הדפסה

עש"א 27070-02-12 בוסקילה נ' משרד הפנים ואח'

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

בפני כב' השופטת שרה דברת – ס. נשיא
עש"א 27070-02-12

בעניין:

דוד בוסקילה
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק בוקובזה

המבקש
נגד

1. משרד הפנים
באמצעות פמ"ד ע"י עוה"ד יעל גליקמן
2. עיריית שדרות

המשיבים

החלטה

המבקש, מר דוד בוסקילה (להלן- "המבקש"), כיהן כראש עיריית שדרות החל מפברואר 1989 ועד לנובמבר 1998 (להלן- "הכהונה הראשונה"). עם פרישתו של המבקש מכהונתו, נקבעה זכאותו לקצבת פרישה. בנובמבר 2008 נבחר המבקש פעם נוספת לתפקיד ראש עיריית שדרות. במקביל למשכורת שקיבל בגין כהונתו, המשיך המבקש לקבל חלק מהקצבה ששולמה לו בגין כהונתו הראשונה.

ביום 31.5.11 פנה מר יעקב עמר, מנהל משאבי אנוש בעיריית שדרות, למשרד הפנים, וביקש לברר, האם העיריה פועלת נכון שעה שהיא משלמת למשיב גם קצבה בנוסף למשכורתו. במכתבו מיום 5.7.11 השיב מר אברהם אמונה, מנהל תחום (תנאי שירות וגימלאות) ברשויות המקומיות, כי לאור הוראת סעיף 16(1) להחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל''ז- 1977 (להלן- "החלטת הרשויות המקומיות"), אין המבקש זכאי לתשלום חלק מהקצבה במקביל למשכורתו. על כן נקבע, כי על עיריית שדרות לגבות מהמבקש החזר הקצבה ששולמה לו שלא כדין.
כתוצאה מבירורים אלה, הופסק תשלום הקצבה של המבקש, עוד בחודש מאי 2011. כמו כן הוסכם כי הקצבה ששולמה שלא כדין בעבר, תקוזז ממשכורתו של המבקש בפריסה עד תום כהונתו הנוכחית.
ביום 15.2.12 הגיש המבקש ערעור על ההחלטה לשלול ממנו את הקצבה במשך תקופת כהונתו. במסגרת הערעור הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני אשר שענינה, מתן צו להפסקת הקיזוז, עד להכרעה בערעור.
המבקש טוען כי לערעור סיכויים טובים, שכן אין להחיל את סעיף 16(1) להחלטת הרשויות המקומיות בעניינו. מאחר וסעיף 16(2)- המורה על צירוף שתי תקופות הכהונה לצורך חישוב הפנסיה- איננו תקף בעניינו, בשל המעבר שנעשה בינתיים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, הרי שאין מקום להפעיל את סעיף 16(1) בלבד. פתרון כזה יוצר חוסר איזון הפוגע בזכויותיו. כמו כן, המבקש עומד על כך כי הערעור הוגש בזמן הקצוב לכך, מאחר ומדובר בפגיעה המתחדשת ויש למנות את תקופת הערעור מיום פנייתו החוזרת של המבקש למר יצחק אמונה ביום 12.1.12.
זכאותו של המבקש לסעד נובעת, לשיטתו, אף מכך שפעל בתום לב, ברר האם הגמלה מגיעה לו, וחדל לקחתה מיד כשנדרש; אף מאזן הנוחות נוטה לצידו מאחר והשבת כספי הגמלה מכבידה כספית על המבקש, ואילו דחיית השבת הכספים לא תגרום למשיבים נזק כלשהו.

המדינה טוענת כי דין הערעור, והבקשה לסעד זמני להידחות על הסף, מאחר והוגש באיחור. סעיף 3 לתקנות הרשויות המקומיות (גימלאות לראש רשות וסגניו) (סדרי דין בערעור), תשמ''ג- 1982) (להלן- "תקנות הרשויות המקומיות סדרי דין") קובע כי ערעור יוגש תוך 45 יום מיום שהומצאה לזכאי הודעה על ההחלטה נשוא הערעור; ואין חולק כי מועד זה חלף. אם תתקבל טענת המבקש, משמעות הדבר, כי כל מערער יוכל להאריך את מועד הערעור עד אין קץ, ואין לקבל זאת.
המדינה מדגישה כי אין למבקש עילת תביעה כלשהי. לשונו של סעיף 16(1) שוללת את קצבתו של המבקש באופן חד משמעי, כאשר מסקנה דומה עולה גם מהפסיקה הרלוונטית. אין כל תלות בין הוראות סעיף 16(1) להוראות סעיף 16(2). אף מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש, אשר הסתפק בטענות מעורפלות ולא מבוססות אודות הנזק שעלול להיגרם לו; מה עוד, שממידע שנמסר למשיבה עולה כי שכרו של המבקש אינו נמוך גם לאחר הקיזוז, וכי העיריה תוכל להשיב למבקש את הכספים שקוזזו, במידה ותדרש לכך.
עיריית שדרות, המשיבה 2, הודיעה כי אין לה עמדה בנוגע לערעור בכללותו שכן היא כפופה בענייני תשלום שכר להוראות משרד האוצר ומשרד הפנים.

דיון
תקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ''ד- 1984 (להלן- "התקסד"א") קובעת כי סעד זמני ינתן "להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין". כלומר, מטרתו העיקרית של הסעד הזמני היא לשמר את המצב הקיים בעת הגשת התביעה על מנת שיהיה אפשר לממש את פסק הדין (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 219 (2009)). תקנה 362 לתקסד''א, קובעת כי במתן סעד זמני, על בית המשפט להשתכנע בקיומה של עילת התובענה. כמו כן, עליו לקחת בחשבון את מאזן הנוחות, את הנזק שיגרם למבקש אם הסעד הזמני לא ינתן, לעומת הנזק שיגרם למשיב אם הסעד הזמני ינתן; ועליו לבחון האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו, משלא הניח תשתית ראייתית ראויה לקיומה של עילת התובענה. מבלי לקבוע מסמרות בשלב זה, נראה כי ערעורו של המבקש אכן הוגש לאחר המועד הקבוע לכך וגם לגופו של ענין ספק אם קמה למבקש עילת תביעה.
המבקש גם לא הוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. סעד זמני, ככלל נועד לשמר מצב קיים ולמנוע מצב בו לא ניתן יהיה לבצע את פסק הדין. המבקש לא טען, ומכאן שאף לא הוכיח באופן כלשהו, כי במידה וימשך הקיזוז משכרו, עיריית שדרות לא תוכל להשיב לו את הסכומים שקוזזו במידה ויזכה בערעור. על כן, הצורך הבסיסי בסעד זמני לא הוכח במקרה זה. אוסיף ואומר, שהמבקש גם לא הניח תשתית כלשהי, כי המשך הקיזוז יגרום לו נזק של ממש. לא די בהצהרות כלליות לפיהן "השבת כספי הגמלה מחייבת אפוא את המבקש להתארגנות מיוחדת מבחינה כספית", אלא יש לפרט ולהוכיח בפני בית המשפט מדוע יש בהשבת כספי הגמלה פגיעה ממשית במבקש, אשר מצדיקה מתן צו זמני, עוד בטרם התבררה התביעה עצמה, שעה שהוא משתכר משכורת של כ- 20,000 ₪ נטו, לאחר הקיזוז.
לא רק זאת, המבקש הסכים לקיזוז הגמלה ורק ביקש פריסתה ובמסגרת צו המניעה מבקש הוא שינוי ממצב קיים, שכן המצב הקיים היום הוא שהגמלה, שהמבקש קיבל, מקוזזת משכרו, בהסכמתו. צו מניעה נועד לשמר מצב קיים ואילו, בענינינו, הבקשה היא לא לצו מניעה אלא למעשה לצו עשה ושינוי מצב קיים, שאין להיעתר לה בנסיבות שכאן.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם הוצאות המשיב 1 בסכום של 5,000 ₪ להיום.

ניתנה היום, ג ניסן תשע"ב, 26 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

שרה דברת, שופטת,
ס.נשיא

4 מתוך 4