הדפסה

פרץ נ' מדינת ישראל

לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

המערערת
אסתר פרץ ת.ז. XXXXX495
ע"י ב"כ עוה"ד מאור עזרן

-

המשיב
מדינת ישראל - משרד הבריאות
ע"י ב"כ עוה"ד הדס אלקובי-מלאכי
מפרקליטות מחוז הצפון

פסק דין

1. זהו ערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים, לענין החמרה, (להלן:" הועדה") לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן:"החוק"), אשר בהחלטתה מיום 1/1/14, קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 66%.

2. רקע

המערערת, ילידת 1948, הוכרה כנפגעת, לפי חוק הגזזת.
ביום 16/9/08 התכנסה ועדת ערר, טרם הליך ההחמרה, וקבעה למערערת נכות משוקללת בשיעור של 71%, בהתאם לפירוט הבא:
א. 15% בגין התקרחות, לפי סעיף ליקוי 77.
ב. 10% בגין צלקות, לפי סעיף ליקוי 75(2)(ב).
ג. 30% בגין אי התאמה סוציאלית לפי סעיף ליקוי 34ד'.
ד. 20% בגין כאבי ראש לפי סעיף ליקוי 29(5)(א)(2).
ה. 10% בגין התקפים אפילפטיים לפי סעיף ליקוי 30(1)(ג).

המערערת הגישה בקשת החמרה וביום 16/9/13 התכנסה ועדה, מדרג ראשון להחמרת מצב, שהפחיתה את נכותה המשוקללת של המערערת מ - 71% ל - 70%.

המערערת הגישה ערר על החלטה זו וביום 1/1/14 התכנסה הועדה והפחית את נכותה המשוקללת של המערערת ל - 66%, לפי הפירוט הבא:
א. 30% בגין אי התאמה סוציאלית לפי פריט ליקוי 34 ב'.
ב. 20% בגין מנינגיומה צרבלית לפי פריט ליקוי 29(8)(1).
ג. 10% בגין התקפים אפילפטיים לפי סעיף ליקוי 30(1)(ג).
ד. 10% בגין צלקת ניתוחית לפי סעיף ליקוי 75(2)(ב).
ה. 20% בגין צלקת ניתוחית לפי סעיף ליקוי 75(2)(ג).
ו. 10% בגין הפרעה בתחושה לפי סעיף ליקוי 29(5)(א)(1).
ז. 20% בגין כאבי ראש לפי סעיף ליקוי 29(6)(3).
ח. 20% בגין כאבי ראש לפי סעיף ליקוי 29(5)(א)(2).
ט. 15% בגין התקרחויות צלקתית לפי סעיף ליקוי 77.

3. בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על סמך הודעת הערעור המנומקת, על נספחיה (הוגשו ביום 5/2/14), על סמך כתב התשובה, על נספחיו (הוגשו ביום 8/4/14) ועל סמך תגובת המערערת לכתב התשובה (הוגשה, אף היא, ביום 8/4/14).

4. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המערערת:

