הדפסה

צ"ו 51314-06-11 קריף נ' מתן שירותי בריאות בע"מ ואח'

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

‏27 אוגוסט 2011
צ"ו 51314-06-11 מזל קריף נ' מתן שירותי בריאות בע"מ ואח'

בפני :
כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

המבקשת:

מזל קריף ת.ז.- XXXXXX519

ע"י ב"כ עוה"ד אלי כרוב

- נגד -

המשיבות:
מתן שירותי בריאות בע"מ ח.פ.- 511219685

ע"י ב"כ עוה"ד זהר כספי

חברת מוסדות חנוך תרבות ושקום שכונות בתל-אביב של הסוכנות היהודית ח.פ.- 510623721

ע"י ב"כ עוה"ד אנזל

החלטה

האם לחברת הסיעוד הזכות לנייד עובדת אשר עבדה במרכז יום לקשישים במשך 10 שנים.
זו הסוגיה העומדת בפני.

בפני בקשה לצו עשה להשבת המבקשת לעבודתה במרכז יום לקשישים.

כל הכרעותיי להלן הינן לכאורה בלבד ולצורך הכרעה בסעד הזמני בלבד.

העובדות:
המבקשת החלה עבודתה בחודש 3/00 כסומכת בפרוייקט נדחי חב"ס בשיתוף עיריית תל-אביב לקשישים ונזקקים. הפרוייקט מיועד לאנשים מבוגרים אשר נדחו ע"י המוסד לביטוח לאומי ומקבלים מזון בחסות המרכז לקשיש (להלן: הפרוייקט). הפרוייקט פעל ב- 3 מרכזים והמבקשת עבדה במרכז רב שירותים לקשיש בשכונת התקווה (להלן: מרכז היום).

המבקשת הינה עובדת בשכר ומשתכרת שכר מינימום. היקף עבודתה של המבקשת הינו בין 28 ל- 30 שעות שבועיות.

המשיבה 1 הינה חברת סיעוד, אשר זכתה במכרז פומבי שפרסמה עיריית ת"א למתן שירותי סמך מקצועיים לעזרה ביתית וטיפול אישי לזקנים, למשפחות ולאוכלוסיה עם מוגבלויות (להלן: חברת מתן).

המשיבה 2 עוסקת בארגון מוסדות חינוך וספורט והינה חברה עירונית של עיריית תל-אביב (להלן: חברת מוסדות חינוך).

לאחר שחברת מתן זכתה במכרז, התקשרה חברת מתן ביום 19.5.08 בחוזה שנחתם עם עיריית תל-אביב.

תחילה הועסקה המבקשת בפרוייקט דרך חברת נתן, לאחר מכן דרך שתי חברות כוח-אדם נוספות ולבסוף דרך חברת מתן. סה"כ מועסקת המבקשת בפרוייקט מזה כ- 10 שנים.

ביום 1.6.08 נחתם בין המבקשת לחברת מתן מסמך "פירוט תנאי עבודתך בחברתנו".

בחודש 9/10 החליטה הגב' ציפי אורטל, מנהלת הפרוייקט מטעם חברת מוסדות חינוך (להלן: אורטל), להפחית את שעות העבודה של המבקשת ל- 27 שעות שבועיות. הגב' שרה עוזאי מטעם חברת מתן הודיעה למבקשת על כך בשיחה טלפונית.

לאחר חזרתה של המבקשת מחופשת סוכות (חודש 10/10) נקראה המבקשת לשיחה עם עוזאי, האחראית מטעם מתן, אורטל ושתי עובדות נוספות. אורטל הבהירה כי יקוצצו 20 שעות חודשיות למבקשת.

המבקשת התרעמה על קיצוץ שעות זה. המבקשת נפגשה בעניין זה עם הגב' איילה דוד, ראש צוות קשישים בלשכת הרווחה בתל-אביב.

