הדפסה

פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נ' דוידי ואח'

לפני כב' השופטת רחל טאובר

בעניין:

פרקליטות מחוז תל אביב פלילי
ע"י ב"כ עו"ד ינאי גורני

המאשימה

נגד

  1. גיא דוידי – ע"י ב"כ עו"ד שמעון מזרחי
  2. רודי בסמן– ע"י ב"כ עו"ד אילן מאוטנר

הנאשמים
גזר דין

לאחר ששמעתי הראיות בתיק החלטתי להרשיע הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום, היינו גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, ונהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם, עבירה לפי סעיפים 62 (2) ו- 38 (2) (3).

שקלתי טיעוני הצדדים לעונש, וכן שקלתי הלכת בית המשפט העליון, לפיה על בתי המשפט
לתעבורה לדאוג באמצעות ענישה הולמת להגברת המודעות בדבר המחיר הכרוך בנהיגה בלתי
זהירה בכביש.

כתוצאה מהתאונה נהרגה הגב' מחבובה סבן ז"ל. בעלה יהודה נחבל קשות כתוצאה מהתאונה, וכן נפגעו קל הנאשמים והנוסעים בכלי הרכב המתוארים בכתב האישום.
מר יהודה סבן נהג ברכב מסוג "סוזוקי" ועמד עם הסוזוקי בצומת מרומזר מכיוון מזרח למערב, כשהאור ברמזור אדום ולפניו טור כלי רכב. לצדו של יהודה ישבה אשתו מחבובה סבן ז"ל, אשר נהרגה כתוצאה מהתאונה.

