הדפסה

פרקליטות מחוז חיפה נ' שאולוב ואח'

בפני
כבוד ה שופטת תמר שרון נתנאל

עוררת

פרקליטות מחוז חיפה

נגד

משיבים

  1. ראובן שאולוב
  2. נטיק ישאייב
  3. מיכאל יעקבישוילי
  4. יפתח גבריאלוב

ע"י ב"כ עוה"ד ג. סגרון ו/או מ. סיבוני

החלטה

1. לפניי ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אחסאן כנעאן) בבע"ח 18595-01-15 מיום 8/7/15, לפיה התקבלה, בחלקה, בקשת המשיבים לעיון בחומר חקירה (להלן: "ההחלטה").

בהחלטה נקבע, כי המשיבים זכאים לעיין בפרטי המרשם הפלילי של המתלונן וכן בכתבי האישום, בהכרעות הדין ובגזרי הדין עליהם מסתמך המרשם.

2. מדובר בכתב אישום, שהוגש נגד חמישה נאשמים, בגין עבירות של סחיטה באיומים, קשר לפשע, תקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים. כתב האישום מפרט 4 מפגשים שהתקיימו בין המשיבים לבין המתלונן, בפרק זמן של כחודשיים (המשיב 1 נכח רק בשניים מהם), במהלכם איימו המשיבים על המתלונן, תקפו אותו, דרשו ממנו סך 200,000 ₪ ואיימו בפגיעה בו אם לא ישלם.

בהמשך לכך, העביר המתלונן לידי המשיבים 2-5, סך של 10,900 ₪.

3. בבקשה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, שהגישו המשיבים לבימ"ש קמא, ביקשו המשיבים לקבל לידיהם העתק מגיליון הרישום הפלילי של המתלונן, רשימת תיקי המב"ד של המתלונן וכן העתקים מכתבי אישום, הכרעות הדין וגזרי הדין שניתנו נגד המתלונן.

בימ"ש קמא דחה את בקשת המשיבים לקבלת רישום תיקי המב"ד ונעתר ליתרת הבקשה, לאחר שסבר, כי הרישום הפלילי של המתלונן רלוונטי לעניין מהימנותו כעד תביעה.

בימ"ש קמא קבע: "...לטעמי אין משמעות לזכות לעיין ברישום הפלילי מבלי שניתנה הזכות לעיין בפסק הדין החלוט שמבסס את אותו רישום. זכות העיון במקרה כזה, באה לשרת את חקר האמת, שכן יתכן רישום פלילי כזה או אחר, שתינתן לו משמעות ראייתית אחרת במסגרת הכרעת הדין, דבר אשר משליך אור על מהימנות ועובדות אחרות אשר יש בהן בכדי לשרת את חקר האמת."

תמצית טיעוני העוררת

4. לשיטת העוררת, ההחלטה שוגה בשני רכיבים. ראשית טוענת היא, כי קביעת בימ"ש קמא, לפיה אין משמעות לזכות לעיין ברישום הפלילי מבלי שניתנה זכות לעיין בפסק הדין החלוט שמבסס את אותו רישום, עומדת בסתירה להחלטות בית המשפט העליון בנושא זה. שנית טוענת היא, כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא בחן את הרלבנטיות הספציפית של הרישום להגנת הנאשם ואת התועלת הפוטנציאלית שבו להגנתו.

לטענתה, בחינת הרישום הפלילי של המתלונן מעלה, כי אין לו זיקה לפוטנציאל ההגנה ולמעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום ולכן, לא היה כל מקום להורות על מסירתו לידי ההגנה.

נטען, כי היה על בימ"ש קמא לבחון את המועדים שבמרשם הפלילי ואת סוג ההרשעות ולשקול אותם לעניין הרלבנטיות של ההרשעות להגנת הנאשם וכן את שאר הראיות בתיק. נטען, כי הראיות אינן נסובות רק על עדות המתלונן, אלא קיימות בתיק ראיות רבות נוספות, כגון האזנות סתר, בהן נשמעים המעורבים, הקלטות ועדים נוספים.

כן נטען, כי מהחלטת בית משפט קמא עולה תוצאה בעייתית לפיה, יש להעביר לידי ההגנה את הרישום הפלילי של כל עד תביעה מרכזי באשר הוא, לשם בחינת מהימנותו וההחלטה, על קביעותיה, עומדות בסתירה להלכה שנקבעה בבש"פ 5881/06 בינזרי נ' מדינת ישראל, (להלן: "בש"פ בניזרי"). בעניין זה הפנתה העוררת גם להחלטה שניתנה על ידי בית המשפט העליון לפני כשבועיים ימים בלבד בבש"פ 4508/15 אורן סבג נ' מדינת ישראל (מיום 2/7/15) (להלן: " בש"פ סבג").

עוד נטען, כי ההחלטה עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי, מאחר שמתן זכות עיון גורפת ברישום פלילי של עדים עשוי להרתיע עדים פוטנציאליים מלמסור עדות.

לפיכך, ביקשה העוררת לקבל את הערר ולקבוע שהרישום הפלילי אינו רלבנטי וכי בוודאי שאין כל מקום להורות על העברת כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין.

תמצית טיעוני המשיבים

5. המשיבים מבקשים לדחות את הערר וטוענים, כי החלטת בימ"ש קמא מאוזנת וראויה. לטענתם, עיון בחומרי החקירה מלמד, שהמתלונן, שהוא עד מרכזי, הוא עבריין מורשע, אשר ריצה עונש מאסר בן מספר שנים ולפיכך, דרוש החומר המבוקש לצורך חקירת המתלונן ובחינת מהימנותו.

בין היתר נטען, כי במידה שבתיקים בהם הורשע המתלונן נקבעו ממצאים בדבר חוסר מהימנותו, הם רלבנטיים גם לקביעת מהימנותו בתיק זה.

נטען, כי שתי עדויות נוספות הן עדויותיהן של שתי מתלוננות - אם ובת, שטענו שהמתלונן ביצע עבירת מין בבת ועבירה זו (המוכחשת על ידי המתלונן), הייתה המבוא לכל האירועים המפורטים בכתב האישום וכי המתלונן מעליל על הנאשמים, מאחר שהוא ביצע עבירת מין בבת, דבר ההופך את ההרשעות הקודמות של המתלונן, כמו גם את כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין, לרלבנטיים.

בנסיבות אלה, כך נטען, במבחן האיזון זכותו של המתלונן לפרטיות נסוגה מפני זכות הנאשם למשפט צודק.

עוד נטען, כי הרישום הפלילי רלבנטי מאחר שהמתלונן רשם את העסק שבבעלותו על שמו של אדם אחר כיון שהוא נמצא בהליך פשיטת רגל.

דיון והכרעה

6. בגילוי עברו הפלילי של אדם יש משום פגיעה בפרטיותו, בכבודו ובזכויות יסוד המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כמו גם בחוק הגנת הפרטיות.

כאשר עסקינן בגילוי עברו הפלילי של עד, לשם חקירתו על דוכן העדים, מתווסף לכך חשש, שמא מדיניות גורפת של גילוי העבר הפלילי ירתיע אנשים מלמסור תלונות והודעות למשטרה, מחשש שייקראו להעיד וייחשף עברם הפלילי.

מנגד, עומדת, כמובן, זכותו של נאשם למשפט הוגן ולמיצוי כל אפשרויות ההגנה העומדות לרשותו.

האיזון בין זכותו של נאשם להתגונן מחד גיסא ובין זכותו של עד לפרטיות מאידך גיסא, ייעשה תוך מתן משקל נכבד לזכותו של נאשם להתגונן, אך ללא שנתעלם לחלוטין מזכויותיהם של עדים ושל מתלוננים [ראו: בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376] ותוך שניתן דעתנו גם לאינטרס הציבורי בחשיפת עבירות ובקיום הליכי משפט נאותים.

