הדפסה

פורום טכנולוגיות הנדסיות (96) בע"מ ואח' נ' טאוב ואח'

מספר בקשה:16
בפני
כב' השופט יעקב שינמן

התובעים- (המשיבים):

  1. פורום טכנולוגיות הנדסיות (96) בע"מ
  2. מיכאל יעקובי

ע"י ב"כ גלעד וקסלמן עו"ד וחן לוצאטי עו"ד
משרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות', עורכי דין

נגד

הנתבעים -(המבקשים):

  1. אברהם טאוב
  2. מרק רייפמן
  3. קריאייטיב טים אינסטרומנטס בע"מ
  4. אילן טאוב

ע"י ב"כ יסמין אלבז, עו"ד
משרד אפשטיין, חומסקי, אסנת ושות' גילת, קנולר ושות'

החלטה
(בבקשת הנתבעים לסילוק על הסף)

בפניי בקשת הנתבעים לסילוק על הסף של התביעה שהגישו התובעים נגדם.

הרקע לבקשה

התובעת 1 (להלן גם: "פורום") הינה חברה פרטית המנוהלת, בין השאר, על ידי התובע 2, מר מיכאל יעקובי (להלן: "מר יעקובי"), שהוא גם בעל מניות בה.
הנתבע 1, מר אברהם טאוב (להלן גם: "מר טאוב") הינו מהנדס אלקטרוניקה בהכשרתו ובמקצועו העוסק בהמצאה, פיתוח וייצור של ציוד אלקטרוני וטכני.
הנתבע 2, דר' מרק רייפמן (להלן: "דר' רייפמן") הינו רופא שיניים בהכשרתו והינו שותף בפיתוח מכשירים רפואיים בתחום הדנטלי.
הנתבעת 3 (להלן גם: "קריאייטיב") הינה חברה פרטית העוסקת בפיתוח ייצור אלקטרוני וציוד טכני בתחומים שונים.
הנתבע 4, מר אילן טאוב, בנו של מר טאוב – הנתבע 1 , הינו מהנדס אווירונאוטיקה בהשכלתו.
התובעים הגישו תביעה נגד הנתבעים בה נטען, בין היתר, כי הנתבעים הפרו הפרה בוטה של זכויות קניינות של התובעים בשני מכשיר רפואיים: מכשיר ה – Implant Locator ומכשיר ה – Dental Positioning Device.
בכל הנוגע למכשיר ה – Implant Locator (להלן גם: " המכשיר") – לטענת התובעים, מדובר ברעיון גולמי וראשוני שהגה דר' רייפמן ובהמשך פנה למר טאוב, שהיה באותה עת מנהל המחקר והפיתוח בפורום ועניין אותו באפשרות לפתח ולגבש את הרעיון לכדי המצאה ברת פטנט במטרה למסחר אותו בהמשך.
היות ולדר' רייפמן ומר טאוב לא היו האמצעים הכספיים לפיתוח המכשיר או את הכלים לשווקו, הם פנו למר יעקובי – מנכ"ל חברת פורום והציעו לחברה להצטרף לפרויקט. פורום נענתה להצעה וסוכם בין הצדדים כי בתמורה לכך שחברת פורום תקבל על עצמה את האחריות המלאה על ניהול וביצוע הפרויקט כולל פיתוח, ייצור ושיווק המכשיר, רווחי הפרויקט יחולקו ביחס של 76% לחברת פורום ו – 24% לדר' רייפמן ומר טאוב יחד (להלן: "ההסכם").
פורום פיתחה בין השנים 2008 – 2009 את המכשיר ובשנת 2009 בטרם עברה פורום לשלב הכנתו לייצור, החליט מר טאוב לעזוב באופן פתאומי את עבודתו בפורום והתפטר ממנה. בעת האחרונה נודע לתובעים כי מר טאוב ודר' רייפמן פעלו מאחורי גבם ושיתפו פעולה ביניהם על מנת לנסות ולנכס לעצמם את המכשיר שהינו פרי פיתוחה של חברת פורום, תוך הפרת כל ההסכמות שהיו בין הצדדים – מר טאוב ודר' רייפמן הגישו בקשה לרישום פטנט על המכשיר שפיתחה פורום מבלי ליידע אותה על כך ובבקשתם ציינו כי דר' רייפמן הוא הממציא היחיד של המכשיר, הנתבעים פעלו באופן שיווקי במסגרת קריאייטיב ויצרו ושיווקו את המכשיר באופן עצמאי והם מציגים אותו כשלהם, דר' רייפמן ומר טאוב עשו שימוש לרעה גם בהמצאה האחרת – מכשיר Dental Positioning Device - פרי מוחו של מר יעקובי שנחשפה למר טאוב בתקופת עבודתו בפורום ודר' רייפמן ומר טאוב שיתפו ביניהם פעולה והגישו בקשה לרישום פטנט בה הם מופיעים כממציאים.
במסגרת התביעה עתרו התובעים למתן סעדים הצהרתיים, צווי מניעה קבועים וסעד לאכיפת ההסכם.
בכתב ההגנה העלו הנתבעים, בין היתר, טענות לסילוק התביעה על הסף, נשוא הבקשה שבפניי.