הנאשמים בנהיגתם הרשלנית גרמו לחבלות של ממש לנהג שהמתין ברמזור אדום, ולא עשה כל פעולה שיש בה משום תרומת רשלנות. כן גרמו למותה של אשתו שישבה לצדו, על לא עוול בכפה.
כפי שקבעתי בהכרעת הדין, הנאשמים לא צייתו לתמרורים, גם לא שינו את אורח נהיגתם בהתקרבם אל צומת, נסעו במהירות בלתי סבירה ובכך סיכנו את ציבור המשתמשים בדרך וגרמו לפגיעה ברכב שעמד לתומו בכביש והמתין לאור הירוק ברמזור.
כבר נקבע על ידי כבוד השופט עמית, בע"פ 2247/10 שלום ימיני נגד מדינת ישראל, כי:
"מקומו של בית המשפט, במלחמת החורמה, נגד תאונות הדרכים, לא נפקד, ועליו להמשיך להירתם ולהרים תרומתו, למען מאבק עיקש זה, בין היתר, באמצעות הדאגה לענישה הולמת".
 גם כבוד השופטת פרוקצ'יה קבעה, ב- ע"פ 5167/05 כי:
"תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות ברחבי הארץ, מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות, וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי ענישה, שראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו ויביא בין שאר האמצעים הננקטים להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם".
כב' נשיאת בית-המשפט העליון קבעה בפסק הדין, ואני מצטטת:
"קיימים שלושה כללים מנחים בסוגיית הענישה הראויה בעבירה של גרימת תאונות דרכים קטלנית ברשלנות. האחד ראוי לגזור על נאשם עונש מאסר בפועל ופסילה מלנהוג לתקופה הולמת, הן בשל עקרון קדושת החיים והן משיקולי הרתעה.
השני, בדרך כלל הנסיבות האישיות של הנאשם בעבירה זו אינן בעלות משקל כבעבירות אחרות המלוות בכוונה פלילית, הן בשל אופייה המיוחד של העבירה הנדונה והן בשל ביצועה השכיח גם ע"י אנשים נורמטיביים.
השלישי, אמת המידה הקובעת בעבירה זו היא דרגת הרשלנות" (ע"פ 6755/09 ארז אלמוגי נ' מדינת ישראל , עליון ניתן ביום 16.11.09).
בית המשפט העליון אף קבע כי ניתן בנסיבות חריגות להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל ולהסתפק בפסילת רישיון נהיגה לתקופה ארוכה ועבודות שירות, אולם ב-דנ"פ 1391/12 הילה מזרחי נ' מדינת ישראל, מיום 16.02.12, קבע בית המשפט העליון, כב' הנשיאה בייניש, כתוארה אז, כי: "אין לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של גרימת מוות ברשלנות. לפי מדיניות זו, כך נקבע בפסק הדין, ככלל יוטל עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח במסגרת המאבק בתאונות והחריגים לכלל זה הם מעטים"
לא מצאתי שנסיבות התאונה מהוות "מקרה חריג " המצדיק סטייה מההלכה המחייבת ענישה חמורה, היינו מאסר בפועל בנוסף לפסילה ארוכה, תנאי וקנס.
לעניין נאשם 1
הנאשם נהג ברשלנות, במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך. לא רק שלא הספיק לבלום, אלא לאחר שסטה ימינה הודה כי חזר לכביש ונכנס לסיבוב לא נכון. לצורת נהיגתו הרשלנית היו גם עדי ראיה שהבחינו בכך עובר לתאונה.
קצינת המבחן שנתנה תסקיר אודותיו מציינת כי הנאשם הוא בחור נורמטיבי, שירת בצה"ל, מביע צער וחרטה על כך שפגע במנוחה, אולם מתקשה לראות עצמו אחראי לקרות התאונה והוא מרוכז בחלקו של נאשם 2.
עם כל הכבוד לאמור בתסקיר קצינת המבחן, אינני יכולה לקבל את המלצתה כי עונש המאסר אותו אני עומדת להטיל ירוצה בעבודות שירות, שכן נסיבותיו האישיות לא מצדיקות הקלה בענישה, כפי שקבע כב' הנשיא שמגר ב- בר"ע 530/84, בלהה שפר נ' מ"י, פ"ד ל"ח (4) התשמ"ה - 1984, עמ' 161:
"...כאן המקום להעיר, שאנו דנים בעבירה שאיננה כרוכה בפגמים מוסריים או בשחיתות, אלא ביטויה, כידוע לכולנו, באופן התנהגותו של האדם הנוהג ברכב, ומבחינה זו לא יכולים עברו או תכונותיו האישיות של הנאשם הנוגע בדבר להיות בעלי משקל מכריע. כפי שכולם נוהגים בדרכים, צריכים גם האמצעים העונשיים, שנועדו להכתיב דרך התנהגות מסוימת, לחול על כולי עלמא. כאמור, אין בית המשפט פטור מן ההתאמה של העונש לכל מקרה אינדיווידואלי, אך עליו לשוות לנגד עיניו את אמת המידה העונשית, אשר אליה כיוון אותו המחוקק בדברו בסעיף 64 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]..."
ובע"פ 4088/90, אביטן ניר נ' מ"י, תקדין עליון כרך 90 (3) התשנ"א – 1990:
"הנסיבות האישיות אין בהן די להפחית מחומרת ההתנהגות במקרה דנן, על תוצאותיה הטראגיות."
אני ערה לכך שחלפו 5 שנים מיום התאונה, שנאשם זה הינו פסול עד תום ההליכים המשפטיים, וכן עיינתי בהרשעותיו הקודמות בתעבורה. הנאשם נוהג משנת 2000 ולחובתו 11 הרשעות קודמות, מתוכן הרשעות בגין אי ציות לתמרור עצור, נהיגה במהירות מופרזת, נהיגה בחוסר זהירות, הרשעות המעידות על אורח נהיגה בלתי זהיר לחלוטין. אינני יכולה להתעלם מכך שחייה של אישה בת 71 קופחו, והעידו בפניי בתה וקרובת משפחה על כך שהיתה בשיא פריחתה לפני התאונה, אם לשלושה ילדים, סבתא לשישה נכדים, שמאז התאונה האב (בעלה) נשאר לבד לאחר שנפצע קשה, וגם הילדים מתגעגעים אליה ואני מצטטת: "אבל הכאבים חתכו את הכל בגלל שני צעירים חסרי לב שהמצפון לא כיבד את ערך חיי האדם". כמו כן, אני מסכימה עם הסניגור כי הנאשם הוא אדם נורמטיבי, אין לו עבר פלילי, או עבר בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, שכרות או סמים וכי הוא נמצא בתחילת חייו. לפיכך החלטתי שלא למצות עמו את הדין, למרות שאני מצדיקה את התובע ומקבלת את עמדתו כי רף רשלנותו של נאשם 1 הוא גבוה.
לפיכך אני דנה את נאשם 1 לעונשים כדלקמן:
1. אני דנה את הנאשם 1 לתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים החל מהחודש הבא.

2. הנני פוסלת את הנאשם 1 מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 10 שנים החל מיום הפסילה המנהלית – 1.9.07.

3. אני דנה את הנאשם 1 ל-20 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח, ו- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה או רשיון נהיגה תקף (למעט ברירת משפט), נהיגה בזמן פסילה, גרימת מוות ברשלנות וגרימת תאונה בה נחבל אדם חבלות של ממש.

4. הנאשם 1 ישלם פיצוי למר יהודה סבן, בסך 10,000 ₪, וזאת בגין מצבו הרפואי של בעלה של המנוחה והעובדה שנשאר אלמן ללא תמיכה אישית, נפשית וכלכלית.
הפיצוי ישולם 60 יום לאחר שחרורו מהכלא, ויופקד בקופת בית-המשפט.
באם מסיבה כלשהי לא ירצה מאסר בפועל, ישולם הפיצוי עד ליום 1.1.13.

5. בסיום ריצוי המאסר ולאור המלצת שירות המבחן, אני קובעת כי הנאשם 1 יהיה בפיקוח קצין מבחן למשך שנה מיום שחרורו מהכלא. שירות המבחן יודיע לביהמ"ש באם הנאשם יצר קשר עם שירות המבחן והאם מקיים את צו המבחן כפי שהטלתי עליו בתיק זה.
מזכירות תשלח העתק לשירות המבחן, על מנת שיקויים צו המבחן אותו אני מטילה על הנאשם למשך שנה מיום שחרורו מהכלא.

לעניין נאשם 2
כבר קבעתי בהכרעת הדין כי לעניות דעתי רשלנות נאשם 2 פחותה מרשלנות נאשם 1, אך יחד עם זאת גם נאשם 2 נהג בחוסר זהירות וצורת נהיגתו תרמה תרומה ממשית לקרות התאונה.
למרות שהתאונה התרחשה כששדה הראיה מוגבל ובעקומה לעבר הרמזור, נהג הנאשם במהירות בלתי סבירה לתנאי הדרך, ומבלי לצפות שלפני הרמזור יעמדו מכוניות ויהיה "פקק" המצריך עצירה מוחלטת.
קיבלתי עמדת הבוחן המשטרתי כי הנאשם 2 לא שמר מרחק, נהג במהירות בלתי סבירה ואולי אפילו מהירות גבוהה מדי, למרות שהתקרב לצומת מרומזר לא יכול היה לבלום עקב כך וגרם לתאונה.
שקלתי נסיבותיו האישיות של הנאשם, הבעת החרטה גם באולם בית-המשפט וכן האמור בתסקיר קצין המבחן. כמו כן שקלתי את העובדה כי חלפו כ- 5 שנים מאז התאונה וכי הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה קוצרה, והוא כיום נוהג.
אני גם ערה לכך שלאחר התאונה צבר הנאשם 4 ברירות משפט, היינו כשרישיון הנהיגה הוחזר לו ע"י בית-המשפט המחוזי בטרם הסתיים משפט זה, הספיק הנאשם לצבור 4 ברירות משפט, המצביעות על אורח נהיגה לא זהיר כלל ועיקר .
לנאשם משנת 15 הרשעות קודמות משנת 2000, מתוכן הרשעות בגין מהירות, סטייה מנתיב נסיעה, אי ציות לתמרור "עצור" וכו'.
שקלתי נסיבותיו האישיות, אינני יכולה לקבל את המלצת שירות המבחן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שירות, ואני סבורה כי נסיבות התאונה גוברות על הנסיבות האישיות.
לפיכך אני דנה את נאשם 2 לעונשים כדלקמן:
1. אני דנה את הנאשם 2 לתשלום קנס בסך 10,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו.
הקנס ישולם ב- 5 תשלומים החל מהחודש הבא.

2. הנני פוסלת את הנאשם 2 מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 10 שנים, בניכוי 23 חודשים ויום אחד של פסילה המנהלית אותם ריצה.

3. אני דנה את הנאשם 2 ל- 18 ח ודשי מאסר, מתוכם 8 חודשי מאסר לרי צוי בפועל מאחורי סורג ובריח, ו- 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה או רשיון נהיגה תקף (למעט ברירת משפט), נהיגה בזמן פסילה, גרימת מוות ברשלנות וגרימת תאונה בה נחבל אדם חבלות של ממש.

4. הנאשם 2 ישלם פיצוי למר יהודה סבן, בסך 10,000 ₪, וזאת בגין מצבו הרפואי של בעלה של המנוחה והעובדה שנשאר אלמן ללא תמיכה אישית, נפשית וכלכלית.
הפיצוי ישולם 60 יום לאחר שחרורו מהכלא, ויופקד בקופת בית-המשפט.
באם מסיבה כלשהי לא ירצה מאסר בפועל, ישולם הפיצוי עד ליום 1.1.13.

5. בסיום ריצוי המאסר ולאור המלצת שירות המבחן, אני קובעת כי הנאשם 2 יהיה בפיקוח קצין מבחן למשך שנה מיום שחרורו מהכלא. שירות המבחן יודיע לביהמ"ש באם הנאשם יצר קשר עם שירות המבחן והאם מקיים את צו המבחן כפי שהטלתי עליו בתיק זה.

מזכירות תשלח העתק לשירות המבחן, על מנת שיקויים צו המבחן אותו אני מטילה על הנאשם למשך שנה מיום שחרורו מהכלא.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי