הדפסה

פש"ר 48199-05-11 NADER & SONS LLC ואח' נ' ANTONY ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

פש"ר 48199-05-11 NADER & SONS LLC ואח' נ' ANTONY ואח'

לפני כב' השופט איתן אורנשטיין

המבקשות
1. SONS LLC & NADER

2. SISKO ENTERPRISES LLC
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שפלר

נ ג ד

החייב
NAMVAR HOMAYOS ANTONY
ע"י ב"כ עו"ד אריה תוסייה כהן

החלטה

1. מונחת לפניי התנגדות להמצאת התראת פשיטת רגל, שהוגשה לאחר שביום 26.5.11 נעתרתי לבקשת המבקשות למתן התראה להמצאה של התראת פשיטת רגל כנגד החייב.
ההתראה מושתתת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מיום 5.5.11, ת.א.
22673-07-10 (להלן: "פסק הדין"), אשר הורה על אכיפת פסק הדין מיום 21.10.09 שניתן על ידי בית המשפט העליון של מדינת ניו-יורק אשר חייב את החייב לשלם למבקשות את הסך של 6,521,721 דולר.

2. החייב הוא תושב ואזרח ארצות הברית ומתגורר דרך קבע בלוס אנג'לס. החייב הינו בעלים של 20% ממניות חברה רשומה בישראל בשם "נאמ-5 בע"מ" (להלן: "החברה"), אשר יתר מניותיה מוחזקות בידי שלושת אחיו. החברה הייתה והינה בעלת מקרקעין שונים בישראל ובכללם בראשון לציון, בחולון, בירושלים ובתל אביב (ראה עדות שירזי בעמ' 1 שורות 18-19 לפרוטוקול). לחברה הייתה פעילות עסקית בנכסיה אלה, והיא נהגה לרכוש ולמכור קרקעות שונות, בהן השקיעה מהונה העצמי וכן באמצעות מימון בנקאי. אדגיש במיוחד כי החברה רכשה קרקע בפרויקט הידוע בשם "פארק צמרת" בתל אביב, (להלן: "הפרויקט"), שהינו אחד ממתחמי הקרקעות היקרים במדינה ובנתה עליו מגדל מגורי יוקרה בן כ- 114 דירות. לצורך הבנייה, התקשרה החברה עם חברה קבלנית לבניין, דניה סיבוס בע"מ ועם קבלני משנה נוספים (עמ' 2 שורות 1-2 לפרוטוקול). החברה מכרה את מרבית הדירות, ונותרו בבעלותה עוד 18 דירות. בעלי החברה והחייב בכללם הם בעלי 16 דירות נוספות, אשר מתוכם לחייב זכויות ב- 3 דירות.

3. בהתנגדות החייב לבקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, נטען כי לא התקיימו התנאים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל"), למשלוח התראת פשיטת הרגל. לעניין זה גורס החייב כי זכות נושה להמצאת התראת פשיטת רגל היא רק אם ההתראה מבוססת על פסק דין חלוט, כקבוע בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. הואיל והחייב הגיש ערעור לבית המשפט העליון על פסק הדין, אזי אין עסקינן בפסק דין חלוט, המקנה למבקשות את הזכות למשלוח התראת פשיטת רגל. טעם נוסף שביסוד ההתנגדות הינו, שהחייב אינו עונה על הגדרת אחת החלופות של "חייב" שבסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל. מוסיף החייב וטוען כי גם אין כל טעם בהליכי פשיטת רגל נגדו, שכן היקף חובותיו עולה על רכושו והכנסותיו הצפויות, כך שלא יהיה בהם כדי להועיל למבקשות אלא רק לגרום לו למגבלת כניסה ויציאה לישראל. ההתנגדות נתמכת בתצהירו של מר דוד שירזי (להלן: "שירזי"), בן דודו של החייב, המשמש מנכ"ל של החברה.

4. המבקשות טוענות כי דין ההתנגדות להדחות, שכן לדידן התקיימו כל התנאים הקבועים בפקודת פשיטת הרגל, למשלוח התראת פשיטת רגל. בהקשר זה נטען כי אין הכרח כי פסק הדין עליו מושתתת ההתראה יהיה פסק דין סופי, כי די בכך שמדובר במי שמנהל עסקים בארץ כדי שניתן יהיה להכריז עליו כפושט רגל, וכי ככזה הוא החייב, ועוד.

5. בדיון במעמד הצדדים, נחקר שירזי על תצהירו ולאחריו נשמעו סיכומי הטענות בעל פה, מעבר להפניית הצדדים לאמור בכתבי הטענות.

6. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, שמעתי את דברי המצהיר, הגעתי לידי מסקנה כי דין ההתנגדות להדחות, ואפרט טעמיי:

7. מעמדו של החייב כהגדרתו על פי פקודת פשיטת הרגל
מהממצאים העובדתים כמפורט לעיל, מתבקשת המסקנה כי עסקינן במי שמנהל עסקים בישראל, שכן יש לו רכוש באופן ישיר בישראל, קרי בעלות בשלוש דירות מגורים, ובצד זה, אחזקה ברבע ממניות בחברה בעלת פעילות בענף הנדל"ן.

על רקע האמור, יש לבחון האם החייב עונה על אחת החלופות הקובעות בסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל באשר להגדרת "חייב".

יישום הנתונים של החייב שלפניי על החלופות של הגדרת "חייב" בפקודת פשיטת הרגל, מלמד כי החייב עונה על הגדרת שתיים מבין החלופות. הראשונה היא זו המנויה בסעיף 2(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל לפיה, "חייב" הוא מי אשר:
"ניהל עסקים בישראל, בעצמו או על ידי מורשה או מנהל;"

החייב הוא כאמור בעל שלוש דירות מגורים יוקרתיות, שהתקבלו בידו במסגרת פעילות עסקית של חברה שמצוייה בחלקה בבעלותו, ומשום כך יש לראותו כמי שניהל עסקים בישראל. אדגיש כי לפי החלופה האמורה, אין הכרח כי החייב עצמו הוא שינהל את העסקים, אלא די בכך שימנה אחר מטעמו שיעשה כן. החייב שלפניי אכן מינה את שירזי כמנהל העסקים של החברה, ומשכך עונה על הגדרת סעיף זה.

החייב אף עונה גם אחר החלופה שבהגדרת "חייב" אשר בסעיף 2(א)(4), לאמור:
"היה חבר בחבר בני אדם או בשותפות שניהלו עסקים בישראל".

כאמור, החייב הינו בעלים של 20% בחברה, המנהלת עסקים בישראל ומשכך עונה, לטעמי, על הגדרת הסעיף. אציין כי לפי רישומי רשם החברות, החייב הינו דירקטור בחברה, דבר שמהווה תימוכין נוספים לפעילותו העסקית בארץ. אמנם, החייב טען כי התפטר מכהונתו זו וכי הרישום הוא פורמאלי בלבד, אך החייב בחר לא ליתן תצהיר ולא להתייצב לחקירה ומשום כך אין עיגון לטענתו זו. גם אם הייתי מקבל את טענת החייב לפיה הוא התפטר בשלב מסוים מלכהן כדירקטור בחברה, אזי די בכך שהוא ניהל עסקים בעבר בישראל כלשון סעיף 2(א)(3), כדי לבוא בגדר החלופה האמורה.

נתתי דעתי לטענת ב"כ החייב כי אין באחזקת המניות על ידי החייב בחברה כדי לענות על דרישת ניהול עסקים באמצעות החברה, אך אין בידי לקבל טעמו. המחוקק ראה להכליל בגדר "חייב" גם מי שמנהל עסקים באמצעות התאגדות, ושלל אפשרות של הסתתרות מאחורי תאגיד כפוטרת מהגדרת חייב לפי פקודת פשיטת הרגל. משכך, מי שמנהל עסקים בישראל, תחת התאגדויות שונות, חשוף לסיכון של היכללות בגדר המונח "חיייב" בפקודת פשיטת הרגל. לא למותר להדגיש כי אין מדובר בפעילות עסקית זניחה ובלתי משמעותית, שכן עסקינן בחברה שבונה פרויקט אדיר מימדים, בעל שווי של מאות מיליוני שקלים, שבוודאי עונה על הגדרת "ניהול עסקים". משכך, הטענה שמדובר בפרויקט מגורים אחד בלבד, לאו טענה היא, במיוחד בשים לב להיקף הפרויקט המדובר, שוויו ומיקומו.

8. לאור מסקנתי דנן, אינני נדרש לדון בטענות החייב לפיו לא מתקיימת הגדרת "חייב" לפי החלופות האחרות אשר בסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל, ובכללן כי החייב היה בישראל או שהה בה בעת מעשה פשיטת הרגל. די בהתקיימות החלופות האחרות הקבועות בסעיף 2(א) לפקודת פשיטת הרגל, עליהן הצבעתי, כדי לצאת ידי הצורך הקבוע בפקודה.

