הדפסה

עת"מ 29814-01-11 גורוביץ ואח' נ' משרד הפנים

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

עת"מ 29814-01-11 גורוביץ ואח' נ' משרד הפנים

בפני
כב' השופטת נאוה בן אור

העותרים

1.טטיאנה גורוביץ
2.מוזי משיח
על ידי ב"כ עו"ד עופר אקשטיין

נגד

המשיב

משרד הפנים
על ידי פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

פסק דין

1. העותרת הייתה בעיצומו של הליך מדורג לקבלת מעמד בישראל. ההליך הופסק בעקבות פטירת בעלה, מוני משיח ז"ל, לאחר תקופה של כשלוש שנים בהן שהתה בישראל באשרה מסוג א/5. המשיב קיבל בהחלטתו את המלצת הוועדה הבינמשרדית לדחות את בקשתה של העותרת להאריך את אשרת שהייתה בישראל. מכאן העתירה.

2. העותרת היא ילידת 1957, אזרחית אוקראינה. היא נכנסה לראשונה לישראל ביום 4.3.2002 באשרת תייר קבוצתית לשבוע, במסגרת טיול מאורגן. בתום תקופת האשרה לא עזבה העותרת את הארץ והמשיכה לשהות ולעבוד בה, באופן בלתי חוקי, עד ליום 28.11.2004, שאז נעצרה והורחקה מישראל.

בעתירה נטען, כי העותרת הגיעה ארצה כתיירת, וזמן קצר לאחר מכן, כבר בחודש יוני 2002, הכירה את המנוח. כחודשיים לאחר מכן עברו השניים להתגורר יחדיו. השניים אף רצו להינשא זה לזו, אולם העותרת, שהתגרשה - על פי הטענה - עוד בשנת 1994 באוקראינה, לא החזיקה בידיה תעודת גירושין והיו חסרים לה מסמכים נוספים. לפיכך, התכוננה לנסוע לארץ מולדתה על מנת להשיג את המסמכים הנחוצים, אולם בטרם מימשה את כוונתה, נעצרה כשוהה בלתי חוקית והורחקה לאוקראינה.

3. אם נפנה לעובדות המפורטות בכתב התשובה יתברר, כי עם מעצרה בנובמבר 2004, טענה העותרת כי אין לה בישראל קרוב ומודע, וכי הגיעה לישראל על מנת לעבוד ולהרוויח כסף. עוד אמרה, כי היא מעוניינת לחזור לארצה. מספר ימים לאחר מכן, משנערך דיון בעניינה בבית הדין למשמורת, טענה העותרת כי היא מקיימת חיי זוגיות עם אזרח ישראלי, מוני משיח שמו, אולם לא פרטה דבר אודות הקשר הנטען (נספח נ/2 לכתב התשובה). יצוין, כי העותרת, שהייתה מיוצגת בדיון האמור על ידי עורך דין, לא עשתה כל מאמץ לפתוח בהליך להסדרת מעמדה בארץ על יסוד אותו קשר, והשלימה עם הרחקתה מישראל.

עוד עולה מכתב התשובה, כי בניגוד לנטען בעתירה, העותרת התגרשה מבעלה הראשון רק ב- 31.1.2005, וקיבלה תעודת גירושין נושאת תאריך אפריל 2005 (נ/3). בהקשר זה אעיר, כי במהלך הדיון בעל פה טען ב"כ העותרת כי ערך עימה ברור בסוגיה, וכי היא עומדת על טענתה שהגירושין היו בשנת 1994. לטענתו, "נפלה טעות בתעודת הגירושין". לא אוכל לייחס משקל לטענה זו. המדובר בתעודה רשמית של הרשות המוסמכת באוקראינה, והתקשיתי להבין הכיצד זה נפלה טעות, וגירושין שאירעו, על פי הטענה, ב- 1994, תועדו כאילו אירעו ב- 31.1.2005. כך גם אין זה מתקבל על הדעת, שהעותרת השלימה עם טעות כזו ולא ביקשה את תיקונה מיד עם קבלת התעודה לידיה, שהרי למועד הגירושין הנכון עשויות להיות נפקויות שונות.

4. נחזור להשתלשלות העובדות. במאי 2005, כחצי שנה לאחר שהורחקה העותרת מן הארץ, נסע המנוח לאוקראינה, וביום 2.6.2005 נישאו שם השניים. ביום 27.6.2005 הגיש המנוח בקשה להזמין את העותרת לישראל, מכוח נישואיהם (נ/4). אין תמה, שלנוכח העובדות המפורטות לעיל, נדרשה למשיב שהות על מנת לברר את העומד ביסוד הבקשה. בין היתר התבקשה העותרת למסור פרטים על קרוביה שבאוקראינה, וכן גם נדרשה להפקיד ערבות בנקאית, שהופקדה על ידה רק בנובמבר 2005. בתום הבדיקה, בתאריך 4.12.2005, אישר המשיב את כניסתה של העותרת לישראל על בסיס אשרת תייר מסוג ב/2. משנכנסה ארצה, פעלו העותרת ובעלה המנוח על פי נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרחי ישראלי (נוהל מס' 5.2.0008, ולהלן: נוהל ההליך המדורג), והגישו בקשה למתן מעמד במסגרת הליך לאיחוד משפחות. הבקשה נענתה זמן קצר לאחר מכן, ביום 19.1.2006, והעותרת קיבלה אשרת שהייה ועבודה מסוג ב/1 למשך 6 חודשים, על פי הנוהל. לקראת תום התקופה הוארכה האשרה לפרק זמן נוסף, עד שתתקבל עמדת המטה הארצי של המשטרה, גם הפעם על פי הנוהל. ביום 31.8.2006, בחלוף כ- 9 חודשים ממועד אישור הבקשה להתחלת ההליך המדורג, קיבלה העותרת רשיון שהייה מסוג א/5. רישיון זה הוארך מעת לעת.

5. למרבה הצער, ביום 21.7.2009 נפטר בעלה של העותרת, מוני משיח ז"ל. במועד זה, החזיקה העותרת ברשיון שהייה מסוג א/5 מזה כשלוש שנים. על פי נוהל ההליך המדורג, על בן הזוג הזר לשהות בישראל במעמד מסוג א/5 לתקופה של 4 שנים, ורק לאחר מכן, בהיעדר מניעה אחרת, יוכל להתאזרח.

ביום 25.8.2009 הגיעה העותרת בלוויית בנו של המנוח מנישואיו הראשונים (שאף הוא עותר בעתירה שלפניי), ללשכת המשיב בחולון. נערך לעותרת שימוע (נ/9), ואשרת השהייה שלה הוארכה ב- 6 חודשים, לצורך הפניית עניינה לוועדה הבינמשרדית. ההחלטה על ההפנייה התקבלה מאחר שהעותרת עברה יותר ממחצית תקופת ההליך המדורג, וזאת על פי הקריטריונים הקבועים בנוהל הפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג ישראלים (נוהל מס' 5.2.0017, ולהלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג).

6. בטרם התקיים דיון בפני הוועדה הבינמשרדית, נערכו לעותרת שני שימועים, אשר בשניהם נלווה אליה בנו של המנוח. מן השימוע הראשון, שנערך, כאמור, ביום 25.8.2009, עולה, כי העותרת מצויה בקשר עם בנה, יליד 1984, החי באוקראינה, והמתגורר בדירה המצויה בבעלותה. כמו כן התברר, כי המנוח נתן לעותרת סכום כסף נכבד על מנת לסייע לה בהכנות לחתונת בנה, אשר נישא במאי 2009, והעותרת אף נכחה בחתונה. עוד נאמר בשימוע, כי העותרת בקשר עם בנו של המנוח (העותר), אולם אינה בקשר עם יתר ילדי המנוח. בנו של המנוח הוסיף בשימוע כי העותרת התערתה בחברה הישראלית והוסיף וטען כי אביו ציווה אותו טרם מותו לדאוג לעותרת ולסייע לה. השימוע השני נערך על מנת לשוב ולבחון את זיקתה של העותרת לישראל לעומת זיקתה למדינת אזרחותה, בטרם תינתן החלטת הוועדה הבינמשרדית. השימוע (נ/10) נערך ביום 27.7.2010. מן העובדות המפורטות בו עולה, כי אין לעותרת ולבעלה המנוח ילדים משותפים, וכי בעלה המנוח הוריש לה חלק מדירתו, אשר נמכרה בינתיים. אין לעותרת רכוש אחר בישראל. היא מתפרנסת מעבודות ניקיון, והיא מצויה בקשר טוב עם בנו של המנוח. אימה בת ה- 75 של העותרת מתגוררת באוקראינה וכן גם בנה הנשוי, אשר בינתיים נולדה לו בת (נכדתה של העותרת). לעותרת דירה באוקראינה, בבעלות משותפת עם בנה, בה הוא מתגורר. באפריל 2010 נסעה העותרת לאוקראינה לרגל הולדת הנכדה.

7. ביום 24.10.2010 התקיים דיון בעניינה של העותרת בוועדה הבינמשרדית. הוועדה הגיעה לכלל מסקנה כי זיקתה של העותרת למדינת מוצאה, בה מתגוררים בנה ומשפחתו וכן אימה, ובבעלותה דירה שם, חזקה יותר מזיקתה לישראל, והמליצה על דחיית הבקשה למתן מעמד. מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה החליט לקבל את ההמלצה.

8. לטענת העותרת, אישור הבקשה לפתוח בהליך המדורג נמשך זמן בלתי סביר, מעבר ל- 6 החודשים הקבועים בנוהל. המשיב נהג שלא כדין משאישר את כניסתה לישראל רק בחלוף חצי שנה ממועד נישואיה למנוח, ומשהעניק לה רישיון לישיבת ארעי רק בחלוף 9 חודשים מיום כניסתה לישראל. מכל מקום, העותרת עמדה בפני סיום הליך ההתאזרחות, ומשהוכיחה כי נישואיה למנוח היו כנים, היה על המשיב להיעתר לבקשתה. עוד נטען, כי החל משנת 2002 הפכה ישראל מרכז חייה של העותרת, וכי החל ממועד זה חיה עם בן זוגה כידועים בציבור. בנוסף נטען, כי בעלה המנוח של העותרת מסר בידיה סכום כסף נכבד על מנת שתוכל להמשיך ולגור בישראל, וכי ציווה את בנו לדאוג לכך שהיא תישאר בארץ ותתגורר קרוב למשפחת המנוח. כך גם סבורה העותרת כי לא בדין הגיעה הוועדה הבינמשרדית למסקנה לפיה זיקתה לארץ מוצאה גדולה מזיקתה לישראל. הבן המתגורר בחו"ל, כך נטען, מתקשה לפרנס את עצמו ואת בני משפחתו, ואינו יכול לסייע לה במאומה, ואילו בישראל מצויים כל חבריה ומכריה.

9. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה נשוא העתירה.

10. כפי שראינו לעיל, התנהל המשיב בסבירות עת ביקש פרטים נוספים מן העותרת בטרם יתיר את כניסתה לישראל לאחר נישואיה למנוח, בשים לב לכך ששהתה בישראל שלא כחוק והורחקה ממנה לאחר שנעצרה, ובשים לב לגרסאותיה בפני הרשויות המוסמכות ערב הרחקתה. הבדיקה נמשכה כחצי שנה, ויש להזכיר כי העותרת נדרשה, בין היתר, להפקיד ערבות, וזו הופקדה על ידה רק בנובמבר 2005. כחודש לאחר מכן אופשרה כניסתה ארצה. תחילתו של ההליך המדורג אושרה בחלוף פרק זמן קצר מעת שנכנסה לישראל, וכעבור כתשעה חודשים, קיבלה רישיון מסוג א/5. המסקנה היא, כי לא היה באורח טיפולו של המשיב בבקשה כל ליקוי שיש לפקוד אותו עליו.

11. מאחר שבעת פטירת בעלה של העותרת עברה למעלה ממחצית תקופת ההליך המדורג, הופנה עניינה לוועדה הבינמשרדית, כמתחייב על פי הנוהל. נערכו לעותרת שני שימועים, ומסקנת הוועדה, המתבססת על אותם שימועים, מעוגנת בעובדות. משפחתה של העותרת, לרבות בנה ונכדתה, מתגוררת בארץ מוצאה, ורכושה שם. אין לה קשר עם בני משפחת המנוח, למעט עם אחד מבניו. הטענה כי בנה טרוד בבעיות פרנסה אין בה כדי להמעיט מערכו של הקשר ביניהם וממידת זיקתה לארץ מוצאה. גם ההנחה הסבירה, כי במהלך השנים שהיא מתגוררת בישראל רכשה העותרת חברים, אין בה כדי לשכנע, כי זיקתה לישראל גוברת על זיקתה לארץ מוצאה, בהתחשב באמור לעיל.

12. ב"כ העותרת ביקש להתבסס, בטיעונו, על פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"ם 8611/08 פריהווט זוולדי נ' שר הפנים ואח' (ניתן ביום 27.2.11). לטענתו, יש ללמוד ממנו כי התנאי הקבוע בנוהל הפסקת ההליך המדורג, הדורש קיומה של זיקה ממשית וחזקה לישראל העולה על הזיקה למדינה הזרה, נסוג מפני האינטרס הציבורי, אשר בענייננו מתבטא בכך שהעותרת היא אלמנה של אזרח ישראלי. אין בידי לקבל טענה זו, המאיינת לחלוטין את תנאי הזיקה. כפי שנראה להלן, לא כך פסק בית המשפט העליון בפסק הדין הנ"ל.

