הדפסה

עפ"ת 29521-08-11 מדינת ישראל נ' אל רגבי

בפני כב' השופט רענן בן-יוסף
המערערת
מדינת ישראל

נגד

המשיב
פואד אל רגבי

<#2#>
נוכחים:

ב"כ המערערת – עו"ד שרונה גדה
ב"כ המשיב – עו"ד לאה גולדמן
המשיב נוכח
פרוטוקול

ב"כ המשיב: אני מפנה את ביהמ"ש לסעיף 13 להכרעת הדין. בית המשפט אומר כי [מצטטת]. חברתי לא הייתה יכולה לומר לי אם שכשהגישו את הערעור הוא היה פסול. ולכן, אני סבורה שאם היה מדובר בהרשעה על חומרת העונש, האיש היה פסול 14 חודשים. בית משפט קמא זיכה מעבירה, כאשר הוא קבע שלא נעברה עבירת סירוב שמקימה את חזקת השכרות. דרך אגב, חלק מהכרעת הדין היא גם לעניין מהימנות של עת/1, בדין נקבעה החלטה לעניין עבירת הסירוב. כאשר באים ומכח סעיף 184, היא מרשיעה רק על סמך טופס דו"ח המאפיינים. הוא לא הואשם בכך ולא הוזהר שדו"ח המאפיינים שלו יכול להקים הרשעה תחת נהיגה תחת השפעת אלכוהול או נהיגה בשכרות. הנאשם לא חתום על טופס המאפיינים. יש כאן הליך שלם, שהתבסס אך ורק על העניין האם הנאשם עבר את עבירת הסירוב או לא. אין כאן שום התנהלות אחרת. לא דנו בנושא המאפיינים. כל העניין נסב רק על הטענה שהוא סירב לבדיקת דם, ובית המשפט קיבל את הטענה שלנו מבחינה משפטית, שאכן זה נעשה. והוא קובע כך. ואח"כ בית המשפט אומר שהיה מוטל עליו להסביר זאת לנאשם, קרי, יש כאן הערה לעדי התביעה על אופן פעילותם בתיק זה. בנוסף, מדובר בבחור צעיר, אדם רווק לפני נישואין. היום הוא עובד בעבודה מסודרת שבחור ממוצאו וממעמדו בחברה לא כל אחד מוצא עבודה כזו בחברת UMI. הוא גר בירושלים, הוא נוסע כל יום לראשון, אדם מסודר שנולד לו כרגע ילד. כל ההליך הזה שהוא היה פסול כשמונה חודשים והוא נתן את ההסבר לסירוב וקיבל שישה חודשים, אני סברתי שאני צריכה לערער על תוספת הרשעתו בנהיגה תחת השפעה לפי סעיף 26, אבל בעצה אחת יחד איתו הוא אמר שהוא לוקח אחריות, הוא יהיה פסול עוד שישה חודשים ויסיים עם זה והפקיד את רישיונו, אבל כנראה שהמדינה לא חושבת כך.

ב"כ המערערת: לצערנו, אנו חושבים שנפלה טעות תחת ידו של בימ"ש קמא, שכן אנו מבססים את הערעור על ממצאים עובדתיים שבית משט קמא קבע בהכרעת דינו. זה שחברתי לא חלקה עליו, זו זכותה, אנו לא מנהלים את פרשת ההגנה. הגשנו את דו"ח המאפיינים כראייה ובית המשפט התייחס לדו"ח המאפיינים כבר בתחילת הכרעת הדין [מצטטת]. ראשית, הערעור שלנו הוא על ההרשעה, והיא זו שגורמת לנו לבקש החמרה בעונש. חייבת להוית כאן הרשעה על שכרות, מפני שיש כאן דו"ח מאפיינים, התנגדות לבדיקת ינשוף מפני שהוא לא הביא מסמכים רפואיים על כך שיש לו אסתמה ואיש לא העיד על כך, מפנה לסעיף 6 לערעור [מצטטת] מפנה להכרעת הדין [מצטטת]. המסקנה לא הייתה נכונה עפ"י הממצאים שקבע בית משפט קמא וכאן הטעות, יש ראיות ברורות לכך שהוא נהג בשכרות.
לעניין העונש, הנאשם נהג בשכרות ומסכן את עוברי הסרך, אין סיבה לרדת מעונש המינימום לפחות שקבע בית המשפט. יש לו עבר תעבורתי, כולל עבר משמעותי מהעת האחרונה, אי-ציות לרמזור אדום וכיוצ"ב. זו עבירה חמורה המסכנת את הציבור ואין מקום להקל עמה.

ב"כ המשיב: לעניין הנשיפה, אם סברו השוטרים שהנשיפה הייתה בכלל איזו שהיא בעיה של העמדת פנים, היו עוצרים באותו רגע ומייחסים לו עבירה של סירוב. הם לא היו חייבים להציע לו בדיקת דם.

<#3#>
פסק דין

בפניי ערעור המדינה על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט ד. ורד], אשר לאחר שמיעת ראיות בחרה לזכות את המערער מעבירה של נהיגה בשכרות עפ"י סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, תחת זאת, תוך סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982, הרשיע אותו בעבירה בניגוד לתקנה 26 (2) לת"ת, דהיינו, נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.
בעקבות אותה הרשעה בעבירה קלה יותר, הסתפק בית משפט קמא ברכיב הפסילה בפועל שהטיל על המשיב, בעונש הפחות מ-24 חודשים, פסילת המינימום הנדרשת ע"י סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, והטיל על המשיב עונש פסילה של 14 חודשים (לרבות תקופת הפסילה טרם הכרעת הדין).
המדינה איננה משלימה עם הכרעת דינו של בית משפט קמא, משום מספר סיבות. לא אפרטן אך על פניו, המדינה צודקת בכל הקשור לכך שבית משפט קמא, למרות שאמר ברחל בתך הקטנה שהמערער היה שיכור עפ"י בדיקת המאפיינים שעבר, החליט שלא להרשיע את המשיב עפ"י אותה קביעה.
ת/3 הינו בדיקת המאפיינים של המערער, שבאה בפני בית משפט קמא, ועל פיה, המשיב התנדנד כשהתבקש לעמוד, לא הצמיד עקב לאגודל בהליכה על קו, נכשל בצעדיו כמפורט בסעיף 7 ב' ל-ת/3, שנדרש להביא אצבעו לאפו, נכשל גם בבדיקה זו. בנוסף לכך, נדף ריח אלכוהול חזק מפיו ועוד.
בית המשפט העליון חזר ואמר לאחרונה ברע"פ 3828/11, ג'ולייט בוארון נ' מדינת ישראל, כי בדיקת המאפיינים והתרשמות השוטרים משתפים מבחנים אובייקטיביים וסובייקטיביים מבחינת שכרותו של אדם, ודי באלה כדי להרשיע בנהיגה בשכרות.
משבית המשפט קמא קבע עובדות אלה באשר להתנהגותו של המשיב, צריך היה להגיע לתוצאה המתחייבת והיא שניתן להרשיע את המשיב בעבירה בה הואשם בשל המאפיינים שהצביעו על שכרותו. משלא עשה כן, הנני מורה על קבלת הערעור באשר לזיכוי מעבירה של נהיגה בשכרות, ולו מטעם זה.
באשר לענישה, שינוי ההרשעה מחייב התייחסות להוראות סעיף 39 א' לפקודת התעבורה, המורה שלמעט במקרים שבהם יש נסיבות מיוחדות שבית המשפט יכול לרשמן, יש לפסוק כעונש מינימום לפסילה בפועל שנתיים ימים.
במקרה זה, פסק בית משפט קמא עשרה חודשי פסילה בפועל פחות בהתאם להרשעה אותה הרשיע, ובמקומו של בית המשפט קמא אבחן, במסגרת הערעור, האם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתת עונש המינימום.
ב"כ המשיב הצביעה על כך שמדובר בתושב מזרח ירושלים, העובד למחייתו במרחק רב מביתו באזור השפלה, בעל משפחה, מפרנס את משפחתו בכבוד. באשר לעברו התעבורתי, הרי מדובר במי שהוא יליד 1986 ומחזיק ברישיון נהיגה כשמונה עד תשע שנים, לחובתו הרשעות בדין בהיבט התעבורתי 13 במספר, לרבו ההרשעה הנוכחית.
בין הרשעותיו, נהיגה באור אדום, נהיגה ברכב לא תקין, אי-ציות להוראות שוטר במדים ועבירות מהירות. מדובר במי שיש לו עבר תעבורתי גם בעבירות חמורות, אם כי אין מדובר בעבריין תנועה "כבד". למערער גם הרשעה פלילית, בעבירה של החזקת סכין.
אין ערכאת הערעור ממצה את העונש במסגרת הליך של ערעור ובנסיבות מקרה זה ובהתחשב בהיבטים החיוביים באישיותו של המשיב, כפי שהוצגו ע"י באת כוחו. הנני מקבל את הערעור על העונש גם כן ומורה כי הפסילה בפועל שתושת על המשיב תהיה ל-24 חודשים, בניכוי התקופה שהיה פסול מנהלית בטרם מתן הכרעת הדין, שמונה חודשים.
יתר רכיבי גזר דינו של בימ"ש קמא יישארו על כנם.

משהמשיב הפקיד את רישיונו לאחר גזר דינו של בית משפט קמא, אין צורך בהפקדה נוספת.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג חשון תשע"ב, 10/11/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

3

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
עפ"ת 29521-08-11 מדינת ישראל נ' אל רגבי

10 נובמבר 2011

1

3