הדפסה

פובולוצקי נ' גרומברג ואח'

בפני כב' השופט הבכיר ג דעון גינת

בעניין: פובולוצקי נ' גרומברג ואח'

אלכסנדר פובולוצקי
התובע
- נ ג ד -

גריגורי גרומברג
אליקה וולפסון
הנתבעים
<#1#>

ישיבת יום: 17.09.13
נוכחים:
ב"כ התובע – עו"ד מיטל רוה
ב"כ הנתבעים 1 ו-2 – עו"ד גבריאלה ביורק
מתורגמנית – גלינה זבילנסקי
העדים:
אלכסנדר פובולוצקי
הלנה ירלובה
שניידר פלסיה
גריגורי גרומברג
וולדימיר וולפסון
אליקה וולפסון
פרוטוקול
כב' השופט: בית המשפט המחוזי בת"א יפו, תיק אזרחי 18075-12-10 ישיבת יום 17.9.2013 מופיעים בשם התובע עורכת הדין מיטל רווה בשם הנתבעים עורכת הדין גבריאלה ביורק. כן, אז עכשיו אני שומע את עדי התובע.
עו"ד רוה: אכן אדוני. אדוני לפי הודעת באת כוח הנתבעים מיום 7.2.2013 על פיה הם מוותרים על חקירת הגברת ירלובה והגברת שניידר לפי תקנה 522 לתקנות אנחנו לא הבאנו אותן כרגע לדיון.
כב' השופט: מי העד הראשון שלכם?
עו"ד רוה: מר פובולוצקי התובע בעצמו.
עו"ד ביורק: סליחה רק אדוני, אני אגיד, אני מעולם לא וויתרתי רק הצעתי לחברתי.
עו"ד רוה: אדוני הייתי מבקשת שיתר העדים יצאו החוצה.
כב' השופט: כל יתר העדים שהם לא בעלי הדין יחכו בחוץ.
עו"ד רוה: אדוני גם בעלי הדין הייתי מבקשת שיצאו החוצה מכיוון שזה עשוי להשפיע על העדות שתינתן מאוחר.
כב' השופט: את יודעת שאת בעלי הדין בעצמם אני לא יכול לחייב.
עו"ד רוה: אדוני זה ישפיע על אמינות החקירה של הנתבעים.
כב' השופט: המסקנות מזה את יכולה לטעון בכל עת. אתה לא מבין עברית בכלל, בכלל?
עד: קצת.
כב' השופט: מה שאתה יכול לדבר בעברית תדבר בעברית.
עד: אני אבקש מכבוד בית המשפט לקבל רשות לדבר בשפה הרוסית.
כב' השופט: מה שאתה יכול להגיד בעברית, תגיד בבקשה בעברית ומה שאתה תגיד ברוסית נתרגם.
עד: אני מעדיף לדבר בשפה הרוסית.
כב' השופט: כמה שנים אתה בארץ?
עד: 22 שנה אדוני.
כב' השופט: ואתה לא מבין כשאני שואל כמה שנים אתה בארץ אתה לא מבין את זה?
עד: אני מבין אבל זה לא מספיק לדיוני בית המשפט.
כב' השופט: טוב אני אבקש מהמתורגמנית שתגיד לפרוטוקול את שמה המלא.
מתורגמנית: גלינה זבילנסקי.
כב' השופט: ואיפה את מועסקת.
מתורגמנית: אני מועסקת בבית משפט מחוזי בתל אביב ובבית משפט השלום בתל אביב, דרך חברה קבלנית שנותנת שירותי תרגום לבית המשפט.
כב' השופט: איך קוראים לחברה הקבלנית?
מתורגמנית: תרגומי איכות אדוני.
כב' השופט: ומאיפה את יודעת רוסית?
מתורגמנית: זו שפת אימי.
כב' השופט: ומאיפה את יודעת עברית?
מתורגמנית: למדתי בארץ.
כב' השופט: אני מזכיר לך את החובה לתרגם באופן מהימן, את הדברים שאת שומעת.
מתורגמנית: בוודאי.
כב' השופט: טוב אני מזהיר את העד שהוא צריך לומר את האמת אחרת הוא יהיה צפוי לעונש. מה שמך?
עד: פובולוצקי אלכסנדר. נולדתי ב-1947.
כב' השופט: אתה עשית תצהיר שהוגש לבית המשפט והתצהיר נעשה ביום ה-26.8.2011.
עד: כן אדוני.
כב' השופט: מה שכתוב בתצהיר אמת?
עד: כן אדוני.
כב' השופט: היכן אתה גר היום?
עד: בתל אביב.
כב' השופט: רחוב?
עד: אח"י מאיר.
כב' השופט: מספר.
עד: 7 מספר דירה 19.
כב' השופט: אוקי ואתה עובד בתור כנר בתזמורת הפילהרמונית?
עד: כן אדוני זה נכון.
כב' השופט: גם היום?
עד: כן אדוני.
כב' השופט: העד ממשיך להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות עו"ד ביורק, בבקשה.

העד, פובולוצקי אלכסנדר, לאחר שהוזהר כדין, משיב בחקירה נגדית לשאלות
עו"ד ביורק:
עו"ד ביורק: למעט היצירה נשוא התובענה איזה דרמות, מחזות כתבת?
עד: אני כתבתי מיוזיקל גם על נושאים שקשורים ביצירות של שלום עליכם אבל בבסיס אני מדבר על בסיס של ילד,7 אחת היצירות של שלום עליכם.
ש: מתי זה היה?
ת: בערך באותה תקופה שכתבתי את המחזה נשוא הדיון.
כב' השופט: דהיינו?
עד: ב-2001 התחלתי.
כב' השופט: ומתי סיימת?
עד: ב-2008 סופית.
ש: עוד דרמות? עוד מחזות?
ת: לא.
ש: תסביר לי מה ההבדל בין המושגים ליברטו, מחזה, תסריט?
ת: העניין הוא נראה לי שליום הזה זה כבר לא בעל משמעות כי באופציה בוורסיה הראשונה שלי כתבתי מילה ליברטו.
ש: לא, אני שאלתי באופן עקרוני מה ההבדל. מה ההבדל בין המושגים ליברטו, לא לגבי היצירה שלך.
ת: יכול להיות מאוד שלו הייתי כעת במבחן של ספרות מקצועית מוסיקאלית הייתי יכול לספר לך לפרטי פרטים אך נראה לי שאין משמעות לדבר הזה, מה היה כתוב מלכתחילה במידה ואת מכירה את ההבדלים אז בבקשה תסבירי לי. אני לא רואה הבדל משמעותי אבל בתיאטרון אני מדבר על תיאטרון,
ש: רגע תענה לי שאלה. רגע, שנייה זו לא תשובה לשאלה. תסבירי לו בבקשה שחקירה נגדית זה תשובות לשאלות. מבחינתך אם אני מבינה אין הבדל בין מושג ליברטו למושג מחזה,
ת: אני עוד לא סיימתי.
ש: בבקשה.
ת: העניין הוא שעבדתי בתיאטרון מוסיקאלי, אני מדברת על אופרה גדולה ואני יודע שתמיד מה שכתוב ביצירות מוסיקליות, ליברטו מה שקשור לטקסט, כל מה שקשור לטקסט.
ש: כמה זמן אתה מכיר את גרומברג, את הנתבע.
ת: יכול להיות 18 שנה, יכול להיות.
כב' השופט: רק בישראל הכרת אותו?
עד: בישראל כן אדוני.
עו"ד ביורק: ראית אי פעם מחזה שלו?
עד: לא.
ש: אבל אתה מסכים שמדובר שדרמטורג בעל וותק?
ת: לא.
ש: תבהיר את הנקודה שלך.
ת: אני יכול להבין מילים כפי שנאמר מפי קודם שלא הייתי מכיר את היצירות שלו ולכן אני לא יודע להגיד יותר.
ש: האם אתה מסכים שיצירה שלך שכונתה ליברטו ואני אתייחס אליה כליברטו למען ההקלה עכשיו הוא למעשה העתקת טקסט מהמקור לאחר בחירות קטעים וסידורם בדרך מסוימת?
(מדברים ביחד)
עו"ד ביורק: כן אני אומרת בקטעים כדי להקל את התרגום, אוקי, האם אתה מסכים שליברטו, מה שאתה יצירה שלך ליברטו הוא למעשה העתקת טקסט מהמקור לאחר בחירת הקטעים וסידורם בסדר מסוים?
עד: אני מבין, זה לא בדיוק נכון מכיוון שלקחת באופן אקראי פרגמנטים, קטעים היה צריך לעשות דברים שיחברו בין הקטעים הללו.
ש: האם אתה מסכים שתסריט שלך אהבה ומוסיקה מה שצורף לכתב התביעה נכתב לאחר שקיבלת כבר את התסריט של הנתבע, נגן כנר של גרומברג?
כב' השופט: מה פתאום הכנסת עכשיו את המילה תסריט שזה לא מילה שהשתמשנו באיזו שהיא צורה?
עו"ד ביורק: המומחה השתמש אדוני במספר מילים כדי להבחין בין הטקסטים חברתי אני חושבת מסכימה, הוא אמר שמבחינתו אין כל כך הבדל, הוא פשוט לא רוצה לקרוא לכל דבר תסריט כי אז אנחנו לא נבין על מה הוא מדבר אבל מבחינת התובע אני מניחה שזה תסריט אז אני עוזרת לו לכן אני, אני יכולה להשתמש במונחים. התסריט, התרחיש, נספח לכתב התביעה שלך, אהבה ומוסיקה האם אתה נמסכים שהוא נכתב אחרי שכבר קיבלת את התסריט של גרומברג, נגן כנר?
עד: ברור שלא.
ש: אורי כי זה לא מה שנובע מהתצהיר שלך.
כב' השופט: תקריאי לו.
עד: על איזה סעיף את מדברת?
עו"ד ביורק: תראה לפי התצהיר שלך את התסריט אהבה ומוסיקה השלמת ובכל מקרה הראית למישהו רק ב-29.3.2009 נכון? מסכים?
ת: לא זה לא נכון.
ש: לא נכון.
ת: תראו את זה בפעם הראשונה, בדיוק כפי שכתוב בתצהיר שאני על פי בקשתו של גרומברג נתתי את זה אחרי פגישתנו שאני,
ש: סליחה אבל זה כתוב על ליברטו, אדוני, בתצהיר שלך כך כתוב על ליברטו. אני מתייחסת, טוב אז זה, אם אתה לא מבין,
ת: אני לא מבין מה הגברת מכנה ליברטו. האם מה שמעניין אותך זה טיב של היצירה או שמה?
ש: תשמע יש לנו פה שני טקסטים שלך, אוקי? שני טקסטים שלך, האחד קרוי ליברטו, אוקי השני קרוי אהבה ומוסיקה, שני טקסטים. עכשיו אני מדברת לא על ליברטו, לא על טקסט שנפתח והושלם מקודם אלא הטקסט אהבה ומוסיקה שצירפת לכתב התביעה. על הטקסט, לגבי הטקסט הזה אתה כותב בסעיף 79 לתצהיר, ביום 29.3.2009 ולאחר שביצעתי תיקונים מינוריים נוספים בליברטו, שלחתי לנתבעת הודעת דואר אלקטרוני אליה צורף העותק. ככה גם אתה כותב בסעיף 85 ביום 9.5.2009 "תאריך סיום מלחמת העולם השנייה שהייתי בדרכי" בקיצור הטקסט המושלם לפי התצהיר שלך הוא מ-29.3.2009 של אהבה ומוסיקה, של הטקסט המצורף לכתב התביעה אתה מאשר את זה?
ת: ב-29 זה תאריך שנשלח, שזה היה כבר מייל שני ששלחתי ומדובר על תיקון שמבטא בהבדל בין תאריך 20 ותאריך 29 אבל לא 2007.
ש: אני לא מדברת על 2007, אני שואלת על אהבה ומוסיקה.
כב' השופט: הטקסט שנקרא אהבה ומוסיקה מתי גמרת לכתוב אותו?
עד: הוורסיה האחרונה ששלחתי ב-29.3
כב' השופט: איזו שנה?
עו"ד ביורק: 2009.
כב' השופט: אז על מה שהיא שאלה אותך היה צריך להגיד כן.
עו"ד ביורק: אז השאלה שלי המקורית הייתה, לבקשת בית המשפט,
עו"ד רוה: אדוני השאלה שהוא נשאל,
כב' השופט: אני לא שומע סיכומים, תני לה לשאול הלאה. כן.
עו"ד רוה: אדוני איך אני יכול לטעות בתרגום?
כב' השופט: עכשיו לא להפריע, כן.
עו"ד ביורק: ב-29.3.2009 זה היה אחרי שכבר קיבלת וראית את התסריט נגן כנר נכון?
ת: החומרים של הנתבע שהוא נתן לי זאת הייתה הפעם השנייה.
כב' השופט: אוקי פעם הראשונה מתי הייתה?
עד: בפעם הראשונה זה היה ,נראה לי בינואר,
כב' השופט: איזו שנה?
עו"ד ביורק: 2009 נכון?
כב' השופט: ינואר?
עד: אני מיד אומר בוודאות, 2009, אדוני.
כב' השופט: וזאת הייתה הפעם הראשונה שראית את הטקסטים של הנתבע?
עד: לא ראיתי את הטקסטים, אני העברתי לו.
כב' השופט: ומתי בפעם הראשונה ראית את הטקסטים של הנתבע?
עד: את הטקסט שלו ראיתי בפעם הראשונה אחרי, באחד מהמפגשים האחרונים שלנו כשהוא,
כב' השופט: מתי?
עד: יכול להיות במדובר על סוף ינואר, תחילת בפברואר,
כב' השופט: איזו שנה?
עד: 2009.
כב' השופט: בפעם הראשונה מתי ראית את הטקסטים של אדון גרומברג הנתבע עליהם אתה מתלונן? מתי?
עד: אני לא במדויק הבנתי את שאלת אדוני.
כב' השופט: יש טקסט של הנתבע שאתה מתלונן עליו נכון?
עד: לא אדוני.
כב' השופט: למה הגשת את התביעה?
עד: כי הוא השתמש בחומרים שלי, בכל החומרים שלי.
כב' השופט: מתי בפעם הראשונה התברר לך שהוא גרומברג השתמש בחומרים שלך?
עד: ב-2010.
כב' השופט: מתי ב-2010?
עד: מדובר על יובל של התיאטרון של שלו.
כב' השופט: ובפעם הראשונה הזאת שזה התברר לך, מה עשית? מתי אמרת את זה בפעם הראשונה לגרומברג?
עד: אני פניתי לאקו"ם.
כב' השופט: מתי בפעם הראשונה התלוננת אצל התלוננת אצל מר גרומברג? מתי אמרת לו בפעם הראשונה אתה עשית משהו לא בסדר? מתי?
עד: אני כבר לא הייתי איתו בקשר.
כב' השופט: זאת אומרת אף פעם לא אמרת לו כלום?
עד: אף פעם.
כב' השופט: למה?
עד: מכיוון שכשנודע לי שהוא הזמין, לא אני מתנצל, כשהחלטתי שאני לא אכנס לקשר איתו אחרי תקופה ארוכה שלא תקשרנו אני אמרתי לו את זה בטלפון.
כב' השופט: מתי?
עד: זה היה בסוף מאי אדוני 2010.
כב' השופט: טלפנת אליו?
עד: כן אדוני.
כב' השופט: מה אמרת לו?
עד: אמרתי שאני לא מעוניין בהמשך של שיתוף הפעולה ביננו ושאני לא רואה את האיכות שהייתי רוצה לראות.
כב' השופט: זה מה שאמרת לו?
עד: כן אדוני.
כב' השופט: זה הכל?
עד: כן.
כב' השופט: ומתי בפעם הראשונה אמרת לו שאתה חושב שהוא העתיק ממך משהו?
עד: לא אמרתי לו את זה. היה איזה שהוא אירוע הוא ניגש אלי ואמר שהוא מקווה שאינצידנט נגמר.
כב' השופט: שמה?
עד: שאי ההבנה ביננו או אינסידט נגמר.
עו"ד ביורק: תקרית.
כב' השופט: טוב.
עד: ואז הוא באותו רגע ניגש לאשתי והזמין אותה להופעה.
כב' השופט: הוא ניגש?
עד: כן אדוני. אשתי שאלה איך? מה הקשר לפובולוצקי זה הכל שלום עליכם ואז אני חשבתי שאולי הוא באמת עשה שינויים מפליגים ועשו וידאו לחזרה שלו, ראיתי והבנתי שהכל מילה במילה.
כב' השופט: אמרת את זה אז לגרומברג?
עד: לא אדוני.
כב' השופט: אף פעם לא אמרת לו את זה?
עד: מעבר לזה אף פעם.
כב' השופט: מתי ראית את הוידיאו?
עד: זה היה לפני היובל שלו.
כב' השופט: מתי?
עד: מצאתי ב-5.3.2010 נפגשנו בבית עיתונאים בתל אביב,
כב' השופט: במה אתה מסתכל עכשיו?
עד: אני רוצה לראות מתי הצגת בכורה התקיימה.
כב' השופט: באיזה נייר הוא הסתכל?
עד: תצהיר אדוני.
כב' השופט: באיזה עמוד, איזה סעיף?
עד: זה בדיוק מה שאני מחפש אדוני.
עו"ד ביורק: אם הוא מחפש פרמיירה אז אפשר להגיד לו מתי, בסעיף 113.
כב' השופט: 113, תגידי לו. אדון פובולוצקי מתי ראית בפעם הראשונה את הוידיאו?
