הדפסה

עקאשי נ' משרד החקלאות - היועץ המשפטי

בפני
כב' השופט וויליאם חאמד

מבקש

מוהנד עקאשי

נגד

משיבה

מדינת ישראל - משרד החקלאות

החלטה

בקשה להורות למשיבה להחזיר למבקש שלושה סוסים, שנתפסו על ידה ביום 16/8/12 ( להלן – " הסוסים " ).

טיעוני הצדדים:

לטענת המבקש, הוא מגדל את הסוסים הנ"ל, שהינם בבעלותו, ומטפל בהם מזה מספר שנים, בתנאים נוחים וטובים, כאשר הבדיקה והחיסון האחרונים בוצעו לסוסים הנ"ל ביום 15/5/12. לטענתו, המשיבה מחזיקה את הסוסים הנ"ל, יחד עם סוסים אחרים, בתנאים קשים מאוד תוך חשיפתם לשמש, וכי עקב כך חלה ירידה במשקלם ונגרם להם נזק גופני להם וירידה בערכם הכספי. המבקש מצהיר כי הוא מתחייב להחזיק את הסוסים בתנאים טובים, ולהימנע מהפרת חוק צער בעלי חיים ( הגנה על בעלי חיים ), תשנ"ד – 1994 ( להלן – " החוק" ).

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הסוסים נתפסו על ידה לאחר שהוברר כי הם מוחזקים במתקן מאולתר, סמוך לבית הקברות המוסלמי בעכו, בתנאים של הזנחה והרעבה והם סבלו ממצב גופני קשה. לפי המשיבה, הסוסים סבלו מתולעי מעיים, סוסה אחת סבלה מרזון קשה, ניוון שרירי שלד ופציעה שלא טפולה, סייח אחר וסוסה נוספת הוחזקו באורוות קטנות, שלא מתאימה להחזקתם, ומשהיו מלאי מפגעים, לרבות ברזלים , שפ געו בבעלי החיים הנ"ל וגרמו להם פציעות שלא טופלו. לטענת המשיבה, המתקן המאולתר עשוי פחים ומוטות, ללא אוורור, ובתוכו ברזלים חשופים אשר פצעו את בעלי החיים הנ"ל, והרצפה מזוהמת בצואה ושתן. לפי המשיבה, הסוסים נ מצאים כיום במצב רפואי המאפשר החזרתם לבעלים, אם כי על המבקש לשלם את ההוצאות בסך של 21,650 ₪, שהוטלו עליו מכוח סעיף 11 לחוק, בגין תפיסת הסוסים, הובלתם, החזקתם במתקן מוגן והטיפולים הרפואיים שניתנו להם, וכן עליו לחתום על התחייבות להימנע מהפרת החוק. המשיבה מציינת כי בעקבות תפיסת בעלי החיים , המתקן המאולתר נסגר ופונה משם, והמבקש לא הציע חלופה אחרת מתאימה להחזקת הסוסים בה, על ידו, ומשכך, קיים סיכון כי הוא ישוב ויחזיקם בתנאים לא הולמים ולכן, יש להימנע מהחזרתם לידיו, לפי סעיף 10 לחוק. באשר לתמונה שהגיש המבקש, לתמוך בטענתו כי המשיבה מחזיקה בסוסים בתנאים קשים, הרי שמדובר בתמונה מיום התפיסה, שלא מלמדת על התנאים בהם מוחזקים הסוסים כיום, במתקן המוגן.

בתשובתו בכתב טוען המבקש כי התנאים בהם החזיק את הסוסים טובים יותר מהתנאים בהם הם מוחזקים כיום על ידי המשיבה, וכי הוא מתחייב להחזיק בהם בחווה שבכפר גדידה מכר, בתנאים טובים.

דיון והכרעה:

אין חולק כי הסוסים נשוא הבקשה הינם בבעלות המבקש, וכי הם נתפסו ביום 16/8/12, לפי צו בית משפט השלום בנצרת, שניתן ביום 5/8/12, זאת, במתקן שבסמוך לבית הקברות הנ"ל בעכו, יחד עם סוסים אחרים שלא שייכים למבקש, כאשר סוסים נוספים שנתפסו במקום הוחזרו לבעליהם, לאחר שנמצאו במצב רפואי תקין.

ד"ר צביה מילדנברג מציית , במזכר מיום 1/8/12, הנספח לצו המצורף לתגובת המשיבה, כי במסגרת ביקורות שנערכו על ידי נציגי משרד החקלאות, העירייה והמשטרה, במתחם אורוות מאולתרות באזור בית הקברות המוסלמי בעכו, נמצא כי במקום הוחזקו כעשרים סוסים, שחלקם נמצא במצב גופני קשה, רזון קיצוני ובתנאים לא ראויים, בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק הנ"ל. בדו"ח פינוי סוסים, מיום 16/8/12, מציינת ד"ר צביה מילדנברג כי הסוסים שנתפסו במתחם הנ"ל, כולל הסוסים של המבקש, נמצאו במצב רפואי קשה והוחזקו בתנאים קשים ביותר, במתקן מאולתר המזוהם בצואה ושתן, חסר פתחי אוורור ומלא ברזלים ומפגעים אשר גרמו לפציעתם של הסוסים. מצבם הרפואי של הסוסים והמחלות ונזקי הגוף מהם סבלו, תוארו בדו "ח מיום 20/8/12.

התמונות שהגישה המשיבה בישיבת יום 20/9/12, וסומנו נ/1 ( בפרוטוקול צוין כי אלה סומנו מ/1 ), מתעדות את הפצעים מהם סבלו הסוסים כתוצאה מהחזקתם במתקן המאולתר הנ"ל, ואת התנאים הסביבתיים הקשים והלא ראויים של מתקן זה, לרבות היותו בנוי מפחים וברזלים חשופים באופן המסכן את בעלי החיים, והימצאותם של חפצי עץ ומתכת על רצפת המתקן, המזוהמת בשאריות של שקיות וחפצים שונים, ב אופן המסכן את בעלי החיים.

בהתייחס למכתבו מיום 4/9/12 של עו"ד אדהם ג'מל, סגן ראש עיריית עכו, לפיו, העירייה לא מתנגדת להחזרת הסוסים לבעליהם במידה ואלה יתחייבו שלא להחזירם לשטח העירייה ויחתמו על התחייבות לא להפר את החוק, מציין ראש העיר, מר שמעון לנקרי, במכתבו מיום 13/9/12, כי, העירייה מתנגדת להשבת הסוסים למי שמחזיק בהם בניגוד לחוק , זאת, למען שמירה על שלום הציבור והגנה על בעלי החיים . מכל מקום, אין במכתבו של סגן ראש העיר כדי ללמד כי המבקש החזיק בסוסים, עובר לתפיסתם, בתנאים העונים על דרישות החוק ותוך שמירה על בעלי החיים.

המבקש טוען כי הסוסים הוחזקו על ידו בתנאים טובים, ולראיה, הוא צירף את מכתבו של הרופא וטרינר, ד"ר נועם בן יוסף, מיום 13/8/12, לפיו, הסוסים נמצאים בהשגחתו ומחוסנים נגד טטנוס וכלבת. העובדה כי הסוסים מחוסנים בחיסון הנ"ל אין בה כדי ללמד על התנאים של המתקן המאולתר, בו הוחזקו הסוסים, כך, שביצוע החיסון הנ"ל אינו הדריש ה היחידה והבלעדית המוטלת על המחזיק בבעל חיים, אלא שעליו להחזיק בהם ולטפל בהם בתנאים שיבטיחו את שלומם והגנה על גופם, לפי דרישות החוק.

לכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי המבקש החזיק בסוסים בתנאים בניגוד להוראות החוק הנ"ל.

המסגרת הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה בבקשה להשבת בעלי חיים שנתפס מכוח סעיף 8 לחוק, היא המעוגנת בסעיף 9(ב) לחוק, הקובעת כי:

" ביקש הבעלים או המחזיק של בעל חיים הנמצא במתקן מוגן
להחזירו לרשותו, יוחזר בעל החיים אליו לאחר שהתקיימו כל
אלה:
(1) בעל החיים נמצא במצב גופני ראוי להחזרה.
(2) המבקש שילם את ההוצאות שהוטלו עליו לפי סעיף 11.
(3) המבקש הפקיד אצל הממונה התחייבות בנוסח שקבע המנהל,
כי לא יעבור על הוראות חוק זה ".

כאמור, המשיבה מאשרת כי מצבם הגופני של הסוסים כיום באופן הראוי להחזירם למבקש. יחד עם זאת, טוענת היא כי קיים סיכוי סביר כי המבקש ישוב ויחזיקם בתנאים לא הולמים ולא ראויים ובניגוד להוראות החוק, ולכן אין להשיבו לידיו, לאור הוראת סעיף 10 (א) לחוק, המורה כי במידה ומתקיים יסוד סביר להניח כי הבעלים של בעל החיים יעבור עבירה לפי סעיף 2 או 3 לחוק, רשאי האחראי על המתקן המוגן לא להחזיר את בעל החיים לבעלים או למחזיק. אומנם, לא נדרשת, לצורך הוראה זו, מידת הוכחה של וודאות או מידה הקרובה לכך, כי הבעלים או המחזיק בבעל חיים יחזיקו, במידה וזה יוחזר לידיו, בתנאים שבניגוד להוראת החוק, אם כי אין די בטענה כללית ל קיומו של חשש זה, כדי להקים סמכות כאמור בסעיף 10 לחוק. שכן, כנגד האינטרס הציבורי שעניינו שמירת על שלום ובריאות הציבור, קיימת למבקש, הבעלים של הסוסים, זכות היסוד לקניין, שאין להגבילה אך על סמך חשש ערטילאי וכללי לכך כי הבעלים, הוא המבקש כאן, יחזיק בבעלי החיים הנ"ל בתנאים לא ר אויים, במידה ויושבו לידיו. על המשיבה להצביע על תשתית ראיה המלמדת על יסוד סביר להניח לקיומו של חשש כאמור. יסוד סביר להניח אינו בבחינת דרישה טכנית, כללית ונטולת בסיס בראיה, אלא שמתקיים הוא אך לפי ראיה, מידע או כל תשתית אחרת, שאינה אך אפשרות תיאורטית בלבד. המשיבה לא טענה כי למבקש עבר פלילי בעבירות לפי החוק הנ"ל, או שהוא שב והחזיק בבעלי חיים בתנאים בניגוד להוראות החוק, לאחר שאלה הוחזרו אליו, או שהוא הצהיר באוזני מי מנציגיה, כי לאחר שהסוסים יוחזרו אליו הוא יחזיק בהם במקום שאינו מקיים אחר הוראות החוק. מנגד, המבקש ציין, בתשובתו לתגובה, כי הוא יחזיק את הסוסים באורווה בכפר גדידה מכר, בתנאים טובים , והרי, הוא יחויב בחתימה על התחייבות להבטיח קיום חובתו זו לקיום הוראות החוק.

