הדפסה

עת"מ 47170-07-11 רענן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ו/או ועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח'

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 47170-07-11 רענן ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ו/או ועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה נתניה ואח'

07 אוגוסט 2011

בקשה מס' 1

לפני כב' השופט מנחם פינקלשטיין

המבקשים

  1. ורד שושנה רענן
  2. לוז מנסנו
  3. פנינה נעים
  4. אילנית קאזן נסים

נגד

המשיבה

  1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ו/או ועדת המשנה המקומית לתכנון ובניה נתניה
  2. הרשות המאשרת שליד הועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה
  3. אדריכל פול ויטל בכהונתו כמהנדס העיר נתניה
  4. עיריית נתניה
  5. הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז מרכז
  6. אשטרום נכסים בע"מ
  7. קיקה ישראל בע"מ

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשים: עו"ד גב' וייל ועו"ד קריסטל
מטעם המשיבות 1-4: עו"ד שרה גת
מטעם המשיבה 5: עו"ד הדר ניסים-ליבר
ב"כ המשיבות 6-7: עו"ד צדוק צדיק, עו"ד מור ועו"ד הודיה גולדין
כן נוכחים: גב' ורד רענן ומומחה מטעם המבקשים, מהנדס מרק רנדר; מהנדס אפריים ויינהבר יועץ התחבורה של המשיבות 6-7; רו"ח דודו דולה, מנהל כספים אצל המשיבה 6; מר אדם בוכמן, כלכלן מטעם המשיבות 6-7; אדריכלית הפרוייקט גב' אורית גלעדי מטעם המשיבות 6-7; מר איתי פישר סמנכ"ל מטעם המשיבה 7; עו"ד חני אבינרי משקיפה מטעם המשיבה 7. מטעם הועדה המחוזית, המשיבה 5 גב' מיכל לשם; מטעם הועדה המקומית המשיבה 1 גב' ויויאן זיאד והאדריכלית גב' שרה גזית.

