הדפסה

צ'רלטון בע"מ ואח' נ' אליזבת קיו בע"מ ואח'

מספר בקשה:1
בפני
כב' השופטת הלית סילש

מבקשים/נתבעים
ותובעים שכנגד

  1. אליזבת קיו בע"מ
  2. חן רביזדה

נגד

משיבה/תובעת
ונתבעת שכנגד

צ'רלטון בע"מ

החלטה

הנתבעים עתרו לסילוקה של התביעה על הסף, או לחילופין מתן הוראה על פיה יהא על המשיבה-התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, כתנאי להמשך ניהולו של ההליך.
המשיבה התנגדה לשתי הבקשות.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי דעתי לבקשות ולתגובות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות וכי לעניין הבקשה להפקדת ערובה, להתקבל באופן חלקי. טעמיי להלן.

כתבי הטענות

בכתב התביעה טענה התובעת כי הינה חברה, אשר בין היתר, מפיקה שידורי ספורט, המשודרים בארץ באמצעות חברת הכבלים (HOT) וחברת הלווין (YES), באפיקי שידור שונים.

לשיטתה של התובעת, התכנים המשודרים באפיקי השידור שלה, הם בגדר יצירות המוגנות על ידי חוק זכויות יוצרים, תשס"ח 2007 (להלן: "חוק זכויות יוצרים" או "החוק"), כאשר למשיבה הזכות הבלעדית להפקתם ושידורם בישראל.

עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעת 1 , מפעילה בית עסק בשם המסחרי "אליזבת' קיו" בפתח תקוה (להלן: "בית העסק"), המשמש כמקום ציבורי ו/או מקום בידור ציבורי, כהגדרתו בחוק זכויות יוצרים, וכי היא עצמה כמו גם מנהלה – הנתבע 2, הפרו את זכויותיה של התובעת ביצירות המוגנות, בין היתר על דרך הקרנתן ו/או הצגתן ו/או ביצוע פומבי של היצירות בבית העסק, וזאת מבלי שביקשו ו/או קיבלו מהמשיבה רישיון כדבעי לעשות כן.

במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעים כי יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתיק, כמו גם בהעדר עילת תביעה.
לגופו של עניין, הכחישו הנתבעים את הנטען בתביעה, הן ככל שהדבר נוגע לעצם קיומן של זכויות יוצרים למשיבה והן באשר לעצם התרחשותה של ה הפרה הנטענת על ידי מי מהם.
הוסיפו הנתבעים והגישו תביעה שכנגד על סך של 13,000 ₪, כתביעה להשבתם של סכומים אשר שולמו לשיטת הנתבעים על ידם לתובעת.

סילוק על הסף (בקשה מס' 1 )

נתבעים עתרו לסילוקה על הסף של התביעה ממספר טעמים כמפורט להלן:

א. יש לדחות את התביעה על הסף, בהיעדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בתביעה, באשר הסמכות העניינית לדון ולהכריע בעניין קיומן של זכויות יוצרים, מוקנית לבית המשפט המחוזי.
ב. יש למחוק את התביעה כנגדם על הסף מאחר ואינה מגלה עילת תביעה, שכן המשיבה לא צירפה אפילו ראשית ראיה, המבססת את מקור זכויותיה ו/או את ההפרה הנטענת, המהוות את הבסיס לתביעה.
ג. יש למחוק את התביעה על הסף בהיעדר עילה, מאחר ואין אפשרות כי המבקשים כצופים, יפרו את זכויות היוצרים של המשיבה, שכן רק חברות הכבלים והלווין, להן הועברו זכויות השידור, יכולות להפר את זכויות המשיבה.
ד. יש למחוק את התביעה כנגד המבקש 2 על הסף, מאחר וכתב התביעה לא מגלה עילה להרמת מסך ההתאגדות ולתביעה אישית כנגדו.

המשיבה הגישה תגובה לבקשה לסילוק על הסף, במסגרתה טענה, בין היתר, כדלקמן:
א. מדובר בתביעה כספית, אשר הסמכות העניינית לדון בה, מסורה לבית משפט השלום, גם אם עניינה הפרת זכויות יוצרים.
ב. אין בהיעדר צירוף מסמכים ו/או ראיות לכתב התביעה כדי להביא לסילוקה של התביעה על הסף.
ג. עצם פתיחת הטלוויזיה בבית העסק, בערוצים הספציפיים, מהווה ביצוע פומבי של היצירה ב"מקום בידור ציבורי" ומהווה הפרת זכויות יוצרים של המשיבה, כהגדרתה בחוק.
ד. התביעה כנגד המבקש 2 הוגשה על בסיס טענה בדבר אחריות אישית לפעולות המפרות, ולא מטעמים של הרמת מסך.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף, להידחות. טעמיי להלן.

