הדפסה

קדמת עדן בע"מ ואח' נ' פולק

בפני
כב' השופט יעקב שקד

תובעים

1.קדמת עדן בע"מ
2.זיוה כהן
ע"י עו"ד יוסף אל אסמר

נגד

נתבע

יחזקאל פולק
ע"י עו"ד שחר רוטקופף

פסק - דין

בפניי תביעה על סך 840,527 ₪ שהגישו התובעות נגד הנתבע.

לב המחלוקת בין הצדדים נעוץ בשאלה האם כספים שהעבירו התובעות ( או מי מטעמן), לשיעורין, לנתבע או עבורו ( או למי מטעמו), הינם בגדר הלוואות, או שמא המדובר בכספים שהיה על התובעות לשלם בגין עסקה מסוימת הנוגעת למקרקעין בארה"ב, במסגרת היחסים העסקיים שבין הצדדים.

השתלשלות העניינים וטענות הצדדים בתמצית

לטענת התובעות ( התובעת 1 מצויה בבעלות התובעת 2), בשנת 2005 פנה אליהן הנתבע בהצעה עסקית, לפיה יעמידו לרשותו הלוואות כספיות לכיסוי חובותיו האישיים ( כולל חובות בהוצל"פ ולעורכי דין), על מנת שיוכל לשחרר את נכסיו ו/או נכסי בני משפחתו מצווי עיקול ומהליכי כינוס, לצורך מימושם.

לשיטת התובעות, הנתבע התחייב לתת להן זכות ראשונים ברכישת הנכסים, תוך קיזוז סכומי ההלוואות, ואם זכות זו לא תמומש, יושבו ההלוואות בכל מקרה, לאחר מכירת הנכסים.

במקביל, הציע הנתבע לתובעות להתקשר עמו בעסקת ייזום נדל"ן בארה"ב, בקשר למקרקעין המצויים בניו ג'רסי ובניו-יורק, בבעלות חברה השייכת לו ו/או לבני משפחתו, Ipool Reality corp שכונתה על ידי הצדדים " עסקת אטלנטיק סיטי" (להלן - "אייפול" ו – " המקרקעין בארה"ב").

לית מאן דפליג, כי בשנים השנים 2005 עד 2008 הועברו כספים לשיעורין, בסכום כולל, בערכי קרן בסך 672,124 ₪, לנתבע ו/או לאייפול ו/או לגורמים שונים עבור הנתבע, לרבות עורכי דין ( ראו הפירוט בסעיף 15 לתצהיר התובעת 2 וכן דברי הנתבע בעמוד 39 לפרוטוקול, שורה 32).

התובעות טוענות, כי כל הכספים שהועברו כאמור הינם בגדר הלוואות, שעל הנתבע להשיבן.

הנתבע טוען, כי למעט סך כולל של 41,450 ₪, אותו קיבל למטרות אישיות, במספר תשלומים, כל הסכומים הועברו במסגרת התחייבות התובעת 2 לשלם תשלומי מיסים שוטפים החלים על המקרקעין בארה"ב, על מנת למנוע את מימושם, ולאפשר את רכישתם, דבר שאמור היה להניב לתובעות רווח כספי רב ( ראו פירוט הסכומים ששולמו לנתבע באופן אישי, לשיטתו, כאמור בסעיפים 30-31 לתצהירו וכן האמור בסעיף 4 לתצהירו).

הנתבע מוסיף וטוען, כי חברה שבבעלות התובעת 1, ששמה Borrain Investors S.A
(להלן – "בוריין"), קיבלה אופציה למכור את המקרקעין בארה"ב השייכת לו ולמשפחתו, המוחזקים באמצעות חברות זרות, תוך רכישתן ישירות מהחברות הנ"ל ( לרבות על ידי רכישת מניותיהן).

הנתבע טוען כי בהתאם לסעיף 3.2 להסכם אופציה, נספח א' לתצהירו, מיום 13.12.2006, חלה חובה על בוריין, בעלת האופציה, לשלם את כל המיסים החלים על המקרקעין בארה"ב, עד לתום תקופת האופציה.

לפיכך, כך הנתבע, הכספים שהעבירו התובעות או מי מטעמן לנתבע או למי מטעמו ו/או בעבורו, בתקופה הרלבנטית ( למעט הסכום שניתן לו באופן אישי כאמור בסך 41,450 ₪), ניתנו במסגרת ההתחייבות לתשלום המיסים, ובנסיבות אלה, ונוכח הוראות מסכת ההסכמים הרלבנטיים, אין להשיבם ( כך מורה סעיף 6 להסכם האופציה הנ"ל).
אין חולק כי בסופו של דבר, המקרקעין בארה"ב לא נמכרו, האופציה לא מומשה, וכעת נותרה השאלה האם הסכומים הניכרים ששולמו על ידי התובעות או מי מטעמן הינם הלוואות או כספים שהועברו במסגרת ייזום שנכשל עבור כספי המיסים ואין להשיבם.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוגשו, מסקנתי העובדתית הינה כי התובעות הוכיחו במאזן ההסתברויות הדרוש במשפט אזרחי כי כל הכספים ניתנו לנתבע או למי מטעמו כהלוואות, שיש להשיבן בכל מקרה וזאת ללא קשר לטענות לענין נטל השכנוע ( התובעות טענו ל"הודאה והדחה" בסיכומיהן). אפרט.

כלום התחייבו התובעות או מי מהן לשלם את כספי המיסים על המקרקעין בארה"ב?

ביסוד טענה זו של הנתבע עומדת ההנחה, כי בעלת האופציה בקשר למקרקעין בארה"ב, חברת בוריין, מוחזקת על ידי התובעת 1.

יצויין בפתח הדברים: טענה זו של הנתבע נטענה בתצהירו בעלמא ללא צרוף מסמכים ( ראו סעיף 4 לתצהירו).

הנתבע מבקש כי בית המשפט יסיק כי הנחה זו נכונה על סמך ראיות נסיבתיות והגיונם של דברים. טענה מרכזית של הנתבע בהקשר זה, מבוססת על הוראות הסכם נאמנות מיום 8.12.05, המעניק לתובעת 2, לשיטתו, שליטה על כספי העסקה ולכן מלמד על כך שהתובעות או מי מהן הינן הבעלים האמתיים של בוריין.

על מנת שעניין זה יבואר, יש לפנות להוראות ההסכם הנ"ל, שנחתם בתחילת הדרך, ביום 8.12.2005, בין חברת רוטשילד 46 נאמנים בע"מ, ע"י עו"ד עוזי פנחסי, לבין הנתבע ( סומן כמוצג א').

בהסכם זה מתמנה חברת רוטשילד 46 נאמנים הנ"ל כנאמן, עבור הנתבע, המוגדר בו כנהנה, כאשר מהות הנאמנות הינה חתימה בשם הנהנה, מול צד שלישי, על חוזה למכירת המקרקעין בארה"ב ( לרבות בדרך של העברת מניות לחברה זרה האוחזת במקרקעין).

הנתבע הסמיך בהסכם זה את הנאמן לנהל מו"מ, לחתום על הסכם יזמות בקשר למקרקעין בארה"ב ולמכור אותם, במחיר מינימום כולל של 7,050,000$.
בסעיף 3.3 להסכם זה הורה הנתבע – הנהנה לנאמן, כי אם יתקבל סכום העולה על מחיר המינימום הנ"ל, אזי התובעת 2 תהא זו שרשאית להורות לנאמן להעביר את היתרה העולה על סכום המינימום למי שתחפוץ, ולנאמן לא יהיה שיקול דעת בנושא.

הנתבע טוען, כי הקניית השליטה לתובעת 2 בקשר לסכום העולה על מחיר המינימום מלמדת על כך שהמקרקעין בארה"ב היו אמורים להירכש על ידה או על ידי מי מטעמה.

כשנה לאחר מכן, ביום 13.12.2006 נחתם הסכם אופציה וכן הסכם נאמנות בלתי חוזר נוסף, נושא אותו תאריך, בקשר למקרקעין בארה"ב ( נספחים א' ו-א'1 לתצהיר הנתבע). הצדדים בכותרת להסכם זה הינם חברת בוריין, על ידי עו"ד עוזי פנחסי, כבעלת האופציה, וכמעניקי האופציה - קרובי משפחה של הנתבע, יעקב פולק, אפרים פישר פולק, חווה רכטשפן – פולק, וכן חברת אייפול וחברתSumaplacing coroporation.

בהסכם זה ניתנה לבוריין אופציה למשך שנה לרכוש את החברות המחזיקות במקרקעין בארה"ב, עד סוף שנת 2007, בסכום כולל של 3,400,000$. בסעיף 3.2 להסכם זה נקבע כך:

"בתמורה למתן האופציה מתחייבת בעלת האופציה לשלם את כל מיסי רשויות מדינות ניו ג'רזי וניו יורק החלות על המקרקעין וזאת עד תום תקופת האופציה כאמור לעיל או עד התקופה בה תוותר על האופציה, המוקדם מבין השתיים".

סעיף 4.4 להסכם זה קובע, כי אם בעלת האופציה תוותר על זכות הראשונים לרכוש את המקרקעין, תקבל 3% מהסכום הכולל שהוצע על ידי צד ג' לרכישת המקרקעין ובתוספת לכך גם החזר תשלום המיסים ששולמו על ידה.
סעיף 6 להסכם קובע כי אם האופציה לא מומשה והמקרקעין לא נמכרו עד תום תקופת האופציה, לא תהא בוריין זכאית להשבת כספי המיסים ששולמו על ידה.

בד בבד עם חתימת הסכם האופציה הנ"ל, נחתם כאמור גם הסכם נאמנות, בין בוריין לבין פולק. בהסכם זה נקבע כי למרות שנקבעה אופציה למימוש בסך 3,400,000$, הרי שסכום המימוש עבור הנהנה, הנתבע, יהא 10,000,000$ ( סעיף 3.2 להסכם).

בהסכם זה מופיע " שחקן חדש" והוא מר ג'אוויד מאיר אילדרדשתי, כאשר בסעיף 3.3 נקבע כי מתוך סכום התמורה הכוללת שתתקבל, במקרה של מימוש האופציה, יהא אדם זה זכאי לתת הוראות לנאמן לגבי סך של 2,035,000$.

בסיכומיו טוען הנתבע, כי אדם זה " מחליף" את התובעת 2, שהוזכרה כאמור בהסכם מיום 8.12.2005, ומפנה את בית המשפט לכך שחלק נכבד מכספי ההעברות לחברת אייפול בוצעו על ידי אדם זה ( דבר נכון כשלעצמו). ראו למשל נספחים ג'12, ג'13, ג'18 לתצהיר התובעת 2.

התובעת 2 טוענת בהקשר זה, כי אכן הייתה אמורה להרוויח מביצוע העסקה לגבי המקרקעין בארה"ב, ואין בכך כל פסול. לדבריה, הייתה אמורה להרוויח:

"קרוב ל-1.2 מיליון דולר, 3% מהנתבע, כ-300,000$ ועוד כ-7% מהמשקיעים בארה"ב, תשלומים למתווכים בארה"ב זה בין 5% ל-10%" ( עמוד 34 לפרוטוקול, שורות 21-23).

התובעת 2 מוסיפה כי " כל סכום מעל הנטו שנשאר היה בונוס" (עמוד 34 לפרוטוקול ש' 29). עדות זו נתמכת גם בדבריו של עו"ד עוזי פנחסי, הנאמן, באמצעות חברה, על פי ההסכמים ( עמוד 28 לפרוטוקול, ש' 16 – 19).

התובעת 2 מאשרת עוד כי היא זו שחתמה על הסכם האופציה מיום 13.12.2006, בשם בוריין, בהתאם לייפוי כוח שניתן לה ( עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 10-11).

התובעת 2 מוסיפה וטוענת כי האופציה לא נכנסה לתוקף, שכן תנאיה לא התקיימו ולא כל בעלי הזכויות חתמו על ההסכם ( עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 24-29 וכן עמוד 36 לפרוטוקול, שורה 2).
התובעת 2 אישרה כי מר אילדרדשתי מוכר לה והוא תושב חוץ מאיטליה ( עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 16-19) וכי היו ביניהם עסקים .

הוצגה לבית המשפט תוספת להסכם האופציה, מחודש דצמבר 2008 המתייחס לשנת 2009 ( נספח ג' לתצהיר הנתבע). בהסכם זה אוזכר ההסכם מיום 13.12.06 וכן צויין כי נחתמה תוספת להסכם זה, ביום 25.12.07 , במסגרתו האופציה הוארכה בשנה ( לא הוצג עותק מתוספת זו) והאופציה הוארכה עד סוף שנת 2009 ( ליתר דיוק 12.12.09).

בסעיף 2 לתוספת זו התחייבה בעלת האופציה – חברת בוריין – להמשיך ולשלם את המיסים החלים על המקרקעין בארה"ב עד לתום תקופת האופציה. המסמך שהוגש אינו נושא את חתימתה של חברת בוריין וכן חסרות בו חתימות כל מעניקי האופציה ( מופיעות שתי חתימות בלבד ובכותרת המסמך נזכרים חמישה מעניקי אופציה, כולל חברת אייפול).
בצמוד מופיעה גם תוספת להסכם נאמנות בחתימת הנתבע, שוב, בין בוריין לנתבע, וזו מאריכה את הסכם הנאמנות הקודם בשנה נוספת.

כאמור, הטענה המרכזית של הנתבע הינה שבוריין התחייבה לשלם את כספי המיסים על המקרקעין בארה"ב, דבר שעולה מהסכם האופציה מיום 13.12.2006, וכי התובעת 1 היא הבעלים של בוריין.

התובעות זימנו לעדות את עו"ד עוזי פנחסי שטיפל בעסקה וחתם על הסכמי הנאמנות השונים בשם רוטשילד 46 נאמנים בע"מ. כאשר נשאל עו"ד פנחסי מי הבעלים של חברת בוריין השיב:

"היא לא בשליטה של אף אחד מהצדדים בתיק הזה, אלא מישהו אחר, וזה חסוי" ( עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 25-26).

עוד העיד עו"ד פנחסי כי הסכם האופציה מיום 13.12.2006 לא נכנס לתוקף שכן בעלי הזכויות במקרקעין לא חתמו כולם על ההסכם ( ראה דבריו בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 2-16).

בנוסף העיד עו"ד פנחסי כי:

"בנכס הספציפי הזה של אייפול היא לא הייתה אמורה לקנות ( הכוונה לתובעת 2 – י.ש.), נשוא הסכם האופציה, היא הייתה אמורה לקבל דמי תיווך ולא לקנות. אני יודע שעל הנכסים האחרים שלה בישראל היא בד"כ מקבלת זכות סירוב ראשונה. אני זוכר שיחות במעורפל, לא ראיתי מסמכים" ( עמוד 22 לפרוטוקול, שורות 13-16).

