הדפסה

פש"ר 14758-09-10 ביאדסי נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

בית המשפט המחוזי בחיפה

פש"ר 14758-09-10 ביאדסי נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה

בפני כב' השופטת ישראלה קראי - גירון

בעניין:
פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980
להלן: "הפקודה"
בעניין:
מוניב ביאדסי ת"ז XXXXXX851
להלן: "החייב"
ובעניין:
כונס נכסים רשמי מחוז חיפה
להלן: "הכונ"ר"
ובעניין:
עו"ד מוטי בן ארצי
להלן: "המנהל המיוחד"

פסק דין

א. מבוא

1. החייב יליד 1981, הגיש בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו פושט רגל ביום 12.9.2010.
ביום 23.11.2010 נתן בית המשפט צו כינוס לנכסי החייב בגין חובות מוצהרים בסך כולל של 400,156 ₪ וביום 29.11.2010 מינה ב"כ הכונס הרשמי את עו"ד מוטי בן ארצי כמנהל מיוחד.
על החייב הושת צו תשלומים חודשי על סך 500 ₪ החל מיום 1.1.2011.

2. החייב טען בבקשתו כי הסתבכותו נבעה ממחויבותו המשפחתית בגינה נדרש לתת לאביו פנקסי שיקים חתומים על חלק לצורך מימון עבודות שיפוץ בית אשר שימש למגורי כל משפחתו, ונועד בחלקו לשמש למגוריו.

3. החייב טוען כי עד שנת 2007 עבד למחייתו כפועל בחברת הדר משטחים בע"מ והשתכר שכר חודשי של 5,500-6,000 ₪.

4. החייב טוען כי בשנת 2007 הציע לו אביו להינשא וכן לקחת חלק בשיפוץ בית המשפט ולקבל למגוריו ולמגורי אשתו חלק מבית זה.
בהתאמה נשא החייב אישה מהשטחים אשר כניסתה לישראל מנועה, והחל בעבודות שיפוץ בית המשפחה.

5. נטען כי החייב בתמימותו סמך על אביו אשר הבטיח לדאוג לתשלום עבודות השיפוץ ומסר לו מספר פעמים פנקסי שיקים חתומים לצורך מימון תשלום עבודות השיפוץ.
6. עוד נטען כי אביו של החייב ניצל תמימותו והשתמש בפנקסי השיקים לפירעון חובותיו שלו לצדדים שלישיים, והפר התחייבותו לחייב להשיב הכספים ולהפקידם בחשבון הבנק של החייב.

7. החייב טען עוד כי משהובררה לו התנהגות אביו ומצבת חובותיו ניסה להביא לפירעון חובותיו בדרך של לקיחת הלוואות משני בנקים. החייב טען כי לא הצליח לפרוע הלוואות שנטל, גם בשל תאונת עבודה שעבר, ובגינה היה מושבת מעבודה ל – 3 חודשים, ובשל כך הסתבך בחובות.

8. החייב טען כי הסתבך בחובות בתום לב, כי הוא מתנהל כראוי בהליך, משלם התשלום החודשי ומגיש דוחות. החייב טוען כי בחלק מדוחותיו חסרים מסמכים משום שהחייב משלם הוצאות מחייתו על ידי מסירת כספים לאביו עמו הוא מתגורר ואינו משלם ישירות הוצאות חשמל, מים, ארנונה וכלכלה. החייב טוען כי הוא נאלץ לעשות כן כדי להמשיך ולהתגורר בבית בו הוא מתגורר.
עוד טוען החייב כי הוא נאלץ להעביר לאשתו השוהה מחוץ לגבולות המדינה סך של 2,000 ₪ לחודש למחייתה.

9. החייב טוען אפוא בבקשתו כי הסתבכותו הכלכלית נבעה ממילוי חובתו לסייע בכלכלת משפחתו המורחבת. החייב טען כי עשה כך בעודו צעיר בן 26, תמים וסר למרות אביו ונוהג בהתאם לנהוג במגזר אליו השתייכה משפחת החייב.
בתגובה נוספת טען החייב כי אולץ לנהוג כפי שנהג משום שהוא התגורר בבית אביו עם משפחתו ולא היה יכול להתנגד לדרישותיו.