סמכות עניינית

חוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), קובע את תחומי הסמכות של בתי המשפט השלום והמחוזי.

המבחן המקובל לעניין קביעת הסמכות העניינית בתחום המשפט האזרחי, בכל הנוגע לבתי המשפט שחוק בתי המשפט חל עליהם, הינו מבחן הסעד
(לעניין זה ראה לדוגמא ע"א 27/77 טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 472/83 אריאלי נ' אריאלי, פ"ד מא(3) 200, 208).

בענייננו מדובר בתביעה כספית, לתשלום סכום של 85,000 ₪ (סכום אשר אין מחלוקת כי הינו בסמכותו של בית משפט השלום).

בית המשפט העליון קבע לא אחת, כי משהוגשה תובענה כספית, נקבעת סמכות בית המשפט לפי סכום התביעה, תהא העילה אשר תהא, ואין נפקא מינה אם נושא הסכסוך נוגע לעניין שהיה מצוי בסמכותו של בית משפט אחר, אילו נתבע בגינו סעד המתייחס במישרין לאותו העניין.
(לעניין זה ראה לדוגמא רע"א 483/88 מפעלים פטרוכימיים נ' מדינת ישראל, אגף המכס, פ"ד מד(3) 812, 815).

יובהר כי עפ"י ס' 40(4) לחוק בתי המשפט, הסמכות לדון בתביעה מכח חוק זכויות יוצרים, אשר שוויה הכספי הינו בתחום סמכותו של בית משפט השלום, מוקנית לבית המשפט המחוזי, מקום בו תביעה זו, כרוכה בתביעה אחרת, אשר הינה בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי.
במסגרת בש"א (ת"א) 21090/07, חיים שמש נ' אמנון שוחט (פורסם בנבו), נדונה בפני כב' השופט אורנשטיין, בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בסוגיה דומה ומצא להורות כי המחוקק לא התכוון בחוקקו את ס' 40(4) לחוק בתי המשפט, לשלול את סמכות בית משפט השלום לדון בתובענות בענייני קניין רוחני, ובלבד שהסכום הנתבע הינו במסגרת סמכותו וכי לא נתבע בנוסף לתשלום, סעד אחר בתחום הקניין הרוחני.

בקביעתו זו הסתמך כב' השופט אורנשטיין, בין היתר, על דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט, לפיהם:
"הצעת החוק אינה משנה את הסמכות העניינית לדון בתביעות בענייני קניין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית המשפט המתאים לפי סכום התביעה".
(הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג – 2003, הצ"ח 30, עמ' 478.

מכל האמור לעיל עולה כי כאשר מדובר בתביעה לפיצוי כספי בלבד, המצוי בסמכות בית משפט שלום, וכאשר התובע אינו עותר לסעדים אחרים מתחום הקניין הרוחני, תיקבע הסמכות העניינית על פי סכום התביעה בלבד, בהתאם לס' 51(א)(2) לחוק בתי המשפט.

( בעניין זה מופנים גם הצדדים לספרה של ד"ר ש' פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, מהדורה שלישית, כרך 3, הוצאת פרלשטיין גינוסר, אוגוסט 2008 (להלן: "דיני זכויות יוצרים"), בעמוד 1842).

השאלה בדבר קיומן או היעדר קיומן של זכויות יוצרים, הינה שאלה עובדתית, אשר לבית משפט זה הסמכות לדון ולהכריע בה, מכח הסמכות הנגררת המוקנית לו, עפ"י ס' 76 לחוק בתי המשפט.
לבית משפט זה נתונה איפוא הסמכות הענינית לדון בתביעה נשוא תיק זה.

מחיקה על הסף בהיעדר עילת תביעה
לטענת הנתבעים כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה כנגדם, מאחר והמשיבה לא צירפה אפילו ראשית ראיה, להוכחת מקור זכויותיה ו/או לעניין ההפרה הנטענת, העומדות בבסיס התביעה.
אין בידי לקבל טענה זו.

השאלה המונחת בפני, לעניין זה, היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית.

