הדפסה

פומס נ' המוסד לביטוח לאומי

משה פומס
המבקש
-
המוסד לביטוח לאומי
המשיב

בשם המבקש – בעצמו
בשם המשיב – עו"ד ורד ברקובי

החלטה

סגנית הנשיא ורדה וירט-ליבנה

  1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (ב"ל 43617-04-13; השופטת שרה מאירי), בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 20.3.13.
  2. בעניינו של המבקש ניתן פסק דין ביום 19.12.12 (ב"ל 26268-06-12; הרשמת שלי ולך, להלן גם פסק הדין הקודם) בו נקבע כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים לעניין ניידות, על מנת שתתייחס לטענת המערער כי עבר למעשה 4 ניתוחים להחלפת 4 מפרקים. הניתוח הראשון היה בתאריך 28.5.10 מפרק ירך ימין, הניתוח השני היה בתאריך 23.12.10 מפרק ירך שמאל, הניתוח השלישי היה בתאריך 17.7.11 מפרק ירך ימין הוחלף שוב, ובניתוח הרביעי בתאריך 6.10.11 הוחלף מפרק ירך בפעם השלישית. לאור זאת, הוועדה תשקול את יישום סעיף ו(ב)5 לרשימת הסכם הניידות.
תשומת לב הוועדה מופנית לכך כי סעיף ו(ב)5 מדבר על מצב אחר החלפת 4 מפרקים ובשום מקום בסעיף לא מצוין כי מדובר במפרקים שונים בגוף האדם אלא ב-4 אירועים של החלפת מפרקים".

יצוין כי סעיף ו(ב) לתוספת א' להסכם גמלת הניידות עניינו "החלפת מפרקים בירך או בברך". נוסחם של הסעיפים הקטנים לסעיף זה הינו כדלקמן:
"(1) מצב אחרי החלפת מפרק אחד, כאשר קיימים סימנים קליניים, רנטגניים או הדמייתים אחרים, להתרופפות המפרק – 60%.
(2) מצב אחרי החלפה חוזרת של מפרק אחד – 50%.
(3) מצב אחרי החלפת שני מפרקים – 70%.
(4) מצב אחרי החלפת שלושה מפרקים – 80%.
(5) מצב אחרי החלפת ארבעה מפרקים – 100%".
3. הוועדה התכנסה בעקבות הוראות פסק הדין הקודם וקבעה כך:
"הוועדה נתבקשה לשקול יישום סעיף ו-ב-5. עפ"י רשימת הליקויים סעיף זה מדבר למצב רפואי שבו בוצעה החלפה של 4 מפרקים שונים בגוף האדם בגפיים תחתונות. ואין הכוונה ל-4 אירועים של החלפת מפרק בסעיף. במצב זה שבו קיים משתל מלאכותי ב-4 מפרקי גפה תחתונה שונים זכאי הנבדק ל-100% מוגבלות בניידות. בענייננו, כפי שניתן לראות, מדובר בהחלפה חוזרת במפרקי הירכיים בלבד ועל כן מצב זה אינו תואם סעיף ו-ב-5. הוועדה בחרה להשתמש בסעיף ו-ב-3 בעניינו ולא להשתמש בסעיף מותאם לפי ו-ב-2 המזכה ב-50% ו-ו-ב-3 35% וזאת מאחר שבשקלול מצב זה סך הנכות היתה פחותה מזו שהוענקה לו בשיטת החישוב הכוללת ו-ב-3 70% וזאת מהטעם הפשוט שמפרק שמאל עבר החלפה 1 בלבד".

לאור האמור, הוועדה קבעה לו 70% מוגבלות בניידות לפי סעיף ו(ב)(3). מכאן הערעור לבית הדין האזורי.
4. בית הדין האזורי קבע כי קביעת הוועדה היא רפואית-קלינית, וכי הפריט לגביו טוען המבקש אינו רלוונטי למצבו.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפני.
5. בבקשת רשות הערעור נטען כי בית הדין האזורי טעה בכך שלא ייחס חשיבות להוראות פסק הדין הקודם באשר לאופן יישום סעיף ו(ב)(5). עוד טוען, כי אופן פרשנות הסעיף על ידי בית הדין האזורי היה שגוי – לטענתו, הכוונה בסעיף ו(ב)(2) היא לאדם שעבר החלפת מפרק אחד, ולאחר מספר שנים היה צורך בהחלפת מפרק בניתוח חוזר, ואין זה אופי הדברים בעניינו של המבקש. בנוסף נטען כי במקרה של ספק יש לפסוק לטובת המבוטח.
6. המוסד לביטוח לאומי טוען בתגובה כי הוועדה נימקה את החלטתה כנדרש ולא נפלה בהחלטתה כל טעות משפטית, ולכן אין הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענת המוסד לביטוח לאומי, בית הדין האזורי צדק בקביעתו לפיה לא בכדי בחר המחוקק ליתן אחוזי מוגבלות בגין החלפה של מפרקים, ולייחד סעיף נוסף הדן במצב אחרי החלפה חוזרת של מפרק אחד. לגישתו של המוסד לביטוח לאומי, אם החלפה חוזרת של מפרק דינה כהחלפת שני מפרקים, הרי מתייתר הצורך בסעיף העוסק בהחלפה חוזרת. עוד נטען כי סעיף ו(ב)(5) אינו מתאים בנסיבות העניין אף מטעמים קליניים משום שהוא אינו מתייחס למוגבלות מעבר להחלפת המפרקים עצמה.

אשר להכרעתי:
7. לאחר שעיינתי בפסק הדין מושא הבקשה, בפרוטוקול הוועדה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי לא נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי המצדיקה מתן רשות ערעור. לא שוכנעתי מטענות ב"כ המבקש כי קיים טעם להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי ובנימוקים שהובילו אותו לדחיית הערעור.
8. כפי שצוין לעיל, מצבו של המבקש הוא אחרי ארבעה ניתוחים, כאשר מפרק ימין שלו הוחלף שלוש פעמים ומפרק שמאל הוחלף פעם אחת. בהתאם להוראות פסק הדין הקודם, היה על הוועדה לשקול את יישום סעיף ו(ב)(5) להסכם הניידות, לאור מצבו הרפואי של המבקש והניתוחים שעבר.
עיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי היא מלאה אחר הוראות פסק הדין הקודם והסבירה בבירור מדוע מצבו של המבקש אינו מתאים לסעיף ו(ב)(5). הוועדה הבהירה, כי הסעיף האמור מתייחס למצב בו הוחלפו ארבעה מפרקים שונים בגוף ולא למצב של ארבעה אירועים שונים של החלפת מפרק. כמו כן בהמשך החלטתה הוועדה מסבירה מדוע בחרה להחיל על המבקש את סעיף ו(ב)(3) ולא את סעיף ו(ב)(2) ובכך למעשה באה לקראתו בנסיבות בהן מפרק שמאל עבר החלפה פעם אחת בלבד.
פרשנות זו של הוועדה ליישום הסעיפים בהסכם הניידות סבירה בעיניי ולא נפלה בהחלטתה טעות משפטית. בנסיבות העניין, ולאור החלטת הוועדה, לא קמה הצדקה להחיל על המבקש את סעיף ו(ב)(5), אשר עוסק בהחלפת ארבעה מפרקים. זאת, בשים לב לסעיף ו(ב)(2) שמתייחס למקרה של החלפה חוזרת של אותו מפרק.

9. סיכומו של דבר – בקשת רשות הערעור נדחית ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ד (08 יוני 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .