הדפסה

פר"ק 16956-09-11 עובדי החברה על פי רשימה מצ"ב נ' אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
פר"ק 16956-09-11 עובדי החברה על פי רשימה מצ"ב נ' אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ ואח'

11 אוקטובר 2011
בקשה מס' 9

בפני כב' השופטת ורדה אלשיך – סגנית הנשיאה

בעניין:
עו"ד שלמה נס ורו"ח אלי שפלר

  1. אגרקסקו חברה ליצוא חקלאי בע"מ
  2. כונס נכסים רשמי תל אביב

<#2#>
נוכחים:
עו"ד נס ורו"ח שפלר – המפרקים הזמניים
עו"ד לדרמן ב"כ המפרקים הזמני ים
עו"ד מזרחי ב"כ הכנ"ר
עו"ד יוסט ב"כ המדינה
עו"ד הורנשטיין
עו"ד פינס
עו"ד אפשטיין
עו"ד שפירא
עו"ד שובל
עו"ד שנהב
עו"ד בונן
עו"ד רייף
עו"ד דגן
עו"ד פורת
עו"ד וקנין
עו"ד משעולי
עו"ד ברזילי

פרוטוקול

עו"ד לדרמן: נאלצנו להגיש אתמול מאוחר בערב הודעה, עד השעה 19:20 גם לנו לא היתה הצעה.
לגופו של ענין, בהתאם להנחיית בית המשפט שתי ההצעות הוגשו על בסיס זהה בהתאם לנוסח שגובש על ידי המפרקים הזמניים. כאשר מטבע הדברים הוצאנו את התנאים הטובים יותר מכל ההצעות המקוריות כך שתנאי ההצעה החדשה שופרו בהשוואה להצעות המקוריות.

ביקל הוסיף לבטחונות ערבות של חברה אחרת בבעלותו של חברת פרחי ביקל בע"מ. ערבות על סך 3,8 מיליון ש"ח והיא מכסה 100% מהתמורה שאינה מותנית במחזורי מכירות. יש בידינו אישור רו"ח של החברה לפיו ההון העצמי של החברה הזו עולה באופן ניכר על סכום הערבות ולכן מבחינתנו זה משרדג את סוגיית הבטוחות ומחזקת את הצעת ביקל.

לעומת זאת הצעת מגדלי הפרחים שופרה עכשיו לפני הדיון בפריסת התשלומים, בעיתוי.
3 מיליון ש"ח במועד ההעברה. 3,5 מיליון ש"ח נוספים במועד שמניות חברת הבת בהולנד יועברו אליהם. 6 מיליון ש"ח נוספים ישולמו תוך שנה. 3,5 מיליון נוספים ישולמו בשני תשלומים שווים האחד בחלוף שנתיים והשני בחלוף שלוש שנים.
למעשה הפריסה שלהם קוצרה בשנה.

לגבי ביקל אוסיף ענין שלא בא לידי ביטוי בהודעה שלנו אתמול – מפנה לסעיף 37 להצעה – ביקל שיפר את השעור שהוא ישלם לגבי מחזור של מעל 70 מיליון יורו ל- 0.8% בהשוואה ל- 0.75% בהצעה של מגדלי הפרחים.

לשאלת בית המשפט משיב כי הנושים המהותיים מכירים את שתי ההצעות.

סוגיית החוסן הפיננסי:
לגבי ביקל יש לנו אישור בע"פ מהבנקים שהם ממליצים על החוסן הפיננסי שלו ורואים בו משקיע ראוי שיש לו את היכולות הפיננסיות לעמוד בתנאי ההצעה.
לגבי מגדלי הפרחים – החברה שמגדלי הפרחים הקימו לאחרונה ואין מחלוקת שאין בה נכסים לכן מבחינתנו היא ריקה מתוכן ואני מתבססים רק על הבטוחות שלה.
לגבי איירון פורן שהוא השותף של מגדלי הפרחים – פנינו לבא כוחו וביקשנו אישור ממנו לעשות בדיקה בבנקים שאיתם הוא עובדה שמלווים אותו בפעילות העיסקית שלו ולא נענינו. לכן אין לו מידע לגבי החוסן הפיננסי שלו. הוא מתגורר בארה"ב ושם הפעילות העיסקית שלו.

