הדפסה

עת"א 21995-07-11

בתי משפט
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
בפני
כב' ההרכב השופטת שרה דברת – ס. נשיא – אב"ד
כב' השופטת צילה צפת
כב' השופט אליהו ביתן

עת"א 21995-07-11

בעניין:

יהודה בושרי
העותר

נגד

  1. משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר
  2. מדינת ישראל

המשיבה

<#1#>
נוכחים:
העותר וב"כ עו"ד נווה
ב"כ המשיבה עו"ד בלנרו

פרוטוקול

עו"ד נווה
אני חוזר על האמור בעתירה.

עו"ד בלנרו
אני סבורה שההחלטה היא לא כזו שמצדיקה התערבות של בית משפט זה, שכן גם אם ניתן היה להחליט אחרת, הרי שלא ניתן לומר שההחלטה אינה סבירה, או שחברי הוועדה שקלו שיקולים שאינם רלוונטיים.

לגופו של עניין – אומנם מדובר באסיר מבוגר, אך היה כזה גם כאשר ביצע את העבירות.

העניין שליש קצר זה עניין שאנו ערים לו, והטענות האלה שעדיף לצאת עם תוכנית מאשר בלי תוכנית נטענות ולרוב גם נדחות.
התוכנית הזאת, לטעמי שהוגשה לוועדה, עומדת בסתירה גמורה, לא ברור לי מצד אחד ניתן להכחיש עבירות ומצד שני לטעון שהוא מסכים לטיפול.

הפסיקה קבעה שזכותו של אדם להחזיק בעמדתו שהוא חף מפשע, אך יש לכך מחיר. לכן הטענה שאתה זקוק לטיפול, הינה סתירה לאי ההודאה.

מעבר לכך, חברי הגיש את חוות הדעת שהמסוכנות המינית נמוכה, ומנגד מגישים את חוות הדעת של ד"ר שני שמבקשים שחרור.

גם אם נקבע שאין רמת מסוכנות מינית, עדיין זה לא אומר שהוא לא ביצע את העבירות.

אני חוזרת על עמדתי שגם אם ניתן היה להחליט אחרת, ההחלטה אינה שגויה.

תוכנית השיקום שבסה"כ אמורה לטפל חודש ימים, היא לא יותר מניסיון לקבל את השחרור שהוא מייחל.

<#13#>
פסק דין
פנינו עתירה על החלטת וועדת השחרורים של בית סוהר אשל מיום 10.7.11 אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם.

העותר מרצה מאסר פלילי ראשון של שבעה חודשים בגין ביצוע עבירה של הטרדה מינית, מעשה מגונה, איומים והדחה בחקירה.
וועדת השחרורים דחתה בקשתו של העותר כיוון שעמד על דעתו שלא ביצע המעשים, כיוון שלא עבר כל טיפול או שינוי במהלך שהותו בכלא, ומשסברה הוועדה כי המקום להתחיל בהליך טיפולי הוא בין כותלי הכלא, כדי שניתן יהיה להמשיך בו במסגרת תוכנית שיקום מחוץ לכותלי הכלא.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, סבורים אנו שיש לקבל העתירה.

נכון שככלל, הליך שיקומי יש להתחיל אותו בין כותלי הכלא, אך כשמדובר במאסר קצר, קשה להתחיל הליך טיפולי בין כותלי הכלא. גם לא שמענו מנציגי המשיבה שהליך כזה הוצע לעותר והוא סירב לו.

שני שיקולים בבוא בית המשפט לדון בשחרורו של אסיר, האחד האם ראוי הוא לשחרור, והשני האם שחרורו יסכן את שלום הציבור.
התנהגותו של העותר בכלא, הינה תקינה ולא מצאנו שאינו ראוי לשחרור. העובדה שהעותר ממשיך להכחיש את ביצוע העבירות, אינה יכולה להוות משקל בשאלה אם ראוי הוא, או אינו ראוי לשחרור.

הנימוק השני, כאמור, הינו האם שחרורו יסכן את שלום הציבור.
בחוות דעת של מב"ן שהוגשה לוועדה צויין שמדובר באדם בעל רמת מסוכנות נמוכה לרצידיביזם מיני. על כן המסקנה היא ששחרורו של העותר לא יסכן את שלום הציבור.
נימוק נוסף לקבלת העתירה, היא התוכנית השיקומית שהוצגה בפני הוועדה, תוכנית בה יהיה העותר במסגרת במהלך תקופה של שישה חודשים, שהינה מעבר למועד שחרורו הצפוי.

על כן, אנו מקבלים העתירה ומורים על שחרורו של העותר שחרור מוקדם, בתנאים הקבועים בחוק, ובתנאי שהעותר יקים את תוכנית השיקום שהותוותה לו.

יש להעביר העתק פסק הדין לד"ר נמרוד שני שיפעל בהתאם להתחייבותו.

<#3#>
ניתן והודע היום ט"ו אב תשע"א, 15/08/2011 במעמד הנוכחים.

שרה דברת, סגנית נשיא
צילה צפת, שופטת
אליהו ביתן, שופט

1

4