הדפסה

צ'פניק נ' מאכ"ל (מזון איכות כשר למהדרין) בע"מ

המערער
שלמה צ'פניק
ע"י ב"כ עו"ד דניאל מלכה
נגד
המשיבה
מאכ"ל (מזון איכות כשר למהדרין) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שמואל ברקוביץ

פסק דין
כב' השופטת ש. דברת, ס. נשיא:
ערעור על פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בקריית גת בת.א. 1521/05 שניתן על ידי כב' השופט אלון אינפלד ביום 9.2.13, בו חויב המערער בתשלום סך של 370,472 ש"ח למשיבה.

המערער, שלמה צ'פניק ( להלן – " המערער"), בעליו של עסק למכניקה עדינה בקרית גת, התקשר ביום 10.11.02 עם המשיבה, מאכ"ל (מזון איכות כשר למהדרין) בע"מ ( להלן – " המשיבה"), בעלת מפעל לייצור מצות שמורות במושב איתן, לאספקת 4 מכונות ליצור מצות. את המכונות היה על המערער לספק למשיבה עד ליום 15.12.02, עם אפשרות להארכה של 14 יום נוספים בלבד. בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, 3 מכונות לא נמסרו למשיבה כלל ומכונה אחת נמסרה כשהיא פגומה.
המשיבה הגישה תביעה נגד המערער בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מאי אספקת המכונות. התביעה הועמדה על סכום של 827,500 ש"ח, המורכב מארבעה רכיבים עיקריים: אובדן רווח צפוי בסך 92,500 ש"ח, בגין הפסד עסקה לייצוא מצות לצרפת; הוצאות בגין העסקת עובדים במקום השימוש במכונות, בסך 420,000 ש"ח; אובדן זמן וחומרי גלם בסך של 210,000 ש"ח, ופגיעה במוניטין, עוגמת נפש וטרדה בסך 50,000 ש"ח. כן תבעה המשיבה השבת כספי המקדמה ששילמה למערער, בסך 62,500 ש"ח. המערער הגיש תביעה שכנגד בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ביטול ההסכם על ידי המשיבה, בסך 335,282 ש"ח.

בפסק דין שניתן ביום 7.3.11, קבע בית המשפט קמא כי ההסכם בין הצדדים היה הסכם תקף אשר הופר על ידי המערער, עת מסר למשיבה - במועד - מכונה אחת בלבד, כאשר גם מכונה זו לא היתה תקינה. משכך, נדחתה התביעה שכנגד. עם זאת, בית המשפט קמא קבע, כי המשיבה זכאית רק להחזר המקדמה ששילמה, מאחר וההסכם בין הצדדים קבע, כי עם כישלון העסקה תהא המשיבה זכאית להשבה בלבד; כן חויב המערער בפיצוי בגין ניהול מו"מ שלא בתום לב לשינוי תנאי העסקה, בסך של 80,000 ש"ח.
שני הצדדים הגישו ערעור על פסק דין זה ( ע"א 30884-05-11). בפסק הדין שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי ביום 18.1.12 (בו ישב חלק ממותב זה), נדחה ערעורו של המערער ונקבע כי אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא, כי ההסכם הופר על ידו שכן המדובר בקביעות עובדתיות, אשר ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהן. הערעור שכנגד של המשיב, התקבל ונקבע כי ההסכם המקורי בין הצדדים אמנם כלל תניה לפיה הפיצוי בגין הפרת ההסכם יכלול השבה בלבד, אולם הצדדים בהתנהגותם גילו כי הם מוותרים על תניה זו, שכן שניהם תבעו בבית המשפט פיצוי החורג מסכום ההשבה. משכך, הוחזר הדיון לבית המשפט קמא על מנת שיקבע את גובה הפיצוי לו זכאית המשיבה עקב הפרת ההסכם.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון ( רע"א 1668/12). בקשת רשות הערעור נדחתה, ונקבע כי מדובר במחלוקת על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, שערכאת הערעור תתערב בהם רק במקרים חריגים, ועל כן ודאי שאין בה כדי להצדיק התערבות בערעור ב'גלגול שני'.

ביום 9.2.13 , לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לגובה הפיצוי, ניתן פסק דין משלים, בו קיבל בית המשפט קמא הטענה, כי המשיבה נאלצה לבטל עסקה למכירת מצות לאירופה בשל אי אספקת המכונות, וזיכה אותה בפיצוי בראש נזק זה בסך 92,500 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. בפריט של הפסד חיסכון בכוח אדם ובמשכורות, סמך בית המשפט קמא על חוות דעתו של המהנדס מטעם המשיבה, אולם קבע, כי לא הוכח כי במפעל עבדו ביותר ממשמרת אחת ליום; כן נקבע כי המשיבה לא עמדה בחובתה להקטין את הנזק לאחר שהסתבר כי המכונות לא סופקו, משכך זכאית היא לפיצוי בשל עונת פסח אחת בלבד. משכך, הועמד הפיצוי בראש נזק זה על 105,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע פיצוי גלובלי בגובה 15,000 ש"ח בגין בזבוז זמן ואובדן חומרי גלם, מאחר והסכומים שנתבעו בפריט זה לא נתמכו בחוות דעת מומחה ולא הוסבר הבסיס לחישוב. כן נקבע כי על המערער להשיב את כספי המקדמה ששולמו לו, תוך קיזוז הסכום ששילם לאחר מתן פסק הדין הראשון.
דיון
המערער האריך רבות בטענה כי אין לחייב אותו לשאת בנזקי המשיבה, תוך מיחזור טענות שהוכרעו עוד בפסק הדין הראשון בערעור בפני בית המשפט המחוזי. לשיטתו, הצדדים הסכימו כי הסעד היחיד יהא השבה; משכך, גילתה המשיבה דעתה, כי לא יגרמו לה נזקים כלשהם עקב הפרת ההסכם או שאינה מעוניינת לתבוע בגינם. בנסיבות אלה, חיוב המערער בפיצוי פירושו חיוב בגין נזק, אותו לא היה עליו לצפות בעת כריתת ההסכם, בניגוד להוראות סעיף 10 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 .

