה בחודש 10-11/10. זה היה לפני שדברנו על חופשה". ובהמשך העיד-"ב - 10-11/10 הלכתי ללוד. לשאלה מדוע- אני משיב כי הציעו לי עבודה שם, כי אמרו לי שאם מתאים לי אקח את העבודה שם"(עמ' 6-7 לפר' שורות 30 ואילך).
בהמשך, כאשר הופנה לסעיף 16 לתצהירו בו טען כי הנתבעת הודיעה על הפסקת עבודתו ונשאל מדוע המכתב לא צורף לתצהיר השיב- " לא מצאתי את המכתב. היה מכתב" (עמ' 7 לפר' שורות 12-14) .

18. במהלך חקירתו הנגדית נשאל דוד כיצד פוטר התובע וכך השיב- "לא פטרנו אותו. לפני שעזבנו את מקום העבודה הגשתי לחברה רשימה של עובדים שאני ממליץ שימשיכו להעסיקם והוא היה ביניהם. רציתי לשבצו בקניון בראשון והוא רצה לעבוד עם לובה בטלרד". לשאלה האם נשלחו מכתבים לעניין הפסקת העבודה השיב בחיוב. משנשאל מה היה תוכן המכתב השיב- "לא זוכר. אם אראה אותו אוכל לומר לך. לא זוכר בדיוק מה כתוב. הודענו שאנו עוזבים את הקניון בעוד חודש ונשלח שיבוץ לכל אחר מהם". בהמשך שלל את גרסת התובע כי נדרש לצאת לחופשה כפויה והוסיף- " הייתי בטוח שהוא הלך לעבוד בטלרד. הוא הלך לשם לראות את מקום העבודה. אח"כ עזבנו את הקניון ואני ניתקתי את הקשר עם העובדים".
לשאלה מי מטעם הנתבעת הראה לתובע את מקום העבודה בטלרד השיב - "מפקח ניקיון בשם ממון. לא זוכר את שם המשפחה. הוא מפקח כמוני. הוא לקח אותם והראה להם את העבודה. ידוע לי שהם הסכימו לעבוד שם...יש כמה מחלקות. כל אחד מקבל מחלקה מסוימת. לא יודע איזה מחלקה הציעו לו" (עמ' 9 לפר' שורות 12-24).

19. בהתאם להלכה אשר נפסקה בבית הדין הארצי בפסק הדין בעניין עד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ - טטיאנה וורונין (ניתן ביום 1.8.05) , נפסק כי יתכנו נסיבות בהן עובד הממשיך לעבוד באותו מקום עבודה בעת החלפת ספקי שירות, יהיה זכאי לפיצויי פיטורים מאת מעסיקו הקודם מאחר וניתן לראות בהחלפת ספקי שירות כפיטורים וזאת במקרה בו המעביד הקודם אינו מציע לעובד מקום עבודה חלופי, סביר וממשי.

20. ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל הרובץ על כתפיו להוכחת נסיבות הפסקת עבודתו בנתבעת וכפועל יוצא מהאמור זכאותו לתשלום פיצויי פיטורים.
התובע לא הציג כל מכתב ממנו ניתן ללמוד כי הודע לו על הפסקת עבודתו ב נתבעת (כפי שטען בתצהירו). בעדותו בפנינו העיד כי לא מצא את המכתב. עם זאת אישר כי הוצעה לו עבודה במפעל "טלרד" בו ערך ביקור לבחינת הצעת העבודה. בהמשך הוסיף והעיד כי מדובר במקום חדש בו ביקשה הנתבעת לשבצו, לאחר שסיימה את עבודתה בקניון הזהב .
בנסיבות אלה יש לקבל את גרסת הנתבעת על פיה המכתב אליו מתייחס התובע בתצהירו, איננו מכתב הפסקת עבודה אלא מכתב אשר עניינו בהפסקת מתן שירותי ניקיון בקניון הזהב והצעה לשיבוץ במקום עבודה חדש.