המבקשת הבהירה לאורטל שהיא פגועה מההחלטה לקצץ במשרתה מאחר שאורטל הייתה מודעת לכך שהמבקשת הינה גרושה ומפרנסת יחידה. אורטל הבטיחה למבקשת כי תפעל להחזיר למבקשת את היקף משרתה.

בין המבקשת לאורטל חלה התדרדרות במערכת היחסים.

ביום 25.5.11 התקיימה פגישה בעיריית תל-אביב בה נכחו מחליפתה של הגב' עוזאי, הגב' סביר, מטעם חברת מתן (להלן: סביר), הגב' דוד, ראש צוות קשישים בעירייה והגב' אורטל, מנהלת מרכז היום. בפגישה נמסרו לגב' סביר דברים קשים באשר להתנהגותה של המבקשת: חוסר יכולתה של המבקשת לקבל את מרותה של אורטל, תפקודה הלקוי של המבקשת וחוסר-שביעות רצון כללי מהמבקשת. אורטל ביקשה לפטר את המבקשת ממרכז היום.

ביום 12.6.11 נפגעה המבקשת ונפלה בחדר המדרגות בדרכה לעבודה. באותו יום קיבלה המבקשת שיחת טלפון מהגב' סביר, מטעם חברת מתן והתבקשה להגיע למשרדי חברת מתן.

ביום 14.6.11, עוד בהיותה של המבקשת בחופשת מחלה, שבה המבקשת לעבודתה. אורטל הופתעה מחזרתה של המבקשת לעבודה ולאחר מספר דקות קיבלה המבקשת שיחת טלפון מהגב' סביר ששאלה אותה מה היא עושה בעבודה. הגב' סביר ביקשה מהמבקשת להגיע אליה עם אישור המחלה. המבקשת הגיעה אל הגב' סביר וזו מסרה לה מכתב פיטורים שנשא תאריך 12.6.11. חברת מתן הציעה למבקשת עבודה חלופית ביפו בביתו של קשיש.

לאחר הגשת הבקשה דנן ניתן ע"י ביה"ד צו ארעי להשבתה של המבקשת לעבודה במרכז היום וזאת עד לדיון בבקשה. בשלושת השבועות האחרונים בטרם הדיון לא נשמעו כל טענות כנגד המבקשת.

טענות הצדדים
טענות המבקשת:
פיטוריה נעשו בחוסר תום לב ומשיקולים זרים בשל העובדה שהמבקשת העזה להלין על הקיצוץ בשכרה.
פיטורי המבקשת נעשו ללא עריכת שימוע.
המבקשת הינה עובדת חברת מוסדות חינוך ומעשה הפיטורים ע"י חברת מתן, נעשה שלא בסמכות ולכן הפיטורים בטלים.
מתן הצו לא יגרום נזק למשיבות מאחר שהמבקשת הועסקה ע"י המשיבות לשביעות רצון כל הממונים עליה.

טענות חברת מתן:
בפועל, עבדה המבקשת אצל חברת מוסדות חינוך והוסכם כי מתן רשאית להציב את המבקשת במרכזי היום לפי דרישת מזמין השירות.
הקיצוץ במשרתה של המבקשת נעשה על פי החלטת עיריית תל-אביב לקיצוץ המשרות של כל עובדות מרכז היום.
חברת מוסדות חינוך הורתה לחברת מתן על הפסקת עבודתה של המבקשת.
הגב' סביר מטעם חברת מתן ביקשה לשוחח עם המבקשת וליתן לה הזדמנות לשטוח את טענותיה במסגרת שימוע. לכן ביקשה סביר מהמבקשת לסור למשרדה עם תום חופשת המחלה.
המבקשת בחרה להתייצב לעבודה על דעת עצמה ולא התייצבה במשרדי חברת מתן.
לאחר שנקראה למשרדי מתן, עת חזרה לעבודה, ידעה המבקשת את הסיבה לפגישה והמבקשת העלתה טענות קשות כנגד מנהלת מרכז היום. הגב' סביר הציעה למבקשת מקום עבודה אחר באמצעות חברת מתן או לחלופין ליתן למבקשת מכתב פיטורים.
המבקשת סירבה לקבל מכתב פיטורים.
ביום 12.6.11 נמסר למבקשת מכתב הפסקת עבודה, וזאת לבקשת המבקשת ובעצת בא כוחה.
חברת מתן לא פיטרה את המבקשת אלא הודיעה למבקשת כי לא תוכל להמשיך בעבודתה במרכז היום, וזאת נוכח החלטת חברת מוסדות חינוך ועיריית תל-אביב.
בפגישה של המבקשת עם ענת סביר שמעה המבקשת את כל הטענות כנגדה.
חברת מתן פעלה בהתאם לחוזה שלה עם העירייה ועל פי הוראותיה של חברת מוסדות חינוך.