המשיבה טוענת כי ניסיונו של המערער להסתמך על הסעיף הקובע כי הפרת ההסכם תוביל להשבה בלבד, עומד בניגוד מוחלט להכרעת בית המשפט המחוזי בערעור, לפיו על המערער לשאת בנזקי המשיבה והדיון הוחזר לבית המשפט קמא לקביעת היקף הנזק בלבד. כן מוסיפה המשיבה, כי הטענה לפיה המערער לא צפה את נזקיה הינה טענה עובדתית, אשר ערכאת הערעור לא תתערב בה וממילא המערער לא הוכיח טענה זו והיא אף נדחתה על ידי בית המשפט קמא. עוד נטען, כי המערער הודה שהיה מודע לרוב הנזקים שנגרמו למשיבה ואין ספק שאדם סביר במקומו היה צופה את הנזק שיגרם כתוצאה מהפרת ההסכם.

אין לי אלא להסכים עם המשיבה, כי הטענה בדבר חיוב המערער הוכרעה זה מכבר בפסק דין חלוט, ומשכך לא ניתן להעלותה עוד. בפסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה ביום 18.1.12, נקבע כי אין תוקף להוראה בהסכם לפיה הצדדים זכאים להשבה בלבד, לאור התנהלות הצדדים והדיון הוחזר לבית המשפט קמא רק על מנת לדון " בהיקף הפיצויים להם זכאית המערערת בעקבות הפרת ההסכם".
המערער, אשר היה מודע להכרעה זו, ביקש לעטוף טענותיו במעטפת חדשה, על כי, אין הוא סומך על ההסכם הקובע זכאות להשבה בלבד וטוען לכאורה, טענה חדשה לפיה לא צפה את הנזקים שנגרמו למשיבה מאחר והסתמך על סעיף זה בהסכם. לא ניתן לקבל נסיון זה, אשר הינו " אותה הגברת בשינוי אדרת", שכן המערער מבקש להסתמך על סעיף ההשבה בהסכם על אף שנקבע כי אינו תקף עוד. משנקבע כי הצדדים ויתרו בהתנהגותם על סעיף ההשבה בהסכם, הרי שנובע מכך, כי הסכימו לשאת בנזקים אף אם, בעת התקשרותם בהסכם, לא צפו את האפשרות כי יחויבו בהם.

בדומה, הוסיף המערער וטען כי המשיבה יכלה למנוע את מירב הנזקים שנגרמו לה אם הייתה נוהגת בתום לב ומקבלת מידיו את המכונות כאשר ביקש למסור לה אותן, או לכל הפחות פועלת לתיקון המכונה הפגומה שנמסרה לה; ממילא, סירובה לקבל את המכונות מעיד כי לא נגרם לה נזק כלשהו מהיעדרן. המשיבה טוענת כי המדובר בטענות עובדתיות שהוכרעו זה מכבר, והטענה כי המערער הפר את ההסכם אינה עומדת לדיון עוד, מאחר ואושרה בכל הערכאות.

גם טענה זו הוכרעה זה מכבר. בית המשפט קמא קבע, כבר בפסק דינו הראשון, כי האחריות להפרת ההסכם מוטלת על המערער; קביעות אלה אושרו בערעור ובקשת רשות הערעור -נדחתה, כאמור, ולא ניתן לשוב ולהעלות סוגיות אלה בדלת האחורית, תוך הצגתן כטענות הנוגעות לגובה הנזק. משעה שנקבע, כי ההסכם בוטל כדין וכי המכונה היחידה שנמסרה לא היתה תקינה - לא ניתן עוד לטעון, כי היה על המשיבה להשתמש במכונה הפגומה ולקבל את יתר המכונות ולהשתמש בטענות אלה, כנימוק להפחתת סכום הפיצוי.

הטענה היחידה שהעלה המערער, אשר אינה נוגעת לסוגיות שהוכרעו זה מכבר, נוגעת לחיובו בפיצוי בגין אובדן הרווח מעסקת מכירת המצות לצרפת. המערער סבור כי יש לבטל חיוב זה, תוך שהוא מעלה מספר טענות. ראשית, טוען הוא, כי לא צפה נזק זה מאחר ובעת כריתת ההסכם עסקת מכירת המצות טרם באה לעולם. שנית, נטען, כי לא הועמדה תשתית ראייתית לנזק בגין עסקת המצות, מאחר ולא פורט באיזה מחיר היו המצות נמכרות, מה עלות הייצור ומהו הרווח הצפוי בגין עסקה זו. כן נטען, כי מאחר והרווח של המשיבה בשנת 2003 עמד על 6.2% מסך המכירות, לא סביר כי היתה מפיקה רווח כה גבוה ממכירת המצות לצרפת. נטען גם, כי הקביעה לפיה המשיבה נזקקה למכונות החדשות על מנת לקדם את העסקה לא הוכחה, שכן אין לסמוך על עדותו של מר דניאל קריאף ( בנו של המתווך בעסקה, הרב שמעון קריאף), כי נדרשו מצות עגולות בה בשעה, שהמשיבה יכלה לייצר מצות עגולות, גם באמצעות המכונות ברשותה.

המשיבה טוענת כי אובדן העסקה הינו נזק צפוי מראש, שכן כל אדם סביר במקומו של המערער היה מודע לכך שיגרם למשיבה אובדן הכנסה במידה ולא תוכל לייצר מצות עגולות. כן טוענת המשיבה, כי חיוב המערער נומק היטב בפסק דינו של בית המשפט קמא ובתצהירם של מנהל המשיבה ושל דניאל קריאף; המשיבה מנועה לטעון נגד גובה הנזק משלא חקרה את מנהל המשיבה בעניין זה. המשיבה מדגישה כי בפני בית המשפט קמא לא באה כל טענה לגובה הנזק בכלל ולאחוז הרווח של המשיבה, בשנת 2003 , בפרט ולא ניתן להעלות טענה זו לראשונה בערכאת הערעור.

גם בעניין זה, יש לדחות את טענת המערער. אכן גובה הנזק שנגרם למשיבה בשל ביטול העסקה נטען על ידי מנהל המשיבה מבלי להסביר כיצד נקבע סכום זה. ניתן היה לצפות כי המשיבה, לכל הפחות, תפרט מה היתה התמורה הצפויה של העסקה מול עלויות יצור המצות על ידה, על מנת להראות כיצד הגיעה למסקנה כי הרווח הצפוי בגין העסקה הוא, כנטען על ידה.
עם זאת, יש לקבל את טענת המשיבה כי המערער מנוע להעלות טענות לגובה הנזק בגין ביטול עסקה זו, מאחר ולא העלה אותן בפני בית המשפט קמא. בסיכומיו בבית המשפט קמא, טען המערער כי לא הוכח, כי העסקה התרחשה בשנת 2003 ולא הוכח, כי כדי לקיום העסקה נדרשו מצות עגולות דווקא, (עמ' 3 לסיכומי המערער). בבית המשפט קמא, לא באה כל טענה מפי המערער לגובה הנזק, הנטען, כתוצאה מביטול העסקה ו הטענות ראו אור לראשונה בהודעת הערעור. משלא מצא המערער להעלות טענות אלה בפני בית המשפט קמא, ולא ניתן להעלותן לראשונה בפני ערכאת הערעור, דינן לדחיה.

כמו כן, לא ניתן לקבל הטענה כי אין לפסוק פיצוי בראש נזק זה מאחר ולא הוכח כי אי מסירת המכונות מנעה את ביצוע העסקה, הגם שטענה זו - וזו בלבד - נטענה בפני בית המשפט קמא. קביעת בית המשפט קמא בעניין זה הינה קביעה עובדתית מובהקת, אשר סמכה על התרשמותו מעדותו של מנהל המשיבה; כן הסתמך בית המשפט קמא על חוות דעתו של המומחה דוד אזרזר, אשר לא נדרש לחקירה נגדית ומכאן שחוות דעתו, לפיה לא ניתן היה לייצר מצות עגולות בעזרת המכונות הישנות מבלי לתקנן - תיקון אשר אינו כלכלי- לא נסתרה. בהפניה לדברי המומחה, מר עסיס, לפיו תחזוק נכון של המכונות הישנות היה מביא לתוצר של מצות עגולות יותר ( עמ' 22 לפרוטוקול מיום 19.2.09), אין כדי לבסס את הטענה כי המכונות הישנות יכלו לייצר מצות עגולות ממש, כנדרש לביצוע העסקה בצרפת. על כן, דין טענה זו להידחות.

סוף דבר, לו דעתי נשמעת, יש לדחות הערעור תוך חיוב המערער ל שלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ש"ח להיום וזאת בהתחשב, בין היתר, בנסיון של המערער לשוב ולהעלות טענות שכבר נדונו והוכרעו. הערבון שהופקד יועבר למשיבה באמצעות בא כוחה, על חשבון ההוצאות.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

השופט א. ואגו:

אריאל ואגו, שופט

אני מסכים.

השופטת ט. חיימוביץ:
אני מסכימה.

טלי חיימוביץ, שופטת

הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ד, 22 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

אריאל ואגו, שופט

טלי חיימוביץ, שופטת