נוסחת האיזון נקבעה בבג"ץ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית-הדין הצבאי לערעורים, פ"ד נז(4) 625, כדלקמן:

"...בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת. אולם כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או שהאפשרות שהיא תיפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות העבירה ולאינטרס הציבורי בקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות.
אכן, הפגיעה בפרטיותם של העדים היא לעתים בלתי נמנעת במהלך המשפט, אך היא צריכה להיות מידתית, ויש להקפיד על כך שלא תעלה על הנדרש לשם מתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן. מעבר לכך, יש להגן על העדים ועל המתלוננים כדי שלא ייפגעו זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד".

ראו גם: בג"צ 9264/04 מדינת ישראל נ' בית משפט השלום בירושלים (6/6/2005) וכן: בש"פ בניזרי ובש"פ סבג .

7. לא ניתן לקבוע באופן גורף, כי בכל מקרה יש בהרשעותיו הקודמות של עד כדי לסייע להגנת הנאשם. בעצם העובדה שאדם כשל בפלילים אין כדי להצביע, אף לא לכאורה, על כך שתלונתו אינה אמת או שדבריו אינם אמת. יש לבחון את מהות האישום, במסגרתו עומד הוא להעיד, את נסיבות המקרה כפי שהן עולות מחומר הראיות, את הוראות החיקוק בהן מדובר ואת גרסתו של הנאשם, כמו גם את טיבן של ההרשעות הקודמות של המתלונן/העד ומהותן וספציפית , על פי כך - ליתן את הדעת לשאלה אם הן רלבנטיות לאישום הנדון, לעדותו של העד או למהימנות דבריו.

כך, למשל, הרשעות קודמות בעבירות כגון מסירת עדות כוזבת או במעשי מרמה, יכולות להיות רלבנטיות לעניין מהימנותו של מתלונן/עד וכדו'.

8. שמעתי טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה, בגיליון הרשעותיו הקודמות של המתלונן וכן בכתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין, שנמסרו לעיוני ומסקנתי היא, כי יש להתערב, חלקית, בהחלטת בימ"ש קמא.

9. עיון בתיק החקירה מעלה, כי נגד המשיב קיים מארג ראיות, אשר עדותו של המתלונן היא רק חלק ממנו. בנוסף לעדותו של המתלונן קיימות עדויות של עדים נוספים, התומכים בעדותו, הן לעניין האירוע והן לעניין המניע למעשים המיוחסים למשיבים בכתב האישום, בנוסף, קיימות הקלטות מפלילות.

עם זאת, במהלך גביית הודעות מעדים שונים, עלתה נגד המתלונן טענה לפיה הוא שכב על הספה כשחלוק לגופו, אך החלוק היה פתוח ועירומו נגלה לעיניה של הבת. מבחינת לוח הזמנים נראה, כי אירוע זה קרה עובר למעשים המתוארים בכתב האישום (גם אם הסיפור לא עלה בתחילת החקירה, אלא בשלב מאוחר, יחסית, לפתיחתה) וכי האם סיפרה על האירוע למשיב 1.

אציין, כי לא הוגשה תלונה למשטרה וברי שאף לא נפתח תיק נגד המתלונן ולא הוגש נגדו כתב אישום, אולם לאור מהות האישום נגד המשיבים ולאור טענת ההגנה שלהם, כפי שהעלה הסנגור בפניי, אין בכך כדי לשלול רלבנטיות.

המשיבים מכחישים מכל וכל את המיוחס להם וטענת סנגורם בפניי היא, כי למתלונן הייתה סיבה (הנעוצה באירוע האמור לעיל, של חשיפת גופו של המתלונן בפני הבת), להגיש תלונה כוזבת נגד המשיבים. הודגש, כי האירוע המתואר על ידי הבת, אירע לפני האירוע בגינו התלונן המתלונן ועיון בחומר החקירה מעלה כי נראה שמבחינה כרונולוגית זה סדר האירועים.