13. הרציונאל העומד ביסוד נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי הינו הערך של שימור התא המשפחתי. משכך, וכפי שקבע בית המשפט העליון בפרשת זוולדי הנ"ל: "...מרגע שפוקע קשר הנישואין, ניתן לומר כי אין עוד מקום לרציונאל של שימור התא המשפחתי, ותחתיו נבחנים הן במסגרת הנוהל הכללי והן במסגרת הנוהל נשוא עתירה זו, שיקולים שונים המצדיקים את המשך ההליך המדורג ובראשם סיבת פקיעת הקשר וזיקתו של מבקש המעמד לישראל" (שם, פסקה 13). זו, אפוא, נקודת המוצא.

14. השאלה שעמדה על הפרק באותו פסק דין הייתה הלגיטימיות של תנאי הזיקה, כאחד הקריטריונים בבקשה למתן מעמד, מקום בו פקע הקשר בגין מעשה אלימות כלפי בן הזוג הזר. סוגיה זו מוסדרת בנוהל נפרד, ולא בנוהל הכללי של הפסקת ההליך המדורג. בפסק דינו הגיע בית המשפט העליון למסקנה, כי עצם התקנתו של נוהל נפרד לטיפול במקרים בהם פקע קשר הנישואין בשל אלימות שנהג בן הזוג הישראלי כלפי בן הזוג הזר, מלמדת על האינטרס הציבורי שבעידוד קרבנות אלימות לעזוב את בן הזוג המכה ולהתלונן נגדו. ועוד נקבע, כי הנוהל הנפרד מלמד על הכרה בכך שלאורו של האינטרס הציבורי האמור, יש מקום לאיזון שונה מן האיזון הנערך במקרים האחרים בהם פקע הקשר, והמוסדרים בנוהל הכללי. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הטענה לפיה, כשהמדובר בקרבן אלימות, אין לשיקול הזיקה מקום. מסקנתו הייתה, כי לאור טבעו של הליך ההתאזרחות אין לוותר על תנאי זה, אולם, במקרה בו פקע קשר הנישואין בשל אלימות בן הזוג הישראלי, יש להקנות לו משקל פחות.

הנה כי כן, הדברים האמורים בפרשת זוולדי מוסבים על האיזון המיוחד המתחייב בנסיבות בהן פקע קשר הנישואין בשל אלימות מצד בן הזוג הישראלי. על ענייננו חל הנוהל הכללי, השוקל, בין היתר, את הציפייה הלגיטימית של בן הזוג הזר להסדרת מעמדו. אכן, ככל שסיבת פקיעת הקשר תלויה פחות בו, כפי שכך הוא הדבר בענייננו, ניתן לומר כי הציפייה הלגיטימית שלו גדולה יותר. ביטוי לכך, כפי שאומר בית המשפט העליון בפסק הדין הנ"ל, הוא ב"דרישת הוותק", היינו משך הזמן שחלף מעת שהוחל בהליך המדורג ועד לפטירתו של בן הזוג (ראו שם, פסקה 15). עם זאת, השיקול בדבר מידת הזיקה לישראל אף הוא שיקול מרכזי, העשוי לתמוך במתן מעמד או לשלול אותו.

15. כאמור לעיל, הגיעה הוועדה הבינמשרדית לכלל דעה, כי זיקתה של העותרת למדינת מוצאה חזקה יותר מזיקתה לישראל. עמדתה מבוססת על העובדה שבני משפחתה מדרגה ראשונה חיים באוקראינה, היא מצויה עימם בקשר, ויש לה רכוש שם. בהקשר זה לא למותר להעיר, כי טענת העותרת בעתירתה (סעיף 29), לפיה אין לה כל רכוש בחו"ל עומדת בסתירה מובהקת לדברים שהשמיעה בשימועים שנערכו לה. כך גם לא הציגה העותרת נתונים של ממש, המעידים על התערות בחברה הישראלית. כפי שכבר נאמר לעיל, אפילו עם בני משפחת המנוח, למעט אחד מבניו, אין היא בקשר. לעתירה צורף תצהיר אחד (מתאריך מאוחר למועדי השימוע), מאת אחד מחבריו של המנוח, המעיד על כנות הקשר בין העותרת לבין בעלה. אין ללמוד ממנו דבר על קשרי חברות שפיתחה העותרת, המלמדים על זיקה עצמאית שלה לישראל. ב"כ העותרת ביקש, אמנם, להציג בפניי במהלך הטיעון בעל פה מכתבים ו/או תצהירים ממודעים אחרים של העותרת, אולם דחיתי את בקשתו לקבלם, שהרי העותרת לא מצאה לנכון להציגם בפני עורכי השימוע, ואף לא כנספחים לעתירתה, אלא רק בתגובה לכתב התשובה מטעם המשיב. משכך, אין לייחס למסמכים אלה ערך ראייתי כלשהו.

16. בבג"צ 4711/02 הלל נ' שר הפנים, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי נוהל ההליך המדורג, כפי שתוקן במהלך הדיון באותה עתירה לאור הערות בית המשפט, הינו נוהל סביר. בשים לב לכך שאין סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, מעניק אזרחות מכוח הנישואין עצמם, משקף המבחן המדורג מדיניות של הענקת מעמד בשלבים, תוך בחינת הקריטריונים הרלבנטיים: קיומו של קשר נישואין תקף, מרכז חיים בישראל והעדר מניעה פלילית או בטחונית, והכל על ציר הזמן. "ממילא רשאית המדינה שלא להעניק אזרחות באופן אוטומטי כאשר ההליך המדורג נקטע באבו בשל מותו של בן הזוג הישראלי. ניתן לומר כי במקרה כזה חסרים נתונים שאמורים היו להיאסף לאורך תקופת ההליך המדורג כולה" (שם, פסקה 7). במהלך בחינת הנוהל, במסגרת החלטת ביניים שניתנה באותו הליך, סבר בית המשפט כי מעבר לקריטריונים שפורטו בנוהל המקורי (טרם תיקונו), יש לאפשר מקום לבחינה אינדיבידואלית שתכלול אמות מידה שונות כגון משך תקופת הנישואין ומשך תקופת החיים המשותפים עובר לנישואין, משך השהייה בישראל, כנות הנישואין ומרכז חיים בישראל לפי זיקות רלבנטיות. בהקשר זה העיר בית המשפט כי ""שאלת מקום מגוריהם של קרובי משפחה מדרגה ראשונה בחוץ לארץ אינה מלמדת, בהכרח על זיקה גדולה יותר למדינה הזרה מאשר למדינת ישראל, במיוחד כאשר בארץ עשויים להימצא קברו של בן הזוג הישראלי, חברים משותפים ובני משפחה, וכן היבטים נוספים הממלאים בתוכן את המושג 'מרכז חיים'" (החלטה מיום 12.10.2008). כאמור, הנוהל תוקן תוך התייחסות להערות בית המשפט, ונמצא סביר.

17. בענייננו ניתן להתרשם, כפי שהתרשמה הוועדה, כי העותרת מצויה בקשר הדוק עם בני משפחתה החיים באוקראינה, ולעומת זאת, מלבד בנו האחד של המנוח, אין היא בקשר עם יתר בני משפחתו. רוצה לומר, לא עצם קיומם של בני משפחה בחו"ל, אלא טיב הקשר עימם (לעומת בני משפחת המנוח) הוא שעמד על הפרק. בנוסף, אין לומר כי משך הזמן בו שהתה העותרת כחוק בישראל עד לפטירתו של בעלה, היינו, החל משלהי שנת 2005 ועד ליולי 2009, יש בו כדי ללמד על התערות בחברה הישראלית. כאמור לעיל, העותרת לא הציגה נתונים שיהיה בהם לשכנע, כי במהלך שנות חייה כאן, בנתה מרכז חיים בישראל. בהקשר זה יש לומר, כי בפרשת זוולדי הנ"ל קבע בית המשפט העליון, כי הגם שזיקתו של אדם למקום אינה נגזרת, במהותה, מדרך כניסתו או מחוקיות שהייתו, הרי שהתעלמות מוחלטת משאלה זו במהלך בחינת קריטריון הזיקה "עלולה להביא למצב בו ייצא חוטא נשכר. אשר על כן, נראה כי יש להתייחס לשאלת חוקיות השהייה ביחס לאורך התקופה בה שהה מבקש המעמד בארץ" (שם, פסקה 16). על פי העובדות שפורטו לעיל, אין לומר כי היה על הוועדה להביא בחשבון את תקופת שהייתה הבלתי חוקית של העותרת בישראל, בין השנים 2002 ו-2004.

18. על יסוד מכלול הנתונים שהובאו בפניה, רשאית הייתה הוועדה להגיע למסקנה, כי זיקתה של העותרת למדינת מוצאה גדולה מזיקתה לישראל. מסקנתי הינה, אפוא, כי החלטת המשיב סבירה, ולא נמצאה לי עילה להתערב בה. משכך, העתירה נדחית.

על העותרת לעוזב את ישראל עד ליום 1.9.2011.

בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 8