פרוטוקול

עו"ד וייל:
העתירה הראשונה הייתה בפני כב' השופט שיינמן. היו התבטאויות מצד חבריי בבית המשפט, ובעת הדיון בעתירה כבר הייתה מופקדת התוכנית שבאה לאשרר את ההיתרים כאילו הכל היה כשר וההיתרים היו כשרים וכי המבנה היה לפני ההיתרים, אז למה היה צריך את התוכנית הנקודתית? תפקידה לאשרר את התהיות שהיו לגבי חוקיות ההיתרים. השופט שיינמן אמר מה לכם לבוא היום ולדון על היתרים שהיו קודם כשיש תוכנית בפני הועדה המקומית. התוכנית תפקידה לתת את המסגרת הנורמטיבית לבניין זה וכי נטען טענותינו בפני הועדה המקומית. יתרה מכך, השופט שיינמן, בפתיח החלטתו, ואני מפנה להחלטה על פיה משכנו את העתירה. זה מקשר אותי לטענה השולית שהכנסנו בעתירה בפני השופטת בוסתן. השופט שינמן רשם הצהרה מפי היזם קיקה ואשטרום, כי החנות לא תיפתח ולא ייעשה בה שימוש כלשהו בניגוד לתוכנית שבתוקף ובניגוד לתוכנית אחרת, ככל שתאושר. הצהרה זו הייתה בפנינו כשהגשנו את העתירה בפני השופטת בוסתן.
מכיוון שהייתה הצהרה זאת בפני השופט שיינמן ולא רצינו לוותר על הנכס השיפוטי הזה שקיבל אחר כך תוקף פס"ד, לכן אזכרנו בשולי העתירה בפני השופטת בוסתן את התוכנית נת 554/ב שהיא תוכנית האב שחולשת על כל המתחם, והיא מכילה תנאים הנוגעים לפתיחת חנות, טופס 4. לכן אזכרנו את זה. מכיוון שזו התוכנית המתקשרת להצהרות הועדה המחוזית, הועדה המקומית והיזם, כי לא ייעשה שימוש ולא תיפתח החנות ללא האישורים שבתוקף.
העתירה הוגשה בחודש אפריל בלי צו ביניים, משום מה נדחתה למרות שלא ביקשנו. היה דיון בחודש מאי ועקבנו אחרי המצב בשטח וראינו כי יש לנו זמן לגבי מה ייעשה בשטח והעמדנו את השאלה העיקרית – האם התוכנית בתוקף ואם כן אין צורך בצו ביניים. הדיון נדחה, וב- 21.6 התפרסמה ידיעה בעיתון דה מרקר כי עומדים לפתוח את החנות. מיד ביקשנו צו ביניים וביום 22.6 כבר הייתה בקשה בפני בית המשפט. שלחנו את הבקשה עם המצאות. אף אחד לא הגיש תגובה, אף אחד לא התייחס, וכשבאנו לדיון הדבר הראשון שביקשתי מבית המשפט לדון בבקשה בית המשפט לא רצה. בית המשפט למעשה סילק את הבקשה הצדה ולא דן בה בכלל. כלומר, לבית המשפט לא היה בסיס לשמוע את התגובות. היה מונח בתיק מסמך שאף אחד לא התייחס אליו כלל. בית המשפט לא ניהל שימוע כלשהו. בית המשפט שלף אתגר עליו התפלאתי – מה זכות העמידה שלנו והתוקף של התוכנית. דבר לא היה על העניין התחבורתי ושום מילה על צו הביניים. בית המשפט למעשה לא דן בבקשה ואני לא יכולתי לריב עם בית המשפט.
אני יוצאת מתוך הנחה שהם כבר ידעו כי השופטת בוסתן תדחה את העתירה, כך התרשמתי. אני יצאתי מהנחה כי מה שתצטרך השופטת בוסתן לעשות הוא להחליט לעתירה לגופה – אם התוכנית בסמכות או לא. צו ביניים איננו זהה לסעד העיקרי. נניח והשופטת בוסתן קובעת שהעתירה נדחית והתוכנית בסמכות הועדה המקומית. השופט למעשה לא דן בבקשה, היא לא עניינה אותו. אם היו תגובות לבקשה, נניח והשופטת הייתה מבקשת תגובה לתיק והייתה דנה בזה, נכון שלא הייתי יכולה למשוך את הבקשה. מדובר בסעד ביניים ולא אותה עתירה, יש הבדל. סעד הביניים קשור בעתירה. נניח והשופטת בוסתן תדחה את העתירה ותפסוק כי הסמכות בידי הועדה המקומית, בהנחה שהתוכנית היא תוכנית תקפה נשאלת השאלה מה אומרת נת 554/ב – שהיתר בניה ניתן להוציא על פי אישור של הסדר תנועה. לפני שהתוכנית אושרה הבניין היה בנוי. איפה אנחנו מול ההצהרה שהייתה בפני כב' השופט שיינמן? יש עילה על פי הצהרה ועילה על פי נת 554/ב למניעת פתיחת החנות.
העניין הוא שהשופטת בוסתן אמרה כי אינה מתכוונת לדון בבקשה כלל. אצה לי הדרך, אני לא רוצה שיהוי ולא רוצה לחכות עד שהשופטת בוסתן תחליט כך או אחרת, יש לי עילה בפני עצמה, יש לי עילה עצמאית שנובעת מהצהרות בפני כב' השופט שיינמן וכל העתירה השנייה לא עוסקת בתוקף התוכנית. כשיש עילה עצמאית לא חייבים לחכות למה יעשה השופט שאין לך שליטה על זמנו ואינך יודע מה הוא יחליט. השופטת לא תגיד שאי אפשר לפתוח או לא לפתוח את החנות אלא אם זה בסמכות או לא בסמכות. בית המשפט לא דן כלל בבקשה שלנו ולא רצה לשמוע טענה.
לכן, ברגע שיש לי תוכנית שאומרת כי יש לי היתר בניה מכוחו נבנה הבניין ויש לו תנאי בהיתר הבנייה כי לא יינתן טופס 4 אם לא יתמלאו התנאים התחבורתיים, יש לי את התוכנית המדברת רק על טופס 4 ופתיחת החנות ויש את ההצהרה בפני השופט שיינמן, אני עזבתי את הנתיב של העתירה שמונחת בפני כב' השופטת בוסתן, אם היא תדחה את העתירה וכי התוכנית בתוקף עדיין יש את השאלה אם לפתוח את החנות או לא. לו השופטת בוסתן הייתה שומעת גם את הבקשה ואומרת כי היא תדון בכל, לא הייתי מגישה את העתירה הנוכחית. איך בית המשפט יכול לתת החלטה? זו הייתה בקשה שציפינו לתגובות הצדדים ובית המשפט אמר כי הוא ידון בעתירה.
ניסיתי לשלב את הבקשה לצו ביניים ובית המשפט אמר כי הוא לא מעונין. בית המשפט לא אמר כי החלטה בבקשה תינתן יחד עם החלטה בעתירה. איך בית המשפט יכול לתת החלטה בבקשה שלא שמע את הטיעונים לגביה?
אנחנו מגישים עתירה על עילה שהיא מבוססת לא על העניין של תוקף התוכנית אלא להיפך, היא יוצאת מתוך הנחה שגם אם התוכנית תקפה יש היתר. אני רוצה לשכנע את בית המשפט כי הייתה לי עילה עצמאית ונפרדת.
לעותר יכולות להיות מס' אופציות להגיש עתירות. בדר"כ הוא מגיש עתירה על הנושא העיקרי הוא תוקף התוכנית. זה מה שעומד להכרעה בפני השופטת בוסתן. לא מדובר רק בפרסום של דה מרקר ביום 21.6, הייתה עילה חדשה לעתירה בהנחה שתדחה השופטת בוסתן את העתירה. נשאלת השאלה אם ניתן לפתוח את החנות או לא ועניין זה לא נטען בפני השופטת בוסתן. זה צריך היה להיטען במסגרת הבקשה לצו ביניים. אני גם לא קיבלתי את תשובות הצדדים. לכן, החלטנו להגיש עתירה הממוקדת אך ורק בהצהרות הצדדים, שלא ניתן לרוקן אותה מתוכן, ובתוכנית עצמה שקובעת את הסדרי התנועה ולהתמקד רק בדברים אלה.

עו"ד קריסטל:
מבקש להוסיף ולומר כי גם אם כב' השופטת בוסתן תקבל את העתירה, אין לכך קשר לפתיחתה או אי פתיחתה של החנות, בגלל חוסר האפשרות לתת טופס 4. העתירה לצו ביניים נמשכה שם וזה לא הסעד בעתירה שם.

עו"ד גת:
בשלב ראשון הוגשה עתירה כנגד עצם ההיתר שהוצע ונדון בפני כב' השופט שיינמן. התוכנית קובעת ששלב ראשון הוא הסדרים תחבורתיים הקשורים למשרד התחבורה. את אותם הסדרי תנועה שאושרו על ידי משרד התחבורה עיריית נתניה ביצעה והם התנאי לטופס 4. מפנה לסעיף 26 לתב"ע בעניין זה. זהו תנאי להיתר (האישורים להסדרי התנועה). התוכניות להסדרי התנועה אושרו על ידי משרד התחבורה עוד טרם קבלת ההיתר.
התב"ע בסעיף 26 אומרת כי לא יינתן טופס 4 ולא יהיה אכלוס של שלב א' אלא לאחר השלמת הפרוייקטים התחבורתיים. לאחר מכן אני יכולה לתת טופס 4 אחרת לא. אין מחלוקת שההסדרים של משרד התחבורה בוצעו אחד לאחד. הטענה שלהם שההסדרים שאושרו על ידי משרד התחבורה לא תואמים למסמך התב"ע. מומחה שלהם אמר שצריך היה להיות כביש נוסף מתחת לגשר השלום. אני אומרת שאני ביצעתי את מה שאישר משרד התחבורה. מפנה למכתב משרד התחבורה וסעיף 26 מועתק אחד לאחד בשלבי הביצוע. מפנה לתוכנית אצטדיון הכדורגל ממנו הועתק הסעיף. דרך השירות המזרחית אושרה ובוצעה בהתאם למה שאושר על ידי משרד התחבורה.
אנו טוענים שדרך השירות המזרחית אמנם לא בוצעה אחד לאחד לפי התב"ע אך בוצעה לפי מה שאישר משרד התחבורה. נספח התחבורה אושר בשנת 2003, התוכנית שמאשרת את הסדרי התנועה נעשתה בשנת 2009 והאישורים אותם הצגתי הם משנת 2009 ואיני יכולה לעשות מה שאני רוצה אלא לפי האישורים.
העותרים תקפו את ההיתר בפני כב' השופט שיינמן, כשהם הגישו את העתירה הם היו מודעים לסעיף זה שלא יוצא היתר בניה. הם תופסים אותנו בדקה ה-90. אליי פנו באוגוסט 2010 ב"כ העותרים כי נאמר שתנאי מוקדם להוצאת היתרי בנייה נקבע כי צריך לאשר את הסדרי התנועה על ידי משרד התחבורה וכי אראה להם איפה יש לי אישור להוצאת ההיתר. אני שלחתי להם מכתב ולאחר שהם קיבלו את המכתב שלי מיום 25.8.10, אם טענתם שלא קיבלו אישור טענתם צריכה להיות שלא ניתן להוציא אישור ללא משרד התחבורה. יש טענה בסיסית ראשונה להוצאת כל היתר בניה וזה הסדר תחבורתי וכי אם לא הגשתי לה צריך להגיש עתירה. הטענה הראשונה בעתירה צריכה להיות שאין אישור להסדרי תנועה. עו"ד וייל למיטב ידיעתי גם פנתה למשרד התחבורה וכנראה ראתה שיש אישור לתחבורה.
בניגוד לדברי חברתי, השופט שיינמן בדק את כל הסעיפים, אחרת לא היה מציע למחוק את העתירה. הוא התרשם שאין שום דבר בטענות כנגד הוצאת היתר וכי התוכנית הוסיפה 50 אחוז לזכויות המסחר. אומרת חברתי שכב' השופט שיינמן שמר לה את כל הטענות האחרות, אז בעתירה שהוגשה בפני כב' השופטת בוסתן הם לא העלו שום טענה כזו. לשיטתם, הם יכלו לתקוף גם את התוכנית והכל, אז למה הם לא טענו כי הסדרי התנועה לא בסדר? זה היה אחרי שהם קיבלו את המכתב שלי.
עכשיו הם העלו טענה נוספת שלטענתי היא מופרכת כדי למנוע את הבנייה. כל האמצעים מקדשים אצלם את המטרה והיא למנוע את הפתיחה.
הראיה היא שהם הגישו את הבקשה לצו ביניים במסגרת העתירה ולא חשבו שזה במסגרת הסמכויות של בית המשפט. עניין צו הביניים עלה גם בפני כב' השופטת בוסתן.

עו"ד וייל:
אנחנו קיבלנו את האישורים בנייר, בלי תוכניות בכלל, אחרי העתירה הראשונה. אז כבר לא תקפנו יותר את היתרי הבנייה כי הבנו את הסדרי התנועה, אך לא היה ברור עניין ביצוע הפרוייקטים. הסדרי התנועה אישרו להם אך לא ידענו שביצוע הפרוייקטים נעשה בניגוד לנספח התנועה נת554/ב. הפעם הראשונה שראינו את התוכניות הגדולות שהם הסדרי התנועה היה ביום חמישי אחה"צ. למה הם בתשובתם לעתירה לא צירפו את כל האישורים האלה אם הם היו? האישורים אצלם ולא אצלי. מה שיש לי זה מכתבים. מי יודע מה קרה בין 2002 ל- 2011?

עו"ד גת:
כבר ב- 25.8.10 העברתי לחברתי את אישורי התנועה ורשום כי רצ"ב תוכניות. לו חברתי רצתה זאת היא הייתה מבקשת והייתה יכולה לקבל. עו"ד וייל הפכה אבן על אבן ולא השאירה פסיק. אני מגישה את המסמך אותו שלחתי ובו רשום כי מצורפות התוכניות לאצטדיון שלב א' שזו אותה תוכנית. מציגה גם את המכתב שלי שנשלח לחברתי. לא צירפתי למכתב את הגרמושקות.
עו"ד וייל למחרת הדיון אצל כב' השופטת בוסתן מחקה את הבקשה לצו ביניים. למה היא חיכתה חודש יומיים עד שהואילה להגיש את העתירה? היא יצרה מומנטום כי היא רוצה לראות את המכרז. היא צריכה הייתה לפנות לכב' השופטת בוסתן ולומר כי מדובר בעניין דחוף וכי היא מבקשת לקבל החלטה ולא להגיש עתירה חדשה בפגרה ולבחור את השופט.
מדובר בעתירה מינהלית ומפנה לטענותיי בתגובה של שיהוי וחוסר נקיון כפיים.

עו"ד צדיק:
פרוייקט קיקא עומד לקראת פתיחה ביום 6.9.11 ואני מאשר כי כל הליכי הרישום כמו הליכי הביצוע, בוצעו על פי הוראות חוק התכנון והבנייה בהקפדה יתרה. זה חשוב כרקע. על פי תוכניות נת554/ב ונת5541/מק, הייתה הקפדה יתרה של כל המי ומי, ממבקר המדינה שהיה מיודע בפרויקט זה ועד יחידות האכיפה הארציות המחוזיות והמקומיות. דבר לא נעשה מתחת לשולחן.
באשר לנושאים התחבורתיים – הם לפתחה של הועדה המקומית ולכאורה יכולתי לשבת בשקט אך לא יכולתי להרשות לעצמי בפרוייקט של 200 מיליון ₪ לשבת ולצפות במאבק של חברותיי כאן, עו"ד גת ועו"ד וייל. אני מתנגד לעתירות מסוג זה. אנחנו שכרנו את שירותיו של מהנדס אפריים ויינהבר, ובנוסף ישנו מהנדס הוכברג, שניהם יועצים שלנו ובאים מתוכו ומקרבו של הממסד. מעל ומעבר יש כאן יועצים שיבהירו. חוות דעתו של אפריים וינהבר אומרת חד משמעי כי הכבישים בוצעו לפי התוכניות ועל פי הנחיות או על פי אישורים של משרד התחבורה וזה בוצע.
באשר לנושא של תום הלב והשתלשלות העניינים בהגשת הבקשות השונות – עו"ד וייל משכה את הבקשה לצו ביניים ביום 25.6, יום אחד בלבד אחרי הדיון, וכבר כב' השופט קרא וזה מופיע בסעיף 23 לתגובתנו שאומר כי עו"ד וייל אומרת לשופטת " אני מבקשת כי ביהמ"ש....". היא מגישה בקשה לשופט בישראל, שאני מניח, כי כל שופט היה מניח כי הבקשה מוגשת בתום לב והשופטת מאשרת זאת ללא תגובתו, ובצדק, בא צד ומבקש למשוך בקשה, אך כב' השופטת אולי לא חשבה או לא האמינה, וגם אני חושב כי לא הייתי מאמין לכך, כתוב "למען הסר ספק יובהר כי אין....." מפנה לסע' 6 בבקשה לביטול צו הביניים. פשוט הגניבו לכאן זכות שופט בישראל החושב כי עורכי הדין נוהגים בתום לב ומאשר התגובה. והנה לוקחים זכות זו ועושים בה שימוש לרעה.
עו"ד וייל בונה, היא שומרת לעצמה את הזכות. סעיף 55 מדבר על סעיף 26 וההתניות למתן טופס 4 ולכן הדברים היו בפניהם והבקשה החדשה שהוגשה ביום 27.7.11 בעצם הבינו העותרים שהפתיחה הולכת להיות בתחילת ספטמבר ולכן הם באו והגישו את העתירה.
כדי להבין את הרקע, אין כאן עותרים ציבוריים אלא עותרים שיש להם אינטרס, שלוחים של מתחרה עסקי שרוצה למנוע תחרות בלתי הוגנת. החלטנו לא לחקור ולבדוק את העניין, אך די אם הייתי אומר שלו היינו רוצים להסיר את העתירה הזאת ועו"ד בן ארויה אומר כי מי שנותר בתיק זו המדינה, שעמדה על כך שיינתן פסק דין. העותרים כנראה קיבלו פיצוי מסוים.

עו"ד וייל:
אלו דברי רכילות. אנחנו זכינו בבית המשפט המחוזי נגד עו"ד בן ארויה, שהגן על המכרז של אירוס, וזכינו גם בזה וגם בשימוש החורג. בבית המשפט העליון היינו המשיבים. אנחנו ויתרנו על הוצאות בערעור והמדינה לא, וזה מה שהיה.

עו"ד צדיק:
בהקשר לבקשה למחוק את צו הביניים, אני לתומי חשבתי שעו"ד וייל רוצה להימנע מהוצאות וכי מבקשים למחוק את העתירה. השופטת לא ביקשה תגובה אך התברר כי זה היה מארב מתוכנן מראש כדי להביא את הדברים לקיצוניות לקראת הפתיחה של החנות, לכן הוגשה העתירה הזאת. הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לשמוע את הנציגים.

עו"ד ניסים-ליבר:
לגבי ההצהרה בפני השופט שיינמן איני מבינה מה מנסה לבנות חברתי מהצהרה זו. לגבי השיחות עם עו"ד בן ארויה, לא היה ראוי להעלות זאת בטיעון כאן, מה שמשנה זה מה משקף את הפרוטוקול.
לגופו של עניין, מבחינת הועדה המחוזית, אין נגדנו דבר בצו הביניים והמכתב של גב' וייל בעניין הסדרי התנועה מיולי 2011 הועבר לבדיקה ומיד לאחר מכן הוגשה העתירה.
יש כאן גם טענת שיהוי, הביאו אותנו על סיפא מה שלא אפשר לי גם לבדוק את הדברים. זה היה בדקה התשעים, בפגרה ומבלי שיש לנו עמדה לגופו של עניין כי לא הספקנו לגבש עמדה, ועל כך כי הבקשה היא אותה בקשה שהייתה בפני השופטת בוסתן, אין על כך מחלוקת.
בבקשה לצו ביניים איני יכולה להביע עמדה משום שלא יכלנו עדיין לגבש עמדה משום שהבקשה הוגשה בדקה התשעים.

עו"ד וייל:
מבקשת להפנות לנספח 1 לתגובה של עו"ד צדיק, ההיתר החלוט שהם קיבלו ועל כך הוא מבסס את הנזקים שנגרמו. מפנה להיתר מס' 4. אני מפנה תשומת לב בית המשפט כי זהו היתר שהוצא בחודש מאי והם לא הזכירו אותו בתשובה לעתירה אך זהו היתר שאפשר להם להוסיף כ- 800 מ"ר לבניין. זה צורף בתגובה כנספח 7. היתר זה, שהוא היתר חלוט לכאורה, שהוצא לפני הדיון בפני כב' השופת בוסתן ואני מפנה. אעיר כי זו עבירה על החוק מכיוון שאסור להפוך שטח שירות לשטח עיקרי ולא ניתן לאשר זאת לא בדרך של הקלה ולא בדרך אחרת.

עו"ד צדיק:
יש כאן עובדות לא נכונות. אני מפנה לנספח 4, התגובה שלנו לעתירה ולצו הביניים שנדון בפני כב' השופטת בוסתן, היתר זה צורף כנספח 4 וכאן כנספח 7 והוא התקבל כדת וכדין לפי היתר תואם תוכנית נת/מק/5541.

עו"ד וייל:
מאחר והתוכנית נת/מק/5541 לא כללה נספח תנועה הזכרנו בנושא זה את נת/554, לגביו צירפנו אכן את חוות הדעת של מרק רנדר. סיפא סעיף 26 הוא השלמת ביצוע הפרוייקט וזה מה שבדקנו.
בתמ"ע 3, באופן מפתיע, אין הגדרה של דרך שירות. דרך שירות מוגדרת במסמך שהוא בתוכנית מתאר ארצית לתחנות תדלוק. אם רוצים לדעת מהי דרך שירות יש הגדרה מוסמכת של מוסד התכנון בארץ המדבר על דרך שירות. לאורך הכבישים הבין-עירוניים יש תחנות תדלוק אליהם צריך להגיע ולכן השאלה מהי דרך שירות חיונית לצורך ההבנה של הפונקציה של דרך שירות: "דרך במקביל לדרכים...על תמ"ע 3", שאומרת "... המשמשת גישה לחלקות של קרקע הגובלות עם הדרכים האמורות...".
לא יכול להיות שדרך שירות כפי שנטען על ידם היא חלק מהדרך הראשית, יש בחוות הדעת אמירה שהנתיב הרביעי של דרך 2 הוא דרך השירות עליה מדברת נת/554. גם הרמפה לא יכולה להיות דרך שירות. הרמפה לא יכולה להיות דרך שירות אלא מקום אליו יכולה להתחבר דרך שירות.
עניין זה שאי אפשר להפוך רמפה לדרך שירות ונתיב לדרך שירות. דרך שירות, מבחינה משפטית, היא דרך חיצונית לדרך הראשית והיא מתחברת לדרך הראשית באמצעות רמפה או בלי רמפה, אך היא עומדת לעצמה. אנחנו מדברים לפי נת/554 על דרך שירות.

מר מרק רנדר:
אני ב- 10 השנים הראשונות שלי בארץ הייתי סגן מנהל צוות תוכנית אב לעיריית ירושלים ולאחר מכן פתחתי משרד פרטי שמאז אני מתעסק בפיתוח תנועה בירושלים ות"א.
אני מפנה לתשריט.
אני מתעסק הרבה גם בהבנה וגם בקביעה של סעיפים. משרד התחבורה, כשמישהו מגיש תוכנית לביצוע צריך אישור משרד התחבורה על תמרור. אישור כזה צריך להינתן לפני שסוללים. אני לא הבנתי שמשרד התחבורה נתן אישור שמה שהוא מאשר לסלול נמצא בתב"ע. לא ראיתי בשום מקום כי רשום שבכך מילאנו את התנאים לפי הסעיפים הכתובים. גם אם היה כתוב, אני, להבנתי, טוען כי זה לא לפי התנאים, ומותר גם למשרד התחבורה לטעות.
איך אני מבין – אני מציג לבית המשפט על התשריט את מיקום החנות.

מר אפריים ויינהבר:
מגיש את התוכנית הכללית של עיריית נתניה. מראה לבית המשפט על גבי התשריט את מיקום החנות, גשר השלום והאצטדיון החדש. מציג גם את מערכת הכבישים עליה אנו חלוקים.

מר מרק רנדר:
אני מסכים עם הסבריו של חברי מר אפריים ויינהבר.
מפנה לתנאים הכתובים ומפורטים:
לגבי סעיף 2- אני מראה לבית המשפט את כביש 5611. הרמפה שיוצאת מכביש 2, מכביש השלום. הרמפה מובילה לרמזור.
לגבי סעיף 3- תמונת מראה.
לגבי סעיף 4- הקטע שבין מסילת הרכבת לגשר השלום – הרחבת הדרך – עם רח' צורן ורמזור.
לגבי סעיף 5- מחלף פולג הוא דרומית יותר ומופרד לחלוטין ממחלף השלום ויש ביניהם את כביש השלום. להבנתי סעיף זה אומר כי רוצים קשר ישיר ממחלף פולג לאצטדיון. אני יכול להבין זאת גם כי צפוי עומס ביציאה מאזור התעשייה והכניסה לדרום נתניה וכשיש לחצים של מופעים, מסחר וכו', יהיה עומס גדול ולכן יש את הדרך העקיפה ויוסר העומס מהאצטדיון ומקיקא.

אמרתי כי בסעיף 2 רשום 2 רמפות ורמזור עם 5611, זה כבר טופל בסעיף אחר, אז למה זה סעיף נפרד? קראתי גם את ההתייחסות של היועצים האחרים: אחד אמר שממחלף פולג אפשר להשתמש בנתיב הרביעי שמשמש גם כדרך שירות, הוא נתיב עזר שבא להשתלבות עם הדרכים ולא כדרך שירות. דרך שירות צריכה לתת נגישות לדרך קרקע. הנתיב הרביעי לא עומד בהגדרה של דרך שירות. יש להבדיל בין דרך שירות לבין נתיב עזר.
סלילה של הכביש הישיר צריכה לעבור תכנון ואישורים ולאחר מכן הסלילה.
לדעתי, שמו את סעיף 1 בכוונה ולא סתם- גם לגבי אופי הדרך כדרך שירות. דרך כזאת היא דרך שמטרתה בין מחלפים ולא מתחברת לשום שימוש קרקע והמטרה היא בעצם שיש מחלפים קרובים אחד לשני ובמצב שזה לא בטוח לעשות הרבה הסתבכויות ויציאות יוצרים נתיב מקביל שמתחיל בדרך המהירה ונגמר בדרך המהירה. לפי התוכנית זה נגמר ברמזור לאצטדיון. לכן, זו לא דרך מאסף מחלק.

גב' שרה גזית, אדריכלית ומנהלת אגף תכנון בעירית נתניה:
כביש מס' 2 סלול מתוקף תחום ההכרזה של מע"צ, הקובע כי בנתניה זכות תחום של 50 מ' – 3 נתיבים צפונה ו- 3 נתיבים דרומה. התוכנית אושרה בשנת 2002 ואושרה שוב בשנים 2007 ו- 2009.
תחום ההכרזה של 50 מ' הם לשלושה נתיבים ואין נתיב רביעי לנתניה. נתניה, בצד המזרחי, סללה נתיב נוסף שלא נמצא בתחום ההכרזה של מע"צ ואינו חלק מכביש 2 למרות שחושבים שהוא חלק מכביש 2, והוא סלול בתחום זכות הדרך של עירית נתניה. זהו כביש שנסלל בירידה ממחלף פולג ובעליה בגשר השלום וכולל את הרמזור. דרך השירות כן מאפשרת שימושי קרקע והנתיב הרביעי הוא דרך שירות.

מר אפריים ויינהבר:
גם התוכנית שאנו רואים היא חלק מתוכנית שלמה. הכינו שתי דרכי סי.די לאורך כל נתניה. הדרך של הסי.די מתחילה באותה נקודה בה מסתיים הנתיב הרביעי שהוסף כדרך שירות ויש פיצול בין שתי הדרכים – האחת ממשיכה מתחת לגשר ואחת מעל הגשר, יש רמזור, היא יורדת חזרה, עוברת מעל הסי.די בגשר מיוחד. יש שתי מערכות. דרך השירות מתפצלת מהרמפה, אך כיוון שלא הכל בנוי זה לא באמצעות מעבר אלא בהסתעפות בצורך Y וזה מה שאושר על ידי משרד התחבורה ונבנה בשטח.
אני מציג לבית המשפט את אישור התוכנית דרכי גישה לאצטדיון (שהיא זהה לאישור התוכנית לקיקא).

עו"ד ניסים-ליבר:
אני רק רוצה להעיר כי נציג משרד התחבורה לא נמצא פה.

מר הוכברג, מהנדס העירייה:
מבקש להוסיף – יש בנקודת הדיון הצטרפות של שלושה נושאים – מה שאושר בתב"ע (סטטוטורי), מה שנסלל בשטח (פונקציונאלי), וכל אלו נסללו על סמך תוכניות שאושרו על ידי משרד התחבורה (ההנדסי). אכן זה מה שיש בנספח התנועה, שנועד להציג באופן גרפי את מה שרשום בתקנון במילים. בשני תקנונים הצמודים זה לזה, 26 ו- 28 (האצטדיון וקיקא), במסמכי התוכנית, המלל הועתק אחד לאחד בצורה מדויקת, על מנת לממש את הרעיון התכנוני שעמד כל הזמן מול עיני הועדה המחוזית כי התב"ע קשורות זו לזו ולא יכולות להתממש זו בלעדי זו. הצטרפו שתי תב"עות נוספות. בתקנון יש מלל המסביר מה צריך לעשות ובנספח התנועה יש את אותם תוואים שתוארו. לכשהתב"עות קיבלו תוקף עיריית נתניה ביקשה אישור ובשלב תכנוני ראשון יצא אישור מוקדם של כל מערך התוכניות בקנה מידה ביניים, בו משרד התחבורה מאשר את התוכנית ברמה המוקדמת. מציג מסמך ממשרד התחבורה, שם צוטט הסעיף עליו אנחנו כאן מתדיינים.
בניגוד לרושם שנוצר שיש כביכול סתירה בין התקנון של התוכניות בתב"עות שלהן, לבין האישור של משרד התחבורה, מתברר שאין סתירה. התוכנית שאושרה מציגה באופן גרפי את המרחב כולו של האישור. הסתכלנו על תוכניות מפורטות ואני מציג את המסמך של משרד התחבורה לפיו אישר את התב"עות משנת 2007 לפיו התחלנו להוציא היתרים. יש את דרך השירות אותה אנו טוענים כי היא דרך השירות, היום יש שם שתי כיכרות ובעתיד יהיה שם רמזור. התב"ע קובעת רמזורים אך לא היכן ומתי הם יבוצעו. זה גם מה שמשרד התחבורה יחד איתנו פירש. תוואי לדרך נוספת שמה שהזכיר מרק רנדר, מאסף מחלק, זו דרך ברמה היררכית גבוהה יותר, כשיצטברו יותר מכוניות והרמזור לא יוכל יהיה להעביר עוד תחבורה ויהיה צורך לסלול דרך נוספת למעוניינים להגיע צפונה ואז נצטרך את אותו מאסף מחלק, שהוא לא נושא של התב"ע הזאת ושל אישורים אלא משהו עתידי.
הסוגיה ההנדסית מעריכה כאן צרכים. בתב"ע מתייחסים ל- 50 אחוז מזכויות בנייה ובכל שלב מה צריך לסלול ולבצע בשטח ואנחנו ביצענו את כל החמישים אחוז הראשונים ועוד קצת מהשלב הבא. הנחנו מבחינה הנדסית שמה שצריך לבצע כחלק מהתב"ע או כולה, זו דרך שירות כפי שהיא מוגדרת בספרות. דרך שירות היא דרך שמסתעפת מתוך הכביש הראשי. כעת כשלא כל מימושי הקרקע מומשו מה שיש עכשיו יספיק למה שצריך כרגע.
לעניין נבחי התנועה – גם כשייפתח האצטדיון בעוד כמה חודשים וגם כשתיפתח החנות וגם לצרכים הנוספים, התוכנית התחבורתית מספקת בשלב זה כי יש חפיפה... על פי המערכת הממוחשבת נוכל לדעת מה צפי עומסי התנועה וזה מקובל ומוצג בפני הועדות המחוזיות ועל פי זה משרד התחבורה מאשר כל שלב ושלב. על בסיס ההערכות שהיו לנו באותה עת, כאשר התב"ע אושרה, אנו מסתפקים באותה דרך שירות, לכשחמישים אחוז של אותה תב"ע שקרויה קיקא וחמישים אחוז של האצטדיון, זו הדרך וזה מה שמספיק. מה שנבנה כרגע זה חמישים אחוז.
לעניין הנושא התכנוני – אותה דרך שירות/סי.די שיוצאת ממחלף פולג, לא ניתן במרחב של 700 מ', המרחק בין המחלפים האלה, לעשות דרך שירות הלכה למעשה שיראו כביש נפרד ואלמנטים שנראים בעין, זה במהירויות שצריך לבצע זאת בנתיב התפצלות מהכביש, אותו נתיב רביעי שהוזכר כאן, וממנו נוצר אותו דרך שירות ובעתיד יש את אותו דרך סי.די בין פולג למחלף השלום. אני מציג אותה על גבי התשריט (כביש השירות הוא בצבע שחור).

עו"ד קריסטל:
לא בכדי לא שמו על שולחנו של בית המשפט תוכנית לדרך הגישה ממחלף פולג עד האצטדיון. אני אומר שהתב"ע קובעת בצורה מפורשת ודווקנית ומתכוונת למחלף פולג עד האצטדיון. אם משרד התחבורה אישר חלק מסוים ממנו, לפי חווה"ד של מרק רנדר גם דבר זה לא בוצע.
דבר נוסף, קיקא והיזם, אני אולי מבין את הלחץ שלהם, אך היתר הבניה הראשון הם ידעו על סעיף 26 והם לא יכולים לבוא בטענה אם פנינו או לא, הם היו צריכים לעשות זאת ולא ניתן לאפשר מתן טופס 4 במצב זה. התב"ע משנים בהליך תכנוני ולא באישור כזה או אחר של פקיד במשרד התחבורה.

עו"ד וייל:
היו מכתבים שהתייחסו להוצאת היתרי בניה, לא התייחסו לסיפא של ביצוע פרוייקטים תחבורתיים. התוכניות שנפרשו עכשיו הגיעו למשרדי ביום חמישי. הם היו צריכים לצרף את התוכניות האלה כבר לפני שנה, הם ידעו את הטענה. הם צריכים היו להמציא את זה עם האישורים.
אנחנו מדברים עכשיו על השלמת ביצוע פרוייקטים, ייתכן שההיתרים ניתנו באופן זמני אך יש שלב של סיום ביצוע פרויקט. אנחנו עכשיו לא בשלב תקיפת היתרי בניה אלא בשלב האם ניתן להוציא טופס 4 או לא. האם משרד התחבורה, מבחינה נורמטיבית, יכול לסטות מהוראת חיקוק. כל תוכנית היא חיקוק ויש דרכים לשנות אותן. הם יכלו לבקשת לשנות את התב"ע ולא עשו זאת. משרד התחבורה נתן אישורים להוצאת היתרי בניה ואין לנו כל הוכחה שהוא היה אומר שכל הפרוייקטים כפי שהיו מנוסחים בחיקוק אכן בוצעו. לא אנחנו משנים תוכניות ויוזמים, התב"ע הזאת לא נעשהת בשביל קיקא, אך יש איזור תעשיה גדול, יש בתוכו אזור תעסוקה שהייתה לו נורמה מסוימת שניתן לבנות במקום ספציפי מסחר ובאחר תעסוקה. בתוכנית חשבו על כל התמונה ולו רצו לשנות אותה היו צריכים להגיש זאת.
אם זה לא חוקי אז זה לא חוקי ולא פותחים את החנות. אנחנו כתבנו ביולי אם יצא מכרז על כך או לא.

עו"ד גת:
בתב"ע יש נספח תנועה שאושר בשנת 2004. אין מילה וחצי מילה בתקנון התוכנית הוראה כי צריך לבצע את נספח התנועה. מה שכן יש, ואני מפנה לסעיף 14.2 ג, שתנאי למתן היתרי בניה יהיה אישור תוכניות הסדרי תנועה על ידי משרד התחבורה, על-פי המפורט בסעיף 26, שלבי הביצוע, וב- א'1 זה לטענתם מה שלא אושר.
אנחנו הלכנו למשרד התחבורה לקבלת אישור תוכניות ומה שאושר זה הקובע וכך נאמר בתב"ע. התב"ע לא התיימרה לתת תוואי של דרך או סימון , חברתי מנסה לנתק ולומר שיש שני עניינים שונים וקוראת להם פרוייקטים תחבורתיים. אני מפנה לכך כי מדובר בפרוייקטים התחבורתיים הנ"ל, אותם הסדרי תנועה שאושרו על ידי משרד התחבורה. אם הם היו תובעים לצורך הוצאת היתר בניה, בהנחה שבוצעו, אז הם גם תובעים לעניין טופס 4. אין מחלוקת שמה שאושר על ידי משרד התחבורה בוצע.
התוכנית של משרד התחבורה אושרה בשנת 2009 ברמה גבוהה יותר וגדולה יותר. התב"ע לא אמרה לבצע את נספח התנועה ולכן אין לי צורך אפילו לשנות את התוכנית. חברתי שולחת אותי להכין תב"ע חדשה. ענייני תנועה הם עניין דינאמי ולכן הגוף המוסמך והקובע זה משרד התעבורה. נכון שאושרו התוכניות לשלב שהיינו אמורים לבצע, זה אושר וזה בוצע.
הטענה שלהם שלא בוצע כביכול דרך שירות מצומת פולג לפי 26 א. 1, סעיף 26א קובע כי צריך להכין תוכניות להסדרי תנועה לדרכים וצמתים, גם לדרך. התוואי של הדרך צריך אישור משרד התחבורה. סעיף 26א1 לא יצר תוואי מדויק של דרך שירות אלא הסבר רעיוני למי שמגיע מתוך נתניה ויורד במחלף, שיוכל להשתלב ולהיכנס ישירות לאזור התעשיה מבלי להיכנס לאיזור תעשיה נתניה, אלא בדרך העוקפת, וזה מה שנעשה. הדרך שנעשתה נותנת אפשרות לבאים ממחלף פולג להיכנס למקום ישירות מבלי להיכנס לאיזור התעשיה. סעיף 26 קובע שלבים בלבד ולא את התכנון של הדרך. אכן, הסדרי התנועה אושרו על ידי משרד התחבורה ויש דרך שירות כזו דרך הרמפה ומהווה חלק מכביש השירות ומאפשרת לבאים מפולג להיכנס לתוכנית מבלי להיכנס לכבישי איזור התעשיה.
בעצם, החלק הדרומי של דרך השירות הזו היא בכלל מחוץ לקו הכחול כפי שקובע המומחה של העותרים, ניתן לראות כי דרך השירות היא צפונית לכביש השלום. הקו הכחול הוא הקובע. מפנה לפס"ד ויטנר. הרצון שלהם שאעשה קטע שלטענתם חסר אין בו ממש כי הוא לא יוביל לשום מקום. לכן, זה מה שאישר משרד התחבורה וזה הפתרון הצודק.
לו יינתן צו מניעה, זה רק כדי באמת לתקוע גלגלים וליצור לחץ לא הוגן. לא עניין התנועה מטריד את העותרים ולא הזכויות שלהם, כל מטרתם להגיש את העתירה בדקה התשעים זה כדי ליצור לחץ כדי שהם יהיו מוכנים להסתדר בדרך אחרת.

<#3#>
החלטה

נדחה למתן החלטה.
המבקשים יודיעו עד יום 11.8.11 אם הם עומדים על בקשתם למתן צו ביניים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' אב תשע"א, 07/08/2011 במעמד הנוכחים.

מנחם פינקלשטיין, שופט

1

3