10. עיינתי בכל החומר שלפניי, כמו גם בגיליון הרשעותיו הקודמות של המתלונן, בכתב האישום וכן בפסק הדין וגזר הדין שניתנו נגדו בעבירה של ביצוע עבירות מין בגינה הורשע (המסמכים הומצאו לי כשהם בלתי שלמים).

בנסיבות העניין, סבורה אני, כי אין לשלול, על פני הדברים, אפשרות שיהא בהרשעותיו הקודמות של המתלונן, כדי להועיל למשיבים בהגנתם וכי יכול שהרשעותיו הקודמות של המתלונן ובמיוחד הרשעתו האחרונה, על נסיבותיה, רלבנטית להגנת הנאשם בתיק זה וכן רלבנטי כתב האישום המתייחס להרשעה האחרונה, שכן הוא מפרט את נסיבות האירועים, בגינם הורשע המתלונן בעבר.

כך גם לגבי כתב האישום. לאור הטענות המיוחסות למתלונן על ידי האם והבת, סבורה אני, כי במקרה ספציפי זה יכול שלעובדות ולנסיבות האירועים, המפורטים בכתב האישום שהוגש נגד המתלונן, יכול שתהא רלבנטיות להגנת המשיבים.

למען הזהירות אבהיר, כי אין לשמוע מדבריי אלה הבעת דעה כלשהי באשר לנכונות או לאי נכונות תלונתו של המתלונן נגד המשיבים או באשר לנכונות או אי נכונות האירוע שתואר על ידי האם והבת, אלא רק כי, בנסיבות הספציפיות, האמורות לעיל, לא ניתן לומר שההרשעות הקודמות או כתב האישום אינם רלבנטיים להגנה, שהרי אין חקר לתבונתו ולתושייתו של סנגור מוכשר.

11. עם זאת, אינני סבורה שיש מקום להורות על גילוי הכרעת הדין או גזר הדין, אשר שימשו בסיס להרשעות הקודמות.
יש לדחות את טענת הסנגור לפיה ממצאי מהימנות, אשר נקבעו נגד המתלונן בתיק או בתיקים קודמים בהם הורשע, רלבנטיים לביהמ"ש הדן בתיק דנן, לצורך קביעות מהימנות שייקבעו על ידו.

כפי שהובהר בע"פ 4583/13 בנימין סץ נ' מדינת ישראל (‏5.12.2013), הלכה היא, כי:

"... קביעת מהימנותם של עדים נעשית בכל משפט בנפרד. ממצאי מהימנות של בית משפט ביחס לעד אינם קבילים כראיה לצורך משפט אחר בו מעיד אותו עד, אפילו אם נושא העדות בשני המשפטים הינו זהה" (מ"ח 9054/03 לזרובסקי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 19 (28.12.05)). "

על השופט היושב בדין לקבוע ממצאי התרשמות על פי החומר אשר בפניו ועל פי התרשמותו הוא והערכתו הוא את חומר הראיות המובא בפניו. להתרשמותו של שופט אחר, בתיק אחר, אין כל נגיעה לכך. עוד אציין, כי במקרה בגינו הורשע המתלונן בעברו, הוא היה (מטבע הדברים), נאשם, המגן על עצמו מפני אישום בפלילים, על כל המשתמע מכך ואין לגזור גזירה שווה מסיטואציה כזו, למצב בו הוא מגיש תלונה נגד אחרים בגין עבירות שבוצעו כלפיו (כטענתו).

אכן, אין לשלול אפשרות, כי במקרה מסוים יהיה בדברים שנכתבו בהכרעת דין, שניתנה נגד מתלונן או עד, רלבנטיות להגנת נאשם נגדו מעיד העד, אולם יש לבחון כל מקרה לגופו ובמקרה זה לא מצאתי בהם כל פוטנציאל של רלבנטיות להגנת הנאשם.

12. סופו של דבר - אני דוחה את הערר לגבי גיליון ההרשעות הקודמות וכתב האישום ומקבלת את הערר לגבי שאר החומר שהותר לגילוי על ידי בימ"ש קמא.

ב"כ העוררת יוכל לקבל את החומר שנמסר לעיוני, בלשכתי.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.