הדפסה

צים ואח' נ' בנק הפועלים ואח'

בפני
כב' השופט ארז יקואל, סגן הנשיאה

המבקשים

  1. אילנית צים
  2. עדי צים

3. יחזקאל לוי
4. פני לוי

נגד

המשיבים

  1. בנק הפועלים
  2. אביחי דרזנר

פסק דין

המבקשים 3-4 מכרו את דירתם למבקשים 1-2 . טרם לכן, הם משכנו את אותה דירה לטובת המשיב 1 בשלוש משכנתאות שונות, לשם הבטחת פירעון חובם בשלושה חשבונות בנק המנוהלים אצלו.
המבקשים טוענים כי במסגרת עסקת מכר הדירה, נפרע מלוא החוב כלפי המשיב 1 . עם זאת, פתח המשיב 1, יחד עם בא -כוחו - המשיב 2, שלושה תיקי מימוש נפרדים בלשכת ההוצאה לפועל והכל, שלא לצורך, בסדר שאינו תואם את שווי הנכסים המשועבדים, תוך התנהלות רשלנית, חוסר תום לב, הפרת חובת נאמנות ועשיית עושר שלא כדין . המבקשים סוברים כי המשיבים כיוונו להחיל לפתחם הוצאות מיותרות ושכרי טרחה משמעותיים ומופרזים והגיעו הדברים כדי כך, כנטען, שנפתח תיק הוצאה לפועל למימוש אותה דירה, ללא יתרת חוב מוכחת ו אך לשם גביית שכ"ט בסכום עתק של כ – 320,000 ש"ח .
לאור טענות אלו, הגישו המשיבים תובענה כנגד המשיבים, בדרך של המרצת פתיחה, בעתירה ל צווים הצהרתיים כי סולקו מלוא חובותיהם של המבקשים 3-4 כלפי המשיב 1 וכי יש למחוק את המשכנתאות הרובצות על הדירה ולאפשר את שינוי רישום הזכויות אצל רשם המקרקעין.
המשיבים מכחישים את טענות המבקשים וטוענים כי התנהלו על פי הוראות הדין והחיוב המובטח שעמד על הפרק. במוקד הדיון, ניצבת השאל ה האם הוכח פסול בהתנהגות המשיבים המצדיק מתן סעדים מן היושר כמבוקש.

הרקע לתובענה
המבקשים 3 ו-4 החזיקו בשלושה חשבונות בנק אצל המשיב 1 - חשבון 599333 הרשום על שם מוסך יחזקאל חגי (1993) בע"מ ( להלן: "מוסך חגי") ו חשבונות 15204 ו-46555, הרשומים שניהם על שם מוסך בזק פתח תקווה בע"מ ( להלן: "מוסך בזק").

במרוצת השנים, נטלו המבקשים 3 ו-4 שלוש משכנתאות מהמשיב 1 במסגרתן שועבדו שלושה נכסים בבעלותם. האחד, אותה דירת מגורים שנמכרה למבקשים 1 ו - 2, הידועה כגוש 4050 חלקה 29 בכפר סירקין (להלן: "הדירה"); השני, נכס מניב שכירות המצוי במושב תל מונד הידוע כגוש 7800 וחלק מחלקה 1 ( להלן: "הנכס בתל מונד") והשלישי, מגרש המצוי בעיר פתח תקווה וידוע כגוש 6391 חלקים 1777/4777 מחלקה 6 ( להלן: "המגרש בפ"ת").

בעקבות חוב שצברו המבקשים 3 ו-4 בשלושת החשבונות הנזכרים, פעל המשיב 1 באמצעות המשיב 2, למימוש שלושת הנכסים, באמצעות פתיחת שלושה תיקי הוצאה לפועל שונים.

ראשון, נפתח ביום 10.4.2008 תיק הוצל"פ 01-XX483-08-1 כנגד מוסך בזק בסכום של כ-1,700,000 ₪ למימוש המגרש בפ"ת ויוחס ליתרת החוב המצויה בשני החשבונות על שם מוסך בזק ( להלן: "תיק ההוצל"פ הראשון").

שני, נפתח, באותו יום, תיק הוצל"פ 01-XX478-08-9 כנגד מוסך חגי, בסכום של כ- 1,600,000 ₪ למימוש הנכס בתל מונד ויוחס ליתרת החוב בחשבון על שם מוסך חגי ( להלן: "תיק ההוצל"פ השני").

שלישי, נפתח ביום 18.1.2009 תיק הוצל"פ 01-XX840-09-5 כנגד המבקשים 3 ו-4 באופן אישי, בסכום של כ- 2,202,697 ₪ למימוש הדירה מושא התובענה ויוחס ליתרת החוב בשני החשבונות על שם מוסך בזק ( להלן: "תיק ההוצל"פ השלישי").

תיק ההוצל"פ הראשון ותיק ההוצל"פ השני נפרעו במלואם ונסגרו. המחלוקת בעיקרה נסובה על יתרת החוב בתיק ההוצל"פ השלישי.

טענות הצדדים
אשר ליתרת החוב בתיק ההוצל"פ השלישי. המבקשים טוענים כי יש לסגור תיק זה ולמחוק את המשכנתאות הרובצות על הדירה . נטען כי מלוא החוב כלפי המשיב 1, נפרע כדי "איפוס", לפי דפי היתרות של המשיב 1. עוד נטען כי התחשיב שערך המשיב 1 ונמסר להם יוצר הטעייה ומלמד כי הוצג בפניהם מצג שווא.

המבקשים מדגישים כי החוב הנטען על ידי המשיבים בתיק זה, הנו דרישה לתשלום שכ"ט שאין לה הצדק. לגישתם, כבר נגבה שכר טרחה גבוה ומספיק במסגרת שני תיקי ההוצל"פ הראשונים ואין כל סיבה לתשלום נוסף בתיק שעניינו בחוב חופף. עוד נטען כי שכר הטרחה המבוקש מוגזם ומופקע, כאשר כלל לא נעשו פעולות על ידי עו"ד המצדיקות את פסיקתו, כשכבר בשלב ראשוני נמכרה הדירה למבקשים 1-2 ובטרם חלפה תקופת האזהרה. המבקשים סבורים כי שכ"ט המבוקש כלל לא אושר וממילא חיוב בו אינו צריך לשאת ריבית בנקאית כפי שנדרש.