מחיקת כתבי טענות בהיעדר עילה, הינו סעד חריג, אשר בית משפט יזדקק לו בזהירות רבה ולעיתים נדירות בלבד, רק כאשר ברור ונעלה מכל ספק, כי התובע לא יוכל לזכות בסעד המבוקש על ידו גם במידה וכל העובדות שפורטו על ידו בתביעתו יוכחו.
מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בתביעתו, אין נועלים את שערי בית המשפט בפניו.
(לעניין זה ראה לדוגמא א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ, הדורה 11, תשע"ג 2013, 375-376; י ' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ירושלים, מאי 1995, עמודים 383-384, 387; ע"א 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 בע"מ נ' עיריית הרצליה (פורסם בנבו); ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים נ' מיכה צח חברה לקבלנות (פורסם בנבו); ע"א 124/63 אחוזת גוש 6212 נ' חסין, פ"ד יז 1340; ע"א 798/89 עזבון חסיד נ' עזבון וכט, פ"ד מה(5) 558).

טענותיה של התובעת בענייננו, אכן מצריכות בירור ראייתי, אולם אין בהיעדר צירופן של ראיות בשלב זה של ההליך, כדי להביא לסילוק התביעה על הסף. המקום לבירור עובדתי, אינו בשלב מקדמי זה ואינו מהווה טעם לסילוקה של התביעה על הסף.

מודגש כי שמורות לנתבעים טענותיהם, ומקום בו לא תרים התובעת את הנטל המוטל עליה, בהתאם להוראות הדין, יהא בכך כדי להביא לדחיית תביעתה, תוך חיוב בהוצאות. עם זאת, הבקשה המונחת בפני כיום, מקדימה בעניין זה את זמנה, ותבחן לגופה אך בתיק העיקרי.

היעדר אפשרות של המבקשים להפר זכויות יוצרים של המשיבה

בסעיף 11 לחוק זכויות יוצרים, קובע כי זכות יוצרים ביצירה, היא בין היתר, הזכות הבלעדית לעשות בה שימוש, לרבות לביצוע פומבי, כמפורט בסעיף 13 לחוק.

סעיף 13 לחוק זכויות יוצרים קובע כי: "ביצוע פומבי של יצירה הוא השמעתה או הצגתה בציבור, במישרין או באמצעות מכשיר".

סעיף 49 לחוק זכויות יוצרים קובע:
"המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכויות היוצרים, מפר את זכויות היוצרים, אלא אם כן לא ידע ולא היה עליו לדעת שהביצוע מהווה הפרה כאמור; לעניין זה, "מקום בידור ציבורי" – מקום המשמש למופעי בידור ותרבות, לרבות אולם שמחות, גן אירועים, מסעדה, בית קפה או מועדון".

ההכרעה בשאלה האם ובאלו מקרים ייראו התנהלות בעל דין, כ-"הצגה פומבית" אשר יש בה כדי הפרה של הוראות הדין, והאם יש לראות באותה התנהלות כזו אשר מקימה "אפשרות מעשית" להפרה, אין מקומה במסגרת בקשה לסילוק על הסף.
בסופו של יום על בית המשפט יהא לפרש את המקרה הפרטני, על בסיס עובדותיו המסוימות, ב"מסננת" הוראות החוק ופסיקתו של בית המשפט העליון.
לעניין זה ובדומה לסוגית הוכחת קיומה של זכות יוצרים, המקום לבחינתם של אלו, הינו במסגרת התיק העיקרי.

כתב התביעה אינו מגלה עילה להרמת מסך והגשת תביעה אישית כנגד המבקש

מעיון בכתב התביעה ובתגובת המשיבה לבקשה, עולה כי התביעה כנגד הנתבע הוגשה בגין אחריותו האישית הנטענת, לביצועה הפומבי של היצירה המוגנת.
כתב התביעה כולל התייחסות לטענות בדבר ביצוע בפועל, הרשאה, היתר, אי מניעה וכו'.

עם זאת, כתב התביעה אינו כולל טענה לעניין הרמת מסך, ופסיקתו של כב' בית המשפט העליון ביחס לכך, ברורה.

הכרעות עובדתיות באשר לדרך התנהלותו של הנתבע 2, מקומה בתיק העיקרי, ושמורות לצדדים טענותיהם.
גם המשמעות המשפטית שיש לייחס להתנהלות עובדתית זו או אחרת של הנתבע 2 , תבחן על ידי רק בסיום ההליך ועל בסיס המצע העובדתית שיונח בפני.

עם זאת, משהעלו הנתבעים טענותיהם לעניין סוגיה זו אוסיף ואפנה את הצדדים לרע"א 2991/07 אקו"ם, אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומולים למוסיקה בישראל בע"מ נ' קפוצי'ן עסקי מזון בע"מ (פורסם בנבו), במסגרתה קבע כב' השופט רובינשטיין כי הטלת אחריות אישית על מנהל ו/או בעל בית עסק, בגין הפרת זכויות יוצרים, מכוח דיני הנזיקין, אינה סותרת את עקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד:

"דומני כי דרך המלך, כאשר התאגיד הוא הנותן את רשות השימוש בחצריו, היא ההלכה בדבר הטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד, כפי שנקבעה בעניין צוק אור ובפסיקה שבעקבותיה. קרי: "המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות", ואין בכך שום סתירה לעקרון היסוד בדבר האישיות המשפטית הנפרדת של החברה (או כל תאגיד אחר...)".

סוף דבר,
הבקשה לסילוק על הסף נדחית.
הנתבעים יישאו בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום.

הבקשה להפקדת ערובה (בקשה מס' 2 ).

במסגרת בקשה מס' 2 טענו הנתבעים כי יש להורות על חיובה של התובעת בהפקדת ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיהם של הנתבעים.
לשיטת הנתבעים סיכויי התביעה בעניינה של התובעת הינם קלושים ו מקום שבו לא יובטחו הוצאות הנתבעים כבר כעת, לא ניתן יהיה להיפרע מן התובעת בהמשך.

לשיטת התובעת, מקום בו הציעה לנתבעים כי תינתן התחייבות אישית של מנכ"ל התובעת לא היה מקום להגשת בקשה זו מלכתחילה. בנוסף, טענה התובעת כי מצבה הכלכלי איתן וכי הנתונים אותם ביקשו הנתבעים להציג, אין בהם כדי ללמד על העדר חוסן כלכלי.

המסגרת הנורמטיבית במסגרתה נדונה בקשה זו כוללת בחובה את תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") כמו גם סעיף 353 לחוק החברות התשנ"ט 1999 ( להלן: "חוק החברות") וההלכות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

לא בנקל יורה בית המשפט על בעל דין להפקיד ערובה לצורך הבטחת תשלום הוצאותיו של בעל דין אחר. על בית המשפט לנהוג משנה זהירות על מנת להבטיח כי עוניו של בעל דין, לא יהווה חסם בפני אפשרותו להתדיין בהליכים בבית המשפט.

ההלכה היוצאת מבית המשפט העליון מלמדת כי כל מקרה נבחן על בסיס עובדותיו הפרטניות, תוך מתן הדעת למגוון שיקולים לרבות, סיכויי התביעה, זהות בעלי הדין, מהותה של התביעה והיקפה.
(בעניין זה ראה לדוגמא ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבנייה (קרני שומרון) בע"מ ואח' ( פורסם בנבו ), בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו) )

שאלת סיכויי התביעה או משקלו של נתון זה לצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה, שונה בין עניינו של אדם פרטי לבין עניינה של חברה, וזאת נוכח הוראות סעיף 353 לחוק החברות.

מדובר בסעיף חוק מאוחר הגובר על הוראות תקנות סדר הדין האזרחי הקודמות לו.

עם זאת, שיקול הדעת שמפעיל בית המשפט נעשה ממילא תוך בחינת מכלול הנתונים הרלוונטיים.
(בעניין זה ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ (פורסם בנבו ) וכן רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ( פורסם בנבו )).

אקדים ואציין כי שאלת מתן האפשרות לקבלתה של התחייבות אישית מצד מנכ"ל התובעת, היא עניין לשלב האחרון של ההחלטה, כאשר ראשית יש לבחון את יתרת השיקולים הנקובים לעיל.
רק מקום בו נמצא כי קיימת הצדקה להורות על הפקדת ערובה, יהא עלי להוסיף ולבחון, האם יש בהצעת התובעת, כדי מתן מענה לחשש הנתבעים בדבר העדר היכולת להיפרע מהתובעת עם סיום ההליך (ככל שכך ייקבע).

איתנות כלכלית

צודקים הנתבעים בטענתם כי בכל הנוגע לבקשה המוגשת בעניינה של חברה, יש ראשית לבחון את שאלת איתנותה הכלכלית.

ביחס לסוגיה זו נתתי דעתי לכך שאכן לא הוצגו בפני ראיות מרובות באשר לחוסן כלכלי של התובעת, וזאת למעט אישור הבנק וטענות כלליות של התובעת שלא גובו במסמכים.

אני ערה לעובדה כי התובעת הינה חברה פרטית, וככזו אינה חייבת בגילוי הדוחות הכספיים, ואולם, בהתאם להוראות הדין, על התובעת להציג מצע ראייתי בסיסי, המלמד על איתנות כלכלית, וככל שהתובעת בחרה שלא להציג את הדוחות הכספיים, ניתן היה לצפות כי יוצגו מסמכים או ראיות אחרות (כגון בעלות/אחזקה בנכסים אחרים, נתונים באשר למספר עובדים והיקף תשלום חודשי לעובדים או ראיות אחרות התומכות בטענותיה בסוגיה זו).

מאידך, לא ניתן להתעלם מתוכנו ומהותו של נספח 2 לתגובה.
מקום בו תאגיד בנקאי מאשר כי התנהלותה הפיננסית של חברה נעשית בסניפיה מזה 1998, דהיינו למעלה מ-15 שנה , והיא מוצאת לציין כי החברה מתנהלת בדייקנות ולשביעות רצונו המלאה של הבנק, יש בכך כדי אינדיקציה ראשונית באשר לאיתנות כלכלית.

אוסיף ואציין כי לא מצאתי בחזרתה של התובעת מהליך משפטי מסוים משום סמן להעדר יכולת כלכלית, וכתבות בעיתון, בין לחיוב ובין לשלילה ביחס לאיזה מטענות הצדדים, אין בהן כדי להביא להחלטה בבקשה זו, לכיוון זה או אחר.

סיכויי ההליך
אקדים ואומר כי בכל הנוגע לסיכויי התביעה עסקינן (בדומה לבקשה לסעד זמני) בהחלטה המבוססת על התרשמות ראשונית מתוך כתבי הטענות והמסמכים המצויים באותה עת בפני בית המשפט ואין בה כדי הכרעה לגופה של תביעה או כדי הבעת דעה נחרצת .

בתיק זה שבפני מעלה כתב ההגנה של הנתבעים, סימני שאלה לא מעטים.
בנוסף, ובניגוד לטענות הנתבעים במסגרת הבקשה לסילוק על הסף, איני סבורה כי כתב התביעה מצדיק סילוקה של התביעה על הסף.

בין סוגיית סיכויי התביעה ושאלת חוסנו הכלכלי של בעל דין, קיים מערך א יזונים בדומה לזה שבכלים שלובים. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, שהרי שאלת חוסנו הכלכלי של התובע מאבד ממעמדו, וההיפך.

משנתתי דעתי למכלול סוגיות הצריכות לעניין, לרבות המידע החלקי בלבד באשר לאיתנות הכלכלית של התובעת, וסיכויי ההליך הלכאוריים, אני סבורה כי נקודת האיזון בתיק זה שבפני, אכן מצדיקה הפקדת ערובה, הגם מידתית מאוד , ותוך מתן הדעת לכלל הנתונים אשר נמנו לעיל.
לפיכך אני מורה כי התובעת תפקיד סך של 5,000 ₪ בקופת ביתה משפט.
לחילופין, תהא התובעת רשאית להפקיד ערבות צד שלישי, של אדם (שאינו תאגיד) בהיקף של 10,000 ₪, לצורך אבטחת הוצאות הנתבעים, וזאת בהתאם לנהלי המזכירות.

יש לזכור כי מטרת ההחלטה בדבר הפקדת ערובה, אינה עונשית.
הוראות החוק בעניין זה באות להבטיח כי מקום בו תדחה תביעה, ככל שתידחה, יהיה לנתבע/ים יכולת להיפרע בגין הוצאותיהם. הא ותו-לא.

מהות הערובה או היקפה, הם עניין לשיקול דעת בית המשפט.
כמו כן, אין מטרת החוק להציב בעל דין אשר נתבע על ידי חברה במצב "מועדף" על פני זה אשר נתבע על ידי מי שהינו בשר ודם.

סוף דבר,
אני מורה כי התובעת תפקיד בבית המשפט את הסכום הנקוב או ערבות צד ג', כמפורט לעיל, וזאת בתוך 14 יום מהיום. ככל שמנכ"ל התובעת ימצא כזה העמוד בתנאי המזכירות, אין מניעה כי ישמש כערב צד ג'.
מובהר כי מקום בו לא תופקד הערבות או התחייבות צד ג' כמפורט לעיל ובמועד הנקוב, תדחה התביעה.

המזכירות תתבקש להמציא העתק החלטתי זו לצדדים
ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ה, 10 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.