הדפסה

פדילה נ' אשל ואח'

לפני:
השופט יעקב שפסר

המבקש:
חאזם פדילה
ע"י ב"כ עו"ד כנען עומר

נגד

המשיבים:
1.אסנת אשל
2.מורן יוסף
ע"י ב"כ עו"ד עינן אריאן ועו"ד שירלי רדמן

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש השלום בכפר סבא (כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר), מיום 7.5.13, לפיה נדחתה בקשת המבקש למחיקת כתבי טענות המשיבים והחזרת התיק ללשכת ההוצאה לפועל, וכן נגד החלטה שניתנה ביום 16.5.13 בבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידו.

רקע הבקשה והתובענה שביסודה הוא, התנגדות לביצוע שטר שהוגש על ידי המבקש בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא. במסגרת האמורה הוטל אף עיקול לבקשת המבקש על חשבונות המשיבים.

ביום 28.2.13 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקול, שבמהלכו הושגה הסכמה בין הצדדים, לפיה בכפוף להפקדת סך של 97,000 ₪ על ידי המשיבים, סכום שיועבר למבקש, יבוטלו העיקולים, תינתן רשות להגן ונוכח יתרת סכום התביעה יתברר התיק בסדר דין מהיר.

המשיבים לא הפקידו את הסכום, אף לא במועד שהוארך, ובהתאם קבע בית המשפט קמא כי יסוד ההסכמה הדיונית בטל. בנסיבות אלה יש לראות גם את מתן הרשות להתגונן כמבוטלת, ועימה ניתנו הוראות להמשך בירור התביעה.

על רקע האמור עתר המבקש לדחיית ההתנגדות או מחיקתה ולחידוש ההליכים בהוצל"פ. לעניין זה קבע בית המשפט קמא, כי משלא נקבעה חלופה להסדר, יש לדון בהתנגדות ובבקשה לביטול העיקולים. בהתאם קבע בית המשפט את המשך סדרי הדין, תוך ציון שחקירת המשיבים הסתיימה והם התבקשו להודיע עמדתם באשר לחקירת המבקש.
על החלטה זו הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש, שתמציתה היא כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו המעודדת אי כיבוד הסכמים, לרבות כאלה שקיבלו תוקף של החלטות שיפוטיות. עוד טען כי לא סיים הוא את חקירת המשיבים וכן טען להיפוך נטל הבאת הסיכומים, שכן המשיבים הם אלה שביקשו את ביטול העיקולים.

בית המשפט קמא קיבל את עמדת המבקש במובן זה שהסכים לשקול המשך חקירת המשיבים על ידו, ואילו באשר לסדר שמיעת הטיעון קבע כי דיון בבקשה הינו למעשה דיון בבקשה להטלת עיקולים ועל כן סדר הבאת הראיות מוטל על המבקש.

החלטות אלה הינן נושא הבקשה שלפני.

תמצית טענות המבקש היא, כי טעה ביהמ"ש קמא בקובעו כי הסתיימה חקירת המשיבים, שכן הדבר בוצע באופן חלקי בלבד, ומשחזר התיק לנקודת ההתחלה, זכותו של המבקש להשלים החקירות של המשיבים, הן לעניין ההתנגדות לביצוע השטר והן ביחס לבקשתם לביטול העיקולים.

כן טוען המבקש כי טעה ביהמ"ש קמא בהופכו את סדר הבאת הראיות, תוך קביעה שעל המבקש להגיש סיכומיו קודם למשיבים, החלטה שאושררה למעשה בבקשתו הנוספת בה קבע בית המשפט כי דיון בבקשת ביטול העיקולים אינה אלא דיון בבקשת המבקש להטלתם.

טיעונים נוספים שמעלה המבקש הם טעות באי העתרות לבקשתו לדחיית ההתנגדות והחזרת התיק להוצאה לפועל, תוך מתן הזדמנות נוספת למשיבים לדיון בבקשה לביטול העיקולים, והימנעות מחיובם בהוצאותיו בעקבות הפרת החלטה שיפוטית המקפלת פגיעה בזכויותיו.

אחר עיון בבקשה ונספחיה ובשתי החלטות ביהמ"ש קמא, לא מצאתי להיעתר לה.

ראשית, המדובר בהחלטה דיונית מובהקת הקשורה לאופן ניהול הדיון ואשר ככלל, אין דרכו של בימ"ש של ערעור להתערב בהחלטות ביניים מסוג זה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים שענייננו אינו נמנה עליהם.

שנית ולגופו של עניין, על אף שאין ככל הנראה מחלוקת כי המשיבים הם שהפרו את ההסדר אליו הגיעו הצדדים, ובעניין זה מבין אני לליבו של המבקש החש כי חזר לנקודת ההתחלה בשל הפרה שלא נגרמה בעטיו, הרי שבבסיסו לא היה ההסדר אליו הגיעו הצדדים מושלם, שכן לא נקבעה חלופה לו, ככל שלא יקויים. במצב דברים זה, צדק בית המשפט קמא, כי הצדדים חזרו לנקודת המוצא ויש לשוב ולדון לגוף ההתנגדות והבקשה לביטול העיקולים.

באשר ליתר חלקי הבקשה, הרי שבהחלטתו השניה של בית המשפט קמא (מיום 16.5.13) תוקן המעוות לו טוען המבקש, ובית המשפט ציין מפורשות כי נוכח טיעוני המבקש, מוכן הוא לשקול המשך חקירת המשיבים. כן הדגיש כי גם שאלת ההוצאות טרם הוכרעה, והיא תוכרע בתום בירור הבקשה.

אף באשר לסדר הטיעון צדק בית המשפט קמא. משמוגשת בקשה לביטול עיקול, מתנהל הדיון "דה נובו", מחדש, ונטל השכנוע רובץ על המבקש המקורי. במועד הדיון בבקשת ביטול העיקול מתנהל הדיון כאילו לא ניתן סעד זמני, ועול ההוכחה מוטל על המבקש המקורי של העיקול (ר' פסה"ד המנחה רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן, פ"ד נא (3), 789, 800 (ס' 12 לפסה"ד) (1997)).

בנסיבות אלה נדחית הבקשה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ג, 09 יוני 2013, בהעדר הצדדים.