21. עוד נבהיר כי טענת התובע בדבר הוצאתו לחופשה כפויה כלל לא הוכחה. הנתבעת הכחישה את טענות ה תובע בעניין הוצאתו לחופשה כפויה. כאשר נדרש התובע בחקירתו הנגדית לעניין זה תשובותיו היו מבולבלות ובלתי עקביות. התובע כלל לא ידע לנקוב בשם הגורם מטעם הנתבעת אשר הורה על יציאתו לחופשה כפויה.
לאחר מכן נסוג התובע מהטענה כי מדובר בחופשה כפויה וטען כי הוצעה חופשה בת חודשיים על כן, פנה לחברה אחרת למציאת מקום עבודה.

לאור כל האמור לעיל, שוכנענו כי לתובע הוצעו מקומות עבודה חלופיים סבירים וממשיים, אולם התובע מיוזמתו ומטעמיו הוא בחר שלא לבחון באופן כן ורציני את ההצעה אשר הוצעה ע"י הנתבעת.

22. להשלמת התמונה נעיר כי בסיכומיו טען התובע כי הצעת הנתבעת לשבצו במפעל טלרד בלוד , הינה בבחינת "הרעת תנאים" על כן לא התייצב לעבודה.
בכתב התביעה טען התובע כי לא הוצעה כל עבודה חילופית ונדרש לשהות בחופשה כפויה למשך חודשיים על כן, יש לראות בהתנהלות הנתבעת כפיטורים המזכים בפיצויי פיטורים. על טענה זו חזר התובע גם בתצהירו.

23. הנה כי כן, בכתבי הטענות לא נזכר ולו ברמז כי לתובע הוצע מקום עבודה חילופי במפעל "טלרד" בלוד וכן לא צוינה העובדה כי התובע ערך סי ור במקום - טענה אשר נטענה ע"י הנתבעת כבר בכתב ההגנה והתובע אישרה בחקירתו הנגדית (ראו לעיל).
בנסיבות אלה ועל אף שהנתבעת טענה כי לתובע הוצע מקום עבודה חלופי במפעל "טלרד"(ראה סעיפים 4-5 לתצהיר הנתבעת) טענת התובע, אשר הועלתה לראשונה בסיכומים לפיה השיבוץ במפעל "טלרד" הינה בבחינת הרעת תנאים הינה "הרחבת חזית" אשר אין להיעתר לה בשלב זה של ההליך .
זאת ועוד. משמדובר בטענות עובדתיות אשר הועלו לראשונה בסיכומי התובע מדובר בטענה אשר לא הוכחה ולא ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה להתמודד ע מה בשלב שמיעת הראיות. משכך ובשים לב לאמור לעיל, דין טענות התובע בדבר "הרעת תנאים" לה ידחות.
לאור האמור לעיל , דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים להידחות.

24. בהתאמה יש לדחות את תביעת התובע לפיצויי בגין פיטורים שאינם כדין.
במעבר לדרוש יוער כי לא ברור כיצד התובע מבסס תביעתו ברכיב זה על משכורת של שלושה חודשי השתכרות (ראו סעיף 53 לכתב התביעה) שעה שהעיד בפנינו כי חזר לעבוד בקניון הזהב (באמצעות חברה אחרת) כבר בחודש דצמבר 09.

זכאות התובע להפרשי שכר-
25. לטענת התובע, עבד בשעות נוספות בהתאם לדרישת הנתבעת וצרכיה הן בימי חול והן בימי המנוחה השבועית אולם הנתבעת לא שילמה מלוא התמורה בגי ן שעות עבודתו. לטענתו שעות העבודה וימי העבודה צוי נו בכרטיסים אשר נשארו ברשות הנתבעת ולא גולו על ידי הנתבעת. עם זאת , התובע ערך חישובים בהתאם לתלושים ועל סמך חלק מהכרטיסים אשר ברשותו, מהם עולה כי הנתבעת לא שילמה את מלוא שכרו.
עוד הוסיף וטען התובע כי במהלך תקופת עבודתו פנה מספר פעמים לנתבעת בדרישה כי תשלם את הסכומים הנטענים על ידו אולם הנתבעת שילמה באופן חלקי בלבד . לפיכך, ע תר התובע לתשלום סכום של 44,424 ₪ כהפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות במהלך תקופת עבודתו.