לגבי הסוגיה של התנאים המתלים יישרנו קו ולכן אין שוני בין ההצעות.

קיימים אלמנטים שצויינו במכתבי הלואי של המציעים לגבי קרן סיוע לנפגעי הקריסה והצעות לרכישת נכסי נדל"ן אך אין שום צורך להתייחס אליהם בקבלת ההחלטה עכשיו.

לגבי מגדלי הפרחים וגורמים הקשורים איתם – הסוגיה בדיון קודם לא הוכרע. כרגע אנחנו עדיין לא יכולים לגבות כספים מהבורסה בהולנד לאור מכתבים של חלק ממגדלי הפרחים שלחו לבורסה. סוגיה זו לא נפתרה.

סוגיה אחרונה וחשובה – היתה לנו התלבטות טרם קבלנו את הצעת הזוכה היא סוגיית העובדים.
היה לנו שיתוף פעולה טוב ויום יומי עם ב"כ העובדים ונציגי העובדים.
יש פה למעשה מעין התנגדות בין האינטרס של העובדים שרוצים לשפר את תנאי העסקתם בהמשך וסוגיה כספית לעומת הבנקים הנושים המובטחים שמטבע הדברים מעדיפים את ההצעה הטובה והוודאית ביותר, הצעת ביקל.
בסופו של דבר ניתחנו את הדברים ואנו סבורים שמבחינת העובדים הפערים לא כל כך גדולים.

תמיכת העובדים נתונה למגדלי הפרחים מבפני שהם חתמו איתם על הסכם קצר שמאגד את העקרונות לגבי העסקה בשנים הקרובות.
לגבי ביקל הם הגיעו להסכם קרוב למה שההסתדרות רצתה אך בסופו של יום הם לא הגיעו להסכמה.
הבנתי שהמחלוקת היא לגבי חתימה על הסכם קיבוצי.

כשבוחנים את הדברים אנחנו תומכים בהצעתו ביקל.

עו"ד דגן: מייצג כ- 300 מגדלי תוצרת חקלאית:
לחברת אגרקסקו אמרו שיש שתי רגליים מגדלים ועובדים. זה לב ליבו של העסק. כל מי שאומר שהוא מתכוון להפעיל את העסק כעסק חי חייב לבוא להסכמות עם המגדלים והעובדים.
בהצעת מגדלי הפרחים ישנו הסכם קיבוצי עם העובדים ועם המגדלים.
בהצעת ביקל אין הסכמה עם העובדים ולא עם המגדלים. הרכיבים החיוניים להפעלת העסק כעסק חי לא קיימים.
לאור העובדה שלדעתנו אנו תומכים בהצעת מגדלי הפרחים שמתכוונים להפעיל את החברה כעסק חי לעומת ביקל. אין הבדל משמעותי בין שתי ההצעות ולכן השיקול לצד האינטרס של המגדלים והעובדים והאינטרס של השאת הקופה ויעדים נוספים ומטרות אחרות – אני מדבר בעיקר על נושא הפעלת החברה כעסק חי - הצעת מגדלי הפרחים עדיפה.

עו"ד לדרמן: לשאלת בית המשפט משיב כי יש כ- 2,500 מגדלים בעלי כל מיני אינטרסים.

עו"ד רייף: בנק לאומי תומך בהצעת קבוצת ביקל. במיוחד לאור העובדה שנראה כי קבוצת ביקל הינה בעלת חוסן פינססי ויכולת ממשית לקיים את הפעילות העיסקית לאחר הרכישה. זאת לעומת העדר כל נתונים לרבות לגבי מיהם בפועל אותם אנשים שעומדים מאחורי ההצעה הנוספת. לכן בנק לאומי מעדיף את הצעת ביקל.

עו"ד שפירא: בשם בנק הפועלים:
בהתמחרות שנערכה על ידי המפרקים קבוצת ביקל הציעה סכום גבוה יותר ובקצב מהיר יותר. סכום של כ- 10 מיליון ש"ח ישולם בקרוב ואנו רואים הבטחה נאותה לשאר הסכומים.
בנסיבות אלה הצעת ביקל נראית הצעה טובה יותר כלכלית ואנו תומכים בה. המתרשמות שלנו לא מצאנו בסיס לאמירה כאילו אין כוונה להפעיל את החברה. ראינו סממנים רבים לכך כולל תשלום סכומים גדולים וערבויות החברה תופעל על ידי ביקל.

עו"ד לדרמן: לגבי דברי עו"ד דגן: לא ניתן לכמת את הדברים של עו"ד דגן. יש הרבה אינטרסים. לגבי עסק חי אנו יודעים בוודאות ששני הגורמים רוצים להפעיל את העסק כעסק חי. אף אחד לא רוצה לרכוש רק את הנכסים.

עו"ד הורנשטיין: יש לי שתי הערות קשות להעיר:
כל החודשים האחרונים גם בדיונים בבית המשפט והדיונים בכנסת המפרק הזמני דיבר על אנשים, על בני אדם. היום המפרק הזמני עשה תפנית לכיוון אחר לגמרי. היום הוא בא ולא נותן להצעה שעומדת להעסיק את העובדים מכח זה יהיה גם עסק חי כזית כפירור של זית איזה המלצה – אנחנו רואים בהתנהלות זו של המפרק הזמני התנהלות צבועה מבחינתנו.
הבנקים הפער של 600,000 ש"ח בסך הכל שיתחלק בין כל הבנקים הייתי אומרת שאולי, ואני לא מזלזלת בשקל, אולי הוא זניח לעומת ההבטחה והחתימה על הסכם של צד אחד מהרוכשים שהוא ממשיך להעסיק את העובדים לפחות שנת עבודה. הם מבטיחים לנו הסכם עם זכויות שאין לנו אצל ביקל. אם בית המשפט חושב שהרצון להמשיך להעסיק את העובדים הוא לא נדבך חשוב אך זה עומד בניגוד להחלטות בית משפט זה. שלא רק עגל הזהב ישליך על ההחלטה של בית המשפט.
התוצאה שגם העובדים וגם המפרק הזמני עשו את עבודתם בשלושת החודשים האחרונים רק עבור הבנקים. אף נושה רגיל לא יראה שקל מהתמורה הזו. כל סכום כסף שבגלל העובדים הצליחו לאגור בקופת הפירוק הולך לבנקים. מה שעומד הוא הבנקים מול העובדים.
אני לא מתפלאה שהבנקים הבטחון הפיננסי הפך לצאן ברזל שמועצת הפרחים לא תוכל לעמוד בזה וביקל כן.

מה שאמרתי בדיון קודם מונח בפני בית המשפט. אחדד מספר דברים:
מה שנשאר בתיק היא חברה שלפני חודשים העריכו אותה בכ- 600 מיליון שקל, עם 500 עובדים. היום מדברים על 17 מיליון עם הבטחה להעסיק בין 30 ל- 100 עובדים. הבטחה בעלמא שאין לה על מה להתבסס והצעה שניה שמבטיחה העסקה של עובדים. ביקשתי להעביר את ההסכם שנחתם עם העובדים למפרקים ולבית המשפט. הזכויות באותו מסמך עקרונות זה ברצפה שברצפה. העובדים לא מקבלים מעבר לחוק כלום. עמדנו על כך שלא יוכלו לפטר את העובדים, שבגלל מצב כלכלי יוכל ביקל לפטר את העובדים ולזה התנגדנו. זו היתה הדרישה שלנו התחייבות להעסקה של שנה לפחות.

המסמך שחתמנו יש ערך סגולי כלכלי שהוא לא פחות שווה ערך או אולי גם עולה על הפער בין ההצעות ולכן אולי גם חשבונאית הצעת מועצת הפרחים עולה על הצעת ביקל. לכן להכניס את השקלול הזה במסגרת ההצעה אנו מבקשים.

מבקשת לאשר את המכר למגדלי הפרחים. הבקשה היא מן הצדק ומן האמת. רק במסגרת אותו מסמך שמועצת הפרחים חתמה מובטחת העסקה לעובדים. אני לא נכנסת לכל השיקולים החברתיים שבית משפט זה ובית המשפט העליון קבעו בפסיקה.

