הדפסה

פרג נ' מדינת ישראל

ניתנה ביום 29 יוני 2014

אורית פרג
המבקשת
-
מדינת ישראל/הנהלת בתי המשפט
המשיבה
בשם המבקשת – עו"ד עמית סבג
בשם המשיבה – עו"ד משה וילינגר

החלטה

השופטת אביטל רימון-קפלן
לפני בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 25.5.14 (השופט דניאל גולדברג, גב' שרה פנסו ומר תמיר ברשד; סע"ש 25845-05-14), שבה נדחתה עתירת המבקשת למתן צו מניעה זמני לפני הגשת תביעה, אשר יורה למשיבה להימנע מפיטוריה של המבקשת מעבודתה כקלדנית בבית המשפט השלום בירושלים.

הרקע לבקשה
1. המבקשת החלה בעבודתה כקלדנית בתי משפט בשנת 1997 באמצעות חברת כוח אדם, ובשנת 2003 נקלטה כעובדת של הנהלת בתי המשפט, תחילה במשרה חלקית ולאחר מכן החל משנת 2010 במשרה מלאה .
ביום 1.1.14 נערך למבקשת שימוע ובסיומו התקבלה החלטה לאפשר למבקשת לבצע שינוי משמעותי וחיובי בתפקודה לתקופת ניסיון של 3 חודשים.
2. בהמשך לכך, ביום 23.4.14 הורה מנהל בתי המשפט על פיטוריה של המבקשת בתחולה מיום 24.5.14. החלטת הפיטורים התקלה על יסוד המלצתה של הגב' עלפי - סמנכ"לית בכירה בהנהלת בתי המשפט שבה פורטו הכשלים בתפקודה של המבקשת וההליכים שננקטו בעניינה, לפני ולאחר השימוע מיום 1.1.14 בצירוף אסמכתאות . בתמצית נאמר בהמלצה כי על אף שבמשך השנים ניתנו למבקשת הזדמנויות רבות לשפר את התנהגותה, המבקשת המשיכה להתנהג באופן שאינו הולם עובד מדינה ובפרט עובד של הנהלת בתי המשפט.
3. ביום 15.5.14 הגישה המבקשת את בקשתה למתן צו מניעה זמני כנגד פיטוריה, לפני הגשת תביעה.
4. ביום 19.5.14 התקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה, במסגרתו העידו ונחקרו המבקשת והמצהירים מטעם המשיבה; מר יוני בוטבול – מנהל המחוז ומזכיר בית משפט השלום בירושלים, והגב' חגית גלנטי – מרכזת בכירה (קלדניות שופטים) בהנהלת בתי המשפט.
5. ביום 25.5.15 ניתנה החלטת בית הדין האזורי. בהחלטה מפורטת ומנומקת, במסגרתה דן אחת לאחת בטענות המבקשת, דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשת. בפתח דבריו, הפנה בית הדין למכתבה של הגב' עלפי ובו סקירה על תפקודה הלקוי ואי התאמתה של המבקשת לעבודתה, השיחות, השימועים והמכתבים הרבים בשל הפרות משמעת כמו גם אמצעי המשמעת שננקטו נגדה במשך השנים, וההליכים שננקטו בעניינה קודם לפיטוריה, החל מזימונה ע"י מנהל המחוז ב-5.6.13 לשיחה שבה הובאו בפניה טענות המערכת על התנהגותה, על היעדרויותיה ועל האיחורים הרבים שלה, שיחה נוספת מיום 2.9.13, ואזהרתה שככל שתמשיך להתנהל בצורה בה היא מתנהלת, יהא מקום לפעול בהליך של סיום העסקתה בבית המשפט. הפניה לשיחה נוספת מ יום 7.11.13 אצל מנהל המחוז בעקבות הצהרתה שלא תעבוד עם שופט מסוים שננקב בשמו, לאחר שהודיעו לה שהיא מוצבת באופן קבוע אצלו כקלדנית, חזרתה בה מהצהרתה, ובקשתה לתקופת הסתגלות, בקשת אותו שופט מיום 17.11.13 להחליפה בקלדנית קבועה אחרת, לנוכח תפקודה הלקוי, ושיחה דחופה שזומנה בעקבות כך ב-18.11.13, שבה אף הודע לה על כוונת מנהל המחוז להמליץ על סיום העסקתה והעברת עניינה ללשכה המשפטית. הזימון לשימוע מיום 18.12.13 בפני הגב' עלפי, שיחת השימוע בפני הגב' עלפי מיום 1.1.14 (בצירוף פרוטוקול) בסיומו ניתנה החלטה לאפשר למבקשת לבצע שינוי משמעותי וחיובי בתפקידה ובכלל זה צמצום משמעותי בחיסוריה מהעבודה וקבלת מרות הממונים עליה לתקופת ניסיון של 3 חודשים מ-1.1.14 ועד 31.3.14. חוות הדעת לגבי התנהלותה של המבקשת במהלך שלושת חודשי הניסיון, והמלצת הגב' עלפי לסיים את עבודתה של המבקשת.
בית הדין הבהיר בפתח דבריו, כי לאחר עיון במכלול החומר שהונח לפניו ושמיעת המבקשת ועדי המשיבה, הגיע למסקנה כי דין הבקשה להידחות מאחר שהמבקשת לא הצביעה על סיכויי זכייה בהליך עיקרי למניעת פיטוריה (אשר טרם הוגש), וכי בעיקרו של דבר הוא סבור כי ההחלטה על פיטורי המבקשת, המבוססת על אימוץ המלצתה של סמנכ"לית בכירה למינהל ומשאבי אנוש בהנהלת בתי המשפט, היא סבירה ואינה מגלה כל עילה להתערבות בית הדין בה, וכי האמור בהמלצה, כפי שצוטטה לעיל, נתמך היטב בראיות שפרשה המשיבה בתגובתה לבקשה.
6. לאחר מכן, פנה בית האזורי לדון אחת לאחת בטענות המבקשת כנגד פיטוריה.
אשר לטענת המבקשת הנסמכת על חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לפיה פוטרה "מחמת" מוגבלותה – נקבע כי המבקשת לא הציגה ראשית ראיה לכך שהיא "אדם עם מוגבלות" כהגדרת מונח זה בסעיף 5 לחוק; כי על פי הפסיקה מחלה המצריכה היעדרויות או חיסורים אינה עולה כדי "לקות פיסית" כאמור בחוק, ועל כן העובדה שהמבקשת סובלת מאסטמה אינה הופכת אותה ל"אדם עם מוגבלות" כהגדרת החוק, מה גם שבסמוך לאיחורי ולחיסורי המבקשת ואף בהליכי הבירור שהתקיימו עמה, לא הסתמכה היא על מחלת האסטמה כסיבה לאיחוריה ולחיסוריה.
אשר לטענה בדבר פיטוריה של המבקשת "בשל" חברותה בוועד עובדים או פעילותה בו – דחה בית הדין טענה זו מכל וכל. בית הדין הבהיר כי המבקשת נבחרה בשנת 2011 על ידי קלדניות בבית משפט השלום להיות ב"וועד הקלדניות" שתפקידו לקשר בין הקלדניות לבין ועד העובדים, אך תוצאות בחירות אלו על ידי ההסתדרות כך שכהונתה זו של המבקשת הייתה קצרת מועד, וכי בכל מקרה לא הוכח שפיטוריה בשנת 2014 קשורים לכהונתה קצרת המועד בעקבות בחירתה בסוף שנת 2011. לעניין זה נקבע כי טענות אלו של המבקשת כאילו רק החל מבחירתה לוועד הקלדניות בשנת 2011 החלו לצוץ כלפיה טענות, נשללת בבירור מן המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, המצביעים על כך שכבר משנת 2004 החלו הגורמים הממונים על המבקשת לעסוק בבעיות המשמעת שלה, שהתבטאו באיחורים, חיסורים, היעדר הודעה על איחור או חיסור ונטילת חופשה על אף שבקשתה לחופשה סורבה. לעניין זה סקר בית הדין באריכות את האסמכתאות המעצביעות על בעיות המשמעת של המבקשת וטיפול המערכת באותן בעיות החל משנת 2004 ועד לשנת 2009. כמו כן לעניין זה התייחס בית הדין למכתבו של מר בוטבול לסמנכ"ל בכיר פיקוח בקרה ותיאום בהנהלת בתי המשפט מיום 8.2.12, אך קבע כי שוכנע שייזום הליכי הפיטורים לא נעשה בסמיכות לכהונתה הקצרה של המבקשת כנציגת הקלדניות וממילא לא "בשל" כהונה זו, ומכל מקום שוכנע כי הסיבה לפיטורי המבקשת נעוצה בתפקודה הכושל, ולא בכהונתה האמורה.
אשר לטענתה העיקרית של המבקשת לפיה מר בוטבול הניע בחוסר תום לב את פיטוריה מאחר שהוא שונא אותה ומתנכל לה – נקבע כי לכאורה ולצורכי הליך זמני זה נראה כי על פי הראיות המצויות לפניו (המצביעות בין היתר על התנהלותה הבעייתית של המבקשת עוד החל משנת 2004) יש להעדיף בבירור את גרסתו של מר בוטבול, אשר הכחיש טענות אלה באופן נחרץ ועמד על כך שמהלכים שנקט נגד המבקשת ננקטו כתגובה להפרות של חובות המבקשת כלפי המערכת, שהתבטאו באיחורים וחיסורים לא מוצדקים, באי קבלת מרות שהתבטאה בסירוב לבצע משימות שהוטלו עליה (תוך העלאת טענות בדבר קלדניות אחרות שיש שיכולות לבצען וכדומה), בלבוש לא הולם ובהתחצפויות. בהקשר לכך אף דחה בית הידן את הסתמכות המבקשת על עדותה של הגב' גלנטי כתומכת בגרסתה וקבע כי מתשובותיהם של גב' גלנטי ושל מר בוטבול עולה כי אין בעדותה של גב' גלנטי כדי לתמוך בטענת המבקשת בדבר התנכלות של מר בוטבול כלפיה, כי יש בעצם העלאת הטענה על ידי המבקשת כדי להצביע על היעדר מוטיבציה לעבודה, וכי הרושם המתקבל מעדות המבקשת ועדי המשיבה הוא כי בראש מעייניה של המבקשת לא היה להצליח בעבודתה ולבצעה בצורה מיטבית, אלא לצמצם עד כמה שניתן את עבודתה.
אשר לטענות המבקשת כי נפל פגם ביידועה של השופטת, אצלה הייתה בתקופת ניסיון בחודשים 1-3/2014, על כך שהמבקשת בתקופת ניסיון, מהווה חוסר תום לב – נקבע כי מטרת מערך הקלדניות היא לאפשר תפקוד נאות של אולמות השפיטה. כאשר קלדנית מצויה בתקופת ניסיון הגורם הראשוני אשר יכול לספק מענה לשאלה אם היא מנצלת את ההזדמנות שניתנה לו לשיפור תפקודה – הוא השופט שבאולמו הקלדנית משובצת, ועל כן המדובר בצעד מתבקש שאין בו כל פסול. עוד נקבע כי אין כל בסיס לטענת המבקשת כי שיבוצה אצל שופטת זו היווה ביטוי לרצון להכשילה ועצם העלאת טענה זו על ידי המבקשת מלמדת על היעדר הגבולות של המבקשת והיעדר הפנמה של הצורך לקיים את חובותיה כעובדת.
בית הדין עמד על כך שמדובר שהמבקשת היא קלדנית בעלת קצב הקלדה מהיר וכאשר היא מבצעת את עבודת ההקלדה, היא מבצעת אותה היטב. ואולם, קבע כי ביצוע ההקלדה אינו חזות הכל, ואין בו כדי לבטל את בעיות המוטיבציה, המשמעת וההתנהלות של המבקשת.
לאור קביעתו כי הבקשה אינה מצביעה על סיכויי תביעה, קבע בית הדין כי הוא אינו נדרש לבחינת "מאזן הנוחות" שבין הצדדים, אך למעלה מן הצריך ציין כי על אף שמקובלת עליו טענת המבקשת בדבר הנזק הרב שייגרם לה אם לא יינתן לה צו כמבוקש ולבסוף תתקבל תביעה עיקרית שתגיש (גם אם מדובר בנזק שבחלקו ניתן לפיצוי בכסף), הרי שגם נזקה של מערכת בתי המשפט מהמשך שירותה של קלדנית בעלת התנהגות בעייתית כשל המבקשת, במהלך ההתדיינות המשפט - אינו מבוטל.
7. על החלטה זו של בית הדין האזורי הוגשה כאמור בקשת רשות הערעור שבנדון.

טיעוני הצדדים
8. במסגרת הבקשה טוענת המבקשת לטעויות שונות שנפלו לטענתה בהחלטת בית הדין נשוא הבקשה.
כך, לטענת המבקשת, טעה בית הדין האזורי בכך שלא התייחס לעובדה שלא נערך לה שימוע נוסף בתום תקופת הניסיון, וכי למעשה ההחלטה על פיטוריה התקבלה באופן חד צדדי. לטענתה, זכות השימוע מקנה לה את הזכות להשמיע את דבריה בטרם קבלת החלטה סופית על פיטוריה, ועל כן היה על המשיבה לערוך לה שימוע נוסף לאחר תום תקופת הניסיון. אי לכך, טוענת המבקשת כי קביעת המשיבה בשימוע, לפיה בהעדר שיפור תיפסק העסקתה של המבקשת ללא שימוע נוסף אינה תקינה. כן טוענת המבקשת כי ההחלטה על פיטוריה ה תקבלה עוד בטרם הסתיימה תקופת הניסיון.
מוסיפה המבקשת וטוענת כי לנוכח נסיבותיה האישיות, ובפרט מצבה המשפחתי המורכב, מצבה הכלכלי הקשה והשנים הרבות בהן הועסקה אצל המשיבה - מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובתה, לטענתה, ייגרם לה נזק עצום אם תאושר ההחלטה על פיטוריה, וכי טעה בית הדין בכך שלא נדרש ל"מאזן הנוחות". כך גם חוזרת המבקשת על טענותיה בבית הדין האזורי וטוענת כי פיטוריה נעשו על רקע אישי ובחוסר תום לב, כאשר לטענתה היא פוטרה על רקע התנכלות של מר יוני בוטבול. לטענת המבקשת טעה בית הדין כשהתעלם מסמיכות הזמנים ה"מפליאה" שבין המועד בו הוחלט על סיום העסקת המבקשת ליום פרישתו של מר יוני בוטבול לגמלאות, וכן טעה בכך שראה בביטול הבחירות בהן נבחרה המבקשת כנציגת ועד הקלדניות, ע"י מר בוטבול, כאירועים חד פעמיים ולשיטתה קיימים א ירועים נוספים אשר מוכיחים כי מר בוטבול התנכל לה. בנוסף טוענת המבקשת כי מר בוטבול פעל לסיכול הצעת בית הדין האזורי למתן תקופת ניסיון נוספת למבקשת. עוד טוענת המבקשת כי הופלתה ביחס לשאר הקלדניות בכך שנעשה תיעוד מוגזם של פעילותה בכל שנות העסקתה ובתקופת הניסיון שלה; כי בתחומים רבים היא עלתה על קלדניות רבות, וכי ראיה לכך, היא העובדה שעבדה שנים כה רבות אצל המשיבה.
עוד עותרת המבקשת לכך שיינתן משקל לעובדה כי לא הייתה מיוצגת בהליך שהתנהל בפני בית דין האזורי.
9. נוסף על בקשת רשות הערעור הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיות נוספות לבקשת רשות הערעור. הראיות בהן מדובר הן תצהיר של עובדת אחרת ומסמכים שצורפו לו, שבו פורשת אותה עובדת השתלשלות עניינים שלמה שהתרחשה בעניינה בשנת 2012 ושבמסגרתה היתה מעורבת גם המבקשת וגם מר בוטבול . לטענת המבקשת, מתוך הראיות הנוספות כאמור עולות תהיות בדבר התנהלותו של מר ב וטבול ויש במסכת העובדתית העולה מהן כדי להראות שמר בוטבול התנכל באופן חמור במיוחד ל מבקשת וזו הסיבה האמיתית לפיטוריה ולא הערות המשמעת וכיוצ"ב, מה גם שלשיטתה ניכר מהן שמר בוטבול עשה כל שביכולתו כדי להכין תשתית לפיה בסמוך לפרישתו תפוטר המבקשת מעבודה במשיבה. לטענת המבקשת ראיות אלו נודעו לה לאחר הגשת הבקשה בהליך בפני בית דין קמא ויש להן חשיבות רבה לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור, שכן לטענתה יש במסמכים אלו כדי לתמוך את טענתה כי פיטוריה נעשו על רקע התנכלותו של יוני בוטבול.
10. הבקשות הועברו לתגובת המשיבה שמתנגדת להן. אשר לבקשה לרשות ערעור נטען כי טיעוני המבקשת זהים לטיעונים שנדחו על ידי בית הדין האזורי על הבסיס הראייתי שהובא בפניו. כן חוזרת המשיבה על טענותיה בפני בית הדין האזורי וטוענת כי ההחלטה להפסיק את עבודת המבקשת התקבלה בשל הליקויים הרבים בהתנהלותה של המבקשת: איחורים רבים, היעדרויות רבות, היעדר הקשבה לממונים ופגיעה במהלך העבודה התקין. לטענת המשיבה נעשו ניסיונות רבים במטרה לגרום למבקשת לשנות את התנהגותה אך חרף זאת המבקשת לא שינתה את התנהגותה. אשר לעניין ייצוגה של המבקשת בבית הדין האזורי, טוענת המשיבה כי המבקשת נעזרה בעורך דין בכתיבת הבקשה; כי המבקשת לא הצביעה על שינוי נסיבות אשר מסביר מדוע רק כעת במסגרת בקשת רשות הערעור היה באפשרותה למנות עורך דין, ועל כן אין למבקשת להלין אלא על עצמה על כך שלא הייתה מיוצגת בפני בית הדין האזורי. כן טוענת המשיבה כי בנסיבות המקרה, בו הראיות מדברות בעד עצמן, אין כל משמעות לעובדה כי המבקשת הגיעה לדיון בפני בית הדין האזורי ללא עורך דין. לטענת המשיבה סיכויי התביעה העיקרית של המבקשת קלושים, ולעניין זה מפנה המשיבה לקביעותיו של בית הדין האזורי שקבע כי אין בסיס לטענת המבקשת בדבר התנכלות מצד מר בוטבול, כי ההחלטה על פיטורי המבקשת נעשתה לאחר שניתנה למבקשת ולנציג ועד העובדים להביע את עמדתם, כי השימוע נעשה בנפש חפצה, וראיה לכך היא ההחלטה לתת למבקשת הזדמנות נוספת. לטענת המשיבה, באשר להליך השימוע, הרי שלאור הבעיות הרבות שתוארו בדבר תפקודה של המבקשת ולאחר ההזדמנויות שניתנו לה והאזהרה שקיבלה, זומנה המבקשת לשימוע ביום 1.1.14 בפני הגב' עלפי, כאשר בישיבה זו לקחו חלק מר בוטבול, נציג ועד העובדים, מנהלת תחום הרווחה ו נציגת ועד הקלדניות והמבקשת. בפתח הישיבה הוסבר למבקשת מה הן הסיבות לזימונה לשימוע, ובמהלכו עמדתה של המבקשת וניתנה הזדמנות לכל הגורמים להציג את עמדתם, לרבות עמדת נציג הוועד שביקש כי לפנים משורת הדין, תינתן למבקשת הזדמנות נוספת ואחרונה. המדובר בשימוע שנערך בלב שלם ובנפש חפצה, וכך גם תוצאתו מעידה על העובדה שמדובר בשימוע שנערך כדין ובמסגרתו ניתנה למבקשת הזדמנות נוספת, כאשר המבקשת עצמה ציינה בסוף השימוע "בשמי ובשם משפחתי אני מודה על הארכה שאושרה אתן מעצמי כל מה שאני יכולה ואפילו מעבר". כעולה מחוות הדעת של השופטת אליה שובצה, המבקשת המשיכה בהתנהלותה הלקויה ובאיחוריה המרובים, חרף הבטחתה לשפר התנהלותה. טענות המבקשת כבר הושמעו במסגרת השימוע שנערך לה וכן נשמעו לאורך השנים פעם אחר פעם ולא היה מקום לקיים שימוע נוסף לאחר שהמבקשת חזרה והמשיכה בהתנהלותה הלקויה פעם אחר פעם. מוסיפה המשיבה כי במסגרת השימוע הובהר למבקשת כי: "אדאג לקבל חוות דעת הממונים בתום שלושת החודשים לגבי השיפורים שחלו ועפ"י חוות הדעת הזו תתקבל החלטה אם אורית ממשיכה לעבוד במערכת בהעדר שיפור משמעותי תופסק העסקתה ללא שימוע נוסף ואני מקווה שלא נגיע לכך". המבקשת כאמור קיבלה את הדברים והודתה על ההחלטה ובכך הסכימה כי לא יהיה צורך בעריכת שימוע נוסף במידה וימצא כי לא שיפרה את התנהלותה. למען הזהירות בלבד ובבחינת למעלה מן הצורך, טוענת המשיבה כי עמדת המבקשת הובאה במסגרת הבקשה שהגישה וכך גם ועמדת המשיבה, כך שככל ויטען כי היה צורך בעריכת שימוע נוסף חרף הסכמת המבקשת במסגרת השימוע שנערך בעניינה, הרי שלאור פירוט הדברים מטעם הצדדים יש בכך משום ריפוי ובדיעבד של הפגם המוכחש . מכל מקום אי קיום חובת השימוע אינה מבטלת בהכרח את ההחלטה בעיקרה ואין הדבר מצדיק את ביטול הפיטורים.
אשר למאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי הוא נוטה לטובתה שכן החזרת המבקשת לעבודה תגרום לנזק למערכת המשפט הן בניהול ועריכת הדיונים והן בפגיעה ישירה בתדמית מערכת בתי המשפט. לטענת המשיבה, בעוד שאת המבקשת ניתן יהיה - במקרה הצורך - לפצות בפיצוי כספי במידה ותתקבל טענתה, הרי שאת הנזק שיגרם למשיבה מהשבת המבקשת לעבודתה לא ניתן יהיה לתקן. כן טוענת המשיבה כי טיעוני המבקשת בדבר מצבה הכלכלי נטענו ללא כל בסיס עובדתי.
11. אשר לבקשה לצירוף ראיות חדשות, מתנגדת המשיבה לבקשה להוספת ראיות חדשות. לטענתה הראיות המבוקשות היו בידי המבקשת קודם להגשת הבקשה, והיה באפשרותה לאתרן בקלות ולהביאן בפני בית דין קמא; מכל מקום, אין בראיות אלו כדי לשנות את ההחלטה שניתנה על ידי בית הדין האזורי; מה גם שהבקשה לא עומדת בתנאים החריגים ויוצאי הדופן להגשת ראיות בערעור.
כמו כן עותרת המשיבה לחיוב המבקשת בהוצאות בקשותיה, תוך שהיא מציינת כי המבקשת טרם שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה בהחלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה , וזאת מבלי שפנתה בבקשה לעיכוב ביצוע. כן מציינת המשיבה כי על אף שהבקשה לסעד זמני הוגשה לפני למעלה מחודש, טרם הגישה המבקשת כתב תביעה בהליך העיקרי.
12. בתשובתה לתגובת המשיבה טוענת המבקשת כי טענת המשיבה בדבר מצבה הכלכלי של המבקשת נטענת בחוסר תום לב, שכן בידי עובדת הרווחה של המשיבה מצוי תיקה האישי של המבקשת. המבקשת מדגישה כי בחינה אמיתית של תקופת הניסיון מחייבת את המשיבה לשמוע את גרסת המבקשת לחוות הדעת שניתנה עליה בתום התקופה. באשר לראיות החדשות, טוענת המבקשת כי המסמכים לא היו בידה וכי נודע לה על קיומם רק לאחר ששוחחה עם הגב' מיכל תורג'מן.

הכרעה
13. לאחר עיון בטענות הצדדים, החלטת בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להוספת ראיות והבקשה לרשות ערעור - להידחות, ואבאר טעמי להלן.
14. אשר לבקשה להוספת ראיות חדשות להליך הערעור, לא שוכנעתי כי המבקשת סיפקה הסבר מניח את הדעת, לשאלה מדוע לא צורפו הראיות החדשות להליך בבית הדין האזורי ולא הראתה כי עשתה כל שביכולתה להשיג ראיות אלו או שכמותן בשלב הדיון בבית הדין קמא . למעלה מן הצריך ייאמר כי על פניו ובהינתן קביעותיו הלכאוריות של בית הדין האזורי, אף לא שוכנעתי כי יש בראיות אלו בפני עצמן כדי לשנות את התמונה באופן שיצדיק מתן רשות ערעור. מכל מקום, הואיל ובהליך זמני עסקינן, ממילא פתוחה הדרך בפני המבקשת להגיש ראיות אלו במסגרת ההליך העיקרי (אם וככל שיוגש על ידיה, בהינתן שעד למועד זה לא הוגש כתב תביעה עיקרי).