מנגד טענה הנתבעת, כי כל זכויות התובע שולמו כדין. כן נטען כי בתקופה הרלבנטית עובדי הנתבעת אשר עבד תחת פיקוחו של מר ליאוניד פרזן , היו מעורבים בתרמית של "פיברוק" שעות נוספות.

26. נקדים ונאמר כי מרבית תקופת העסקת התובע בשורות הנתבעת קדמה לתיקון 24 לחוק הגנת השכר, משכך ראינו לחלק את תקופת עבודתו לדין החל טרם התיקון לחוק ולאחריו. כמו כן גם בתקופה אשר קדמה לתיקון החוק יש לאבחן בין התקופה בגינה הוצגו דוחות נוכחות מזמן אמת (חודשים 8-10 ו- 12 לשנת 2009) לבין יתר התקופה לגביה לא הוצגו דוחות נוכחות או כל רישום אחר המתעד את היקף עבודת התובע.

27. סמוך לתיקון 24 לחוק, קבע בית הדין הארצי בפסק הדין בעניין ע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ – אלי אפרים ואח', ניתן ביום 12.11.08 (להלן- פרשת ימית) את הדברים הבאים –

"אכן, במספר רב של פסקי דין נקבע כי הכלל הוא שהתובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שעבד בשעות נוספות, אלא גם את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל] דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ – ישראל בר אדון, פד"ע ד' 39; ע"ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ ([פורסם בנבו], 30.4.2002)]. אולם, כבר בראשית דרכו של בית הדין לעבודה נקבע חריג לכלל זה, והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה. כמו כן, בפסיקה מאוחרת יותר נקבע כי יש להגמיש את נטל הראייה החל על עובד בתביעה לגמול שעות נוספות".

28. בענייננו התובע לא טען ולא הוכח כי עבד במתכונת קבועה ואחידה. כעולה מהמסמכים אשר הוגשו מטעמו עבד הוא בשעות נוספות בהיקף משתנה (ראו תחשיבים בכתב יד כפי ש צורפו לתצהירו). בחקירתו הנגדית נשאל התובע לחישוביו והעיד כי הוא ערך את החישובים . כאשר נשאל האם זה כתב ידו השיב- " אצל עו"ד בנרי יש גב' שאיתה ישבתי וערכתי את החישוב... היתה פקידה שכתבה זאת. לא זוכר את שמה. זה היה בשנת 09. הגב' הזאת עשתה זאת ביחד איתי" (עמ' 4 לפר' שורות 13-21) .

29. מהאמור לעיל עולה כי ביחס למרבית התקופה הקודמת לתיקון לחוק לא ניתן לקבל את גרסת התובע כפשוטה דהיינו, על בסיס רישומים שנערכו בדיעבד במשרד ב"כ התובע עם מזכירת ב"כ התובע, וזאת שעה שלא הוצג כל רישום מזמן אמת, ממנו ניתן ללמד על היקף העבודה (המשתנה) התומך בתחשיבים אשר נערכו בדיעבד.

30. אשר לחודשים בהם הוצגו דוחות נוכחות (חודשים 8-10, 12/09), לא הובאה מטעם אשר לא כפרה באותנטיות מסמכים אלה.
לפיכך, ובהעדר תחשיב נגדי מטעם הנתבעת בהתייחס לחודשים אלה, שוכנענו כי יש לפסוק לזכות התובע תשלום בגין שעות נוספות בחודשים הנזכרים לעיל, בהתאם לתחשיב הידני שבוצע ובסכום של 2,411 ₪.

31. אשר לתקופת עבודת התובע בשורות הנתבעת לאחר תיקון 24 לחוק, מחודש 2/09 ועד לסיום העסקתו בחודש 10/09 –
בהתאם להלכה הפסוקה, לאחר כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר, בהתקיים תנאים מסוימים יועבר נטל ההוכחה אל המעסיק, עליו יהיה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות העבודה הנוספות השנויות במחלוקת(ראו: פרשת ימית לעיל; ע"ע 420/0 7 ניצנים חברה לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ נ' חודאדי ניתן ביום 19.1.10, וכן ע"ע 188/06 סמי בוג'ו נ' קל בנין בע"מ ניתן ביום 28.11.10). כמו כן לא אחת נקבע כי מקום בו המעביד לא קיים חובתו על פי חוק לנהל רישום של שעות עבודתו של העובד ולשמרו, יש להגמיש את הכללים בדבר נטל הראייה החל על העובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות וליישם את דוקטרינת ה"נזק הראייתי" דהיינ ו, הנזק שנגרם לתובע עקב אי היכולת לאמוד את נזקיו בשל מחדלי הנתבע. בעקבות נזק מסוג זה יש מקום ל תן לתובע סעד הנוב ע ממחדלי הנתבע (ראו: עב (ב"ש) 2801/02 זומי גודווין ואח' – אילת אין בע"מ (מלון בריזה) ניתן ביום 8.6.05, עב (ת"א )300315/99 פואד ח'יר – עמישב בע"מ ניתן ביום 22.9.05 , וכן דב"ע נז/3-140 כי"ל כימיקלים לישראל בע"מ – ד"ר לאונרד שור תק-אר 96 (44) 66).
32. מהמקובץ ניתן ל למוד כי המגמה המסתמנת בחקיקה ובפסיקה הינה הגמשת הכללים בדבר נטל הראייה החל על עובד התובע גמול עבודה בשעות נוספות, בנסיבות שונות בין היתר במקרה בו קיימת העסקה בשעות נוספות ללא תשלום גמול שעות נוספות כמתחייב בדין. במקרה כגון זה די בכך שהעובד הוכיח את מתכונת העבודה בכללותה, והוא אינו נדרש להוכחה מדויקת של שעות עבודתו.
33. מן הכלל אל הפרט- בחודשים האחרונים להעסקת התובע נכנס לתוקף תיקון 24 לחוק הגנת השכר . הנטל לסתור את גרסת התובע ב עניין עבודה בשעות נוספות הועבר בנסיבות מסוימות לנתבעת. הנתבעת לא סתרה את גרסת התובע כי עבד בשעות נוספות . עד הנתבעת - דוד, אישר בחקירתו הנגדית כי " בתקופתו" (אשר ממילא חלה בתקופה האחרונה להעסקת התובע) עבד התובע בשעות נוספות (עמ' 8 לפר' שורות 17-18) . התובע הצהיר כי פנה לנתבעת בדרישה לקבלת דוחות נוכחות אולם היא סירבה להמציאם (סעיף 21 לתצהיר התובע). התובע לא נחקר בעניין זה על כן האמור בתצהירו לא נסתר .
34. על יסוד דברים אלה, כאשר מחד הנתבעת לא עמדה בחובות הרישומיות המוטלות עליה לאחר התיקון לחוק ומאידך לא נטען ואף לא הוכחה מתכונת עבודה קבועה ואחידה ו כן חישובי התובע לגמול עבודה ביחס לתקופה זו אינם ברורים , פוסקים לתובע פיצוי בגין אי תשלום עבור עבודה בשעות נוספות בתקופה האחרונה להעסקתו (חודשים 2-10/09) על דרך האומדנה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות.
להשלמת התמונה בסוגיה זו מצאנו לציין כי התובע עבד אצל הנתבעת למעלה מ- 5 שנים ועל אף שלטענתו מתחילת התקופה לא שולם גמול בגין עבודה בשעות נוספות בהתאם לדין, לא הובאה בפנינו כל ראיה בדבר תלונות התובע בעניין זה. לטענת התובע " לנתבעת נשלחו מכתבים בדרישה לשלם לי את כל החובות שהיא חייבת לי" (ראו סעיף 18 לתצהיר התובע). כאשר נשאל בחקירתו הנגדית האם כתב לנתבעת מכתב בדבר חסרים בשכר, השיב כי אף פעם לא כתב מכתב (עמ' 5 לפר' שורות 19-21). בהמשך עדותו, כאשר הופנה לאמור בתצהירו ונשאל מדו ע לא צירף מכתבים לתצהירו השיב-"שכחתי" (עמ' 7 לפר' שורות 15-16) . העדר מסמך המתעד את פניות התובע לנתבעת בדבר אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות משך למעלה מ- 5 שנים והסתירות בעדות התובע בעניין זה וחוסר היכולת לאמוד במדויק א ת הסכום לו זכאי התובע בתקופה זו, ה ובאו בחשבון במסגרת קביעת הסכום הראוי אשר על הנתבעת לשלם לתובע בגין אי תשלום גמול עבודה בשעות נוספות.
בהערת אגב נציין כי טענת הנתבעת בעניין "פיברוק" שעות העבודה, לא הוכחה וממילא נזנחה בסיכומים.
ימי חופשה-
35. לטענת התובע הנתבעת לא אשרה יציאה לחופשה , בכל תקופת עבודתו יצא התובע לחופשה בת שבועיים ימים בלבד, בחודש אוגוסט 2009 ובשנת 2007 עבורם שילמה הנתבעת סך של 2,803 ₪ כ"תמורת חופשה". לפיכך עתר התובע לפדיון ימי חופשה בסך של 1,939 ₪ בגין 10.6 ימים .
מנגד טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע עם סיום עבודתו מלוא ימי החופשה אשר לא ניצל ו מעבר לנתבע על ידו .

36. סעיף 26 לחוק חופשה שנתית התשי"א-1951, מטיל על המעסיק חובה לנהל פנקס חופשה לעובדיו וכלל הוא כי נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה מוטל על המעסיק: " מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים" (ראו: דב"ע לא/3-22 צ'יק ליפוט – חיים קסטנר , פד"ע ג' 215).
כן נפסק כי ניתן להוכיח את ימי החופשה המגיעים לעובד על יסוד ראיות אחרות כגון תלושי שכר (ראו: ע"ע 1415/04 גולדה - גולדה שטיחים, כרך לג (28), 64; עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי, 25.11.2008).
מתלוש השכר לחודש 10/09 (צורך לכתב ההגנה) עולה כי לתובע שולם בחודש זה עם סיום עבודתו, פדיון חופשה בסכום של 2,565 ₪ בהתאם למאזן החופשה שצו ין בתלוש ובתלושים סמוכים. הואיל ומדובר בסכום גבוה מהסכום לו עתר התובע ומשהתובע כלל לא נתן דעתו לכך שסכום זה שולם עם סיום עבודתו ב נתבעת וכן לא נשמעה טענה כי סכום זה לא הועבר אליו, דין תביעתו לפדיון ימי חופשה, להידחות.

דמי הבראה-
37. לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה מלוא דמי ההבראה ונותרה יתרה לתשלום
בסך של 2,210 ₪ (340*6.5) בגין פדיון דמי הבראה.
מנגד טענה הנתבעת כי שילמה לתובע דמי הבראה במלואם ואינה חבה דבר בגין רכיב זה.