מנגד, לעמדת המשיבים, בתיק ההוצל"פ השלישי נותרה יתרה לתשלום בסכום של כ- 320,000 ₪ ולכן אין למחוק את המשכנתאות הרובצות על הדירה עד לפירעון חוב זה.

המשיבים טוענים שאין בידי המבקשים ביקורת עניינית על התחשיב שנשלח על ידי המשיב 1 ומדגישים כי כל אחד מתיקי ההוצאה לפועל נפתח על יסוד תדפיסי בנק מעודכנים, בצירוף תצהיר פקידת בנק ו לפי טבלת לשכת ההוצאה לפועל לחישוב הריבית. לגישתם, חיובי שכר הטרחה נפסקו על פי דין ומהווים חלק מן החוב הפסוק בכל אחד משלושת תיקי ההוצל"פ.

עוד מתייחסים המשיבים לשכ"ט שנפסק בתיקי ההוצל"פ האחרים על ידי כב' רשם ההוצאה לפועל מבלי שהוגשו בקשות רשות ערעור על החלטותיו . בנוסף מובהר , ביחס לתיק הראשון, כי אף בטרם נפסק שכר הטרחה, לא עתרו המבקשים 3 ו-4 כנגד שיעורו הגם שהתאפשר להם ( ר' נספחים 69-72 לכתב התשובה). ביחס לתיק השני, מפנים המשיבים לבקשת המבקשים 3 ו-4 לבטלו, כפי שנדחתה ( ר' נספחים 88, 92 לכתב התשובה) וכן ל פעילותיו של כונס הנכסים ( ר' נספח 84 לכתב התשובה).

לעניין שכ"ט שנפסק בתיק ההוצל"פ השלישי, טוענים המשיבים כי לא מדובר בשכ"ט נוסף או זה שנקבע במעמד פתיחת התיק. לגישתם, שכר הטרחה המבוקש בתיק ההוצל"פ השלישי אינו שכ"ט כונס הנכסים כבתיקי ההוצל"פ הראשונים, שהרי לא מונה כונס נכסים בתיק זה, כך שהמשיב 2 אינו זכאי לשכ"ט ככונס נכסים. לדידם, מדובר בשכ"ט פסוק שנפסק לזכות המשיב 1 כזוכה בתיק ההוצל"פ השלישי ולא לטובת המשיב 2 כבא כוחו. המשיבים מפנים להוראת סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"), לפיו כל תשלום ששולם, נזקף תחילה על חשבון הוצאות ושכ"ט עו"ד ורק לאחר מכן על חשבון ריבית וקרן.

עוד בהקשר זה אציין את טענת המבקשים כי התובענה ראויה להתברר במסגרת המרצת פתיחה, לפי פשטותה, מהות הסעדים המבוקשים וחשיבותן הציבורית של הסוגיות שהיא מעוררת, בבחינת יחסו של בנק נושה לחייבים בעת מימוש משכונות המוטלים על רכושם.

המשיבים טוענים כי יש לסלק את התובענה מחמת קיומה של דרך משפטית חלופית ומיוחדת לדיון בטענות העולות בה וכן מחמת " הליך תלוי ועומד" שטרם ניתנה בו הכרעה. לעמדתם, עיקר טענות המבקשים מצוי בגדר טענת " פרעתי" הראויה להתברר בפני רשם ההוצל"פ ותלויה ועומדת בקשה של המבקשים 3-4 בטענה זו, בזהות לנטען בתיק זה, שלא נדונה עד ליום זה.

בתגובה, טוענים המבקשים 1-2 כי הם אינם צד להליך ההוצל"פ השלישי ולכן, הדרך היחידה לאכיפת זכויותיהם היא המרצת הפתיחה בה נקטו. מנגד, סבורים המשיבים כי המבקשים 1 ו - 2 מעורבים היטב בתיקי ההוצאה לפועל השלישי ומפנים לבקשות שהגישו בתיק ולהחלטות המורות להפקיד את יתרת החוב ( ר' פרק 3 לכתב התשובה ונספחים 35-55; סעיף 4 ג לכתב התשובה).

בסיכומיהם, מרחיבים המבקשים בתימוכין באסמכתאות, כי רשם ההוצל"פ הנו רשות מנהלית נעדרת סמכות ליתן סעדים הצהרתיים מיוחדים כמבוקש מלפניי, או להפעיל שיקול דעת שיפוטי בנוגע לפעולות בחוסר תום לב שבוצעו על ידי הנתבע 2 בשלושה תיקים נפרדים של הוצאה לפועל, כנטען. לכן, לגישת המבקשים, אין למנוע מהם את בירור הסכסוך במסגרת הליך זה, העוסק באופן "רוחבי" בשלושת תיקי ההוצל"פ השונים.

המשיבים, בתימוכין באסמכתאות, מפנים לדוקטרינת "סעד מן היושר" וטוענים כי לפיה, אל לו לבית המשפט לתת סעד שבשיקול דעת, אם המבקש יכול להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד יביא לכפילות דיונית. נטען כי כתב התביעה שהוגש על דרך המרצת פתיחה עוסק בסעדים שביושר וקיימת למבקשים דרך חלופית וספציפית למיצוי טענתם בדבר "איפוס" החוב בתיק ההוצל"פ השלישי ובהתאם להוראות סעיף 19( א) לחוק ההוצאה לפועל בגדר הדיון החסר בטענת " פרעתי" (ר' פרק 4 וסעיף 5ב' כתב התשובה).

אשר להתנהלות המשיבים במסגרת תיקי ההוצל"פ ואופן פתיחתם. ל עמדת המבקשים, סדר פתיחת תיקי ההוצל"פ גרם להעמסת ריביות, אגרות, הוצאות וסיכומי שכר טרחה מיותרים ומוגזמים . לדידם, אופן פתיחת התיקים יצר מצב בו מומשו נכסים בגין יתרות חוב חופפות וכי המשיבים בחרו לממש קודם את הנכסים " הזולים" בעלות מיסוי גבוהה, אשר הובילה, למעשה, לפתיחת תיק ההוצל"פ השלישי שלא לצורך. לעמדתם, היה צורך לפעול קודם לכל למימוש הדירה, שערכה עלה על גובה החוב בתחילתו ולא בסדר הפוך כזה שנבחר על ידי המשיבים.

