הדפסה

ציון(עציר) נ' מדינת ישראל

בפני כב' השופט אריאל ואגו
העורר:
אלדד ציון

נגד

המשיבה
מדינת ישראל

נוכחים: העורר וב"כ עו"ד מ. פומרנץ
ב"כ המשיבה עו"ד שירה חרל"פ

<#1#>
פרוטוקול
ב"כ העורר: חוזרת על האמור בערר ומבקשת להוסיף שבנסיבות העניין לא נשקפת מהעורר מסוכנות המקימה עילת מעצר. ולכל היותר, גם אם קמה עילת מעצר, ניתן לאיין את המסוכנות בתנאים משמעותית פחות חמורים מאלה שהוטלו עליו. כמו ערבויות והפקדות והרחקה מאזור הנגב. המסוכנות מהעורר צריכה להיבחן לפי נסיבותיו ונסיבות המעשים המיוחסים לו. המעשים יוחסו לו על רקע הפגנה שהייתה אירוע יוצא דופן ולאחר מכן אירועים בתחנת המשטרה, שגם הם אירועים יוצאי דופן. אין בנתונים של העורר או בנסיבות האירוע ליצור חשש שהעורר ביום יום עשוי לצאת ולחזור על המעשים שמיוחסים לו.
על פי הפסיקה, לא כל מקרה של הפרעה לשוטר או תקיפת שוטר מקימים באופן אוטומטי עילת מעצר ואני סבורה שבמקרה זה, הקביעות של בימ"ש קמא לגבי מסוכנות העורר לא עולות בקנה מידה אחד עם הפסיקה.
מבקשת להפנות לב"ש 7687/04 בימ"ש שלום ירושלים, יוחסו לעצורים שם עבירות דומות לאלה שיוחסו כאן, ואף חמורות יותר מבחינת אופי האלימות ואופי ההתנגדות לשוטרים. בימ"ש שלום קבע שהמסוכנות נלמדת מעברו של המשיב ומנסיבות המקרה וזאת בשים לכך שהמעשים שם בוצעו 5 חודשים אחרי שהוטל עליו עונש מאסר על תנאי. המעשים שם היו על רקע מחאה סביב ההתנתקות. בימ"ש שלום שחרר את העצור שם בתנאי הפקדה, ערבויות, הרחקה מירושלים ששם נעשו המעשים ואיסור הימצאות בהפגנה בישראל או בשטחים. החלטה זו אושרה גם במחוזי וגם בעליון.
מפנה לבש"פ 10184/04. שם נקבע שעיקר הסיכון נשקף ביחס להתפרעויות מסוימות ושם אישרו את התנאים כאשר היחסים היו יותר חמורים ודובר במי שהיה לו עבר פלילי
מפנה לבש"פ 13613/13, יש מכות אגרוף ותקיפת שוטר, בכתב האישום השני שהוגש כנגד העצור הוא שוחרר למעצר בית ובהמשך למעצר בית לילי. כאשר הוגש כתב האישום השלישי, ורק אז ביהמ"ש העליון קבע מעצר בית מלא.
בש"פ 1821/05 שם דובר על הפגנה שנטען שהמפגינים העמידו השוטרים בסכנת חיים, תוך כדי היה ירי פלשתיני לעבר השוטרים. הואשמו בתקיפת שוטר והפרעה לשוטר..... נקבע שעילת המעצר שם קמה בעיקר בשל הסיכון שהמפגינים גרמו לשוטרים בשל הירי ולא מעצם העבירות שיוחסו להם.
וכן מגישה פסיקה נוספת.

העורר הפקיד בבית משפט השלום 10,000 ₪. אני סבורה שיש להסתפק במה שהופקד.
גם אם בוחנים את המקרה הזה, במסגרת ההפגנה הוא עוכב ולא נעצר. השוטרים במקום לא חשבו שמעשי העורר בהפגנה היו כה חמורים. בימ"ש כתב בהחלטה מיום 17/12/13 שהעורר נעצר שעות אחדות לאחר ההפגנה וכפי שחברי הסכים בדיון הקודם, הוא נעצר לכל היותר כחצי שעה.