10. ב"כ הכונ"ר והמנהל המיוחד מתנגדים למתן הכרזה בעיקר בשל נסיבות יצירת החובות והתנהלות החייב, עת מסר ללא היסוס במספר מועדים, לאביו שיקים חתומים ועצם עיניו מלראות את התנהלותו הבעייתית של אביו.
נטען כי לא היה לחייב סיבה להאמין להבטחות אביו משום שבעת מסירת השיקים אבי החייב כלל לא עבד, והחייב ידע זאת.
בעלי התפקיד מתייחסים בחוסר אמון לטענת החייב בתגובתו כי לא ידע בשנת 2007 שאביו לא עבד משום שהחייב התגורר ומתגורר יחד עם אביו במתחם מגורים אחד.
בעלי התפקיד גם מפנים תשומת הלב לכך כי חובות החייב עצומים ואין מדובר בחובות בשל קשיי מחייה. עוד נטען כי החייב בעודו שרוי בחובות נטל שתי הלוואות ולא עמד בפירעונם.

11. אשר להתנהלות החייב בהליך טוענים ב"כ הכונ"ר והמנהל המיוחד כי קיימים שלושה פיגורים בתשלומי החייב לקופת הכינוס כעולה מהודעת ב"כ הכונ"ר מיום 26.6.2012, שלא נסתרה. עוד נטען כי החייב אינו מגיש דוחות מפורטים כנדרש בצירוף אסמכתאות. נטען עוד כי בדוחות שכן הוגשו יש הוצאות מופרזות ותמוהות לחייב בהתחשב בעובדה שהחייב חי לבדו.

12. מעיון בכל המסמכים הרלוונטיים עולה כי שוב נדרש בית משפט זה לחוות דעתו בעיקר בסוגית טענות חייבים כי הסתבכו בחובות בשל הצורך לנהוג כמנהג משפחותיהם ולהסכים עם דרישת אבי המשפחה להפקיד בידיו שיקים חתומים, ערבויות חתומות ולהסכים לחיובים כספיים כדי לאפשר לאב לנהוג בכספי בני משפחתו כרצונו, מבלי לבדוק התנהלות זו.
כן מתבקש בית המשפט לאמר דברו לעניין ההתנהלות הנדרשת מחייב בהליכי פש"ר בכל הנוגע לדוחות מוגשים ולהוצאות שראוי שיוציא חייב בהליכים המנוהלים לבקשתו כדי לשמור על רמת חיים סבירה מחד אך רמת החיים התואמת מעמדו כחייב הנוקט בהליכי פש"ר המגנים עליו מפני נושיו.

ב. דיון

I דיון משפטי

1. סעיף 18 ה לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התש"ם – 1980 (להלן: "הפקודה") קובע:

"בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשו לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:
(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;
(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע את חובותיו:..."

2. השאלה העיקרית העומדת בפני בית המשפט בדונו בבקשת החייב להכריזו פושט רגל, היא האם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו, עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה.
ראה לעניין זה:
שלמה לוין ואשר גרוניס, "פשיטת רגל", מהדורה שלישית, בעמ' 173;
כן ראה:
ע"א 5503/92 עדה קריצמן ואח' נ' הכנ"ר, פד"י מט (1) עמ' 479 בעמ' 576
ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק'-על 2009 (3) 1913 (2009).
שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות, האחת לפני הגשת הבקשה, בעת יצירת החובות, והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

3. להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות, האחת, כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה והשווה ביותר, והשנייה לאפשר לחייב שאיתרע מזלו ואינו מסוגל לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מן החובות.
לעניין זה ראה:
ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר, פ"ד נז (4), 197, 205-206;
ע"א 92/76 בן ציון נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1), 166,164
ע"א 4892/91 אשכנזי נ' הכנ"ר, פ"ד מח (1) 45,55;
א. פרוקצ'יה, "פשיטת רגל על פי בקשת חייב" הפרקליט ל' (תשל"ו) 271,271).

4. על רקע התכלית השנייה שתוארה לעיל לפיה יש לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו יש לבחון התנהלות החייב עובר להליך דנן, ובמהלכו והאם כל אלו מצדיקים מתן הגנת הפקודה לו ומתן הכרזה על פשיטת רגל או לא.
ראה לעניין זה:
שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל. מהדורה שלישית עמוד 173 ואילך.

5. הנטל להוכיח כי לא הסתבך בחובותיו בחוסר תום לב מוטל על החייב. בית המשפט בודק האם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם (ע"א 149/90 קלאר נ' הכנ"ר, פ"ד מה (3) 61); האם נגועה התנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינה תוצאה ישירה של אי החוקיות (ע"א 6416/01 בנבנישתי הנ"ל); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל. (ע"א 4178/92 אליהו נ' הכנ"ר, פ"ד מט (1) 435; ע"א 4892/91 הנ"ל, בעמ' 58; פש"ר (חי') 513/03 קרן עמית ואח' נ' הכנ"ר, תק – מח 2004 (3) 2871; פש"ר (חי') 71/03 עלי דקה נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לד (1) 281; פש"ר (חי') 178/03 זילברמן נ' הכנ"ר, תק – מח 2005(2) 7839; פש"ר (חי') 343/00 איגר נ' הכנ"ר, דינים – מחוזי לג (7) 321).