9. פסק דין חלוט
טוען ב"כ החייב שכל עוד לא ניתן פסק דין בערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין, אין עסקינן בפסק דין חלוט כהגדרתו בסעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, ומשכך טרם הגיעה העת למשלוח התראת פשיטת רגל. סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל מורה:
"נושה שהשיג נגד חייב פסק דין חלוט לתשלום סכום כסף, והוצאתו לפועל לא עוכבה כדין, זכאי לבקש להמציא לחייב בישראל, או ברשות בית המשפט בחוץ לארץ, התראת פשיטת רגל;".
אמנם הסעיף נוקט בלשון "פסק דין חלוט", אך הלכה פסוקה היא שאין בעובדה שטרם הוכרע הערעור על פסק הדין, כדי למנוע נקיטה בהליכי פשיטת רגל. דעתי זו נסמכת על הלכות פסוקות של בית משפט העליון, המורות כי אין מניעה לנקוט בהליכי פשיטת רגל גם אם טרם הוכרע הערעור שהוגש על פסק הדין שעל יסודו מבוקשת התראת פשיטת רגל. בית המשפט העליון השתית טעמיו בין היתר על התכלית אשר בהליכי פשיטת רגל, קרי יכולת גביית החוב, כמו גם על סעיף 15 לפקודת פשיטת הרגל בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין עליו מבוססת התראת פשיטת הרגל, קרי שכל עוד לא עוכב ביצוע פסק הדין, אין מקום למנוע את המשך הליכי פשיטת הרגל, אף אם טרם הוכרע הערעור. אפנה בהקשר זה לפסק הדין ברע"א 8746/01 שרון נ' שוורץ [2002] בית המשפט מורה:

"4. הפירוש המוצע על-ידי המבקש לכאורה אינו מתיישב עם לשונה של פקודת פשיטת הרגל עצמה. סעיף 15 לפקודה זו, שכותרתו "דחייה או עיכוב בגלל ערעור", קובע שאם הוגש ערעור על פסק-הדין שעליו נסמכת התראת פשיטת הרגל, רשאי בית-המשפט לדחות את הבקשה לצו כינוס או לעכב את הדיון בה. ממילא נמצא כי בית-המשפט רשאי גם להורות – חרף הערעור שהוגש – על המשך הליכי פשיטת הרגל. ראו ש' לוין, א' גרוניס פשיטת רגל [2], בעמ' 68.
5.    על-כל-פנים, פירושו של המבקש אינו מתיישב גם עם תכליתה של הוראת סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל. הוראה זו קובעת את התנאים לפתיחה בהליך פשיטת רגל כנגד חייב. תכליתו של הליך זה היא להביא לגבייתו היעילה של חובו של החייב לנושהו, בהתחשב בהנחה – המלווה את החלטת הנושה לפתוח בהליכי פשיטת רגל חלף האפשרות העומדת בפניו להיזקק להליכי הוצאה לפועל לשם גביית חובו – כי החייב נקלע למצב של חדלות-פירעון.
ברי אפוא כי הפירוש המוצע על-ידי המבקש שלפיו פסק-דין חלוט לצורך סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל הינו אך ורק פסק-דין שאין עליו עוד ערעור, מנוגד לתכליתה של הוראת סעיף 3 הנ"ל. שהלוא, כידוע, מחד גיסא, כל עוד לא עוכב ביצועו של פסק-דין, אף אם המפסיד הגיש ערעור, יש לקיים את פסק-הדין גם אם המסלול שנבחר לאכיפת החיוב שבפסק-הדין הוא המסלול על-פי פקודת פשיטת הרגל. ומאידך גיסא, ככל שהחייב אמנם מצוי במצב של חדלות-פירעון, המְתנה עד לסיום הליכי הערעור עלולה אך להרע את מצבו של הנושה, שממילא חשוף בהליכי פשיטת רגל – נוכח אופיים הקולקטיבי, הנדרש לחלוקת נכסיו של החייב בין כלל נושיו – לסיכון שלא ייפרע את מלוא חובו של החייב אליו. ההרעה במצבו של הנושה תתבטא, למצער, בהצטברות הפרשי ריבית והצמדה על החוב, שסיכוייו של הנושה לגבותם פוחת ככל שמצבו הכלכלי של החייב קשה. חלוף הזמן עד לבירור הערעור אף טומן בחובו סיכון טבעי להתדרדרות מצבו הכלכלי של החייב הנתון בקשיים באופן שמסת נכסיו העומדת לחלוקה בין נושיו, תקטן.
לשיקול זה, שעניינו החשש מפני הרעת מצבו של הנושה המבקש להיפרע את חובו, משמעות מיוחדת על רקע מציאות החיים במשפטנו, שבה הליכי ערעור עשויים להימשך זמן רב".
דברים דומים נקבעו גם בהלכה נוספת:

ע"א 6757/07 יוסף מהנא נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה 1995 בע"מ [2007]

"לטענת המשיב, פסק דין חלוט משמעותו פסק דין אשר אין עליו עוד ערעור. בהקשר זה ראוי להעיר, כי בתי המשפט כבר קבעו בעבר כי הגם שפקודת הפרשנות מעניקה ל"מונח חלוט" משמעות שונה, הרי שבענייני פשיטת רגל, גם פסק דין שמתנהל במסגרתו הליך ערעור נכנס לגדרי "פסק דין חלוט", זאת בין היתר לאור סעיפים 3 ו-15 לפקודה..."
(ההדגשה אינה במקור א.א)

וכן ברע"א 10858/05 משולם נ' בנק איגוד לישראל [2006]

ראה גם, השופטים שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם "פשיטת רגל" (2000).

הלכות אלה מורות באופן שאינו מותיר ספק כי אין כל מניעה לפיה יכול זוכה לנקוט בהליכי פשיטת רגל, גם אם טרם הוכרע הערעור שהוגש על פסק הדין, שעל יסודו מבוקשת התראת פשיטת הרגל. למותר לציין כי בהתאם לעקרון יסוד בשיטתנו, מחוייב בית משפט זה בהלכות הפסוקות, וכי אינו רשאי לסטות מהן, בניגוד לנטען על ידי ב"כ החייב.

10. נתתי דעתי לטענה נוספת של ב"כ החייב לפיה, אין טעם בהליך פשיטת רגל שכן חובות החייב עולים על נכסיו ולא ראיתי לקבלה. בהקשר זה טען ב"כ החייב, כי לפי אומדן מרשו, החובות המגיעים לבנק המלווה את הפרויקט, עולים על שווי דירות החייב, כמו גם תמורת הדירות בפרויקט שטרם נמכרו. נתון זה אינו וודאי, וכפי שהסתבר בין היתר בדברי שירזי בחקירתו (עמ' 2 שורות 17-20). קרי, לא ניתן לשלול כי בסופו של יום ייוותרו הכנסות בידי החייב, מהן יוכלו נושיו להיפרע. מעל ומעבר, לא נמסרו אסמכתאות או כל נתונים בדוקים וסדורים אשר ניתן היה להסתמך עליהם על מנת לאושש את טענות החייב, לפיהן יש להניח שלא יוותר לו כל רכוש. זאת ועוד, מצבו הבלתי ברור של החייב, מבסס את הצורך בנקיטה בהליכים לבדיקה על הנעשה בזכויותיו ושמירה על הנכסים על מנת שהנושים יוכלו להיפרע מהרכוש שיוותר בבעלותו.

11. טעם נוסף לדחיית ההתנגדות הינו, ערבות אישית של החייב כלפי הבנק המממן להבטחת חובות החברה. ערבות אישית זו שהחייב אינו חולק על תוקפה, וככל שהחייב יידרש לשלמה, לא כל שכן, אם התחזית הנטענת על ידו בדבר הפסדים שייגרמו לפרויקט תמומש, עלולה לגרום להעדפת נושים פסולה, קרי העדפת הבנק על פני המבקשות, דבר שיש בו כדי להוות נימוק כשלעצמו באשר לצורך בנקיטת הליכי פשיטת רגל.

12. לא התעלמתי מטענת ב"כ החייב כי הליכי פשיטת רגל עלולים לפגוע במרשו במובן של הקושי לבוא ולצאת מישראל, אם תדחה התנגדות ובהמשך יינתן נגדו צו כינוס, המלווה דרך כלל בצו עיכוב יציאה מן הארץ כקבוע בסעיף 57א לפקודת פשיטת הרגל, אך לא ראיתי בכך כדי להגיע למסקנה שונה. הדעת נותנת שבית המשפט, ככל שיידרש למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, ייתן דעתו לכך שמרכז חייו של החייב הוא בחו"ל, דבר שיש בו כדי להקל בדבר אפשרות היציאה מן הארץ אם החייב יגיע אליה.

13. מכל הטעמים דלעיל, הגעתי לידי מסקנה כי אין מנוס אלא לדחות את ההתנגדות.
החייב יישא בהוצאות הבקשה בסך 7,500 ₪.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011.

6 מתוך 6