המבקשים טוענים כי ככלל, התנהלותם של המשיבים בתיקי ההוצל"פ נעשתה בחוסר אכפתיות ותוך זלזול בנכסיהם ובכספם. לגישתם, המשיב 2 לא עדכן את תיקי ההוצאה לפועל השונים בסכומים שנפרעו בזמן אמת, החובות בהם המשיכו לצבור ריבית והוא נטל לידו כספים על חשבון שכ"ט עו"ד שנגבה באופן חופף. עוד נטען, כי המשיבים פעלו למימוש הנכסים השונים ללא עריכת הבדיקות הנדרשות, ללא הפעלת שיקול דעת, ללא הוצאת שומות עדכניות וללא ביצוע בדיקות כדאיות מיסוי ( ר' סעיפים 4, 34 לסיכומי המבקשים 3 ו-4 והאסמכתאות שבפרק ח' לסיכומיהם).

עוד מוסיפים המבקשים 3 ו-4 כי המשיב 1 הנו תאגיד בנקאי והמשיב 2 שימש ככונס נכסים בתיקי ההוצל"פ הראשון והשני, כך שחלות עליהם חובות מוגברות של אמון ונאמנות. לעמדתם, המשיבים התרשלו בתפקידם והפרו את חובת הזהירות החלה עליהם, התנהלו בחוסר תום לב, בניסיון לעשיית עושר שלא במשפט, בהטעיה מכוונת, בהסתרת עובדות מהותיות ובמטרה לסחוט מהם כספים ולגרום להם לנזקים ישירים ועקיפים.

המשיבים, מנגד, פרטו בהרחבה את שיקוליהם אשר לסדר פתיחת תיקי ההוצאה לפועל וטענו, בין היתר, כי יתרת החוב כלפי המשיב 1 לא נפרעה ו כי הם התחשבו בכך שהדירה הנה בית מגורים ולכן ראו לנכון לממשה אחרונה מבין שלושת הנכסים, תחת ההנחה ששני הנכסים האחרים יספיקו לכיסוי כלל החובות. לעמדתם, אין כל מניעה לנהל הליכים נפרדים למימוש נכסים שונים לפי הורא ת סעיף 23 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק המשכון") והבחירה בנושא שמורה להם. המשיבים מוסיפים וטוענים כי מאחר שמדובר בשלושה נכסים שונים, בבעלות ממשכנים שונים, לא ניתן היה לפתוח תיק הוצל"פ אחד למימוש כל שלושת הנכסים ולא היה מנוס מהוצאות הנלוות למהלכים, כפי שנדרשו .

דיון והכרעה
מטעם המבקשים, העידו המבקשים 2 ו - 3. מטעם המשיבים, העידה הגב' דפנה ריכטר (להלן: "ריכטר").

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את ראיותיהם ואת מכלול נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. העדפתי את גרסתם העובדתית של המשיבים, שנתמכה במסמכים אובייקטיביים, על פני גרסת המבקשים, שנותרה רוויה בתשובות מתחמקות וכלליות, עמימות מכוונת ותהיות בעניינים משמעותיים שלא הובהרו די.

על אף הכשלים הנטענים שבגרסת ריכטר, שאינם עולים כדי סתירות אמיתיות, ייחסתי לה את המהימנות המתבקשת והתרשמתי כי יש בה כדי לתמוך בליבת גרסת המשיבים. כך, אף ש המשיבים נמנעו מהגשת תצהיר מאת המשיב 2, מאת הגב' שמולביץ' האוחזת בידיעה אישית על קרות העניינים ומאת הממונה על הגב' ריכטר. להלן אפרט את הנימוקים שביסוד מסקנתי זו.

ניתן לחלק את המחלוקת שמלפניי לשניים. חלק אחד, מצוי בהיבט הנקודתי ובו התבקשתי לבחון את יתרת החוב בתיק ההוצל"פ השלישי, בין אם זו "אופסה", כנטען, באופן המאפשר את סגירת תיק ההוצל"פ והסרת המשכנתאות מעל דירת המגורים ובין אם נותרה יתרה לתשלום בסכום של כ- 320,000 ₪ כמבוקש על ידי המשיבים בגין הפרשי שכ"ט והוצאות. בעניין זה, עולה לדיון השאלה העיקרית, האם בנסיבות העניין, צריך בית משפט זה לדון, במסגרת של המרצת פתיחה, בטענה כטענת " פרעתי". חלק שני, מצוי בהיבט הרוחבי ובו התבקשתי לבחון את התנהלות המשיבים בשלושת תיקי ההוצל"פ; את סדר פתיחת תיקי ההוצל"פ בו נקטו המשיבים ואת דרישת שכר טרחה בתיק ההוצל"פ השלישי לאחר זה ששולם בשני תיקי ההוצל"פ האחרים.

חלק ראשון - האם נפרע החוב בתיק ההוצל"פ השלישי (על חשבון שכ"ט והוצאות)

שוכנעתי כי בהקשר זה של הדיון, עיקר עתירת המבקשים אינו אלא טענת "פרעתי" במסווה של תביעה לצו הצהרתי. מבלי לקבע מסמרות בעובדות או לכבול את שיקול דעתו של כב' ראש ההוצ ל"פ, סברתי שהיבט נקודתי זה של המחלוקת טרם מוצה וראוי שיתברר לפניו, בין במסגרת טענת פרעתי ובין במסגרת בקשה אחרת. לפיכך, דחיתי את בקשת המבקשים להצהיר, בשלב זה, על היעדר חוב בתיק ההוצל"פ ו כפועל יוצא, על הסרת המשכנתאות הרשומות על הדירה.

