הדפסה

ערג'י נ' עוזרי ואח'

בפני
כבוד ה שופט אורן שוורץ

תובע:
ארז ערג'י
על ידי עו"ד תרצה ברזילי ועו"ד בינת כהן-שלטון

נגד

נתבעים:
1. ציון עוזרי
על ידי עו"ד עידו לוין
2. עיריית רחובות
על ידי עו"ד דוד הרשקוביץ
3. ידיעות אחרונות בע"מ
4. שלומית פרומר
על ידי עו"ד ירון שלמי
5. רשת שוקן בע"מ
על ידי עו"ד דור ליאונד ועו"ד אסף סקרבניק
6. גל גפן רשת מקומונים
על ידי עו"ד שלמה טולדו

החלטה

הרקע לבקשה:

1. עניינה של הבקשה שלפני בסילוקה על הסף של התביעה ולחילופין העברתה אל בית משפט השלום, בשל חוסר סמכות עניינית. הבקשה הוגשה על ידי הנתבעת מספר 5, רשת שוקן בע"מ. אל הבקשה הצטרפו יתר הנתבעים.

2. בקליפת האגוז, התביעה נסובה סביב תצלום שצילם הנתבע 1, מר ציון עוזרי. בתצלום, שצול ם בשנת 1982 , מופיע התובע עת היה ילד, כשהוא יושב על הקרקע ולומד תורה למרגלות סבו. על פי כתב התביעה, התצלום מתעד אירוע של "שישי ותרג'ום", היינו קריאה של שבת בבית הכנסת. מר עוזרי הכתיר את התצלום הדוקומנטרי בשם: "יחפים".
מר עוזרי, הצלם, הפיץ את התצלום לצדדים שלישיים, ביניהם הנתבעים 2 - 6, אשר עשו שימוש כזה או אחר בתצלום.

3. במסגרת התביעה דנן, טען התובע כי זכות היוצרים בתצלום הינן שלו בלבד. מכאן שהשימוש שעושה מר עוזרי בתצלום הינו שימוש שמפר את זכות היוצרים של התובע.
עוד נטען בתביעה, כי משהכתיר מר עוזרי את הת צלום בכותרת "יחפים", פגע בשמו הטוב של התובע. הצגת התצלום על ידי הנתבעים האחרים, גרמה לתובע פגיעה נוספת בשמו הטוב.
התובע עתר למתן סעד הצהרתי, לפיו יוצהר ש זכות היוצרים בת צלום שייכות לתובע בלבד. עוד עתר, כי יינתן צו מניעה כנגד המשך השימוש בתצלום ואף יפסקו לזכותו פיצויים בגין עוולת לשון הרע בגין כל שימוש ושימוש שבוצע בתמונה.
רכיב הסעד הכספי בתביעה הועמד על סך 1,950,000 ₪ וכך גם הוערכה התביעה למתן חשבונות, בגין השימוש שנעשה בתצלום .

4. לטענת הנתבעים לבית משפט זה אין סמכות עניינית לדון בתביעה.
הטעם לכך הוא שסכום התביעה נמוך מגדר סמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי. יתר עילות התביעה כנגד הנתבעים 2 – 6 הינן בגין עוולת לשון הרע. הואיל וטענות התובע המבוססות על פגיעה ב זכות יוצרים, אינן מקימות עילה, הרי שדין התביעה להימחק על הסף או להיות מועברת אל בית משפט השלום, לו הסמכות העניינית לדון בתביעה.

5. התובע התנגד לבקשה.
לטענת התובע עילת התביעה המרכזית בכתב התביעה מעוגנת בחוק זכות יוצרים, תשס"ח – 2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים"). לפיכך ולנוכח הוראת סעיף 40 (4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984, הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה:

6. כעולה מכתב התביעה עסקינן בתצלום שצילם מר עוזרי. בתצלום תועדו התובע וסבו כשהם לומדים תורה בחצר ביתם. אין חולק שמי שצילם את התצלום, מי שפיתח אותו ומי שערך אות ו, הינו מר עוזרי בלבד.

