הדפסה

פייסל נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

בפני כב' השופט חננאל שרעבי

החייב:
אנוור פייסל ת.ז. XXXXXX327

ע"י ב"כ עוה"ד אמל כמאל (סיוע משפטי)

נגד

הכונ"ר :

המשיב:
1. כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון

2. אייזענבערג אברהם ת.ז. XXXXXX331

ע"י ב"כ עוה"ד דניאל סוסנוביץ

פסק דין

1. אקדים ואציין כי לנוכח כל העובדות והפרטים שאפרט להלן, שוכנעתי כי החייב מתנהל בתיק זה בחוסר תום לב המצדיק ביטול ההליך.

2. ביום 2.3.2015, הגיש המשיב בקשה להצטרף כצד לתיק.
בנימוקי בקשתו ציין כי בחודש אוגוסט 2012, רכש ממנו החייב מחשב נייד ושילם לו ב- 3 שיקים על סך של 3,500 ₪ כל שיק, ובסה"כ סך של 10,500 ₪.
השיקים חוללו, והמשיב פתח תיק הוצל"פ כנגד החייב, אלא שאז הסתבר לו כי החייב נמצא בהליך פש"ר.

3. בהחלטתי מיום 2.3.2015, ציינתי כי מדובר בחוב שאינו בר תביעה בתיק זה, שכן נוצר לאחר צו הכינוס, שניתן נגד החייב ביום 19.9.2005.
הוספתי וציינתי באותה החלטה, כי על החייב בכל אופן להגיב לבקשה, שכן לכאורה יצר חובות חדשים בחודש אוגוסט 2012.

4. החייב הגיב לבקשה ביום 12.3.2015, בה ציין כי אינו מכיר את המשיב ולא רכש ממנו מחשב. הוסיף החייב כי בשנת 2013 הגיש תלונה במשטרה על שיקים שאבדו לו מהבית, וכנראה מישהו נטל השיקים האבודים ועשה בהם שימוש מול המשיב.

5. לנוכח מחלוקת זו שבין הצדדים, קיימתי דיון במעמד הצדדים ביום 12.4.2015, במיוחד לצורך בחינת תום ליבו של החייב בהתנהלותו בהליך.
הן החייב והן המשיב נחקרו באותו מעמד על ידי ביהמ"ש, ואף ניתנה לצדדים אפשרות לחקור זה את זה.

6. המשיב זיהה בוודאות את החייב כמי שעימו ביצע את עסקת מכירת המחשב (עמ' 2 – 3 לפרוט').

7. החייב חזר על גירסתו כי לא ראה ולא פגש את המשיב מעולם, ופעם ראשונה פגש אותו בביהמ"ש (עמ' 3 לפרוט', ש' 14-15).
חזר החייב על גירסתו כי הגיש תלונה במשטרה על גניבת השיקים בשנים 2012 או 2013 (עמ' 3 לפרוט', ש' 17).
לשאלה מדוע המתין למעלה משנה עד הגשת התלונה, השיב שכשאבדו לו השיקים הוא לא ידע מכך. כשהתקשר אליו אדם מהרצליה והודיע לו שלכאורה (החייב) קנה ממנו פלאפון גלאקסי חד ש, הבין אז שגנבו לו את השיקים. הוא לא יודע להצביע על תאריך מדויק מתי נגנבו לו השיקים (עמ' 3 לפרוט', ש' 20 – 32).
לגירסת החייב אבדו או נגנבו לו שני פנקסי שיקים, שהיו בתוך קרטון של ניירות ומסמכים במחסן פתוח שיש בביתו או בחצר ביתו (עמ' 4 לפרוט', ש' 1 – 10).
הוסיף החייב כי השיקים שנמסרו למשיב אכן חתומים בכתב ידו. הוא חתם על כל השיקים מראש שכן אז היה בריא והיה עובד, והשאיר את השיקים החתומים לשימוש אשתו (עמ' 5 לפרוט' ש' 26 – 31).
לשאלה ממתי פנקסי השיקים שאבדו או נגנבו היו ברשותו, השיב שפנקסי השיקים היו אצלו עוד טרם הכרזתו כפושט רגל (עמ'5 לפרוט', ש' 20 – 25).
(כאמור יצוין כי החייב הוכרז כפושט רגל ביום 8.10.2007).

8. לנוכח המחלוקת בין הצדדים, הוריתי לב"כ המשיב ביום 12.4.2015 לפנות לבנק הדואר (שהנפיק את פנקסי השיקים הנדונים) לברר מתי הודפסו ונמסרו לחייב השיקים שמסר למשיב, וכן לצלם את העתקי תלונותיו של החייב במשטרת ישראל ו/או כל הודעה נוספת של מי שנחקר בגין תלונות אלה במשטרה.
מסמכים אלה הוגשו לתיק ביהמ"ש על ידי ב"כ החייב, והוריתי על הגשת סיכומי הצדדים, ואלה הוגשו לי.

9. בסיכומיהם חזר כל צד על עמדתו כפי שפורט לעיל.

דיון והכרעה

10. לאחר ששמעתי את הצדדים, האמנתי ושוכנעתי יותר לגירסת המשיב, כי מי שביצע עימו את רכישת עסקת המחשב היה החייב עצמו ולא מאן דהוא אחר.
המשיב זיהה את החייב בוודאות כמי שביצע עימו עסקה זו, ואף ציין כי ככל שהחייב אומר אחרת, אין הוא אומר אמת (עמ' 3 לפרוט' ש' 3).

המשיב ציין בצורה ברורה כדלקמן:

"אני מתבונן בחייב ואני אומר שאני מכיר אותו... הוא היה אצלי בבית וקנה ממני מחשב כפי שפירטתי בבקשה..." (עמ' 8 לפרוט', ש' 3 – 5).

הוסיף וציין המשיב כי למרות שחלפו כ-3 שנים מאז העסקה הוא יכול לזהות החייב (עמ' 8 לפרוט', ש' 7).

11. מן העבר השני, גירסתו של החייב לא היתה אמינה בעיניי, וגם המסמכים שצורפו לא תומכים בגירסתו.

אפרט להלן את עיקרי הדברים ששללו את אמינותו של החייב בעיניי:

א. ציין החייב כי השיקים שאבדו או נגנבו מהמחסן, ומהם נמסרו השיקים למשיב, היו בידיו הרבה לפני הכרזתו כפושט רגל, שכאמור היתה בשנת 2007.
אולם, לפי המסמכים שצירף החייב מבנק הדואר בהתאם לצו שנתתי, השיקים הנ"ל ניתנו מתוך פנקס שהוזמן ב-2.6.2009 והודפס ביום 4.6.2009, כשנתיים לאחר הכרזת החייב.
מדובר בסתירה מהותית לגירסת החייב, הגורעת ממהימנותו.

ב. בתלונתו למשטרה מיום 8.2.2013 (צורף על ידי ב"כ המשיב, במסגרת צילום החומר המשטרתי הנוגע לתלונת החייב בגין גניבת השיקים), ציין החייב כי השיקים אבדו "לפני חודשיים". היינו, בחודש דצמבר 2012 לערך, בעוד אשר עסקת רכישת המחשב עם המשיב התבצעה בחודש אוגוסט 2012.
גם בכך נגרעה מהימנות גירסת החייב.

ג. תמוה בעיניי הכיצד החייב מחזיק פנקסי שיקים חתומים במחסן פתוח, באופן שלגירסתו אפילו בנו בן ה-9 נטל אותם וחילק אותם בין חבריו (ראה הודעת החייב במשטרה מיום 8.2.13).

ד. החייב ציין כי נודע לו על גניבת השיקים לאחר שאבא של אחד הילדים בשם אברהים פחמאוי ראה שיק שלו בידי בנו הקטין והחזיר את השיק לחייב (ראה הודעת החייב במשטרה מיום 8.2.13).
החייב לא הביא את מר פחמאוי לעדות בנדון ואף לא מסר תצהיר מטעמו והדבר משמש לחובת גירסתו.

ה. בעוד אשר ציין החייב בעדותו כי היה נתון לאיומים מצד אחד מאוחזי השיקים ולכן הגיש את התלונה במשטרה בעיתוי שהגיש, עיון בתלונה שהגיש במשטרה מלמד כי לא מצוינת עובדת האיומים האמורה. נשאל על כך החייב והשיב: "אין לי הסבר למה לא נרשמה התלונה שלי על איומים..." (עמ' 6 לפרוט', ש/ 13 – 14).

ו. עיון בחומר המשטרתי אודות תלונת החייב על גניבת השיקים, כפי שצולם על ידי ב"כ המשיב על פי צו שנתתי, מלמד כדלקמן:

(1). החייב לא שיתף פעולה בניהול החקירה. יש מזכר בתיק מיום 19.3.2013, בו נרשם כי תואם עם המתלונן שיגיע עם פרטים שברשותו אודות השיקים. וכן נרשם "היום ניסיתי ליצור קשר טלפוני עם המתלונן בשנית אך אין מענה בטלפון".
הדבר מלמד על כי החייב עצמו לא התייחס ברצינות לתלונתו, והדבר מעלה ספקות לגבי מידת רצינות או אמינות תוכן התלונה, בדבר גניבת השיקים, והשימוש שלא כדין שנטען כי נעשה בהם.

(2). החייב מסר מספרי טלפון ממנו לכאורה צלצל אליו אחד מאוחזי השיקים ואיים עליו, אולם מהחומר המשטרתי עולה כי מספרי הטלפון הנ"ל מנותקים וחסרי בעלים.
גם זה מעלה ספקות לגבי אמינות תוכן התלונה.

12. לנוכח פני הדברים, שתמציתם לעיל, שוכנעתי כאמור כי גירסת המשיב היא המדויקת יותר, וכי עסקת רכישת המחשב עם המשיב בשיקים שחוללו, נעשתה על ידי החייב.

13. מעבר לעובדה כי בהתנהלותו זו של החייב הוא צובר חובות חדשים, הרי מדובר בהתנהלות חסרת תום לב, במסגרתה ביצע החייב עסקת רכישה של מחשב נייד מהמשיב, תוך ידיעה מראש כי מוסר לו שיקים שיחוללו.

14. אם בכך לא סגי בכדי להורות על ביטול ההליך, אוסיף ואציין את שאמר ב"כ הכונ"ר בישיבת יום 12.4.2015, עת התבררה בקשת המשיב, אודות מחדליו הרבים של החייב בהליך, כדלקמן:

א. אי הגשת דוחות חודשיים משנת 2006.

ב. התשלומים החודשיים אינם משולמים כסדרם ולחייב יתרת פיגורים בשיעור של 10,200 ₪.

15. סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל (להלן – "הפקודה"), קובע כדלקמן:

(א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פש"ר ולאחר שהוגשה לו חוו"ד הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל...

(2) לדחות את הבקשה אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי הפש"ר...

מסעיף זה עולה כי הכרזת החייב תהיה רק אם יתרשם בית המשפט שהבקשה הוגשה בתום לב ושלא במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל.

מסעיף זה גם מסיקים ולמדים, כי ככל שבית המשפט יתרשם לאחר הכרזת החייב, שהחייב מתנהל בהליך שלא בתום לב ואף מנצל לרעה את הליכי הפש"ר, תהיה הצדקה לביטול ההכרזה וההליך כולו.

נאמר לא אחת בפסיקה כי בחינת תום הלב של החייב אינה מסתיימת במועד ההכרזה אלא תבחן לכל אורך ההליך עד שלב ההפטר, ולא ינתן הפטר לחייב ככל שבית המשפט יתרשם כי "במהלך פשיטת הרגל נהג החייב בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל" (סעיף 63(ב)(1) לפקודה).
יותר מזה – בנסיבות אלה לא רק שבית המשפט לא יתן הפטר לחייב, אלא עלול לבטל את הליך הפש"ר.

ראה לעניין זה:
ע"א 307/12 בלום נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").
ע"א 6021/06 פיגון נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").
ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכונ"ר (פורסם במאגר "נבו").

16. נזכיר את הנחות היסוד בהליך הפש"ר, אשר נועד להגשים שתי מטרות מרכזיות:

האחת - להביא לכינוס נכסי החייב ולחלוקתם בין נושיו בדרך שוויונית ויעילה.
השניה – להניח לחייב תם לב, שאינו יכול לשלם את חובותיו, לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת צו הפטר מן החובות המעיקים על צווארו.

התנאי הבסיסי לכניסתו של החייב להליך ולהישארותו בו, הוא תום לבו ורצונו של החייב להשתקם, תוך קבלת הזדמנות לפתוח דף חדש בחייו באמצעות הליך הפש"ר.

הדבר צריך לבוא לידי ביטוי בהתנהלות סדירה ותקינה בהליך של החייב, הגשת דוחות חודשיים בזמן, עמידה בתשלומים החודשיים בסדירות ורציפות ואי יצירת חובות חדשים.

17. ככל שבית המשפט יתרשם במהלך ההליך, כי החייב אינו עונה על הציפיות הנדרשות מחייב בהליך פש"ר, כפי שפורטו לעיל, יכול הוא להסיק שהתנהלות החייב בהליך אינה בתום לב, ולהורות על ביטול ההליך.

18. בחינת התנהלותו של החייב מול המשיב כמתואר בהרחבה לעיל, מחדליו בהליך כמפורט בסעיף 14 לעיל, מובילים למסקנה כי החייב לא רק שמתנהל בחוסר תום לב בהליך, אלא אף מנצל לרעה את הליך הפש"ר.

19. החייב, שהתשלום החודשי שלו עומד על סך 200 ₪, לא השכיל לנצל את הליך הפש"ר כמנוף להפטרו מחובותיו ברי התביעה, בדרך של התנהלות בצורה תקינה ובתום לב בהליך, אלא ההיפך – צבר , וצובר, מחדלים וחובות חדשים, באופן שאינו מצדיק המשך השארתו בהליך.

20. לאור כל אלה אני מורה על ביטול הכרזת החייב.

21. צו הכינוס מבוטל בזאת, וכן מבוטלים כל הצווים שהוצאו מכוחו, למעט צו עיכוב יציאה מן הארץ שיבוטל בעוד 30 ימים מהיום.

22. הכונ"ר יפעל לחלוקת הכספים שבקופת הפש"ר בין הנושים שהגישו תביעת חוב, לאחר ניכוי שכר השגחתו.

23. במסגרת פסק דין זה החלטתי לפסוק הוצאות לזכות המשיב, שפעל על מנת להראות וללמד על חוסר תום ליבו של החייב בהליך (כמתואר לעיל), בסכום של 3,000 ₪.
החייב ישלם הוצאות אלה למשיב, באמצעות בא כוחו, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום המלא בפועל.

24. המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים .

ניתן היום, י"ז סיוון תשע"ה, 04 יוני 2015, בהעדר הצדדים.