הדפסה

פריימן נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (עובדים), מר מוחמד מנסור

התובע
רונן פריימן
ע"י ב"כ עו"ד אסולין
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד וידנה

פסק דין

1. התובע, עובד מחלקת בינוי בחברת דן, מבקש כי אירוע בעבודה, מיום 8.7.13, אשר לטענתו גרם לו לבקע מפשעתי יוכר כ"פגיעה בעבודה", לפי כמשמעותה בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק).

2. בסעיף 84 לחוק נקבע:

"אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן.
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבדה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

על פי הדין, התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם מצטברים ודי כי אחד מהם לא יתמלא, על מנת לדחות תביעה להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה (עב"ל (ארצי) 429/97 שפיאר - המוסד לביטוח לאומי, 2.7.00).
3. המחלוקת בין הצדדים היא גם בשאלה אם התובע הוכיח שאירע לו מאמץ לא רגיל ביום 8.7.13 והן בשאלה אם עקב הופעת הבקע, התובע הפסיק את עבודתו.

4. גרסתו העובדתית של התובע היא כי ביום 8.7.13, הוא הרים עגלה במשקל כבד (סעיף 1 לכתב התביעה).

בטופס התביעה לדמי פגיעה (מיום 20.8.13), נרשם: "כאשר עבדתי בשיפוץ עגלה נגררת הרמתי את העגלה ואז הרגשתי כאב חד במפשעה תחתונה".

5. התובע מסר את גרסתו לחוקר הנתבע, בהודעה שנגבתה ביום 20.10.13 (ההודעה צורפה לכתב ההגנה ותדפיס שלה הוגש לאחר ישיבת ההוכחות).

כאשר התבקש לתאר את אשר אירע ביום 8.7.13 השיב כך (שורות 5-10):

"כאן במוסך דן קיימת עגלת נגרר עליה אנחנו מעמיסים דברים כגון ציוד, כלי עבודה וכו' כאשר יוצאים לשטח לעבוד. בערך בשעה 12:00 כאשר הרמתי אותה על מנת לחבר לרכב ולצאת לשטח הרגשתי דקירה בבטן תחתונה ואז יצאתי איתם – עם החברים לשטח לעבוד וסיימתי כרגיל בשעה 1500 ופניתי לרופא חירורג דר' עופר לנדאו קופ"ח מכבי. הוא בדק אותי וקבע שיש לי בקע דו צדדי ואני צריך לעבור ניתוח. הוא נתח אותי ב 26/7/13."

התובע נשאל אם הרמת העגלה וחיבורה לרכב היא עבודתו הרגילה והשגרתית והשיב (שורות 15-17):

"אנחנו ארבעה עובדים במחלקה. מדובר בעגלה פתוחה 2 גלגלים ויותר שכל אחד מחבר אותה לרכב פעם בשבוע לערך. ..."

התובע נשאל במפורש אם עבודתו הרגילה היא עבודה פיזית הכוללת הרמת משא והשיב (שורות 24-27):

"העבודה שלנו זוהי עבודה פיזית בה אנחנו יום יום מרימים גם כסאות, שולחנות ולעיתים שקי מלט. כאשר לאחד העובדים בחברה נפטר קרוב אנחנו מביאים כסאות ושולחנות עד אליו הביתה. לפעמים עושים שיפוצים וזה גם עבודה פיזית. התפקיד שלי עוזר למנהל בינוי אילן אהרוני. אני איש שטח. ..."

מהדברים שהתובע מסר לחוקר עולה כי הרמת משאות כבדים היא חלק בלתי נפרד מהעבודה ואף הרמת העגלה אינה עניין נדיר, אלא שמדי שבוע נעשה שימוש בעגלה זו. על פי גרסה זו, הרמת העגלה ביום 8.7.13 אינה מהווה "מאמץ לא רגיל", שכן התובע מסר במפורש כי הוא עובד בעבודה פיזית שבמסגרתה הוא נדרש להרים יום יום כסאות, שולחנות ולעיתים גם שקי מלט.

בנוסף, על פי אותה גרסה, לאחר שהתובע הרים את העגלה וחש בכאב בבטן, יצא עם חבריו לעבודה וסיים את יום העבודה כרגיל, בסביבות השעה 15:00. היינו, על פי גרסה זו, התובע גם אינו עונה על תנאי נוסף שנקבע בסעיף 84 לחוק והוא כי "עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו".

6. בחקירתו הנגדית בבית הדין, נשמעה מפי התובע גרסה שונה, קרובה יותר לתנאים שנקבעו בחוק. כך למשל, בשאלה אם התובע מרים מעת לעת שקי מלט, התובע העיד שהספק מביא את השקים למקום העבודה וגם אם נדרשת הרמה של השקים, היא מבוצעת כאשר כל העובדים במחלקה עוזרים לספק.

לגבי תדירות השימוש בעגלה שהתובע הרים, התובע העיד שמדובר ב"אולי פעם בארבעה, שלושה חודשים. לעיתים רחוקות." (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 5-6). התובע אף הכחיש במפורש את הדברים שמסר לחוקר (שם שורות 10-11) וניסה לטעון כי הדברים שנרשמו בפיו בחקירה כוונו לעגלה נוספת שקיימת במקום. אולם בקריאה חוזרת של החקירה נראה כי אין בסיס להסבר זה של התובע. זאת משום שבתשובה לשאלה אם הרמת העגלה היא עבודתו הרגילה, התובע השיב כי "מדובר בעגלה פתוחה 2 גלגלים ויוצא שכל אחד מחבר אותה לרכב פעם בשבוע" (שורות 15-16). היינו, התובע עצמו התייחס לעגלה שהרים ולא לעגלה אחרת.

זאת ועוד – בעוד שלחוקר התובע מסר כי הוא יצא עם חבריו למשימה, בעדותו בבית הדין התובע העיד שהוא נשאר במקום בעוד שחבריו יצאו לעבודה או שהיו במקום אחר (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 19-29). התובע אף תיאר שלאחר שחש בכאב, ניגש למשרד והודיע למנהלו, אילן אהרוני, על הפגיעה, נשאר לנוח על פי הוראתו של מר אהרוני, עד שהלך הביתה (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 2-10). התובע לא ידע להסביר מדוע לחוקר מסר גרסה שונה לחלוטין (שם בשורות 11-15).

7. מטעם התובע העיד הממונה עליו, מר אילן אהרוני. עדותו בבית הדין תמכה בגרסתו של התובע בבית הדין, אך כפי שציינו לעיל, מדובר בגרסה שונה מזו שהתובע מסר לחוקר, כשלושה חודשים לאחר הפגיעה. זאת ועוד, מעדותו עולה כי למרות שהוא ממונה על התובע כשלוש שנים, הוא חברו לעבודה שנים ארוכות (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 25-26).

8. לטענת התובע, הרמת העגלה הנגררת אינה פעולה שהוא מבצע ביום – יום. התובע ביקש לקבל את עדותו בבית הדין, אשר נתמכה בעדותו של מר אהרוני. לטענתו, אם היו סתירות בין העדויות, הן אינן מהותיות וגרסתו הבסיסית לא נסתרה. התובע הצביע על כך שפנה לרופא עוד באותו יום של הפגיעה ואף הודיע למעסיק מיידית.

9. לטענת הנתבע יש לדחות את התביעה. נטען כי לא הוכח שהרמת העגלה היא חריגה לאופי עבודתו, מאחר שהתובע הוא עובד מחלקת בינוי ורגיל לעבוד בעבודה פיזית, הכוללת הרמת משקלים. אין כל ראיה לכך שמשקל העגלה היא חריג או כי הפעולה אותה התובע ביצע היתה שונה ממה שהיה מורגל לבצע מדי יום. גם לא הוכח כי התובע הפסיק את עבודתו עקב הפגיעה ויש להעדיף את הגרסה שמסר לחוקר, כשלושה חודשים לאחר הפגיעה, על פני הגרסה שמסר בבית הדין. הנתבע אף הצביע על ההבדלים בגרסאות התובע בשאלה אם הפסיק לעבוד, כאשר הגרסה לפיה נח במשרד עלתה לראשונה במסגרת ההליך בבית הדין.

10. לאחר ששמענו את התובע ואת מר אהרוני מעידים, וחזרנו וקראנו את גרסת התובע בפני החוקר, אנו סבורים כי התובע לא הוכיח שעמד בתנאי סעיף 84 לחוק.

11. נדגיש כי מהראיות עולה כי התובע פנה מיידית לרופא המטפל והומלץ לו על ניתוח לתיקון בקע מפשעתי (תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לתובע ביום 13.8.13). היינו התמלא התנאי הקבוע בסעיף 84(3) לחוק. עם זאת, לא התמלאו שני התנאים הנוספים, המפורטים בסעיף 84(1) ו (2) לחוק, כפי שיפורט להלן.

11. על פי הפסיקה, התשובה לשאלה מהו מאמץ לא רגיל תנתן על פי התשובה לשאלה אם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר היה מאמץ אשר היה רגיל לעשותו בעבודתו, או לא. בנוסף, יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו וכן יש לתת משקל רב לתדירות (עב"ל (ארצי) 368/97 פנטנוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561 (1999)).

עוד נפסק כי את השאלה אם היה מאמץ לא רגיל בעבודה, יש לבחון מן הזווית של שגרת העבודה. "ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג לגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל'רגיל'; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיסי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל'מאמץ לא רגיל'." (עב"ל (ארצי) 456/03 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, 26.12.04).

12. כפי שתואר לעיל, קיים פער בין הגרסה שהתובע מסר חודשים ספורים לאחר שנפגע ובין גרסתו בבית הדין.

על פי ההלכה הפסוקה, כאשר קיים הבדל בין הגירסה שמסר המבוטח לחוקר הנתבע לגירסתו המאוחרת בבית הדין, יש להעדיף את הדברים שנמסרו בפני החוקר, שכן בהודעה לחוקר הדברים נמסרים באופן ספונטאני ושוטף ומבלי שהמבוטח מודע למטרת השאלות אותן הוא נשאל (עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לח 241 (2002); דב"ע מח/0-42 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 431 (1988); דב"ע נב/ 0-13 מירון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 82 (1992); עב"ל (ארצי) 381/05 מוסלמי - המוסד לביטוח לאומי, 4.7.06).

לא מצאנו בעדות התובע הסבר מניח את הדעת שיגשר בין שתי הגרסאות. לדעתנו, אין מדובר רק באי התאמות קלות, אלא בגרסאות שונות. כך לגבי שגרת יומו של התובע בעבודה והשאלה אם הוא מרים משאות כבדים, כך בשאלה לגבי תדירות השימוש בעגלה שהתובע הרים ביום 8.7.13 וכך במיוחד בשאלה מה התובע עשה לאחר שהרים את העגלה וחש בכאבים.

בהקשר זה נחזור ונציין כי העובדה שמטעם התובע העיד הממונה עליו, אינה משנה עניין זה, כיון שהעד, מר אהרוני, אינו רק הממונה על התובע בעבודה, אלא חברו מזה כעשרים שנים.

13. על פי ההודעה לחוקר, התובע עובד בעבודה פיזית ומרים משאות כבדים במסגרת עבודתו. בנוסף, נעשה שימוש בעגלה שהתובע הרים, מדי שבוע. היינו אין מדובר ב"מאמץ לא רגיל".

14. גם בשאלה אם התובע הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע, נראה שעל פי גרסתו הראשונית בפני החוקר, אין התובע עומד בתנאי זה. זאת כיוון שמסר שלאחר שחש בכאבים, הצטרף לחבריו לעבודה והמשיך לעבוד את סוף היום, כרגיל.

15. התובע הפנה לנפסק בדב"ע לד/ 0-31 בסיס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 161 (1974), שם קבע בית הדין הארצי כי הפסקת העבודה עקב הבקע היא עניין תלוי עובדות ונסיבות ואישר תביעה מקום בו המבוטח המשיך בעבודתו עד לגמר יום העבודה ועוד כשבוע. הנפסק בעניין בסיס אכן תואם את עמדת התובע, ברם בשורת פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות, הפרשנות שניתנה לתנאי של "הפסקת העבודה עקב הבקע", היא שונה. כך למשל, נפסק בעב"ל (ארצי) 55943-05-12 טולדנו - המוסד לביטוח לאומי, 2.5.13, אליו הפנה הנתבע (ההדגשות במקור - ד.ו.):

"לעניין התנאי העוסק בהפסקת עבודה עקב הופעת הבקע: האירוע בעבודתו של המערער אירע כאמור בשעות הצהריים של יום העבודה, והוא לא הפסיק את עבודתו אלא המשיך בעבודתו בפריקה, וגם יום לאחר מכן הוא הלך לעבודה כרגיל, אם כי לגבי יום זה נקבע כי הוא 'לא התאמץ בעבודה'. לאור נסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הוא עמד בתנאי של הפסקת העבודה על פי הוראות הסעיף, ואין בעובדה שקיבל תעודות אי כושר בדיעבד מיום האירוע בעבודה ושהה בתקופת אי כושר ממושכת בעקבות הניתוח שעבר, כדי לשנות מסקנה זו. ויודגש, המערער טוען כי הוא הפסיק לעבוד לאחר הניתוח, ואילו הסעיף דורש הפסקת עבודה עקב הופעת הבקע.
בהקשר זה יצוין פסק דינה של השופטת רוזנפלד בעב"ל 9937-09-10 אהרון הרצל - המוסד לביטוח לאומי (26.6.11) בו נקבע כי גם בנסיבות בהן המבוטח נשאר במקום העבודה מעת קרות האירוע ועד לסיום יום העבודה במשך כשעה, ולמחרת הוא הגיע לעבודה 'מתוך תחושת אחריות' ועבד תוך כדי כאבים כמה שיכול היה, לא התקיימה בו דרישת הסעיף לעניין הפסקת עבודה. נסיבות העניין בפסק הדין האמור דומות למקרה שבפנינו ואף מעט קשות יותר מבחינתו של המבוטח, ועל כן אין מנוס מהמסקנה לפיה המערער במקרה שבפנינו אינו עומד בתנאי הסעיף לעניין זה."

16. לאור כל האמור לעיל ונוכח ההלכה הפסוקה שהובאה, דין התביעה להידחות, באשר התובע לא עמד בכל שלושת תנאי סעיף 84 לחוק.

17. סוף דבר – התביעה נדחית.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות

ניתן היום, ב' טבת תשע"ו, (14 דצמבר 2015), בהעדר הצדדים.

מוחמד מנסור, נציג ציבור (עובדים)

דגית ויסמן, שופטת