תמצית טענות הנתבעים בבקשה

יש להורות על סילוק על הסף של התביעה מהטעמים הבאים;
התובעים לא זכאים לסעדים מכוח עילות שמקורן בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: " חוק עשיית עושר"), בחוק עוולות מיסחריות, תשנ"ט - 1999, בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ומכוח חובת סודיות; התביעה מושתתת בעיקר על הטענה המרכזית של התובעים לפיה הם בעלי הזכות באמצאה ובגינה הגישו בקשות פטנט למכשיר ולכן הם מבקשים לאסור על הנתבעים לנצל את האמצאה עוד בטרם ניתן הפטנט. אולם בהתאם לדיני הפטנטים, משבחר בעל אמצאה במסלול הגנה לפי דינים אלו, הוא מאבד הגנות אחרות שהיו עשויות לעמוד לו אילו בחר במסלול הגנה חלופי, היות וההסדר הקבוע בחוק הפטנטים הינו הסדר קונקלוסיבי השולל תחולה של דינים חיצוניים לו, לרבות דיני עשיית עושר ודיני הסוד המסחרי (רע"א 6025/05 Merck & Co. Inc נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (פורסם בנבו, 19.5.2011) (להלן: " פסק דין Merck"או"עניין Merck"). בהתאם לסעיף 179 לחוק הפטנטים, תשכ"ז – 1967 (להלן: " חוק הפטנטים") כל עוד לא הוענק הפטנט – אין כל דרך למנוע מאחרים לבצע הפרה של הפטנט – אם יינתן. משניתן הפטנט זכאי בעליו לתבוע פיצויים או השבת רווחים למפרע, במקום התקופה שמיום פרסום קיבול הבקשה לפטנט. אין הצדקה למנוע ממתחרים לנצל את האמצאה כל עוד לא נקבע שהיא כשירת פטנט באופן המצדיק מתן מונופולין לבעליה.
העילות הנטענות בתביעה מכוח חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: " חוק החוזים") – הפרת הסכם וחוסר תום לב – לא יכולות להעניק לתובעים את הסעדים המבוקשים על ידם;
הסעדים ביחס למר טאוב ודר' רייפמן; משמעותו האופרטיבית של סעד אכיפת ההסכם המבוקש בתביעה, היא הכרה בבעלות התובעים באמצאה ומניעה מהנתבעים הפצה / שיווק / מכירה של ההמצאה. הסמכות הייחודית לדון בעניין זה נתונה לרשם הפטנטים במסגרת הליך ההתנגדות למתן הפטנט כאמור בסעיפים 30, 31 לחוק הפטנטים.
הסעדים ביחס לנתבעת 3 – חברת קריאייטיב; נתבעת זו לא כרתה כל הסכם עם מי מהתובעים ולכן אין כל יריבות בין התובעים לבינה בכל הקשור להסכם.
ביחס למר טאוב - דין התביעה בעילות הנוגעות ליחסי עובד מעביד סילוק על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית; המחלוקת בכתב התביעה נוגעת גם למעמדו של מר טאוב כעובד שכיר בפורום ביחס לעוולת גזל סוד מסחרי וביחס לעניין הפרת חובת הנאמנות שלו כעובד בכיר בפורום. בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 (להלן: " חוק בית הדין לעבודה") הסמכות הייחודית לדון בכל תובענה בין עובד ומעביד שעילתה ביחסים ביניהם נתונה לבית הדין לעבודה.
כתב התביעה אינו מגלה עילה לתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים מכוח חוק זכויות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: " חוק זכויות יוצרים"); התובעים נמנעו מלטעון ולהניח תשתית עובדתית כלשהיא ביחס למהות היצירה המוגנת כנטען על ידם.
העילות המפורטות בתביעה אינן מבססות את הזכות לסעד הנתבע בדבר חיוב הנתבעים בגילוי נתונים עסקיים והשבת מסמכים לפורום בקשר עם המכשיר השייך לה, לטענתה.
הטענות בנוגע לסילוק התביעה על הסף נוגעות גם למכשיר ה – Dental Positioning Device; לתובעים אין כל ידיעה אמיתית ביחס למוצר שהם לא הגו, לא פיתחו ולא רשמו ותביעתם ביחס למוצר זה חסרת כל פרט אפשרי.

תמצית טענות התובעים בתגובה לבקשה

יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים:
מדובר בתביעה חוזית במהותה ולא בתביעה בגין הפרת פטנט, בטענה כי התובעים הינם בעלי האמצאה ולא מדובר בתביעה המופנית כלפי מתחרים זרים אשר ניצלו לרעה את פרסום הבקשה בעת קיבולה על מנת להעתיקה, אלא תביעה שמהותה הפרה חוזית ונטילת הזכויות הקנייניות של פורום, השייכות לה מכוח ההסכם בין הצדדים. לכן, אין רלבנטיות לפסק דין Merck עליו מסתמכים הנתבעים בבקשה.

אכן בהתאם לפסק דין Merck, פורום עדיין אינה מחזיקה בזכויות קנייניות בפטנט ולכן בשלב זה, כל עוד לא נרשם פטנט, היא מנועה מלהגיש כלפי מתחרים וצדדים שלישיים תביעות בגין הפרת פטנט או העתקת ההמצאה, אולם, כלפי השותפים שלה שכרתו עמה הסכם והסדירו במודע ומראש את הזכויות הקנייניות בקשר עם ההמצאה – פתוחה הדרך בפני פורום להגיש תביעה לאכיפת זכויותיה.
ביחס לטענה כלפי חברת קריאייטיב – החברה הוקמה על ידי מר טאוב ובהמשך הצטרף אליו גם דר' רייפמן והניסיון הפסול ל"התכסות" מאחורי חברה זו ולטעון כי חברה זו הינה ככל חברה מתחרה אחרת בשוק, אשר רשאית לעשות שימוש באמצאה כל עוד היא לא הוכרה כפטנט, הינה חסרת תום לב.

חברת קריאייטיב היא הראשונה מניצול הקניין השייך לתובעים, לרבות הידע של פורום אשר לא פורסם ואינו נחלת הכלל ולא מתקבל על הדעת שהיא תקבל חסינות מפני תביעות רק בשל העובדה הפורמאלית כי ההסכם נכרת בין פורום לבין דר' רייפמן ומר טאוב – שהם המייסדים, בעלי מניות ודירקטורים בחברת קריאייטיב.
בתי המשפט בישראל דנים כעניין שבשגרה בתביעות העוסקות בהפרות חוזיות הנוגעות לעולם הפטנטים.
בית משפט זה הוא הסמכות הייחודית והטבעית לדון בשאלות חוזיות המתעוררות בקשר לעולם הפטנטים; מדובר בתביעה אזרחית חוזית / קניינית אשר בית המשפט הוא היחיד המוסמך לדון בה – התביעה עוסקת בהפרה של זכות חוזית של התובעים על פי ההסכם בין הצדדים המסדיר, בין היתר, את הזכויות הקנייניות והבעלות על האמצאה, בין אם היא תוכר כפטנט ובין אם לאו.
לבית המשפט סמכות לדון בסוגיות הנוגעות לתחום הקניין הרוחני – התובעים עותרים לסעד של אכיפת חוזה מתחום הקניין הרוחני ודורשים פעולות שיש בהן כדי להבטיח את אכיפת ההסכם ומדובר על סעדים המצויים בתחום סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לפי סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984.
מר טאוב מנוע ומושתק מלטעון לפיצול התביעה נגדו; בכתב ההגנה, טען מר טאוב כי כל פעולתו בחברת פורום ביחס למכשיר נעשו אך ורק כחלק משיתוף הפעולה וההסכם בין הצדדים וכי אין כל רלבנטיות להיותו עובד של פורום כמנהל המחקר והפיתוח שלה וכי כל עיסוקו בפורום לא נעשה במסגרת יחסיו כעובד של פורום, כי אם כשותף שלה. הסעדים בתביעה נגזרים מאכיפת ההסכם שנכרת בין הצדדים ולא מכוח יחסי עובד – מעביד בין פורום למר טאוב. בהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה לבית הדין הסמכות לדון בתובענה הנוגעת ליחסי עובד – מעביד, למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין – והסעד המבוקש בכתב התביעה כלפי מר טאוב להשבת מסמכים שהוא גזל מפורום – נכלל בסעיף 53 לפקודת הנזיקין.
התובעים פרטו את כל העובדות העיקריות הנוגעות למכשיר Dental Positioning Device בהתאם לאמור בתקנה 9(5) ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.
טענת הנתבעים כי לא ניתן להגיש תביעה מכוח חוק זכויות יוצרים, אינה ברורה.
בית המשפט ישתמש בסמכותו לסילוק תביעה על הסף רק במקרים קיצוניים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובעים לבקשה ובתשובת הנתבעים לתגובה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה ברובה ולקבלה בחלקה, זאת תוך התייחסות לנתבעים השונים;
התביעה כלפי הנתבע 2 – דר' רייפמן;
בקשת הנתבעים מבוססת על הקביעה בפסק דין Merck.
לטענת הנתבעים : לאור הקביעות בפסק הדין, בהתאם לדיני הפטנטים, ההסדר הקבוע בסעיף 179 ל חוק הפטנטים הינו הסדר קונקלוסיבי השולל תחולה של דינים חיצוניים לו ומשבחר בעל אמצאה במסלול הגנה לפי דינים אלו והגיש בקשה לרישום פטנט, הוא מאבד הגנות אחרות שהיו עשויות לעמוד לו אילו בחר במסלול הגנה חלופי .
לכן, לטענתם, כל עוד לא הוענק הפטנט – אין כל דרך למנוע מאחרים לבצע הפרה של הפטנט ולפיכך, אין בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה.
מנגד, לטענת התובעים: אין מקום להחיל בענייננו את מה שנפסק בעניין Merck. כאמור, התובעים חולקים על טענת הנתבעים כי התביעה עוסקת בהפרת פטנט ולטענתם, מדובר בתביעה חוזית במהותה, בשל הפרת חוז ה ונטילת זכויות קנייניות של פורום.
אני סבור כי אכן אין מקום להחיל בענייננו את שנקבע בעניין Mer ck.
בפסק דין Merck נדונה הסוגיה האם עומדת לבעל האמצאה, שהגיש בקשה לרישום פטנט , זכות למנוע ממתחרה עשיית שימוש בעיקרי האמצאה בתקופה שבין קיבול הבקשה לפטנט ועד להכרעה בהתנגדויות לבקשה (תקופת הביניים) והאם, ככל שחוק הפטנטים אינו מקנה במישרין תרופה כזו, ניתן להיעזר לצורך מתן סעדים זמניים בדיני עשיית עושר ולא במשפט ובסעדים המוקנים מכוחם.

באותו עניין קבע בית המשפט, בין היתר, כדלקמן:
"בתקופת הביניים שבין פרסום קיבול בקשת הפטנט ועד להחלטת הרשם בבקשה, אין בידי בעל האמצאה זכות קניינית באמצאה. זכותו הקניינית מתגבשת רק עם הענקת הפטנט, ככל שהרשם החליט להעניקו בעקבות הכרעה בהתנגדויות. בהעדר זכות קניינית בתקופת הביניים, ובהעדר בטחון כי בסופו של יום יוענק פטנט, לא עומדת לבעל האמצאה, על פי חוק הפטנטים, זכות להגן על האמצאה כלפי כולי עלמא בדרך של קבלת סעדים כנגד הפרה, בין צווי מניעה, ובין פיצויי הפרה . בשלב זה, תפיסת דין הפטנטים היא כי אין להגביל את התחרות החופשית בשוק בדרך של מתן סעדים כנגד המתחרה, שתכליתם לבלום את ניצולו של פרטי האמצאה, נשוא בקשת הפטנט, ושימושו בפרטיה. יחד עם זאת, גם לגבי תקופה זו אין החוק מקנה מעמד בכורה מוחלט לחופש התחרות. הוא קובע, כי מקום שמתחרה משתמש בפרטי האמצאה בתקופת הביניים, ובסופו של יום מוענק לבעל האמצאה פטנט, זכאי בעל הפטנט לתבוע פיצויי הפרה מהמתחרה, המתייחסים לא רק לתקופה שלאחר מתן הפטנט אלא גם לתקופת הביניים, בטרם ניתן הפטנט, ממועד פרסום קיבול הבקשה ואילך." (ההדגשה בקו הוספה – י.ש.).
מעיון בכתב התביעה, עולה כי בצד העילה של עשיית עושר ולא במשפט בהתאם לחוק עשיית עושר (סעיף 113.3 לכתב התביעה), התביעה מבוססת גם על עילות חוזיות בטענה להפרת ההסכם שנכרת בין הצדדים על פי חוק החוזים (שם, סעיף 113.1), חוסר תום לב, התנהגות פסולה הפוגעת בחוש הצדק וההגינות ופעולה שאינה בדרך מקובלת על פי סעיף 39 לחוק החוזים (שם, סעיף 113.2).
בנוסף, הסעדים להם עותרים התובעים בכתב התביעה, עניינם גם סעדים הנוגעים להצהרה על תוקפו המחייב של ההסכם ואכיפתו (סעיפים 114.3 – 114.4).
משמע, התביעה מתייחסת גם לסעדים שעניינם תוקף ההסכם הישיר בין הצדדים ואכיפתו והיא נוגעת לזכות החוזית של התובעים כלפי הנתבעים מכוח ההסכם שנטען כי נכרת ביניהם.
לאור זאת, אני סבור כי במקרה זה יש לאבחן בין עניין Merck לענייננו – כאמור, עניין Merck התייחס למניעה להגיש תביעה שבמהותה מבוססת על עילות קנייניות כלפי כולי עלמא / המתחרה שהוא במהותו צד זר לבעל האמצאה. לעומת זאת, הקביעות בפסק הדין לא נגעו לעילות חוזיות הנוגעות להסכם בין צדדים הטוענים לבעלות משותפת באמצאה – כשם שנטען בעניין שבפניי.
בהקשר זה יצוין, כי גם ב"כ הנתבעים הסכים עם ההבחנה שיש לערוך בין העילה הקניינית לבין העילה החוזית וציין בדיון בפניי כי:
"תביעה חוזית יכולה להיות אבל לא את כל הסעדים שהוא מבקש הוא יכול לקבל. אם הוא יכול לתבוע על משהו בדוחק זה בתחום החוזי." (עמ' 8 לפרוטוקול, ש' 21 – 22).
התביעה כלפי הנתבעת 3 - חברת קריאייטיב;
למרות האמור לעיל, מסקנתי שונה בהתייחס לתביעה המופנית כלפי חברת קריאייטיב. כנטען בכתב התביעה (סעיף 101) חברת קריאייטיב הגישה את הבקשות לרישום הפטנט והיא עומדת מאחורי מאמצי השיווק והפרסום של המוצר המתחרה, אשר לפי מראהו החיצוני ותיאור תכונותיו, דומה היה כי הוא "האח התאום" של המכשיר שפיתחה פורום.
כאמור, לטענת התובעים, תביעתם מבוססת על תביעה לאכיפת הסכם שנכרת בין צדדים ששיתפו פעולה ביניהם על מנת לפתח מיזם עסקי משותף (סעיף 4 לתגובת התובעים לבקשה). בהתאם לאמור בכתב התביעה, הצדדים להסכם (משנת 2008) הם חברת פורום, הנתבע 1, מר טאוב והנתבע 2 – דר' רייפמן. לעומת זאת, חברת קריאייטיב הוקמה מאוחר יותר לאותו הסכם (בחודש אוגוסט 2009, בהתאם לסעיף 20 לכתב התביעה) ואינה צד להסכם.

לפיכך, היות ובין התובעים לבין חברת קריאייטיב לא נכרת חוזה, ממילא אין העילה החוזית, שנטענה בכתב התביעה, נוגעת לחברת קריאייטיב.
בהקשר זה יצוין כי אמנם במהלך הדיון בפניי, טען ב"כ התובעים כי:

"יש לי עילה חוזית נגד החברה. טענתי לחוסר תום לב ועשיית עושר, הם עשו את מה ששלי, שמו לזה מסך של חברה ואמרו עשינו את הדבר הזה באמצעות החברה." (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 13 – 14). אולם, כאמור, על אף דברים אלו, כפי שעולה מעיון מדוקדק בכתב התביעה, העילה החוזית אינה מופנית כלפי חברת קריאייטיב והגם שבכתב התביעה צוין כי: "... ד"ר רייפמן ומר טאוב הינם בין היתר בעלי מניות בה..." (סעיף 101 לכתב התביעה) בכתב התביעה לא נטענה כל טענה להרמת מסך, או טענה דומה אחרת, ביחס לחברה זו.
לכן, המסקנה המתבקשת היא כי אחת מעילות התביעה המופנית כלפי חברת קריאייטיב היא העילה של עשיית עושר ולא במשפט (סעיף 113.3 לכתב התביעה).
בסיטואציה מעין זו, חלה הקביעה בעניין Merck. כפי שעולה מכתב התביעה, לטענת התובעים, חברת קריאייטיב היא בעצם מתחרה של התובעים אשר הגישה בקשות לרישום פטנט על המוצר המתחרה שלטענת התובעים הוא "האח התאום" של המכשיר.
בהתאם לקביעה בעניין Merck לא ניתן לטעון כלפי חברת קריאייטיב טענות של עשיית עושר ולא במשפט בתקופת הביניים עד לאישור האמצאה / המכשיר כפטנט.

בהקשר זה נקבע בעניין Merck כי:
הענקת צווי מניעה מכח דיני עשיית עושר, שנועדו לאסור על מתחרה לייצר ולשווק תרופות מתחרות בתקופת הביניים, משמעה הענקה, למעשה, של זכויות מעין-קנייניות לבעל האמצאה קודם לרכישת הזכויות הקנייניות באמצאה באמצעות הפטנט. פרשנות המאפשרת אימוץ סעדים מכח דיני עשיית עושר משנה, אפוא, באופן בסיסי את האיזונים הקיימים בדיני הפטנטים, והמסקנה המתבקשת מכך היא כי דינים אלה שוללים במשתמע התערבות מקורות דין חיצוניים בסוגיה הנוגעת לענייננו.
ההלכה הפסוקה והספרות המשפטית כבר עמדו על כך כי אין לעשות שימוש בדיני עשיית עושר באופן המחזק את הגורם המונופוליסטי על חשבון התחרות החופשית, מעבר להסדרים המעוגנים בחקיקה הספציפית הנוגעת לענין (ע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verries de Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224, 249250 (1991); רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ, פ"ד מד(2) 309, 320 (1991)).
...
מסקנתי היא, אפוא, כי מזווית ההסתכלות של דיני הפטנטים, ושל ההגנה המיוחדת שהם מספקים לבעל האמצאה בתקופת הביניים, אין מקום לשילוב סעדים מכח דיני עשיית עושר, ככל שאלה נועדו לבלום את המתחרה בפעולתו בטרם הוענק פטנט.
...
חוק הפטנטים בסעיף 179 מהווה הסדר חיובי, שהמשמעות המשתמעת ממנו היא הסדר שלילי ביחס לאפשרות כי דינים חיצוניים לאותו הסדר יתערבו בו ויוסיפו עליו.
...
המסקנה המתבקשת מהניתוח האמור היא כי אין להיזקק לתרופות מתחום דיני עשיית עושר לצורך מתן הגנה לבעל אמצאה בתקופת הביניים שבין פרסום קיבול בקשת פטנט לבין ההכרעה בבקשת הפטנט. מסקנה זו משתמעת מניתוח חוק הפטנטים ותכליותיו, וכן מזווית ההסתכלות על חוק עשיית עושר עצמו.
על מערכת היחסים בין בעל האמצאה לבין המתחרה במהלך תקופת הביניים חל ההסדר האמור בסעיפים 179 ו-183 לחוק הפטנטים; בהסדר זה מובנים האיזונים שהחוק ראה לנכון לגבש כדי להסדיר את מתח היחסים האמור, ובכך לפשר בין אינטרס העידוד והפיתוח של אמצאות לבין אינטרס התחרות, חופש העיסוק וההגנה על טובת הצרכן." (ההדגשה הוספה – י.ש.).
התובעים אף ציינו בתגובתם לבקשה (סעיף 18) כי:

"פס"ד Merck... עוסק בכלל בשאלה האם, בתקופת הביניים שבין קיבול הבקשה לפטנט ועד לאישור האמצאה כפטנט, יש לבעל אמצאה, אשר הגיש בקשה לרישום פטנט, הזכות למנוע מכולי עלמא לעשות שימוש באמצאה, וזאת באמצעות הגשת תביעה מכח דיני הפטנטים ו/או מכוח עילות כדוגמת עשיית עושר." (ההדגשה הוספה – י.ש.). כלומר, גם התובעים סבורים כי פסק דין Merck עסק בשאלה האם ניתן להגיש תביעה מכוח עילות כגון עשיית עושר.
לפיכך, גם אם לתובעים יש עילת תביעה או טענות כלפי חברת קריאייטיב ביחס לכך שהיא עומדת מאחורי מאמצי השיווק והפרסום של המוצר המתחרה (כדוגמת הנטען בסעיפים 101, 102 לכתב התביעה), ממילא מקומן של טענות אלו להתברר בהליכים בפני רשם הפטנטים במסגרת הבקשות שהוגשו לרישום פטנט על המכשיר ובמסגרת הליכי התנגדות לבקשת רישום פטנט למוצר המתחרה.
לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי דין טענת הנתבעים, ביחס לחברת קריאייטיב באשר, לעילה של עשיית עושר ולא במשפט ועילות חוזיות- להתקבל, ואין מקום לבררן במסגרת תובענה זו והן נמחקות מכתב התביעה .

יחד עם זאת, בכתב התביעה צוינו כלפי כלל הנתבעים, לרבות חברת קריאייטיב, גם עילות נוספות , בדבר תיאור כוזב וגזל על פי סעיפים 2 ו – 6 ל חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (סעיף 113.4 לכתב התביעה), הפרת זכויות יוצרים על פי חוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007 (שם, סעיף 113.5 ) ועוולה של גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (שם, סעיף 113.6).

לאור כל האמור לעיל, אני סבור כי בשלב זה אין לסלק על הסף עילות תביעה אלו כלפי חברת קריאייטיב ובלאו הכי אין מניעה מלבררן ולהכריע בהן.
התביעה מול הנתבע 1 - מר טאוב;
מעיון בכתב התביעה עולה, כי בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה מר טאוב עבד בחברת פורום. כך למשל, בכתב התביעה הוגדר מר טאוב כ: "מנהל מחקר ופיתוח בפורום" (סעיף 3 לכתב התביעה); "היותו של מר טאוב עובד בחברה וככזה מדובר ב"אמצאות שירות" כמובן המונח בחוק הפטנטים... לפיו כל הזכויות שיירות למעביד" (שם, סעיף 13); "החל משנת 2003 ועד לשנת 2009, הועסק מר טאוב כשכיר בחברת פורום בתפקיד של מנהל מחקר ופיתוח" (שם, סעיף 18); "ומר טאוב, שעבד כמנהל מחקר והפיתוח בחברה," (שם, סעיף 45); "ביום ... סיים מר טאוב את עבודתו בחברה ו וניתנה לו הודעה על הפסקת עבודה. במסגרת הודעה זו, התחייב מר טאוב בכתב להמשיך ולשמור על סודיות בכל הקשור עם פעולותיה של החברה ומידע מכל סוג אשר הגיע לידיו במסגרת עבודתו בחברה, ואף התחייב להעביר לחברה על חומר הקשור לחברה אשר נשאר בחזקתו." (שם, סעיף 85); "מר טאוב חזר על התחייבותו להמשיך ולשמור בסודיות את כל הפעילות של החברה, על פי חובת הנאמנות בין עובד ומעביד..." (שם); "התפטרותו של מר טאוב גרמה שיבושים ועיכובים בפרויקט..." (שם, סעיף 88); "ההמצאה הנ"ל של מר יעקובי נחשפה למר טאוב בתקופת עבודתו אצל פורום במסגרת תפקידו כמנהל מחקר ופיתוח." (שם, סעיף 109).
בנוסף, מבחינת עילות התביעה, בכתב התביעה מיוחסת למר טאוב עילה ספציפית של: " הפרת חובת הנאמנות של מר טאוב בכובעו כעובד בכיר של פורום " (סעיף 113.7 לכתב התביעה, ההדגשה בקו הוספה – י.ש.).
בהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה:
"(א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –
(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; ... " (ההדגשה הוספה – י.ש.)
לאור זאת, אני סבור כי הסמכות לדון בטענות המופנות כלפי מר טאוב נתונה לבית הדין לעבודה ויש להעביר את התביעה נגדו לבית הדין המוסמך.
אמנם בכתב הגנתם, טענו הנתבעים, בין היתר, כי עיסוקו של מר טאוב במכשיר היה חלק משיתוף הפעולה בין הצדדים (ולא במסגרת היותו "עובד" של פורום) (סעיף 100 לכתב התביעה) וכי בכל אותן נקודות בהן היתה לו נגיעה לפרויקט הוא פעל מכוח שיתוף הפעולה בין הצדדים ולא כעובד שכיר (סעיף 120 לכתב התביעה), אולם, כאמור בסעיף 24(א)(1) לבית הד ין הסמכות הייחודית לדון גם במחלוקת בדבר עצם קיום יחסי עובד מעביד.
באשר ל טענות הנתבעים ביחס לעילת התביעה בגין הפרת זכויות יוצרים, אני סבור כי, בשלב מקדמי זה לא ניתן לקבוע האם יש מקום לסלק על הסף את התובענה בעילה זו, בין היתר, לנוכח ההלכה לפיה ככלל, בבוא בית המשפט לשקול אפשרות לסילוק על הסף, ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן ( ראה: רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (פורסם בנבו, 26.4.2006); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 1.9.2005); ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ( פורסם בנבו, 9.10.2003)).

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.
אני מורה על מחיקת עילות התביעה החוזיות ועילת התביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט כלפי חברת קריאייטיב ובלאו הכי עילות אלו תמחקנה באשר לנתבע 4 (לגביו לא נטען במפורש ע"י הצדדים בבקשה לסילוק על הסף).
התביעה נגד מר טאוב נמחקת והתובעים ככל שיחפצו בכך יוכלו להגישה כנגדו בבית הדין המוסמך- ב בית הדין לעבודה.
בנסיבות העניין רשאים הנתבעים, אם יחפצו בכך להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 30 יום מהיום.
משהבקשה התקבלה בחלקה ובחלקה נדחתה, לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.

ניתנה היום, כ"ג אדר ב תשע"ד, 25 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.