המבקשים מפרטים את הסכומים שהועברו למשיב 1 (ר' פרק ב' לכתב התביעה), אך מנגד, מפנים המשיבים לתמונה שונה של החובות והנכסים המשועבדים ( ר' פרק 7 לכתב התשובה). המבקשים טוענים ששילמו את מלוא החוב על פי תדפיסי יתרות החוב שהוצגו מלפניהם ומתנגדים לתשלום שכ"ט והוצאות מושא תיק ההוצל"פ השלישי , בטענה כי ממילא לא בוצעה במסגרתו כל פעולה ולא מונה כונס נכסים הזכאי לשכ"ט.
עם זאת, המבקשים אינם מציגים תחשיב חוב מסודר מטעמם של חשבונות הבנק וחסרות אסמכתאות המעידות על התשלומים שניתנו על חשבון החוב הכולל . נטען כי שולמו סכומים שונים והחוב סולק, אך לא הרבה מעבר לכך. המשיבים טוענים כי המבקשים מתעלמים מחיובי ריבית נדרשים, הוצאות ממשיות ושכ"ט עו"ד כפי שנפסק בתיקי ההוצל"פ ו אין בפניי חזית עובדתית ממשית מנגד על מנת שאעדיף קביעת ממצאים לזכות המבקשים.
לא ברור כיצד שלמו המבקשים סכומי עתק על פי דפי יתרות בלבד כגישתם, מבלי להסדיר את כל הנדרש במסמך מסכם אשר להסרת המשכנתאות הרובצות על הדירה . התרשמתי כי הם בחרו באופן חד צדדי כיצד יוגדר החוב, תוך ביטול נחזה של ערכי הוצאות והפרשי ריבית. גם בהנחה שקיבלו המבקשים נתונים חסרים, היה עליהם לדאוג להשלמת החסר בעת ביצוע התשלומים מטעמם, על מנת לשוות למעשיהם משמעות מעשית. מ סיכומי המבקשים 1 ו – 2 עולה גישתם כי שילמו תחת מחאה ומבלי להודות בכל טענה ביחס ליתרות הנטענות שבחשבונות מושא המשכנתאות. מכאן נלמד תימוכין מסוים במודעותם לגישת המשיב 1 אשר ליתרות הנטענות כגובה החוב, לעומת גישת המבקשים שבחרו על דעת עצמם איזה רכיב מרכיבי החוב לפרוע. במקום אחר טענו המבקשים 1 ו – 2 בשונה, כי שילמו תחת מחאה ו "במדויק" על מנת לסיים את הנושא (ר' סע' 11, 50 ו - 57 לסיכומים).
אין מחלוקת בין הצדדים כי שולמו כספים כלשהם על חשבון החוב. אין אף מחלוקת כי בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל השלישי הוגשה בשלב מוקדם, זמן קצר לאחר פתיחתו. הצדדים חלוקים אשר למועד המדויק בו הוגשה הבקשה, בין אם קודם או לאחר שחלפה תקופת ההזהרה בתיק, אך אינני מוצא מקום להרחיב בנקודה זו. עיקר הדברים עוסק בשאלה האם המבקשים 3-4 חייבים בתשלום ההוצאות הנוספות שהתווספו לקרן החוב לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל השלישי.

הוראת סעיף 9( ב) לחוק ההוצאה לפועל קובעת, כך:

"האגרות וההוצאות לנקיטת ההליכים יחולו על החייב, ודינן לעניין ההוצאה לפועל כדין החוב הפסוק, זולת אגרות והוצאות של הליכים שלדעת רשם ההוצאה לפועל ביקש הזוכה את נקיטתם שלא בתום לב"

לפי הוראת תקנה 2 לתקנות ההוצאה לפועל ( שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"), כבר במועד פתיחת תיק למימוש משכנתה, מחויב החייב בהוצאות עו"ד, אף בטרם מונה כונס נכסים לצורך העניין.

לפי הוראת סעיף 75 לחוק ההוצאה לפועל, כל תשלום ששולם, נזקף תחילה על חשבון הוצאות ושכ"ט עו"ד ורק לאחר מכן, על חשבון ריבית וקרן החוב.

יכול שכך נעשה גם במקרה דנן ו דין תשלום שכ"ט והוצאות שנותרו, כדין תשלום קרן החוב. לא ניתן לבצע הפרדה ביניהם, אף לעניין הפרשי ההצמדה והריבית ( ר' סעיפים 9( ג) ו- 10(ג) לחוק ההוצאה לפועל). לאור שהוצג לפניי, לא ניתן לשלול כי היתרה לתשלום הנה שכ"ט והוצאות שנפסקו עם פתיחת תיק ההוצל"פ השלישי, על חובתם הנחזית של המבקשים 3-4 בתשלומה כחלק בלתי נפרד מקרן החוב שהם אינם מתכחשים לה. סכום זה, נחזה כ עומד לזכות המשיב 1 כזוכה ולא לטובת המשיב 2 כבא כוחו, כך שאין חשיבות ממשית בעובדה שכלל לא מונה כונס נכסים בתיק זה.

כפי שלרשם ההוצאה לפועל נתונה הסמכות לדון בטענות בדבר פירעון החוב, כך גם בסמכותו לדון בשאלת נפקות ההוצאות הנוספות שנצמדו לקרן החוב. בפניו יוכלו המבקשים 3 ו – 4 לברר את מהות החיוב, אם קשור לנכסים אחרים או לדירה, אם צריך לשאת ריבית בנקאית אם לאו, אם נעשה דבר המצדיק פסיקת הוצאות לנוכח הפעולה שנעשתה בתיק – מילוי טופס, כהבהרת ריכטר וחזקה על כב' ראש ההו צל"פ שייתן דעתו בנושא.

בהתאם, דחיתי את טענת המבקשים בדבר מצג שווא והטעייה. לא התרשמתי שהמשיב 1 הסתיר מסמכים כאלו או אחרים בדבר גובה החוב הנדרש לתשלום כאשר על המבקשים הנטל הראייתי בנושא ועליהם לצפות כי לקרן החוב המועברת לגבייה בהוצאה לפועל תצטרפנה עלויות מנהליות נוספות, כמו ריביות, פתיחת תיק ושכ"ט עו"ד. דומה כי התחשיב שערך המשיב 1 מציג את יתרות החוב בצירוף עלויות פתיחת תיק ההוצל"פ, בעוד שתדפיס היתרות עליו נסמכו המבקשים רלוונטי עובר לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ומציג את קרן החוב בלבד ( ר' פרו' עמ' 45 שו' 7-28).

המבקשים 1-2 מפנים בסיכומים לחלקים מעדותה של ריכטר לפיהם היתרות שנמסרו למבקשים על ידי הבנק לא שיקפו נכונה את מלוא היתרות וניסיון להסתיר דפי בנק בעניין ( ר' פרו' עמ' 44 שו' 11-12; עמ' 49 שו' 19-21; עמ' 50 שו' 27; עמ' 75 שו' 9-17; פרו' עמ' 75 שו' 20-25 ; עמ' 76 שו' 1-2, 18-29).הפניית המבקשים 1-2 נדחית, שכן דפי חשבונות הבנק שהונפקו עובר לפתיחת תיקי ההוצאה לפועל אינם רלוונטיים עוד לאחר פתיחתם ( ר' פרו' עמ' 75 שו' 27-32). כמו כן, הוצאות שכ"ט אינן מועברות לחשבון הבנק בו נוצר החוב אלא לזוכה. לא ניתן לומר כי היתרות במחשבי הבנק צריכות לכלול גם את הסכומים שנתקבלו על חשבון החוב לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ וככלל, על החייבים בגדרו לשאת בעלויות פתיחתו, בנוסף לפירעון קרן החוב.