באשר לתקיפת השוטר, בניגוד להנחיה מס' 2.18 של פרקליט המדינה, אין אישור שפיטה בתיק הזה. לא ראיתי שהחומר הופנה למח"ש. אם יש אישור שפיטה, כאשר כתב האישום הוגש יומיים וחצי לאחר האירוע, הדבר לא יכול להעיד על חקירה עניינית של מח"ש ויש בכך להקים טענה מן הצדק שלא כאן מקומה. יש לקחת בחשבון כאשר בוחנים את מסוכנות העורר ביחס לתקיפת השוטר.
על פי הפסיקה, יש לפרש בצמצום עבירות שנעשו על רקע הפגנות לאור חשיבות חופש הביטוי וגם אם חופש הביטוי אינו מתאים פה לעבירות הפליליות, יש לשמור על פרשנות לצורך הגנה עליו.
החלטת בימ"ש קמא לא רק שאינה מעידה על חשיבות מצומצמת אלא שבימ"ש קמא טוען שהתנהלות הפסיבית של העורר כמוה כהתנהגות פעילה, כמוה כזריקת אבן בין השוטרים למפגינים, כמו כן יחס חומרה למעשי העורר על רקע היותם ממניע אידיאולוגי ובכך יש לעמוד בניגוד להגנה על חופש הביטוי ובניגוד לפסיקה של העליון.
מפנה לבש"פ 5564/11.
התנאים החמורים שהוטלו על העורר יובילו לפגיעה קשה בו ואני לא חושבת שבנסיבות העניין זה מצריך. הנסיבות מראות שאפשר לתת בו אמון ואין סכנה ממשית שהדברים יחזרו על עצמם וניתן לאיין את המסוכנות באמצעים משמעותיים.

ב"כ המשיבה: אני חוזרת על טיעוננו בדיון בערר שלנו והטיעונים די דומים.
מבקשת להדגיש שמדובר על אירוע התפרעות, על יום קרב של ממש, אפשר לצפות בסרטונים ששם נראים אנשים שמטיחים אבנים בשוטרים ובזה העורר השתתף.
בפרשה הוגשו כתבי אישום נגד 17 נאשמים. נכון להיום כל הבגירים נתונים במעצר עד להחלטה אחרת וחלקם ממתינים לתסקיר והקטינים חלקם עצורים עד להחלטה אחרת. אין אף נאשם שזכה להקלה כלשהי בתנאים. בפרשה גם הוגשו מספר עררים על ידי הסנגוריה, בכל העררים כפי שגם מותב זה קבע, קיימת עילת מסוכנות שנובעת מהעבירות ומעצם ההשתתפות האלימה.
מפנה להחלטת כב' השופט אזולאי לעניין הבגירים ולהחלטת כב' השופט עדן בהחלטה לגבי עורר זה וגם לגבי החלטת מותב זה לגבי המסוכנות הקיימת בתיק שסמך ידיו על החלטת בימ"ש קמא שאמר שהמסוכנות לא נמדדת מהמעשים המסוכנים של העורר והקונטקסט מעצים המסוכנות.
ככל שחברתי מנסה להמעיט בחומרת המעשים ולהדגיש את הזמן הקצר של ההתפרעות. הרי מספיקה דקה אחת ואפילו לא דקה לסכן את חיי השוטרים. העורר חסם בגופו את השוטרים כדי לעצור מפגינים, והשוטרים היו נתונים בסכנת חיים ומבקשת לא להמעיט מחומרת המעשים ומהמסוכנות הנשקפת.
העורר טען שלא יכל להתרחק מהמקום וטענה זו דינה להידחות כאשר מדברים על עורר שמשוחרר כרגע נכון להיום למפקחים שהיו בהפגנה ולא בכדי לא מיוחס להם עבירות. העורר בחר להישאר בהתפרעות האלימה. מתווה פרוור לא נגנז ולכן לא ניתן להגיד שהמסוכנות פחתה ורק לפני מספר ימים נכחנו בהפגנה מול בימ"ש.
הגשנו כתב אישום מתוקן. למעשה הוספנו את עבירת השיבוש, העובדות לא השתנו. העורר טוען שהוא בסה"כ יעץ ליתר המעוכבים אך לטענתו מדובר בשיבוש כפי העולה מעובדות כתב האישום, ניסה לגרום לסיקול עובדות החקירה בכך שענה בשמם של יתר העצורים ואמר להם לא לשתף פעולה.
מכל האמור עולה שלא מדובר באדם שמורא החוק חל עליו ולכן בנסיבות בהן בית המשפט, למרות עמדתנו למעצר עד תום ההליכים בחר לשחרר את המשיב נבקש לכל הפחות להותיר אותו בתנאים הדוקים ובוודאי שלא להקל בתנאים.
לא מתאים להקל בתנאים לאדם שהוכיח שמורא החוק לא חל עליו.
אכן העורר הציג תעודות שהוא מורה למחשבת ישראל, דווקא בשים לב לפער בין לכאורה המקצוע הערכי בו בחר לבין ההשתתפות בהפגנה האלימה שהיה בה כדי לסכן את חיי השוטרים מצריך בדיקה של החלופה.
מעבר לכך, אנו סומכים ידינו על החלטת בית המשפט קמא שציטט את החלטת כבוד הנשיא אלון בה נקבע שמעשים שמבוצעים על רקע אידיאולוגי המסוכנות הנשקפת מהן רבה במיוחד.
אנו עדים למעצרים ותנאים מגבילים של אנשים שמחזיקים במקצוע מכובד. זו לא יכולה להיות סיבה מספקת כדי להעמיד אדם שביצע מעשים שכאלו בתנאים מקלים.
לכן, נבקש להסתפק באיזון שקבע בהחלטתו הקודמת ולהותיר את העורר בתנאי מעצר בית.
אבקש לציין שיש אישור שפיטה.

ב"כ העורר:
חברתי עומדת על חומרת אירוע ההפגנה ועל הפער בין המאפיינים הערכיים של העורר לבין השתתפותו של העורר בהפגנה. העורר השתתף בהפגנה ברישיון ולא לקח חלק באלימות. אני עומדת על משך הזמן של מעצרו כדי להראות שלא היה חלק מההפגנה האלימה.
חברתי אומרת שבכתבי אישום אחרים מי שיוחסה לו אלימות בהפגנה עדיין במעצר. לעורר לא מיוחסת אלימות ובכך הוא שונה.
באשר לאירוע בתחנה, כאשר גרסת העורר לא נבדקה בכלל על ידי מח"ש אף שהסכמנו לראיות לכאורה, הדברים מטילים צל לגבי גרסת המאשימה בעניין זה.
הטענה שהערבות ומפגינים אחרים בהפגנה בחרו ללכת כמעידה על כך שהעורר בחר באלימות היו עוד מאות אנשים בזמן שהעורר נעצר ושנגדם לא הוגשו כתבי אישום.
לגבי טענת השיבוש, הפרוט היחיד בעדות של השוטר שי קורסיה לגבי המילים שאמר העורר לגבי אחרים זה שהוא אח שלהם.
אין פירוט לגבי יתר הדברים כך שגם לא ברור מהי מהות השיבוש ובכל מקרה, כפי שטענתי בדיון הקודם, החקירה הסתיימה ובשלב זה יש להראות כי יש שיבוש ממשי להליכי משפט, כאשר לא נראה כי יש כזה.

<#2#>
החלטה

העורר שוחרר בתנאי חלופה שעיקרם מעצר בית מלא בפיקוח ערבים וכן חתימת ערבויות והפקדה כספית של 10,000 ₪.
בכך אושרה בהליך ערר, החלטת בית משפט השלום, כאשר הערר נדון בפני ביום 17/12/13.

העורר נעצר לאחר אירוע של הפגנה המונית ואלימה קרוב לישוב חורה בנגב אשר החלה ברישיון אך הפכה להיות בלתי חוקית ואלימה תוך גרימת נזק רב לניידות משטרה ולרכוש אחר ובשיאה אף, למרבה הצער, נפצעו מספר שוטרים.

העורר הואשם בכך שהשתתף בהתפרעות זו והפריע לשוטר במילוי תפקידו ואף תקף שוטר בתחנת המשטרה שאליה הובא, בכך שאחז בחולצתו של השוטר כדי למנוע שיאזקו אותו.
עוד הואשם בכך שבתחנת המשטרה יעץ למעוכבים אחרים שלא לשתף פעולה עם המשטרה ובכתב אישום מתוקן מיוחס לו גם שיבוש הליכים כתוצאה מכך.

כעת העורר טוען שככל שקיימת עילת מעצר של מסוכנות הנשקפת ממנו ניתן לנטרלה באמצעים פחות דרסטיים מאשר מעצר בית מלא. אטעים שאין מדובר בבקשה בעיון חוזר שכן בד בבד עם ערר המדינה על שחרורו בבית משפט השלום, אותו כאמור דחיתי, הגיש העורר כבר אז ערר מקביל על עצם קביעת עילת המעצר ואופי החלופה שנקבעה לו. הדיון בערר שהוא הגיש נקבע להיום.

יש להבחין בהקשר הדיון במסוכנות אפשרית של העורר בין שני שלבים. בשלב ההתפרעות ההמונית והאלימה לא מיוחס לעורר מעשה אקטיבי ספציפי לבד מעצם נטילת חלק באירוע. כבר ציינתי בעבר בעניינו של עורר אחר באותה פרשה שבהקשר המסוכנות באירוע כזה אין משמעות קריטית לחלקו הספציפי של אותו אדם ודי בשלהוב הדדי של היצרים ובעצם נוכחות אנשים רבים בהפגנה אלימה כדי ללבות את האש, לעיתים תרתי משמע. עם זאת, ברור, שכאשר למשתתף ספציפי מיוחס מעשה אלימות ייחודי שיש ראיות לכאורה לגביו יחשב אותו משתתף כמסוכן בפוטנציה אף יותר מאחרים שנטלו חלק באירוע בלא שמיוחס להם אלמנט מחמיר מעין זה. במובן האמור – לא מיוחס לעורר בשלב זה כל מעשה אקטיבי פרט לעצם הנוכחות. בשלב השני, בתחנת המשטרה, מאופיינת התנהגותו בחוסר ציות להוראות השוטרים ואף בשימוש מסוים בכוח כלפי מי מהם, אם כי מדובר ברף יחסית לא גבוה של חומרה, וכן מיוחס לו ניסיון לשבש את ההליך וליתן גרסה בפי מעוכבים אחרים כאשר הם נחקרים. אכן, גם שלב זה של האירוע יכול ללמד על זלזול מסוים ברשויות החוק והאכיפה ועל נכונות לשבש מהלכי החקירה.

כל אלה יוצרים עילה לבקשת מעצר עד תום ההליכים, אולם, כפי שכבר קבעתי בהקשר ערר המדינה מדובר בעילות שבמקרה של העורר הספציפי, אדם נורמטיבי ושומר חוק בדרך כלל, ניתן לנטרלן באופן סביר באמצעים מידתיים ולא במעצר ממש.

לא מדובר על עורר שנשקפת ממנו סכנה לציבור בדרך כלל ושסיגל לעצמו אורח חיים עברייני. אין מחלוקת שהרקע להגעתו להפגנה היה חוקי ותקין ורצונו היה לנצל את חופש הביטוי וההפגנה כדי לתת ביטוי לדעותיו הפוליטיים באורח שהיה לגיטימי מתחילתו. עם הפיכת ההפגנה לבלתי חוקית, הוא המשיך ליטול בה חלק ויותר מאוחר ביצע את אותם מעשים, שאמנם מעידים על מסוכנות פוטנציאלית מסוימת, אולם אף הם תלויים ונגזרים מהנסיבות הספציפיות ואין איש טוען, שניתן לנתקם מההקשר ולצייר את העורר כדמות עבריינית המתנכלת לסביבתה ופועלת באלימות לשמה.

אני סבור שכאשר הרוחות נרגעו והעורר, כאמור אדם נורמטיבי ונעדר עבר פלילי, מורה למחשבת ישראל במקצועו, הבין והפנים את הפסול שבהתנהלותו באירוע הנדון, הוא מפעיל את הגבולות והמעצורים הפנימיים שלו וידע להירתע מחזרה על מעשים דומים. איני סבור שמדובר בנאשם שצריך להימצא במעצר בית מלא ובפיקוח רצוף והדוק למשך ניהול המשפט ואם לא כן, הוא יצא ויבצע עבירות נוספות כדוגמת אלה שהואשם בהן. ניתן להסתפק בתנאים מגבילים המותאמים לנסיבות שבעטיין קמו עילות המעצר הנוכחיות. ניתן לתת בעורר מידה של אמון שיקיים תנאים והגבלות הנלווים לשחרורו, שהרי עד כה לא הסתבך עם החוק אי פעם.

על כן, אני רואה להיעתר לערר באופן שיפורט להלן:

  1. מעצר הבית יבוטל, אולם ערבויות צד ג' וערבות עצמית יוסיפו להיות בתוקף להבטחת תנאי השחרור, ובלבד שהערבות שחתמו ערבות צד ג' יצהירו על נכונותן להוסיף ולקיים את כתבי הערבות.
  2. נאסר על העורר להימצא מדרום לקו הגיאוגרפי שבין אשדוד לקריית גת.
  3. נאסר על העורר, כל עוד תנאי השחרור בתוקף, להשתתף באסיפה או בהפגנה מכל סוג שהוא, גם אם מדובר בהפגנה ברישיון.
  4. בנוסף להפקדה שנעשתה וגובהה 10,000 ₪ ייווסף עוד סכום להבטחת תנאי השחרור ובכלל זה התייצבות להמשך ההליך בסכום של 5,000 ₪ וזאת להפקדה עד יום 29.12.13 ועד בכלל.

יתר התנאים ככל שלא שונו כעת, יוותרו בעינם.

<#3#>
ניתנה והודעה היום כ' טבת תשע"ד, 23/12/2013 במעמד הנוכחים.

אריאל ואגו, שופט
טובה ש' וספיר א.