כאמור, הוראת סעיף 9(ב) לחוק קובעת כי בעל החיים יוחזר לבעלים או למחזיק, לאחר שזה ישלם ההוצאות שהוטלו עליו לפי סעיף 11 לחוק. הוראת סעיף 11 לחוק קובעת כי הבעלים או המחזיק של בעל חיים שהובא למתקן מוגן ישלם הוצאות הובלתו למתן, הזנתו והטיפול בו, כפי שקבע המנהל בכללים. כאמור, המשיבה טוענת כי יש לחייב את המבקש, כנגד החזרת הסוסים לידיו, בסכום של 21,650 ₪. היא מסתמכת על חשבון, שצורף כנפסח לתגובה בכתב, אשר נשלח אל ד"ר מלדנברג. מסמך זה נושא כותרת : " חשבון שלוש סוסים מעכו ". כאמור, יחד עם שלושת הסוסים נשוא הבקשה, שבבעלות המבקש, נתפסו באותו מתקן מאולתר בבית הקברות בעכו, באותו מעמד, עוד 17 סוסים נוספים, כאשר בסופו של יום חלקם הוחזר לבעלים, משנמצא במצב רפואי טוב, והיתר, 11 סוסים, הועברו למתקן מוגן. אין לומר כי מצבם הגופני של 11 הסוסים זהה, ולכן, יש להניח כי הטיפול שניתן לכל אחד מהם שונה, ובהתאם, כך גם ההוצאות שנדרשו לכך. לא ניתן ללמוד מהמסמך הנ"ל כי הטיפולים שתוארו שם, וההוצאות שבצדם, ניתנו לשלושת הסוסים נשוא הבקשה, שבבעלות המבקש, ולא לסוסים אחרים, מתוך 8 הסוסים הנוספים שנתפסו והועברו למתקן מוגן. המסמך לא מתאר כל פרט מזהה, שניתן לקשור אותו לאחד הסוסים השייכים למבקש. משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי המשיבה לא הוכיחה כי היא הוציאו סך של 21,650 ₪, בגין תפיסתם, הובלתם, החזקתם והזנתם של שלושת הסוסים נשוא הבקשה.

יחד עם זאת, תפיסת הסוסים נשוא הבקשה, הובלתם למתן מוגן, הזנתם ומתן טיפול רפואי עד שהם הגיעו למצב כי ניתן להשיבם למבקש, דרש בוודאי הוצאות כספיות. לעניין זה ניתן להסתמך על הוראת סעיף 10 (2) לחוק, לפיה, הוגשה תביעה להשבת בעל חיים לבעלים או למחזיק, יוחזק בעל החיים במתקן המוגן עד לסיום ההליכים בתביעה, ובית המשפט, לפי סעיף 10(3) לחוק, יהיה מוסמך לפסוק בעניין הוצאות החזקתו של בעל החיים במתקן. משלא הוכיחה המשיבה את סכום ההוצאות הנטען בתגובתה, ומאחר וההובלה, ההחזקה, הטיפול וההזנה כרוכות בהוצאות, הריני לקבוע כי המבקש יחויב בהוצאות החזקת שלושת הסוסים במתקן המוגן בסכום של 5,000 ₪.

סוף דבר:

אני מורה למשיבה להחזיר למבקש את שלושת הסוסים נשוא הבקשה, לאחר שהמבקש ישלם לה הוצאות בסך של 5,000 ₪ ויפקיד אצל הממונה, לפי סעיף 9 לחוק, התחייבות בנוסח שקבע המנהל, כי לא יעבור על הוראות החוק הנ"ל.
לא ישלם המבקש את ההוצאות הנ"ל תוך 20 ימים מהיום, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין. למען הסר ספק, החזרת הסוסים למבקש הינו בכפוף לתשלום ההוצאות הנ"ל והפקדת ההתחייבות לעיל, מראש.
להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בפקס ובדואר רשום.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשע"ג, 2 אוקטובר 2012 , בהעדר הצדדים.