המבקשים טוענים כי המשיב 2 כבר שלשל לכיסו שכ"ט בסכום של כ- 300,000 ₪ במסגרת פועלו בשני תיקי ההוצל"פ אחרים ולא עומדת לו הזכות לקבל שכ"ט עבור התיק השלישי. המבקשים מפרטים את סכום שכה"ט ששולם במסגרת כל אחד מתיקי ההוצל"פ וטוענים כי מדובר בשכ"ט מוגזם ומופקע. לא ברור מטענות המבקשים אם ניתן להשליך שכ"ט שנפסק בתיק אחד על זה שנפסק באחר, כשמדובר במימוש נכסים שונים. למבקשים עמדה הזכות לעתור כנגד שכה"ט שנפסק בהליכים קודמים אך הם לא עשו כן (ר' נספחים 69-72 לכתב התשובה לעניין תיק ההוצל"פ הראשון ונספחים 74-92 לכתב התשובה לעניין תיק ההוצל"פ השני). בהתאם, לא ברור אם שכ"ט שנפסק בתיק ההוצל"פ השלישי יכול להיות מושפע או להיגזר משכ"ט שנפסק בשני תיק ההוצל"פ האחרים.

כמו כן, המבקשים לא הראו כי תיק ההוצל"פ השלישי נפתח בשל חוב חופף לזה שבגינו נפתחו תיקי ההוצל"פ הראשון והשלישי, כאשר התרשמתי מעדותה של ריכטר שלא מדובר בחוב חופף, אלא ביתרות לתשלום (ר' פרו' עמ' 42 שו' 2-4). גרסת העדה לא מעלה תימוכין ב"איפוס" החוב כלפי המשיב 1 נוכח אמרותיה כי יתרת החוב אינה "אפס" וכי החשבונות עליהם הסתמכות המבקשים אינם משקפים את החוב "האמיתי" (ר' פרו' עמ' 50 שו' 27; עמ' 75 שו' 9-25; עמ' 76 שו' 1-2, כהפניית המבקשים 1 ו – 2 בסיכומיהם).

לא המשיבים הם שצריכים להציג מסמך התומך בטענתם ליתרת חוב ולא הוכח שחיובי שכר הטרחה שנפסקו בכל אחד מתיקי ההוצל"פ חורגים מהחוב הפסוק בהם. מדובר בחיובים פסוקים, שככל שמבוקש לבטלם יש להגיש בקשה מתאימה בפני רשם ההוצאה לפועל בהתאם לסדרי הדין. עד כה, לא הוגשו ערעור על החלטות רשם ההוצאה לפועל בעניינים אלו ואין לדון בנושא בדרך עקיפה של המרצת פתיחה.

לבד מכך, הוראות סעיף 19( א) לחוק ההוצאה לפועל מאפשרות לחייב לטעון טענת " פרעתי" כאשר הוא סבור שמילא אחר החיוב ובזו הלשון :

"(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ב)...".

אשר לזכותו של תובע לקבל סעד הצהרתי, כסעד שבשקול דעת, יפים לענייננו הדברים שנקבעו, כך:

"מתן סעד הצהרתי לבעל דין הינו עניין שבשיקול דעת, ובית המשפט יימנע מלתיתו, כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לעניין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה, אם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות [...] כך למשל אין בית המשפט נוטה להעניק סעד הצהרתי, מקום שיכול המבקש לתבוע סעד ממשי" ( ר' רע"א 2611/98 בנק לאומי בע"מ נ' מוזס (15.9.1998) , כהפניית המשיבים בכתב תשובתם; ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי ( מהדורה 11), עמ' 832).

אכן, המבקשים 1-2 והמשיב 2 אינם צד להליכים שבהוצל"פ, אך לא שוכנעתי כי המרצת הפתיחה זו היא הדרך המשפטית היחידה הקיימת להם לאכיפת זכויותיהם. בעת רכישת הדירה המבקשים 1-2 ידעו היטב על שלוש המשכנתאות שרובצות עליה, על חובת המבקשים 3-4 לפרוע את החוב שבהוצאה לפועל ( ר' סעיף 2.1.1 להסכם מכר הדירה ). מוצגי המשיבים מלמדים שהמבקשים 1-2 שלחו ידם בהליך ההוצאה לפועל בתיק השלישי. די בנוסח ההסכם בין המבקשים ובהגשת התובענה דנן בצוותא חדא כדי לגבש למבקשים כולם אינטרסים משותפים, על מנת לאפשר להם לשתף פעולה בטענת " פרעתי" ולמצער, לשטוח טענותיהם כי לא בוצעו כל פעולות המצדיקות חיוב בהוצאות כפי שנקבע.

החוב מושא התובענה שייך ומקושר למבקשים 3-4 כבעלי הזכות לטעון טענת פרעתי במסגרת תיק ההוצאה לפועל השלישי . העובדה שהמבקשים 1-2 מעורבים בעסקת מכר ומעוניינים לקדם את העברת הזכויות על פי ההסכם, אינה מקנה להם את הזכות לעקוף את סמכותו של כב' רשם ההוצאה לפועל לדון בטענות בדבר פירעון החוב, בדרך של הגשת המרצת פתיחה זו. שוכנעתי כי זכותם של המבקשים 1- 2 היא זכות עקיפה לזו של המבקשים 3-4 ואין להעמידה בקו החזית, על מנת לגרור את הסמכות לדון בטענת פירעון החוב לפתחו של בית משפט זה.

דוקטרינת "הליך תלוי ועומד" פורשה על ידי בתי המשפט באופן רחב ובבסיסה , שיקולי יעילות הדיון והמערכת השיפוטית, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה ו מאזן הנוחות(ר' רע"א 5642/11 דובק בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף ומס קניה תל אביב" (2011); רע"א 3765/ 01הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (28.1.2002); ע"א 9/75 אל עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל (12.6.1975); ת"א (ק"ש) 13448-03-09 רויכמן שיש ואבן בע"מ נ' שחף אבן ושיש בע"מ (9.6.2011) ).

