הדפסה

פילוסוף(אחר/נוסף) נ' זילברשטיין(אחר/נוסף) ואח'

בעניין: רו"ח יריב פילוסוף
ע"י ב"כ משרד גיסין ושות', עו"ד
המערער

ובעניין: 1. רו"ח יובל זילברשטיין
ע"י ב"כ משרד עדיני ברגר גבאי, עו"ד
המשיב

ובעניין: 2. גיזה זינגר אבן בע"מ
3. ג.ז.א. ושות'
ע"י ב"כ משרד גיסין ושות', עו"ד
המשיבות הפורמליות

ובעניין: 4. י.פ השקעות ויעוץ מימוני ועסקי בע"מ
5. רשם המקרקעין
6. משרד הרישוי
המחזיקים

פסק דין
1. כללי
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת רביד מיום 12.2.2015 והחלטה משלימה מיום 2.6.2015 שניתנו בתיק הפ"ב 35191-01-15 (להלן: " ההחלטות"). עניינן של ה החלטות הינו עיקול שהוטל לבקשת המשיב על נכסי המבקש.

2. רקע
המשיב הינו רואה חשבון במקצועו ואחד השותפים של המשיבה הפורמאלית 1 (להלן: "גיזה"), שהינה חברה שעוסקת ביעוץ כלכלי ועסקי. גם המערער הוא רואה חשבון ונמנה על השותפים בגיזה ומשמש כדירקטור בשותפות וכמנכ"ל גיזה. המשיב עזב את גיזה בחודש אוגוסט 2013 וזאת לטענתו נוכח התנהלות של המערער אשר משך סכומים ניכרים מגיזה ותוך ניצול מעמדו בגיזה.

המשיב הגיש תביעה נגד המערער ונגד גיזה ו-ג.ז.א ושות' (שתי אלה להלן: "המשיבות הפורמליות") לתשלום סך של כ- 8 מיליון ₪ כדמי פרישה ובהתאם להסכם השותפים המייסדים של גיזה מיום 29.6.2008 (להלן: "הסכם השותפים"), שמקנה לשותף שעוזב מענק עזיבה; דמי ניהול; פיקדון בחברת חיתום בסך של כ- 405,000 ₪ וכן בגין חלקו ברווחים עד לשנת 2013. בצד זאת, עותר המשיב למנות רואה חשבון וחוקר אשר יגיש דו"ח באשר להתנהלות גיזה והמערער, ולאור ממצאי הדו"ח שיוגש, להתיר לו לתקן את התביעה ולהוסיף לה סכומים ככל שיתברר שמגיעים על פי הדו"ח ובגין אלה לחייב את המשיבות הפורמליות ואת המערער.

ביום 29.1.2015 ניתן צו עיקול זמני על נכסי המערער והמשיבות הפורמאליות לפי סעיף 16 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968, עד לסך של 8,525,000 ₪ להבטחת ביצוע של פסק בורר במסגרת התביעה שהגיש המשיב נגד המערער והמשיבות הפורמאליות לפני עורך דין אמנון יצחקניא.

המערער והמשיבות הפורמליות הגישו בקשה לביטול צו העיקול הזמני.

לאחר דיון, חקירות וסיכומים הורה בית המשפט (כב' הרשמת רביד) בהחלטה מיום 12.2.2015 על שינוי צו העיקול באופן שיבוטלו העיקולים על נכסי המשיבות הפורמליות ונותר עיקול על חלק מנכסי המערער וזאת עד לסך של 2 מיליון ₪.

על ההחלטה הוגש ערעור שנידון לפני כב' השופטת צ'רניאק (ע"ר 16994-03-15). בית המשפט של הערעור המליץ למשיב כי העניין יוחזר מחדש לבחינת כב' הרשמת וזאת בנושא "יסוד ההכבדה". עוד נקבע בהחלטה שאם המשיב לא יסכים לה צעה, ייקבע דיון בערעור במעמד הצדדים. לאור הודעת המשיב שהוא מסכים להמלצה קבע בית המשפט שהוא נותן תוקף של פסק דין להמלצתו וביטל את הדיון בערעור. על פסק הדין הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3253/15) מהטעם שהוא לא הסכים להמלצת בית המשפט והיה מקום לקיים דיון במעמד הצדדים . בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 7.7.2014 שקיבל את רשות הערעור ואת הערעור הוצע שנשיא בית המשפט המחוזי יקבע את המותב לשמיעת הערעור. בהתאם החליטה כב' הנשיאה ברלינר שהערעור יידון לפניי.

בין לבין, ביום 2.6.2015 ניתנה החלטה משלימה של כב' הרשמת אשר בה ניתנה התייחסות לנושא ההכבדה וכמות שנקבע בהמלצת בית המשפט של הערעור.

בנסיבות אלה, נידון לפניי ערעור המערער ביחס לשתי ההחלטות.

3. עיקר החלטות הרשמת
בהחלטה המפורטת של כב' הרשמת נסקרו עיקר העובדות, עמדות הצדדים ולאחר מכן הגיע בית המשפט למסקנה שיש להטיל עיקול רק על נכסי המערער וזאת בסכום מופחת מהמבוקש. באשר לעילות התביעה נגד גיזה נקבע כי בשלב המקדמי של ההליך ובאופן לכאורי אין מדובר בתביעת סרק, הגם שיש לגיזה טענות הראויות להישמע. באשר למבחן מאזן הנוחות סברה כב' הרשמת שהכף נותרה לטובת גיזה. באשר לעילה נגד המערער נקבעה שהגם שבכתב התביעה בבוררות לא כומת סכום התביעה נגד המערער ולמרות שקיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לערכה של התביעה, אזי יש להטיל עיקול על נכסיו. לעניין זה הפנה בית המשפט לכתבי הטענות שבבקשה ובעיקר לסיכומי הצדדים שבהם טענה גיזה שלכל היותר מדובר בסכום של 400,000 ₪ ושהינו זניח לכלל הסכומים הנתבעים. כב' הרשמת סברה שמאחר שהמערער לא נתן תצהיר תשובה המכחיש את גרסת המשיב, פועל הדבר נגדו. משכך, קבעה הרשמת ש יש להטיל עיקול זמני על נכסי המערער עד לסך של 2 מיליון ₪. עוד בחנה הרשמת בהרחבה את יסוד ההכבדה בהחלטה המשלימה והגיעה למסקנה שקיים לגביו חשש להכבדה המבסס את הותרת העיקול על נכסיו.

4. עמדת המערער
המערער טוען כי שגתה כב' הרשמת בהותרת צו העיקול על נכסיו. לשיטתו, לא ניתן משקל בהחלטה לכך שאין עילה כנגדו ולמצער העילה אינה מבוססת וככל שיש טענות למערער אלה שמורות למשיבות הפורמליות ולא למשיב וזאת גם לאור הוראות הסכם השותפים.

עוד נטען ששגתה כב' הרשמת בכך ש אין מקום ליתן עיקול בהעדר כימות של סכום התביעה נגד המערער ומכל מקום הסכום שמגיע לכל היותר הינו 400,000 ₪ בלבד ולא הסך של 2 מיליון שלהבטחתו ניתן העיקול.

טענה נוספת הינה שנפלה שגגה בהחלטה בנוגע ליסוד ההכבדה בכך שלא קיים חשש שהמערער לא יוכל לפרוע את פסק הבוררות ככל שיינתן נגדו וכי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו כקבוע בהחלטה הפסוקה. טענה נוספת הינה שהרשמת לא נתנה משקל הולם לחוסר תום הלב של המשיב בבקשה בכך שלא גילה שפתח עסק מתחרה והסתיר את פני הדברים מבית המשפט בעת הגשת הבקשה לעיקול.

5. עמדת המשיב
המשיב סבור כי יש להותיר את ההחלטה בעינה. בהקשר זה נסמך המשיב בין היתר על כך שהמערער בחר שלא לתת תצהיר בבקשה לביטול העיקול ולא מסר גרסה עובדתית באשר לטענות המיוחסות לו שעניינן שליחת יד בכספי גיזה, חלוקה לא הוגנת של רווחיה וגזילת רווחים מהמשיב. בניגוד למערער סבור המשיב שבידו עילה טובה גם נגד המערער וכמפורט בהרחבה בכתבי הטענות שבבוררות. המשיב מפנה לכתבי הטענות שבבוררות שבהם נטען שהמערער שלח את ידו בכספי גיזה; מעל באמון המשיב ואחרים ויש לחייבו לשלם את כספי הגזילה. המשיב אינו רואה בעייתיות בכך שהתביעה הוגשה על ידו במישרין נגד המערער שכן המשיבות הפורמליות נמנעות מלתבוע את המערער ומשכך לא נותרה לו ברירה אלא לתבוע באופן אישי את המערער. בהקשר זה מפנה המשיב לעדות בדיון בפני כב' הרשמת של המצהיר מטעם המשיבות הפורמליות שממנה עולה שהן סברו שאין טעם בהגשת תביעה נגד המערער נוכח העדר מקורות תזרימים של המערער שמהם ני תן יהיה להיפרע.

עוד נטען שלפי ההלכה אין מניעה למתן צווי עיקול זמניים גם להבטחת תביעות למתן חשבונות שבהן אין כימות של סכום התביעה. המשיב מפנה לראיות שצורפו לכתבי הטענות בבוררות מהן עולות עוולות המערער ושבאלה יש לעמוד בדרישה להטלת עיקול זמני.

באשר לטענת המערער להעדר מעמד לתבוע אותו מציין המשיב שבדין ניתן העיקול שכן המערער הסכים להתדיין בבוררות שהגיש נגדו המשיב ובכך גילה דעתו שקיים מעמד.

6. דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, סבורני שדין הערעור להתקבל ואנמק:

7. לצורך עמידת מבקש העיקול במבחן קיומן של "ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה" כקבוע בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), עליו לשכנע את בית המשפט כי אין מדובר בתביעת סרק אלא בשאלה שדרושה דיון וליבון (ראו: רע"א 5841/11 אקסלרוד איטה נ' בנק מזרחי (20.9.2011); רע"א 5711/12 נ. מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ (25.2.2013)).

בהקשר זה נקבע בהחלטה שהואיל ונטען שהמערער משך כספים שלא כדין מגיזה, בהעדר תצהיר מצד המערער ומשלא הוכחשה הגרסה, די כדי לצאת ידי המבחן דנן. לטעמי קיימות משוכות לפני המשיב בהקשר זה, שלא ניתן להן משקל בהחלטה מושא הערעור ושיש בהן כדי לעמוד נגדו באשר למבחן העילה. המשיב פירט בהרחבה בכתב התביעה ובבקשתו לעיקול את המיוחס על ידו למערער, אך הלכה למעשה אלו הן עילות שעומדות למשיבות הפורמליות נגד המערער ולא למשיב שכן כלפיהן הוא עוול, ככל שכך יוכח. אמנם לא ניתן לשלול שגם המשיב נפגע בעקיפין כתוצאה מההתנהלות המיוחסת למערער בהיותו מי שזכאי לטענתו לכספים מהמשיבות הפורמליות אך עילת התביעה הישירה שלו היא כלפיהן ולא נגד המערער. רק בעקיפין יש לו מעמד גם כנגד המערער. עסקינן למעשה בהליך של תביעה נגזרת שבה מבקש בעל מניות, הוא המשיב בענייננו, לחייב את גיזה לתבוע את צד ג', הוא המערער. בשלב הראשון על המבקש לשכנע את בית המשפט בעמידה בתנאי " בקשה להגשת תביעה נגזרת", שאינם קלים. הדברים יפים גם באשר לנטען על ידי המשיב ביחס לשותפות- המשיבה הפורמלית 2, שכן בסעיף 22ד להסכם השותפות נקבע במפורש ששותף לא יתבע שותף אחר באופן אישי וככל שיש לשותף טענות נגד שותף אחר הוא יביא את אלו למוסדות השותפות שיחליטו האם לנקוט בהליך נגד השותף האחר. לכן, על המשיב לעמוד בנטל הלכאורי שהוא מתגבר על תנאי תביעה נגזרת ועל הוראת סעיף 22ה' להסכם השותפים. איני שותף למסקנת כב' הרשמת שלפיה מקומן של טענות אלו הוא בבוררות שכן יש לאלה השפעה על זכות המשיב להטלת עיקול על נכסי המערער. אין בעובדה שהמערער לא נתן תצהיר בבקשה לביטול העיקול כדי לאיין את הקושי שניצב בהקשר זה לפני המשיב. אוסיף שלשאלתי בעניין את ב"כ המשיב בדיון לא ניתן מענה מספק. התשובה שהמערער הסכים להתדיין בבוררות כראיה ליריבות ישירה בינו לבין המשיב אינה מתגברת על הצורך בהוכחה ולו לכאורית למעמדו של המשיב לתבוע את המערער במישרין. גם אין די בטענת המערער שמפנה לעדות מטעם המשיבות הפורמליות לפני כב' הרשמת שבה נאמר שהן בחרו שלא לתבוע את המערער מחמת העדר אמצעים נזילים ודוק. היה על המשיב לפרט בתביעתו מדוע יש צורך כלל לתבוע את המערער ולא די בתביעה רק נגד המשיבות הפורמליות ובמיוחד בהינתן קביעת הרשמת שאין חשש להכבדה מבחינת גיזה.

8. כב' הרשמת ציינה בהחלטתה את המחלוקת שבין הצדדים באשר לנזק תוך שהפנתה לכך שבכתב התביעה לא כומת שיעור משיכות הכספים שלא כדין על ידי המערער, ובסופו של דבר ראתה לנכון להטיל עיקול על סך של 2 מיליון ₪ וזאת בין היתר בהעדר תצהיר מצד המערער וטענת גיזה שלכל היותר מדובר בסכום של 400,000 ₪. סבורני שקביעה זו אינה יכולה לעמוד.

ההלכה הפסוקה אינה מחייבת נתבע להגיש תצהיר כתמיכה לגרסתו בבקשה לביטול העיקול והוא יכול להסתמך על תצהיר מבקש העיקול ועל כתבי הטענות שבבקשה , כאשר יש לזכור שהנטל הוא על מבקש העיקול (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן פ"ד נא (3) 789 ). לכן, ככל שסבור המשיב שניתן להפריך את גרסת המבקש על יסוד המסמכים שאינם דרושים הוכחה בתצהיר מטעמו, אין הוא מחויב בתצהיר. לעניינו, העובדה שהמערער לא הגיש תצהיר לא פטרה את המשיב מלפרט את הנזק שנגרם לו על ידי מחדלי ועוולות המשיב, לכמתו ולהציג ראיות מהימנות לכאורה גם באשר לנזק. לעניין זה אפנה לכך שההלכה הפסוקה מורה שגם לעניין הנזק על התובע להמציא ראיות לכאורה לצורך העיקול, זאת הן לנזק בכללו והן לראשי נזק אחרים מיוחדים כאבדן ההכנסות וכיוצא באלה. אפנה בהקשר זה לדברי בית המשפט העליון ברע"א 4438/92 מטרו פריז נ' יוסף מאור (22.9.92) :
"בבקשה שהיתה בפני כב' השופט גורן לא הונחה תשתית על ידי מסמך או ראיות מהימנות כאלה לענין הפסד ההכנסות".
(ההדגשה אינה במקור - א.א.)

לטעמי המשיב לא עמד באמור ומשכך סבורני ששגתה כב' הרשמת בהחלטתה בהקשר זה ודוק. משעה שהמשיב לא כימת בכתב התביעה שבבוררות את סכום התביעה נגד המערער אזי לא היה מקום להטלת עיקול על רכוש המערער. לעניין זה אדגיש שבכתב התביעה עתר המשיב לחייב את המשיבות הפורמליות בסכומים שונים לפי ראשי הנזק שפורטו בסעיפים 215א-ז. לעומת זאת, בכל הנוגע למערער עתר המשיב למנות רואה חשבון אשר יחקור באשר להתנהלות המערער בעסקי המשיבות הפורמליות ועם השלמת החקירה או קבלת חשבונות, לאפשר לו לתקן את כתב התביעה בהתאם לתוצאות החקירה וכך הוא יוכל לתבוע את הנזקים שמגיעים לו. גם בבקשה להטלת עיקול חזר המשיב על טענותיו אלה. רואים אנו שהתביעה והבקשה נעדרות כימות כספי ומכך אין מסד להטלת עיקול. אמנם בסיכומי ב"כ המשיבות הפורמליות והמערער נטען שלכל היותר מגיע למשיב סך של כ-400,000 ₪ אך אין בכך משום הודאת בעל דין שמבססת את הסכום המגיע לשיטת המשיב. לא כל שכן, היא אינה מתיישבת עם הקביעה בדבר הטלת עיקול זמני על סך 2 מיליון ₪. אוסיף שהאסמכתא שאליה הפנה ב"כ המשיב בטיעוניו באשר להטלת עיקול גם בתביעה למתן חשבונות (בש"א ( י-ם) 3896/08 עו"ד אהרון ברוכין נ' משה סורוצקין (12. 3.2009), אינה מביאה לתוצאה שונה שכן באותו מקרה כימתו המבקשים את הנזק והמציאו ראיות ל כאורה (סעיף 21 להחלטה).

בשולי פסק הדין אך לא בשולי הדברים; דומני שטענת המשיב בתביעתו בבוררות שלפיה יש למנות רואה חשבון שיחקור את התנהלות המשיב ורק לאחר מכן ולאור ממצאי החקירה יהיה מקום לאפשר את תיקון התביעה ביחס למגיע מהמערער, מחלישה כשלעצמה את עוצמת הראיות לכאורה נגד המערער וממילא את עמידת המשיב במבחן קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בעילת התביעה.

מכל הטעמים האמורים הגעתי לידי מסקנה שדין הערעור להתקבל.

אשר על כן מבוטלות החלטות הרשמת מיום 12.2.2015 ומיום 2.6.2015 ובגדר זאת העיקול שהוטל על נכסי המערער ביום 29.1.15.

המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 7,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ה, 10 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.