א. טעתה הועדה בהתעלמה מתלונות המערערת בתחום האורולוגי ועת לא התייחסה לתלונותיה באשר לכך שהיא סובלת מתכיפות במתן שתן. כן טעתה הועדה בכך שהתעלמה מחוות דעתו של האורולוג - ד"ר שמיץ.
ב. טעתה הועדה עת התעלמה מתלונות המערערת בתחום העיניים ועת לא התייחסה לתלונותיה באשר לירידה בראיה, צניחת עפעף, חולשה עצבית בעיניים, טשטוש וכפילות.
ג. טעתה הועדה משלא העניקה למערערת נכות לפי פריט ליקוי 36 בגין חסר עצם בגולגולת , כפי שנהוג לקבוע אחרי ניתוחי ראש.
ד. טעתה הועדה עת לא התייחסה לסחרחורות כנובעת מהסאגה המוחית.
ה. טעתה הועדה עת לא התייחסה לתלונותיה הברורות של המערערת בתחום שיתוק בפלג גוף חלקי/מלא הימפלגיה ועת לא בדקה את בעיית החולשה בפלג גןף שמאלי, ריבוי נפילות וחוסר יציבות (פריט ליקוי 29).
ו. טעתה הועדה עת לא התייחסה לפריט ליקוי 33 (הרלוונטי לתחום הפגיעה בריכוז) וזאת למרות שהתבקשה לעשות כן וחרף ממצאי הועדה מדרג ראשון, אשר מצאה כי "קיימת ירידה בזיכרון לטווח קצר" וכי"קיים ליקוי בזיכרון".
ז. טעתה הועדה עת לא דנה במגבלה ממנה סובלת המערערת, בצווארה, בהקשר של הסאגה הניתוחית שעברה, כאשר ככל שאכן קיים קשר יש לבחון את שיעור הנכות בגין המגבלות הנובעות מכך.
ח. טעתה הועדה עת לא דנה בכאבים, מהם סובלת המערערת, ברגל שמאל, לאחר הניתוח ועת לא בחנה הקשר בין כאבים אלו לבין הסאגה הניתוחית.
ט. טעתה הועדה עת ביטלה נכויות מבלי להתייחס לנימוקים שהועלו בערר, בקשר להפחתת נכויות של הועדה מדרג ראשון.
י. לחילופין, טעתה הועדה עת הפחיתה דרגת נכות מבלי שהזהירה את המערערת על כוונתה לעשות כן למרות שבהשלכה מתקנה 30לתקנות הביטוח הלאומי, היתה מוטלת עליה החובה לעשות כן, כאשר לא די בהחתמת המערערת על הנוסח המופיע בפרוטוקול באשר לכך שהיא מודעת לסמכותה של הועדה לשנות את דרגת הנכות.
יא. טעתה הועדה עת לא שקלה לקבוע למערערת נכות זמנית למרות שהיא התבקשה מפורשות לעשות כן ולמרות סאגת הניתוחים הממושכת, אותה היא נאלצת לעבור.
יב. בשל החלה חלקית של עניינים הקשורים לעבודות וועדות רפואיות לפי תקנות המל"ל על ועדות רפואיות בענין גזזת, הרי שהסמטריה בין אפשרות המבוטח לבקש, מהמל"ל, דיון מחדש בטענה של החמרת מצב לבין זכותו של המל"ל לזמן את המבוטח לבדיקה מחודשת, כשיש בסיס להנחה שחל שיפור במצבו, אינה קיימת בתקנות הגזזת או בחוק, לפיכך וכפי שנקבע בע"ב 2900/08, הועדה לא היתה רשאית להפחית את דרגת הנכות של הנפגע בעת קיום דיון בעקבות בקשה שהגיש להחמרת מצב

5. להלן, בתמצית, טענות באת כח המשיבה:

א. בהתאם לסעיף 14 (ב) לחוק, החלטת וועדה רפואית לעררים, ניתנת לערעור בפני בית הדין אזורי לעבודה, רק בשאלות משפטיות, בעוד שטענות המערערת בענין התעלמות מפגיעות עליהן הצביעה, הינן טענות שבתחום הרפואה.
ב. התחום האורלוגי
תלונתה היחידה של המערערת, לפני הועדה, בתחום זה, היתה:"אני צריכה פיפי בלילה המון" כאשר במכתבו של ד"ר שמיץ צויין:"..אין הרחבת כיס שתן במראה במילוי תקינים מתרוקן" וכאשר בדיקות דימות שביצעה המערערת ביום 16/6/13 קבעה "שלפוחית השתן עם קיבולת רגילה, דפנות סדירים. אין לראות ממצא חולני"
לאור ממצאים אלו, לא היה מקום להכיר בפגם לו טוענת המערערת.
ג. תחום העיניים
המערערת לא הלינה לפני הועדה על נושא הראיה, מה גם שבחינה מעמיקה של תיקה הרפואי מעלה כי אין תיעוד עדכני בתחום זה.
משכך לא היתה כל עילה לועדה לדון בנושא זה וממילא לא היה מקום לקבוע אחוזי נכות בגין בעיה שאינה קיימת.
ד. חסר נוירולוגי (חסר עצם בגולגולת)
על פי המסמכים הרפואיים המתעדים את הניתוח שעברה המערערת בראשה ואת מהלכו, המערערת כלל אינה סובלת מחוסר נוירולוגי, בעניינה לא קיים חוסר בעצב הגולגולת מאחר והעצם שהוסרה, הוחזרה למקומה ונקלטה ולכן פריט 36 אינו רלוונטי ומשכך לא היתה כל סיבה לקבוע למערערת נכות בגין פריט זה.
ה. שיתוק פלג גוף חלקי/מלא-היפלגיה
פגימה זו אינה צפויה בהתאם לאיזור הניתוח מה גם שלבד מתלונה אחת , בבדיקה שנערכה שלושה שבועות לאחר הניתוח, אין בתיעוד הרפואי כל תלונה הקשורה לנושא, כאשר לזאת יש להוסיף כי בבדיקה, נירולוגית, שנערכה למערערת בועדה (כמו גם בדיקות שנעשו לה לאחר הניתוח, בעת המעקב בקהילה) לא נמצאה חולשה קלה של פלג הגוף.
בהעדר ממצא קליני של חולשה, כאמור, לא היה מקום לקבוע למערערת נכות בגין פגימה, נטענת, זו.
ו. פגיעה בזכרון/ריכוז קוגנטיבי והפרעה בדיבור
בהתאם לפסיקה (ע"ע 55/06 שחר-מדינת ישראל) הועדה היתה רשאית שלא לאמץ קביעה של הועדה מדרג ראשון ומכיוון שהאזור בו נותחה המערערת אינו קשור לזיכרון וכן מכיון שבתיעוד הרפואי של המערערת אין כלל תלונה בענין זה, אין לקבל טענה לפיה נפל פגם בהחלטת הועדה שלא קבעה נכות בגין ליקוי זה.
בנוגע להפרעה נוירוקגנטיבית - כל שלמערערת סיכום ממצא בדיקה מסוג זה, היא רשאית להגיש בקשה נוספת להחמרה, כמקובל.
ז. קושי בצוואר
המערערת לא התלוננה לפני הועדה אודות קושי בצוואר ולכן אין לצפות מהועדה לבדוק ליקוי זה.
ח. כאבים ברגל שמאל
בכלל המעקבים שנערכו למערערת לא נמצא חסר נוירולוגי, כך שאם קיימת בעיה הרי שמדובר בבעיה מקומית הדורשת בדיקה מחוץ לכותלי הועדה וללא קשר אליה.
ט. ביטול נכויות
לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה עת החליטה לבטל למערערת שתי פגימות שקבעה ועדה קודמת שכן בהתאם להלכה הפסוקה (נ"ח(ארצי) 23-01 פיק-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ט 546 (31/3/96). היא היתה רשאית לעשות כן.
י. אחת הפגימות שהחליטה הועדה לבטל, היתה פרכוסים, כאשר לפני הועדה לא התלוננה המערערת על ענין זה, מה גם שמעיון בחומר הרפואי עלה כי הפרכוס האחרון ארע למערערת לפני שש שנים, כאשר לפי סעיף 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956, מקום שאין ארועי פרכוסים במשך שנתיים, הנכות שיש לקבוע היא 10%, מכאן שאין הצדקה להחזיר הענין לועדה רק כדי שתקבע 0%.
יא. הפגימה השניה שביטלה הועדה היא הפגימה בגין גידול סולידי (לרבות מנינגיומה),הנקבעת מכח סעיף 29 לתקנות, כאשר קביעת הועדה התבססה על בדיקה קלינית שערך הנוירולוג, אשר התייחס לקביעה הקודמת שהוענקה למערערת וקובע סעיף אחר, בהתאם לתלונות המערערת לפני הועדה ובהתאם לבדיקה שנערכה לה.
מאחר והמנינגוימה הוסרה הרי ברור ששיעורי הנכות צריכים להיגזר בהתייחס לתוצאות הניתוח.
יב. הטענה בדבר אי אזהרת המערערת - אין זה נכון שהמערערת לא הוזהרה שהועדה רשאית להשאיר, לשנות או לבטל את החלטת הועדה הקודמת בשלמותה או בחלקה והמערערת אף חתמה, בפרוטוקול, על אזהרה זו. כאשר דרך אזהרה זו אושרה אף על ידי בית הדין הארצי, גם במקרים שהמערער לא היה מיוצג על ידי עו"ד (בר"ע 92/09 סלמה-מדינת ישראל מיום 26/4/09) המערערת שלא כמו הגב' מסעודה יוסף מלול שעניינה נדון בע"ע (ארצי) 300/3 מסעודה יוסף (מלול) - משרד הבריאות מיום 10/1/06 - להלן:" עניין מסעודה") כאשר מעבר לכך שלא היתה מיוצגת, עררה רק על פגימה אחת והועדה הפחיתה לה אחוזי נכות גם ביחס לפגימות אחרות, המערערת במקרה כאן הגישה ערר שהתייחס כמעט לכל נכויותיה.
יג. לענין נכות זמנית - באף מסמך לא הציגה המערערת בקשה לקביעת נכות זמנית, מה גם שממילא מדובר בהחלטה שהיא בסמכותה המקצועית של הועדה אשר מופעלת מקום שמדובר בנבדק שמצבו אינו יציב או שנמצא זמן קצר לאחר ניתוח, ממילא ברור שזה אינו מצב המתאר את המערערת.
יד. הסמכות להפחתת נכויות בועדת החמרה - בהתאם להלכה הפסוקה (ע"ע מלכה שחר - מדינת ישראל, ענין מסעודה וכן בג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי - ביה"ד הארצי ואח') צריכה הועדה לקיים מספר תנאים בטרם תפחית נכויות - להביא את הדבר לידיעת הנבדק, מראש וכן להסביר לו משמעות הדבר והשלכותיו, להחתים את הנבדק על טופס הסכמה על גבי הפרוטוקול, ליתן לנבדק אפשרות להתמודד עם ההפחתה מבחינה מקצועית וכן לאפשר לו לדחות את מועד הדיון כדי להתמודד, לטעון ולהתגונן מפני אפשרות ההפחתה באמצעות מסמכים ואישורים.
הועדה הזהירה את המערערת, שממילא היתה מיוצגת וגם, החתימה אותה על האזהרה המופיעה בפרוטוקול ובכך קיימה את הנדרש בטרם הפחיתה את הנכויות.