עדותו של עו"ד פנחסי מקובלת עליי במלואה. עד זה איננו בעל דין בתיק, עדותו משתלבת עם המסמכים שהוצגו, ובמיוחד מקובלת עליי עדותו, כי הצדדים בתיק זה אינם הבעלים של חברת בוריין.

ממילא, נשמטת הקרקע תחת טענתו של הנתבע, שנטענה בעלמא וללא תימוכין, כאילו התובעת 1 הינה הבעלים של חברת בוריין. משכך, קורסת גם טענתו כאילו התובעות או מי מהן התחייבו לשלם את כספי המיסים על המקרקעין בארה"ב במסגרת עסקת הייזום ( ודוק – התחייבות להבדיל מהלוואה).

חיזוק משמעותי למסקנה זו מצוי בכתב הוראות שנחתם על ידי הנתבע, בצוותא חדא עם הסכם הנאמנות מיום 8.12.2005, מוצג א'.
מסמך זה, המופנה לרוטשילד 46 נאמנים בע"מ באמצעות עו"ד עוזי פנחסי, מורה לנאמן באופן בלתי חוזר לנכות ולשלם סכומים שונים שיתקבלו אצלו עבור הנתבע או חברה מסוימת מטעמו, שאמורה לקבל כספים מכוח הסכם הנאמנות הנ"ל, וביניהם ( ההדגשה איננה במקור):

" 1. שכר טרחה למשרד עוה"ד מיכאל הנטר ושות'...
2. שכר טרחה לרו"ח אמריקאי בגין הכנת המאזנים...
3. שכר טרחה למשרד עו"ד אמריקאי שיישכר לצורך הייצוג בארה"ב...
.
5. שכר טרחה לעו"ד הארי קליין בגין שירותיו ל-Ipool...
.
7. החזרת כל הסכומים ששולמו על ידי גברת זיוה כהן ( התובעת 2 – י.ש.) עבור Ipool ו/או עבורי כגון הסך של 7,500$ שהועבר לעו"ד הארי קליין בגין מיסי עירייה וכן הסך
של 12,500$ וכן כל סך אחר ששולם על ידה בגין העסקאות המפורטות בהסכמי
הנאמנות.
8. תשלום שכר טרחה בגובה 3% ( שלושה אחוזים) בצרוף מע"מ לגברת זיוה כהן בגין
כל עבודתה ופעולותיה לקידום כל העסקאות המפורטות בהסכמי הנאמנות."

מסמך זה מלמד כאלף עדים, כי כל טענות התובעות בקשר למהות הסכומים שהועברו לנתבע או למי מטעמו נכונות. הנתבע אישר בחתימתו במסמך זה בצורה מפורשת, כי על הנאמן לנכות מכל סכום המגיע לו או לחברה מטעמו בקשר למקרקעין בארה"ב את כל הסכומים ששולמו עבורו ו/או עובר אייפול ע"י התובעת 2 וכן תשלום עבור עמלה המגיעה לתובעת 2 עבור עבודתה לקידום העסקאות.

אם אכן היו נכונות טענות הנתבע כי על התובעות או מי מהן לשאת בתשלומי המיסים החלים על המקרקעין בארה"ב, כבעלים של חברת בוריין שהתחייבה לעשות זאת, לא היה מורה הנתבע לנאמן להשיב את הסכומים ששולמו על ידן או על ידי מי מהן לתובעת 2, שהרי כאמור, הוראות הסכמי האופציה קובעות תנאים מסויימים, אחרים, להשבת סכומים אלה ( ראו סעיפים 4.4 ו-6 להסכם מיום 13.12.06).

הנתבע לא סיפק כל הסבר בקשר להוראה זו שנתן לנאמן, המדברת בעד עצמה, ובהקשר זה, שתיקה כהודאה.

מסמך זה מאשש גם את עדות התובעת 2 כי הגיעו לה דמי תיווך בשיעור 3% מהנתבע ובני משפחתו, אם המקרקעין בארה"ב היו נמכרים.

בהקשר זה אוסיף, כי מקובלת עליי עדותה של התובעת 2, שעשתה רושם מהימן. התובעת 2 העידה כי העבירה את הכספים על אף שהאופציה לא נכנסה לתוקף ( טענה שגם עו"ד פנחסי אישר), שכן האמינה שניתן להוציא את העסקה לפועל והיא הייתה אמורה להרוויח סכום ניכר אם הייתה מתבצעת, וכלשונה:

"רציתי להשאיר את הנתבע בחיים, האמנתי שאפשר יהיה להוציא את זה לפועל. היה לקוח ב-10 מיליון דולר, לפי הממצאים שקיבלנו מעו"ד קליין עמדו להוציא את זה למכירה פומבית וניסיתי למנוע את זה, זה הכל במסמכים. חשבתי שזה ילך, לא רציתי שכל העבודה תרד לטמיון אז אמרתי ניתן לו הלוואה בינתיים... הייתי יכולה להרוויח מינימום 1.2 מיליון דולר והיו הרבה נכסים בארץ" ( עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 10-18).

לא נעלמה מעיניי העובדה שאכן הוקנתה לתובעת 2 בהסכם האופציה הראשון משנת 2005 ( מוצג א') הסמכות להורות לנאמן מה יעשה בכספי יתרת התמורה שמעבר למחיר המינימום שנקבע בו, סמכות שהוקנתה באופן שונה ולגבי סכום אחר למר אילדרדשתי.

הנתבע בנה על ענין זה תילי תילים של ספקולציות והנחות, אך הדברים הוסברו בפשטות ובכנות על ידי התובעת 2 בעדותה. כאשר נשאלה כמה היתה צריכה להרויח על פי הסכם הנאמנות הראשון משנת 2005, השיבה:

"3% וכל סכום מעל הנטו שנשאר היה בונוס" (עמוד 34 לפרוטוקול, ש' 28 – 29).

גם עו"ד פנחסי העיד דברים דומים, כאשר נשאל מדוע התובעת 2 מופיעה בסעיף 3.3 להסכם האמור:

"היא היתה הגורם שיזם את כל הסכם הנאמנות מולנו, היא ידעה שתלך ותמצא קונה במחיר יותר גבוה או יזם, ויהיו גורמים שהיא תצטרך לשלם להם בדרך או לקבל דמי יזמות. זה סעיף שאמור להבטיח לה תשלום אם תהיה יתרה" (עמוד 28 לפרוטוקול, ש' 16 – 19).

העובדה שהתובעת, כיזמית ומתווכת, חפצה – כאינטרס עסקי לגיטימי - להותיר בידיה או בידי שותפים שעבדו איתה, כדבריה בעדותה ( כגון אותו אילדרדשתי), סכום שיתקבל עבור המקרקעין בארה"ב מעבר לסכום בו היו מוכנים בעלי המקרקעין למכור, אינה סותרת כלל וכלל את הטענה כי התובעות אינן הבעלים של בוריין ואת מסקנתי כי הכספים שהועברו לנתבע ועבורו הועברו כהלוואות.

מעבר לכך, ענין זה לא הוסתר והיה גלוי לנתבע, שחתם על מסכת ההסכמים והבחין אל נכון בכך שסמכות זו הוקנתה לתובעת 2 ולאחר מכן למר אילדרדשתי.

חיזוק נוסף למסקנתי האמורה מצוי בהתנהלותו של הנתבע. בתצהירו מתאר הנתבע פניות לנאמן ולתובעת 2 בכל הקשור לתשלומי מיסים על המקרקעין בארה"ב, ובקשות שלו כי המיסים ישולמו על מנת למנוע מכירת המקרקעין. ראו למשל נספחים ה', ו', ח', ט' ו-י' לתצהירו. למכתבים אלה צורפו פניות של עו"ד קליין מארה"ב, המצרף את חשבונות המיסים שיש לשלם. פניות אלה נערכו במהלך שנת 2008, במספר הזדמנויות.

הנתבע מציין בתצהירו כי ביום 17.12.2009 שלחה לו התובעת 2 מכתב, בהמשך לפנייתו, בו ציינה כי היא אמורה לשוחח עם משקיעים שאמורים לקחת את האופציה ולהעביר כספים ובו נכתב גם:

"אני מציעה שעל מנת שלא תעמדו בסיכון כדאי שתחילה תשלמו מכיסכם את התשלומים הנדרשים ע"י רשויות המס – וזאת על מנת למנוע סיכון שהקרקעות יוצאו במכירה פומבית... אני אשתדל בנסיעתי זו לפגוש עו"ד שיוכל לפנות בשמכם לרשויות המס על מנת להפחית ( ההדגשה במקור – י.ש.) משמעותית את המיסים הנדרשים בשנתיים האחרונות...".

לו היה הנתבע סבור כי התובעות או מי מטעמן מחויבות לשלם את המיסים הנדרשים, מכח מסכת ההסכמים, היה משיב מיידית למכתב זה וטוען זאת בצורה מפורשת.
הנתבע לא עשה כן ונמנע מלהציג מכתב תשובה למכתב זה, למרות שלכאורה המכתב מהווה הפרה של התחייבות התובעות, שלשיטת הנתבע שולטות בחברת בוריין, שהתחייבה לשלם את המיסים.

הימנעות זו של הנתבע מלמדת על כך שהוא לא ראה בזמן אמת בתובעות כמחויבות מבחינה משפטית, בהתאם מסכת ההסכמים, לשלם את המיסים החלים על המקרקעין בארה"ב.

סיכומו של דבר, אינני נותן אמון בעדות הנתבע ודוחה את גרסתו כאילו התובעות או מי מהן העבירו לו את הכספים השונים במסגרת השקעה או חובה משפטית לעשות זאת.

מנגד, מקובלת עלי גרסת התובעת 2 כי כל הכספים הועברו לנתבע או למי מטעמו, לבקשתו, כהלוואות אישיות, אשר עליו להשיב ללא קשר לקיומה או הצלחתה של עסקת נדל"ן בקשר למקרקעין בארה"ב.