טענות חברת מוסדות חינוך:
חברת מוסדות חינוך איננה המעסיקה של המבקשת.
חברת מוסדות חינוך ביקשה להפסיק מתן השירותים באמצעות המבקשת.
המבקשת נוהגת באופן פוגעני ובאופן כוחני כלפי הקשישים במרכז היום.
קשישים מפחדים לגשת למטבח ולבקש חלב בגלל צעקות המבקשת.
המבקשת פוגעת במטפלים הזרים של הקשישים ומדברת אליהם בזלזול.
על מנת להגן על אוכלוסיית הקשישים נאלצה חברת מוסדות חינוך לבקש מחברת מתן להפסיק את העסקתה של המבקשת.

עדויות:
שמעתי את עדותה של המבקשת. מטעם חברת מתן העידה הגב' סביר ומטעם חברת מוסדות חינוך העידה הגב' אורטל.

הכרעה:
לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו לתיק ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

שימוע:
חברת מתן לא ערכה למבקשת שימוע. המבקשת נקראה לפגישה אולם לא הוסבר לה כי היא נקראת לשימוע (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 18-14). המבקשת העידה כי לא ידעה שהיא זומנה לשימוע (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 20-19). זימון לפגישה או לשיחה, מבלי ליידע את העובד לשם מה הוא נקרא לשיחה ומבלי להעלות את כל הטענות כנגדו, אינו שימוע אלא שיחה ותו לא.

אף אם נלך לשיטתם של המשיבים, הרי שעצם הזימון לשימוע בתקופת ימי המחלה הינו בניגוד לחוק דמי מחלה. על פי סעיף 4 א' לחוק דמי מחלה, תשל"ו-1976, לא ניתן לפטר עובד בתקופת המחלה:
"מעביד לא יפטר עובד שנעדר מעבודתו עקב מחלתו, במהלך תקופת הזכאות לדמי מחלה הצבורה לו לפי חוק זה או לפי הסכם קיבוצי, וזאת עד לתקופת הזכאות המקסימלית לפי סעיף 4."

לטעמי, איסור זה כולל זימון לשימוע ועריכת שימוע בתקופת ימי המחלה.

זאת ועוד, מהעדויות שנשמעו התעורר הספק האם חברת מתן היא מעסיקתה היחידה של המבקשת. בית הדין ער לכך כי שלב זה, שלב הסעד הזמני, אינו המקום לבחון שאלת יחסי עובד ומעביד אולם נוכח העדויות שהתבררו בפנינו עלה כי חברת מוסדות חינוך פיקחה על המבקשת והמבקשת השתלבה בה:

"ש. אשרי לי שמזל (הכוונה למבקשת – א.ג.כ.) הייתה מעבירה כרטיס בכניסה ויציאה מהעבודה ובסוף החודש הייתה ממלאת יומן עבודה בהתאם לרישומים ומעבירה לך.
ת. כן.
ש. מזל הייתה כפופה אלייך ?
ת. כן.
ש. את גם בצעת את הפיקוח על עבודתה ?
ת. כן.
ש. ואת עצמך עובדת מוסדות חינוך ?
ת. כן.
ש. וגם עובדות נוספות במרכז מועסקות ע"י מוסדות חינוך ?
ת. כן."
(חקירתה הנגדית של אורטל בעמ' 11 לפרוטוקול שורות 17-7)

חברת מוסדות חינוך היא שקיבלה את המבקשת לעבודה לפני כ-10 שנים. למרות שהתחלפו חברות כוח האדם או הסיעוד המבקשת נשארה בעבודה במרכז היום תחת פיקוחה של חברת מוסדות חינוך. תנאי עבודתה, לרבות גובה שכרה והיקף שעות עבודתה של המבקשת נקבעו ע"י חברת מוסדות חינוך במהלך כל תקופת עבודתה.

ההחלטה על הפסקת עבודתה של המבקשת במרכז היום נעשתה ע"י חברת מוסדות חינוך ואין מחלוקת בין הצדדים בעניין זה.

ברי כי עבודתה של המבקשת הופסקה בעקבות דרישה חד משמעית של חברת מוסדות חינוך ומההסכם בין חברת מתן לחברת מוסדות חינוך עולה כי בידי חברת מתן הסמכות לנייד את המבקשת בלשכות הרווחה ומרכזי היום בתל-אביב בלבד (סעיף 8 להסכם) וכן כי חברת מתן רשאית לשבץ את המבקשת בלשכות הרווחה ובמרכזי היום בלבד (סעיף 12 להסכם).

6. המבקשת עבדה למעשה במקום עבודה אחד – מרכז היום – במשך כ-10 שנים, כאשר חברות הסיעוד מתחלפות והמבקשת נותרה לעבוד במרכז היום. לכן במקרה דנן קיימת למבקשת לכאורה זיקה מעין קניינית למקום העבודה. במסגרת התיק העיקרי נצטרך להכריע בשאלה מהו מקום העבודה של המבקשת.

7. לכן בשלב זה, שלב הסעד הזמני, נראה לכאורה כי קיים קשר שניתן לניתוק בתנאים מסוימים ובכפוף לעריכת שימוע בעניין זה בין המבקשת למרכז היום, אולם אלו כאמור לא נעשו.

הטענות כנגד המבקשת:
הטענות כנגד המבקשת באשר להתנהגותה כלפי קשישים הינן טענות בעלמא, והעלאת טענות מעין אלה יש בה כדי להכפיש את המבקשת, ללא כל ביסוס, ולכך לא יתן בית הדין ידו. חברת מוסדות חינוך לא הוכיחה טענותיה כלל ועיקר ולא הובאה כל ראיה בעניין זה.

בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' - יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ - סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ - טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות המשיבות למסור ראיות אלו לבית הדין, מסיק בית הדין כי מסירת ראיות אלו היה בה כדי להזיק למשיבות או שראיות אלו אינן באמתחתן והמשיבות לא יכלו ליצור יש מאין.

עדותה של אורטל הינה עדות מפי השמועה אשר בוודאי אין בה להרים את הנטל הנדרש מחברת מוסדות חינוך למעשים המיוחסים למבקשת.

התרשמתי כי בשל המתיחות בין אורטל למבקשת, העלתה חברת מוסדות חינוך טענות כלפי המבקשת מן הגורן ומן היקב שהקשר בינן למציאות הינו מקרי בלבד. בסיכומיה טענה חברת מוסדות חינוך כי המבקשת הייתה עובדת לא טובה כתוצאה מהתמרמרותה. אולם כאמור קיים הבדל גדול בין עובד לא טוב לעובד שהתנהגותו לא נאותה כלפי קשישים. טענת המרמור של המבקשת בוודאי ובוודאי אינה עילה לפיטורים.

זאת ועוד, מקצועיותה של המבקשת לא הוטלה בספק ואורטל העידה: "אני נכנסת למטבח ואני רואה שהעבודה מתבצעת כמו שצריך" (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 30).