עד: מספר ימים בודדים לפני הצגת הבכורה שלו.
כב' השופט: שזה היה מתי?
עד: נראה לי שבחודש מאי, 2010.
כב' השופט: נניח שבמאי 2010 ראית את הווידיאו,
עו"ד רוה: מרץ.
עד: מרץ.
כב' השופט: נניח שראית את הווידיאו בפעם הראשונה בחודש מרץ 2010 מדוע לא הלכת למר גרומברג הנתבע ואמרת לו מה שאתה חושב?
עד: העניין הוא שכשהתקשרתי אליו ואמרתי שאני מסרב להמשיך איתו הוא אמר באופן קטגורי מוחלט, אני אכן אעשה את זה. אני אמרתי במידה ואתה תעשה כך אני פשוט לא אדבר איתך יותר, אני ישירות מכיוון שאני גם חבר באקו"ם, אני ישירות אפנה אליהם. ואז עורכת דין של אקו"ם כתבה לו מכתב.
כב' השופט: כשראית את הווידיאו חשבת שהוא העתיק ממך?
עד: כן אדוני.
כב' השופט: אז למה לא אמרת את זה במילים פשוטות?
עד: אני אמרתי במילים פשוטות אדוני.
כב' השופט: למי?
עד: לביתו, התקשרתי לביתו ואמרתי שהתקרית הזאת מכיוון שכבר עברו כמה הצגות אבל זה לא עזר העניין הוא שגם אחרי ששלחו את המכתב בפעם השנייה באמצעות שליח ההצגה רצה ברמת גן, הוא אמר שהוא בכלל לא מכיר שום פובולוצקי וזה גם רשום.
כב' השופט: טוב, יש לך עוד שאלות?
עו"ד ביורק: כן בוודאי אדוני. בתצהיר אתה מתייחס להתכתבות מייל בעניין היצירה בינך לבין הנתבעת או למעשה בעלה מר וולפסון, האם אתה התכתב במייל גם עם מר גרומברג?
ת: לא.
ש: אתה טוען בתצהיר שנתת את הטקסט למר גרומברג לנתבע, טקסט שלך אהבה ומוסיקה ביום 9.5.09.
ת: כן.
ש: תאמר לי למה עובדה זו לא הופיעה בכתב התביעה אלא צוינה רק לאחר שהנתבע הבהיר בכתב הגנתו שלא ראה מעולם את הטקסט אהבה אלא את ליברטו בלבד?
ת: חבל לי מאוד.
עו"ד רוה: אני רוצה להתנגד.
עד: חבל לי מאוד.
עו"ד רוה: אתה לא מרשה לי להתנגד אדוני?
כב' השופט: נכון כי זה מפריע לחקירה שכנגד ולכן רק כשזה יהיה שאלה של חיים ומוות אז תקומי ותדברי אחרת את מעוניינת שהמשפט יגמר לא?
עו"ד רוה: בהחלט.
כב' השופט: אז זהו. תודה.
עד: חבל לי מאוד שזה מה שהוא אומר, שהוא לא זוכר את זה.
כב' השופט: טוב.
עו"ד ביורק: מר גרומברג אומר שלא יכול היה לקבל ממך שום טקסט ב-9.5 מכיוון שזה יום הניצחון על גרמניה הנאצית יום בו הוא משתתף בהרבה הפקות ולא נמצא בבית, למי מסרת את הכתב?
עד: לידיים שלו, אני עברתי שם באוטו אחרי כל ההופעות האלה, גם אני לקחתי חלק בהן אבל לא יחד עם הנתבע. אני ואשתי עברנו ליד הביתה שלו, נכנסנו לביתו.
ש: האם אתה מסכים שיש הרבה יותר משותף בין יצירה אהבה ומוסיקה לבין יצירה נגן כנר מאשר בין ליברטו ואהבה ומוסיקה?
ת: לא, לא מסכים.
כב' השופט: אתה מבין שהשופט לא יודע לקרוא רוסית, איך השופט ידע אם מה שגרומברג עשה זה העתקה ממך או לא? איך אני אדע?
עד: לכן עשיתי תרגומים.
כב' השופט: טוב, אוקי. תשאלי הלאה בבקשה.
עו"ד ביורק: במידה ומר גרומברג כפי שאתה אומר היה אמור להעלות הצגה שלך למה אתה לא ישבת על התסריט איתו אלא ישבת רק עם גברת אלקה וולפסון. לא, לא תתרגמי, ככל ש, או במידה כמו שאתה אומר מר גרומברג היה אמור להעלות הצגה שלך. אם גרומברג היה אמור להעלות הצגה שלך למה לא ישבת עימו על המחזה אלא רק עם אליקה וולפסון?
עד: אני אשאל אותך בשפה הרוסית מדוע לא עבדתי עם גרומברג?
ש: נכון.
ת: הפגישה שלי עם וולפסון הייתה אקראית לחלוטין הוא נתן ליברטו שלי ואני לא ביקשתי ממנו לעשות את זה. הוא אמר שיש שחקנית נהדרת שהיא קראת את זה והתלהבה מאוד וזאת הייתה פגישתנו הראשונה אצלו בבית.
ש: אצל מי אצלו, מי זה אצלו?
ת: אצל גרומברג. לאחר מכן התברר שוולפסון היא שכנתי. אני נתתי לה טרמפ הביתה ולאחר מכן התברר שאחד מהמיילים שלי במחשב נפגע, אני מדבר על פייל מוסיקאלי. אנחנו דיברנו בטלפון, אני וולפסון דיברנו בטלפון והיא אמרה לי שבעלה מבין במחשבים והם יכולים לעזור לנו.
ש: רגע אני שאלתי שאלה פשוטה כי זה מסופר בתצהירים. אני שאלתי אם אתה עבדת עם גברת וולפסון על היצירה שלך?
ת: כן.
ש: השאלה למה עבדת איתה ולא עם גרומברג?
ת: כי הייתה החלטה משותפת,
כב' השופט: של מי?
עד: עם וולפסון שטוב יותר יהיה לעשות את התיקונים הללו בלי הנתבע.
ש: אוקי נמשיך. האם אתה מסכים שגברת וולפסון היא שחקנית מנוסה?
ת: האמת אני גם אף פעם לא ראיתי אותה בפעולה, לא הייתי אף פעם בהצגות שהיא לקחה בהן חלק אך שמעתי שהיא בן אדם מוכשר.
ש: האם נכון לומר שאהבה ומוסיקה היא גרסה משופרת מאוד של ליברטו, היא תוצאה בין היתר של הערות ופגישות עם גברת וולפסון?
ת: לא. האם מה שאני תיקנתי זה תוצאה של ההערות שלה?
כב' השופט: התוצאה המדוברת אהבה ומוסיקה היא באה לעולם גם כתוצאה מההערות של וולפסון?
עד: לא, ברור שלא.
כב' השופט: למה ברור שלא, בשביל מה ישבת איתה בכלל?
עד: לאיזה מטרה נפגשו? בליברטו כביכול היה כל החומר שממנו הייתה אפשרות לקחת כל הדברים שרוצים וזה באמת נכון. מה שעשיתי עם וולפסון אלה היו דברים שהיא ביקשה. למשל שאלתי אותה מה את רוצה, איך את רוצה? שם למשל כתוב התיישבתי האם את רוצה להתיישב או לומר אני מתיישבת? תיקונים שבאו מפיה היו מינוריים ביותר כי לא היא אמרה מה שאמרה אני הצעתי לה.
עו"ד ביורק: בסעיף 21 לתצהיר,
כב' השופט: כמה פגישות כאלה איתה היו?
עד: לא חושב שיותר משלוש.
ש: אתה מצהיר כי בכתיבת היצירה שלך ליברטו השתמשת בתרגום לרוסית משנת 59' האם היית אז,
ת: התרגום אכן יצא לאור, הספר,
ש: לא אבל זאת לא השאלה. זה מה שאתה מצהיר שהשתמשת בתרגום מ-59' האם היית אז במהלך היצירה מודע לכך שהיו תרגומים טובים יותר ומאוחרים יותר?
ת: לא.
ש: בתיק זה מונה מר פלזנבאום לבחון את כל הטקסטים והוא הרים גבה והיה מופתע שהשתמשת בתרגום רומן משנת 59', תרגום לקוי ומצונזר לטעמו, אתה יכול להסביר מדוע השתמשת דווקא בתרגום הזה?
ת: כן, העניין הוא שבברית המועצות לשעבר לא ממש פרסמו ספרים של שלום עליכם ושמחנו מאוד לקבל כל יצירה שלו. השתמשתי במה שהיה לי, יש פה אצל עו"ד שלי ספר שאני הבאתי איתי, זה היה ספר יחיד שיכולתי להשתמש בו לצורך העניין כמובן. בספר הזה,
ש: אוקי ענית לי לשאלה, אנחנו נמשיך כי אנחנו לא נצא מזה. ענית לי, זה התרגום שהיה לך. בסעיף 23 לתצהיר,
עו"ד רוה: אדוני אולי שיאמר לפרוטוקול שהוצא הספר?
כב' השופט: איזה ספר זה?
עו"ד רוה: זה ספר של,
עו"ד ביורק: תשאלי בחקירה חוזרת.
כב' השופט: לא לדבר ביחד. על איזה ספר העד מצביע?
עד: הספר הזה יצא לאור ב-1959, זה ספר של שלום עליכם. בספר הזה כל העבודה שאני עשיתי,
עו"ד ביורק: זה כתבת בתצהיר, אני שאלתי שאלה, ענית לי, בוא נמשיך. אוקי,
כב' השופט: הספר הוא ברוסית?
עד: כן.
עו"ד ביורק: זה תרגום אדוני, זה התרגום.
כב' השופט: תרגום לרוסית.
עו"ד ביורק: נכון.
כב' השופט: אפשר להתקדם.
עו"ד ביורק: בסעיף 23 לתצהיר אתה מתאר איך החלטת לספר את הסיפור של הרומן מנקודת מבטה של רוחל'ה שהתאהבה במוסיקה אבל הליברטו, אני מתייחסת לליברטו לא לאהבה ומוסיקה, הוא לא מסופר מנקודת מבטה של רוחל'ה הוא מסופר מפיו של מספר מר אטו, נכון?
ת: אני לא מסכים כי ההקדמה מתחילה,
ש: לא השאלה היא לא,
ת: רק רגע, בהקדמה הזאת יש, זה הטקסט אישי פרטי שלי, שיש שם את כל הסיפור,
ש: אני לא שואלת על פרולוג. אני שואלת אותך,
(מדברים ביחד)
עד: אני ממשיך לענות על שאלתך. מה שכתוב בשם רוחל'ה הגיבורה שכל פעם שאני מקשיבה לצלילי הכינור בנפשי אני תמיד זוכרת את סטמפניו, את וויורה ואחרים.
עו"ד ביורק: לא, תן לי אני אקריא לך את הפרולוג, בסדר, נלך עם הפרולוג,
ת: את רוצה,
ש: לא אני אתן לך רק את הפסקה של הטקסט שמוסף, אוקי, רק את זה.
עו"ד רוה: זה לא נכון.
עו"ד ביורק: בכל הטקסטים זה אותו הדבר, תסתכלי ותבדקי אותי. אז אני מדברת רק, כל פעם שאני שומע צלילי כינור מתעורר בנפשי סיפור מדהים אותו שמעתי עוד בילדותי,
כב' השופט: מאיפה את קוראת,
עד: לא זה תרגום לא נכון. זה עיוות של התוכן,
עו"ד ביורק: אני אראה לך את הטקסט.
ת: בבקשה.
ש: אני אראה לך לאיזה טקסט אני מתכוונת, לדוגמא,
כב' השופט: תגישי מאיפה את מקריאה.
עו"ד ביורק: הוא מכיר את הטקסט ברוסית, מן הסתם אבל אני מקריאה מתרגומים.
כב' השופט: מאין את מקריאה?
עו"ד ביורק: אני מקריאה מתרגומים, יש הרבה. אני יכולה להקריא מצרופה לכתב ההגנה אבל פה אני מקריה מ-ר/2ד' כרגע הקראתי, יש פה הרבה גרסאות.
ת: שם מדובר על כך שבזיכרוני,
ש: כן אבל אני רוצה להגיע למשהו אחר, תראי לו את העמוד ברוסית, תראי לו למה אני מתכוונת, פסקה ראשונה.
כב' השופט: העמוד ברוסית של מה?
עו"ד ביורק: של ליברטו אדוני, זה פשוט תרגום על תרגום אז זה יוצא לא כל כך,
עו"ד רוה: תגידי ד/3, תגידי שיהיה ברור.
עו"ד ביורק: ד/3 בסדר. סיפור אהבתו של הכנר המפורסם סטמפניו ליפיפייה רוחל'ה הנה רוחל'ה אומרת, כיצד היא אומרת שזה סיפור שישמע על אהבתו של סטמפניו לרוחל'ה, זה מספר אומר.
ת: נכון, במידה ואת תמשיכי לפסקה הבאה יש פה משפט ראשון, פנייה, סטמפניו זה מה שהיא לא מאמינה, לא מעידה על עצמה בהתחלה שזה מה שאכן קרה עימה.
ש: תראה אני אגיד לך משהו, אני לא רואה פה רוחל'ה עד לעמוד שני. רק בעמוד שני מופיעה רוחל'ה ולא בגוף ראשון אלא בגוף שלישי מפיו של נרטו. לא אני רוצה שיגיד לי כי הוא אומר שבמרכז רוחל'ה.
ת: תביאי לי בבקשה כי אני לא זוכר את הטקסט מ-2007 בעל פה.
ש: אתה לא זוכר?
ת: בעל פה? כעת? מ-2007?
ש: אוקי.
ת: בבקשה מ-2009 אני כן זוכר.
ש: לא אני מתייחסת לטקסט מ-2007 ונמשיך עם זה. אבל בכל זאת אולי אתה זוכר משהו. אני מתייחסת לליברטו, כמה דמויות היו בליברטו?
ת: שניים, דמות אחת זאת שמופיעה על הבמה והדמות השנייה שכל מה שהיא כך הייתה המחשבה היצירתית שלי שהדמות השנייה פשוט זה כנר שכל מה שהוא חשב וכל מה שהוא הרגיש כלפיה הוציא בצורת צלילים.
ש: בקיצור יש רוחל'ה ומוסיקה למעשה?
ת: כן.
ש: אבל אני ליברטו ויש הרבה טקסט לסטמפניו לא מוסיקה.
ת: זה לא תוכן קונקרטי לסטמפניו זה מה,
ש: אני מראה לך את שני העמודים האחרונים,
עו"ד רוה: רק שנייה שאלת הוא עונה, היא עוד לא הספיקה לתרגם.
עד: זיכרונות של רוחל'ה איך היא מתי שהו דיברה עם סטמפניו ונעשה אפילו כך שהיא לבדה מדברת עבור שתי הדמויות, בשם שתי הדמויות.
עו"ד ביורק: אני מראה לך שני עמודים אחרונים של ליברטו שאתה מצרף לתצהירך,
עו"ד רוה: איזה נספח?
עו"ד ביורק: כל אחד מהנספחים האלו, כל אחד מהליברטואים שתיקחי. לדוגמא ר/2, כל תרגום. תראה לי איפה יש שם רוחל'ה, איפה רוחל'ה אומרת דבר כלשהו, אני רואה רק סטמפניו. סטמפניו עם ציטוט, שני עמודים אחרונים.
ת: נכון, שוב פעם את פונה כל הזמן לאופציה של 2007,
ש: אתה צודק על זה אני שואלת.
ת: מדוע את לא פונה ל-2009?
ש: אני שואלת אותך מה שאני צריכה לשאול ואני שואלת אותך לא על מסמך מ-2009 אני שואלת אותך על מסמך מ-2007 האם לא נכון לומר שהמסמך הזה הוא לא מסופר מפיה של רוחל'ה אלא מסופר מפיו של הסופר יודע הכל?
ת: לא, זאת פרשנות שלך ואני מפרשן את זה כך שכל זה זיכרונות של רוחל'ה.
ש: תגיד לי אני קרא לך,
כב' השופט: גברת אולי תציגי לו את המסקנה אחרי שאת מראה לו,
עו"ד ביורק: אני הצגתי לו כבר.
כב' השופט: אז תגידי לו קודם את המסקנה.
עו"ד ביורק: האם זה לא נכון שמדובר בליברטו זה סיפור על סטמפניו למעשה, האם לא נכון שבמרכז הליברטו עומד סטמפניו ולא רוחל'ה, שני עמודים,
ת: ברור שהיא מדברת על יחסה כלפיו ויחסו כלפיה, היא לא יכלה אז לדבר על אהבה עם מישהו זה טבעי.
ש: בוא אני אקריא לך כמה דברים פשוט משני עמודים. איך אתה רואה פה רוחל'ה ומדובר מפיה של רוחל'ה אני לא מבינה, כל פעם שתוגה השתלטה עליו על סטמפניו הוא הסתגר בחדרו וניגן כמה שעות רצופות מה שהמציא דמיונו. צלילים עגומים זורמים, הכינור בוכה בשקט ופתאום כעס מחליף יגון וגובר עד שאנחה יוצאת מעומק הנפש. האש נכבה הכעס יורד וכך הלאה והלאה הכינור הוא הידיד היחיד של סטמפניו, נחמתו היחידה, איתו הוא שוכח על כאב הלב, אותו הוא נזכר בנעוריו בחופשיות, אותו איבד לנצח וכך הלאה, הלב מתגעגע אליה, זה ציטוט, סטמפניו אומר כל כך מתגעגע, לוחש לעצמו סטמפניו איפה פה רוחל'ה מדברת? מדבר פה רק סטמפניו.
ת: רק שנייה, במידה ואת יודעת את התוכן כל כך טוב את לא אמרת איזה משפט מסוים שהיא אומרת, אני שמעתי שדיברו על סטמפניו ובהמשך יש את רכל הטקסט.
כב' השופט: טוב גברת אנחנו צריכים להתקדם.
עו"ד ביורק: תראה לי אם יש לך שם איפה המשפט הזה שבהמשכו כל הטקסט.
עד: אני יכול למצוא אבל צריך לקרוא את הכל אני לא זוכר את הכל. זה צריך לעבור אני מוכן לקרוא את הכל ולמצוא את זה.
עו"ד ביורק: אז חוץ מסטמפניו ורוחל'ה כמה דמויות עוד היו בליברטו?
עד: בליברטו שלי לא היו יותר דמויות.
ש: אוקי.
כב' השופט: רק שתי דמויות?
עד: כן.
עו"ד ביורק: תסביר לי בליברטו אפילוג הוא על מה? געגועים של רוחל'ה לסטמפניו או סטמפניו לרוחל'ה, בליברטו המסמך מ-2007?
ת: מי התגעגע למי בליברטו?
ש: במסמך משנת 2007. השאלה היא מי מתגעגע למי?
ת: סטמפניו מתגעגע לרוחל'ה אבל זה על פי המילים שהיא שמעה.
ש: אוקי בסעיף 25 אתה מצהיר שליברטו הוא מונולוג, מונולוג של רוחל'ה המספרת בגוף ראשון את זיכרונותיה.
ת: כן.
ש: אני הראיתי לך כמה עמודים מליברטו האם אתה מסכים שזה בכלל לא כך?
ת: לא, אני כבר אמרתי את זה.
ש: אז תראה לי. תראה לי בבקשה איפה רוחל'ה מדברת בגוף ראשון? איפה המונולוג של רוחל'ה? תראה לי בטקסט, אני לא מוצאת את זה. לפחות בעמודים שנתתי לך.
ת: תביאי לי בבקשה את כל הטקסט,
ש: לא אבל אתה אומר שכל הטקסט הוא מונולוג,
ת: מה את רוצה שאני אמצא פה?
ש: כן כי אתה אומר שכל הטקסט הוא מונולוג. נתתי לך כבר שלושה עמודים.
ת: אני כבר אמרתי מראש שהיה שם טקסט לפני זה שהיא נזכרת.
ש: איפה בעמודים שנתתי לך יש מונולוג של רוחל'ה?
ת: בעמודים האלה אין.
ש: תודה.
כב' השופט: אין מה?
עו"ד ביורק: אין מונולוג של רוחל'ה.
עד: בשני העמודים האלה זה מונולוג שלה אבל הטקסט שאני הגשתי זה לא עבור 2007 אלא אחרי התיקונים שעבר ב-2009.
עו"ד ביורק: תראה אין מחלוקת בטקסט מ-2009 זה בגוף ראשון אבל אני שואלת אותך עכשיו על טקסט מ-2007 בלבד מה שנתתי לך, אתה רואה דיבור בגוף ראשון חוץ מדיבור של סטמפניו?
ת: כן, כל היצירה מגוף ראשון.
ש: אז תראה לי בטקסט הזה איפה בגוף ראשון?
ת: כאן אני לא מסוגל להראות לך זה מלכתחילה אני כבר אמרתי לך.
ש: טוב אני נותנת לך עוד פעם את העמוד הראשון של ליברטו.
עו"ד רוה: תני לו את הכל אם את מבקשת ממנו שימצא.
עו"ד ביורק: אז תני לו את.
עו"ד רוה: זו שאלה שלך.
עו"ד ביורק: זו יצירה שלו, הוא אומר שבהתחלה זה נמצא, אני נותנת לך עמוד ראשון, איפה מופיעה פה רוחל'ה בכלל? איפה פה רוחל'ה בכלל חוץ מבמבוא כאשר המספר מספר שהוא רוצה לספר על סיפור בין סטמפניו לרוחל'ה, איפה רוחל'ה מדברת או נמצאת בעמוד הראשון?
ת: האם את יכולה להביא לי עוד מספר עמודים ואני אראה לך באופן קונקרטי,
ש: אני אסביר לך למה אין טעם, אני אסביר לך,
ת: איך אני יכול להראות שזה עוד לא קורה?
ש: מכיוון שהוא אמר שכל הטקסט הוא מונולוג של רוחל'ה, שכל הטקסט, הטקסט השלם, לא איזה שהוא, יש שם ציטוטים של רוחל'ה, סטמפניו ועוד דמויות אבל הוא אמר שכל הטקסט הוא מונולוג אז אם בעמוד הראשון זה העניין הזה כבר כל הטקסט הוא לא מונולוג, זה מה שאני רוצה.
כב' השופט: בבקשה הלאה.
עד: אני יכול לחלק פה ולקרוא גם לשכנים זאת פרשנות שלה ומדוע,
עו"ד ביורק: לא אני לא שואלת פרשנות,
ת: זה מה שעשית, מדוע את מנסה להוכיח לי שזה אחרת?
ש: לא צריך להצטדק לגבי אופן העשייה, אני רק שואלת אותך שאלות לגבי מה עשית, זה הכל. הלאה. בסעיף 26 לתצהיר וגם בהמשך אתה מתאר את תהליך היצירה, את היצירה של ליברטו שהוא בתצהיר שלך בעיקר בחירת סצנות, בחירות קטעים וסידורם מחדש, זה תיאור שלך אתה מאשר אותו?
ת: כן.
ש: אבל אתה גם כותב כי הוספת טקסט עצמי, אני רוצה שתראה לי בליברטו איפה טקסט עצמי?
ת: המשפט הראשון.
ש: אוקי, המבוא אני מסכימה. מה עוד?
ת: בטקסט שנתנה לי עו"ד הנכבדה אין סימון שלי אך אני עשיתי את העבודה הזאת,
ש: אתה לא מבין את השאלה שלי,
ת: והיא נמצאת אצל עורכת הדין.
ש: אבל אתה לא מבין את השאלה, אתה לא עונה לי.
עו"ד רוה: הוא מבין אותה,
עו"ד ביורק: אני שואלת איפה, תראה לי,
ת: אני כבר אמרתי שזה פה.
ש: מה עוד לא מופיע במקור? תראה לי.
ת: הרבה מאוד.
ש: לדוגמא בעמוד ראשון?
ת: חוץ מהעמוד הראשון,
ש: מבוא הסכמתי איתו אמרתי משהו אחר חוץ ממבוא, חוץ מפסקה ראשונה יד עוד איזו פסקה שלא מופיעה במקור?
ת: כן.
ש: אז תראה לי אותה, תגיד לי איזו פסקה.
ת: מכיוון שאני הרכבתי את היצירה הזאת מכל מיני חלקים שונים שבבסיסם אכן רומן היה צריך לעשות הכל בצורה כזאת שבאיזה שהוא מקום היה דיבור ישיר להכניס את זה לזמן מסוים של המפגשים וזה מה שעשיתי וזאת ההשתתפות שלי אישית. אני לא המצאתי וורסיות של 2007, דברים כלשהם שלא נמצאים אצל שלום עליכם אבל בוורסיה שלי מ-2009,
ש: אני שואלת לגבי הגרסה מ-2007 בלבד אוקי? שם לא המצאת דברים שלא בשלום עליכם?
ת: ב-2007 אני כבר עניתי על שאלתך.
ש: כבר ענית אוקי, בסדר. אז אנחנו נמשיך, עוד פעם אני חוזרת לליברטו, המסמך מ-2007 ששם יש רק שתי דמויות הכנר ורוחל'ה אבל אני רוצה להזכיר לך אם תסכים איתי, שפרט לרוחל'ה וסטמפניו יש עוד דמויות חיקל בת חן, מוישה מנדל, דבויסה מלכה בליברטו, עוד דמויות מדברות. תסתכל בעמוד השלישי,
עו"ד רוה: רק שנייה דמויות לא מופיעות או דמויות מדברות?
עו"ד ביורק: דמויות מדברות שיש להן טקסט.
עד: אני תכף אתלונן לאדוני, אני כבר אמרתי הרבה פעמים שכל זה קורה רק בזיכרונותיה במידה וקראת בעיון את הטקסט אז כתוב שם.
ש: אז תראה לי בליברטו איפה כתוב, בסדר, לא בעמוד הראשון ולא בעמוד השני, איפה בליברטו מתחיל הטקסט שהוא מזיכרונות של רוחל'ה, תראה לי באיזה עמוד כתוב שזה מתוך זיכרונותיה של רוחל'ה הכל. לא בעמוד ראשון אולי בעמוד אחר.
ת: עד כמה שאני מבין שאומנות תיאטרון זה לא משהו פורמאלי, אני לא עושה את זה טוב,
כב' השופט: תגיד בעברית.
עד: אני לא מסוגל, סליחה אדוני.
עו"ד ביורק: לא פשוט קשה להבין,
עד: מה את רוצה שאני אומר? בדיבור ישיר?
ש: שאלה ישירה אני רוצה תשובה ישירה.
ת: זה לא יכול להיות אני נזכר זה טיבו של המשחק בתיאטרון.
ש: בסעיף 129 אתה שם מפרט את מועדי ההצגות שהעלה גרומברג, השאלה פשוטה, אתה היית בכל ההצגות האלה?
ת: לא, ברור שלא. לא הייתי באף הצגה.
כב' השופט: למה לא?
עד: כי אני סובל, אני סובל בנפשי.
כב' השופט: אוקי.
עו"ד ביורק: עכשיו לגבי הפרולוג של הליברטו שלא מופיע במקור, כן, כל פעם שאני שומע, מומחה מטעם בית המשפט מר זילצן כתב בחוות דעתו שהטקסט נלקח לדעתו מדברי רבקה רובינא.
עד: כן זה נכון. זה נכון אבל בספר הזה,
כב' השופט: מה זה הספר הזה?
עד: אנחנו מדברים על הספר שיצא לאור,
ש: על המקור בתרגום שנת 59'.
כב' השופט: אני מבקש שהעד יגיד לי. מה זה הספר הזה?
עד: הספר הזה יצא לאור ב-1959 ברוסיה, בברית המועצות. יש שם הקדמה, הקדמה שנכתבה על ידי ריבלין והיא כותבת כאן על כל יצירות שלום עליכם שיהיו בכל הכרכים האלה כי זה כרך ראשון ובהקדמה שהיא נותנת בה תמונה כללית ומתייחסת ליצירה אחרת לחלוטין היא כתבה משפט שאני מאוד אהבתי ואני לקחתי את המשפט הזה והשתמשתי בו לסיום בסיפור אהבה שיכולה לבוא לבן אדם רק פעם בחייו ולהישאר שם לנצח נצחים בתור חלום שלא התגשם אבל זה אפילו לא מהיצירה שקשורה לסטמפניו.
עו"ד ביורק: אוקי עוד שאלה אחת, בליברטו כלומר יצירה משנת 2007 וכך גם אצל שלום עליכם סטמפניו נשאר עם געגועים לרוחל'ה לעולמים אבל בתסריט שלך מ-2009 אהבה ומוסיקה זאת רוחל'ה שנשארה עם לב שבור מאיפה לקחת את הקטע הלא מתסריט של גרומברג?
ת: אני ברצון רב רוצה להזכיר שכל הסיבה שאני בכלל לקחתי את היצירות האלה לעבודה כי זה הדהד ליצירות שמוסיקאליות שלי והבסיס שאת קוראת לו ליברטו בשבילי זה היה שולי יותר, משני. היצירה המוסיקאלית מול היצירה שנכתבה על ידי בטקסט הוא תוספת למוסיקה.
ש: אוקי אין לי שאלות יותר, תודה.
כב' השופט: יש חקירה חוזרת?
עו"ד רוה: לא אדוני.
כב' השופט: אין חקירה חוזרת, תודה רבה לך. אלה עדי?
עו"ד רוה: השאלה אם חברתי תרצה לחקור. גברתי ויתרה על חקירה של הלנה ירלובה,
עו"ד ביורק: לא אני לא ויתרתי.
עו"ד רוה: אז את רוצה להעיד אותן גם את יוג'ין את רוצה להעיד?
עו"ד ביורק: את יוג'ין אני באמת לא צריכה להעיד ני מסכימה שאת התמלילים הוא זה שביצע, אין לי מה להעיד אותו.
עו"ד רוה: אדוני אני לא מבינה את המשפטים האלו או שהיא חוקרת או שהיא לא חוקרת, זה ממש לא רלוונטי על מה היא חולקת ועל מה לא. או שהיא חוקרת או שהיא לא חוקרת. אי אפשר לא לחקור,
עו"ד ביורק: אני רק הצעתי לחברתי לא להביא את יוג'ין מכיוון שהדבר היחיד שהוא אומר זה שהוא הקליט את ההצגה בתמליל.
עו"ד רוה: אז אם את מוותרת על חקירה שלו תגידי שאתה מוותרת.
עו"ד ביורק: על חקירה שלו אני מוותרת.
כב' השופט: בזה סיימנו את עדי התובע?
עו"ד רוה: העדות נמצאות אם היא רוצה להעיד אותן אפשר. צריך לחקור עוד מהמצהירים של התובע כן או לא?
עו"ד ביורק: כן אם נמצאות פה העדות אז יש לי כמה אליהן, בהחלט. כן. אני הצעתי לחברתי פשוט כי אני הבנתי את התצהירים האלה פשוט כשבאים רק להעיד על כך שהתובע כתב את ליברטו אז לזה אני מסכימה אם חברתי עומדת על כל מה שכתוב בתצהירים האלה, על שני עמודים של תצהיר של גברת ירלובה ועמוד שלם של תצהיר של גברת שניידר אז כן לא יכולה להסכים לכל מה שכתוב שם ואני רוצה לשאול כמה שאלות.
עו"ד רוה: אז אני הבהרתי לחברתי שאני עומדת על האמור בתצהירים,
עו"ד ביורק: אז בסדר אני אחקור.
עו"ד רוה: בעניין היעדר רלוונטיות בעניין עדות סברה, ישמעו טענותיה.
עו"ד ביורק: אז אני רוצה אם זה לא מספיק לחברתי שאני מסכימה שהמסמכים המצורפים לתצהירים שלהם,
עו"ד רוה: לא, יש תצהיר.
עו"ד ביורק: אוקי אז אם יש תצהיר צריך לחקור עליו.
עו"ד רוה: אוקי.
עו"ד ביורק: בסדר.
כב' השופט: יש עוד עד שלא יודע עברית?
עו"ד ביורק: כן, הנתבע אדוני. הנתבע עצמו.
כב' השופט: איזה עד את רוצה עכשיו?
עו"ד ביורק: השאלה אלי, זו חברתי מחליטה באיזה סדר היא מעידה אותם.
עו"ד רוה: ילנה. אדוני רק הייתי מבקשת שיצוין שזה בניגוד להצהרה של חברתי לפרוטוקול,
עו"ד ביורק: זה לא נכון שזה בניגוד להצהרה שלי, סליחה.
עו"ד רוה: כן, אני אקריא לך "ומכיוון שכך אין בדעתנו לחקור את גברת ירלובה ואת גברת שניידר".
עו"ד ביורק: במידה ויסוכם,
עו"ד רוה: מה זה במידה? איפה כתוב פה במידה?
עו"ד ביורק: תחזרי על זה בסיכומים זה לא לעכשיו.
עו"ד רוה: לא, חבל שאת עושה לנו עבודה אם לא צריך אותן.
עו"ד ביורק: את פנית אלי לפני ישיבה סליחה דיברנו על זה? אמרתי לך באיזה תנאים אם את עומדת על,
עו"ד רוה: לפי תקנה 522 זה אמור להספיק הודעה לבית משפט, הודעה למד השני במקרה העדות נמצאות פה, אין שום צורך להעיד אותן. חבל שחברתי,
עו"ד ביורק: לא נכון, אני לא ויתרתי,
כב' השופט: במה שאתן אמרתם לפרוטוקול בפעמים הקודמות, כך ישמרו הזכויות של כל אחד ונשמע עכשיו את הנתבע ובזה נסיים.
עו"ד ביורק: אדוני כל מה שאני אמרתי בישיבות הקודמות זה כל הזמן הצעתי לחברתי כדלקמן שהיא תוותר על התצהירים כי מבחינתי התצהירים האלה באים להעיד על כך שהתובע כתב את ליברטו וליברטו מצורף להם בתור טקסט שנכתב ב-2007, 2006 אז לזה אני אמרתי שאני מסכימה וכך לא יהיה צורך לחקור אותם אבל אם חברתי עומדת על תצהיר שלם של גברת ירלובה ששם למעשה היא מצאה כי היא שחקנית מנוסה והיא נתנה הערות ועצות והיא סבורה שליברטו, כל מיני דברים אז אני רוצה לשאול אותה כמה שאלות והיא פה.
עו"ד רוה: אדוני חל איזה שהוא בלבול אצל חברתי, חברתי סבורה ככל הנראה שאם היא מוכנה לוותר על חקירה זה אומר בהכרח שאני צריכה לוותר על התצהירים. התצהיר נמצאים בתיק כחלק מהגרסה של התביעה, על פי התקנות,
עו"ד ביורק: אני לא יודעת עכשיו אני אחפש בפרוטוקול.
עו"ד רוה: אני נתתי לך לסיים תני לי לסיים.
עו"ד ביורק: טוב.
עו"ד רוה: על פי כל היגיון ולתקנות,
כב' השופט: חבל על הזמן. עדה מספר 2 של התובע, אני מזהיר אותך שאת צריכה לומר את האמת אחרת תהיי צפוי לעונש הבנת את האזהרה?
עדה: כן.
כב' השופט: מה שמך בבקשה?
עדה: שמי הלנה ירלובה.
כב' השופט: מה את עושה היום?
עדה: אני שחקנית בתיאטרון הקאמרי.
כב' השופט: ממתי את שחקנית בתיאטרון הקאמרי?
עדה: בתיאטרון הקאמרי אני שחקנית משנת 2006.
כב' השופט: מ-2006?
עדה: כן, לפני זה עבדתי ביידיש שפיל,
כב' השופט: אוקי.
עדה: שהגעתי ארצה מ-93' עבדתי ביידיש שפיל.
כב' השופט: אוקי, את עשית תצהיר בהליכים הנוכחים מתאריך 8.9.2011 כן?
עדה: כן.
כב' השופט: התוכן אמת?
עדה: כן.
כב' השופט: העדה ממשיכה להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות עו"ד ביורק. בבקשה.

העדה, הלנה ירלובה, לאחר שהוזהר כדין, משיבה בחקירה נגדית לשאלות
עו"ד ביורק:
עו"ד ביורק: תגידי את כתבת פעם איזה מחזה כלשהו?
עדה: אני שיחקתי במחזות, אני השתתפתי, לא. זה לא המקצוע שלי.
ש: ביימת פעם מחזה?
ת: כן.
ש: כן?
ת: כן.
ש: כמה מחזות ביימת?
ת: אני שחקנית.
ש: לא אני שאלתי לגבי ביום.
ת: ביימתי כן אבל זה לא המקצוע שלי, אני שחקנית.
ש: אוקי. אבל את שחקנית תיאטרון ידוע ומנוסה נכון?
ת: הייתי מוציאה ידועה, הייתי אומרת שחקנית.
ש: אוקי את יודעת מה משמעות המושג ליברטו?
ת: אני יודעת מה משמעות המושג ליברטו ואני רוצה להגיד שמוסיקאי, לדעתי צריך להתייחס לדבר הזה כטקסט כי מוסיקאי משתמש בליברטו כל בן אדם שמתעסק בקולנוע על מחזה היא תסריט, כל איש תיאטרון אומר מחזה וזה הכל ואני לא מבינה למה צריך, זה טקסט.
ש: לא אני שואלת שאלה אם את יודעת מה המשמעות של המושג.
ת: אני יודעת אז אני מקווה שכולם יודעים.
ש: אז תגידי לי את מה המשמעות של המושג ליברטו?
ת: ליברטו זה משהו שנכתב, זה מוסיקלי, משתמשים באופרה. זה לא משנה זה טקסט.
ש: לא זה לא משנה לך אבל זה משנה לי. תעני לי, מה משמעות המושג?
ת: אני יודעת מה זה מחזה, את רוצה שאני,
ש: את יודעת מה זה ליברטו?
ת: אני יודעת מה זה.
ש: אז תגידי לי מה זה.
ת: ליברטו זה טקסט שנכתב בשביל יצירה מוסיקאלית כלשהי.
ש: אוקי, כמו אופרה נכון?
ת: זה בדיוק מה שאמרתי.
ש: אוקי,
ת: בליברטו לא בטוחה, יש דיאלוגים או מה, מחזה זה דיאלוגים, עכשיו מכיוון שזה מונודרמה וכך זה היה,
ש: אגע אני שואלת אותך לגבי מושג, תגידי לי מה ההבדל בין ליברטו למחזה? עכשיו תגידי לי, את התחלת. מחזה זה דיאלוגים,
ת: מחזה זה טקסט,
ש: קודם כל.
ת: שיש שם כמו תסריט, כמו ליברטו כמו מחזה,
ש: מה ההבדל בין מחזה לליברטו? את יודעת?
ת: אני יודעת אבל אני רוצה לשאול אותך מה ההבדל בין מחזה למונו דרמה?
ש: לא את לא שואלת אותי,
ת: מונו דרמה זה מונולוג אחד.
ש: אני לא שואלת לגבי, אני שואלת בין ליברטו למחזה, את יודעת מה ההבדל?
ת: אני יודעת מה ההבדל,
ש: אז תגידי לי מה ההבדל.
ת: במחזה יש דיאלוגים.
ש: אוקי,
ת: במונודרמה אין.
ש: אוקי. האם את מכירה טוב את רומן סטמפניו בכלל?
ת: אני מכירה טוב את רומן סטמפניו קראתי אותו ברוסים ואחר כך התעסקתי גם ביידיש כשעבדתי.
ש: בסעיף 14 לתצהיר שלך את אומרת שאת עודדת את מר פובולוצקי אני מצטטת עכשיו "לאתר קטעים ברומן ולשלבם בטקסט בדרך מסוימת". זה בסעיף 5 שאת מתייחסת לבחירת הטקסט מהמקור. אני רוצה לשאול אותך הליברטו של מר פובולוצקי שמצורף לתצהיר שלך מבחינה טקסטואלית האם מלבד המבוא הוא מכיל טקסט עצמי או שלמעשה מדובר בהעתקת קטעים מהמקור לאחר בחירת הקטעים וארגונם בסדר מסוים?
ת: אם אני עונה על השאלה שלך, תעצרי אותו, אני יכולה להגיד לך איך עבדנו, העתקת הטקסט או מה, סטמפניו אם את קראת את הרומן, סטמפניו מי הגיבור שם? הגיבור שם גבר, מפני שידענו שאני הולכת לעשות, אני כשחקנית, כאישה הולכת לעשות מונו דרמה ידעתי שאני לא יכולה לשחק משהו שגיבור הוא גבר לכן צריך להפוך את זה ולעשות את הצד של האישה, אישה ברומן, רוחל'ה וידעתי שכל מה שקשור לרוחל'ה אני מבינה למה שאלת אותי אם אני כתבתי פעם מחזה או ביימתי,
ש: לא, לא תראי, שנייה,
ת: לכן זה היה חשוב ועל זה עבדנו ביחד.
ש: לא כרגע שאלתי שאלה אחרת, לא השאלה שאת עונה לי עליה ולזה אנחנו נחזור. אני שאלתי שאלה פשוטה, האם ליברטו שמצורף לתצהיר,
ת: אני לא מסכימה לקרוא לזה ליברטו, סליחה.
ש: אבל כך הוא נקרא זה כתוב ליברטו.
ת: נו בסדר כך הוא נקרא, נו אם מישהו היה יודע שזה יהיה אחר כך בבית משפט,
ש: אני חייבת להתייחס לטקסט שמצורף אוקי?
ת: אז אני אומרת טקסט.
ש: כתוב פה ליברטו. אבל פה כתוב ליברטו. זה טקסט שאת צירפת אז אני שואלת אותך שאלה האם בטקסט הזה יש טקסט שלא בא מהמקור חוץ מהמבוא או שזה טקסט שלקוח מהמקור,
ת: יש, יש,
ש: גזור, מסודר,
ת: הבנתי, יש.
ש: איפה את יכולה להראות לי?
ת: לא יכולה להגיד, נו באמת.
ש: הבנתי.
ת: אני שיחקתי את זה כבר, אני משחקת את זה. את חושבת שאני, יש טקסטים שאנחנו שינינו,
ש: אני מתייחסת רק לטקסט שמצורף לתצהיר שלך, רק לטקסט הזה.
ת: ברור. מכיוון שעבדנו על זה המון ועבדנו עם סאשה ברוסית ואחר כך התחלנו להפוך את זה ליידיש ועבדתי המון עם לאון שהוא עובד בספרייה של בית שלום עליכם פה וישבנו ושיניתי דברים, שינינו ביחד ברשותו,
ש: אני לא שואלת לגבי שינויים,
ת: אני לא יכולה להגיד לך עכשיו, תקשיבי, זה בכל זאת אומנות ויצירה, עכשיו זה לא, לצערי פיזיקה ומתמטיקה אחרת היה יותר קל להגיד אם היינו חושבים פעם שאנחנו נשב פה היינו אולי כותבים ורושמים את כל הדברים,
ש: שנייה, שנייה,
ת: יש דברים שלקחנו מהטקסט, יש דברים ששנינו קצת פה ושם,
ש: אני לא שואלת אותך על שינויים בכלל. אני לא שואלת אותך על הליך היצירה השחקני שלך, אני שואלת אותך על הטקסט שמצורף לתצהיר שלך, שאלה פשוטה. את יכולה להראות בטקסט הזה איפה,
ת: לא אני,
ש: פרט למבוא יש טקסט עצמי?
ת: למה?
ש: פרט למבוא, לפסקה הראשונה איפה יש פה טקסט שלא מופיע במקור אצל שלום עליכם את יכולה להראות לי או לא? השאלה היא כן או לא.
ת: ברור בסוף, לדעתי אם אני זוכרת נכון, קשה לי להגיד,
ש: אני יכולה להראות לך אם את לא זוכרת.
ת: אני זוכרת את הטקסט כי אני משחקת את זה.
ש: יכול להיות שאת משחקת טקסט אחר, אני שואלת אותך על ליברטו, טקסט משנת 2007 שמצורף לתצהיר שלך. לא אהבה ומוסיקה אלא טקסט שמצורף לתצהיר שלך, את זוכרת אותו? תראי לי איפה חוץ ממבוא,
כב' השופט: תסתכלי בנספח.
עו"ד ביורק: חוץ מפסקה ראשונה איפה יש טקסט שלא מופיע אצל שלום עליכם? שלא לקוח משלום עליכם?
ת: קשה לי להגיד פה, מה להגיד לך.
ש: אוקי בואי נמשיך,
ת: אני לא, לא,
כב' השופט: היא אומרת שהטקסט הזה הוא כולו קטעים שכבר מופיעים אצל שלום עליכם ואתם רק לקחתם קטעים מסוימים וצירפתם אותם בסדר מסוים, ערכתם את זה בצורה מסוימת אבל לא הוספתם טקסט עצמאי.
עדה: סליחה יש המון טקסט עצמי שקיים.
עו"ד ביורק: איפה?
כב' השופט: אז היא שואלת.
עו"ד ביורק: איפה פה?
עדה: זה מאיזה שנה?
ש: 2007, על זה אני שואלת.
ת: מתי הצגה יצאה?
ש: אני לא שואלת על הצגה.
כב' השופט: היא אומרת בטקסט של 2007,
עו"ד ביורק: האם זה כבר קיים בטקסט של 2007 או שטקסט של 2007 זה למעשה עדיין קטעים מהמקור חוץ מהמבוא על זה אני שואלת.
ת: טקסט של 2007 זה עדיין טקסט של עבודה, עכשיו אני אגיד לך משהו, טקסטים שהיו לפני ואחרי אני לא בטוחה שזה נשאר אני חושבת, אם אני לא טועה,
ש: אני שואלת על הטקסט הזה, טקסט שמצורף לתצהיר שלך לא על טקסט אחר. על טקסט שמצורף לתצהיר שלך, שכבוד השופט מראה לך יש שם טקסט שלא מהמקור או לא? זאת השאלה.
ת: על הטקסט הזה אנחנו עבדנו, עכשיו אם אני מבינה נכון זה פשוט, זה מזל שאני פשוט לא עובדת במקצוע שלך אבל עוד פעם אני אומרת, אבל אני אגיד לך משהו טקסט יחידי כי גם אצלי היו המון אופציות וזה לא נשאר זה פשוט,
ש: אבל אני מבינה את זה, זו לא השאלה תביני.
ת: יש בסיס של משהו,
ש: בבסיס הזה.
ת: בבסיס הזה,
עו"ד רוה: זה לסיכומים.
עו"ד ביורק: אבל היא לא עונה לי.
עדה: אני עניתי לך.
כב' השופט: תראי יש בעיה שעורכי הדין מתעניינים בנושאים שאף בן אחר לא מתעניין בהם.
עדה: נכון אני מבינה את זה.
כב' השופט: עכשיו היא אומרת לך שבטקסט הזה מ-2007 שאת כבר שכחת אותו ואת לא מתעניינת בו כי עשיתם הצגה יותר מאוחר או עבדתם על דברים יותר מאוחר,
עדה: לא.
כב' השופט: עדיין היא אומרת ב-2007 זה היה כל טקסט זהה למה שמופיע במובן המקורי של שלום עליכם את יכולה להגיד על זה משהו או לא? זה הכל.
עדה: אז אני אומרת, הגרסה הזאת זה דבר אם ני לא טועה, זה דבר יחיד שנשאר אבל לפני ואחרי היו עוד דברים,
עו"ד ביורק: בגרסה הזאת יש טקסט עצמי או אין טקסט עצמי?
עדה: כי את מתייחסת לגרסה הזאת כמחזה?
ש: לא אני מתייחסת לגרסה הזאת כמסמך שאת צירפת לתצהיר שלך והוא חלק מהעדות שלך.
ת: כן זה דבר יחיד שהיה,
ש: אוקי,
ת: אני באותה צורה הייתי יכולה לצרף את הספר הזה.
ש: אוקי אני אנסח אחרת, למה את לא מבינה?
ת: את מסבירה את זה כך.
ש: בהצגה בטוח יש טקסט עצמי אני שואלת אותך לא מה שמעניין אותך, מה שמעניין אותי.
ת: אני מבינה.
ש: בטקסט הזה שמצורף,
ת: אבל אני לא יכולה לענות לך על מה שמעניין אותך, אני אומרת לך את האמת יש כמה,
ש: טוב אם את לא יכולה אז את לא יכולה.
ת: יש כמה גרסאות,
ש: אבל בגרסה הזאת.
ת: גרסה יחידה שעל זה עבדנו זה דבר יחידי שנשאר במחשב וזה הכל ואת מנסה להגיד שזה הטקסט,
ש: אני לא מנסה להגיד כלום אני שואלת אותך,
ת: אז אני עונה לך.
ש: יש בו טקסט עצמי או לא?
ת: אני עונה לך. יש לך מקצוע מאוד מכובד אני יודעת, סליחה גם לי ואני אומרת לך זה לא טכני, זה לא משהו,
ש: השאלה היא פשוטה גברתי.
ת: עניתי.
ש: בטקסט הזה שקראת וצירפת לתצהיר שלך האם יש טקסט עצמי?
ת: כי זה דבר יחידי שהיה, באותה צורה בדיוק הייתי יכולה,
ש: אבל אני לא שואלת אם זה דבר יחידי שהיה אני שואלת אם יש בו טקסט עצמי.
ת: עניתי.
ש: מה היא ענתה כן או לא?
כב' השופט: די.
עו"ד רוה: מה שהיא ענתה היא ענתה.
כב' השופט: לא לדבר. נו דברי מה שאת רוצה.
עדה: אמרתי.
כב' השופט: טוב בסדר.
עו"ד ביורק: העדה לא עונה לשאלה הזאת אדוני. הלאה.
עדה: עניתי.
ש: האם בטקסט הזה ועוד פעם אותי מעניין כרגע רק הטקסט שמצורף לתצהיר שלך אם את לא זוכרת את לא זוכרת ואם את זוכרת תעני לי. יכול להיות שאת לא זוכרת את הגרסה,
ת: את רוצה לחזור על אותה שאלה?
ש: כי את לא ענית לי מקודם יכול להיות שאת לא זוכרת את הגרסה הזאת כי היו הרבה גרסאות אחרות.
ת: אני זוכרת את הגרסה.
ש: אז אם את זוכרת את הגרסה הזאת אז תעני לי. הגרסה הזאת נכון שבמרכז שלה סטמפניו לא פחות מרוחל'ה,
ת: נכון.
ש: תגידי לך הוצע לשחק את רוחל'ה,
ת: מה, מה?
ש: פובולוצקי הציע לך לגלם את מרוחל'ה,
ת: מרוחל'ה.
ש: כן, שנייה. לפי הטקסט הזה בהתחלה מי היה אמור לגלם את סטמפניו?
ת: מהתחלה דיברנו שזה מונודרמה עוד פעם אני מסבירה לך ושאני משחקת את סטמפניו לא היה מהתחלה, זה הטקסט, הגרסה הזאת זה דבר, עוד פעם אני מסבירה, יחידי שנשאר במחשב,
ש: זה הבנתי כבר.
ת: את מבינה? ועל זה, על זה, לא, על התחלנו לעבוד, המשכנו זה פשוט היו גרסאות גם קודם והיו גם אחר כך.
ש: את אמרת את זה אלף פעמים. אף אחד לא אמור לשחק,
ת: לא.
ש: זאת התשובה.
כב' השופט: כי זה היה אמור להיות משהו שרק תהיה שחקנית אחת,
עדה: רק שחקנית אחת במונודרמה.
כב' השופט: טוב.
עדה: מטעם האישה זה הכל.
עו"ד ביורק: זה היא כבר אמרה אלף פעמים. הלאה. תעייני בבקשה בעמוד האחרון של הטקסט שאת צירפת לתצהיר שלך, השני העמודים האחרונים. מה את רואה בסוף, האם נכון שזה קטע המספר על געגועים של סטמפניו לרוחל'ה?
עדה: אם את שואלת אותי על מה שכתוב פה,
ש: כן.
ת: זה נכון.
ש: אוקי תודה.
ת: אבל עוד פעם אני אומרת לך שבזה לא רצינו להשתמש.
כב' השופט: טוב.
עו"ד ביורק: את צריכה לענות לשאלות שלי זה כל. אוקי?
כב' השופט: את מופיעה עכשיו במחזה שהיא כותבת, את צריכה לענות לשאלות שהיא שואלת.
עו"ד ביורק: תגידי לי בטקסט הזה שצירפת לתצהיר מפיו מי מסופר שם הסיפור מפיו של סטמפניו אונרטו קרי המספר, בטקסט הזה?
עדה: עוד פעם אני אחזור,
ש: לא אבל בטקסט הזה.
ת: תשובה ראשונה, עוד פעם לקחנו 12, כמה עמודים יש פה? נדמה לי 12, 12.5 אם אני זוכרת נכון, לקחנו את זה כבסיס ועל זה עבדנו עכשיו את רוצה למשוך אותי לזה שכתוב פה סטמפניו ומישהו,
ש: אני לא, אני רוצה תשובה. מפיו של מי אינרטו או סטמפניו מסופר הסיפור?
ת: אני לא יכולה, לא כי אני לא יכולה, אני יכולה להמציא לך עכשיו סיפור, את יודעת ותאמיני לי שאני יכולה להמציא,
ש: את עונה לא לעניין, אני שואלת אותך,
ת: אני עונה לך, זה הבסיס, זה,
ש: הבנתי שזה הבסיס.
ת: את יודעת תקציר, אפשר לקחת את כל הרומן,
ש: אדוני אני מבקשת להנחות אותה לענות לשאלות שלי ולא להשיב לי כל הזמן את אותו הדבר מה שאני לא שואלת. אני הבנתי אותך שלדעתך,
ת: לא, בבקשה,
ש: אני שואלת אותך,
ת: אני מנסה, אני מבינה.
ש: בבסיס הזה.
ת: בבסיס הזה בבקשה, הבנתי. הבנתי, בבקשה קודם כל את כועסת ומהתחלה נותנת, בסדר,
ש: אני כבר כועסת כי את לא עונה לי.
ת: בסדר, אני עונה לך. עכשיו הרב יותר קל לעבוד על 12 עמודים במקום,
ש: נמה זה קשור לשאלה שלי?
ת: כמה עמודים יש ברומן? וזה מה שלקחנו ועבדנו על זה.
ש: גברתי מה זה קשור לשאלה שלי?
ת: עניתי.
כב' השופט: תני לה לדבר.
עדה: עניתי.
עו"ד ביורק: לא. אני שואלת אותך,
עדה: עניתי.
עו"ד ביורק: במסמך הזה,
עדה: על הבסיס הזה אף אחד לא דיבר על שמישהו ישחק את סטמפניו, סליחה קודם כל את יודעת מה, אני אגיד לך,
ש: אני שאלתי אותך שאלה אחרת לחלוטין.
ת: שיחקתי די הרבה ולא כל כך מעניין אותי לשחק,
ש: אני שאלתי אותך בטקסט הזה,
ת: בטקסט הזה זה תקציר של רומן את מבינה?
ש: מפיו של אינרטו או סטמפניו?
כב' השופט: תני לה לדבר מה יכול להיות.
עו"ד ביורק: אז שאדוני אחר כך ייתן לי לשאול את השאלות שלי כי היא לא עונה.
כב' השופט: כן, עכשיו תגידי מה שאת רוצה.
עדה: עוד פעם, אם חמש שאלות שלך קשורות במה כתוב בעמוד הזה ומה כתוב בעמוד הזה, את יכולה פשוט לקצר את התהליך ואני נעונה לך, אני נותנת לך שאלה יחידה. במקום לעבוד על כל הרומן עשינו תקציר, כן,
כב' השופט: כן, זאת אומרת לקחתם,
עדה: על הבסיס הזה פשוט אז התחלנו לשפר איפה אפשר להוציא מה. את הרגשות של רוחל'ה.
כב' השופט: בסדר אז כל מה שעורכת הדין אומרת לך שהמסמך הזה הוא בעצם קטעים מהרומן של שלום עליכם.
עדה: סליחה ליברטו לא מחזה.
כב' השופט: בסדר.
עדה: אם את יודעת מה זה מחזה את תסכימי שזה גם לא ליברטו,
כב' השופט: היא לא באה אלייך בטענות היא רק אומרת שהדבר הזה הוא קטעים שצורפו ביחד מתוך הרומן המקורי של שלום עליכם, נכון או לא נכון?
עדה: כן אם היינו יודעים שאנחנו אחר כך נעמוד בחברה הזאת היינו שומרים אולי את כל הגרסאות אבל אתה יודע מה, אני לא יודעת איך להשתמש במחשב טוב ולשמור את כל המחשבים שלי שהיו קודם עם כל הגרסאות שהוא שלח.
כב' השופט: טוב.
עו"ד ביורק: בסדר, תודה לך. זהו.
כב' השופט: אין חקירה חוזרת. אני מרשה לך לשאול את השאלה שהוא רוצה.
עדה: שלי.
כב' השופט: אני לא יכול להבין מה שהוא אמר, את הבנת מה שהוא אמר?
עדה: כן.
כב' השופט: העדה משיבה לשאלה ששאל גריגורי גרומברג הנתבע.
עדה: אני לא יודעת איך לתרגם בריוזה.
כב' השופט: תעני למה ששאל אותך בעברית.
עדה: יש לנו בעיה, יש פשוט אצל ברומן של שלום עליכם יש עץ אחד, בהצגה יש עץ אחר. אתה מכיר את העץ הזה שמסמל את הנוסטלגיה רוסית, עץ לבן עם שחורים כאלה, עכשיו בהצגה שלנו יש את זה כי סאשה ליסנסקי זה שעשה את התפאורה הוא עשה את זה, עכשיו זה לא המצאה שלי או של מישהו.
מר גרומברג: זה ממני.
עדה: סאשה ליסנסקי לא עבד איתך, סליחה.
כב' השופט: אז מה,
עדה: סליחה סאשה ליסנסקי לא עבד איתך וזה אני יודעת, בוודאות. אני לא יודעת איך זה מך אבל סאשה לא עבד איתך ואני יודעת איך זה נולד. אני יודעת ואני עוד התנגדתי אבל, טוב זה כבר שאלה כי אני שחקנית לא בימאית.
כב' השופט: בשים לב לכך שאיש אינו מבקש לשאול את העדה שאלות נוספות העד משוחררת, תודה רבה לך. עד מספר 3 של התובע. אני מזהיר שאת צריכה לומר את האמת אחרת תהיי צפויה לעונש. הבנת את מה שאמרתי?
עדה: כן.
כב' השופט: הבנת את האזהרה?
עדה: כן.
כב' השופט: מה שמך בבקשה?
עדה: שניידר סופיה ידועה גם כסוניה.
כב' השופט: מה את עושה היום?
עדה: בחופשת לידה. אני עורכת דין אבל כיום אני בחופשת לידה.
כב' השופט: אוקי ולפני שהתחלת את חופשת הלידה מה עשית?
עדה: עבדתי כעורכת דין במשרד עורכי דין.
כב' השופט: איזה משרד?
עדה: גלעד ברקת.
כב' השופט: בתל אביב?
עדה: כן.
כב' השופט: כמה זמן עבדת שם?
עדה: בערך חמש שנים.
כב' השופט: ובסוף חופשת הלידה את תחזרי לעבוד שם?
עדה: כן.
כב' השופט: טוב, את עשית תצהיר בהליכים הנוכחיים בתאריך 7.9.2011?
עדה: כן.
כב' השופט: התוכן אמת?
עדה: כן.
כב' השופט: העדה ממשיכה להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות עו"ד ביורק.

העדה, שניידר סופיה, לאחר שהוזהר כדין, משיבה בחקירה נגדית לשאלות
עו"ד ביורק:
עו"ד ביורק: יש לך קשר לתיאטרון?
עדה: אני מדי פעם ייצגתי אנשים או גופים שמתעסקים בתחום התיאטרון והפקות.
ש: ייצגת כעורכת דין את מתכוונת?
ת: כעורכת דין.
ש: בתחומים שונים בתיאטרון?
ת: בתחומים של, כן,
ש: שקשורים לתיאטרון.
ת: כן הפקת מחזמר. אני מבינה שאת שואלת חוץ ממה שכתוב כאילו בנוסף למה שכתוב בתצהיר.
ש: שואלת אותך איך את יכולה לעזור לנו פה. תגידי את יודעת מה ההבדל בין ליברטו למחזה?
ת: לא חשבתי על זה אז,
ש: לא כל כך. את מכירה היטב את הרומן סטמפניו?
ת: את הרומן עצמו?
ש: כן את הרומן.
ת: היטב לא הייתי אומרת אבל אני קראתי אותו.
ש: קראת אותו. לתצהירך את מצרפת למעשה שני מסמכים.
ת: נכון.
ש: הטקסט הראשון, המסמך הראשון אני מבינה שזה המקור של שלום עליכם כלומר תרגום של המקור נכון?
ת: כן.
ש: אוקי. תרגום לתרגום הרוסית. בסעיף 5 לתצהיר שלך,
ת: יותר נכון זה מסמך שמבוסס על,
ש: לא רגע את תני לי להבין, אני מסתכל על נספח א' לתצהיר שלך, מה זה, זה הטקסט שחיבר פובולוצקי או שזה מקור? תרגום של המקור,
עו"ד רוה: כתוב,
עו"ד ביורק: תראי מה אצלי כתוב, סליחה.
כב' השופט: מה זה נספח א'?
עו"ד ביורק: אני שואלת אותה,
עדה: זב מסמך של קטעים מתוך רומן די ארוך של שלום עליכם זה משהו כמו 120 עמודים אז היו קטעים גזורים שהודבקו או הוצמדו לנייר עם עוד הערות בכתב יד שמר פובולוצקי הוסיף לזה.
כב' השופט: אוקי, הבנו.
עדה: כלומר זה לא עמוד 15 מתוך שלום עליכם נגיד.
עו"ד רוה: אדוני אולי שתגיש את המקור של זה וניתן להתרשם ממנו יותר.
כב' השופט: את המקור של מה?
עו"ד רוה: את המקור של הטקסט הזה של נספח א'. נשארו כמה ניירות שהם ממש מודבקים, כמובן לתצהיר מצורף הצילום אבל ניתן להתרשם ולראות, נותרו מספר עמודים. מר פובולוצקי שמר אותם למזכרת ואפשר להתרשם ממש איך זה נראה איך זה היה נראה הנגזרות. אני יכול למסור לאדוני לראות.
כב' השופט: קודם כל תראי את זה לעדה שהיא תאשר לנו את זה.
עו"ד רוה: בסדר. תאשרי שזה בעצם אותו טקסט שמצורף לנספח א' לתצהיר שלך, תסתכלי שזה אותו דבר ואז תעבירי לאדוני.
עו"ד ביורק: זה מקור של מה שיש לי בצילום נכון?
עו"ד רוה: נכון.
עו"ד ביורק: אז אין לי בעיה שתגישו. אם זה מרוק של מה שיש לי בצילום אז אין לי התנגדות.
כב' השופט: טוב אני מקבל את העמודים שהוזכרו על ידי באת כוח התובע ורואה בהם חלק מטיוטה בחקירה הראשית של העדה שניידר.
עו"ד רוה: אדוני העמוד הראשון בעיקר.
כב' השופט: טוב.
עו"ד ביורק: אז שני הנספחים לתצהיר שלך, זו שאלת הבהרה, שני הנספחים שלך גם א' וגם ב' שניהם תקצירים של הרומן למעשה אין פה רומן, נכון, שני הטקסטים זה תצהירים שעשה מר פובולוצקי של הרומן נכון?
כב' השופט: לא תקצירים, זה קטעים מהרומן.
עו"ד ביורק: שסודרו בסדר מסוים, כן?
עדה: זה סידור,
עו"ד ביורק: שניהם?
ת: כן, אחד הוא המקור שממנו עבדתי כשהקלדתי את הטקסט שני.
ש: שאלה אחרונה אליך, האם ידוע לך האם בכלל יש פה בתקצירים האלה איזה שהוא טקסט עצמי חוץ מהמבוא, טקסט שלא מופיע במקור, טקסט שהוסף?
כב' השופט: טקסט שלא מופיע ברומן. האם פובולוצקי הכניס לטקסט הזה,
עדה: איפה פה?
עו"ד ביורק: פה בטקסטים שמצורפים בתצהיר שלך.
כב' השופט: שלא שלום עליכם כתב.
עו"ד ביורק: פה זה רק בטקסט המצורף לתצהיר שלך זה שאת הקלדת האם יש פה?
עדה: עד כמה שידוע לי כן קיימים המשפטים או דברים כאלה, כן הוכנסו דברים שהם,
כב' השופט: אבל את לא כתבת את זה בתצהיר?
עו"ד ביורק: איפה, תגיד לי איפה חוץ מהמבוא.
עו"ד רוה: היא כתבה.
עו"ד ביורק: לא היא לא כתבה. את אומרת בסעיף 5 שמדובר בטקסט,
עדה: יש אפשרות לחזור על השאלה שאני אבין אותה?
עו"ד ביורק: האם את יודעת, את לא חייבת לדעת,
כב' השופט: האם בטקסטים האלה שצורפו לתצהיר שלך כנספח א' יש גם טקסט,
עו"ד ביורק: וב'.
כב' השופט: שהוא לא נכתב על ידי שלום עליכם אלא על ידי מישהו אחר למשל התובע, רק בטקסטים האלה שאת צירפת לתצהיר שלך?
עדה: עד כמה שידוע לי כן הוכנסו כאן דברים שהוסיף פובולוצקי.
כב' השופט: ואת יכולה להצביע עליהם?
עדה: כרגע חוץ מהדברים שנכתבו בכתב יד לא אבל אני יודעת שכאשר הוצג בפני בעצם מסמך מספר א' כלומר הטקסט שהתכוונו להקליד למחשב נאמר לי וכך גם הכרתי שמדובר באוסף של קטעים של שלום עליכם וכאשר תוך כדי עבודה מר פובולוצקי אמר לי בואי נגיד כאן במקום כך, בואי נשנה את זה לכך או בואי נשמיט כאן ונוסיף משפט כמו שאני אומר אני הנחתי מכיוון שהוא גם לא הקריא את זה מתוך ספר ומתוך,
כב' השופט: אבל זה לא כתוב בתצהיר שלך.
עדה: זה מה שנשאלתי עכשיו. האמת שאם הייתי נשאלת על שני הטקסטים הייתי קוראת את 120 העמודים של סטמפניו של שלום עליכם ועושה השוואה יותר מדויקת.
עו"ד ביורק: תודה לך.
כב' השופט: עכשיו לך יש שאלות?
עו"ד רוה: חוזרת, לא.
כב' השופט: אין חקירה חוזרת. עכשיו השופט רוצה לשאול אותך שאלה. אני שואל אותך על סמך ניסיונך כעורכת דין במשרד שעוסק גם בקניין רוחני האם היה לך מקרה ששופט התבקש להחליט בשאלה של הפרת זכות יוצרים כאשר הטקסטים שבמחלוקת נכתבו בשפה שהוא לא יכול לקרוא?
עדה: אני לא מכירה מקרה כזה אבל זה לא אומר שלא היו דברים.
כב' השופט: אז אם היו תגידי לי. אוקי בזה העד משוחררת אני מודה לך. כל טוב.
עו"ד רוה: אלו עדי אדוני.
כב' השופט: באת כוח התובע מודיעה אלה עדי.
עו"ד רוה: בכפוף לויתור של חברתי.
עו"ד ביורק: כן אני אמרתי כבר על חקירתו של מר יוג'ין פובולוצקי אני מוותרת.
עו"ד רוה: תודה.
כב' השופט: אז בא כוח התובע מודיעה אלה עדי. כן ועכשיו אני שומע את העדים מטעם הנתבעים.
עו"ד ביורק: כן אז על מנת לחסוך בהוצאות אני התכוונתי קודם לשחרר את מר וולפסון אבל על מנת לחסוך בהוצאות אולי נשמע את הנתבע שזקוק למתורגמנית אז צריך לקרוא לה, אוקי.
כב' השופט: עד מספר 1 של הנתבע, הנתבע בעצמו.
עו"ד רוה: אדוני הייתי מבקשת להוציא את יתר עדי ההגנה.
עו"ד ביורק: אבל עדי ההגנה יש עד אחד שנמצא בחוץ, אוקי.
עו"ד רוה: יש עוד שני עדים הגברת וולפסון,
עו"ד ביורק: היא בעלת דין.
עו"ד רוה: אני מבקשת על מנת שלא יגרם,
עו"ד ביורק: היא בעלת דין. היא יושבת פה כל הזמן והיא בעלת דין אדוני.
כב' השופט: מי שבעל דין אני לא יכול לחייב אותו לצאת מהאולם זה נתון לשיקול דעתו. את יכולה לציין מי נמצא באולם ומי לא. ומה המסקנות מזה אני אחליט בהמשך, אני לא יכול להוציא את העדים.
עו"ד רוה: אז אני מבקשת לציין.
כב' השופט: טוב. ציינת.
עו"ד רוה: לא רק בעלי הדין נמצאים פה, נמצא גם מי הבן אדם הזה?
עו"ד ביורק: זה הנה של מר גרומברג עד כמה, זה אח שלו, סליחה, סליחה. אח שלו.
כב' השופט: טוב, תעצור את ההקלטה רגע.
כב' השופט: מה שאתה יכול להגיד בעברית תגיד בעברית, הבנת?
עד: בסדר. אני הצעתי את זה אבל בשביל בית משפט זה לא מספיק.
