הדפסה

עש"א 27240-12-10 ברנדשטטר נ' סובו בע"מ ואח'

בית משפט השלום בירושלים

עש"א 27240-12-10 ברנדשטטר נ' סובו בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת אנה שניידר

המערערת

אסתר ברנדשטטר

נגד

המשיבים

  1. סובו בע"מ
  2. לייב אריה גנצמן
  3. אסף גנצמן
  4. גל גנצמן

פסק - דין

הרקע וטענותיהם העיקריות של הצדדים

1. לפנינו ערעור על החלטה מיום 22/11/10 של כב' הרשמת מיכל שביט לסגור תיק הוצאה לפועל 03-XX434-09-1, שפתחה המערערת כנגד המשיבים (להלן – ההחלטה).

2. כפי שעולה מן ההחלטה, ביום 7/7/09 נערך בין הצדדים הסכם גישור (להלן – ההסכם) שקיבל תוקף של פסק דין, הוא פסק הדין שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל.

עיקר תניות ההסכם הן:
(א) המשיבים, הדדית, ישלמו למערערת סכום כולל של 90,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אולם אם המשיבים ישלמו למערערת סך של 50,000 ₪ בשיעורים חודשיים שווים ורצופים בסך 5000 ₪ כל אחד – כי אז יהיו פטורים מתשלום ההפרש של 40,000 ₪.

(ב) התשלום הראשון נקבע ליום 15/7/09 ומדי חודש עד ה – 15 שבו.

(ג) עיכוב של 7 ימים, דהיינו עד ל-22 לחודש, לא יהווה הפרה.

3. לצורך תשלום הסכום על פי ההסכם נפתח חשבון נאמנות על שם ב"כ המערערת, עו"ד בן מלך.
לעניין התשלום הראשון התנהלו מגעים בין באי כוח הצדדים ביום 21/7/09 (עדיין במסגרת המועד שאינו נחשב להפרה), כפי שתואר באופן מפורט מאוד בהחלטה, אולם בפועל הופקד התשלום הראשון של 5000 ₪ רק ביום א' 26/7/09.

אין מחלוקת כי יתר ההמחאות המעותדות הופקדו בפועל בחשבון הנאמנות לתאריך 15 לכל חודש – אך בכל זאת הודיע עו"ד בן מלך למשיבים כי הופרו תנאי ההסכם, ועל כן עליהם לשלם למערערת סכום של 90,000 ₪ ולא 50,000 ₪.

ביום 27/8/09 הוגש פסק הדין לביצוע, באמצעות עו"ד בן מלך, על מלוא הסכום של 90,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

4. במסגרת ההליך בהוצאה לפועל טענו המשיבים, בין היתר, כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל נעשתה על ידי עו"ד בן מלך ללא ידיעתה של המערערת ושלא מרצונה, וכי לה עצמה אין כל טרוניה כלפי המשיבים.

5. המערערת טענה במסגרת ההליך בהוצאה לפועל כי היא סומכת על בא כוחה ובחרה מרצונה החופשי לתת לו יד חופשית בניהול ענייניה.
עוד טענה המערערת, כי ידעה מראש על פתיחת תיק ההוצאה לפועל ואישרה מראש ואף אישרה בדיעבד, בין במפורש ובין מכללא, את כל פעולותיו של עו"ד בן מלך.

6. כב' הרשמת קבעה בהחלטתה כי התרשמותה מהעדויות הייתה כי בעלי הדין עצמם נהגו כשורה מאז חתימת ההסכם, וכי אלמלא מעורבות באי כוחם – לא היה נולד כלל ההליך בהוצאה לפועל.
כב' הרשמת קבעה גם כי המערערת עצמה לא הביעה עניין בהליך ולא ביקשה לגבות מהמשיבים את מלוא הסכום, ועמידתה על קיום הזכות, באמצעות בא כוחה, נעשתה שלא בתום לב.
לפיכך, נקבע בהחלטה:

"תוצאת הדברים הינה כי אני מקבלת את בקשת החייבים ומורה על סגירת תיק הוצל"פ. יחד עם זאת, בשים לב להתנהלות ב"כ הצדדים, ובכלל זאת התנהלות ב"כ החייבים, אשר השתהה בהעברת התשלום, אותו קיבל במועד מלקוחותיו, ותוך התרשמותי כי הזוכה "נגררה" להליך זה שלא מרצונה, אינני עושה צו לחיובה בהוצאות."

7. בדיון שנערך בפניי ביום 3/4/11 נדחתה בקשת ב"כ המערערת להגשת תצהיר מטעם המערערת, וזאת לאור העובדה שהמערערת נחקרה בזמן אמת במסגרת ההליך בהוצאה לפועל, ולא ראיתי מקום ל"מקצה שיפורים".

8. בסיכומיה המפורטים עד מאוד טוענת המערערת, בסעיפים 8 – 59, כי היה לה עניין בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל וכי טעתה כב' הרשמת בקובעה כי על פי דיני השליחות לא ביצע בא כוחה את רצונה של המערערת.
לטענת המערערת, מחובתו של כל עורך דין להמליץ ללקוחותיו על הדרכים המשפטיות הנכונות עבורם, גם אם לא "ביקשו" או לא רצו לבצע פעולות כשלהן.

עוד נטען, בסעיפים 60 – 94 לסיכומי המערערת, כי ההסכם הופר וכי התשלום הראשון בוצע באיחור של 11 ימים מהמועד המוסכם, ולכן לא מדובר בהפרה מזערית והמערערת הייתה זכאית להגיש את פסק הדין לביצוע ולדרוש את מלוא הסכום של 90,000 ₪.

9. בסיכומיהם טוענים המשיבים כי יש לדחות את הערעור שכן מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, אשר על פי ההלכה הפסוקה יתערב בהן בית המשפט לעתים נדירות בלבד.

עוד נטען, כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל נעשתה בחוסר תום לב, תוך ניסיון חמור ובלתי ראוי לקבלת כספים ניכרים שלא כדין.

10. מפאת היעילות והחיסכון, לא אחזור כאן על מלוא טענותיהם של הצדדים שכן הן מפורטות בסיכומיהם, לרבות בסיכומי התשובה מטעם המערערת.

דיון והכרעה

11. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה לאחר שכב' הרשמת בחנה את כל העובדות ולאחר שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדויות ומחקירתה של המערערת.

כב' הרשמת קבעה באופן מפורש, בעמ' 6 להחלטה:

"אציין כי הזוכה, אישה מבוגרת, שהתנהלותה עדינה, נשאה עיניה אל בא כוחה במהלך עדותה, ונראה היה כי היא חוששת להשיב לשאלות שאינן עולות בקנה אחד עם הנחיותיו, ואולם גם לגופו של עניין, הזוכה אישרה בעדותה, כי לא ביקשה לגבות מהחייבים את מלוא הסך של 90,000 ₪ בגין האיחור בביצוע התשלום.
לכאורה די בכך כדי להביא לקבלת הבקשה ולסגירת תיק ההוצל"פ."
כב' הרשמת התייחסה באריכות בהחלטתה לעדותה של המערערת, ואף קבעה באופן מפורש כי התערבות עו"ד בן מלך בהבעת התנגדות לשאלותיה של כב' הרשמת עצמה, "בנוכחות מרשתו ובאופן המשים בידי העדה תשובה לשאלה, סיכלה למעשה את האפשרות לרדת אל חקר האמת מתוך חקירת הזוכה. ואולי יש לומר כי התנהגות זאת כשלעצמה מחזקת אף היא את הטענה כי ב"כ הזוכה הוא העומד אחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, בלא מעורבות של ממש ובלא עניין של ממש בהליך מצד הזוכה עצמה" (עמ' 4 להחלטה בסיפא ועמ' 5 בפסקה הראשונה).

12. מדובר אם כן בממצאים עובדתיים והתרשמות בלי אמצעית מהמערערת וממהימנותה.

על אף שכידוע במסגרת ערעור על החלטת רשם ניתן להביא ראיות – לא ראיתי במקרה זה צורך בהבאת ראיות נוספות, לאחר שכל היריעה היתה בפני כב' הרשמת ואף מצאה ביטוי מפורט ביותר בהחלטתה.

הואיל ובערעור עסקינן – הרי שחלה ההלכה שנקבעה בפסקי דין רבים לפיה,בית-המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבעה הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים (ראו ע"פ 11/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780; ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל פ"ד לז(1) 225, 234).
בפרט כך הוא כאשר מדובר בממצאי מהימנות, שהרי הערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, כשבעניין זה יכולתה של ערכאת הערעור מוגבלת (ראו ע"פ 7595/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2485/00 פלוני נד מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924; ע"פ 406/78 בשירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 393, 437)." (ע"פ 10943/03 אלעסימי נ' מדינת ישראל, טרם פורסם).

13. אכן נכונה טענת ב"כ המערערת כי מחובתו של עורך דין להמליץ לשולחו על הדרכים המשפטיות הנכונות עבורו, והדבר אף עוגן בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, השתכ"א-1961, אשר קובע:
"במילוי תפקידו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות ויעזור לבית המשפט לעשות משפט".

עם זאת, נראה כי במקרה דנן הרחיק ב"כ המערערת לכת בעשותו שימוש בהליכי ההוצאה לפועל, על דעת עצמו ובלא שהתבקש לעשות כן על ידי המערערת עצמה, אשר אמנם הינה "אישה מבוגרת שהתנהלותה עדינה", כדברי כב' הרשמת בהחלטתה, אולם לא נטען כי הינה פסולת דין.
לפיכך, מקובלים עלי דברי כב' הרשמת כי:

"בכל הכבוד הראוי, טענת ב"כ הזוכה, כי 'מי שקובע זאת דעתי ולא דעתה', אינה מקובלת עלי כלל ועיקר. אף מבלי להידרש לשאלות מתחום האתיקה המקצועית, שאין זה מקומן, דיינו בדיני השליחות, שבבסיסם העיקרון, כי על השלוח לעשות את רצון שולחו דווקא."

14. לאור האמור, נראה כי פתיחת תיק ההוצאה לפועל על מלוא הסכום, ללא בקשה מצד המערערת עצמה ועל דעתו של בא כוחה בלבד, נעשתה ללא צידוק ענייני וסביר, ומהווה ניסיון לזכות בהפרש של 40,000 ₪, ניסיון העולה לכדי התנהגות בחוסר תום לב, ולמצער – שיקול דעת מוטעה של ב"כ המערערת.

15. גם לעניין ההפרה עצמה של ההסכם, לא שוכנעתי מטענות המערערת.

המערערת טוענת כי לא מדובר בהפרה מזערית אלא באיחור של 11 ימים בביצוע התשלום (מיום 15/7/09 עד 26/7/09).
טענה זו אינה מדויקת, לאור ההסכמה בין הצדדים לפיה עיכוב של 7 ימים אינו מהווה הפרה (דהיינו עד 22/7/09), וכן לאור המגעים שהתנהלו בין באי כוח הצדדים ביום 21/7/09 לעניין העברת התשלום הראשון, כפי שפורט בהרחבה בהחלטה.

בנסיבות אלה, ראיתי לקבל במלואם את דברי כב' הרשמת בפסקה 6(ג) להחלטתה:

"לטעמי עמידת הזוכה, באמצעות בא-כוחה, על קיום הזכות לגביית מלוא סכום הפסק, ופתיחת תיק ההוצל"פ לשם גבייתו, בנסיבות בהן מדובר בהפרה מזערית, שלכאורה אינה נעוצה בחייבים עצמם, אשר תוקנה עוד במועד משלוח מכתב הדרישה, ובנסיבות בהן תקים העמידה על הזכות נזק כלכלי כבד לחייבים, בעוד לזוכה לא נגרם כל נזק כתוצאה מהאיחור הקל, אינה תמת לב, ומצדיקה את קבלת הבקשה וסגירת תיק ההוצל"פ.
כזכור, במקרה שלפנינו, מדובר בהפרה חד פעמית, קצרה וזניחה, אשר לכאורה, מקורה בהבנתו של ב"כ החייבים, כי ב"כ הזוכה אינו רואה דחיפות בתשלום, וכי העניין מצוי במישור היחסים הקולגיאליים, ולא בזלזול או אי אכפתיות מצד החייבים עצמם. ב"כ הזוכה אף היה מודע לכך, שהחייבים העבירו לבא כוחם את ההמחאות הנדרשות לביצוע התשלומים, וכי אף הוכן שיק לפקודתו, לביצוע התשלום הראשון. ההפרה עצמה, תוקנה בבוקר אותו יום בו נשלח מכתב הדרישה לב"כ החייבים ... לזוכה, או לבא כוחה, לא הייתה סיבה לחשוב, או לחשוש, כי בכוונת החייבים לחמוק מביצוע התשלומים."

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"א 5682/07 רוני ר. הנדבה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות ואח':

"יודגש כי פנייתה של המבקשת ללשכת ההוצאה לפועל ודבקותה בהפרות שאינן בגדר הפרות של ממש ... היא ניסיון חסר תום לב לטרפד את הסכם הפשרה".

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיבים, תוך 30 ימים, הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 6