בענייננו, טענות דומות בדבר פירעון החוב בתיק ההוצל"פ השלישי כבר הועלו שם. בהחלטה שניתנה בבקשת המבקשים 3 ו-4 "על כוונתם לפדות את המשכנתאות מעל דירת המגורים נשוא תיק ההוצל"פ", קבע כבוד רשם ההוצל"פ ביום 16.4.2009 כי : " באתי לכלל מסקנה כי ענין לנו בבקשה אשר הינה " מס שפתיים גרידא". לא התרשמתי כי כוונה אמיתית מאחוריה בעל הקשור לפדיון המשכנתא.... עניין זה מקבל משנה תוקף עת מאז הגשת הבקשה ועד עתה לא נפדתה המשכנתא.. כמו כן, טענת החייבים ( המבקשים 3 ו- 4 – א.י) בבקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם טענותיהם בדבר העדר חוב"(ר' נספחים 4-6 לכתב התשובה).

לאחר שהוגשה בקשה נוספת לסגירת תיק ההוצל"פ השלישי, דחה כבוד רשם ההוצל"פ את הבקשה ביום 19.5.2009 ושב וקבע, כי : " ככל שברצון החייב להגיש בקשה בטענת פרעתי יעשה זאת בצרוף תצהיר ואסמכתאות" (ר' נספחים 3 ו- 15 לכתב התשובה).

לבסוף, לאחר בקשות והחלטות נוספות בעניין ( ר' נספחים 9, 11, 18, 19, 24, 26-28 לכתב התשובה), הגישו המבקשים 3- 4 ביום 5.8.2009 בקשה בטענת פרעתי ( ר' נספחים 29-33 לכתב התשובה). זו, כאמור, טרם הוכרעה.

אף בית המשפט נתן דעתו בעניין זה, במסגרת בר"ע שהוגשה על ידי המשיב 1 בעניין מינוי כונס נכסים בתיק ההוצל"פ השלישי, שם קבע, בזו הלשון: "מתגובתם של החייבים (המבקשים 3 ו- 4 – א.י) עולה כי הם סבורים שפרעו את מלוא החוב למבקשת (המשיב 1 – א.י) ועליה לבטל את המשכנתא הרשומה על הנכס. החייבים הגישו בקשה בטענת " פרעתי", הוגשה תשובת הזוכה, אך לא נמסר מידע לגבי החלטה בבקשה. עוד ראיתי כי ניתנה החלטה המורה לרוכשים (המבקשים 1 ו- 2 – א.י) להעביר לתיק ההוצל"פ כספים ע"ח החוב, וככל שלא הועברו כספים ניתן לפעול כנגד הרוכשים במסגרת תיק ההוצל"פ, ולשם כך אין צורך במינוי של כונס נכסים. להבטחת החוב עדיין לא נמחקה המשכנתא והרוכשים עת רכשו את הנכס רכשוהו בכפוף למשכנתא כך שזכויותיו של הזוכה לא נפגעות [...] 4. קיומו של החוב וסכומו המדויק יתבררו במסגרת תיק ההוצל"פ" ( ר' נספחים 34-50 לכתב התשובה, הדגשה הוספה).

בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטה זו, אינו מהווה תחליף לתפקידו של כב' רשם ההוצל"פ במסגרת תיק ההוצל"פ השלישי, וודאי אינו יושב בכס הערעור על החלטותיו שטרם ניתנו .

מעיון בנספחים שצורפו לכתב התשובה, נחזה כי המבקשים 3-4 טענו בדבר שכר הטרחה בפני רשם ההוצאה לפועל בתיק ההוצל"פ השלישי ובקשותיהם נדחו, תוך שהם מופנים להגיש בקשה בטענת פרעתי (ר' נספחים 1,4,7,12,16,17,22,25,27,29 לכתב התשובה). נראה גם כי המבקשים 1-2 גם הם נטלו חלק בעניין זה, כאשר ביקשו לברר את קיומו של החוב ואת גובהו (ר' נספחים 35,50 לכתב התשובה).

טענת פרעתי בהליך ההוצאה לפועל לא מוצתה ויש לאפשר לצדדים לעשות כן שם, לפי סדרי הדין הנהוגים ובהתאם לשיקול דעתו ומומחיותו של כב' רשם ההוצל"פ בבקשות מסוג זה.
יוצא כי המבקשים יכולים להשיג את מבוקשם "בדרך אחרת" כפולה – טענת פרעתי ובקש ות לפי סעיף 8 ב' לחוק ההוצל"פ ולביטול שכ"ט והוצאות, כך שבנסיבות העניין, לא מצאתי לנכון לאפשר להם סעד מן היושר.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין ממש בטענת המבקשים משמע נטל ההוכחה עובר לפתחם של המשיבים ומתבקש היפוך לא מוצדק של נטל הראיה. לבד מהכלל הרגיל שעל המבקשים "כמוציא מחברו" חל הנטל הראייתי להוכיח את טענותיהם, מדובר בטענת פרעתי במהותה, כשהמבקשים טוענים ששלמו סכום של כ – 2,700,000 ₪ בגין חוב של כ – 2,2000,000 ₪. גם לפי הוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, אין מקום להיפוך נטל הראיה.

מכל אלו, המבקשים לא הוכיחו די מלפניי כי יתרות החוב, לא במובן של "קרן" דווקא, אופסו במלואן ודחיתי את טענתם לפיה על המשיבים להציג מסמכים כגון דפי יתרות, שומות ותצהיר פקיד בנק. מטבעה של טענת פרעתי, כטענת "הודאה והדחה", רובץ נטל השכנוע על המבקשים 3 ו-4 וזה לא הורם מלפניי . כמו כן, לא הוכח מצב דברים שווה ערך לאמירות המבקשים 1 ו – 2 בסיכומיהם, משמע "כלו כל הקיצין" וכל נסיונותיהם לסיים את העניין במסגרות שונות כשלו.

יתרת טענות המבקשים ראויה לבירור במסגרת המרצת פתיחה, אך לא התרשמתי כי המבקשים צלחו בהוכחתה.

חלק שני - סדר פתיחת תיקי ההוצל"פ ו התנהלות הצדדים

הוראות סעיף 8 לחוק ההוצאה לפועל קובעות, כך:

"(א) ביקש הזוכה נקיטת שני הליכים או יותר, יקבע רשם ההוצאה לפועל את סדר נקיטתם בזה אחר זה או בבת אחת.
(ב) רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות שהליך פלוני לא יינקט אם ראה שלפי הנסיבות ההליך הוא בלתי יעיל או שניתן לבצע את פסק הדין בהליך פחות חמור".

הוראות סעיף 23 לחוק המשכון, קובעות, כך:

"אין במתן המשכון כדי לגרוע מזכותו של הנושה לגבות את החיוב שלא על ידי מימושו, ואין במימוש המשכון כדי לגרוע מזכותו לגבות את יתרת החיוב שלא סולקה במימוש".

בהתאמת הוראות אלו למקרה שלפניי, מדובר בשלושה נכסים שונים, שנמצאו בבעלות שני ממשכנים שונים, שהבטיחו פירעון של שלושה חשבונות בנק, המצויים בבעלויות שונות. תחילה, פתחו המשיבים שני תיקי הוצאה לפועל למימוש הנכס בתל מונד והמגרש בפ"ת ורק לאחר שאלו לא סייעו לפירעון מלוא החוב, כעולה אף מהתייחסויות גורמים שיפוטיים שאוזכרו לעיל, פתחו את תיק ההוצל"פ השלישי.

בנסיבות אלו, לא ברור כיצד גורסים המבקשים כי ניתן היה לפתוח תיק הוצל"פ אחד למימוש כל שלושת הנכסים יחדיו. כמו כן, לא ברור מדוע לא פנו המבקשים לכב' רשם ההוצל"פ כבר במועד פתיחת שני התיקים הראשונים, בבקשה לפעול לפי סמכותו שבסעיף 8( ב) לחוק ההוצאה לפועל, לשם מימוש בית המגורים במקום הנכס בתל מונד או המגרש בפ"ת, כפי שטוענים כעת בגדר חוכמה בדיעבד.

ביחס לתצהירה של ריכטר, דחיתי את טענת המבקשים כי ברובו מהווה עדות מפי השמועה. אמנם, ריכטר לא נטלה חלק בפתיחת הליכי ההוצאה לפועל כנגד המבקשים 3-4, אך העידה כי היא מנהלת את החשבונות הרלוונטיים במשך שנים ומודעת, במסגרת תפקידה, להשתלשלות העניינים הנדרשת לדיון (ר' פרו' עמ' 54 שו' 1-5). לא מצאתי בעדותה סתירות אמיתיות, או התחמקויות ממתן מענה לשאלות , עליהן השיבה באופן מקצועי ומותאם לידיעותיה ולמעמדה במשיב 1. אף קבעתי בפרוטוקול הדיון ביחס לחקירתה, כי: " החקירה אינה בגדר מבחן זיכרון או ווכחנות עם העד... העדה משיבה לשאלות פעם אחר פעם וככל שאין מסמך או ראייה אובייקטיבים אחרת שניתן להציג לעדה על מנת שתשנה מתשובתה, ראוי לעבור לקו חקירה אחר" (ר' פרו' עמ' 60 שו' 13-16). וכן: "העדה נחקרה מזה שעתיים וחצי בדיוק. הדברים הובהרו לפני ולפנים בווריאנטים כאלו ואחרים. קיימת תחושה עזה של מיצוי..." (ר' פרו' עמ' 78 שו' 9-14).

המבקשים מפנים לעדותה של ריכטר, שאישרה לטענתם כי לא נבדקו שאלות המיסוי טרם פתיחת תיקי ההוצל"פ; כי התחמקה משאלות הנוגעות לניסיונה במימוש נכסים אשר וודאי מעיד כי המשיב 1 יודע שמימוש מגרש ( לעומת בית מגורים) כרוך במיסוי גבוה ( ר' פרו' עמ' 10, עמ' 62) והודתה לכאורה כי כספים " ירדו לטימיון" כששולמו עבור מס ולא הופקדו להקטנת החובות. התרשמותי מעדותה של ריכטר שונה, נוכח הסבריה את השיקולים לפתיחת תיקי ההוצאה לפועל, באופן המתיישב עם מכלול נסיבות העניין ועם הגרעין הקשה של גרסת המשיבים ( ר' פרו' עמ' 51 שו 6- 32; עמ' 52 שו' 1-24; עמ' 59; פרקים 10 ו – 11 לכתב התשובה).

שוכנעתי, כעמדת המשיבים, כי כל אחד מתיקי ההוצאה לפועל נפתח על יסוד תדפיסי בנק מעודכנים, בצירוף תצהיר פקידת בנק, לפי טבלת לשכת ההוצאה לפועל לחישוב הריבית ( ר' פרו' עמ' 56 שו' 6; עמ' 57 שו' 30; עמ' 58 שו' 1-12). לא הוכח כי סדר פתיחת תיקי ההוצאה לפועל ומימוש הנכסים נעשה למעלה מן הצורך, בשוגג, בחוסר הגיון, שלא כדין ובמטרה לפגוע במבקשים ולהעמיס ריביות, אגרות, הוצאות וסיכומי שכר טרחה מיותרים.

מהראיות שהוצגו, לא ניתן ללמוד רשלנות או עצימת עיניים של המשיבים, התעשרותם על חשבון המבקשים שלא כדין, פעולתם בחוסר תום לב, בהטעיה לפי סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973, או בניסיון לסחוט כספים ובהסתרת עובדות מהותיות.

בניגוד למסקנת המבקשים 1-2 בסעיף 62 לסיכומיהם, לא מצאתי כי ניתנה הודאה מאת המשיבים לעניין הגדלת הנזק הנטען, בעצם אישורם כי לא בוטלו המשכנתאות הרובצות על הדירה . המשיבים נותרו איתנים בגרסתם כי המשכנתאות אינן צריכות להימחק על לתשלום מלוא הכספים וכך גם עלה מעדותה של ריכטר.

דחיתי את טענת המבקשים 3-4 בסיכומיהם, לפיה המשיבים " עשו כל שעולה על רוחם" במימוש נכסים, ללא שיקול דעת, ללא שומות, ללא בדיקות מיסוי והכל באופן שגרם לאובדן רכוש נרחב. התרשמתי מטענות המשיבים כי שיקולים לא מבוטלים קדמו לפעולותיהם ובעיקר, רצונם הברור להימנע מצעד ראשון בדמות מימוש הדירה בהיותה דירת מגורים. טענות בדבר נזקים הקשורים במיסוי שגוי לא נתמכו בראייה אובייקטיבית . דחיתי אף את הטענה כי המשיב 1 התרשל כאשר פתח את תיקי ההוצל"פ על סמך שמאויות ישנות. לא הוכח כי השמאות עליה התבסס היא " רחוקה מהמציאות", כנטען ( ר' פרו' עמ' 56 שו' 1-15; עמ' 57 שו' 10-13).

נחזה כי חיובי שכר הטרחה והוצאות בשלושת תיקי ההוצל"פ נפסקו על פי דין ומהווים חלק מן החוב הפסוק בתיקי הוצל"פ, מבלי שהוגשה עתירה כנגדם בערוץ הראוי, בין בתיק ההוצל"פ הרלוונטי, ובין לערכאת הערעור.

התנהגות המבקשים בזמן אמת, שנמנעו מלפעול כנגד החלטות שהיו בידיעתם המלאה, מלמדת השלמה מטעמם עם המצב הקיים ו מקשה על מתן סעד מן היושר לפיו נהגו המשיבים ברשלנות ובחוסר תום לב בשני תיקי ההוצל"פ הראשונים. נותרה בחינת החיוב בתיק ההוצל"פ השלישי שלא מוצתה.

בסיכומיהם, טוענים המבקשים כי יש לתת את הדעת לכך שהמשיב 2 לא הגיש תצהיר מטעמו, על אף שרבות הטענות שעולות כנגד התנהלותו באופן אישי, ואף לא הובאו עדים רלוונטיים לדיון, כגב' גלית שמולביץ ומר יעקב סביר שטיפלו בחשבונות הבנק של המבקשים 3-4 והיו מעורבים בפתיחת תיקי ההוצל"פ. זאת, מעבר לכך שלא הוצגו מסמכים הקשורים בסכום החוב הנטען .

ביחס לאי הגשת תצהיר מטעם המשיב 2, סברתי כי די בנסיבות העניין במסמכים כפי שהוצגו בתימוכין בכתב התשובה ובעדותה של ריכטר, כדי לסייע למשיבים בהדיפת התובענה. המשיב 1 נטל על עצמו את מלוא האחריות להשיב לטענות שבהמרצת הפתיחה וגרס, מבלי שנסתר, כי המשיב 2 פעל כשלוחו, בא - כוחו בלבד.

ביחס לטענה בדבר אי הבאת עדים רלוונטיים נוספים - הגב' שמולביץ ומר סביר, לא מצאתי הכרח בל יעבור לשמוע את דברם ו ככל שסברו המבקשים אחרת, יכלו לעתור לזימונם (ר' פרו' עמ' 55 שו 2-11 ; פרו' עמ' 69-70). כאמור, הנטל הראייתי אינו חל על המשיבים ולכן אין לייחס לגרסת ריכטר מעמד של עדות יחידה, שהסתמכות עליה דורשת הנמקה מיוחדת.

גם ביחס לטענה בדבר אי הצגת מסמכים, לא על המשיבים הנטל להוכיח את התביעה ו אין ממש בטענות לגילוי מסמכים חסר . ניתן היה להיעזר בתשובת המשיב לבקשה בטענת פרעתי, בחוות דעת שבמומחיות לעניין איפוס החוב , מיסוי ושומה, תוך התייחסות לתחשיבי ריבית והוצאות נלוות. המבקשים לא עשו כן ואל להם להפנות אצבע מאשימה כלפי המשיבים.

יש להוסיף בהקשר זה את התרשמותי מעדותם של המשיבים. המשיב 3 ביקש לחמוק ממתן תשובות למרבית השאלות שנשאל, בנוסח דומה של: " לא יודע על מה אתה מדבר. לא מבין אותך" והכל בנושאים אשר ראויים ואמורים להיות בידיעתו ובהבנתו ( ר' מני רבים, פרו' עמ' 6, שו' 27; עמ' 7 שו' 6, 13; עמ' 8 שו' 19).

כן השיב רבות כי הוא " לא זוכר" עניינים פשוטים ביחס להסכם בין המבקשים, אשר אמור להיות מצוי בידיעתו ( ר' פרו' עמ' 9 שו' 8- 26). בנוסף, ענה רבות על שאלה בשאלה וחזר על האמור בתצהירו מבלי להשיב במישרין ובאופן מלא (ר' פרו' עמ' 12 שו' 8-11, 21-31; עמ' 21 שו' 8, 12, 16, 20, 31). יש מאין, טען בעדותו על זיוף אחד הנספחים להמרצת הפתיחה ( ר' נספח ג להמרצת הפתיחה; פרו' עמ' 21 שו' 8) וכי חתם באופן " עיוור" על מסמך משכנתה וכדבריו: "לא יודע מה קראתי, אמרו תחתום תחתום" (ר' פרו' עמ' 28 שו' 32). עוד העיד משמע קיימת קנוניה נגדו ויצא כנגד החלטות כב' רשם ההוצל"פ, למרות שלא תמך דבריו בכל פעולה דיונית מזמן אמת ( ר' פרו' עמ' 27 שו' 9-32; עמ' 28 שו' 1-25).

גם עדותו של המבקש 2 הייתה מתחמקת ברובה, עת בחר בתשובות בנוסח : "לא זוכר" או "אין לי מושג" וזאת בענייני כספים רלוונטיים לדיון שאמורים להיות בידיעתו ( ר' פרו' עמ' 34 שו' 3-26).

סוף דבר
לא הוכח כי המבקשים הוחזקו "כבני ערובה" בידי המשיבים, כי בוצעה "שחיטה" לנכסי הם, או כי מדובר במקרה "גרוטסקי שערורייתי ומקומם", כנוסח בו בחרו המבקשים בסיכומיהם.

ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש ו מכל המקובץ – דחיתי את התביעה.

אשר להוצאות, התחשבתי בתוצאה אליה הגעתי, בהתנהלותם הדיונית של הצדדים ובהיערכותם הראייתית לדיון. עדי הצדדים נחקרו ארוכות, נשאלו שאלות חוזרות באופן ובניסוחים שונים שהאריכו את הדיון, כאשר הפרוטוקול רווי החלטות בהתנגדויות הצדדים והתייחסויות לסוגיית ההוצאות , ל"רעשי רקע" המפריעים לדיון ולניסיונות לכוון את המחלוקת לבירור העובדתי (ר' פרו' עמ' 69 שו' 3-6; עמ' 71 שו' 23; עמ' 74 שו' 9-13) . בעיקר, המבקשים הם שהובילו את הדיון למחוזות הטפל והאריכו אותו שלא לצורך (ר' פרו' עמ' 78 שו' 9-14). מכל אלו, המבקשים, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 25,000 ₪.לתשלום בתוך 30 יום ורק ככל שלא ישולם במועד – יישא סכום ההוצאות הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לידיעת הצדדים.

זכות ערעור – כדין.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, י"ד תשרי תשע"ו, 27 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.