ערבוב הקשישים לתוך מערכת היחסים בין הצדדים אינו יאה ובוודאי ושלא לגוף אשר תפקידו לטפל בקשישים.

אני תוהה אם יחסה של המבקשת כלפי הקשישים היה כל כך גרוע עד שנאלצה חברת מתן לפטר את המבקשת, מדוע הציעה חברת מתן למבקשת עבודה בבית קשיש. האם מסוגלת המבקשת לטפל בקשיש אחד בביתו ללא כל עין בוחנת ומפקחת ואילו המבקשת איננה מסוגלת לטפל בקשישים במרכז יום לעיניי הכול והממונים עליה.

באשר לטענתה של חברת מוסדות חינוך כי המבקשת הסיתה עובדים אחרים כנגד אורטל – זו לא הוכחה ולא הובאו כל ראיות בעניין זה, את מי היא הסיתה ומתי.

סוף דבר:
השתכנעתי כי פיטורי המבקשת נעשו ממניעים פסולים מאחר שהמבקשת העזה להלין על הקיצוץ בשכר. למבקשת לא נערך שימוע ולא ניתנה לה זכות הטיעון. מכל הנימוקים הללו סבורני כי הפיטורים בטלים.

עוד התברר כי חברת מוסדות חינוך הינה לכאורה המעסיקה של המבקשת או למצער, המשיבות יחדיו הן מעסיקותיה של המבקשת, ועל כן פיטורי המבקשת ע"י חברת מתן בטלים מאחר שנעשו לכאורה בחוסר סמכות.

מאז מתן הצו הארעי לא הועלו טענות כנגד המבקשת. מחד, המבקשת הינה אישה קשת יום, מפרנסת יחידה ומשתכרת שכר מינימום ומנגד, לא הוכח כי יגרם נזק למשיבות בהמשך העסקתה של המבקשת. המבקשת והעדה מטעם חברת מוסדות חינוך העידו כי מאז מתן הצו הארעי המבקשת עושה עבודתה ואין טענות כלפי תפקודה והמבקשת העידה כי היחס כלפיה השתנה (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 26-25). בנסיבות העניין, סעד האכיפה בשלב צו המניעה הזמני ראוי, הוגן וצודק משעסקינן בגוף אשר ממומן ע"י כספי הציבור ובעובדת אשר משתכרת שכר-מינימום, ומשלא הובאה בפנינו ולו ראיה אחת לסיבת פיטוריה של המבקשת.

סוף דבר:
הבקשה מתקבלת. כל אחת מהמשיבות תשלמנה למבקשת 5,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 500 ₪.

החלטה זו ניתנת לערעור ברשות. בקשה לרשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת ההחלטה לצדדים.

19. הננו מורים לצדדים כדלקמן:

כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 יוגש בתוך 14 יום מיום המצאת החלטה זו (עותק יומצא במישרין לצד שכנגד).

התובעת תודיע בתוך 14 יום מיום הגשת כתב ההגנה האם ברצונה להגיש תצהירים נוספים, מעבר לתצהיר המצוי בתיק הזמני. אם ברצון התובעת להגיש תצהירם נוספים, הרי שאלה יוגשו בתוך 30 יום מיום הגשת כתב ההגנה ע"י הנתבעת 1.

הנתבעות תגשנה הודעה לבית הדין, בתוך 14 יום קבלת הודעת התובעת לבית הדין האם ברצונן להגיש תצהירים נוספים על אלה המצויים בתיק הזמני. תצהיריהן יוגשו בתוך 30 יום מיום קבלת הודעת התובעת או תצהיריה.

ימי הפגרה לא יובאו במניין הימים.

התיק יועלה לעיון ביום 1.10.11.

נקבע לקד"מ, במעמד הצדדים ובאי כוחם, ביום 1.12.11 בשעה 15:00.

ניתנה היום, ‏‏כ"ז אב תשע"א, 27 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.
ק.אסף כהן

10 מתוך 10