עו"ד נס: אני מבקש לומר מספר דברים כי תוקפים אותי אישית.
כל התיק הזה למרות הקשיים הלא פשוטים עם העובדים עשינו מעל ומעבר למה שאני מכיר כל בעל תפקיד אחר היה עושה, כולל חתימת הסכם קיבוצי חדש ועוד עשרות דברים.
כאשר היו שתי הצעות כמעט זהות של גלבוע וביקל אמרנו לעובדים שהיות וההצעות זהות נתמוך בהצעתם ואז הם תמכו בביקל.
לאחר מכן כשההצעות היו לא זהות נקטנו עמדה אחרת. אי אפשר שאנו כבעלי תפקיד ננקוט בעמדתנו ויתקפו אותנו. זה לא נכון.

עו"ד פינס: בשם בנק מזרחי:
מצטרף לדברי חבריי ב"כ הבנקים. קבוצת ביקל שיפרה את הצעתה ואנו תומכים בה.

עו"ד מזרחי: יש כאן התנגשות בין העובדים ובין הבנקים. יש מקום כפי שבית המשפט הציע לבדוק איך משפרים את נושא העובדים.

לאחר הפסקה קצרה:

עו"ד לדרמן: שוחחתי עם המציעים לענין העובדים וקבוצת ביקל הגישה לנו קודם לכן רשימת עובדים שבכוונתם להעסיק. לאור הערת בית המשפט הם התחייבו כרגע להעסיק מינימום 50 עובדים למשך תקופה של שנה וזאת כפי שהוא חתם עם העובדים קודם לכן.
לגבי מגדלי הפרחים – הם מתחייבים להעסיק מינימום 60 עובדים למשך שנתיים. כמו כן ביקשו להודיע שהם משפרים את ההצעה הכספית שלהם ב- 600,000 ש"ח ובעצם משווים אותה להצעת ביקל שישולמו בתוך שנה וחצי.
כשמשקללים היום את כל האינטרסים השונים אין לנו ספק שההצעה המומלצת היא של קבוצת ביקל.

<#8#>
החלטה

המחלוקת שנתגלעה בפני היום, עניינה ב"ישורת האחרונה" של הליך חדלות פרעון של חברה, אשר נחשבה בעבר לחברה יציבה ורבת נכסים, ואשר הוערכה לפני חודשים לא רבים בסך של כ-600 מיליון ש"ח; אלא, שלמרבה הצער, התמונה שהתגלתה כאשר נקלעה החברה להקפאת הליכים היתה שונה ועגומה בהרבה, כפי שפירטתי בהרחבה רבה בהחלטות קודמות.
עתה, חודשים ספורים לאחר מעשה, מצויים אנו במצב בו הקפאת ההליכים לא צלחה, ובסופו של יום הגענו להליכי פירוק, על כל המשתמע מכך;
היום עומדות על הפרק שתי הצעות, על סך של מעט יותר מ-17.5 מיליון ₪, שהם מעט מזער, שלא לאמר "טיפה בים" של החובות לנושיה השונים של החברה.
המחלוקת שהתגלעה בפני היום, עניינה האיזון שעל בית המשפט לבצע, במקרה של התנגשות בין הערך היסודי של השאת התמורה לנושים הכספיים (קרי, ערכה הכספי גרידא של ההצעה), לבין ערך חשוב אף הוא, שעניינו האינטרס הלבר-נשייתי של העובדים; לאמור – מי משתי ההצעות מיטיבה יותר עם העובדים, בבחינת הבטחת המשך תעסוקה ועניינים אחרים החשובים להם.

1. אין בנסיבות המקרה הנוכחי ספק, לכאורה, כי הצעת "ביקל", היא-היא הטובה יותר מהבחינה הכלכלית.
אוסיף ואעיר, כי אף באת-כוח העובדים, אשר תקפה במילים חריפות את ההצעה (ואף אישית את בעלי התפקיד הממליצים לתמוך בה), אינה מכחישה זאת כלל ועיקר. אלא שלטענתה, מדובר ברווח כספי לא גדול שרוב-רובו, אם לא כולו, ישולשל לכיסיהם של הבנקים. במקרה כזה, לשיטתה, אל לו לבית המשפט ללכת בעקבות "עגל הזהב", כלשונה, של השאת התמורה (כך לשיטתה), ועליו להעדיף את אינטרס העובדים.

על מנת להשלים את התמונה אעיר; בסופו של הדיון אמנם שיפרה המציעה השניה – החברה שייסדו מגדלי הפרחים – את הצעתה, באורח אשר לכאורה הופך אותה דומה בערכה הכולל להצעת ביקל; אלא שחרף זאת, אין ולא יכול להיות ספק כי הצעת ביקל נותרה עדיפה בהרבה בכל הנוגע למועדי התשלום ופריסתו.

2. מול זאת, עומד ההבדל בין המציעים בכל הנוגע להעסקת העובדים: מן הנתונים שהונחו בפני בסופו של הדיון, ובעקבות לחץ שלי, הרי בעוד מר ביקל מתחייב להעסיק מינימום של 50 עובדים למשך שנה, מגדלי הפרחים מתחייבים להעסיק 60 עובדים למשך שנתיים.

עוד אעיר, כי תהייה מהותית אחת שעלתה במהלך הדיון, בכל הנוגע למגדלי הפרחים ובעיקר לשותפם, אשר הוא-הוא "המשענת הכלכלית" לכאורה להצעתם, נותרה בעינה; ולא נפתרה עד סופו של הדיון.
להבדיל מקבוצת ביקל, הרי שבעוד אין חולק כי לחברה החדשה שהקימו המגדלים אין עדיין נכסים משל עצמה, הרי ש"המשענת" הכלכלית של קבוצה זו, מר פורן, הינו אזרח זר אשר סירב לבקשת המפרקים הזמניים לאפשר ביצוע בדיקת חוסנו כלכלי בבנקים המלווים את פעילותו העסקית; ואף לעניין זה ישנו משקל, רב ומשמעותי בעיני.

משלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה, אין מנוס מהכרעה משפטית; וכך אני עושה.

3. עסקינן בשאלה שעניינה משקל האינטרס הלבר-נשייתי של העובדים, קרי: העדפתם, ומה שמוצע להם מבחינת המשך העסקה ובטחון תעסוקתי בידי כל אחד מהצדדים. שאלה זו של העסקת עובדים וכיבוד רצונם הינה בעלת משקל בשיקולי בית המשפט, אולם הבעיה מתעוררת במלוא חריפותה, כאשר קיימת התנגשות ישירה בין רצון העובדים לבין העדפת הנושים הכספיים; קרי, העובדים, משיקוליהם שלהם, תומכים בהצעה הגבוהה או המיטבית פחות מבחינה פיננסית, ועומדים על קבלתה.

אין צורך להכביר מילים בדבר העובדה כי לרצון העובדים קיים אף קיים משקל בשיקולי בית המשפט, אולם בשום פנים ואופן אין מדובר במשקל בלעדי אשר די בו כדי להתעלם מכל השיקולים האחרים; דברים אלו מקבלים משנה תוקף, מקום בו נכשלה הקפאת ההליכים, וכעת מצויים אנו בהליך פירוק לכל דבר ועניין. כך, על המשמעות מרחיקת הלכת שיש לכך מבחינת היות צו הפירוק, אשר משניתן הינו צו פיטורין לעובדים (למצער בתור "ברירת מחדל"). זאת כמו גם, על העובדה כי בפירוק יורד ממילא משקל המשך ההפעלה לעתיד (אשר תופס את הבכורה בעת הקפאת הליכים), לטובת שיקולי השאת תמורה כספית לנושים.
עובדות אלה, נראה כי נשתכחו מב"כ העובדים:

העובדים למעשה מפוטרים, או אם תרצה, פוטרו.
השאת התמורה היא לב לבו של הליך הפירוק.

יוצא וודאי ובודאי, שאין די בהעדפה סובייקטיבית של העובדים או ביתר אמון שהם רוכשים כלפי מציע פלוני, כדי לאלץ את בית המשפט להסכים להצעה שהיא גרועה באורח ממשי יותר ממתחרותיה.
כך בהקפאה, וכך מכח קל וחומר בהתמחרות אגב פירוק.
מאידך גיסא, הרי שלעובדים, רצונם והתנהלותם ישנה השפעה רבה במישור אחר, שהוא מישור לבר-משפטי אשר משתקף, או ראוי לו כי ישתקף, בשיקולי הצדדים טרם שהם קובעים את עמדתם בפני בית המשפט. כך למשל, שאלת שיתוף הפעולה מצד העובדים, הינה שאלה מובהקת של כדאיות כלכלית, אשר ראוי וכל מציע ישקול היטב כאשר הוא מתמחר את הצעתו; אולם משעשה כן, והוא מתחייב למחיר מסויים, אין בית המשפט נדרש או אף יכול להחליף את שיקול דעתו הכלכלי-עסקי בעניין זה.
יוצא, כי שאלת התועלת המוספת לעובדים הינה רק אחד ממספר שיקולים, הנשקלים ומושווים ליתרונות וחסרונות אחרים של ההצעות המתחרות. זאת, כאשר – אף אם לא תמיד ניתן לעשות זאת בדיוק מתמטי - עולה שאלת הכימות; מידת התועלת העודפת לעובדים, לעומת מידת התועלת הכספית העודפת לנושים בהצעה האחרת.

4. ראוי להעיר הערה עקרונית:
במלוא הכבוד לעובדים ובאת-כוחם, הרי משהם עומדים בפני בית המשפט ומבקשים למעשה העדפת הצעה שהינה בעייתית יותר מן הבחינה הכספית, הרי שלכל הפחות, עליהם לנהוג ביושר ולכמת ככל שניתן את הערך העודף האובייקטיבי של ההצעה שהם עצמם מעדיפים.
קרי; מהם ההבדלים "נטו" בין שתי ההצעות בכל הנוגע לעובדים, ובוודאי שאין כל מקום להסתפק ב"סיסמאות" כלליות או בדיבורים על "העדפה" כללית-סובייקטיבית, לפיה נוח יותר לעובדים לעבוד עם מציע מסויים; שכן, במלוא הכבוד לשיקולים כגון אלו, הרי ערכם הסגולי בבחינת הצעה מול הצעה, אינו גדול – וזאת בלשון המעטה. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר ב"כ העובדים טענה כי הבדל בין כמה מאות אלפי שקלים אינו משמעותי בנסיבות הענין. לענין זה הרי ש"הפוסל במומו פוסל", באותה מידה עצמה ניתן לטעון עד כמה משמעותית העסקה של 10 עובדים נוספים בלבד במקום בו הועסקו בעבר מאות עובדים.
אודה ואתוודה, כי גם לאחר טענותיה הנחרצות (אף כי כלליות למדי), בטונים גבוהים, של באת כוח העובדים, קשה עד מאד להמנע מתחושה מאד לא נוחה, כאילו אי-מי בקבוצת העובדים (ואף יותר מכך, המגדלים) מגלה טפח ומסתיר טפחיים.

במה אמורים דברים?

5. על-פניו, אמנם קיימים הבדלים אובייקטיביים בהתחייבויות המציעים היריבים כלפי העובדים. מגדלי הפרחים מציעים תקופת בטחון תעסוקתי ארוכה יותר (בשנה), ומינימום העסקה של עשרה עובדים למעלה מן המובטח על-ידי ביקל (זאת לזכור, עניין לנו בחברה אשר העסיקה 500 עובדים טרם קריסתה, ולדאבון הלב, הרי שכך או כך חלקם הארי יאבד את מקום פרנסתו).
אלא מאי? במלוא הכבוד להבדלים אלו (עשרה עובדים ותקופת בטחון ארוכה יותר), ספק גדול בעיני, האם הם-הם בלבד מספיקים לאותה התנגדות עזה של העובדים ובאת-כוחם לקבוצת ביקל, תוך שלא בחלה בכינוי המפרק כ"צבוע". זאת, כאשר באת-כוחם של העובדים חוזרת שוב ושוב להסכמות מפורטות – אשר תחושתי הינה כי רק חלקן הוצג בפני בית המשפט – בין המגדלים לעובדים.

חרף מלוא ההבנה לעובדים, לא אוכל ליתן יד, והדבר מעורר תמיהה רבה, שמא דבר-מה נוסף ורשמי פחות "מסתתר מאחורי הברוש";

ראשית, ספק גדול בעיני, אם ראוי היה כי העובדים ינהלו משא ומתן מקביל, ב"מסלול עוקף מפרקים" עם אחד המציעים בלבד, ויגיעו עימו למסמך הסכמות נפרד. זאת להבדיל מן המסמך הרשמי היחיד, שהינן ההצעות הרשמיות והתנאים שכלולים בהן – גם לגבי העובדים, ואשר כל אחד מהם, אם תתקבל ההצעה, הופך מחייב ומעוגן בהחלטת בית משפט. אני מוצאת טעם לפגם בהתנהלות שכזו. מה עוד שאותו מו"מ על הסכמותיו לא מצא ביטויו בשום מסמך רשמי שהוצג בבית המשפט, אלא נאמר אגב אורחא.
שנית, קשה אף יותר היא, הדרך בה העובדים מבקשים להבנות מפעולה בעייתית זו, ולהציג את החתימה על אותו מסמך "עוקף מפרקים" כיתרון מובנה של המציע בו חפצה נפשם. תחת זאת, לו ביקשו לפעול בשקיפות והגינות, היה עליהם לפעול דרך או לפחות בשיתוף המפרקים, באורח שיאפשר לכל אחד מהמציעים הזדמנות שווה לשאת ולתת עימם, ובסופו של יום להכניס אל תוך ההצעה את אותם תנאים מטיבים לעובדים להם הם מסכימים. כך, יכול היה בית המשפט להשוות בין הצעה להצעה, ולא בין הצעה להסכמה נפרדת עם העובדים שניתנה מראש לצד אחד.
ב"כ העובדים דיברה על נכונות לחתום על הסכם קיבוצי כלשהו – האם לא ראוי היה להניח את הדברים בגלוי ובפירוט. מה עוד שבית משפט זה המתין בתחילת הדיון עוד בהקפאת ההליכים על מנת לאפשר לעובדים לחתום על הסכם קיבוצי. הזוהי התנהגות ראויה?

6. זאת ועוד; תחושת אי-הנוחות במקרה הנוכחי מתעצמת, אף נוכח התעלמותם של העובדים מאלמנט בעייתי מאד בהצעת המגדלים, והיא שאלת החוסן הכלכלי. הדברים ברורים (או צריכים היו להיות ברורים) מאליהם.
יכול פלוני להתחייב בפני בית המשפט, ולהתחייב חגיגית אף להעסיק מאתיים או שלוש-מאות עובדים לתקופה של עשר שנים; אלא, שבהעדר חוסן כלכלי (או כאשר המציע מסרב למעשה לספק מידע על כך), הרי מי יתקע לעובדים כף, כי הלה לא יקרוס בתוך חודשים ספורים, ויותיר אותם כשידיהם על ראשם? זאת, כאשר נסיון החיים מלמד, כי כבר היו דברים מעולם?!.

נוכח חשיבות הדברים, עשויה שאלה זו של חוסן כלכלי מינימלי לשמש, במקרים רבים של התמחרויות בחדלות פרעון, תנאי סף, וזאת בכדי להגן על העובדים, לא פחות מאשר על הנושים הכספיים. חסד עשו המפרקים, בעניין זה, עם הצעת מגדלי הפרחים, כאשר לא עמדו על "פורמליות" כזו, אשר במקרים רבים יש בה יותר משמץ של מהות.
אכן; משבחרו המפרקים שלא להציב את שאלת החוסן כתנאי סף, הרי אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתם, ואין הוא מכניס את העניין בדיעבד כתנאי סף בלתי רשמי. אולם, מאחר ודווקא תומכי הצעה זו, הם אשר מתעקשים ודורשים מבית המשפט לשקול אף עניינים, שהם מעבר לערכן הכספי גרידא של ההצעות, הרי שיש לקחת בחשבון אף עניין זה – ובנסיבות המקרה, משקלו אינו מועט כלל ועיקר. זאת, בעיקר כאשר אין מחלוקת כי המציע עצמו – קרי, החברה שמקימים המגדלים:

הינה ריקה מנכסים משל עצמה;

השותף בעל האמצעים עליו הם מסתמכים הוא אזרח זר המנהל עסקיו מחוץ לתחום השיפוט (ותחום האכיפה!) של בית המשפט הישראלי, היה ויתברר כי לא עמד בחיוביו.

7. אי לכך, הרי שאין לי אלא לתמוה על אותה "נקודה עיוורת" בטיעוני העובדים, שהרי הם – יותר מן הבנקים ומכל גורם אחר, הם אלו אשר יפגעו במידה ויסתבר כי אגרקסקו נרכשה בידי "נמר של נייר", נעדר תוכן וחוסן כלכלי. עומדת בי ההרגשה כי זהו המקרה בו נראה כאילו בית המשפט בא להציל את העובדים מפני העובדים. דבר זה אך מחזק את התחושה, כי ישנן אף ישנן סיבות נוספות להעדפה הנחרצת שהם מגלים כלפי מציע זה, ואשר לא כולן מצאו ביטוי, בהכרח, בניירות הרשמיים. תחושה זו מתחזקת אף יותר, נוכח ההתנגדות הנחרצת כלפי המציע שכנגד, תחת לפעול באורח סביר ולנסות לשאת ולתת עימו על שיפור או למצער צמצום הפער בכל הנוגע למעמדם של העובדים.

8. דברים אלו, אשר יפים לעניינם של העובדים, יפים מכח קל וחומר להתנגדותו של עו"ד דגן, אשר לקוחותיו הם מגדלים. מגדלים אשר ביניהם ככל הנראה כאלה הקשורים במישרין או בעקיפין למציע האחר, אשר אינו אלא התאגדות של מגדלי הפרחים עצמם (!!!).
אין כל צורך, לענין זה, להכביר מילים, כי לקוחותיו של עו"ד דגן מצויים למעשה ב"כפל כובעים", שלא לומר ניגוד עניינים אינהרנטי. זאת, בין כובעם כנושים או ספקים של החברה (אשר יבקשו להפיק את המירב מכל אחת מן ההצעות), לבין כובעם הדומיננטי יותר כמציע, אשר האינטרס שלו מוביל אותו דווקא לצמצום או למצער אי הגדלה של חשיפתו ושל הסכום שיוציא מכיסו עבור הרכישה.
זאת, שלא לדבר על האינטרס המובנה והחד-משמעי שלו בהכשלה או למיצער הערמת קשיים בדרכן של הצעות מתחרות;
יוצא, כי את התנגדותו של עו"ד דגן יש לשקול בדרך זו, תוך התחשבות בכובע ובשיקולים הדומיננטים של לקוחותיו; די בכך כדי להבהיר את המשקל הלא-גדול (שלא לומר, מוטל בספק לכשעצמו) שעל בית המשפט לייחס לה.

9. סוף דבר; בנסיבות המקרה, וחרף התנגדות העובדים, הרי שהצעתה של קבוצת ביקל היא-היא ההצעה העדיפה, הן מבחינת מועד ופריסת התשלומים, והן מבחינה זו כי בעלי התפקיד, ורוב-רובם של הנושים, תומכים בה. אין ספק כי להמלצתם של המפרקים משקל לא מבוטל, באשר הם בחנו את ההצעות לשורשן. כמו גם יש להם אינטרס למקסם את התמורה ולדאוג בו זמנית גם לעובדים, הגם שב"כ העובדים התריסה בענין זה כנגדם.
אי לכך, הרי אין מנוס מאישורה כהצעה הזוכה, על כל המשתמע מכך, וכך אני מחליטה.
בעניין זה, לא אוכל להניח עטי בלא להביע תקווה כי העובדים, כמו גם כל הצדדים האחרים, ימצאו את הדרך לשתף פעולה עם המכר וניהול החברה מכאן ואילך, וזאת למען טובתם של כל הצדדים.

אין צו להוצאות.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"ג תשרי תשע"ב, 11/10/2011 במעמד הנוכחים.

ורדה אלשייך, סגנית נשיאה

1

1