15. אשר לבקשה לרשות ערעור, ככלל הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות שעניינן בקשות למתן סעד זמני, בין אם הערכאה הדיונית נעתרה להן ובין אם לאו, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן [ראו: ע"ע 215/03 ענבר - יישום חברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית בירושלים (מיום 3.11.06) או אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה [ראו: דב"ע נה/247-3 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט פד"ע כט 244 ].
16. המקרה שלפני אינו ממין המקרים כאמור, שיצדיקו בשלב זה התערבות בתוצאה אליה הגיע בית הדין האזורי או בהחלטתו שניתנה על סמך העובדות הלכאוריות שהתבררו בפניו לאחר ששמע את טענות הצדדים בכתב ובעל פה והתרשם באופן בלתי אמצעי מעדויותיהם של הצדדים . כמבואר לעיל, בית הדין האזורי דן באריכות ובפירוט רב בטענות המבקשת ומצא כי העובדות הלכאוריות מצביעות על כך שהחלטת הפיטורים בדין יסודה, תוך שהוא סומך את שתי ידיו על המלצת הפיטורים, וקובע כי קיימים תימוכין מלאים לאמור בהמלצה לפיטורי המבקשת. כך גם שוכנע בית הדין שהסיבה לפיטורי המבקשת נעוצה בתפקודה הכושל של המבקשת, זאת לאחר שסקר באריכות את האסמכתאות המלמדות על היקף ניכר של תלונות כלפיה לרבות מצד שופטים במשך כל תקופת עבודתה. מכל מקום בית הדין דחה מכל וכל את טענת המבקשת להתנכלות מצד מר בוטבול וקבע כי אף במסגרת הליך זה שהוא הליך זמני, הוא מעדיף בבירור את גרסתו של מר בוטבול על פני גרסת המבקשת. מעיון בהחלטת בית הדין והאסמכתאות שצורפו לתגובת המשיבה בבית הדין האזורי, עולה כי אכן המדובר בכמות יוצאת דופן של תלונות קשות כנגד המבקשת על פני תקופה ממושכת, ובכלל זה וכעולה מסעיפים 20-21 להחלטה: תלונות חוזרות ונשנות מצד גורמים שונים במערכת על איחורים להגיע לאולם הדיונים, אזהרות והערות משמעת על איחורים חוזרים ונשנים בהיקף חריג, תלונות ואזהרות על לבוש לא הולם, התעלמות מהוראות הממונים, ועוד. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי מסקנותיו של בית הדין האזורי וקביעותיו לוקות בטעות, או כי מדובר במקרה חריג המצדיק השבת המבקשת לעבודה.
אוסיף, כי לא נעלמה מעיני טענת המבקשת בדבר זכותה לקיום שימוע נוסף לאחר תום תקופת הניסיון, טענה שלא זכתה לדיון מפורט בהחלטת בית הדין האזורי. עם זאת לאור מכלול הנסיבות שהוכחו לכאורה בפני בית הדין האזורי, והעובדה שבסופו של דבר טענותיה של המבקשת באשר לתקופת הניסיון הובאו בפני בית הדין עצמו שבחן אותן לגופן ולא מצא בהן ממש – לא שוכנעתי כי יש ליתן רשות ערעור בקשר עם טענה זו. מעבר לכך, לא מצאתי בשאר טענותיה של המבקשת, כל עילה שיהא בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בשלב זה.
17. סיכומם של דברים. בנסיבות המקרה שבנדון, נחה דעתי כי החלטת בית הדין האזורי מנומקת ומבוססת היטב בממצאים העובדתיים הלכאוריים ובמסקנות המשפטיות, כנדרש בהליך של סעד זמני, ואף מעבר לכך.
אי לכך, אינני נעתרת לבקשה לרשות ערעור. ברי כי אין באי מתן הסעד בשלב זה של הדיון כדי למנוע מבית הדין האזורי ליתן כל סעד אשר ימצא לנכון לתתו בתום הדיון, לאור מכלול הראיות שיובאו בפניו במסגרת התובענה העיקרית, אם וככל שזו תוגש.
18. סוף דבר- אשר על כן, הבקשה להוספת ראיות והבקשה לרשות ערעור – נדחות.
אשר להוצאות, לא נעלמו מעיני טענות המשיבה בעניין זה, אך בהתחשב בנסיבותיה של המבקשת, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ד (29 יוני 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .