פרמה קוסמטיקס מעבדות בע"מ ואח' נ' טוקגוז

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופט מגן אלטוביה

המבקשות:

1. פרמה קוסמטיקס מעבדות בע"מ
2. אייצ'. אל. קוסמטיקס בע"מ

ע"י בא כח עוה"ד שי שרביט

נגד

המשיבה:

לודמילה טוקוגוז
ע"י בא כח עוה"ד יוסי סיוון

החלטה

לפני בקשה לסעד זמני בה עותרות המבקשות לצו מניעה שיאסור על המשיבה להמשיך ולהשתמש, בכל דרך שהיא בתמונות, חלקי תמונות, וטקסטים המהווים קניין רוחני של המבקשות ו/או לשווק ו/או להפיץ ו/או למכור מחוץ לישראל מוצרים מתוצרת המבקשות באתרי האינטרנט אותם היא מפעילה – בניגוד להתחייבויותיה החוזיות.

המשיבה מתנגדת לבקשה.

רקע וטענות הצדדים

המבקשות עוסקות בייצור ושיווק בארץ ובחו"ל של מוצרים ותכשירים לטיפול וטיפוח עור הפנים והגוף, המיועדים למומחים בתחום האסתטיקה, תחת שם המותג "מעבדות הולילנד" "Holyland Laboratories" או "HL" (להלן: "מוצרי HL").

המשיבה, קוסמטיקאית הפועלת מביתה, מפעילה אתר אינטרנט תחת השם "Beauty plus Shop" וחנות וירטואלית באתר ebay תחת השם האמור, באמצעותם היא משווקת בחוץ לארץ מוצרי HL, אותם רכשה מהמבקשות וממשווקים מורשים אחרים.

לטענת המבקשות, באתרי האינטרנט של המשיבה, מופיעים תמונות, טקסטים שיווקיים ועלונים שלמבקשות זכות יוצרים בהם (להלן: "היצירות") ובאמצעותם משווקות המבקשות את מוצריהן בארץ ובחוץ לארץ. שיווק מוצרי HL על ידי המשיבה תוך שימוש ביצירות מהווה הפרה של זכות היוצרים של המבקשות . יוער, כי לאחר פניית המבקשות אל המשיבה, הסירה המשיבה חלק מהיצירות מאתרי האינטרנט שלה באופן שבשלב הגשת הבקשה נותרו יצירות (תמונות וטקסטים) של 5 מוצרים.

עוד טוענות המבקשות כי, במסגרת מאמצי השיווק בחוץ לארץ, התחייבו המבקשות כלפי לקוחותיהם, המשווקים האזוריים הבלעדיים , לפעול למנוע הפצה של מוצרי HL באזורים בהם הם פועלים. בהתאם, נקבע בחשבוניות המופקות ללקוחות המבקשות, בהם המשיבה, איסור על מכירת מוצרי HL בחוץ לארץ. המשיבה רכשה מהמבקשות מוצרי HL והונפקו לה חשבוניות הכוללות התחייבות שלא לשווק את מוצרי HL בחוץ לארץ. התחייבות זו אושרה על ידי המשיבה בעצם תשלום הסכום הנקוב בכל אחת מהחשבוניות ובהזמנות הנוספות שביצעה לאחר שקיבלה לידיה חשבונית הכוללת התחייבות כאמור. למרות התחייבות זאת, משווקת המשיבה מוצרי HL בחוץ לארץ במחירים נמוכים מאוד ביחס למחיר בו נמכרים מוצרי HL על ידי המשווקים האזוריים הבלעדיים בחוץ לארץ, ובכך היא מפרה את התחייבותה החוזית תוך שנגרם למבקשות נזק בלתי הפיך נוכח חשש (שהתממש בינתיים ) כי לקוחות המבקשות בחוץ לארץ יפסיקו את ההתקשרות עם המבקשות.

לטענת המשיבה, פעילות השיווק באינטרנט מנוהלת על ידי אולג קולוסוב ובאחריותו הבלעדית. כן טוענת המשיבה, כי הסירה מאתריה את הצילומים והטקסט לגביהם מלינות המבקשות, ואין עוד צורך בסעד הזמני המבוקש בקשר עם היצירות.

עוד טוענת המשיבה, כי היא משווקת מוצרים מקוריים וכל תכליתן של המבקשות למנוע שיווק מוצרי HL באמצעות האינטרנט על ידי מי שאינו משווק מורשה מטעמן מתוך רצון לשלוט באפיקי ההפצה של מוצרי HL באמצעות האינטרנט ובכך לחסום תחרות הוגנת.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי החלה לשווק מוצרי HL כבר בשנת 2010 בידיעת המבקשות. למצער, ידעו המבקשות שהמשיבה משווקת מוצרי HL בחודש יולי 2014. למרות זאת, הגישו המבקשות את בקשתן לסעד זמני רק בחודש מרץ 2015 ובכך יש משום שיהוי המצדיק את דחיית הבקשה. עוד טוענת המשיבה, כי מאז שנת 2011 פועלים עשרות ואולי מאות חנויות באינטרנט וגם ב - ebay המשווקים מוצרי HL מבלי שהמבקשות פעלו למנוע זאת.

עוד טוענת המשיבה, כי במשך תקופה ארוכה רכשה מהמבקשות, מוצרי HL מבלי שהחשבוניות בגינם נשאו את התוספת הנטענת על ידי המבקשות. כך, נצברו אצל המשיבה מוצרי HL רבים שאין להם כל קשר לתוספת האמורה. עוד טוענת המשיבה, כי למרות הטענות נגדה פועלות המבקשות לשכנע את המשיבה להמשיך ולרכוש מהן מוצרי HL. בכך, יש כדי ללמד שכל עניינן של המבקשות לגרום למשיבה לרכוש מוצרי HL מהן ולא מצדדים שלישיים. למעשה, עותרות המבקשות לצו שימנע מהמשיבה לייצא לחוץ לארץ סחורה שרכשה כדין, תוך ניסיון לשלוט על אפיקי ההפצה של מוצרי HL לאחר שכבר מכרו את המוצרים והעבירו לרוכשים את הקניין במוצרים, וכזאת הדין אינו מתיר.

לטענת המשיבה, החשבונית הכוללת את התוספת בדבר התחייבות שלא לשווק מוצרי HL בחוץ לארץ, נמסרה ל ה, באמצעות בעלה, רק לאחר שהזמינה ורכשה מהמבקשות מוצרי HL. זאת ועוד המשיבה אשר אינה בקיאה בשפה העברית לא הבחינה בתוספת ולא הבינה את משמעותה. כך שאין לומר שהמשיבה הסכימה לתוכן התוספת. רק לאחר מספר רכישות הבחינה המשיבה בתוספת וביקשה לבדוק את משמעותה. נוכח התנאים הארוכים והמייגעים הכלולים בתוספת החליטה המשיבה להימנע לרכוש מהמבקשות מוצרי HL. אפילו יימצא שהתוספת מחייבת את המשיבה, מדובר במספר מוצרים מצומצם שרכשה המשיבה כמפורט בחשבוניות שהנפיקו המבקשות ורק לגבי מוצרים אלה יש להחיל את המגבלות הקבועות בתוספת לחשבוניות.

דיון

המבקשת מבססת את זכותה לסעד הזמני המבוקש, על הפרת זכות יוצרים והפרת התחייבות חוזית.

זכות יוצרים

ככל שמדובר בהפרת זכות יוצרים נראה כי הסעד הזמני המבוקש התייתר, לאחר שהמשיבה הסירה מאתרי האינטרנט באמצעותם היא משווקת מוצרי HL את היצירות של המבקשות.

אוסיף, כי ספק אם יש משום הפרת זכות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת מוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק .

על כן, ומבלי להידרש לטענות הצדדים בעניין זה, איני רואה לנכון להיעתר לבקשה לסעד זמני ביחס ליצירות.

תוספת ההתחייבות בחשבוניות המבקשות

מהנספחים שצורפו לבקשה עולה כי בשנים 2013 – 2014 הנפיקו המבקשות למשיבה חשבוניות מ ס שכללו את האמור להלן:

"כחלק בלתי נפרד מתנאי העסקה, מעניקה בזאת המוכרת לרוכש הרשאה למכור את המוצרים לצדדים שלישיים בתחומי מדינת ישראל בלבד. הרוכש מצהיר ומסכים כי ידוע לו כי במסגרת רכישת המוצרים, וכחלק מתנאי העסקה, לא ניתן לו רישיון כלשהו לעשות שימוש בקניינה הרוחני של המוכרת, לרבות לא בסימניה המסחריים.
..."

אין חולק שתוכנן של החשבוניות לא נוסח במיוחד עבור המשיבה, ואינו תוצאה של משא ומתן. כך גם אין חולק שבעת קבלת הסחורה ומסירת החשבונית לבעלה של המשיבה אשר שימש כשליח, לא היו המשיבות יכולות להסב את תשומת ליבה של המשיבה (שלא הייתה נוכחת) לתוכן החשבונית. עוד אין חולק שהמשיבה או מי מטעמה לא חתומים על החשבוניות. בנסיבות אלה, שאלה היא אם ניתן לראות בתשלום החשבונית על ידי המשיבה או ברכישה חוזרת שביצעה המשיבה לאחר קבלת חשבונית הכוללת את התוכן האמור, כאילו הסכימה המשיבה לתנאים הקבועים בחשבונית . במיוחד כך, מקום שהוכח שעד להנפקת החשבוניות הנזכרות בבקשה (סעיף 22), הנפיקו המבקשות למשיבה חשבוניות ללא התוספת שלעיל . בנסיבות העניין כפי שיפורטו להלן, איני רואה צורך לקבוע מסמרות בעניין זה במסגרת הדיון בבקשה כאן, ודי אם אומר שבעניין זה יש פנים לכאן ולכאן.

בבקשתן מצביעות המבקשות על 10 חשבוניות שהנפיקו למשיבה (סעיף 22). מעיון בחשבוניות אלה, נראה כי המשיבה רכשה מהמבקשות מוצרים בודדים בכל קניה ובהתחשב במספר המועט של חשבוניות שהציגו המבקשות, נראה כי בשנים 2013 – 2014 רכשה המשיבה מוצרים בהיקף קטן מאוד. יצוין, כי לא נטען וממילא לא הציגו המבקשות ראיות שיש בהן כדי להצביע שהמשיבה רכשה מוצרים בשנת 2015. בהתחשב באלה נראה כי יש בסיס לטענת המשיבה לפיה עיקר המוצרים הנמכרים על ידה באמצעות האינטרנט נרכשו מספקים אחרים.

יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש' 21 ע' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.2015), ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצרי HL או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ . בחקירתו התחמק מנכ"ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה: האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: "זאת סוגיה" (שם, ש' 23 ע' 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ"ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: "לא יודע. אני חושב שלא" (שם, ש' 29 ע' 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).

משמצאתי שבתקופה האחרונה לא רכשה המשיבה מוצרים מהמבקשות ורוב המוצרים שהיא מוכרת הינם מוצרי HL שנרכשו מצדדים שלישיים ולא מהמבקשת, ברור שאין היא מוגבלת במכירת מוצרים אלה, ולעניין זה יפה ההלכה שנקבעה ברע"א 371/89 אילן לייבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ ואח' (פורסם בתקדין):

"יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים לו, דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה. הרוכש את הסחורה רוכש אותה יחד עם המוניטין אשר צמוד אליה. סביר, כי המוניטין היווה שיקול ברכישתה של הסחורה. יש להניח כי קיום מוניטין אף בא לידי ביטוי בתמורה הכספית ששילם הרוכש עבור הסחורה. עתה, משרכש את הסחורה, רשאי הרוכש להפיצה הלאה, תוך שהוא נהנה מן המוניטין אשר קיים לסחורה זו. היצרן אינו יכול, מכוחו של המוניטין, לעקוב אחר הנכס שייצר, וכשהוא מוכר אותו הוא נפרד ממנו באופן מוחלט".

שיהוי

השתהות בפניה בבקשה לסעד זמני יש בה כדי להצביע על כך שאין דחיפות או צורך מיידי בסעד הזמני המבוקש. על כן, מקום שמבקש הבקשה השתהה בהגשת עתירתו למתן סעד זמני בדרך כלל בקשתו תדחה.

המשיבה מצביעה על הודעה אלקטרונית שנשלחה ביום 2.7.2014 ולטענתה, מהאמור בהודעה זו, עולה כי כבר אז ידעו המבקשות על הפצת מוצרי HL באינטרנט (נספח 15 לבקשה). למרות זאת, השתהו המבקשות עד חודש מרץ שנה זו. השתהות זו מלמדת שאין דחיפות בסעד הזמני המבוקש.

לא מצאתי בהודעות האלקטרוניות שבנספח 15, ש ההפצה באינטרנט יוחסה למשיבה, ועל כן, אין לי אלא לקבל את גרסת המבקשות לפיהן רק בסמוך להגשת הבקשה נודע להן על פעילותה של המשיבה באינטרנט . גם בנספח ד שצורף לתשובת המשיבה (דף אינטרנט של המשיבה משנת 2010) אין כדי להצביע על כך שהמבקשות ידעו על פעילות המשיבה זמן רב קודם לפנייתן למשיבה והגשת הבקשה לסעד זמני, וממילא לא השתהו בהגשת הבקשה.

מאזן הנוחות

אין ספק שבסעד הזמני המבוקש, גלומה פגיעה קשה בחופש העיסוק של המשיבה ולטענתה מתן הסעד הזמני המבוקש עשוי לגרום לקריסת העסק המשפחתי שלה. מנגד, מכירת מוצרי HL אשר נרכשו מהמבקשות כדין (על ידי צדדים שלישיים) מגדילה את היקף המכירות של המבקשות ומבחינה זו אין המבקשות ניזוקות.

יוער, כי לאחר הגשת הסיכומים, הגישו המבקשות בקשה להוספת ראיה שלטענתן, יש בה כדי להוכיח את הנזק שנגרם למבקשות מהמשך שיווק מוצרי HL באינטרנט או ב – ebay. מהבקשה ומהראיה אותה צירפו המבקשות בטרם ניתן אישור לכך, עולה כי לקוח פוטנציאלי של המבקשות החליט שלא להפיץ מוצרי HL משום שמצא שמוצרים אלה "נמכרים בחנויות מקוונות באי-ביי ובאמזון". לא מצאתי בבקשה התייחסות קונקרטית לאתרי האינטרנט באמצעותם פועלת המשיבה . יתר על כן, מהבקשה עולה לכאורה שמוצרי HL נמכרים במספר חנויות מקוונות. כך גם מודות המבקשות (סעיפים 40 ו – 42 לסיכומים). במצב דברים זה אין כל ביטחון שהפסקת פעילות המשיבה תמנע את הנזק הנטען.

נוכח האמור עד כאן, נראה כי סיכויי המבקשות לזכות בתביעתן אינם טובים ומאזן הנוחות נוטה נגד מתן הסעד הזמני המבוקש.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקשות ישלמו למשיבה את הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסך 39,500 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את ההחלטה לבאי כח הצדדים
ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.