הדפסה

פלח ואח' נ' בנק מזרחי טפחות - הנהלה ראשית

בפני
כבוד השופט אילן סלע

1.אתי גושן הארזי
2.דמיון מתקני משחק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חני דקל-אלבז

התובעות

נ ג ד

בנק מזרחי טפחות – הנהלה ראשית
ע"י ב"כ עו"ד אחיקם הלוי

הנתבע

פסק דין

לפני שתי תביעות בסדר דין מהיר, בסך 70,000 ₪ כל אחת. הצדדים בשתי התביעות זהים, לכן אדון בשתיהן בפסק דין אחד, הגם כי התביעות לא אוחדו באופן פורמאלי.

הרקע לתביעות וטענות הצדדים
1. התובעת 1 (להלן: "התובעת"), הינה הבעלים והמנכ"ל של התובעת 2, אשר מחזיקות חשבון באחד מסניפיו של הנתבע.

2. בתביעה האחת (15461-10-14) נטען כי ביום 21.07.14 הוחזרו 2 שיקים שנרשמו על ידי התובעת לטובת צדדים שלישיים, האחד בסך של 48,616 ₪ והשני בסך של 7,000 ₪. ביום 28.07.14 הוחזר שיק נוסף בסך של 12,420 ₪. לטענתן, על הנתבע היה להימנע מהחזר השיקים הן נוכח פנייתן בבקשה להימנע מהחזרת השיקים ומתן אישור חריגה מתקרת החשבון. זאת לאחר שחשבון הבנק נוהל על ידי התובעות אצל הנתבע משך 20 שנים ללא בעיות, והן נוכח העובדה כי במועד החזרת השיקים התנהל מבצע "צוק איתן", אשר בגינו סבלו התובעות, כמו עסקים רבים אחרים, מקשיים, והנתבע התעלם מהנחיות המפקח על הבנקים מיום 27.07.14 להקל על עסקים קטנים בשל המבצע. לטענת התובעות, באותה תקופה הן פנו לבנק הפועלים לקבלת הלוואה לעסקים קטנים כדי להסדיר את בעיית תזרים המזומנים שלהן, ואולם החזרת השיקים הביאה לכך שבנק הפועלים סרב לתת את ההלוואה. כתוצאה מכך נגרמו להן נזקים בגינם הנתבע חייב לפצותן (להלן: "תביעה ראשונה").

3. מנגד טען הנתבע כי בהתאם להסכם מסגרת אשראי שנחתם עם תובעת 2, נקבע גובה מסגרת האשראי על סך של 49,500 ₪. במסגרת ההסכם גם התחייבה תובעת 2 שלא לחרוג ממסגרת האשראי, והוסכם כי הנתבע לא יכבד חיובים, מכל סוג, במצב של חריגה ממסגרת האשראי. משהשיקים נשוא התביעה הוצגו בחשבון שעה שהוא חרג ממסגרת האשראי, הוא נאלץ לחללם, והאחריות לנזקי התובעות כתוצאה מחילול השיקים, ככל שנגרם, רובצת לפתחן של התובעות.

4. בתביעה השנייה (15417-10-14) נטען, כי ביום 09.07.14 עוקל ומומש מחשבונן של התובעות סך של 17,289 ₪ לטובת צד ג'. לטענת התובעות, היה על הנתבע להימנע מלעקל את הכספים ומהעברתם להוצאה לפועל. התובעות ציינו כי אכן בעקבות פסק דין בהעדר הגנה שניתן כנגד נתבעת 2 לטובת צד שלישי הוטל עיקול על חשבונן, ואולם נתבעת 2 פנתה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצוע הליכי הוצל"פ עד למתן החלטה בבקשה. בד בבד הן פנו לנתבע, הודיעו על הגשת הבקשה וביקשו ממנו להימנע ממימוש העיקול. בעקבות הבקשה שהגישו לבית המשפט, נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין ובית המשפט הורה על עיכוב ביצוע פסק הדין. ואולם, הנתבע התעלם מההחלטה כמו גם מבקשתן להימנע מהמימוש והעביר את הכספים המעוקלים להוצאה לפועל. בנסיבות אלו נטען, הן זכאיות לשיפוי מהנתבע על נזקיהן כתוצאה ממימוש העיקול (להלן: "תביעה שניה").

5. בעניין זה טען הנתבע כי ביום 02.07.14 הוא קיבל מלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב צו עיקול לנכסי תובעת 2 המוחזקים בידיו. לטענתו, הוא פעל על פי הצו ורשם עיקול על כספים שהיו מצויים בחשבון תובעת 2 בסך של 17,289 ₪. מאוחר יותר הוא קיבל צו למימוש הכספים המעוקלים, וביום 20.08.14 הוא העביר את הכספים ישירות ללשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הודה כי התובעות פנו אליו בנוגע לכספים המעוקלים, אולם הפנייה נעשתה מאוחר מדי וההחלטה בדבר עיכוב הביצוע נודעה לו רק לאחר מימוש הכספים, היינו, העברתם ללשכת ההוצאה לפועל.

דיון והכרעה
התביעה הראשונה
6. בבסיסה של התביעה הראשונה, טענת התובעות כי על הנתבע היה לכבד את השיקים, על אף שבכך הייתה נעשית חריגה ממסגרת האשראי המוסכמת. ברי, כי אין בעובדה כי התובעות הן לקוחות ותיקות כדי לחייב את הנתבע לפעול בניגוד להסכם ולהרחיב את מסגרת האשראי. התובעות יתחייבו במפורש בהסכם מסגרת האשראי שלא לבצע משיכות, בין בשיקים ובין במזומן, באופן שיתרת החובה בחשבון תהיה גבוהה ממסגרת האשראי שאושרה. בהסכם גם נקבע במפורש כי "החזר משיכות ו/או חיובים ו/או שיקים שיגרמו לחריגה יעשו ללא הודעה מוקדמת". ומה גם, שהוראות המפקח על הבנקים אוסרות על תאגיד בנקאי לאפשר היווצרות יתרת חובה בחשבון עו"ש העולה על מסגרת האשראי.

7. באשר לטענה בדבר הנחיות המפקח על הבנקים לאור מבצע צוק איתן, עיון בהנחיות מלמד כי ההוראות הנוגעות למצב החירום חלו רק על ישובים שהיו מצויים בטווח של עד 40 ק"מ מרצועת עזה, כשמשוב "גאולים" מקום מושבה של נתבעת 2 אינו כלול בשטח זה. בנוסף, ההוראות עוסקות בהגבלת חשבון ולא בחילול שיקים. התובעות גם לא הצביעו על מצוקת תזרימית שנבעה מהמצב הביטחוני, אדרבה, ממכתבן לנתבע מיום 27.07.14 עולה כי המצוקה התזרימית נגרמה מעיכוב בהעברת כספים ממועצה מקומית שומרון. בכל מקרה אין בהוראות הנחייה הכובלת את הבנק לאשר מסגרות אשראי חריגות בכל מצב והדבר נמסר לשיקול דעתו של הבנק בכל מקרה ומקרה. במקרה זה מדובר בשלושה שיקים אשר היו מביאים לחריגה גבוהה ממסגרת האשראי. מסגרת האשראי נקבעה על סך של 49,500 ₪, שעה שחשבון התובעות עמד נכון למועד פירעון השיקים הראשון והשני ביתרת חובה בסך של 45,761 ₪, וכאשר השיק הראשון היה על סך של 48,616 ₪ והשני על סך של 7,000 ₪. לוּ אפשר הנתבע את משיכת שני השיקים הייתה יתרת החובה של התובעות עומדת על סך של 103,368 ₪. גם לא ניתן אפוא לומר, שאי אישור החריגה לוקה בחוסר סבירות. בשולי העניין יצוין כי ההסתמכות על הוראות המפקח על הבנקים בעייתית גם נוכח העובדה כי ההנחיות הינן מיום 27.07.14 כששניים מתוך שלושת השיקים כבר הופקדו והוחזרו קודם לכן.

8. יתרה מזאת, גם לוּ היה ממש בטענות התובעות, הן לא הוכיחו קיומו של נזק שנגרם להן כתוצאה מחילול השיקים. התובעות אמנם טענו כי אלמלא הוחזרו השיקים הן היו נהנות מהלוואה שהיו מקבלות במסגרת "תכנית עסקית לעסקים קטנים". ואולם, הטענה כי צירופן לתכנית נדחתה בשל החזרת השיקים לא הוכחה. אכן, צורפה תכתובת דוא"ל לפיה הקרן החליטה על דחיית בקשת התובעות, אך מכתב הדחייה לא צורף ולא ניתן לעמוד על סיבת הדחייה.

דין התביעה הראשונה, אפוא, להידחות.

התביעה השנייה
9. גם בעניין התביעה השנייה הדין עם הנתבע. הכספים הועברו על ידי הנתבע ללשכת ההוצאה לפועל ביום 20.08.14 אותו יום בו ניתנה החלטת בית הדין שהורתה על עיכוב ביצוע פסק הדין במסגרתו הוטל העיקול על כספי התובעות. ברי כי בנסיבות אלו, בעת העברת הכספים לא ידע הנתבע על ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, ומה גם שהתובעות פנו לבית הדין רק לאחר יום 20.08.14 לצורך קבלת ההחלטה. בנסיבות אלו שעה שבפני הנתבע עמד צו שהורה על מימוש העיקול מיום 29.07.14, לא זו בלבד שהוא לא יכול היה להיעתר לבקשת ב"כ התובעות להימנע מביצוע המימוש בטרם ניתן צו לעיכוב ביצוע, אלא שהוא היה מחויב לפעול בהתאם לצו המימוש ואם לא היה כן היה צפוי להיתבע על ידי הצד השלישי בשל אי קיום צו המימוש. גם ההצהרה כי בכוונת התובעות להגיש לאלתר בקשה לעיכוב ביצוע לא היה בה די כדי לפטור את הנתבע מביצוע צו המימוש. גם העובדה שהנתבע התמהמה, ככל שכך אכן היה, בביצוע העיקול ו/או המימוש אינה מצדיקה איחור נוסף במימוש, ופשיטא כי פעולה לפי צו מימוש אינה יכולה להיחשב כעוולה אל מול התובעות.

10. יתרה מזאת, גם לוּ היה ממש בטענות התובעות, הן לא הוכיחו קיומו של נזק שנגרם להן כתוצאה מהעברת הכספים מחשבונן ללשכת ההוצאה לפועל. גם לוּ הכספים לא היו מועברים ללשכת ההוצל"פ התובעות לא היו יכולות ליהנות מכספים אלו בשל צו העיקול שרבץ עליהם החל מיום 2.07.14, ושההחלטה בדבר עיכוב הביצוע לא גרעה ממנו. ומכאן, כי העברת הכספים המעוקלים ללשכת ההוצאה לפועל שם הם מצויים ממועד מתן ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע לא פגעה בתובעות.

סופו של יום אפוא, שתי התביעות נדחות. התובעות ישלמו לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015, בהעדר הצדדים.