הדפסה

צברי ואח' נ' סופר ואח'

בקשה מס' 162
בפני
כב' השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיאה

מבקשת

רחל סופר סייג
ע"י ב"כ עו"ד אורן בן

נגד

משיבים
1. עו"ד איתן ארז
בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר סייג

2. כונס נכסים רשמי תל אביב
ע"י ב"כ עו"ד יוסי מססה

3. שמר אריאל
ע"י ב"כ עו"ד י. זקס ואח'

4. איגמה ניהול ומסחר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ע. ברנט ואח'

5. יונה אברך בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א. שפיר ואח'

6. עו"ד ישי בית און

7. אפשטיין, חומסקי ושות'

8. קורנקופיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נ. רסקין ואח'

9. מאיר חברה למכוניות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ג. בירן ואח'

10. עיריית הרצליה
ע"י ב"כ עו"ד י. שפלר ואח'

11. דוארי כאמל
ע"י ב"כ עו"ד ח. מועד

12. בנק מזרחי טפחות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שלום כהן

13. איילה תיירות ונסיעות
ע"י ב"כ עו"ד גל רגב

14. רשות המיסים

15. ההסתדרות הציונית
ע"י ב"כ עו"ד יוסף לאופר

16. עו"ד אליהו נאמן

17. החברה לקידום ערבות הירדן

18. המרכז לגביית קנסות

19. עו"ד יהונתן צברי

החלטה

מונחת בפני הצעתה של גב' רחל סופר-סייג ( להלן: "החייבת"), להסדר נושים המבוסס על הסכומים שנמצאים עתה בקופת הנאמן, בכפוף להותרת סכום מסוים כיתרת בטחון עבור ההליך בדבר נשייתו של עו"ד צברי, שעודו תלוי ועומד בבית הדין לעבודה. הנאמן וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לבקשה.

הסדר נושים מהווה, מעצם טיבו, אחת מאפשרויות הסיום של הליכי פשיטת רגל. זאת, לצד האפשרויות של הפטר מחד גיסא, לבין ביטול ההליכים בלא הפטר ( בעיקר מחמת ניצולם לרעה בידי החייב) מאידך גיסא. יתרונותיו של הסדר נושים, עבור הנושים, הינו כי בדרך-כלל הוא כרוך בוויתורים, ובעיקר בהעברת סכומים לקופה מצד החייב ומקורביו, אשר קשה יחסית להשיגם בהליכים משפטיים רגילים.

לשון אחר: חייב המנסה "לפתות" את הנושים להגיע להסדר מציע להם, בדרך-כלל, סכומים אשר לא על נקלה היו יכולים להשיגם באורח אחר. כך למשל, חזיון נפוץ בהסדרים הינו כי קרובי משפחה סולבנטיים של החייב מסכימים להעביר לקופה סכומים ניכרים, אשר אלמלא ההסדר לא היו הנאמן והנושים יכולים להניח עליהם את היד, באשר מדובר ברכושם של פרטים שאף אם הם מקורבי החייב, הם עצמם סולבנטיים ואין הם חבים לנושים מאומה.
אמנם, לעיתים לובשים הדברים צורה עמומה יותר, כגון במצב בו אותם קרובים של החייב מואשמים ממילא בהברחת נכסים, כך שיתכן מאד והכספים שהם מציעים להכניס לקופה הם למעשה כספי החייב שהקופה זכאית להם בכל מקרה. אלא, שלעיתים זכאות לחוד וחיי המעשה לחוד – במצב דברים כזה, הרי שהתרומה שמשיא ההסדר הינה פחות הסכומים עצמם, ויותר האורח בו מקורבי החייב מוותרים על טענותיהם כי הסכומים שייכים להם, ובכך חוסכים מהנושים הליכים משפטיים. במצב שכזה, הרי ככל שההליך הצפוי סבוך וארוך יותר, ותוצאותיו רחוקות מלהיות מובטחות, כך נחשב גם הויתור לבעל ערך רב יותר. מאידך גיסא, מקום בו כבר ממילא ניתן פסק-דין בעניין זה, והחייב או מקורביו מוותרים לכל היותר על ערעור או גרוע מכך, בקשה מאוחרת לביטול החלטה שסיכויה אינם משופרים, כך הויתור על טענות אלו נחשב כחסר משקל, בבחינת תשלום לנושים בכספם שלהם.

יוצא, כי הצעת הסדר נושים נשקלת לא רק לפי שיעור הדיבידנד שהיא מציעה לנושים ( אלא אם כן מדובר באורח וודאי בתשלום מלוא החובות), אלא גם ובעיקר בהשוואה בינה לבין החלופות האחרות העומדות בפני הנושים, לרבות נקיטת הליכים כנגד החייב ומקורביו – כולל, במקרים מתאימים, אף השתת סנקציות הקבועות בדין על חייב סרבן שאינו מקיים את הוראות פקודת פשיטת הרגל.

על בסיס זה, מן הראוי לבחון את הצעת ההסדר שבפני.

בנסיבות המקרה, החייבת אכן צודקת בשתי נקודות יסודיות:

א. האחת: אין ספק, כי ראוי וצודק היה לסיים את תיק פשיטת הרגל דנן בהסדר, באורח שהיה מייתר את שפע ההליכים והליכי הנגד שננקטים בתיק זה חדשות לבקרים, ומזכה את הנושים בדיבידנד משמעותי על חשבון חובם. אלא שזאת, כל עוד מדובר בהסדר ממשי, המקנה לנושים תועלת שהיו מתקשים להשיגה בדרכים אחרות.

ב. האחרת: בניגוד למה שיתכן ומשתמע מטענות המשיבים, הרי אף אם במצב הדברים האידיאלי, סכום הדיבידנד שצפוי לנושים אחרי הסדר וודאי מראש, הרי קיימים גם מצבים אחרים וודאיים פחות. מצבים אלו, אף אם הם מסבכים את התמונה, אינם מונעים בהכרח את אישורו של הסדר נושים.
במה דברים אמורים? לעיתים קרובות, קיימות תביעות תלויות ועומדות, בין אם מטעם החייב ובין אם כנגדו, אשר בירורן עשוי להתארך ולהשפיע באורח מכריע על שיעור הדיבידנד הצפוי לנושים בסופו של יום. כזו היא, למשל, המערכה הניטשת בתיק זה בין החייבת והנאמן, מצד אחד, לבין מר אריה בין, מהצד האחר, אודות סך של מיליוני שקלים המופקד בינתיים בנאמנות.
מצב דברים שכזה, עד כמה שהוא בעייתי, אינו מונע מהחייב להציע הסדר נושים. זאת, כאשר הגיוני ואף לגיטימי כי הצעת ההסדר תתייחס למגוון המצבים האפשריים, כפי שיוכרעו בעת סיום בירורן של תביעות החוב מחד גיסא, וההליכים החיצוניים מטעם החייב או כנגדו מאידך גיסא. במצב דברים כזה, אפשרי ואף הגיוני כי הסדר נושים יבהיר כי, למשל, בעוד שבתרחיש פלוני, צפויים הנושים לדיבידנד בשיעור של 40%, הרי שבתרחיש טוב יותר, שהוא מאמין כי קיימת סבירות להתרחשותו בעתיד, יקפוץ שיעור הדיבידנד ל-70%. במצב דברים זה, יהא על הנושים להחליט, האם הם מוכנים ליטול על עצמם את הסיכון, ובעיקר- האם אותן "חלופות מדורגות" נשוא ההסדר, עדיפות מבחינתם באורח משמעותי על החלופות האחרות, כגון נסיון למצות את הגביה במסגרת הליכי פשיטת רגל, באמצעות הנאמן, ואף בלא התלהבות יתרה או שיתוף פעולה נלהב מצידו של החייב.

יוצא, שלא הערעורים התלויים ועומדים, העימות המשפטי כנגד מר בין, או אף ההליך שעודו נמשך בבית הדין לעבודה בין החייבת לעו"ד צברי, הם אלו המכשילים את הצעת ההסדר. אכן; הם מקנים להצעה מימד ממשי של אי-ודאות, ויוצרים מספר תרחישים שונים שלכל אחד שיעור פרעון אחר. אולם, הקושי הממשי שעומד בדרכה של הבקשה שבפני, הינו אחר לחלוטין – העובדה הפשוטה והברורה, כי הלכה למעשה, החייבת אינה מציעה לנושים מאומה מלבד מה שכבר מצוי בקופה, כולל אותו סכום בן מליונים שהמחלוקת עליו אינה נטושה בין החייבת לנושיה, ולכן אין היא יכולה לוותר עליו, אלא בין החייבת ונושיה, לבין מר אריה בין.

אי לכך, הרי שהחייבת אינה מציעה אלא לשלם לנושים בכספם שלהם, כאשר אף רובו של סכום זה, כלל אינו מובטח לנושים כי ישאר בידיהם. אין בהסדר שבפני כל תרומה כספית משמעותית מצד החייבת ומקורביה, סכום שהיה עד כה מחוץ לקופה ומחוץ להישג ידם של הנושים, אותו היא מציעה להוסיף בתמורה לסיום ההליכים וחילוצה מחדלות הפרעון. די בכך, למעשה, כדי לדחות על הסף הצעת הסדר, שלכאורה אין בה כמעט מאומה, מלבד הסכמה לותר על כמה מהליכי הערעור שנוקטת החייבת – מהלך אשר אינו מוסיף לקופה, אלא לכל היותר ישנה את החלוקה הפנימית בין הנושים לבין עצמם ( להוציא עו"ד צברי, שהמחלוקת אודות נשייתו מתבררת, וראוי כי תמשיך להתברר עד תום, בבית הדין לעבודה).

הדברים מקבלים משנה תוקף, ושמא אף משנה חומרה, נוכח העובדה כי החייבת ממשיכה להפר בריש גלי החלטות בית משפט, אינה משלמת מאומה מן התשלום החודשי שנפסק לחובתה, חרף העובדה כי ערעורה לבית המשפט העליון אודות החיוב דלעיל ( להבדיל מהערעור אודות הנקיטה בהליכי בזיון בית משפט עקב מחדלה) נדחה זה מכבר.
יוצא, כי הצעת ההסדר שבפני, אין בה לכאורה מאומה, מלבד ויתור של הנושים על כל ההליכים ועל כל הטענות, בתמורה להסתפקות בדיבידנד אשר לעת עתה, אף אם ישלול בית הדין לעבודה כליל את נשייתו של עו"ד צברי, יהיה זעום ביותר. רק במידה ויסתיימו בהצלחה ההליכים כנגד מר בין, אזי יעמוד בקופה סכום לחלוקה אשר עשוי להניב דיבידנד משמעותי יותר.

אין ספק כי החלטתי היתה שונה, במידה והיה בפני מצב דברים אחר ובעייתי פחות, בה הוכח באורח חד-משמעי, כי בקופה כבר קיימים בעיין כספים אשר די בהם לשלם מאה אחוז מן החובות, למצער בערכם הריאלי דהיום, בתוספת כיסוי הוצאות ההליך ( אף אם נתעלם, לצורך הדיון, מהריבית אשר תשולם, אם תשולם, רק לאחר שמלוא החוב עצמו יפרע). אכן, במצב דברים כזה עומדת לחייב זכות מיידית שאינה שנויה במחלוקת להיות משוחרר לאלתר מהליכים, בין אם הוסיף תרומה לקופת ההסדר ובין אם לאו, ובין אם פיגר בתשלומיו החודשיים, אם לאו. זאת, היות והליכי פשיטת הרגל אינם מנגנון ענישה, אלא מנגנון לגביית חובות, הא ותו-לא.
אלא, שלא כזה הוא מצב הדברים שבפני, מקום בו מצבת החובות שנויה עדיין במחלוקת חריפה, חלקה מיוזמת החייבת, וחלקה שלא מיוזמתה. במצב דברים כזה, במלוא הכבוד הראוי, לא ניתן לדבר על פרעון מלא, מקום בו קיימים מספר תרחישים – שבמלוא הכבוד לטענות החייבת עודם ריאליים – בהם תהיה הנשיה גבוהה בהרבה מהסכום שנמצא בקופה. זאת, במיוחד אם יקרה אחת משתי אלו:

א. בית הדין לעבודה לא יבטל כליל את נשייתו של עו"ד צברי והריבית שנצברה עליה, אלא אך יצמצם את חיובי הריבית, באורח שיותיר עדיין חוב משמעותי וגבוה ביותר לטובתו ( אף אם, מטבע הדברים, לא בסך דמיוני וכמעט אבסורדי של טריליוני שקלים).

ב. ההליך האזרחי בדבר כספי המחלוקת מול מר בין יוכרע, כולו או חלקו, לרעת הנאמן והחייבת, באורח שיאלץ את הנאמן להשיב הסכום העיקרי המוצג כסכום לפרעון, כולו או חלקו.

שתי המחלוקת דלעיל אינן נידונות בפני, ואינן נידונות במסגרת ההליכים הפנימיים של תיק חדלות הפרעון; אי לכך, אין ביכולתי כלל ועיקר לא רק להשפיע על תוצאתן, אלא אף להעריכה מראש באורח מושכל. קל וחומר, שהחייבת אינה זכאית להציג עצמה, מראש, כמי ש"הנצחון מונח בכיסה". זאת, באורח מוחלט שכזה, עד שניתן להתייחס לתרחישים האופטימיים יותר מבחינתה כוודאות מוחלטת, עד כדי כך שניתן לחשב לפיהם ( ובעיקר עסקינן בהליך מול מר בין) אחוז פרעון וודאי לנושים. עוד פחות מכך, רשאית היא להתבסס על כך בטענה כי כבר כעת יש בקופה סכום העולה על סך חובותיה, באורח שנותן בידה זכות מוקנית לסיום לאלתר של ההליכים.

משהגענו לכאן, לא נותר אלא להתייחס לקצרה לחלופה אותה מאזכרת החייבת בסיפא לתגובתה, והיא כי אף אם יוכרעו ההליכים דלעיל לרעתה, קרי, בקופה לא יוותר כמעט מאומה לחלוקה לנושיה, הרי שתהא זכאית לבקש הפטר.
לעניין זה, לצערי, אין לי, אלא להפנות את החייבת להחלטות הקודמות והמרובות בתיק, ובעיקר לפסק הדין שמצא שטענה טענות עובדתיות שאינן אמת על הכנסותיה ומצבה; לממצאים שאינם מרנינים את הלב כלל ועיקר אודות השימוש בדרכון של פועל רומני לפתיחת חברה; להתעלמותה מחובתה לשלם תשלומים חודשיים, ולבקשות שחלקן בעלות גוון מאיים למדי שהגישה, שחלקן נמצאו – ולא רק בידי בית משפט זה – ככאלו שאין בהן ממש; ועוד כהנה וכהנה ממצאים, שיתכן כי כל אחד ואחד מהם עלול להקים כנגדה את סעיפי החוק השוללים או מסייגים מתן הפטר, וזאת אף תוך הגבלה משמעותית של שיקול דעת בית המשפט בעניין זה.

יוצא, כי צדקה החייבת, אם וככל שאכן הבינה אל נכון כי הדרך הנכונה – אף ובעיקר מבחינתה – לסיים את ההליכים בדרך ראויה יותר ופוגענית פחות, הינה אכן הצעתו של הסדר נושים. הצעת הסדר כזו יכולה אף יכולה להיות גמישה, ולהתחשב במורכבויות וברגישויות של תיק זה; ואין החייבת נדרשת בהכרח לחשוף את כל צפונותיה, מקום בו היתה מוכנה להציע סכום משמעותי וניכר שישלמו צדדי ג' לכאורה בעבורה, וזאת בלא שתאלץ להודות בדבר, אגב ויתור הדדי של הצדדים על טענות מטענות שונות. אף אם מצב דברים זה אינו אידיאלי בהכרח, הרי שמקום בו היה משיא תועלת משמעותית ואמיתית לנושים, היה מקום לשקול את הדברים בכובד ראש.
אלא שלעת-עתה, לצערי, לא נהגה החייבת בדרך זו, אלא כפי שהערתי קודם – היא מציעה "לשלם לנושים בכספם שלהם", קרי, ממה שנגבה ונמצא ממילא בקופה, כאשר החלק הארי של הסכום שנוי במחלוקת חריפה, וכלל אין זה וודאי כי ניתן יהיה לחלקו בפועל לנושיה.

אי לכך, דין הצעת החייבת להסדר נושים להדחות. זאת, אף בלא צורך להיזקק לפגמים הדיוניים הנטענים שנפלו בה, כגון אי-גיבויה בתצהיר כדין.
אין מקום להפוך בקשה זו, שהיא בקשת הסדר של החייבת אשר נדחתה, לאכסניה לבקשות אחרות שהגישו נושים, לחלוקה לאלתר של דיבידנד ביניים; עם זאת, בנסיבות הדברים טוב יעשה הנאמן, אם ישקול אפשרות לבצע חלוקה מסויימת מהסכומים הוודאיים שמצויים בקופה, ככל שהמצב מאפשר. זאת, להבדיל כמובן מהסכום השנוי במחלוקת מול מר בין, שעליו להוותר בנאמנות עד להכרעת המחלוקת או הוראה רלוונטית מצד בית המשפט הדן בתביעה, אם וככל שיתיר לצמצם את הסכום בנאמנות.

בנסיבות המקרה, ונוכח טיבה של הבקשה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.