II המקרה הספציפי

1. לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני בדעה כי יש להעדיף במקרה דנן טיעוני המנהל המיוחד וב"כ הכונ"ר ואין להיעתר לבקשת החייב.
בהתאמה יש לדחות את הבקשה העיקרית לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס.

2. לטעמי זהו המקרה בו אין להקל ראש בהתנהלות החייב ולהסכין עם הטענה כי החייב נאלץ להרכין ראש בפני הנוהגים השוררים במשפחתו ובקהילה בא הוא חי ולהתיר לאביו לנהוג בכספו כרצונו, לסבכו בחובות מבלי לבקר את התנהגות אביו. זאת גם לאחר שבגר החייב והקים משפחה בעצמו, ולמרות זאת בחר להמשיך ולהתגורר במחיצת אביו ולהתנהל דרכו ועד עתה בוחר החייב לכלכל חייו בדרך של תשלומים לאביו במקום להתנהל באורח עצמאי.
התרת טיעונים מסוג זה מצד חייבים וקביעה כי התנהגות כזו הינה התנהגות בתום לב ביצירת חובות בכל מקרה ומקרה לא תאפשר הפסקת המנהג הקלוקל המסבך משפחות שלמות בחובות ומותיר נושים על לא עוול בכפם בפני שוקת שבורה.
אם סביר הוא כי חייב בגיר ובעל משפחה יתיר לאביו לסבכו בחובות ולנהוג כראות רצונו בכספו, מבלי לשים לעניין סוף, מדוע לא ינהג אותו חייב אחר כך בבניו שלו באותה דרך?
מצוות כיבוד אב אינה כוללת הסכמה בשתיקה לכל מעשי האב ואי השמעת בקורת. לא הוכח בפני כי במקרה דנן היה החייב נתון למסכת לחצים משפחתית, להפחדות, לאיומים וכיוצא באלה, אשר מנעו ממנו באופן סביר להשמיע קולו ולהתנגד למעשי אביו.

3. במקרה דנן עסקינן בחייב אשר נתן במודע לאביו לנהל את כספיו והוסיף ותמך בפעולותיו ומסר לידיו שיקים חתומים גם משידע כי אביו מפזר בשיקים וממלאם מבלי שיהיה כיסוי לשיקים אלו. שהרי לא נסתרה הטענה כי החייב מסר לאביו במספר הזדמנויות שיקים חתומים.
מדובר בחייב שבחר לנהוג בפזיזות בכספיו תוך עצימת עיניים למעשי אביו ותוך אדישות לפגיעה בנושים עקב מעשים אלו. מדובר בהתנהגות שלא ניתן לראותה כתמימת לב אפילו המניע לכך הינו הרצון לכבד הוראת אב.
ראה לעניין זה:
פש"ר (חי') 226/00 גנאים ואיל נ' הכנ"ר פס"ד מיום 17.3.2002
פש"ר 2339-05-09 סמירה אבו רביעה נ' הכנ"ר מחוז חיפה פס"ד מיום 24.3.2011

4. אשר לטענה כי במועד מסירת השיקים לא ידע החייב כי אביו אינו עובד טענה זו אינה סבירה בעיני. החייב לא טען כי הפסיק להתגורר ביחד עם אביו בתקופה כלשהי ומשכך לא סביר כי החייב לא ידע מהו מצבו התעסוקתי של אביו. בוודאי אין זה סביר בעיני שהחייב המשיך ובחר לפרוע חובותיו בדרך של נטילת הלוואות מכספי בנק מבלי לוודא מצבו התעסוקתי של אביו ויכולתו לעמוד בהבטחתו לחייב להשיב לו כספים.

5. כמו כן חוסר תום לבו של החייב נלמד גם מנכונותו להיכנס להרפתקאות של לקיחת הלוואות מכספי בנק מבלי שוידא יכולתו לפרעם וזאת לאחר ששקע בחובות. חוסר תום הלב נלמד גם מבחירת החייב להוסיף ולהתגורר במחיצת אביו ולהתנהל כלכלית דרכו.
מדובר אפוא בהוכחות נוספות כי מדובר בחייב אשר בחר יחד עם משפחתו להתנהל בצורה כלכלית אשר הביאה להסתבכות בחובות תוך כניסה להרפתקאות כלכליות אשר אינן עולות בקנה אחד עם יכולתו הכלכלית והכל תוך אדישות לפגיעה בנושים.
אין לראות בהתנהלות זו התנהלות שאינה חסרת תום לב.

6. אשר להתנהלות החייב בהליך, החייב מגיש דוחות תמוהים שאינם מפורטים ובהם מצוינים הוצאות לא סבירות כאשר הוצאותיו החודשיות של החייב עבור מזון, חשמל וטלפון נייד מוצאות בצורה תמוהה באמצעות תשלום לאב, אשר מלכתחילה סיבך את החייב בחובות. החייב אינו מבהיר הוצאותיו ואינו נותן הסברים מספקים באשר לרמת החיים המנוהלת על ידו, ואשר אינה תואמת מצבו כחייב.
ההסברים שכן מספק החייב אינם סבירים בעיני. כך למשל הסבריו בנוגע להוצאת ביגוד וכלכלה. זאת בהתחשב בעובדה שמדובר בכלכלת אדם אחד. עוד לא מצאתי סבירה טענת החייב בדבר חובתו להעביר כספים לאשתו הנמצאת מחוץ לישראל בסכום המועבר בוודאי כאשר לא ברור מצבה התעסוקתי.

7. יש לראות אפוא את החייב גם כמי שאינו משתף פעולה באופן מלא עם ההליך ומסתיר פרטים נדרשים בנוגע לאורח חייו, הכנסותיו מבני משפחתו, פרטים על נכסים בשימושו וכד', וכמי שאינו הפנים את חובותיו בהליך, לפיכך התכלית השנייה של הליכי הפש"ר אינה מתאימה לו.

8. די בכל האמור לעיל כדי לקבוע כי התנהלות החייב במהלך ההליך אינה התנהלות בתום לב ודי בכך להצדיק דחיית תביעתו.
לאמור לעיל יש גם להוסיף טענת ב"כ הכונ"ר בחוות הדעת מיום 26.6.2012 כי לחייב פיגורים בסך 1,500 ₪ לקופת הכינוס.

ג. סיכום

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הבקשה.
אני מורה על ביטול צו הכינוס ועל כל ההגבלות שהוטלו על החייב לפיו.
בשולי הדברים איני יכולה להתעלם מטענות ב"כ החייב בסעיף 12 לתגובתו מיום 16.4.2012 לפיה הבקשה דנן הוגשה רק לאור המלצת רשם ההוצאה לפועל להגיש הבקשה לפשיטת רגל, הואיל והתשלום החודשי המוצע בבקשה לאיחוד תיקים בהוצאה לפועל אינו יכול לכסות ולו את הריבית של אותם תיקים.
באם אכן אלו פני הדברים, ואיני יכולה לאשרם, משום שלא צורפו לו מסמכי ההוצאה לפועל הרלוונטיים, יש לשוב ולהבהיר כי הפניית חייבים להליכי פשיטת רגל בדרך של מתן המלצה על ידי רשם הוצאה לפועל לחייבים לעשות כן אינה נכונה בכל מקרה ומקרה.
כבר נפסק והובהר כי רשם ההוצאה לפועל צריך להימנע ממתן המלצות כלשהן לחייבים ועליו להסתפק "בידוע" על קיומם של הליכים אלו.
כמו כן הובהר ונפסק כי הליכי פשיטת רגל אינם תרופת פלא ואינם מתאימים לכל חייב ועל כל רשם הוצאה לפועל לבדוק במסגרת המוטל עליו בהתאם להוראת סעיף 77 א' לחוק ההוצאה לפועל, התאמת החייב הספציפי הנמצא בפניו להליכים אלו.
שהרי סעיף 77 קובע 2 תנאים מצטברים בטרם ינהג רשם בהתאם להוראת סעיף 77 א' הנ"ל ואחד מהם הוא שהליכי פשיטת רגל מתאימים לחייב והוא יוכל לעמוד בתנאיהם והם מתאימים לו.
ראה לעניין זה:
פש"ר (י-ם) 977/04 ג'נט שריקי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים
פסק דין מיום 21.11.2012

איני סבורה כי בנסיבות העניין נעשתה בדיקה מספקת בטרם הופנה החייב, אם הופנה בדרך כלשהי, על ידי רשם ההוצאה לפועל להליכי פש"ר.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 7