זאת ועוד. גם אם הייתי מקבל את הטענה שחברת בוריין מצויה בשליטת התובעת 1, הרי שלא היה בכך כדי לסייע לנתבע. כאמור, הנתבע מבסס את טענתו לגבי העברות הכספים על כך שחלה על חברת בוריין החובה לשלם את המיסים החלים על המקרקעין, בהתאם להוראת סעיף 3.2 להסכם האופציה מיום 13.12.2006.

דא עקא, מקובלת עליי עדות התובעת 2 ועדותו של עו"ד פנחסי, לפיהן הסכם זה והתוספות שאחריו כלל לא נכנסו לתוקף, לרבות בשל העדר חתימה של כל הצדדים להם, דבר הנחזה מעיון במסמכים, אשר חסרים חתימות ( כולל חותמת) של החברות אייפול ו-Sumaplacing.

יצויין עוד, כי מופיעות שתי חתימות בלבד במקום בו אמורים מעניקי האופציה לחתום, כך שברור שאחד משלושת היחידים על פי ההסכמים, ממשפחת הנתבע, לא חתם על המסמכים.

בהעדר תוקף להסכמים אלה, אין בנמצא כל מחויבות של בוריין לשלם את המיסים החלים על המקרקעין בארה"ב.

בהקשר זה ראוי להוסיף, כי כאשר נשאל הנתבע האם הוא יכול להציג הסכם אופציה חתום על ידי כל הצדדים, לא השיב לשאלה ( עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 1- 8).

באימרת אגב אציין, כי טענת הנתבע בסיכומיו כי האופציה נכנסה לתוקף תוך הפניה לאישור נוטריוני שצורף לסיכומיו, מטעה.
המדובר בחתימה על ההסכם הראשון משנת 2005 שעליו חתום הנתבע בלבד, ולא על ההסכמים המאוחרים לו, אשר להם היו צדדים גם גורמים נוספים, בעלי הזכויות במקרקעין בארה"ב ( שלושת בני משפחת פולק ושתי החברות הזרות).

הכספים שהועברו: זהות המעבירים וזהות הנעברים

בסעיף 15 לתצהירה של התובעת 2 מפורטים כל סכומי ההעברות שבוצעו. ייאמר בפתח הדברים, כי במהלך חקירת התובעת 2 קם הנתבע והודיע לבית המשפט כי: " אינני מכחיש שום תשלום או העברה המפורטים בתצהיר התובעת 2, הכוונה לעצם קבלת הכספים" (עמוד 39 לפרוטוקול, ש' 32).

צא ולמד, הנתבע מודה מפורשות כי קיבל, לרבות על ידי מטעמו, את הכספים מאת התובעות, כפי שמפורטים בתצהיר התובעת 2. כיוון שכך, ונוכח קביעתי כי כספים אלה ניתנו כהלוואות, די בהודאה זו כדי להוביל לקבלת התביעה ( למעט סך 23,000 ₪ אליו אתייחס להלן). האמור להלן הינו איפוא למעלה מן הדרוש.

זאת ועוד, בתצהיר התומך בבקשת הרשות להגן לא נטענה טענת העדר יריבות ( כפי שנטען בסיכומים תוך הרחבת חזית אסורה) בכל הקשור לזהות מעביר הכספים לנתבע או למי מטעמו, ולכן אף דין טענה זו להידחות.

מתוך הסכום הנומינלי של 672,124 ₪, חלק הארי, סך שווה ערך ל – 462,274 ₪ הועבר לחברת אייפול שבבעלות הנתבע ( ראה הסכומים המופיעים כהעברות מספר 1, 13, 17, 19, 22, 23 ו-24 בסעיף 15 לתצהיר התובעת 2).

ביצוע תשלומים אלה, שכאמור אינו מוכחש, נעשה בהעברות בנקאיות, חלקן על ידי התובעת 1 וחלקן על ידי אותו אילדרדשתי. התובעת 2 העידה כי ההעברות מחשבונו של אדם זה בוצעו בחתימתה, שכן היא מורשית חתימה בחשבונו ואלו בוצעו לצורך תשלום מיסים על המקרקעין בארה"ב ( ראה למשל דבריה בעמוד 41 לפרוטוקול, ש' 23 – 24 ובעמוד 40 לפרוטוקול ש' 6 – 7).

אין נפקות לשאלה אילו מהסכומים שהועברו לאייפול הועברו על ידי התובעות ואילו הועברו מחשבון בנק של מי מטעמן, שכן אין חולק שכל הכספים הועברו לאייפול עבור תשלום המיסים ולבקשת הנתבע, שאיננו כופר בקבלתם ולא טען להעדר יריבות בהקשר זה. לפיכך, מסקנתי הינה כי הנתבע חייב להשיב לתובעות סכומים אלה.

יתר הסכומים שהועברו עבור הנתבע, ועל העברתם אין חולק, שולמו לארבעה גורמים, מעבר לנתבע עצמו ( כולל עובר פקודת מאסר נגדו): עו"ד ישראל נטר, עו"ד מיכאל האנטר, עו"ד הארי קליין ועו"ד עופר פיק. סכומים אלה מסתכמים בהפרש בין הסכומים שהועברו לאייפול לסכום הכולל שהועבר, קרי 209,850 ₪.

כזכור, גרסתו הראשונית של הנתבע היתה כי סכום כולל של 41,450 ₪ בלבד הועבר אליו כהלוואה אישית ( סעיף 31 לתצהירו, בו מפורטים שישה סכומים), וכי בכל מקרה גם לגבי סכומים אלה הוסכם שיושבו רק מהרווחים שינבעו מהעיסקה בנוגע למקרקעין בארה"ב. כמפורט להלן, גירסה ראשונית זו של הנתבע קרסה כמגדל קלפים.

מהמסמכים עולה כי סכומים נוספים שולמו עבור הנתבע באופן אישי, וללא שכולם קשורים למקרקעין בארה"ב: הפירוט בסעיף 15 לתצהיר התובעת 2 מלמד כי הועברו סכומים נוספים מעבר להודאת הנתבע, לעו"ד עופר פיק.

לגבי עו"ד זה אמר הנתבע כי:

"עו"ד פיק הוא עו"ד שלי והייתי צריך לשלם לו שכ"ט, אמרתי אני אשלם באמריקה ואת תשלמי לי פה, הכוונה לגב' כהן" ( עמוד 47 לפרוטוקול, שורות 24-25).

הסכומים ששולמו לעו"ד פיק מעבר לאלו המנויים בסעיף 31 לתצהיר הנתבע, הינם כדלקמן: 10,972 ₪ ביום 28.1.2008, וסכום זהה ביום 5.1.2008.

עיון בנספח ג'19 לתצהיר התובעת 2, הכולל תצלום של המחאות אלה, מלמד כי הנתבע אישר בחתימתו את קבלת ההמחאות וכן כתב: "קיבלתי כהלוואה את 2 השיקים". בהמשך אותו מסמך כתב: "לכבוד קדמת עדן בע"מ הריני לאשר קבלת 2 שיקים המצולמים לעיל אשר תוחזר לכם".

הנה כי כן, הנתבע מאשר בחתימת ידו קבלת סכומים אלה כהלוואה אישית ולמרות זאת בחר שלא לכלול אותם בגדר ההלוואות האישיות המפורטות בסעיף 31 לתצהירו, ללא כל הסבר הנראה לעין.

סכום נוסף של 6,395$ הועבר לעו"ד הארי קליין מארה"ב ( נספח ג'13 לתצהיר התובעת 2). הנתבע לא כלל גם סכום זה בגדר הסכומים שלגביהם התחייב אישית, אך אין חולק כי עו"ד זה טיפל בעיסקה לגבי המקרקעין מארה"ב, כעולה מהתכתובות.
דוגמא הממחישה עובדה זו הינה פניית הנתבע לתובעת 2 ולעו"ד פנחסי, מיום 6.4.08, בה הוא מבקש כי ישולמו המיסים על המקרקעין על מנת " למנוע לחצים מעו"ד קליין שלא לצורך" (ראו נספח ט' לתצהירו, הכולל גם מכתבים מעו"ד קליין המופנים ישירות לנתבע, דבר המלמד על כך שהטיפול נעשה עבורו ולבקשתו).

הנה כי כן, גרסתו של הנתבע לעניין זה התגלתה כלא מהימנה, בלשון המעטה. ואכן, כאמור, במהלך דיון ההוכחות, באמצע חקירתה של התובעת 2 קם הנתבע והצהיר: "אינני מכחיש שום תשלום או העברה המפורטים בתצהיר התובעת 2, הכוונה לעצם קבלת הכספים" ( עמוד 39 לפרוטוקול, שורה 32).

כאמור, הנתבע טוען כי גם לגבי הסך של 41,450 ₪ שהועברו לו כהלוואה אישית, סוכם כי סכום זה יושב מרווחי העיסקה בנוגע למקרקעין בארה"ב. דא עקא, טענה זו נסתרת מעיון במסמכים שעליהם חתום הנתבע.

הנתבע מתייחס בסעיף 31 לתצהירו לסכומים השונים המרכיבים סכום זה. כך למשל, המחאה ע"ס 8,000 ₪ נספח א'3 לתצהיר התובעת 2. עיון בתצלומה מגלה כי הנתבע אישר כי קיבל סכום זה " כהלוואה עבור עסקת אטלנטיק סיטי...", כאשר אין באישור כל סייג לגבי השבת ההלוואה מרווחים בעיסקה.

כך למשל, הנתבע טוען טענה זהה לגבי סכום של 2,300 ₪. עיון במכתב הנוגע לסכום זה ( נספח א'8 לתצהיר התובעת 2) מגלה, כי הנתבע אישר בו " קבלת הסך של 3,300 ₪ במזומן מזיוה כהן כהלוואה ע"ח עסקת אטלנטיק סיטי בארה"ב חב' IPOLL". שוב, ללא כל סייג לגבי השבת הסכום מרווחים בעיסקה בלבד.

כך גם לגבי הלוואה ע"ס 7,500 ₪, לגביה אישר הנתבע קבלת הלוואה ללא כל תנאי ( נספח א'10 לתצהיר התובעת 2) , הלוואה ע"ס 8,800 ₪ נספח א'14 לתצהיר התובעת 2 והמחאה ע"ס 11,550 ₪ נספח א'17 לתצהיר.

בהקשר זה יצויין, כי גם לגבי הלוואות שמעבר לסכומים הנזכרים בסעיף 31 לתצהיר הנתבע, המדובר בהלוואות ללא תנאי: למשל, המחאה נספח א'15 לתצהיר התובעת 2, ע"ס 5,000 ₪, לגביה אישר הנתבע כי קיבל סכום זה מהתובעת 1 " כהלוואה לעסקת נתניה ועסקת IPOLL ארה"ב".

משום מה לא טרח הנתבע לכלול סכום זה בסכומים הנזכרים בסעיף 31 לתצהירו, דבר המלמד על מהימנותו, או ליתר דיוק, חוסר מהימנותו.

לגבי שתי המחאות שהועברו לנתבע, ע"ס 11,500 ₪ כל אחת ( מופיעות כחלק מנספח א' לתצהיר התובעת 2), לא שוכנעתי כי התובעות הינן בעלת הזכות לתבוע את סכומן. בנספח א' מופיע הסכם עליו חתום הנתבע, מיום 18.1.06, מול מר שרבת בנימין. המדובר בהסכם הלוואה ע"ס 5,000$ ( סכום שתי ההמחאות דאז), כאשר ההמחאות משוכות ע"י אותו שרבת לפקודת עו"ד ישראל נטר. גם בהסכם ההלוואה צויין כי סכום ההלוואה יועבר לפרקליט זה.

במקרה זה, ברור כי ההתקשרות בוצעה מול שרבת ולא מול התובעות או מי מהן. אמנם נראה כי התובעות היו מעורבות בענין וייתכן כי דאגו שההלוואה תצא לפועל, אך עדיין ברור מהסכם ההלוואה כי היחסים החוזיים הינם מול מר שרבת ולא מולן. לא הוצגה בפני כל המחאת זכות של החוב בגין ההלוואה ולפיכך מסקנתי הינה כי בכל הקשור לשתי המחאות אלה, אין לתובעות זכות לתבען.

בהקשר זה אציין, כי קיימת המחאה נוספת שניתנה לעו"ד ישראל נטר, ע"ס 33,000 ₪ ( נספח ג'11 לתצהיר התובעת 2), אך המחאה זו משוכה ע"י התובעת 1 בעצמה ובספח נרשם כי היא ניתנה " עבור יחזקאל פולק". הנתבע הודה כי עו"ד ישראל נטר ייצג אותו ( ראו עמוד 47 לפרוטוקול, ש' 21 – 22) ולכן מסקנתי הינה כי המדובר בכספי הלוואה שנתנו התובעות לנתבע.

ואם נותר ספק בדבר, צורף כנספח בעמוד השלישי לנספח ג'11 תצלום מכתב בכתב ידו של הנתבע, המופנה לתובעת 2, שמציין " שכחתי למסור לך את החשבונית מעו"ד נטר על סך 33,000 ₪".

סיכומו של דבר, נדחית גירסת הנתבע אף בקשר לכל התשלומים (למעט הסך האמור של 23,000 ש"ח) , מעבר לאלה שהועברו לאייפול, ומקובלת עלי גירסת התובעות. השתכנעתי כי סכומים אלה הועברו לנתבע ועבורו כהלוואות אישיות, שיש להשיבן, ללא קשר להפקת רווחים כתוצאה מביצוע העיסקה בנוגע למקרקעין בארה"ב.

הצדדים, ובעיקר הנתבע, טענו טענות נוספות שלא מצאתי לנכון להתייחס אליהן, נוכח קביעותיי לעיל. לא מצאתי אף מקום לייחס משקל כלשהו לעדותו הקצרה של מר אבי זזון, אשר לא שפכה אור על המחלוקת שבין הצדדים.
אחרית דבר

בהינתן האמור, התביעה מתקבלת, למעט לגבי הסך של 23,000 ₪ כאמור לעיל.

הסכום הנומינלי שניתן כהלוואות הינו 672,124 ₪, ולאחר הפחתת הסך של 23,000 ₪, מסתכם ב – 649,124 ₪, קרי 96.5% מסכום התביעה. סכום התביעה המשוערך במלואו הינו 840,527 ₪.
לפיכך, הנתבע ישלם לתובעות יחד ולחוד 96.5% מסכום התביעה המשוערך, דהיינו 811,758 ₪, בצרוף אגרות המשפט ששולמו, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ו/או תשלום האגרות, לפי העניין, ועד התשלום בפועל.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעות יחד ולחוד סך 90,000 ₪ כשכ"ט עו"ד, אף זאת בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, לבקשת התובעות, ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים.

ניתן היום, ג' אב תשע"ד, 30 יולי 2014, בהעדר הצדדים.