הדפסה

קגנוביץ(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
עת"א 23810-02-15 אנגלה עסל קגנוביץ נ' שב"ס

18 מרץ 2015

לפני כב' השופטת מיכל ברנט

העותרת
אנגלה עסל קגנוביץ

נגד

המשיב
שירות בתי הסוהר

נוכחים:
העותרת ובאת כוחה עו"ד מאיה אלפי-שקד
ב"כ המשיב עו"ד ליאור קורן

פרוטוקול

ב"כ העותרת: חוזרת על העתירה.
עיינתי בכתב התשובה של חברי, כמו גם בעתירה שהוגשה על ידי האסירה.
מדובר באסירה שמרצה מאסר ראשון בחייה מאחורי סורג ובריח. למעט אותה מעידה של הכנסת כלים חד פעמיים באמצע התייחדות, שעל זה היא נענשה, ההתנהגות שלה חיובית. כל חטאה למעשה מתחילת מאסרה, בעצם מתחילת הגשת כתב האישום, זה העובדה שהיא מכחישה את עבירת הסיוע לשוד. היא מודה בעבירות האחרות. לראיה, היא ניהלה את התיק, הורשעה, אך לא נעצרה בכך, היא הגישה ערעור לעליון הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. הדיון היה בספטמבר בבית המשפט העליון. היא זכאית מבחינת הפקודה מאפריל 2014 להיבחן לחופשה.
הדבר נמנע ממנה בשל העובדה שהיא מכחישה. הפקודה לא אומרת שזה הנימוק שבלעדיו אין. השאלה היא האם המסוכנות שלה היום נובעת אך ורק מעצם העובדה שהיא מכחישה.
גם האסיר קצב מכחיש והוא נמצא בסבב חופשות. בית המשפט רואה לנגד עיניו יום יום אסירים מכחישי עבירה שנמצאים בסבב חופשות.
כב' הנשיא בעת"א 3163-04-14, עתירה שהוגשה על ידי העתירה ביום 18.7.14, אומר בעמ' 2 פסקה 3: " מבלי להקל ראש בהתנהגותה של העותרת לא הייתי רואה בהכחשה נימוק מספיק לאי הוצאתה לחופשות". עד מתי אפשר להיאחז בטענה היחידה שלה שהיא מכחישה. היום, אחרי שנה, כשאין למעשה משהו שאוחז במניעה, המניעה שלה היום ליציאה לחופשות היא בלתי סבירה בעליל. מלבד זה היא לא מסוכנת. אני מבקשת שהיא תצא לחופשה כדי שהיא תיבחן. בעוד כמה חודשים היא עולה לוועדת שחרורים.

ב"כ המשיב: שוחחתי עם העו"סית ונאמר לי שלפני מספר ימים העותרת הודיעה שהיא רוצה להשתלב בטיפול והיא כן מודה. לעניין הטיפול בעבריינים מכחישים, אין את הטיפול הזה בנווה תרצה. העותרת מבקשת להיכנס לטיפול ובימים הקרובים הדבר ייבחן.

ב"כ העותרת: יש החלטה של בית המשפט מחודש יולי 2014. ההחלטה של כב' השופט טל לא תלתה את יהבה רק על החלטת בית המשפט העליון אלא אמרה שיש לשלב אותה בקבוצה לעבריינים מכחישים.
עוד חודשיים העותרת עולה לוועדת שחרורים. אפילו את הנושא של בניית תוכנית שיקום של רש"א שמצריכה יציאה לחופשה אחת, גם זה נמנע ממנה. ההחלטה כרגע שלילית. בהנחה שנפסק בעליון שהערעור נדחה, המצב המנהלי מבחינת העותרת לא משתנה. היא עדיין מנועת חופשות. השאלה היא האם ההחלטה מזה למעלה משנה למנוע יציאה לחופשות של אסירה מכחישה, שזה מאסרה הראשון, האם מדובר בהחלטה סבירה, וזה מה שמגיע לפתחו של בית המשפט. כרגע אומרים לה שהיא לא תשתלב כי יתרת מאסרה קצרה ועוד חודשיים היא עולה לוועדת שחרורים.
אני לא יודעת במה היא מודה היום.
מה שעצר אותה מול גורמי הטיפול זה העובדה שהיא לא הודתה.

החלטה

העותרת נדונה ל-40 חודשי מאסר שמניינם מיום 24.7.13 בגין סיוע לשוד מזוין, קשירת קשר לפשע, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה והיא מלינה על אי שילובה בסבב חופשות.

לטענתה, עתירתה לבית המשפט נדחתה בכפוף לבירור הערעור שהוגש לבית המשפט העליון, היא כופרת באישום של סיוע לשוד ובערעור שדיון בו התקיים טרם ניתן פסק דין.

בכתב התשובה נטען כי העותרת אינה מודה בחלק המרכזי של הסיוע לשוד ולכן אינה מומלצת לחופשות, מבחינה סוציאלית היא שולבה בעברה בשיחות פרטניות שנערכו על ידי העובדת הסוציאלית ובמקביל היא משתתפת בקבוצת אמהות וילדיהן למתן כלים להורות בשלט רחוק.

בהחלטת הנשיא, כב' השופט טל, מיום 18.6.14 בעת"א 31613-04-14 החליט כב' הנשיא כי בהתאם לתוצאות ההליך בבית המשפט העליון ישקול המשיב שילוב העותרת בקבוצה טיפולית המתאימה לעבריינים מכחישים או הוצאתה לחופשות אם תוצאות הערעור בבית המשפט העליון תתמוכנה בעתירת העותרת לפיה לא עברה את העבירה של סיוע לשוד.

בדיקה שערכתי העלתה כי ביום 3.3.15 נדחה ערעורה של העותרת, הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין.
במהלך הדיון ולאחר בירור הסתבר כי לא קיימת בבית הסוהר נווה תרצה קבוצה טיפולית לעבריינים מכחישים.
משכך, יש מקום לשילובה של העותרת בקבוצה טיפולית בהקדם המתאימה לעבירותיה, אף אם היא מכחישה אותן, שהרי בעבירות של קשירת קשר לפשע, הונאה בכרטיס חיוב וגניבה, הודתה העותרת.

לעותרת זכות לפנות בבקשה מנהלית ליציאה לחופשה לאחר שילובה בטיפול.

בכפוף לאמור, העתירה נמחקת.

ניתנה והודעה היום כ"ז באדר תשע"ה, 18/3/15 במעמד ב"כ הצדדים והעותרת.

מיכל ברנט, שופטת