6. להלן, בתמצית, השלמת טענות המערערת, כפי שבאו לידי ביטוי בתגובתה לתשובת המשיבה:

א. המשיבה, באמצעות באי כוחה, אינה יכולה, לרפא פגמים שנפלו בהחלטת הועדה , עת לא התייחסה לכל תלונות המערערת.
ב. המערערת המציאה ולו ראשית ראיה לפגימות בתחומים להן היא טוענת והועדה טעתה עת לא התייחסה לטענות שהועלו במסגרת הערר, כאשר אם כן היתה עושה כן והיתה נדרשת לתיעוד רפואי מסויים, יכלה המערערת להמציאו לה.
ג. אין לקבל את השיטה לפיה מתעלמת הועדה מטענות כתובות וממסמכים רפואיים שונים ולאחר מכן מנסה המשיבה לרפא פגם זה באמצעות טענות המועלות במסגרת כתב תשובתה ש"גם כך זה לא היה מסייע".
ד. מטרת האזהרה לאפשר לנבדק עימות אמיתי עם כוונת ההפחתה ע"י עצירת הדיון, דחיית מועדו תוך שמאפשרים לו להמציא טיעון, חוות דעת או מסמכים ומשלא כך פעלה הועדה הרי שנפלה טעות משפטית בהחלטתה.

7. דיון והכרעה

לעניין סמכותה של וועדה רפואית לעררים, קובעת תקנה 6(ב) לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן) תשנ"ה-1995 (" התקנות") כך:
"הוועדה הרפואית לעררים רשאית לאשר את החלטת הוועדה הרפואית, לשנותה או לבטלה, בין אם נתבקשה לעשות כן ובין אם לאו; הודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים תמסר לעורר".

כוחה של ההלכה בעניין סמכותן של ועדות רפואיות לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי יפה גם לעניין סמכותה של וועדה רפואית לעררים לפי חוק הגזזת (ע"ע 1393/01 מדינת ישראל - שמואל מיראכור ואח', עבודה ארצי כרך ל"ג (9), 34 (2002)).
וועדה רפואית לעררים, מוסמכת לבחון מחדש את עניינו של נפגע שבא בפניה ולקבוע לו אחוזי נכות על פי מיטב שיפוטה המקצועי, בשונה מקביעת וועדה מדרג ראשון, ובלא מגבלת הערר שהוגש לה (ראו ע"ע (ארצי) 55/06 מלכה שחר - מדינת ישראל משרד הבריאות (ניתן ביום 22.06.06) (" ע"ע 55/06"); בג"צ 1082/02, 8125/02 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי ואח', עבודה עליון, כרך ס"ד, 413 (2003) ("בג"צ 1082/02")).
בנוסף, קובע סעיף 14(ב) לחוק קובע, כי החלטת הועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור לפני בית דין אזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד ולכן אין לבית הדין סמכות לדון ולהעביר תחת שבט ביקורתו החלטות בתחום הרפואי המצויות על פי החוק בסמכותה הבלעדית של הוועדה.

8. מן הכלל אל הפרט

מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא רשמה את תלונות המערערת:"מאז שעשיתי ניתוח בפברואר 2013 חצי ראש משותק משמאל יש לי גירודים..דיכאון. קשה לי, תחושות בכל הצד השמאלי, יש לי סחרחורות, נופלת , פיפי בלילה, המון..אין לי תחושה ברגל..מרגישה בראש כמו סיכות..צריכה לעשות עוד חודשייםMRI...שוכחת הרבה דברים המצב הנפשי ירוד מאוד-..אני לא מתפקדת בבית.."

בנוגע לתום האורולוגי - מעיון בפרוטוקול הועדה לא עולה כי היא התייחסה לתלונות המערערת, בנושא זה (הן אלו שצויינו לפניה והן אלו שצויינו בערר שהוגש מטעמה – "תכיפות במתן שתן, בורח שתן ..",כן לא התייחסה הועדה למכתבו של ד"ר אלכס שמיץ למרות שהוא אוזכר, מפורשות בערר, כאשר טענות המשיבה בענין זה, גם אם יתברר שיש בהן ממש, לא יכולות להשלים את עבודת הועדה.

בנוגע לתחום העיניים - מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא טעתה עת לא התייחסה לתלונות המערערת בנושא זה, הגם שזו היתה אחת מתלונותיה כנגד הועדה מדרג ראשון והגם שענין זה עלה בצורה מפורטת ומפורשת בעררה:"צניחת עפעף..טשטוש, ירידה בראיה.לא נערך כל בירור ע"י כגורם מוסמך מטעם הועדה האיזורית".

בנוגע לפריט ליקוי סעיף 36 - הועדה ערכה למערערת בדיקה והתייחסה ל" פגיעה במהלך הניתוח בעצב האוקציפטלי.." אולם לא התייחסה ולא התמודדה עם טענת המערערת כפי שעלתה בעררה "חסר בעצם הגולגולת - פריט 36 הועדה האזורית לא דנה ולא התייחסה לנכות זו". לפיכך, צודקת המערערת בטענתה כי משלא התייחסה הועדה לטענה זו, יש בכדי להוות טעות משפטית, כאשר העובדה שבאת כח המשיבה "הסבירה" מדוע אין מקום לקבוע למערערת נכות בגין ליקוי זה, אינה יכולה תקן, את שהיתה צריכה הועדה לעשות.

בנוגע לשיתוק פלג גוף חלקי -הועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית, אך מעיון בפרוטוקול לא עולה כי היא התייחסה לטענת המערערת, כפי שעלתה מעררה "המיפלגיה פלג גוף שמאל/ריבוי נפילות וחוסר יציבות – פריט 29..סובלת מאובדן שיווי משקל, רעד בפלג גוף וצליחה עקב חוסר יציבות". כאשר גם בתחום זה, ההסברים שסיפקה באת כח המשיבה, בכתב תשובתה, אינם יכולים לשנות את העבודה שהועדה, טעתה טעות משפטית עת לא דנה בנושא בעצמה.

העדר התייחסות לפריט ליקוי 33/תחום פגיעה בריכוז - מעיון בפרוטוקול הועדה לא עולה כי היא התייחסה לענין זה, אשר עלה, בצורה חד משמעית בערר ולכן, גם בענין זה, נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה.
העדר התייחסות למגבלה בצוואר - מעיון בהודעת הערר וכן בסעיף התלונות שבפרוטוקול לא עולה כי המערערת התלוננה בהיבט זה ולכן, כפי שטענה המשיבה, בצדק, לא נפל פגם משפטי בהחלטה הועדה משלא דנה בליקוי זה.

העדר התייחסות לכאבים ברגל שמאל - מעיון בהודעת הערר וכן בסעיף התלונות שבפרוטוקול לא עולה כי המערערת התלוננה בהיבט זה ולכן, לא מצאתי כי נפל בפגם משפטי בהחלטת הועדה משלא דנה בליקוי זה.

לענין הנכויות הזמניות - מעיון בפרוטוקול הועדה לא עולה כי היא שקלה אם יש מקום לקבוע למערערת נכות זמנית וזאת למרות שהמערערת, במסגרת עררה, התייחסה לענין זה תוך שציינה " וזאת לאור הסאגה הניתוחית העולה מהמסמכים.
בנקודה זו יצויין כי מאליו ברור שההחלטה האם לקבוע נכות שכזו או לא, היא במסגרת סמכותה של הועדה אולם הטעות המשפטית היא בכך שמעיון בפרוטוקול הועדה לא עולה כי היא שקלה אם יש מקום לקבוע נכות שכזו.

לענין הפחתת הנכויות והחובה להזהיר -
בכדי שלא להאריך מעבר לנדרש יצויין כי האמור בטיעוני המשיבה לענין סמכותה של הועדה להפחית נכויות גם כאשר היא מתכנסת כועדה להחמרת מצב, מקובל עלי. כן מקובל עלי שבחתימת המערערת על הפרוטוקול, לאחר הפיסקה שעניינה - " יו"ר הועדה הרפואי לערר הסב את תשומת הלב של התובע/ת כי הועדה רשאית להשאיר, לשנות או לבטל את ההחלטה של הועדה הרפואית...", במיוחד (אך לא רק) מקום המערערת מיוצגת, מהווה הדבר הבערת מידע, מספקת, מצד הועדה, על הסמכויות שבידיה.
במקביל, מקובלת עלי גישת המערערת באשר לכך שהועדה היתה צריכה לעצור את הדיון כדי להודיע למערערת, בצורה מסודרת מהם הליקויים שהיא שוקלת/מתכוונת לבטל/לשנות לה וליתן למערערת שהות, להודיע האם היא מבקשת לחזור בה מעררה ולחילופין, להגיש מסמכים/חוות דעת/טיעונים מסודרים במטרה להניא את הועדה מכוונתה ומשלא עשתה כן, גם בכך שגתה הועדה שגיאה משפטית.

9. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לפגמים הרבים שנפלו בהחלטת הועדה ולמרות שאין המדובר בדרך המלך, החלטתי שיהיה זה נכון ולו למען מראית פני הצדק, להעביר את עניינה של המערערת לועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתדון מחדש בעררה מיום 29/10/13.

10. לפני הועדה, בהרכבה החדש, לא יונח הפרוטוקול של הועדה (מיום 1/1/14) וכן לא יונח פסק דין זה.

11. המשיבה תשלם למערערת סכום של 2,500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

12. כל אחד מהצדדים רשאי להגיש בקשת רשות ערעור, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום,כ'כ' ניסן תשע"ד, (20 20 אפריל 2014), בהעדר הצדדים.

יעקבס אורית, שופטת