כב' השופט: מה שאתה יכול להגיד בעברית תגיד בעברית. זה לא כל כך קשה. טוב, עד מספר 1 של הנתבעים, הנתבע בעצמו. אני מזהיר שאתה צריך לומר את האמת אחרת תהיה צפוי לעונש, הבנת את האזהרה?
עד: הובן. אני מבין.
כב' השופט: דברים של העד מתורגמים מרוסית לעברית והשאלות לעד מתורגמות מעברית לרוסית על ידי המתורגמנית שנוכחת באולם מאז ראשית ישיבת היום. מה שמך בבקשה?
עד: אני גריגורי גרומברג, אני גר פה 21 שנה.
כב' השופט: איפה אתה גר?
עד: אני גר, עכשיו יש חדשה אבל מרגולין 23.
כב' השופט: באיזה עיר?
עד: בתל אביב.
כב' השופט: ומה אתה עושה היום?
עד: אני עצמאי 27 שנים, אני יש לי פנסיה אבל אני קצת מבין, יודע על הצגות, קצת, קצת. אני במאי, במאי ומחזאי.
כב' השופט: אתה עשית תצהיר מיום 10.11.2011.
עד: כן אדוני.
כב' השופט: מה שכתוב בתצהיר זה אמת?
עד: כן.
כב' השופט: העד ממשיך להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות באת כוח התובע עו"ד רוה.

העד, גריגורי גרומברג, לאחר שהוזהר כדין, משיב בחקירה נגדית לשאלות
עו"ד רוה:
עו"ד רוה: אתה טוען בסעיף 3 בתצהיר שלך שאתה מחזאי מקצועי וידוע בעל וותק לא מבוטל, נכון?
עד: כן זה נכון.
ש: אתה בעל ניסיון רב בכתיבת מחזות נכון?
ת: כן, זה נכון.
ש: יש לך גם ניסיון בעיבוד רומנים למחזות?
ת: גם זה נכון.
ש: אתה מכיר את היצירות של שלום עליכם?
ת: אני מכיר את היצירות של שלום עליכם.
ש: אדוני כן ולא זה בסדר.
ת: כן, התשובה היא כן.
ש: אנחנו יודעים, אתה הגשת תצהיר, הכל בתצהיר. אני שואלת אותך דברים מאוד ספציפיים כן ולא זה בסדר.
ת: בסדר.
ש: אתה טוען שאתה כתבת את הטקסטים שמצורפים כנספחים א' ו-ב' לכתב ההגנה.
ת: זה נכון.
ש: האם לצורך כתיבת הטקסטים שאתה טוען שאתה כתבת אותם קיבלת עזרה או ייעוץ ממר פובולוצקי?
ת: לא, לא.
ש: האם קיבלת ממנו רעיונות, המלצות?
ת: רק ליברטו.
כב' השופט: מה זה נקרא רק ליברטו?
עד: אני ומר כנר פובולוצקי נפגשנו ומר פובולוצקי אמר לי שכאן בשנה כלשהי הייתה הצגה ששמה סטמפניו. אני אמרתי שגם אנחנו יכולים לעשות, בזה נפרדנו ולאחר מכן מר פובולוצקי, אני התחלתי לעבוד בעצמי על הסנריו הזה ופובולוצקי הביא לי הביתה ליברטו.
כב' השופט: מתי זה היה בערך?
עד: ב-2008 בערך.
כב' השופט: טוב.
עו"ד רוה: אז לצורך הטקסטים שאתה כתבת לא קיבלת עזרה מפובולוצקי?
ש: לא, לא שום עזרה.
ת: בסדר, אתה טוען בסעיף 5 לתצהיר שלך שבנסיעתך באוטו עם מר פובולוצקי העלית בפניו אפשרות להפיק לבמה עיבוד מחודש לסטמפניו של שלום עליכם נכון?
ש: כן, זה נכון.
ת: אתם נסעתם ביחד מנתניה לתל אביב?
ש: כן, זה נכון.
ת: באותה נסיעה מר פובולוצקי סיפר לך שהוא כותב יצירה גם כן על סטמפניו של שלום עליכם נכון?
ש: לא, זה לא נכון.
כב' השופט: מה לא נכון?
עד: לא נכון מר פובולוצקי סיפר לי שבישראל מספר שנים לפני איזה שהוא שחקן אני לא זוכר את שם משפחתו עשה הצגה על פי סטמפניו, הצגה מלווה במוסיקה. אני אמרתי שזה מעניין ושאנחנו ביחד גם יכולים לעשות דבר כזה.
עו"ד רוה: ופובולוצקי לא אמר לך יש לי מחזה על סטמפניו?
ת: לא, לא.
ש: בסדר, הבנתי, תודה. תראה בשני הטקסטים בנספח ב' לכתב ההגנה שלך שזה הטקסט מהמחשב שאתה טוען שאתה כתבת אותו ובנספח ג' לכתב ההגנה שלך שאתה מודה שמר פובולוצקי נתן לך אותו יש טקסטים כמעט זהים,
ת: לא, לא, לא נכון.
ש: לא נכון? אלה טקסטים שלא מופיעים,
ת: אני קיבלתי רק ליברטו.
ש: בסדר בליברטו שאתה קיבלת ובטקסט שלך יש טקסטים לא של שלום עליכם אבל שהם אותו דבר.
ת: בליברטו של פובולוצקי אין שום מילה אחרת משל שלום עליכם, רק שלום עליכם.
ש: כשאתה אומר בסעיף 4 בתצהיר שלך שקיבלת את הטקסט של פובולוצקי נספח ג' מה עשית איתו?
ת: שמתי בצד ואמרתי לפובולוצקי שזה על מנת לייצר הצגה לא מתאים.
ש: איפה שמת אותו?
כב' השופט: רק רגע, מר ברומברג אתה היית פה כשהעיד המומחה נכון?
עד: לא.
כב' השופט: היית פה כשהעיד המומחה?
עד: לא, לא אני לא היית.
כב' השופט: למה לא היית?
עד: לא הזמינו אותי.
כב' השופט: אתה יודע מה הוא העיד, קראת את זה בכתב?
עד: כן, בערך.
כב' השופט: אז איך אתה מסביר את זה שהוא אומר שלא יכול להיות מפני שהטקסים שלך ושל פובולוצקי כל כך דומים?
עד: טקסטים פובולוצקי בליברטו זה רק שלום עליכם. כלום עליכם ומחזה שלי זה גם שלום עליכם. נו זה יש אבל יש טקסטים שלי שאני כתוב, אין פובולוצקי ככה טקסטים. אבל אין טקסטים דומים אדוני, רק שלום עליכם. מה שכתוב על ידי שלום עליכם זה אכן דומה.
כב' השופט: פובולוצקי אומר שאתה העתקת דברים שהוא כתב.
עד: זה לא נכון.
כב' השופט: אז למה הוא אומר את זה?
עד: הוא רוצה להצליח לזכות במשפט.
כב' השופט: אבל אתה ופובולוצקי הייתם ביחסים טובים נכון?
עד: כן, כן אדוני.
כב' השופט: ומה קרה?
עד: זה סיפור גדול.
כב' השופט: תעשה את זה קצר.
עד: אנחנו התחלנו לעבוד, קיבלתי ליברטו, פובולוצקי נסע רחוק, נסע. שלושה חודשים או יותר עבדנו אני השחקנית. פובולוצקי חזר הזמינו אותו לחזרה כבר חצי מהעבודה נעשתה על פי סנריום שלי, הוא הגיע, פובולוצקי, הוא לא הביא אותו סנריום משלו. אני נתתי לו את הסנריום משלי מכיוון שתכננו לעבוד יחד והוא היה צריך במלחין, כמוסיקאי לכתוב מוסיקה זה היה לפני ה-31.12. עברו חמישה, שישה, שמונה ימים אחרי החזרה פובולוצקי לא אמר דבר הוא הכניס אותנו לאוטו שלו הביא אותי הביתה ולאחר מכן הביא גם את אריקה, השחקנית. אחרי השנה החדשה פובולוצקי התקשר אלי בטלפון ואמר שהוא היה בערב של השנה החדשה, הייתה שם שחקנית ששם משפחתה מנור ובמאי ששמו אריה ופובולוצקי סיפר לבמאי אריה שאנחנו עוסקים בלהעלות הצגה שכזאת. פובולוצקי אמר לי שאריה אמר מדוע אתה עושה את זה עם גרומברג, בוא נעשה את זה אצלי בתיאטרון, גשר זה תיאטרון גדול, מכובד ולכן אני לא אעשה את זה איתך אני אעשה את זה שם, עניתי בבקשה, זה לא יפה בלשון המעטה אבל אתה אחראי על עצמך, תעשה ואני אעשה את שלי. בזה הכל נגמר, לא פגשתי יותר את פובולוצקי כשעשיתי את ההצגה, סיימתי לעשות כשבוע לפני הצגת בכורה אני הגעתי לערב המיועד לסופר אלכסין וחשבתי שאנחנו נשארנו ביחסים טובים. הבאתי תוכניה והזמנתי אותו להצגת בכורה. פובולוצקי לא אמר מילה לאחר מכן נגשתי לאשתו אנה וגם אותה הזמנתי והיא אמרה איזו זכות הייתה לך לעשות דבר כזה? זאת עבודתנו שלנו. הלכתי, כעבור יום,
כב' השופט: לא ענית לה?
עד: לא עניתי, אני אמרתי אני עשיתי את ההצגה אני לא ידעתי שאין לי זכות כזאת,
עו"ד ביורק: לא הוא אמר אחרת, הוא אמר מדוע אין לי זכות, נכון? את מתרגמת הרי, תיזהרי כי זה חשוב.
עד: כעבור יומיים בחזרה שלנו הגיעה אישה, בחורה וצלם ואומרים שהם הגיעו בשם ערוץ 10 או ערוץ אחד לא יודע, וביקשו לעשות ראיון וצילום של החזרה הזאת. ואנחנו אמרנו בבקשה, סיפרנו את הכל עם כל הלב ומסתבר שאלה שיקרו לי והם נשלחו על מנת לצלם.
כב' השופט: טוב.
עד: אני לא קמצן ההצגות שלי אני אתן לכל אחד, בבקשה. אין בעיות.
כב' השופט: מתי פובולוצקי, התובע מתי הוא אמר לך בפעם הראשונה שאתה העתקת את היצירה שלו?
עד: אף אחד לא אמר לי שום דבר אבל בפרמיירה, בהצגת הבכורה לפניה, שעה לפני שיש בלאגן אחד גדול הגיע בן אדם ואומר יש לך מכתב. אין לי זמן אני אומרת תניח שם, אל תפריע תניח שם ואחרי ההצגה קראתי שזה לא בסדר, שם, אני לא יודע, אני הלכתי לעו"ד שלי.
כב' השופט: טוב, בסדר. העד ממשיך להשיב בחקירה שכנגד לבאת כוח התובע. בבקשה.
עו"ד רוה: שאלתי בסעיף 4 לתצהיר שלך אתה אומר שמר פובולוצקי מסר לך את הטקסט שלו שמצורף כנספח ג' לכתב ההגנה שלך,
כב' השופט: הוא אומר שזה מה שאתם קוראים ליברטו.
עו"ד רוה: זה הטקסט שהוא מודה בכתב ההגנה שהוא קיבל.
עד: ליברטו, כן.
ש: תקרא לזה איך שאתה רוצה.
ת: ליברטו כן.
ש: מה עשית עם הטקסט אחרי שקיבלת אותו?
ת: הנחתי בצד וזה הכל.
כב' השופט: הוא אמר את זה כבר, כן.
עו"ד רוה: השתמשת בתרגום לרוסית מאוד ספציפי של הטקסט סטמפניו, לרומן.
עד: כן.
ש: נכון שהשתמשת בתרגום משנת 1959 של הוצאת מוסקבה?
ת: טוב, טוב.
ש: נכון.
כב' השופט: העד מצביע על ספר שהוא מחזיק בידו.
עד: אותו הספר.
כב' השופט: הצדדים מסכימים שזה אותו ספר שגם התובע החזיק בידיו בעדותו היום בבית המשפט. העד ממשיך.
עו"ד רוה: נכון שאליקה וולפסון הגברת היא שחקנית קבועה אצלך בתיאטרון?
עד: כן זה נכון.
ש: בכמה הצגות שיתפתם פעולה בערך?
ת: עם גברת אריקה?
ש: כן, באופן כללי.
ת: אולי חמש.
ש: לא, לא באופן כללי לא רק סטמפניו, באופן כללי.
ת: חמש אולי.
ש: אז לא היו מאות הצגות שהיא השתתפה בהן והרמתם ביחד?
ת: לא יש שמות של הצגות ויש מספר של הצגות, כמה פעמים זה רץ.
ש: אז כמה פעמים זה רץ? כמה פעמים היא הופיעה אצלך?
ת: 100.
כב' השופט: יש עכשיו עוד תוכניות להעלות את זה עוד הפעם, להציג עוד פעם?
עד: אדוני מדבר על סטמפניו?
כב' השופט: כן.
עד: יש אישור. יש, יש.
כב' השופט: כמה, מתי, לכמה זמן?
עד: עכשיו יש בתוכנית בנתניה, ב-14.10.
עו"ד רוה: עכשיו אני רוצה להפנות אותך למכתב שהוא נספח ו' לכתב התביעה, זה מכתב שלך נכון שפה אתה מכחיש את העובדה שהפרת את זכויות היוצרים של מר פובולוצקי?
עד: אין פה כזה דבר.
ש: לא כתוב פה שאתה אומר שלא,
(מדברים ביחד)
כב' השופט: מי כתב את המכתב?
עד: עו"ד על שמי, משמי.
כב' השופט: אז עו"ד כתבה בעברית לא?
עד: כאן זה ברוסית אדוני.
עו"ד ביורק: אפשר לראות מה את מראה לו.
עו"ד רוה: אני שואלת רק על הקטע הספציפי הזה. האם נכון שמה שכתבת למר,
עד: אין כלום שמה.
עו"ד רוה: לא כתוב פה שלא הפרת את זכויות היוצרים שלו?
עד: שם יש פובולוצקי לא יכול.
כב' השופט: זה את כתבת את זה?
עו"ד ביורק: אני לא יודעת מה היא מראה לו אדוני. אפשר לראות?
עו"ד רוה: את המכתב הזה.
עו"ד ביורק: לא זה לא אני כתבתי, זה משהו ברוסית אני לא כתבתי את זה.
עו"ד רוה: מה כתבת פה? תקריא מה כתבת והיא תתרגם.
כב' השופט: תגידי לנו את, הוא לא צריך לקרוא את זה.
מתורגמנית: אדוני קטונתי.
כב' השופט: למה?
מתורגמנית: זה לא סתם שפה משפטית זה,
עו"ד ביורק: אני אולי אעזור ואת תגידי אם אני אומרת נכון.
מתורגמנית: מה שאדוני יגיד.
עו"ד ביורק: גריגורי, גריגורי. עוד פעם תגידי לו לקרוא את זה לאט ובשקט ואני אתרגם ואת תגידי אם אני מתרגמת נכון. לאט, לאט. "טען נא טענות המופנות למשיב הלא נכון, טען נא לגבי מי שכביכול קשור להצגה מר פובולוצקי לא תואמת את האמת ולכן המכתבים שאתם כותבים לכולם אני מתעלם מהם."
עו"ד רוה: וזה אתה כתבת?
עד: כתב את זה עו"ד בשמי.
כב' השופט: מי זה העו"ד?
עו"ד ביורק: אני לא יודעת אני לא כתבתי.
עד: מניוביץ'.
עו"ד רוה: של מי החתימה?
עד: זה שלי. אני כתוב. מי שחיבר את זה היה עוד ומי שחתם על כך,
כב' השופט: מי זה העו"ד?
עד: יש מניוביץ', אני חשבתי שהוא עו"ד גדול.
עו"ד רוה: אדוני זה בסדר קיבלתי תשובה. זה בסדר.
כב' השופט: אוקי, הלאה.
עו"ד רוה: אתה אומר בסעיף 7 לתצהיר שלך שכשהיית באמצע העבודה על המחזה קיבלת פתאום טקסט מפובולוצקי שלדברייך הוא רק העתקה של הקטעים מהמקור של שלום עליכם.
עד: ליברטו. התשובה היא כן.
ש: את נספח א' לכתב ההגנה שלך הטקסט בכתב יד, כתבת לפני שקיבלת את הטקסט מפובולוצקי, נכון?
ת: לא. התחלתי בעצמי אחרי פובולוצקי אבל אני פובולוצקי אומר שזה לא טוב.
ש: תאשר לי בבקשה שבשנה האחרונה ההצגה סטמפניו הועלתה על במה ביחד עם אריקה?
ת: כן, זה נכון. על איזה שנה את מדברת?
ש: בשנה האחרונה 2012, 2013.
ת: כן, זה נכון.
ש: כמה פעמים?
ת: אולי חמש.
ש: אתה יודע לעבוד עם מחשב?
ת: כן.
ש: אז מי כתב על המחשב את נספח ב' לכתב ההגנה?
ת: על מה את מדברת איזה נספח?
ש: נספח ב' לכתב ההגנה.
ת: אני.
ש: אתה כתבת, אתה ישבת והקלדת?
ת: למה לא? במחשב.
ש: סיימתי תודה.
כב' השופט: תודה לבא כוח התובע יש חקירה חוזרת?
עו"ד ביורק: כן.
כב' השופט: העד משיב בחקירה חוזרת בתשובה לשאלות באת כוח הנתבעים.
עד: האם אני יכול לומר עוד מילה?
כב' השופט: כן.
עד: עוד מילה.
כב' השופט: בעברית.
עד: במחזה של פובולוצקי יש הרבה מילים שממני, שאין בשלום עליכם, אין בליברטו אבל זה כתוב שלי, אני. פובולוצקי במחזה שלו לקח.
כב' השופט: למה שפובולוצקי היה פה לא אמרת לו את זה? פה על דוכן העדים?
עד: אמרה לי שאני לא יכול, אין לי זכות לשאול שאלות.
כב' השופט: נכון אבל יכולת להגיד לעו"ד ששאלה.
עד: סליחה אבל אני שומע שאני לא יכול לשאול.
כב' השופט: טוב.
עד: יש הרבה אבל?
כב' השופט: מה יש הרבה?
עד: אני מחזה יש פה זה אחד אבל הרבה.
כב' השופט: איך זה יכול היות שהוא לקח ממך טקסטים אם לא היה לו את הטקסט שלך?
עד: נתתי לו את הסנריום.
כב' השופט: מתי?
עד: אחרי שהוא הגיע מנסיעתו שסופר פה, הוא הגיע אלינו לחזרה, ראה אותה ונתתי לו טקסט על מנת שהוא יוכל לחבר מוסיקה לטקסט הזה.
כב' השופט: טוב. מי בסוף חיבר לכם את המוסיקה?
עד: הכנר שרייבר מיכאל.
כב' השופט: טוב. האם באת כוח התובע רוצה לשאול אותו שאלות נוספות?
עו"ד ביורק: של הנתבע חוזרת אני רוצה כן, אם אפשר.
כב' השופט: לא אני שואל אותך אם את רוצה לאור מה שהוא רמה לשאול אותו משהו? לא. אז עכשיו את רוצה לחקור אותו חקירה חוזרת?
עו"ד ביורק: כן אם אפשר.
כב' השופט: בבקשה. העד ממשיך להשיב בחקירה חוזרת לבא כוח הנתבעים.

העד, גריגורי גרומברג, משיב בחקירה חוזרת לשאלות עו"ד ביורק:
עו"ד ביורק: אמרת כרגע מקסים שרייבר מי בחר מוסיקה מקסים,
עו"ד רוה: אני מתנגדת, איך זה נובע מהחקירה הראשית?
כב' השופט: נכון. לא נובע.
עו"ד ביורק: כרגע דיבר על מוסיקה. אמרת בחקירה נגדית שבליברטו יש טקסט עצמי, איפה אצלך יש טקסט עצמי?
עד: במחזה. במחזה ישנו.
ש: כן, איפה?
ת: הרבה.
כב' השופט: טוב, הוא אומר בהרבה מקומות. כן.
עו"ד ביורק: כן, אז ספר לנו על אחד לדוגמא.
עו"ד רוה: אבל זה לסיכומים למה צריך לבזבז על זה זמן עכשיו?
עו"ד ביורק: כרגע אמרת בחקירה נגדית שפובולוצקי בטקסט שלו אהבה ומוסיקה לקח טקסט ממך, אתה יכול להראות לי איפה?
עד: יש הרבה מקומות אבל יש בסוף פובולוצקי בליברטו יש אך ורק טקסטים של שלום עליכם ושלם עליכם הוא המספר וזה יש הכל משלום עליכם. זה מדבר שלום עליכם.
כב' השופט: הבנתי, כן.
עד: אני עושה שמדברת רוחל'ה ואני בכלל עשיתי, שלום עליכם כתב רומן על סטמפניו זו הדמות הראשית ורוחל'ה וסטמפניו אצל שלום עליכם נאלצו היו תנאים מיוחדים בתחום המושב שהם נאלצו פשוט להיכנע. אני עשתי את זה אחרת זה לא סתם על רוחל'ה שהיא רוצה בחופש, נפשה רוצה בחופש דרך המוסיקה זו הייתה תקופה שהרבה אנשים רצו לפרוץ, רצו באמנציפציה, מאדם בובארי, גם אנה קרינינה ורוחל'ה, קצת לנשמה חופש.
כב' השופט: אבל אתה שמעת פה את השחקנית שאמרה שזה בכלל,
עד: ולכן בסוף כתבתי מונולוג של רוחל'ה, זה לא שלום עליכם זה אני. זה אני כתבתי.
כב' השופט: טוב זהו?
עו"ד ביורק: זהו.
עד: זו דוגמא אבל יש הרבה.
כב' השופט: טוב.
עד: אני רוצה לעבוד כמה שיש לי כוח, אני כותב עכשיו הצגה חדשה בפינלופה, אני רוצה להמשיך לעבוד כמה שיש לי כוח בשנים שאני חיי.
כב' השופט: כן אבל למה ברוסית?
עד: יש עכשיו הצעה שאנחנו עושים בעברית. אני עושה את ההצעה אקסודוס. עכשיו יש תרגיל של שירים ושנה 2014 יש פרמיירה בעברית אז קודם לא עובדת בעברית עכשיו אני קצת והתחלתי לעבוד עם שחקנים עבריים. כעת אני עובד.
כב' השופט: אפשר לגמור את זה בכסף?
עד: על איזה כסף אדוני מדבר?
כב' השופט: שקלים חדשים.
עד: אני צריך לשלם?
כב' השופט: שופט, לא.
עד: שופט אני מניח מקבל משכורת.
כב' השופט: נו מה אתה אומר?
עד: אני צודק. אני מבין אני אומר שאני צודק.
כב' השופט: טוב.
עד: מר פובולוצקי, אני לא יודע איך לומר את זה, זה גועל, זה פשוט לא נכון. זה מה שאני אומר. אולי שותפים. עושים ביחד
כב' השופט: טוב.
עד: יש לו זכות.
כב' השופט: איזה זכות יש לו?
עד: לעבוד עימי או שלא לעבוד עימי אבל לעזוב עבודה באמצע?
כב' השופט: טוב אז תחשוב על זה עוד קצת בזמן שאני שומע את העדים הנוספים. טוב, תודה. בסדר.
עד: על מה אני צריך לחשוב אדוני?
כב' השופט: על איך אנחנו גומרים את זה. טוב. כן, עד מספר 2 של הנתבעים, אני מזהיר אותך שאתה צריך לומר את האמת אחרת תהיה צפוי לעונש, הבנת את האזהרה?
עד: כן.
כב' השופט: מה שמך בבקשה?
עד: ולדימיר וולפסון.
כב' השופט: מה אתה עושה היום?
עד: אני רופא?
כב' השופט: איזה רופא?
עד: פנימי. אני עובד במשטרת ישראל.
כב' השופט: אתה עובד בתור רופא במשטרת ישראל?
עד: כן.
כב' השופט: ממתי?
עד: מ-92'.
כב' השופט: והיכן מקום העבודה שלך היום? באיזה מקום פיסי, מקום גיאוגרפי?
עד: מכמש, בין יריחו לירושלים.
כב' השופט: אוקי אתה עשית תצהיר אצלנו ב-10.11.2011.
עד: כן.
כב' השופט: מה שכתוב בתצהיר זה נכון?
עד: נכון.
כב' השופט: העד ממשיך להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות עו"ד רוה

העד, ולדימיר וולפסון, לאחר שהוזהר כדין, משיב בחקירה נגדית לשאלות עו"ד
רוה:
עו"ד רוה: אתה לא עוסק בתחום המחשבים?
עד: לא.
ש: תראה אני רוצה להראות לך שני צילומים, פה זה הסלון של משפחת פובולוצקי נכון?
ת: כן.
ש: משהו שונה?
כב' השופט: מה את מראה לו בדיוק?
עו"ד רוה: צילום של הסלון של משפחת פובולוצקי והעד אומר שזה סלון של משפחת פובולצקי.
ת: כן.
ש: משהו שונה בסלון מאז שהיית שם?
ת: את רצינית?
ש: כן, תסתכל.
כב' השופט: איך הוא יכול לזכור את זה?
עד: אני יכול לזכור מה שהיה לפני ארבע שנים?
עו"ד רוה: לא, אני שואלת עכשיו כשאתה מסתכל אתה רואה משהו שונה ממה שאתה זוכר כשהיית שם, הרי היית שם ולא פעם אחת.
ת: אני זוכר אנחנו ישבנו על איזה שהוא כיסא,
ש: רגע תן לי, אני שואלת אתה עונה.
ת: בבקשה.
ש: אתה טוען בתצהיר שלך שהיית כמה וכמה פעמים בבית של משפחת,
ת: לא כמה וכמה, פעמיים.
ש: לא אתה כותב שלו.
כב' השופט: איזה סעיף?
עד: פעמיים.
עו"ד רוה: סעיף 4.
כב' השופט: אז איפה הוא כותב שהוא ישב שם עם התובע?
עו"ד ביורק: פעמיים.
כב' השופט: "בהזדמנות זו הראה התובע לאשתי את יצירתו המתוקנת".
עו"ד רוה: נו, "כאשר עסקתי בתיקון המחשב".
כב' השופט: נו?
עו"ד רוה: בסדר אני רוצה לשאול שאלות.
כב' השופט: אבל איפה זה כתוב שלכן הוא הכיר את הסלון או משהו בדירה של התובע?
עו"ד רוה: העד טוען שהוא היה בביתו של התובע.
כב' השופט: איפה זה כתוב.
עו"ד ביורק: לא, לא זה כתוב.
כב' השופט: מה?
עו"ד רוה: אין מחלוקת על העובדה הזאת.
עו"ד ביורק: הוא היה פעמיים, כן.
כב' השופט: אבל לא כתוב בתצהיר, טוב, נו הלאה.
עו"ד רוה: כתוב, כתוב.
כב' השופט: נו אז מה? כאשר באנו לביתו של התובע,
עו"ד רוה: הוחלט כי נבקר את התובע ואז הגענו לביתו של התובע ואני עסקתי בתיקון המחשב".
עד: כן.
עו"ד רוה: זה הסלון של משפחת פובולצקי. אתה רואה פה איזה שהוא מחשב בסלון הזה?
כב' השופט: נו, באמת.
עד: לא מחשב היה בחדר אחר.
ש: האם אתה עוסק בדרך כלשהי במשחק?
ת: לא.
ש: אתה נוהג ללכת עם אשתך לחזרות?
ת: כן, לפעמים.
ש: לאיזה חזרות אתה נוהג ללכת איתה?
ת: אותן חזרות שיש לה באותו רגע שיש לי רצון ללכת.
ש: אין איזו סיבה ספציפית שבגלל אתה צריך ללכת?
ת: לא. סיבה יכולה להיות אחת אין לה רכב אז אם יש לי זמן ויש לה רצון והיא מבקשת אז אני לוקח אותה לחזרות.
ש: אוקי. אתה ואשתך משתפים פעולה בעבודת המשחק בדרך כלשהי? לא, נכון?
ת: לא, חוץ מזה שאני יכול להיות נהג שלה.
ש: בסדר גמור, תודה סיימתי.
כב' השופט: יש חקירה חוזרת?
עו"ד ביורק: לא.
כב' השופט: טוב, תודה רבה לך אדוני אתה משוחרר כל טוב. בהצלחה. יש עוד עד לחקור?
עו"ד ביורק: כן את נתבעת 2 בבקשה.
כב' השופט: טוב, עד מספר 3 של הנתבעים. אני מזהיר אותך שאת צריכה לומר את האמת אחרת תהיי צפויה לעונש הבנת את האזהרה?
עדה: הבנתי.
כב' השופט: מה שמך בבקשה?
עדה: אליקה וולפסון.
כב' השופט: אלינה וולפסון.
עדה: אליקה.
כב' השופט: בתצהיר כתוב נ'. תחליטי קוראים לך אלינה או אליקה?
עדה: אליקה זה שם שלי בתיאטרון.
כב' השופט: ואיך כתוב השם שלך בתעודת הזהות?
עדה: אלינה.
כב' השופט: אוקי. מה את עושה היום?
עדה: אני?
כב' השופט: כן.
עדה: היום אני בבית משפט, מה אני עושה היום? אני עובדת כשכירה בחברת קוסמטיקה אלפא וגם אני שחקנית בתיאטרון דיוקן אצל מר גרומברג שהוא מחזאי.
כב' השופט: איך קוראים לתיאטרון?
עדה: דיוקן.
כב' השופט: ממתי את משתפת פעולה עם הנתבע מר גרומברג?
עדה: אם אני לא טועה מ-1999.
כב' השופט: העדה ממשיכה להשיב בחקירה שכנגד בתשובה לשאלות עו"ד רוה.

העדה, אלינה וולפסון, לאחר שהוזהרה כדין, משיבה בחקירה נגדית לשאלות
עו"ד רוה:
עו"ד רוה: את מגדירה את עצמך כשחקנית אמרנו.
עדה: כן.
ש: את מגדירה את עצמך כשחקנית מנוסה או שחקנית מתחילה?
ת: לא, אני הייתי שחקנית עוד באוקרינה. אני באתי לפה כבר שחקנית.
ש: מנוסה?
ת: מנוסה, לא אני מקצועית.
ש: נכון ששחקן מקצועי אמור להיות בעל כישורים של יסודיות, תשומת לב לטקסט ולפרטים בו ויכולת הבנה של טקסט?
ת: את יודעת העברית שלי, אני מאוד מצטערת זה עברית לא של שפה גבוה אבל,
ש: אז אני שואלת אם שחקן מקצועי הוא יכול להבין טקסט ברמה גבוהה נכון?
ת: נו בטח, הוא צריך.
ש: הוא יכול לשים לב לפרטים, יש לו יכולת לשים לב לפרטים?
ת: צריך.
ש: נכון. את היית מגדירה את עצמך מישהי שיש לה את הכישורים האלה לשים לב לפרטים, לדעת לקרוא טקסט ולהבין אותו?
ת: אם לא היה לי את זה לא הייתי שחקנית.
ש: בסדר, האם נכון שבעבודתך כשחקנית את מקפידה על מקצועיות ורמה גבוהה?
ת: כן.
ש: בכמה הצגות שהם שיתוף פעולה עם מר גרומברג השתתפת?
ת: על שואלת על מחזות, כמה מחזות השמות?
ש: בסך הכל, לא לפי חלוקה? כמה עשרות? כמה מאות?
ת: מאה, לא עשרות. מאה יכול להיות יותר.
ש: את שחקנית קבועה אמרנו.
ת: כן.
ש: נכון שבשנת 2010 ובשנת 2009 לא עבדת כשחקנית בשום מקום אחר חוץ מאשר עם מר גרומברג?
ת: כן.
ש: חשוב לך להמשיך ולשמור עם מר גרומברג על יחסים טובים?
ת: בטח.
ש: כשחקנית בעלת ניסיון את יודעת שיש דבר כזה זכויות יוצרים על יצירה.
ת: נכון.
ש: המשמעות של הדבר הזה היא שמי שיוצר את היצירה הוא בעל זכויות היוצרים בה.
ת: כן.
ש: נכון שכשחקנית מנוסה את הכרת את הרומן סטמפניו של שלום עליכם עוד לפני שנת 2008?
ת: לא.
ש: הכרת אותו?
ת: כן, מתי שמר גרומברג הזמין אותי אז הוא נתן לי ספר ואני קראתי.
ש: את אומרת בסעיף 5 שבסתיו 2008 פנה אלייך מר גרומברג וסיפר לך שהוא כותב בעצמו עיבוד לרומן סטמפניו של שלום עליכם, נכון?
ת: נכון.
ש: האם הוא סיפר לך שהוא עובד בשיתוף פעולה עם מישהו או שמישהו עוזר לו?
ת: לא, הוא אמר לי שהוא דיבר עם התובע והתובע הסכים שזה יצירה דרמטית והתובע הסכים לכתוב מוסיקה ולנגן.
ש: אבל על הטקסט הוא אמר לך שמישהו עובד,
ת: לא.
ש: איתו על הטקסט?
ת: לא.
ש: הוא לא אמר שהתובע עובד איתו על הטקסט?
ת: לא, לא.
ש: את רצית והסכמת לשחק בתפקיד של רוחל'ה?
ת: כן, נכון.
ש: בתור שחקנית בעלת ניסיון את ידעת שלרומן סטמפניו נעשו עיבודים למחזה להעלאה על בימת תיאטרון?
ת: כן, אני שמעתי על זה אבל לא ראיתי.
ש: את אומרת בסעיפים 6 ו-7 לתצהיר שלך שבינואר 2009 מר גרומברג הקריא ונתן לך עותק מהיצירה שלו?
ת: כן.
ש: איך התרשמת מהיצירה שלו?
ת: אני לא הבנתי את המילה, מה זאת אומרת?
ש: את חשבת שלהתמקד ברוחל'ה ובסט מפניו זה רעיון טוב, זו מחשבה מקורית?
ת: מר גרומברג הוא מאוד מקצועי ואני מאינה לו.
ש: אבל אני שואלת אותך על המחזה הספציפי, כשאת קראת,
כב' השופט: איפה היא כותבת את זה?
עו"ד רוה: את מה?
כב' השופט: את מה שאת שואלת אותה עכשיו?
עו"ד רוה: בסעיף 6 ו-7 היא אומר שהוא הקריא ונתן לה עותק.
עדה: נכון.
כב' השופט: אוקי.
עו"ד רוה: אז אני שואלת אותה עכשיו מה היא חשבה על מה שהיא קראה.
ת: אני חשבתי שזה מצוין. שזה בסדר שאני רוצה לשחק,
ש: את חשבת אבל שזה רעיון טוב,
ת: בטח שזה רעיון,
ש: שזה רעיון מקורי?
ת: טוב.
ש: רעיון מקורי גם?
ת: כן.
ש: נתקלת אי פעם במחזה סטמפניו שמתמקד בשחקנית וכנר בלבד ומוסיקה?
ת: לא, לא, אני אמרתי שאני לא ראיתי קודם, אני לא ידעתי את זה.
ש: בסדר, כשאת אומרת בתצהיר שלך שגרומברג נתן לך את היצירה שלו,
כב' השופט: איזה סעיף?
עו"ד רוה: אין פה כל כך,
כב' השופט: בסעיף 7 היא כותבת "מר גרומברג קרא בפנינו את יצירתו",
עו"ד רוה: "ונתן לכל אחד". אני רוצה רק לוודא שהטקסט שהוא נתן לך זה נספח ב' לכתב ההגנה, צריך לדעת על מה אנחנו מדברים.
ת: מה נתן לי מר גרומברג?
ש: כן.
ת: זה מה שאנחנו עבדנו עד הסוף.
ש: כן אבל איפה זה? יש לך להראות לה? אני רוצה שהיא תאשר שזה הטקסט שהיא קיבלה.
עו"ד ביורק: יש פה תרגום.
עו"ד רוה: לא, לא תרגום.
כב' השופט: את כותבת שאת ופובולוצקי שכנים.
עדה: נכון.
כב' השופט: מה זאת אומרת שכנים?
עדה: אנחנו גרים באותה שכונה אני חושבת.
כב' השופט: באותו רחוב, באותה עיר?
עדה: לא, אני גרה ברקנטי הוא היה גר באח"י מאיר, עכשיו אני לא יודעת.
כב' השופט: זה בכלל לא קרוב.
עדה: מה?
כב' השופט: זה לא כל כך קרוב.
עדה: זה קרוב זה 15 דקות ברגל.
כב' השופט: טוב.
עו"ד רוה: זה הטקסט שאת אומרת שהוא נתן לך?
כב' השופט: מה את מראה לעדה בבקשה?
עו"ד רוה: אני מראה לעדה את נספח ב' לכתב ההגנה.
עדה: כן אני חושבת שכן, שזה, זה. כן.
עו"ד רוה: את אומרת בתצהיר שלך בסעיף 7 ש מר גרומברג נתן לך את היצירה שלו לצורך לימוד וההערות.
ת: נכון.
ש: למה הכוונה בהערות? למה היית צריכה לתת הערות?
ת: כן אז אני רוצה להגיד שכל שחקנית שהיא משחקת לפעמים רוצה לדבר בטקסט לא בטקסט שלה לעשות את המשפט שהוא היה של פעם יותר לזמן הזה, שזה יהיה יותר מובן פשוט אז זה ההערות שאני דיברתי עם מר גרומברג. אמרתי לו איך יותר טוב להסביר, איך יותר טוב לי כשאמרתי לו איך יותר טוב להסביר, איך יותר טוב לי כשחקנית להגיד את המשפט הזה או לא, מה אני מרגישה. רק את זה, כך אנחנו תמיד עובדים.
ש: זה תהליך מקובל?
ת: כן.
ש: ששחקנית נותנת הערות ליצירות?
ת: לא, זה לא מקובל בדיוק כמו שאת עכשיו אומרת. אני לא יכולה להגיד למשל לבמאי מה דמיון שלי, לכל במאי יש אמביציות שלו אבל אני יכולה להגיד שאולי אני חושבת שאני במקום להגיד אני רואה להגיד במקום, אני רוצה, נגיד כך.
ש: אוקי, את אומרת בסעיף 8 לתצהיר שלך שמר פובולוצקי מסר לך את היצירה שלו שעלית אליו הביתה אחרי הפגישה של שלושתכם אצל מר גרומברג בבית נכון?
ת: אחרי הפגישה הראשונה?
ש: כן.
ת: שהוא נתן לי טרמפ ואחרי זה כן הוא ביקש אותי לעלות ולקחת את הליברטו שלו כי הוא אמר שבזמנו הוא כתב עיבוד למוסיקה, ליברטו למוסיקה לרומן סטמפניו ורצה לדעת את דעתי, כן, נכון.
ש: אוקי עכשיו שחקנית מנוסה שמכירה טקסטים נכון? ואת מכירה את היצירה, את מקבלת משני אנשים שונים באותו היום,
כב' השופט: לא באותו יום, כתוב באותו יום?
עו"ד רוה: באותו יום.
עדה: כן, זה באותו יום היה.
עו"ד רוה: מקבלת משני אנשים שונים באותו יום יצירה דומה לא נראה לך שמשהו פה לא בסדר?
ת: קודם כל אני יכולה להגיד שמה שאני קיבלתי מהתובע זה לא היה יצרה, זו הייתה העתקת הקטעים משלום עליכם מהרומן של סטמפניו.
ש: אבל עדיין את רואה,
כב' השופט: הלאה, תעני לשאלה. זו לא תשובה לשאלה כן.
עדה: מה לא?
עו"ד רוה: לא נראה לך שמשהו פה לא בסדר הרי הם מאוד דומים.
ת: לא, זה לא מאוד דומים כי אצל מר גרומברג זה היה מחזה וזה היה העתק הקטעים אני לא הסתכלתי על זה באותו יום, אני הסתכלתי מאוחר יותר מתוך נימוס כי רציתי להגיד כי אם אנחנו עובדים ביחד רציתי,
ש: תראי אבל את שחקנית בעלת ניסיון,
ת: נכון.
ש: נכון שיש דברים שהם שונים, זה גוף ראשון, זה גוף שלישי,
ת: נכון.
ש: אבל את רואה וגם המומחה כבר ראה זאת אומרת שזה ברור שזה המצב שהסדר של הסצנות הוא פחות או יותר אותו סדר. את רואה שהמשפטים יש פה ושם יש משפטים דומים, זה לא נראה לך שמשהו לא בסדר?
ת: לא, לא נראה לי.
ש: לא נראה לך שיש בעיה?
ת: תשמעי יש הרבה שעושים מחזות למשל שלושת המוסקטרים וזה אותם משפטים כי זה מאותו ספר, אותו שלום עליכם.
ש: ומה עם הסדר של הסצנות? הסדר אותו סדר.
ת: אני לא יכולה ככה להגיד, זה לא אותו סדר, בכלל לא.
ש: בסדר, את שחקנית מנוסה אמרנו וגם ביכולת שלך להשוות טקסט היא יכולת גבוהה נכון?
ת: אני לא יודעת אני לא ישבתי ולא הסתכלת.
ש: מה לא ישבת ולא הסתכלת אבל את כותבת שכן ישבת והסתכלת, ישבת ועשית השוואה.
ת: נכון בזמן מאוחר יותר אני הסתכלתי וראיתי, שוב אני אומרת שזה העתקה מטקסטים של שלום עליכם זה לא מחזה, היסודות של,
ש: את לא ראית שאפילו שזה העתקה של קטעים משלום עליכם כמו שאת אומרת, את לא ראית את הדמיון בין הטקסטים, לא ראית שאפילו שזה כתוב כמחזה וזה כתוב כאוסף של קטעים מהמקור לא ראית את הדמיון בין שניהם?
ת: לא.
ש: הבנתי עכשיו את ממש ישבת, את כותבת בסעיף 9 שאת ישבת ארוכות,
כב' השופט: היא לא כתבה ארוכות.
עו"ד רוה: למה, יישבתי ארוכות, יישבתי, ישבתי, בסעיף 9.
כב' השופט: אוקי בסדר. אני חוזר בי.
עו"ד רוה: "ישבתי ארוכות והשוויתי בין תסריטו של מר גרומברג לבין הליברטו".
ת: נכון.
ש: את לא ראית שזה אותו דבר?
ת: זה לא אותו דבר.
ש: זה לא אותו דבר?
ת: לא. זה לא אותו דבר.
ש: טוב, זה לא אותו דבר. מה לא דומה בעצם?
כב' השופט: נו באמת.
עדה: לא דומה?
כב' השופט: אי אפשר לשאול כזאת שאלה, מה לא דומה, טוב את יכולה לענות על זה מה לא דומה?
עו"ד רוה: מה לא דומה?
עדה: מה לא דומה? לא דומה הרבה דברים. קודם כל למר גרומברג יש קטע שזה נקרא חלום, בליברטו בכלל אין את זה. במר גרומברג יש,
עו"ד רוה: מה זה חלום?
ת: החלום של רוחל'ה שהיא חולמת ובליברטו של מר פובולוצקי אין דבר כזה. יש קטע למשל החתונה שזה מהתחלה שרוחל'ה צועקת, חתונה, חתונה ואיך היא מקבלת האורחים. יש למשל בליברטו יש דבר כזה שרוחל'ה פוגשת עם סטמפניו יום שני של חתונה , אצל מר גרומברג אין דבר כזה, אין בכלל יום שני. הפגישה פה במקום. יש איזה שהוא שבכלל לא, למשל יש אצל מר גרומברג במחזה שרוחל'ה בסוף, היא קוראת את המכתב של סטמפניו ובזמן שהקטעים נופלים לרגל היא יושבת, אין את זה בליברטו וזה לא יכול להיות כי זה מה שכתב מר גרומברג. אחר כך זה, רואים שזה משהו אחר.
ש: אוקי. שני הטקסטים מתמקדים בדמויות של רוחל'ה וסטמפניו נכון?
ת: איזה שני טקסטים?
ש: שני הטקסטים שאנחנו מדברים עליהם מה שאת קוראת ליברטו והטקסט של מר גרומברג שאישרת אותו קודם.
ת: לא.
ש: לא?
ת: לא.
ש: אוקי, אבל בטקסט של הליברטו הבחירה של הטקסט היא מתוך הרומן משרתת את הרעיון שמתמקד ברוחל'ה וסטמפניו.
ת: סליחה לא הבנתי, שהם ביחד? לא הבנתי.
ש: הטקסטים כשאת קראת את הליברטו זה טקסט שרואים שהוא מתכוון לשרת את הרעיון של סיפור שמתמקד רק ברוחל'ה וסטמפניו נכון? למשל פריידל, הדמות פריידל לא מופיעה שם נכון?
ת: איפה?
ש: בליברטו, מה שאת קוראת.
ת: לא זוכרת, יכול להיות שלא, יכול להיות. אני לא זוכרת את זה.
ש: תראי בפתיחות של שתי היצירות בטקסט של פובולוצקי וגם בטקסט של מר גרומברג שאת אישרת אותו קודם יש טקסט שאומר בכל פעם שאני שומע צלילי כינור מתעורר בנפשי סיפור מדהים אותו שמעתי עוד בילדות וכן הלאה וכן הלאה. זה מופיע גם אצל מר גרומברג, נכון?
ת: נכון.
ש: כשראית את שני אלה לא חשבת שזה,
ת: לא אני שוב מספרת לך שזה משלום עליכם איך אני יכולה לחשוב על זה?
ש: אבל זה לא משלום עליכם.
ת: מה?
ש: זה לא משלום עליכם.
ת: זה גם יש אצל מר גרומברג במחזה שלו שאני קיבלתי זה אותו דבר.
ש: אבל את רואה שניים אותו דבר,
ת: זה לא בדיוק אותו דבר.
ש: יכול להיות שאמרת אלה יסתדרו בינהם אני רק שחקנית, אני לא צריכה להתערב פה?
ת: לא, לא. קודם כל מתי שאנשים עובדים הם עובדים כולם ביחד, זה כאילו קבוצה אחת, אני לא רציתי,
ש: אבל את עבדת עם פובולוצקי בלי שגרומברג יודע איך את אומרת את זה?
ת: מה אמרת?
ש: את עבדת מאחורי הגב של מר גרומברג,
ת: אני לא עבדתי. לא נכון.
ש: מר גרומברג עצמו אומר שהוא לא ידע על זה שאת עבדת עם פובולוצקי.
ת: נכון, אני לא עבדתי זו לא עבודה. אם אני מדברת איתך באופן אישי זה לא אומר שאנחנו עובדים. אני פשוט מתוך נימוס כי ראיתי שיש לו שאיפות דרמטורגיות, רציתי פשוט לעזור, לדבר עם בן אדם. זה לא היה משהו שאני חשבתי שהוא עובד.
ש: רצית לעזור לו ונתת לו את כל הטקסט של גרומברג?
ת: אני לא נתתי לו טקסט של גרומברג.
ש: זה מה שגרומברג אומר, שאת נתת לו את הטקסט שלו.
ת: לא גרומברג לא אמר דבר כזה.
ש: לא אמר דבר כזה?
ת: לא, הוא לא אמר את הדבר הזה. הוא אמר שהוא נתן את ההעתק, גם מחזה שלו של מר גרומברג באותו רגע שאנחנו פגשנו שהוא קרא לנו בפנים, אני קיבלתי את המחזה וגם מר גרומברג.
ש: אז את לא נתת לפובולוצקי טקסט מחזה של מר גרומברג?
ת: למה אני צריכה לתת?
ש: הערות שנתת למר גרומברג.
ת: הוא לא אמר את זה, אני שמעתי הוא לא אמר שאני נתתי לפובולוצקי מחזה של מר גרומברג.
ש: לא מחזה, הערות שנתת למר גרומברג,
ת: הערות? כן אני סיפרתי לו,
כב' השופט: מה כן?
עדה: אני סיפרתי, ישבתי ארוכות כמו שאתה אומר שאני אמרתי,
כב' השופט: עם מי?
עדה: עם פובולוצקי והסברתי לו על חזרות שהיו לנו, על ההערות שאמר מר גרומברג, על שינויים שאנחנו עשינו, זה אני פשוט סיפרתי והסברתי אני לא חושבת שבזה יש איזה שהוא סוד אם אנחנו רוצים לעבוד ביחד.
ש: תראי יש חוות דעת של מומחה, בעמוד 9 של חוות הדעת, כל ארבע היצירות בעקרון דומים זה לזה, קטעי העלילה בשתי היצירות כמעט זהים לגמרי, איך את אומרת לי שאת לא ראית את זה?
ת: בבקשה יותר פשוט, את יכולה להסביר לי?
ש: המומחה אומר, זה הכל אותו טקסט, את שחקנית מנוסה,
ת: אני אומרת לך מאה פעמים, אותו טקסט כי זה שלום עליכם, הבנת?
ש: בטח שהבנתי.
ת: תודה.
ש: הפגישות בבית של פובולוצקי התקיימו אצלו בסלון נכון?
ת: נכון.
ש: כמה פעמים בסך הכל היית לבדך או עם בעלך בית של פובולוצקי?
ת: פעם ראשונה שאני עליתי איתו לקבל ליברטו, פעם שנייה מתי שהלכנו לתקן, בעלי הלך לתקן מחשב שלו ועוד הוא הזמין עוד פעם אחת, שלוש פעמים.
ש: כמה זמן עבדת את ומר גרומברג על החזרות להצגה?
ת: יותר משנה.
ש: את מאשרת שאחרי שהגשת לו את התביעה ביצעתם עוד כמה וכמה הצגות?
ת: כן, עשינו כמה הצגות.
ש: כמה פעמים? פעמיים? חמש פעמים?
ת: אני לא זוכרת.
ש: את כותבת בסעיף 14 לתצהיר שלך לגבי הדואר האלקטרוני שמר פובולוצקי שלח אלייך ב-29.3, זה האי מייל השני. את כותבת שם "לא עיינו בזה, לא התייחסנו לזה, לא דנו בזה." למעשה את אומרת שידעת שהתובע שלח לך גרסה נוספת של היצירה שלו אבל לא עיינת כך שאת לא יודעת מה כתוב בה, נכון?
ת: נכון.
ש: לא פתחת את זה?
ת: לא פתחתי כי ראיתי, בעלי אמר, אני לא קיבלתי, בעלי קיבל ושם היה כתוב סטמפניו זה הבנו שזה,
עו"ד רוה: סיימתי אדוני.
כב' השופט: יש חקירה חוזרת?
עו"ד ביורק: לא אדוני, תודה.
כב' השופט: אין חקירה חוזרת, תודה רבה לך. הנתבע מודיע אלה עדי?
עו"ד ביורק: כן אלה עדי אדוני.
כב' השופט: טוב אז בזה סיימנו את שמיעת הראיות?
עו"ד ביורק: כן, סיימנו.
כב' השופט: טוב תסגור.
(הפסקה בהקלטה)
כב' השופט: החלטה.

<#4#>
החלטה
אחרי שבאי כוח בעלי הדין הודיעו לי שהסתיים שלב הבאת הראיות וחקירת המצהירים אני מורה על דעתם כי בעלי הדין יסכמו את טענותיהם בכתב. התובע בתוך 90 יום מהיום והנתבעים בתוך אותו פרק זמן ממועד קבלת סיכומי התובע. המועדים נקבעו לפי בקשת באת כוח התובע. העתקי הסיכומים יומצאו במישרין ובמקביל להגשה לבית המשפט לצד שכנגד . ההגשה לבית המשפט תהיה למחצה סיכומים בנט המשפט. כל אחד מהצדדים יגיש עותק גם לתיק הנייר של בית המשפט ויצרף לסיכומיו דיסק הכולל הן קובץ וורד של הסיכומים המוגשים והן כל התצהירים וכתבי הטענות שהוגשו מ טעם אותו בעל דין לתיק בית המשפט, בקבצי word בלבד.
ניתן והודע בפומבי היום, 17.9.13, במעמד הצדדים וב"כ
_______________
שופט בכיר
הוקלד על ידי סוניה דוננפלד-לדר