7. מר עוזרי מפיץ את התצלום הדוקומנטרי לצדדים שלישיים ומציגו בתערוכות. הכינוי שבחר מר עוזרי לתצלום הוא: "יחפים".

8. סעיף 33 לחוק זכות יוצרים, שכותרתו "הבעלים הראשון של זכות היוצרים" קובע כדלקמן:

"(1) היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה".

9. חוק זכות יוצרים אינו כולל הגדרה ל"יוצר" ול"יצירה". בהיעדר הגדרה כזו, ההכרעה מהי אותה יצירה שעליה נפרשת זכות הבעלות ומיהו אותו יוצר שיחשב כבעליה, מסורה לבית המשפט [ראו: מיכאל בירנהק וגיא פסח, יוצרים זכויות, קריאות בחוק זכויות, תשס"ט-2009, עמ' 278].

10. בפסיקה נקבע, לא אחת, כי זכות יוצרים בתמונה אינה שייכת לדמות המצולמת. כך, בע"א אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, (פורסם בנבו) (2004) (להלן: "פרשת מקדונלד"), ביחס לתצלום "ידוען" קבע כב' השופט א' ריבלין כדלקמן:

"יש להבחין היטב בין דמותו של הידוען – עליה מגנה הזכות לפרסום – לבין היצירה בה מוצגת דמותו – המוגנת בזכות יוצרים. כאשר מצולם הידוען מתקיימת פרט לזכותו של הידוען בדמותו, גם זכות יוצרים בתמונה – ובעליה, ככלל, הוא הצלם"

11. בפסק דין מאוחר יותר, שב כב' השופט א' ריבלין וחיזק את התוצאה אליה הגיע בפרשת מקדונלד כדלקמן:

"לעומת היוצר, האדם המצולם בתמונה אינו מקבל, במקרה הרגיל, זכות יוצרים ביצירה. זכותו של המצולם בקשר ליצירה יכולה לבוא לידי ביטוי בהקשרים אחרים – כך, אם היה ביצירה דבר הפוגע בזכותו של המצולם לפרטיות, או להבדיל, בזכותו לפרסום, הזכות לשלוט בשימוש המסחרי הנעשה בשמו, בדמותו או בקולו (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' מקדונלד, פ"ד נח(4) 314 (2004))... מעבר לכך, אין למצולם זכות יוצרים, ואין הוא יכול להקנות לאדם אחר זכות לעשות שימוש מפר ביצירה..." [ההדגש הוסף – א.ש].

[ע"א 7774/09 וינברג נ' ויסהוף, סעיף 9 בחוות דעתו של השופט ריבלין, (פורסם בנבו) (2012)]

בהמשך הסביר כב' השופט א' ריבלין כי זכות היוצרים בצילום תיעודי שייכת ליוצר (הצלם) כדלקמן:

"...אף שהצילום מתאר דמות שקיימת במציאות, קמה זכות היוצרים ביחס לאופן המסוים שבו תועדה אותה דמות. אופן התיעוד, בחירת זווית הצילום, מיקוד התמונה, בחירת הרקע ובמיוחד תפישת הרגע, ואפילו עצם הבחירה בנושא הצילום ברגע המסוים – בכל אלה טבועה היצירתיות, הוסיפו על כך את העריכה המחושבת – והצילום המתקבל עולה כדי "יצירה מקורית", הזוכה להגנת דיני זכויות יוצרים".

[שם, סעיף 11]

12. גם ב משפט האמריקני אומצה הגישה לפיה, זכות היוצרים בתמונה שייכת לצלם ולא לדמות המצולמת:

"Judge Hand correctly pointed out that, under the teachings of Bleistein v. Donaldson Lithographic Co, a very modest expression of personality will constitute sufficient originality. From this, judge Hand concluded that "no photograph, however, simple, can be unaffected by the personal influence of the author…"This has become the prevailing view, so that any…photograph may claim the necessary originality to support a copyright merely by virtue of the photographers' personal choice of subject matter, angle of photograph, lighting, and determination of the precise time when the photograph is to be taken. Of course, it is the photographer who constitutes the author of that originality; although the human subject depicted in the photograph may at times be able to assert control over exploitation of the photograph under the right of publicity, he does not succeed to any copyright ownership".

[Melville B. Nimmer and David Nimmer, Nimmer on Copyright § 2.08 E (2012) ; Cotter, Thomas F. Mirabole, Angela M, Written on the Body: Intellectual Property Rights in Tattoos, Makeup, and Other Body Art, UCLA Entertainment Law Review, 10(2) 98, 104 (2003) ]

13. בסעיפים 36 - 42 לכתב התביעה תיאר התובע את עילת התביעה כנגד הנתבעים מכוח חוק זכות יוצרים. לטענת התובע, זכות היוצרים באשר לתצלום הינה קניינו. נוכח האמור, עתר התובע למתן סעד הצהרתי כנגד כלל הנתבעים, וכנגד מר עוזרי, הצלם, בפרט.

14. כעולה מכתב התביעה (סעיפים 13 – 18 לתביעה וכן הרישא לכתב התביעה) , התובע הינו אדם מן הישוב (שאינו בגדר "ידוען"), שצולם בילדותו על ידי מר עוזרי. כעולה מכתב התביעה התצלום צולם בלא קבלת הסכמת הוריו, היינו מדובר בתצלום דוקומנטרי, אשר לא הוזמן על ידי התובע.
בנסיבות המתוארות בכתב התביעה, על יסוד הוראות חוק זכות יוצרים וההלכה הפסוקה לעיל אין לתובע, בעל הדמות שצולמה, זכות יוצרים ברת הגנה בתצלום. מכאן, שאף אם יוכיח התובע את מלוא תביעתו, לא יזכה בסעד ההצהרתי המבוקש בה – הצהרה כי התובע הוא בעל זכות היוצרים בתצלום. ממילא לא יכול לזכות בסעד כספי או אחר מכוח חוק זכות יוצרים. משכך, דין עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים – להידחות על הסף.

15. ער אני לכך שסילוקה על הסף של תביעה ייעשה רק במקרים חריגים [ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) עמ' 387; ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ (פורסם בנבו) (2007); רע"א 1383/07 חברת שמעון צרפתי בע"מ נ' שתולים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, (פורסם בנבו) (2010); רע"א 6992/14 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' קיבוץ אושה, (פורסם בנבו) (2014)].
עם זאת, בכתב התביעה דנן עתר התובע לסעדים נוספים מכוח דברי החקיקה הבאים: חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה -1965 וחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 . מכאן, שעומדות לפני התובע די עילות חלופיות להוכיח את תביעתו , כך שלא יימנע מן התובע יומו לפני בית המשפט.

16. הואיל ועילת התביעה בגין חוק זכות יוצרים נדחתה ומאחר שסכום התביעה הועמד על סך 1.95 מיליון ₪ וכך גם הוערכה התביעה למתן חשבונות , הרי שבית המשפט המוסמך לדון בתביעה דנן הוא בית משפט השלום. בנסיבות אלה ועל מנת להימנע ממחיקת התביעה על הסף, אני מורה על העברתה אל בית משפט השלום במחוז מרכז, זאת מכוח סמכותי לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

17. סוף דבר – עילת התביעה מכוח חוק זכות יוצרים – נדחית.
אני מורה שהתביעה תועבר לעיונה של נשיאת בתי משפט השלום ב מחוז המרכז, כב' השופטת דפנה בלטמן, על מנת שתקבע לאיזה מבתי משפט השלום במחוז מרכז תועבר התביעה דנן.
לנוכח התוצאה אליה הגעתי אני מחייב את התובע לשאת בשכר טרחת באי כוח הנתבעים בסך 3,000 ₪ לכל אחד ואחד מחמשת הצדדים המיוצגים. סכומים אלה ישולמו לא יאוחר מיום 20.7.15.
ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ה, 21 יוני 2015, בהעדר הצדדים.