הדפסה

עש"ם 2165/08 יעל זיקרי נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק עש"ם 2165/08

בבית המשפט העליון

עש"ם 2165/08

בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין

המערערת:
יעל זיקרי

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית הדין המשמעתי לשרות המדינה
בתיק בד"מ 116/07 שניתן ביום 30.1.08 על-ידי עו"ד יוסף תלרז – אב"ד, עו"ד מרים סגל וגב' אהובה מטסרו

תאריך הישיבה: י"ט באדר ב' תשס"ח (26.3.08)
בשם המערערת: עו"ד לואי זרייק
בשם המשיבה: עו"ד מלי אומיד

החלטה

רקע והליכים

א. ערעור על גזר הדין של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה (עו"ד תלרז, אב"ד, וחברות בית הדין הגב' סגל והגב' מסטרו) מיום 30.1.08 בבד"מ 116/07, בגדרו נגזרו על המערערת נזיפה חמורה, פיטורין, פסילה משירות המדינה לשלוש שנים ופסילה למילוי תפקיד בהנהלת בתי המשפט לעשר שנים.

ב. המערערת, שהועסקה במועדים הרלבנטיים לתובענה כקלדנית בבית הדין האיזורי לעבודה בנצרת, הואשמה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17 (1), (2), (3) ו-(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. התובענה בבית הדין למשמעת הוגשה לאחר שהמערערת הורשעה לפי הודאתה בבית משפט השלום קריות (השופט ארגמן) בת"פ 901/06 בעבירות של קשירת קשר לביצוע עוון ושיבוש הליכי משפט. על פי כתב האישום המתוקן בו הודתה המערערת, היא ובן זוגה דאז שילמו סכומי כסף לדודה של המערערת ולגברת נוספת, במטרה שאותם סכומים ישמשו לשחד בהם שופטים. מעשים אלו מבוססים היו על מצג שווא שיצרה אותה גברת פלונית לפיו ביכולתה לפעול מאחורי הקלעים של מערכת המשפט לעניין זה. המערערת הורשעה, כאמור, בבית משפט השלום ודינה נגזר ל-6 חודשי מאסר על תנאי, שירות לתועלת הציבור בהיקף 100 שעות ומבחן של 12 חודש. על יסוד פסק דין זה הורשעה גם בבית הדין למשמעת (ביום 10.1.08). בגזר הדין המשמעתי שקל בית הדין למשמעת לחומרה את היות המערערת עובדת מערכת בתי המשפט, אך הביא בחשבון גם את נסיבותיה האישיות הקשות, ובסופו של יום גזר עליה נזיפה חמורה, פיטורין, פסילה משירות המדינה לפרק זמן של שלוש שנים מיום גזר הדין ופסילה למילוי תפקיד בהנהלת בתי המשפט לפרק זמן של עשר שנים. מכאן הערעור דנא.

ג. כתב הערעור מגולל את חייה הקשים של המערערת, אשר הקדישה את כולה לקיום היומיומי של משפחתה וגידלה לבדה את ילדיה, שאחד מהם לוקה בבעיה רפואית קשה. כן נטען בדבר "סחרור תקשורתי" אליו נקלעה המערערת בעקבות חשיפת הפרשה. לטענת המערערת, בבוא בית הדין למשמעת לגזור את עונשה, היה עליו ליתן משקל לעובדה כי העבירות נעברו שלא בקשר לתפקידה כעובדת מדינה. עוד נטען כי תפקידה של המערערת במערכת היה זוטר, ויש להתאים את עונשה לגודל הסמכות שניתנה לה. המערערת עותרת, כי בגזירת עונשה יבואו בחשבון סיפור חייה הקשה ועימו ההערכה לה זכתה בעבודתה, עד להשעייתה ביום 5.2.06.

ד. (1) בדיון בבית משפט זה טען בא כוחה המלומד של המערערת, כי שולחתו נענשה בכפליים, הן בפרסום תקשורתי קשה כאמור והן בחוב כספי, ועתה נוסף לכך העונש המשמעתי, לאחר שנים של עבודה מסורה. המערערת מעדה והיא מודה ומתחרטת, אבל ראוי שלא לפגוע בפרנסתה.

(2) מנגד טענה באת כוח המדינה, כי המדינה ביקשה פסילה לצמיתות של המערערת לשירות המדינה, כיוון שהיתה פעילה בפרשת העבירה לאורך תקופה, ואין לראות בכך מעידה חד פעמית; מדובר בעבירה שיש עימה קלון כמות שקבע בית הדין קמא.

הכרעה

ה. (1) "אמר ריש לקיש, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" (ילקוט שמעוני, נשא, רמז תש"ו). המערערת, כך עולה מכתב האישום המתוקן בו הודתה בבית משפט השלום, יצאה מגדרה ופיזרה את ממונה בתוך עבירה כדי לסייע לבן זוגה דאז, ולעניין זה שילמה מכספה (וכן שולמו מכספי בן זוגה דאז) סכומים נכבדים מאוד (יחד כ-300,000 ₪) על פי מצג שווא שהציגה פלונית לדודה של המערערת; סכומים אלה אמורים היו כביכול להימסר לגורמים במערכת המשפט, לרבות שופטים, כדי להשפיע על הליכים קיימים או מדומים הקשורים בבן הזוג. על כן הורשעה על פי הודאתה בקשירת קשר לביצוע עוון של שיבוש מהלכי משפט. רוח שטות אמרנו, שכן בויתקה הרב כקלדנית שופטים במערכת בתי המשפט ובתי הדין לעבודה צריכה היתה המערערת לדעת היטב, כי לדברים בטלים וחסרי סיכוי וממשות היא נותנת ידה וממונה, ועוברת עבירה. רוח שטות אמרנו, כי כנראה קלקלה אהבתה את השורה, והקדיחה את תבשילה עד מאוד. בעבירה שעברה המערערת יש משום קלון. בית הדין קמא ציין, ואל נכון עשה כן, כי "לא יכול להיות צל של ספק, כי בעבירות בהן הורשעה הנאשמת בפלילים דבק קלון מעצם טבען ומהותן וגם נסיבותיהן, גם אם בוצעו מחוץ למסגרת תפקידה".

(2) התוצאה ההכרחית היתה הרשעתה של המערערת בדין המשמעתי. דומני, אגב, כי חלה טעות מסויימת בתובענה המשמעתית המתוקנת ובעקבותיה בהכרעת הדין המשמעתית מיום 10.1.08 ובגזר הדין מיום 30.1.08, שכן המערערת הורשעה בבית משפט השלום בקשר לביצוע עוון לפי סעיף 499 (א) (ב) לחוק העונשין, והעוון בו מדובר הוא שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, אך היא לא הורשעה בעוון עצמו, שהרי מהלכי המשפט לא שובשו בפועל, ועל כך אין חולק. עונשה של המערערת בבית משפט השלום פורט למעלה. איני רואה צורך להרחיב דברים באשר לעבירות המשמעת שבהן הורשעה המערערת בבית הדין קמא, שאותן ניתח בית הדין קמא ואינן שנויות כשלעצמן במחלוקת.

(3) צדקו הן בית משפט השלום והן בית הדין קמא בכך שייחסו חומרה מיוחדת לכך שהמערערת עבדה במערכת השיפוטית; נחוץ אמון הציבור במערכת זו, גם אם אין קלדנית כאדם בכיר או אף שופט שהמשפט מייחס לעבירותיו חומרה יתרה (ראו ע"פ 9893/06 אלון-לאופר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2007)), עדיין בעיני אדם מן היישוב עובד בבית המשפט מזה ועבירות הקשורות לתכנית לשיבוש משפט ומזה – תרתי דסתרי הם. זאת, גם אם נעברו העבירות שלא בזיקה למילוי תפקידה של המערערת. בעיני המתבונן מבחוץ, אין נפקא מינה של ממש אם קלדנית בית הדין לעבודה עברה עבירה של קשר לשיבוש מהלכי משפט בתיקים בהם עבדה או בעניין "פרטי" מחוצה להם, וכידוע "התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא... למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד של שירות המדינה, או בתדמית שירות זה, שכן תדמית ראויה היא הכרחית לפעילות תקינה של השירות" (עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב, פ"ד נב(3) 87, 93 (השופט זמיר) (1998). במקרים אלה, "המשקל שראוי לייחס לנסיבות שבהן בוצעה העבירה הפלילית, וכן גם המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של הנאשם, פוחת בדין המשמעתי" (שם). וכבר נזדמן לי לומר (עש"מ 4203/07 בוגייסקי נ' נציבות שירות המדינה (טרם פורסם) (2007) "ליבי אינו אטום לזכויותיו של המערער... אך ליבי נתון עוד יותר – איני רואה דרך אחרת – לצרכיו של שירות המדינה, שתדמיתו... אינה ברום המדרגה".

(4) בסופו של יום מתבקש איזון כך שתוגשם תכלית דיני המשמעת ועם זאת לא יתעלם בית הדין, ובבני אנוש עסקינן, מן הנסיבות האישיות: בעש"מ 8472/05 גבריאלוב נ' עירית תל אביב (2006) נאמר בפי השופטת פרוקצ'יה:

"מידתיות אמצעי המשמעת הננקטת נגזרת מנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מעוצמת חומרתה של העבירה, וממשקל הנסיבות האישיות לנאשם, בשקלול הערכים הרלבנטיים. יש להגיע לנקודת איזון עונשית ראויה אשר תשלב בין האינטרס הציבורי ביישום ראוי של נורמות המשמעת בשירות הציבורי, בד בבד עם דאגה לגורלו של הפרט באופן שהענישה תהיה מידתית ותהיה תואמת את מכלול האינטרסים הראויים לאיזון" (צוטט גם בפי השופטת ארבל בעש"מ 5917/07 גרה נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם) (2007)).

(5) המערערת עבדה שנים רבות כקלדנית בבתי המשפט ובתי הדין לעבודה, תחילה מאז 1990 – כעובדת כוח אדם – ומאז 2003 בשירות המדינה, ותפקודה, כעולה מגזר הדין קמא, היה "איכותי תורם". מצבה המשפחתי הלא קל, כאשה גרושה אם למשפחה שבתוכה קטין הסובל מבעיה רפואית, תואר אף הוא בגזר הדין, וכן מצבה הכלכלי הקשה.

(6) בית הדין קמא לא קיבל את עתירת המדינה לפסילה משירות המדינה לחמש שנים ולפסילה לצמיתות ממערכת בתי המשפט, וסבר כי מידתית יותר תהא הפסילה לשלוש ולעשר שנים בהתאמה. כעיקרון סבורני כי גישתו של בית הדין נכונה היא, קרי, כי מחד גיסא יש מקום לניתוק – ולוא לתקופה מסוימת – בין עובד שסרח לבין מערכת השירות הציבורי; תקופה זו " תדגיש את חומרת העבירות שעבר, ואת הצורך בשיקום האימון שיושג באמצעות סנקציה הולמת" (עש"מ 9848/05 מדינת ישראל נ' מזוז (לא פורסם) (2007) (השופטת פרוקצ'יה)); ועם זאת היה מקום להתחשבות בנסיבותיה העגומות של המערערת. לעניינן עיינתי בתיק בית הדין קמא, לרבות בדברים שאמרה המערערת בפני בית הדין באשר לקורות חייה העגומות עד הנה, הסתבכותה עם בן זוגה שלבסוף נפרדה ממנו והיא משלמת חובות בעקבות הסתבכות זו, ובעיותיו של בנה הלוקה בבעיה רפואית קשה כאמור. ראיתי גם את הציונים וההערכה הטובה שניתנו לה על-ידי הממונים (למשל ב-2005, השנה שבטרם פרצה הפרשה).

(7) מחויבותה הראשונה של מערכת המשפט – בית הדין קמא ובית משפט זה – היא כאמור לשירות הציבור ולהגנה עליו ועל תדמיתו (ראו דברי השופט זמיר בעש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' ברוכין, פ"ד נד(3) 694, 703). פסילה לשירות המדינה, כפי שציינה השופטת – כתארה אז – ביניש בעש"מ 3789/04 צפורי נ' מדינת ישראל – נציבות שירות המדינה (לא פורסם),
"נובעת מאותה תכלית של הגנה על השירות הציבורי מפני עובדים שסטו מדרך הישר, כאשר העובד מפר במעשיו את הנורמות המתחייבות בשירות המדינה, ומועל באמון שניתן בו, הרי שיש מקום לקבוע – בנסיבות המתאימות, ועל פי חומרת העניין – כי עובד זה יפוטר ואף כי יהיה פסול מלשוב ולשרת בשירות המדינה. אמצעי הפסילה מהשירות נחוץ, איפוא, כדי לשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, על תדמיתו ועל אמון הציבור שדבק בו".

אכן, היו מקרים בשירות הציבור שבהם נגזרו עונשים קלים מפסילה, שעליהם הצביע בא כוח המערערת, אך באותן דוגמאות היה המדובר בתיקי משמעת שלא הגיעו לכלל פלילים.

(8) בסופו של יום אודה כי התלבטתי בתיק זה במידה מסוימת. התלבטותי לא נבעה מהתיחסות מקלת ראש לעבירה שעברה המערערת, אלא מנסיבותיה האישיות. בשקלול החלטתי כי ביסודו של דבר מטה את הכף בבירור לאינטרס הציבורי, ויש לקיים את גזר הדין קמא, הן באשר לפיטורין ובאשר לפסילה לשירות המדינה (לשלוש שנים מיום גזר הדין). באשר לפסילה לשירות בהנהלת בתי המשפט, החלטתי להקל עם המערערת במידת מה ולקבוע את ראשיתו של מועד עשר השנים מיום 5.2.06, היום בו הושעתה המערערת.

(9) אכן, המערערת שגתה והיא משלמת מחיר כבד. יש לקוות כי תשקם את עצמה בנסיבות הקשות שנוצרו, וכי מה שנאמר לטובתה על-ידי הממונים בעבר יעמוד לה במציאת עבודה מתאימה לפרנסתה ופרנסת משפחתה.

(10) איני נעתר איפוא לערעור, למעט קביעת הפסילה לשירות בהנהלת בתי המשפט לעשור שנים מיום 5.2.06.

ניתנה היום, כ"ז באדר ב' תשס"ח (3.4.08).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08021650_T01.doc מפ
מרכז מידע, טל' 02-XXXX666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il