פאיירפלאי בע"מ ואח' נ' Magic Software Enterprises Ltd ואח'

לפני
כבוד ה שופטת שבח יהודית 19.11.2015

מבקשות הביטול

(להלן: המבקשות)

1. Magic Software Enterprises Ltd.
2.מג'יק תעשיות תוכנה (ישראל) בע"מ
באמצעות עו"ד יוסי אשכנזי

נגד

מבקשי האישור

(להלן: המשיבים)

1.פאיירפלאי בע"מ
2.נועם הניג
באמצעות עו"ד שמואל קסוטו ועו"ד טל גוטמר

פסק דין

1. "... הנדון: חשד לפגיעה בזכויות יוצרים בהסבת מערכות מג'יק לטכנולוגיות אחרות. לאחרונה נוכחנו לגלות כי קיימות חברות אשר מציעות פתרון להסבת אפליקציות המפותחות בטכנולוגיה של חברת מג'יק תעשיות תוכנה, לטכנולוגיות אחרות. מבדיקה שערכנו עולה כי קיים חשש סביר כי בתהליך ההסבה יש שגיאה בזכויות היוצרים של חברת מג'יק תעשיות תוכנה בע"מ. ברצוני לעדכנך כי היה ובסיום הבדיקה המשפטי יתגלה כי אכן כך הדבר, יחשבו הגופים המסבים והגופים המשתמשים במערכות המוסבות כמפרי זכויות יוצרים והקניין רוחני של חברת מג'יק תעשיות תוכנה בע"מ. למותר לציין כי במידה ובית המשפט יכריע בסוגיה זו כהפרת זכויות יוצרים, ייאסר עליכם להשתמש בפתרונות המוצעים ע"י החברות הנ"ל" –
זהו נוסח המכתבים שנשלחו ביום 22.12.2008 ובחודש פברואר 2009 על ידי היועץ המשפטי של המבקשות ללקוחות המבקשות וללקוחות הפוטנציאליים של המשיבים בארץ ובחו"ל, אשר היוו את יריית הפתיחה להליך בוררות, שפסק הבוררות שניתן עם סיומו, הוא נושא בקשת הביטול שלפני.
2. הליך הבוררות' שהתבטא בתביעות הדדיות, התנהל לפני כבוד הבורר, השופט בדימוס אורי גורן (להלן: "הבורר"). תביעת הפיצויים של המבקשות נגד המשיבים נסמכה על טענה להפרת זכויות יוצרים, ומנגד תבעו המשיבים מהמבקשות פיצוי בגין נזק שנגרם להם עקב הפצת המכתבים ועקב הפרת מסמך סודיות עליו חתמו המבקשות. המשיבים טענו כי נזקם מתבטא בביטול עסקאות שכבר נכרתו, באי הבשלתם של משאים ומתנים לכדי עסקאות מחייבות, ובפיחות בהיקף העסקאות ובשיעור הגידול שלהן בשנים שלאחר מכן.
3. בהחלטתו מיום 15.12.2010, שהתייחסה לסוגיית החבות בלבד, דחה הבורר את תביעתן של המבקשות נגד המשיבים "על כל חלקיה", וקיבל את תביעת המשיבים בקבעו כי "התנהלותה של מג'יק בפרשה – משלוח 'מכתבי התראה', פרסום הודעות באינטרנט נגד פאיירפלאי וסירובה להעביר את הסכסוך לבוררות כמוסכם" לא רק ש'אינה הולמת ואינה ראויה' אלא שהיא " מפרה את הוראות סעיפים 4-5 להסכם הסודיות".
ההחלטה, המהווה פסק דין בהיותה דוחה את תביעת המבקשות, אושרה על ידי בית המשפט והפכה לחלוטה.
4. הגם שבחלקה הראשון של הבוררות שהסתיים בהחלטת החבות נשמעו ראיות גם בסוגיית גובה הנזק, הגישו המשיבים "בקשה פורמאלית לתיקון טענות המבקשים בעניין הנזקים", במסגרתה עתרו להגדיל את סכום הפיצוי שנתבע על ידם בתביעתם המקורית, משלטענתם נזקם הוגדל בעקבות מעשי הפרה נוספים שבוצעו על ידי המבקשות "בתקופה של שנתיים שחלפו מאז תחילת ביצוע ההפרה", אף להתיר להם הגשת ראיות נוספות לרבות חוות הדעת מטעם המומחית מירב בארי (להלן- בקשת התיקון).
בהחלטתו מיום 12.2.12 קבע הבורר "שאין להתיר תיקון או להוסיף נושאים מעבר לפלוגתאות שהיו מגובשות בעת תחילת הבוררות", משאלו נסמכים על עילות ואירועים בתקופת הבוררות ולאחריה המהווים עילות תביעה חדשות ונפרדות. עם זאת ציין הבורר כי "אין ברצוני למנוע מן התובעת הוכחת נזקיה – אולם כאמור בגבולות הנזקים בעבר (אם היו) ולא בנזקים החדשים (אם ישנם)", ומשכך לא התיר את הגדלת סכום התביעה, אולם בה בעת התיר "השלמת ראיות הצדדים בנושא הנזק" ובלבד ש"ראיות בעדויות אלה תוגבלנה לנזקים שנגרמו, אם בכלל, עד למועד (ב)ההחלטה בנושא החבות ואינה מיועדת למקצה שיפורים" (להלן- החלטת התיקון).
5. בפסק הבוררות המשלים מיום 13.1.15, נושא בקשת הביטול, דחה הבורר את כל טענות המשיבים בראש הנזק הראשון שעניינו ב"עסקאות שנכרתו ובוטלו"; דחה אף את מרבית טענות המשיבים בראש הנזק השני שעניינו ב"עסקאות בשלב משא ומתן שסוכלו", המתייחס ל- 17 משאים ומתנים שעל פי הנטען לא הבשילו לעסקה מחייבת בשל משלוח המכתבים, הגם שקיבל באופן חלקי את הפיצוי שנתבע בגין עסקת עמידר (249,000 ₪), עסקת ווריפון (50,000 ₪) ועסקת אלדן (393,484 ₪). חלק הארי של הפיצוי שנפסק בפסק הבוררות מתייחס לראש הנזק השלישי הדן ב-"עסקאות פוטנציאליות שסוכלו", עת לגביו נפסק פיצוי בסך 7,322,168 ₪.
6. המבקשות ממאנות להשלים עם פסק הבורר, ובבקשת ביטול ארוכה ומפורטת המשתרעת על פני עשרות עמודים, אף בכתב תשובה שהוגש ברשות, הן עותרות לביטולו. ואלו הם עיקרי טענותיהן:
א. עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, הנסמכת על שני אדנים:
האחד- הבורר לא התיר למומחה המבקשות (שטראוס) לבחון את הטכנולוגיה נושא הבוררות, ובמיוחד לעיין בקוד של מערכת מידע שהוסבה על ידי טכנולוגיית פאיירפלאי (הקוד המוסב), עת מומחה המשיבים (ד"ר שמר) בחן אותה.
והשני- הבורר לא התיר למבקשות להשיב לדוכן העדים את עדי המשיבים מר נועם הניג ומר שי שני, על מנת לחקרם בשנית בחקירה נגדית. נטען כי בעת שנחקרו בפעם הראשונה עמד בתוקפו צו החיסיון שהוטל ביחס לאותם 17 משאים ומתנים שהמשיבים טענו שבשל משלוח המכתבים לא הבשילו לכדי עסקה מחייבת, ולאחר שהוסר הצו קמה זכותן לשוב ולחקור את העדים הללו.
ב. הבורר לא הכריע בסוגיית התנגדותן של המבקשות לשינוי חזית ובהתנגדותן להגשת חוות הדעת מטעם המומחית בארי ולשינוייה של המתודולוגיה לחישוב הנזק, אף שאמור היה להכריע בה בסוף ההליך. עוד נטען כי משהוסכם כי הבורר יפסוק לפי הדין, הרי בהתעלמותו מטיעוני המבקשות ביחס לחוות דעתה של בארי ובאי הכרעתו בסוגיה זו - יש להתבונן על הבורר כמי שלא פסק על פי הדין, מחדל המקים עילת ביטול לפי סעיף 24(5) לחוק הבוררות, אף עילת ביטול לפי סעיף 24(7) לחוק הבוררות.
ג. עילת ביטול לפי סעיף 23(4) לחוק הבוררות. נטען כי החריגה מסמכות מתבטאת באלו:
אחד- הבורר פסק לזכות המשיבים פיצויים בהסתמך על המתודולוגיה החדשה לתחשיב הנזק המתבטאת בחוות דעתה של בארי, אף שקבע בהחלטת התיקון כי לא ניתן יהיה לשנות את המתודה המקורית לחישוב הנזק, ובכך סטה ממנה ב"סטיה בוטה ומפורשת".
שניים- הבורר פסק למשיבים בעסקת אלדן פיצויים "שאינם נסמכים על חומר הראיות ולמעשה סותרים את אשר נטען ונתבע על ידי פאיירפלאי עצמה".
שלושה- הבורר פסק למשיבים בעסקת וריפון פיצויים בגין פרמיה עודפת ששולמה על ידם אף ש"אינם נסמכים עי חומר ראיות כלשהו".
ד. עילת ביטול לפי סעיף 24(9)- משפסק הבוררות לוקה בסתירה פנימית מהותית עת הפיצויים שנפסקו בגין השנים 2009-2010 "מבוססים על קביעות העומדות בסתירה מוחלטת לקביעות כב' הבורר עצמו בנוגע לפיצויים שנפסקו לזכות המשיבים ביחס לשנת 2008".
7. המשיבים תומכים בפסק הבורר מנימוקיו, ומוסיפים משלהם. למשיבים מענה לגופו של עניין באשר לכל אחת ואחת מהטענות שבפי המבקשים, מה גם שלטעמם, אף לו היה ממש במי מהן, הרי לכל היותר עסקינן היינו בטעות שאינה מהווה עילת ביטול.

אתייחס אפוא לטענות כסדרן :
8. המבקשות קובלות כאמור על כי הבורר לא התיר להן לבחון את הטכנולוגיה נושא הבוררות ובכך לא ניתנה להן "הזדמנות נאותה" לטעון טענותיהן או להביא ראיותיהן. אין לקבל טענה זו:
ראשית, בחינתה של הטכנולוגיה שפיתחו המשיבים לרבות הקוד המוסב, הייתה רלוונטית בעיקרה לשלב החבות ולניסיון המבקשות להוכיח כי המשיבים הפרו את הקניין הרוחני של המבקשות. תביעת המבקשות בעניין זה נדחתה על ידי הבורר בהחלטת החבות מיום 15.12.10, ומועד ההשגה על כך חלף זה מכבר.
שנית, גם אם טענה זו משליכה על תחום גובה הנזק, משלגישת המבקשות חפצו להוכיח באמצעותה כי הטכנולוגיה שפותחה על ידי המשיבים לא הייתה "מיטבית" (עמוד 4 שורות 1-8 לפרוטוקול מיום 17.11.15) נתון המשליך על שיעור הביקוש, הרי שאף בהקשר זה ניטל עוקצה של הטענה משהבורר קבע ממילא ש"לא הוכח שפאיירפלאי היא האלטרנטיבה המיטבית מבין האלטרנטיבות העומדות בפני ארגון שמצוי בצומת ההחלטה לקראת השנים הבאות " וכי כל שהוכח הוא "כי מדובר באלטרנטיבה ראויה ללקוחות מג'יק שנחלה הצלחות". העובדה שהטכנולוגיה הייתה ראויה, הוסקה גם מיתר הראיות, ומנתון המכירות שהציגו המשיבים מהתקופה שלפני משלוח המכתבים.
9. המבקשות מוסיפות וטוענות כי סירובו של הבורר לאפשר להן לקרוא בשנית לדוכן העדים את עדי המשיבים ה"ה נועם הניג ושי שני- מקים אף הוא עילת ביטול. את טענתן בדבר הצורך בחקירה חוזרת לאחר הסרת צו החיסיון באשר ל- 17 הלקוחות לגביהן נטען ניהול משא ומתן שנכשל, מנמקות המבקשות בשניים: אחד- על מנת "לסתור את טענת המשיבים לפיה קיים קשר סיבתי בין החלטת הלקוחות הפוטנציאליים שלא להתקשר עם המשיבים לבין המכתב ", והשני- "להראות באמצעות עימות מצהירים אלה עם טענותיהם ביחס לכל לקוח ולקוח...כי המתודולגיה החדשה לחישוב הנזקים... מופרכת...שכן היא מבוססת על הנחת יסוד שגויה כאילו טכנולוגיית פאיירפלאי היא טכנולוגיה מיטבית...".
קיומו של קשר סיבתי נשלל ממילא ע"י הבורר עצמו בהסתמכו על מכלול החומר הראייתי, שהרי הבורר דחה את חלק הארי של הטענות שנטענו בקשר ל – 17 המשאים והמתנים שלא הבשילו לכדי עסקה מחייבת למעט עסקת עמידר, שהנזק הנטען לגביה הוכר במחצית בלבד. ממילא לא יכלו המבקשות, אף לו חקרו בשנית את שני העדים לעיל, להגיע לתוצאה טובה יותר; שנית, לאחר הסרת צו החיסיון, העידו המבקשות מטעמם נציגים של חלק מאותם 17 הלקוחות הפוטנציאליים (בסעיף 146 לתשובה טענו המשיבים כי המבקשות הגישו 8 תצהירים מקבוצת ה-17, והמבקשות לא התכחשו לכך), כך שהייתה להם הזדמנות להציג בפני הבורר בהקשר זה את הראיה הטובה יותר ואת העדויות מכלי ראשון, שלישית, את השאלות הקשורות בניסיון להפריך את טענת המשיבים בדבר טכנולוגיה מיטבית יכלו המבקשות לשאול גם בטרם הוסר הצו.
10. המבקשות הרחיבו בטיעוניהן על החלטת התיקון באשר פסק הבורר עומד, לגישתן, בסתירה לה, אך חוששני כי הן קוראות בה קביעות שאינן בנמצא. יש לזכור כי החלטת התיקון ניתנה בקשר לבקשת התיקון שהוגשה ע"י המשיבים (מוצג 24 למוצגי המשיבים) במסגרתה עתרו להגדיל את סכום הפיצוי שנתבע על ידם בתביעתם המקורית, משלטענתם הועמק היקף הנזק שנגרם להם מאז הוגשה התביעה, אף התברר להם מלוא היקפו. כן נטען כי "חלק נכבד מהנזקים שנגרמו למבקשים נגרמו עקב מעשים אותם ביצעה מג'יק לאחר הגשת התביעה וחלק אפילו לאחר פסק הדין בעניין החבות, כך שממילא ברור שלא ניתן היה לצפות אותם בעת הגשת כתב תביעה". (סעיף 12 לבקשה). כדוגמא ל"מעשים" חדשים אלו הפנו המשיבים לכתבה שפורסמה בעיתון "דה-מרקר" ביום 19.05.2011 בה צוין מפי המבקשות כי הן עדיין סבורות שהמשיבים מפרים את זכויות היוצרים שלהן.
בהחלטת התיקון, שניתנה לאחר שהתאפשר למבקשות להביע את התנגדותן, קבע הבורר כאמור "שאין להתיר תיקון או להוסיף נושאים מעבר לפלוגתאות שהיו מגובשות בעת תחילת הבוררות ", משאלו נסמכים על עילות ואירועים בתקופת הבוררות ולאחריה המהווים עילות תביעה חדשות ונפרדות. עם זאת ציין הבורר כי "אין ברצוני למנוע מן התובעת הוכחת נזקיה – אולם כאמור בגבולות הנזקים בעבר (אם היו) ולא בנזקים החדשים (אם ישנם)", ומשכך קבע כי סכום התביעה יוותר על סך של 13.7 מיליון דולר בלבד, כפי שנתבע בתביעה המקורית, אולם התיר "השלמת ראיות הצדדים בנושא הנזק" ובלבד ש"ראיות בעדויות אלה תוגבלנה לנזקים שנגרמו, אם בכלל, עד למועד (ב)ההחלטה בנושא החבות ואינה מיועדת למקצה שיפורים", להבדיל מנזקים מאוחרים יותר לגביהם ניתן היתר לפיצול סעדים.
הנה כי כן, הבורר לא התיר למשיבים להגדיל את סכום התביעה, אף לא התיר להם להוסיף לתביעתם פעולות מעוולות נוספות ("נושאים" חדשים כפי ניסוחו) שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה, בהיותן עילות חדשות, אולם התיר להן להציג ראיות נוספות על מנת להוכיח את היקף הנזק שנגרם להם בגין אותן העילות ואותם המעשים שנטענו בכתב התביעה המקורי, להבדיל מ"נושאים" נוספים שלא הותרה הוספתם. הבורר אף הגדיר את התקופה לגביה תותר הגשת הראיות הנוספות המסתיימת ביום מתן החלטת החבות, קרי סוף שנת 2010. הזדמנות שווה ניתנה גם למבקשות.
11. עיון בפסק הבורר מעלה כי הבורר אכן לא מיין ברשימה מסודרת ומתועדת את אותן הראיות או חלקים מהן החורגים ממתחם ההיתר, מה שהמבקשות רואות כהעדר החלטה, אולם אין לבוא אליו בטרוניה על כך, משלא היה עליו לטרוח בכגון אלו, ודי בכך שמבחינה מהותיות ולגופו של עניין ערך את האבחנה המתבקשת. המומחית בארי, שטיעוני המבקשות סבבו סביב חוות דעתה, מנתחת בחוות דעתה שתי תקופות: האחת-תקופת הפגיעה 2009-2011, והשנייה- תקופת ההתאוששות 2012-2016 ומעריכה את הנזק באשר לשתיהן. בפסק הבוררות מתעלם הבורר מהנזקים הנטענים ביחס לשנים2011- 2016 וקובע את הפיצוי רק בגין נזק לשנים 2009 ו- 2010. רואות עינינו כי הבורר מפריד, אמנם ללא כותרת מיוחדת, בסכין חדה את חלקה של חוות הדעת המתייחס לשנים החורגות, "חותך" אות ו, ואומד את הנזק רק ביחס לתקופה הקבועה בהחלטת התיקון. בסעיף 140 לפסק הבוררות אף קובע הבורר מפורשות כי טענה על מעשי הפרה לאחר מועד החלטת החבות (הפרסום בדה-מרקר) "מצוייה מחוץ לגדרי הבוררות ואינה צריכה הכרעה לצורך חישוב נזקיה של פאיירפלאי".
12. יש לילך עתה כברת דרך נוספת, ולבחון את טענתן הנוספת של המבקשות ולפיה לא הכריע הבורר בטענתן להרחבת חזית באשר למתודולוגיה שפורטה בחוות דעתה של המומחית בארי ואשר אומצה ע"י הבורר, בהיותה מתודולוגיה חדשה ושונה מזו שנטענה בכתב התביעה.
הבורר אכן לא הקדיש בפסק הבורר פרק נפרד לטענת הרחבת החזית שבפי המבקשות, אך אין להסיק מכך שלא הכריע בטענה, שהרי מעיון בפסק אין להסיק אלא שהטענה נדחתה על ידו. לצורך הבנת העניין נחזור ונעיין בכתב התביעה המקורי שהוגש ע"י המשיבים (מוצג 15 למוצגי המשיבים) בסעיפים המתארים את הנזק:
בסעיף 42(א) ובסעיף 44.1.1 לתביעה נטען לנזק שנגרם בגין עסקאות שנכרתו ובוטלו; בסעיף 42(ב) לתביעה נטען לנזק שנגרם בגין התניית המשך ההתקשרות בהתחייבויות לשיפוי; בסעיף 42(ג) ובסעיף 44.1.2 לתביעה נטען לנזק שנגרם בגין עסקאות שהיו בשלבי משא ומתן וסוכלו; ובסעיף 44.1.3 לתביעה, הוא ראש הנזק המתייחס ל"עסקאות צפויות שסוכלו" נטען כי הסך של 31,974,000 ₪ מבטא את "היקף העסקאות שהיו צפויות במהלך השנים הקרובות וסוכלו בעקבות מסע ההכפשה של מג'יק. הסכום מבוסס על קצב ושיעור הגידול של העסקאות שנכרתו מתחילת פעילותה המסחרית של פאיירפליי ועד לתחילת מסע ההכפשה של מג'יק. נוכח העובדה שהטכנולוגיה של פאיירפליי הוכחה כמוצלחת ביותר, ברור שהיקף העסקאות אמור היה לגדול בשנים הקרובות...". הערכה זו נסמכת על מצב המשיבים בעבר המתואר בסעיף 44 לכתב התביעה בו צויין כי בתקופת השנה שקדמה למכתבי ההכפשה "הצליחה פאיירפליי לסגור עסקאות לניצול הטכנולוגיה שלה בהיקף של יותר מ-3 מיליוני ₪... ועסקאות נוספות בהיקף של מיליוני ₪ היו בשלבי מו"מ מתקדמים".
ומהי נכתב בחוות דעתה של המומחית? המומחית מבססת את חוות דעתה על מבחן אובדן נתח השוק, על דרך השוואה למצב החברה בתקופת הבסיס' שהיא התקופה בה פעלו המשיבים ט רם ההפרה, כלומר עד דצמבר 2008, תוך מתן הדעת ל"משחק התחרותי" הרלבנטי לתחשיב מהיותם של המשיבים שחקן חדש בשוק, למומנטום, ל"מלאי-עסקים" ו"נתח שוק" בתקופות השונות המנותחות על ידה.
אמנם שיטת הערכה זו לא פורטה בכתב התביעה, אך גם לא פורטה בו שיטה אחרת, שהרי בכתב התביעה די לציין את עילת התביעה, את העובדות המקימות את עילת התביעה, ו את הסעד המבוקש. חוות דעת המומחים הן ההוכחה לנטען . בכתב התביעה נטען בנוסף לנזק עבר גם לנזק לעתיד הנובע מקיטון בעסקאות שהיו צפויות, הנסמך "על קצב ושיעור הגידול של העסקאות שנכרתו מתחילת פעילותה המסחרית של פאיירפליי ועד לתחילת מסע ההכפשה של מג'יק", וחוות הדעת המומחית אך מציעה מתודולוגיה מקצועית לצורך בחינתו, הערכתו וכימותו של נזק זה , ואינה בגדר הרחבת חזית. במועד הגשת התביעה, המשיבים לא היו חייבים, ייתכן שאף לא היו יכולים, לנקוב במתודולוגיה המדויקת בה יעריכו את הנזקים שנטענו על ידם בכתב התביעה. לא למותר לציין כי כנגד חוות הדעת של המומחית בארי הציגו המבקשות שלוש חוות דעת נגדיות מטעמן המציעות מתודולוגיה שונה, והבורר הכריע את שהכריע.
13. נותר לבחון את טענתן הנוספת של המבקשות, הנסמכת על עילת הביטול שבסעיף 24(9) לחוק הבוררות, ולפיה פסק הבוררות לוקה בסתירה פנימית מהותית, עת הפיצויים שנפסקו בגין השנים 2009-2010 " מבוססים על קביעות העומדות בסתירה מוחלטת לקביעות כב' הבורר עצמו בנוגע לפיצויים שנפסקו לזכות המשיבים ביחס לשנת 2008". נטען כי עת דחה הבורר את מרבית הטענות הקשורות לכישלון 17 המשאים ומתנים בשנת 2008 "בצל ההפרה" (נתון המתבטא לשיטתן ב-14.7%), לא יכול היה לאמוד את הנזק לשנים 2009-2010 בהערכת הצלחה של 55%.
ראשית, הטענה לגופה מתעלמת מהנתונים המובאים בתצהירו של נועם הניג, שלא הוכחשו, בדבר שיעור סגירה של 100% במהלך המחצית הראשונה של שנת 2007, שיעור סגירה של 29% במחצית השנייה של שנת 2007, ושיעור סגירה של 78% במחצית הראשונה של שנת 2008.
שנית, והעיקר, גם לו הוברר שמדובר בטעות בהערכת שיעורי הסגירה של המשאים ומתנים, הרי לכל היותר, ואינני קובעת שכך אירע, היה מדובר בטעות שאינה מקימה עילת ביטול. זהו גם המענה לטענות הנוספות שבפי המבקשות הקשורות לפסיקת פיצוי בגין עסקאות אלדן ווריפון בניגוד לראיות, באשר הינן טענות ערעוריות במובהק למרות האיצטלה בהן הולבשו ועל אף הכותרת שהוענקה להן.
אין צורך להכביר מילים על ההלכה הידועה והעקבית לפיה טעות של בורר איננה מהווה עילת ביטול, וגם אם יוכח בפני בית המשפט כי טעה הבורר, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו של הבורר בשיקול דעתו הוא. נפסק: "הטענה כי הבורר לא נתן דעתו על כל הראיות שהיו לפניו או הטענה כי פסק בניגוד לראיות שהיו לפניו, יכול שיהיה להם משקל בבית משפט לערעורים, אך לא בבית המשפט הדן בבקשה לבטל פסק בוררות" (רע"א 5991/02 עופרה גוירצמן ואח' נ' רות פריד ואח').
וכן:
"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטי בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט... פועל יוצא מאיזון זה הוא כי התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלו מוחלות בזהירות ועל דרך פירוט דווקני כדי ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון אם צד הבורר בקביעותיו או טעה בהם על פי הדין, שהרי עילת הביטול בגין טעות על פני הפסק שוב אינה נמנית עם עילות הביטול" (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים).
לא למותר חזור ולהזכיר כי "...יש לפרש את העילה המנויה בסעיף 24(9) בצמצום ולייחד את השימוש בה לנסיבות חריגות בלבד" (רע"א 2561/15 בראון נ' גונשיורובסקי, פסקה 12, ניתן ב-26.10.2015).
התוצאה
14. בקשת הביטול נדחית.
פסק הבוררות המשלים מיום 13.01.2015, לרבות "החלטה בעניין בקשה לתיקון פסק בורר" מיום 12.04.2015- מאושרים בזאת.
המבקשות ישלמו למשיבים את הוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪.

ניתן היום, ז' כסלו תשע"ו, 19 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.