38. לצורך בחינת טענות התובע בנוגע ליתרה לתשלום בגין זה נפרט את הסכומים אשר שולמו כעולה מתלושי השכר:
בתלוש חודש 11/06 – 1,590 ₪
בתלוש חודש 8/07 – 1272 ₪.
בתלוש חודש 7/08 – 1655 ₪
בתלוש חודש 6/09 – 1,555.70 ₪
בתלוש חודש 10/09 - 1,817.81 ₪.
באשר להבדלים בתלוש חודש 6/09 ( התלוש בו אוחז התובע ומנגד התלוש שהוצג על ידי הנתבעת) טענה ב"כ הנתבעת כי השוני יסודו בטעות כנה אשר נפלה בחישוב משכורתו של התובע בעטיה נדרשה לתקן את תלוש השכר על כן, אינו זהה לתלוש המקורי אשר נמסר לתובע וזאת מאחר ושולמו לתובע דמי הבראה (בהמחאה בסך 1,491 ₪) מספר ימים לאחר תשלום משכורתו.
הסבר הנתבעת הניח דעתנו ועולה בקנה אחד עם ההיגיון וניסיון החיים. שעה שהובא הסבר המניח את הדעת לשוני בין התלושים איננו רואים לייחס לנתבעת ו/או לב"כ כוונות הטעיה כאלו ואחרות, כפי שביקש ב"כ התובע לעשות וראינו לקבל את התלוש שהוצג מטעם הנתבעת.

39. בהתאם להוראות צו ההרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש "עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה של שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל דמי הבראה עבור אותה תקופה במהלך תקופת עבודתו". משיחסי העבודה הסתיימו בחודש 10/2009 רשאי התובע לתבוע בגין התקופה שעד חודש 10/2007.
מהתחשיב אשר נערך על ידנו עולה כי בתקופה זו שולמו לתובע תשלומים העולים על הקבוע בדין וזאת מ שהתובע לא כלל בתחשיבו סך של 1,550.70 ₪ אשר שולמו בגין רכיב זה בחודש יוני 2009, ולאור הוראות צו ההרחבה לפיהן ניתן לתבוע בגין רכיב זה רק עבור שתי שנות העבודה האחרונות, דין התביעה לתשלום הפרשי דמי הבראה, להידחות.

זכאות התובע לתשלום דמי חגים-
40. לטענת התובע היה על הנתבעת לשלם עבור 10 ימי חג בשנה אולם לא עשתה כן. לטענתו, בשנת 2006 שילמה רק עבור יום חג אחד, בשנת 2007 עבור 4 ימי חג, בשנת 2008 עבור 5 ימי חג ובשנת 2009 עבור יומיים. לפיכך עתר התובע לקבלת סכום של 5,299 ₪ ב גין רכיב זה (32*165.6) .
מנגד טענה הנתבעת, כי שילמה לתובע את כל זכויותיו על פי דין. עוד הוסיפה
וציינה כי בגין ימי חג בהם לא עבד התובע שילמה תשלום מלא ובחגים בהם עבד שילמה בהתאם לקבוע בחוק.

41. מאחר והתובע עבד משך שנים באופן סדיר אצל הנתבעת מתקיימת החזקה כי הוא זכאי לדמי חג והנטל להוכיח כי התובע נעדר בימים הסמוכים לימי החג שלא בהסכמת הנתבעת , מוטל אפוא על הנתבעת ( ראו: ע"ע 778/06 איוון מטיאשצ'וק-שלג לבן (1980) בע"מ, מיום 28.5.07).
הנתבעת לא הרימה את הנטל בעניין זה וטענותיה בדבר עבודה בפועל בחגים וקבלת שכר כדין בגין העבודה אינה עולה מהתלושים . התלושים מתיישבים דווקא עם מספר הימים להם טען התובע. הנתבעת אכן לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, עם זאת משהתובע ערך חישוביו על סמך שכר המינימום בחודש האחרון להעסקתו כך שהסכום הנתבע ברכיב זה הינו מופרז ראינו לערוך חישוב מטעמנו.
שנת 2006 יתרה של 9 ימי חג (9* 138.26 שכר מינימום יומי)= 1,224.3 ₪
שנת 2007 יתרה של 6 ימי חג (6* 148.41 שכר מינימום יומי) = 890.5 ₪
שנת 2008 יתרה של 5 ימי חג (5* 148.41 שכר מינימום יומי) = 742 ₪
שנת 2009 יתרה של 8 ימים (8*154.01 שכר מינימום יומי) = 1,232 ₪

לאור האמור לעיל, מקבלים אנו את תביעת התובע לתשלום הפרשי דמי חג בסכום של 4,088 ₪ בלבד.

זכאות התובע לפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה-
42. לטענת התובע, צו ההרחבה בענף הניקיון מחייב את המעסיק להפריש עבור עובדו תשלומים לקרן פנסיה בשיעור 6% מתחילת החודש השביעי להעסקתו רטרואקטיבית מתחילת העבודה. התובע עתר לקבלת סכום של 24,025 ₪.
מנגד טענה הנתבעת, כי כל זכויות התובע שולמו כדין. עוד נטען כי הנתבעת הציגה את כל תלושי המשכורת של התובע מהם עולה בבירור כי כל ההפרשות לקרן הפנסיה שולמו ובוצעו במלואן על ידי הנתבעת מידי חודש בחודשו.

43. על פי סעיף י"ב(1) לצו ההרחבה בענף הניקיון, על המעסיק להפריש לקרן הפנסיה סכום בשיעור של 6% לטובת העובד.
עיון בתלושים אשר צורפו מלמד כי בחלק מהתקופה הופרשו תשלומים לקרן הפנסיה. בתלוש חודש 12/05 אין כל ריש ום מצטבר בגין הפרשה לקרן פנסיה ולמעשה משהתובע החל לעבוד אצל הנתבעת רק בחודש 7/05 במועד זה טרם נדרשה הפרשת כספים. עם זאת, גם בתלושי השכר לשנים 2006-2007 אין כל רישום בגין הפרשה ל קרן הפנסיה.
מתלושי השכר לשנת 2008 עולה כי בשנה זו הופרשו לתובע כספים בגין הפרשות לפנסיה בסכום של 2,183 ₪. כמו כן, מתלושי השכר לשנת 2009 עולה כי לתובע הופרש בשנה זו סכום מצטבר בסך 1631.16 ₪. במצטבר הופרשו לתובע ברכיב זה בתקופת עבודתו , כעולה מתלושי השכר סכום של 3,814.16 ₪. היה על הנתבעת להפריש ב גין רכיב זה למשך כל תקופת עבודתו סכום של 7,753 ₪ כמפורט להלן:
שנה שכר מינימום שנתי 6% שכר מינימום* חודשי עבודה
2005 3335.18 200.11 1,100.6 ₪
2006 3585.18 215.11 2,581.3 ₪
2007 3,710.18 222.6 2,671 ₪
2008 3850.18 231 2,772 ₪
2009 3850.18 231 2,310 ₪

לפיכך, הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין אי הפרשות לקרן הפנסיה בסכום של 3,939 ₪ (7,753 – 3,814).

זכאות התובע לפיצוי בגין הפרת הסכם-
44. לא הוברר הבסיס החוקי לרכיב זה, ומכל מקום לא ראינו לפסוק לזכות התובע סכומים נוספים מעבר לאשר נפסק בגוף פסק הדין.

45. אשר לתביעת התובע לקבלת פיצוי בגין ביגוד, דמי טיפול ונסיעות, משהתובע זנח בתצהירו ובסיכומיו את תביעתו בגין רכיבים אלה, לא מצאנו מקום לדון בהם.

סוף דבר-
46. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים:
הפרשי שכר בגין גמול עבודה בשעות נוספות בסכום של 9,411 ₪.
הפרשי דמי חגים בסך 4,088 ₪.
פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסכום של 3,939 ₪.

47. לסכומים המורטים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 18.2.10 ועד למועד התשלום בפועל.

48. כן תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ אשר ישול ם תוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ג אייר תשע"ג , ( 23 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (עובדים)
עו"ד אירית איינהורן נחמני

רוית צדיק,שופטת
אב"ד

נציג ציבור (מעבידים)
מר יארניצקי אליאב

ק. נעמי ט.